פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

גזר דין מוות ליעקב. יצחק ומשפחתו היו בדרך לחבריהם, בני ), והם Lachwa משפחת פּוֹגוֹשְצ'וּק, שהתגוררו בעיירה לחווא ( נתנו לי את כתובתם. איזה עולם קטן, חשבתי לעצמי כשראיתי מכר נוסף, בעלה של ידידתי מלודז', מי שקנתה לי את כרטיס הרכבת לוורשה. "יש כאן עוד לודז'אים", אמר לי, וכיוון אותי למקום שבו התרכזו היהודים. מכרים לא ראיתי שם, אבל מצאתי משהו טוב מזה. על אחד מקירות התחנה היה תלוי לוח גדול, ובו פתקים שהשאירו הפליטים: "שמי כך וכך ואני מתגורר בכתובת זו וזו". אחד הפתקים היה של מנדל באווניק, חברי הטוב, והידד — יש לי מקום להעביר בו את הלילה. הלכתי לכתובת הרשומה בפתק, עיירת נופש בפאתי ביאליסטוק, ועד שהגעתי אליה כבר ירד הערב. בנקודת חלוקת המזון לפליטים פגשתי את אחותו של באווניק. השמחה הייתה גדולה. היא הפנתה אותי לביתם, ורק בשביל לראות את פרצופו המופתע של באווניק, היה שווה לנסוע עשר שעות ברכבת. בבית שמשפחת באווניק התנחלה בו, היו שני חדרים ריקים לחלוטין, פרט לקש שפוזר על הרצפה כמצע לשינה. התיישבנו על הקש, שתינו ואכלנו ושיתפנו זה את זה בקורותינו עד השעות הקטנות של הלילה. "בוא נלך לחפש עצים", הציע גיסו של באווניק, "אחרת לא יהיה טוב". בבית היה תנור עצים, אך עצים לא היו, והקור חדר לעצמות. יצאנו ליער, אבל העצים היו רטובים, וחזרנו כלעומת שבאנו. למחרת בבוקר יצאתי העירה לגשש כיצד משיגים עבודה בסביבה או מוטב ברוסיה. דבר ראשון נכנסתי למשרד של הקהילה היהודית, שם רשמו את הפליטים וסיפקו תלושי מזון. היו שמועות שברחוב מסוים רושמים את כל המעוניינים לנסוע לעבוד ברוסיה. מיהרתי לשם, אבל כל מה שמצאתי זה אנשים מבולבלים וחרושת שמועות: כן רושמים, לא רושמים, אולי בחודש הבא ירשמו. מפה

64