פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
המשכנו ללכת, ואז גיליתי בקבוצה עוד פנים מוכרות, חבר טוב שבילינו הרבה יחד בקיץ האחרון. "אולי נתפוס רכבת?" הציע חברי, שעייף מלצעוד. "שום רכבת", עניתי לו בפסקנות, "נלך ברגל. אני רוצה כמה שפחות מגע עם הגרמנים". הצעתי התקבלה, וארבעתנו המשכנו לצעוד יחד: חברי, בן דודי, אחי ואני. בשבת בערב הגענו לעיר סוכצ'ב, שאותה הכרתי מהמסע לוורשה. קנינו כיכר לחם גדולה של שני ק"ג וחיפשנו מקום להעביר בו את הלילה. מצאנו בית של יהודים ודפקנו בדלת. "האם נוכל להישאר כאן הלילה? אנחנו לא מבקשים כלום, רק לשבת על יד השולחן". תמורת שני זלוטי לאדם הם הסכימו. ישבנו על יד השולחן, ובחמש בבוקר המשכנו בדרכנו. צעדנו עשרות ק"מ, מחסלים את שאריות הלחם, ובשעה שלוש אחר הצוהריים הגענו לפאתי העיר לוביץ'. "חבר'ה, אל תיכנסו עכשיו העירה", אמר לנו בחור פולני חביב שהתקרב אלינו על אופנועו, "עכשיו יכולים לתפוס אתכם לכל מיני עבודות. בשעה ארבע הגרמנים עוזבים את העיר ואז תוכלו להיכנס בבטחה". מה עושים בינתיים? משמאלנו עמד משק איכרים, נכנסנו לגורן ונשכבנו באנחת רווחה על ערימת הקש. רגלינו הכואבות בירכו על ההפסקה הכפויה. בגורן היה חמים ונעים. אחרי ארבע יצאנו לדרך. פטור בלא כלום אי אפשר, וכעבור כרבע שעה, בעודנו חוצים את העיר, ניגש אלינו חייל גרמני. "איפה הכסף?" שאל במבט מאיים. הוצאתי מהכיס את הנרתיק שבו שמרתי את הכסף הקטן, ונתתי לו. מלוביץ' המשכנו ללכת על הכביש הראשי לכיוון לודז'. בצד הדרך חנתה משאית צבאית ובתוכה חייל גרמני שישב וקרא עיתון. קיווינו לחלוף על פניו בלי שיבחין בנו, אבל ילד פולני קטן ששיחק בצד הדרך קלקל לנו את התוכניות. "יודה! יודה! יודה!" צעק לחייל הגרמני, והלה הניח את העיתון בצד וסימן לנו
50
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker