מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 2

עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה 2 גיליון נקודת מפגש 2011 ינואר שבט תשע"א

עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה 2 גיליון נקודת מפגש 2011 ינואר שבט תשע"א

תוכן העניינים

דבר העורכים

3

איש עם זכויות ד"ר שירלי בן-שלמה

4

החלטה משותפת

6

סיגל אוסטר-קנב, אביטל קאי-צדוק

חוקרים במציאות כואבת

10

נאדיה מסארווה

הבייבי של רמת גן

14

טליה חסין

במרחק נגיעה

18

ירדן חסן

תסמונת התינוק המנוער

22

ד"ר יורם בן יהודה

מפגש חוזר

25

ד"ר שירלי בן-שלמה

נושאים על הפרק טלי שלומי, פולה דוד

26

מציון תצא תורה

28

מדורים

הגננת המזניחה עו"ד טל ויסמן בן שחר

29

מפגש משפטי

2009 פניות אל פקידי סעד והטיפול בהן: סיכום ממצאים לשנת

30

מפגש מחקרי

פרופ' רמי בנבנישתי

מחקר הערכה של התכנית להכשרת רופאי ילדים לאיתור ומניעה

32

של מצבי התעללות בילדים והזנחתם פרופ' חיה יצחקי

"טלטולא" - התכנית למניעת תסמונת התינוק המנוער

34

נפגשים בשטח

מיכל קמחי

נקודת מפגש עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה

2 גיליון

צוות המערכת - יו"ר המערכת, מכון חרוב פרופ' הלל שמיד - עורכת ראשית, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן , אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן-שלמה , משרד המשפטים עו"ד טל ויסמן-בן-שחר

, מכון מאיירס-ברוקדייל גב' טליה חסין , משרד הבריאות גב' זוהר לביא-סהר , משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' חוה לוי , המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' מיקי מילר , משרד החינוך גב' הילה סגל : ורדה בן-יוסף עריכת לשון : סטודיו אמיתי עיצוב גרפי והפקה 92149 ירושלים 38 : מכון חרוב, קרן היסוד כתובת המערכת 077-5150304 , פקס 077-5150302 ' טל www . haruv . org . il nomig@haruv . org . il

נקודת מפגש

4

דבר העורכים

נושא ההתעללות בילדים ובבני נוער והזנחתם איננו יורד מסדר היום הציבורי. מאז פרסום הגיליון הראשון של "נקודת מפגש" התרחשו מקרים מזעזעים של פגיעה בילדים ואף רצח. מקרים אלה מעלים שאלות נוקבות על היכולת של המערכות המופקדות על רווחת הילד למנוע מקרים כאלה ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה בילדים. ב"דבר העורכים" בגיליון הראשון של כתב עת זה הבלטנו את הצורך בהגברת התיאום הבין-ארגוני ובחיזוק שיתוף הפעולה בהעברה מסודרת, שיטתית ומאורגנת של מידע חיוני לקבלת החלטות על גורלם של ילדים ומשפחותיהם. בצורך הזה מכיר גם הממסד הרשמי, וועדה בין-משרדית שישבה על המדוכה הגישה את המלצותיה לשר הרווחה והשירותים החברתיים ולמנכ"ל משרדו לפני חודשים אחדים. המלצות אלו, לצערנו, מיושמות באִטיות רבה הנובעת כנראה מקשיים חוקתיים, ביורוקרטיים ומִנהליים. ככל שתהליך החקיקה יסתיים בהצלחה ובמהירות רבה יותר, כך יגבר הסיכוי למיסוד תהליכי תיאום שיגבירו את שיתוף הפעולה בין המשרדים ויאפשרו להם התמודדות אפקטיבית יותר עם נגע ההתעללות. הקורא ימצא בגיליון זה כתבת מעקב בנושא, המלמדת כי טרם הוסרו הקשיים. אנו מקווים שהסוגיות העומדות לפתחם של מיישמי ההמלצות תובהרנה ונוהלי עבודה חדשים יונהגו בהקדם. תחום אחר שהעסיק את הממשלה והחברה בישראל בחודשים האחרונים הוא מדיניות הגירוש של ילדי עובדים זרים. הדיון הציבורי התמקד בעיקר בשאלת הגירוש או מתן האפשרות

לילדים אלה לחיות עמנו, שכן רבים מהם נולדו בישראל, מתחנכים במוסדותיה ומסתגלים לאורחות החיים של חבריהם הישראלים. עם זאת, לא ניתנה תשומת לב ראויה לנושא ההתעללות בילדים אלה והזנחתם, תופעה שלא פוסחת גם עליהם. לכן מצאנו לנכון להאיר תחום זה, הנסתר מעיני הציבור, וכתבה העוסקת בו מתפרסמת אף היא בגיליון זה. תחום חשוב אחר בטיפול בילדים נפגעי התעללות היא חקירתם על ידי אנשי מקצוע אשר הוסמכו לכך. ריבוי מקרי ההתעללות מחד גיסא ומחסור בתקני כוח אדם לחוקרי ילדים מאידך גיסא יוצרים קשיים רבים ביכולת להתחקות אחר מקרי הפגיעה בילדים, בהפקת המידע הדרוש ובהבאת הפוגעים למשפט. גם תוספת התקנים לחוקרי ילדים שהשיגה הנהלת משרד הרווחה אינה נותנת את המענה הראוי להתמודדות עם סוגיה זו. מצב זה יוצר מציאות שבה ילד נחקר זמן רב לאחר גילוי הסוד, על כל ההשלכות שיש לכך על הילד עצמו ועל תהליך החקירה. כתבה בנושא מציגה לפני הקורא את עבודת חוקר הילדים, את הקשיים והדילמות שהוא ניצב לפניהם, את התשתית המחקרית המתפתחת ואת תרומתה לידע המקצועי בתחום חקירות הילדים. לבסוף, אנו חוזרים פעם אחר פעם על הצורך בפיתוח תכניות מכוונות מניעה של תופעת ההתעללות. אנחנו מחזקים את מדיניות הממשלה והחלטותיה על הצורך בשינוי סדרי העדיפות בתקציב התכניות המיועדות לילדים בסיכון בכלל ולילדים נפגעי התעללות והזנחה בפרט. תקוותנו כי הרשויות המוסמכות, ובייחוד "התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון", יפעלו ליישום

נעמי גוטמן

פרופ' הלל שמיד

החלטות הממשלה, שכן בהשקעה במניעה יש לא רק תרומה לשלומם של הילדים ולביטחונם אלא גם פוטנציאל לצמצום עלויות כלכליות בעתיד. המאמץ לפיתוח תכניות מניעה משתלב גם בתכנית האסטרטגית של מכון חרוב . המכון רואה את 2014-2011 לשנים ייעודו בפיתוח ידע אמפירי, בסיסי ושימושי, המצייד את אנשי המקצוע בכלים מושחזים יותר בהתמודדותם היומיומית עם מניעה של תופעת ההתעללות. הדים לכך ימצא הקורא גם בגיליון זה, לצד נושאים חשובים אחרים שאנחנו מבקשים להעלות לסדר היום הציבורי בשיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים. אנו מקווים כי תמצאו עניין בכתבות ובדיווחים המבטאים את העשייה המבורכת של רבים שהדאגה לרווחת הילדים היא בראש מעיניהם. עם זאת, המלאכה עוד מרובה, האתגרים רבים, היכולות האנושיות קיימות אך אינן מספיקות. יש להמשיך במאמץ היומיומי מתוך שכלול הידע האישי והארגוני, כדי להשיג תוצאות טובות הרבה יותר במאבק הבלתי פוסק על שלומם וביטחונם של הילדים - הישראלים וה"זרים".

בברכה,

נעמי גוטמן

פרופ' הלל שמיד

עורכת ראשית

יו"ר המערכת

5

נקודת מפגש

איש עם זכויות! ראיון עם יו"ר הוועדה לזכויות הילד זבולון אורלב

דר' שירלי בן-שלמה

הפגישה עם זבולון אורלב מתקיימת זמן קצר לאחר שכובתה השריפה ביערות הכרמל. מחוץ לבניין ברחוב דובנוב, שם אנו נפגשים, משתוללת סופת חורף בעוצמה שמאיימת להפיל רמזורים, שלטי רחוב ועצים. כאשר אורלב מתאר את מצב הזכויות של ילדים נפגעי התעללות והזנחה, הוא משתמש בביטויים כגון "מחדלים של שנים" ו"מדיניות פושעת". לרגע אני מתבלבלת, לא בטוחה על מה אנחנו מדברים, אבל מיד מתעשתת ומבינה כי תחום ההתעללות וההזנחה הוא "חבר של כבוד" במועדון התחומים שהמדינה מטפלת בהם רק בעִתות חירום, ולא פעם - מאוחר מדי ומעט מדי. ), מחנך בהכשרתו, הגיע 65( אורלב לתפקיד יו"ר הוועדה לזכויות הילד עם רקורד מרשים של עשייה ציבורית ופרלמנטרית. הוא אומר: "עולם הילדים בכללו, והילדים נפגעי התעללות והזנחה בפרט, מוכר לי מאוד. משחר פעילותי אני עוסק גם בנושאי חינוך וגם בנושאי רווחה. הייתי במשך שנים רבות יו"ר ועדת החינוך והתרבות וקידמתי חוקים כמו חוק זכויות התלמיד. נוסף על כך כיהנתי בתפקיד שר הרווחה והשירותים החברתיים וראיתי מקרוב את המציאות של ילדים פגועים ושל מי שאמורים לטפל בהם".

מהי תפיסתך בקשר לטיפול בתחום הילדים נפגעי התעללות והזנחה? אורלב: "מדובר בתחום שעיקר הבעיה בו הוא לא החקיקה כמו היישום של החקיקה והאכיפה שלה. כך למשל ילדים רבים שסובלים מהתעללות והזנחה וצריכים על פי צו בית משפט להיות מוצאים מהבית אינם מוצאים כי לא נמצא תקציב לסידור מוסדי עבורם. אני רואה בכך פגיעה בזכויות אותם ילדים, ובמסגרת תפקידי אני גם דורש מהרשויות למלא את המחויבות שלהן כלפי הילדים, אך גם מנסה לקדם הצעת חוק שלפיה כאשר קיים צו של בית המשפט - המדינה חייבת לקיים אותו. בעבר היה ניסיון דומה לחקיקה מצד ח"כ רן כהן, אך הוא רצה להחיל את החובה של המדינה גם על החלטות המתקבלות במסגרת ועדות החלטה, זה היה רחב מדי ולכן לא הצליח". דיברת על קושי ביישום חקיקה ובאכיפתה. אתה יכול לתת דוגמה? אורלב: "יש חוק של ח"כ אופיר פינס ושלי שמחייב השגחה של מבוגר על , לצערי החוק לא 6 ילדים עד גיל מיושם. ראי למשל את החשיפה של ילדים צעירים לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט. כשניסיתי לבדוק מדוע המשטרה לא פועלת בנדון, התברר לי שבכל משטרת ישראל מופקדים רק שישה שוטרים על טיפול בנושא".

זבולון אורלב

האם הממשלה אחראית לחוסר היישום של חקיקה ואכיפתה? אורלב: "מדובר בבעיה יסודית הרבה יותר של מדיניות כלכלית וחברתית ניאו-ליברלית קיצונית. הממשלה נוטה להפחית ככל האפשר את המעורבות התקציבית שלה ואומרת: תנו למגזר הפרטי מרחב פעולה. התוצאה היא שמדינת ישראל היא אחת משיאניות העולם בעוני ופערים חברתיים". אורלב מוסיף ואומר כי המדיניות הזאת כורכת בתוכה גם מסר קשה, לא רק לצרכני שירותי החינוך והרווחה אלא גם למי שאמורים לשרת אותם. "לשירותי הרווחה", הוא אומר, "אין מעמד מוסרי ואין יכולת תקציבית להתמודד עם הנושא של הגנה על ילדים מפני פגיעות. לכן המאבק ברמה הפוליטית-מדינית צריך להיות קודם כול ברמת המדיניות ורק אז ברמת הנזקים".

המדיניות הזאת כורכת בתוכה גם מסר קשה, לא רק לצרכני שירותי החינוך והרווחה אלא גם למי שאמורים לשרת אותם

נקודת מפגש

6

העומדים לרשות אנשי המקצוע, החסר בהשתלמויות לאנשי מקצוע והחסר בקמפיינים ציבוריים שיחדדו את נושא חובת הדיווח על מצבי סכנה בהם נמצאים ילדים גורמים לכך שאנחנו ממשיכים לאבד ילדים". הזכרת קמפיינים ציבוריים - עד כמה לתקשורת יש תפקיד בקידום נושא המניעה של תופעת ההתעללות וההזנחה? אורלב: "כאן התשובה מורכבת. לפני כחודש נפטר פרופ' ישראל אורבך שהוביל את הדעה כי דיווח יתר על תופעות שליליות עלול להעצים את התופעה. ראוי לתת לנושא זה תשומת לב מיוחדת. אילו הייתה אמנה בין השירותים החברתיים לבין התקשורת, כך שהתקשורת תדע מה מועיל ומה גורם נזק, ניתן היה לבוא בטענות לתקשורת, תפקידם של אנשי המקצוע לעצב אמנה שכזו. חשוב לזכור שלעִתים דווקא הפרסום בתקשורת מוביל למעצרם של אנשים מסוכנים, ראי למשל את מעצר האחים קורידו שהטרידו מינית ילדים באינטרנט - הם נעצרו בעקבות עבודה עיתונאית של אנשי הערוץ הראשון. מצד שני אנו רואים מקרים שבהם התקשורת מצלמת ילדים שנפגעו על ידי הוריהם וכמעט שאינה טורחת להסתיר את זהותם כך שניתן בנקל לזהותם. חייבים להעלות את סוגיית הגבולות הראויים." אורלב, כך נדמה, הוא איש ציבור שחקק זה מכבר את נושא קידום הזכויות של ילדים על סדר היום הפרטי שלו. הדברים שהוא אומר מחדדים עד כמה הטיפול בסוגיית ההתעללות וההזנחה הוא נושא "בוער" שצריך לנסות לטפל בו באמצעים הראויים מתוך שיתוף פעולה רב-מקצועי.

מתגלים גם בטיפול באוכלוסיות כגון חרדים או עולים חדשים. נדמה כי גם כאן חושב אורלב שהנוסחה היא התאמה של המדיניות לצרכים של האוכלוסייה. "השירותים החברתיים", הוא אומר, "חייבים להתאים את עצמם לתרבות הקהילתית של המגזרים השונים ולהצמיח כוחות מקצועיים של עובדים סוציאליים ואחיות בריאות הציבור מתוך הקהילה". ילדי העובדים הזרים הם לא היחידים שהמדינה מתקשה להתמודד עם הטיפול בהם. קשיים לא מעטים מתגלים גם בטיפול באוכלוסיות כגון חרדים או עולים חדשים. נדמה כי גם כאן חושב אורלב לפני כחצי שנה פורסמו המסקנות של הוועדה הבין-משרדית בקשר לדיווח על מקרי התעללות והזנחה. אחת הביקורות הייתה בקשר לקושי בהעברת מידע בין אנשי המקצוע - האם זו הבעיה היחידה, לדעתך? אורלב: "חובת העברת מידע היא דבר חשוב, אך העברת מידע מחייבת גם דיון משותף בין אותם אנשי מקצוע. הייתי מצפה שאנשי המקצוע יבינו כי מבנה המערכת היום הוא כזה שאין תחום מקצועי שיכול לעמוד בפני עצמו ולומר 'אלו גבולות המקצוע שלי', מדובר באחריות משותפת. "במקביל, חשוב לזכור שבלי שיחול שינוי בסדר העדיפות התקציבי לא יוכלו אנשי המקצוע למלא את חובתם. כמות כוח האדם, הפריסה הדלה שלו בין השירותים השונים, האמצעים שהנוסחה היא התאמה של המדיניות לצרכים של האוכלוסייה

אתה היית שר הרווחה והשירותים . משהו השתנה 2003 החברתיים בשנת מאז כהונתך בתפקיד? אורלב: "השתנה לרעה. המדיניות הניאו-ליברלית הביאה להרעה במצב החברתי-כלכלי, יש יותר אנשים עניים, יותר ילדים נפגעי התעללות והזנחה ופחות מדי עובדים סוציאליים, פקידי סעד וחוקרי ילדים שאמורים לטפל בהם. לצערי, גם כשהממשלה מקבלת החלטות חברתיות היא אינה מיישמת הוחלט להקים 2008- אותן. כך למשל ב שישה מרכזי הגנה. הוקמו רק שניים. יש החלטה - אין ביצוע". בימים אלו צריכה המדינה להתמודד עם תופעות חדשות, כגון התעללות והזנחה בקרב ילדי העובדים הזרים. מה עמדתך בנושא? אורלב: "העובדה שמדינת ישראל 150 מאפשרת ליצור מציאות שבה יש אלף עובדים זרים בלתי חוקיים מעידה על רשלנות פושעת, והמדינה חייבת לשאת בתוצאות של אותה רשלנות - גם בכל מה שקשור לילדים של אותם עובדים זרים. הילדים לא יכולים לשאת בעול של הוריהם ומגיעות להם זכויות יסוד בתחום של חינוך, רווחה ובריאות, כולל מתן שירותים טיפוליים - בדיוק כמו לשאר הילדים במדינה. "לצערי, המדינה נאבקת על העובדים הלא חוקיים, במקום למנוע מלכתחילה את המציאות שבה מגיעים כל כך הרבה עובדים זרים. גם ארגוני הזכויות פוגעים באינטרס של אותם ילדים על ידי כך שבמקום להעלות על סדר היום את הזכויות של הילדים הקיימים הם עסוקים בסוגיה של גירוש הילדים הלא חוקיים." ילדי העובדים הזרים הם לא היחידים שהמדינה מתקשה להתמודד עם הטיפול בהם. קשיים לא מעטים

7

נקודת מפגש

החלטה משותפת על השינוי שעברו הוועדות לתכנון טיפול והערכה לילדים בסיכון

סיגל אוסטר-קנב ואביטל קאי-צדוק

שנים רבות התנהלו דיונים על גורלם של ילדים בסיכון ובסכנה מאחורי דלתיים סגורות. במסדרון המוביל אל הדלת הסגורה , בעקבות שורה של 2001 ישבו הורי הילד, מחכים ל"הכרעת הדין", מבלי שהייתה להם יכולת אמִתית להשפיע עליה. בשנת מחקרים וועדות, נפתחה הדלת לרווחה. הוועדות, שנודעו בשם "ועדות החלטה", שינו את שמן לוועדות תכנון טיפול והערכה והפכו לוועדות שבהן חברו ההורים, הילד והמטפלים לבנייה של תכנית הטיפול. ההחלטה הפכה להיות החלטה משותפת.

ובהוריו במסגרת הקהילה. לעִתים העו"ס ו/או חברי הוועדה לא הכירו כלל את הילד שמצוי במוקד הדיון. במידה רבה האווירה הייתה נגד ההורים: בין השורות המסר היה שההורים נכשלו, פשעו, ואנו באים להציל את הילד מהוריו. הדיונים היו מלווים תמיד במתח רב, התנגדות כעס והתמרמרות מצד ההורים... הפתרונות כמעט אף פעם לא היו על דעתם של ההורים. לכן גם במקרים רבים היישום לא הצליח והיה צריך להשתמש בחוק ובאכיפה - היה קשה מאוד." כיצד נולד השינוי? "השינוי התחיל למעשה בפיקוח של משרד הרווחה והשירותים החברתיים - שם התחילו לחשוב כי יש ליצור שינוי מהותי, כלומר שהוועדות לא תהיינה ועדות להוצאת ילדים מהבית אלא ועדות מקצועיות לדיון ולהתייעצות בדרכי טיפול בילדים במצבי סיכון וסכנה." דינה שלום, שהייתה באותה עת מפקחת ארצית בקהילה, מספרת על שתי ועדות שנחרטו בזיכרונה כצמתים של מחשבות על השינוי: "הגעתי ליישוב מסוים לוועדת החלטה וראיתי את התיק של הילד, בו המליצו להוציא

בשורות הבאות ננסה להרים את המסך מעל אותן ועדות ונציג את המציאות המורכבת שהן פועלות בתוכה. ההחלטה על מציאת סידור חוץ-ביתי לילד בסיכון או בסכנה נתפסת לא פעם כהחלטה המתקבלת בצורה שרירותית, אך למעשה הוצאת ילד מהבית נעשית לאחר תהליך ארוך של עבודה עם הילד ומשפחתו - כדי להכיר, לאבחן ולטפל הטיפול במסגרת חוץ-ביתית בקשיים. הוא רק אפשרות אחת, ויש פתרונות . טיפוליים רבים גם בתוך הקהילה מי שאמון על אותו תהליך הוא צוות רב-מקצועי שיושב דרך קבע בוועדה לתכנון, טיפול והערכה בעיר שבה חי הילד הנתון בסיכון או בסכנה. במשך השנים חלו בוועדות הללו שינויים רבים. בעבר הן כונו ועדות החלטה - ולא בכדי. רחל ליבנה, שריכזה את הוועדה בלשכה לשירותים חברתיים בכפר סבא, מסבירה: "טרם השינוי, הוועדה הייתה ועדה לסידור ילדים בפנימיות על כל סוגיהן, ובעיקר ילדים שלגביהם הייתה התערבות של פקיד סעד לחוק נוער, על רקע הזנחה מחפירה, פגיעה או התעללות. בוועדות האלו הלכו ישר לפתרון של השמה בפנימייה... כאשר לא נלקח בחשבון נושא הטיפול בילד

דינה שלום

לפנימייה - ילד שגם אביו וגם סבו היו בפנימייה... לילד יש כבר אח אחד בפנימייה ויש אחים נוספים בבית. אמרתי 'רגע, אז מה עשינו כאן?' ראיתי שזה עובר מדור לדור - כולם במשפחה הלכו לפנימיות! בוועדה שהתקיימה בעיר אחרת, ישבתי בוועדה שבה כל החומר מסודר, מאורגן כראוי, ובסוף הוועדה ההחלטה הייתה על יציאת הילד לפנימייה... שאלתי: 'מדוע?' עונה לי מנהלת הלשכה: 'נגמר לי התקציב הקהילתי, כך שאני לא יכולה לתת חונך או הדרכה הורית להורים... אך נשארו לי מכסות לסידור חוץ-ביתי. חוץ מזה גם בן הדוד יצא לפנימייה וההורים לא מתנגדים אז למה לא??' אחריתו של

נקודת מפגש

8

האתגר הממשי של הניסוי היה הרחבת השירותים הקהילתיים. שלום מסבירה: "צריך היה ליצור רצף של שירותים קהילתיים וחוץ-ביתיים ולאבחן מה השירותים המתאימים לילד ולהורים". והיא מוסיפה: "לא קיבלנו כסף לטובת פתיחת שירותים אלא אישור להמיר מכסות של סידור חוץ-ביתי בטיפול בקהילה, ומההמרה נוצרו השירותים בקהילה. לפני הפיילוט התקציב מכלל התקציב, 20% הקהילתי עמד על , הלך למכסות לפנימיות". 80% , והשאר שלום מרחיבה: "התחלנו לפתח אלטרנטיבות טיפוליות בקהילה, כגון מרכזי הורים-ילדים ומעון רב-תכליתי שבהתחלה היה קיים רק בשלוש או ארבע ערים. מענים אלה התקבלו בשביעות רצון רבה על ידי העובדים הסוציאליים המטפלים". אופן ההתנהלות של הוועדות השתנה גם הוא. השינוי המרכזי היה בהתייחסות של חברי הוועדה למשפחות. שינוי זה מבטא את השינוי בתפיסת תפקידי הוועדה כמסגרת לקביעה משותפת של דרכי טיפול, וכן את השינוי שחל בתפיסת תפקיד ההורים ומעמדם . יש בגיבוש דרכי טיפול בילדים בסיכון להכין את המשפחה מראש לדיון ולתעד את תהליך ההכנה. בוועדת היישום הוחלט שלכל ילד תינתן הזדמנות להביע את עמדתו בנוגע לתכנית הטיפול המתוכננת עבורו. שמיעת הילד תיעשה בהתאם לכשריו ההתפתחותיים, לצרכיו ולרצונותיו, מתוך הפעלת שיקול דעת מקצועי. כדי למנוע נזקים העשויים להיגרם לילד בשל האופן שבו יישמע, גובשו כמה כללים מנחים לשמיעת ילדים בוועדות, ובהם אבחנה בין ילדים ומתחתיו. 12 מעל גיל עינת שמש, יו"ר הוועדה לתכנון טיפול והערכה, ראש צוות ומרכזת תחום

המאפיינים של הילדים וצורכיהם, שכן הם היו כבולים בידי תקציבים ". קשיחים 2001 המחקר שממצאיו פורסמו בשנת עורר סערה ציבורית, ובעקבותיה ועדת גילת. ועדה זו 2002 קמה בשנת הובילה להקמת ועדת יישום בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה דאז, פרופ' דב גולדברגר. ורד רוטפוגל, היום מפקחת ארצית קהילה "שירות ילד ונוער", האגף לשירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מסכמת: "מתוך המחקרים ופעילותן של הוועדות השונות בנושא, עלו מספר נקודות לשיפור בהתנהלותן של ועדות ההחלטה: חוסר אחידות בהתנהלות של ועדות ק החלטה מידע לא מלא על הילדים והמשפחה ק מיעוט בשותפות והשתתפות הורים ק וילדים שותפות חלקית של שירותים אחרים ק (חינוך, אחיות טיפות חלב וכד') מחסור במשאבים ומיעוט מענים ק בקהילה הקשו על קבלת ההחלטות בוועדה ולפיכך היו הפניות רבות לסידורים חוץ-ביתיים חוסר בשקיפות ק היעדר מעקב אחר יישום החלטות" ק אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותן התמודד משרד הרווחה עם הטענות הללו הייתה ייזום הפרויקט "קהילה ". שמן של ועדות ההחלטה שונה 2000 ל"ועדות תכנון טיפול והערכה". בד בבד החל פיתוח מואץ של מענים בקהילה לילדים בסיכון. יישום הרפורמה נעשה תחילה באמצעות פיילוט שלווה 11- במחקר של מכון ברוקדייל ב מחלקות לשירותים חברתיים, ואחר כך התרחב היישום לחלקי הארץ האחרים.

דבר - בסביבות מאי-יוני היה ילד אחר שהיה חייב לצאת לפנימייה כי היה במצב פוסט-אשפוזי, ועבורו כבר לא נותרו מכסות..." האירועים האלו הביאו את שלום ליזום מחקר שיבדוק את 1997- ב התנהלות הוועדות. המחקר המקיף שעשו דולב, בנבנישתי וטימר בחן את הנעשה בכל הוועדות ברחבי הארץ - באמצעות שאלונים שמולאו על ידי רכזי הוועדות ברשויות המקומיות, תצפיות על ועדות החלטה ומדגם אקראי של ילדים שהובאו אל הוועדות, כדי ללמוד על מאפייניהם ועל צורכיהם העיקריים. שלום: "במחקר עבדתי עם החוקרים במשך כל התקופה וראיתי את הממצאים תוך כדי תנועה. הבחנתי למשל שבנושא של שותפות הורים אנחנו רחוקים מהמקום הרצוי: מהוועדות התקיימו ללא נוכחות 50% ההורים... יש לציין שבין השלב הראשון לשלב השני של המחקר היה שיפור בשותפות הורים בוועדות". אחת ממסקנות המחקר הייתה " שאין הבדל בין המאפיינים של ילדים שיוצאים מהבית לבין ילדים שנשארים. זאת בגלל שאין לחברי הוועדה היצע של מענים מותאמים לצורכי הילד . הוצאו ילדים מהבית לא בגלל בקהילה שזו הייתה טובתם אלא עקב חוסר פתרונות הולמים בקהילה. מסקנות נוספות של המחקר היו שיש צורך בעבודה טיפולית, עבודה עם ההורים, וצריך מענים מותאמים לצורכי הילדים בקהילה. טרם השינוי היו יישובים שבשלב מסוים בשנה היו סוגרים את הוועדות כי נגמרו להם המכסות לאותה שנה... המחקר שיקף את מה שאני ראיתי בשטח. חברי הוועדה מחליטים לפי היצע המענים הקיים, ולא לפי

9

נקודת מפגש

מציאות מעט מורכבת יותר. על שיתוף משפחות מספרת ט': "ועדות ההחלטה משתנות מאוד מעיר לעיר וממחלקה למחלקה... לגבי שיתוף לקוחות. יש מחלקות שקודם יבצעו סוג של 'ועדה פנימית' ורק אחר כך יקיימו ישיבה נוספת אליה יגיעו הלקוחות..." על הכנתן של המשפחות לדיון מספרת ט': "נראה שמשפחות הכירו את הדו"חות לפני הוועדה ולא הופתעו מדברים במהלכה... ממה שאני ראיתי יש לשכות שדואגות לתת למשפחה העתק של הדו"ח (להערכתי, זה מתרחש בלמעלה ממחצית מהמקרים) ויש לשכות ומחלקות שלא". דבריה של ט' על שיתוף ילדים מאשרים כי אכן יש התייחסות לילדים בהתאם ליכולותיהם ובשלותם: "רוב המחלקות מאפשרות השתתפות הילדים בדיון בצורה חלקית בלבד. יש הנחה שבוועדה מדברים על דברים שהם לא אמורים לשמוע... לילדים הקטנים זה תהליך מלחיץ, ולכן מנסים לצמצם את השהות שלהם בתוך הדיון". ט' מדגישה כי בני נוער, שהם בוגרים יותר, זוכים בדרך כלל ליחס תואם גיל במסגרת הוועדה: "לבני נוער נותנים יותר מקום, מדברים אִתם יותר ומקשיבים להם יותר". הרפורמה הייתה אמורה לספק גם כלים להטמעת השינוי, כגון ערכת כלים שתתמוך בחשיבה ובשינוי שמתלווה לתפעול הוועדות. גם השינויים האלו קרו רק באופן חלקי. רוטפוגל מספרת על השינוי שחל בניהול הדיון של הוועדה. "שלושה חודשים מקיום הוועדה מתקיים מעקב, על העו"ס לדווח למרכז הוועדה מה יושם ומה לא. מכאן יש שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה היא מעקב שמתבצע באופן תדיר שנה מתום הדיון הקודם או חצי שנה

הם לא היו יותר כנאשמים שעומדים לחקירה, מחכים הרבה זמן בחוץ בזמן שמדברים עליהם ועל ילדיהם ואח"כ מוציאים אותם שוב כדי לקבל את ההחלטות, אלא מקבלים יחס של כבוד ושל הבנה ואמפטיה, וכך הדיונים היו לרוב באווירה טובה, ההתנגדות והחשדנות פחתו, ושיתוף הפעולה של ההורים סייע גם בשלב יישום ההחלטות שהתקבלו. השינוי הזה היה לא קל עבור העובדות הסוציאליות הנפגשות עם המשפחות ביומיום, כפי שמספרת רחל ליבנה: "עובדות אמרו: איך אני יכולה להגיד להורים שאני כותבת משהו כמו 'האֵם לא אחראית'....? ואני תמיד אמרתי לעובדות שלי: 'מה שאת לא יכולה להגיד - אל תכתבי'. הרי אותה אימא צריכה לדעת מה היכולות ומה הכשלים שלא מאפשרים לה לגדל את הילד כפי שהייתה רוצה. השיתוף נעשה בהתאם להתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית של הילד. לעִתים מבקשים מהילד שיכתוב לוועדה מכתב ובו יפרט את דעתו ורצונותיו". רוטפוגל: "מדברים עם המשפחה בשפה המביעה דאגה ולא אשמה: 'מה מדאיג אותך', 'במה היית רוצה לקבל סיוע'. יש מאמץ ליצור שותפות אמִתית עם ההורים לקראת הוועדה. השותפות מתחילה בתחילת הטיפול של העו"ס, אבל כדי לתמוך בתהליך השותפות חשוב שהעו"ס יתעד את ההכנה שעשה עם ההורים והילד לקראת הוועדה. השותפות עם המשפחה מתבטאת בכך שהמשפחה יכולה להזמין את מי שתבחר על תקן של ידיד המשפחה". ט', עובדת סוציאלית בעלת תואר שני שנכחה במספר רב של ועדות מתוקף תפקידה כעו"ס בפנימייה, מתארת

עינת שמש

ילד ונוער באגף לשירותים חברתיים באריאל: "הילד חייב להיות חלק מהתהליך עד כמה שניתן. העו"סית תגיע לוועדה לאחר ששוחחה עם הילד לפחות פעם אחת". עינת שמש מספרת: "באריאל שיתפנו הורים בוועדה עוד בטרם הייתה חובה לעשות זאת. לא ייתכן מצב שההורים יישבו בחוץ ונדבר על הילד שלהם בלעדיהם. זה לא מכבד, לא מקצועי, יוצר תחושת זלזול, מעביר להם מסר 'אנחנו יודעים יותר טוב מכם'. גם בתור אימא זו נשמעת לי חוויה קשה, של אנשי מקצוע שיודעים טוב יותר ממני ומחליטים בשבילי. עבדנו על בניית תכניות משותפות עם ההורים, מתוך שקיפות, וההורים קיבלו את הדו"ח הסוציאלי ביד". רחל ליבנה: "כשמקריאים את הדו"חות השונים בוועדה ההורים נוכחים, ולכן לא נוצר מצב של חוסר ודאות כשעניין ילדיהם ועניינם מוחלט כפי שהיה נהוג בוועדות בעבר, שבהן ההורים והילדים לא היו בחדר כשהקריאו את הדו"חות האלה. ההורים צריכים לדעת מה הבעיה ואילו פתרונות אפשריים. הדיונים בוועדה קיבלו אופי שונה לחלוטין. בראש ובראשונה - בגלל שההורים הפכו לשותפים לכל הדיון.

נקודת מפגש 10

עינת שמש מציינת אף היא שלא תמיד מקיימים ועדת מעקב, אולם המקרים אינם נשכחים כלל וכלל: "התיקים שהועלו לוועדה הופכים להיות מאוד אינטנסיביים, ולמעשה כל הזמן נמצאים במעקב". במה עוד תרמה המתכונת החדשה של הוועדות? רחל ליבנה: "בזכות שיתוף ההורים, הוועדה על כל משתתפיה קיבלה תמונה הרבה יותר אמינה ורחבה לגבי הבית, המצב, הצרכים, ולכן גם יכלה להציע פתרונות מותאמים יותר ובעלי סיכויי . כמובן שבמקביל הצלחה גבוהים יותר התרחב גם הרפרטואר של דרכי טיפול שהוצעו בוועדה, יחד עם ההורים מצאו הרבה מאוד דרכים אחרות לטפל במצב: עזרה של קרובי משפחה, משאבים בקהילה כדוגמת מציאת 'אח בוגר', מועדוניות, ומעל לכול - פנימיית היום, שזו יצירה מופלאה שההורים יכלו לקבל אותה בהתלהבות ונתנה מענה טיפול גם בהורים ולא רק בילדים. זה מנע מהם את ההשפלה ותחושת הכישלון בהורות ונתן חיזוק וכלים להיות הורים טובים יותר". רוטפוגל ושותפיה רואים בוועדות האלה צומת מרכזי ומהותי בתוך המחלקות, משום ששם נבנות תכניות טיפול בראייה מערכתית כוללת לילדים ולמשפחות בקצה הרצף. רוטפוגל מאמינה גדולה בשינוי: "אנחנו בתהליך של הטמעה של כל התפיסה, כולל השימוש באמצעים התומכים. העובדה שהתהליך עדיין לא ממוחשב מקשה מאוד. אנו בתהליכים של פיתוח תוכנת מחשב ומתברר שזה די מסורבל. המערכת תפיק דו"חות, תזכורות. אלה

תהליכים תומכי ביצוע. כל זה בא לטובתם של הילדים ומשפחותיהם ולסייע לעובד במחלקה לעזור טוב יותר לילד ולמשפחתו. לדוגמה: מהם החוקים והכללים הרלוונטיים שבהם יימסר מידע". השינוי מלווה במחקר? רוטפוגל: "מכון ברוקדייל, שביצע , עומד לעשות 2001- את המחקר ב מחקר מעקב תוך בחינה של יישום . ישנה 2004- המלצות ועדת מנכ"ל מ דוקטורנטית שתעשה מחקר איכותני ממוקד על שיפור בקבלת החלטות בעקבות השדרוג שנעשה, על שלוש , ובקרוב 2000 מחלקות של קהילה ייערך מחקר במגזר הערבי על קבלת החלטות. המשרד מעודד דוקטורנטים לבצע מחקרים שיכולים לסייע בתובנות, למרות שהתהליך באמצעו והמחקר יצביע רק על חלק מהדרך שנעשתה". שאלנו את ט' מה הייתה משנה בוועדות אילו יכלה לשנותן. ט': "ראשית, מקציבה זמן ארוך יותר לכל ישיבה של הוועדה. שנית, יישום המעקב על החלטות הוועדה. לבסוף, משפרת את התקשורת עם ההורים מתוך שקיפות, דנה עם ההורים באשר לאחריות הגורמים המטפלים מחד גיסא ואחריות ההורים מאידך גיסא. פתיחות וחלוקת האחריות לגבי התוצאות ימנעו את העמדה של 'מגיע לי' ויהפכו את ההורים לשותפים אמִתיים". גם רוטפוגל מסכימה כי בין הרפורמה לבין יישומה המלא עדיין יש פער שנים 5 ממשי: "אהיה שמחה אם בעוד מהתהליך הוטמעו 80%- אוכל להגיד ש לגמרי. אז אדע שעשינו את העבודה היטב".

רחל ליבנה

כאשר מדובר בילד בגיל הרך. אפשרות שנייה: אם נקבעה תכנית שלא צלחה, אפשר לבקש דיון מיידי חוזר בוועדה - לביצוע השינויים הנחוצים ולהתאמת תכנית הטיפול לצרכיו של הילד. במחקרם של דולב ואחרים ), בעיית המעקב הייתה אחת 2001( הבעיות המרכזיות שעליהן הצביעו החוקרים. למרות דבריה של רוטפוגל, בדיקתנו מעלה כי עדיין מדובר בתחום בעייתי ביותר. ט': "בפועל לפעמים אין מי שיעקוב אחרי ההחלטות... אני אישית לא זומנתי להרבה ועדות מעקב... למשל, זכורים לי מקרים שהוועדה קבעה כי הילד יעבור אבחון פסיכיאטרי או טיפול נפשי, וכמה חודשים לאחר מכן שום דבר מזה לא התרחש בפועל...". ט' מוסיפה ואומרת כי לעִתים ועדות מעקב שכן מתכנסות עושות זאת "למען הפרוטוקול". היא מסבירה: "בהרבה פעמים ועדת החלטה הינה פורמלית בלבד שתפקידה הוא זריקת אחריות. לדוגמה: במחלקה ידוע שלילד יש בעיות שהפנימייה שבה הוא שוהה לא מסוגלת לתת את הטיפול הנחוץ לו. מצד שני, כיוון שאין פתרון אחר, ההחלטה היא שיישאר בפנימייה. במקרה כזה יש תחושה שכינסו את הוועדה על מנת שיירשם בפרוטוקול שהלשכה מבחינתה עשתה את העבודה והציפה את הבעיות, ולכן אם יקרה משהו תמיד הם יוכלו לנופף בפרוטוקול ולהגיד: 'הנה, אמרנו'."

נקודת מפגש 11

האחרונה לתהודה גדולה בתקשורת, אולי בגלל הגידול המדאיג במספר מקרי ההתעללות בתוך המשפחה ואולי בגלל זעקתם של גורמי הרווחה השונים על הצורך הדחוף בהשגת תקנים לחוקרים נוספים. חקירת הילדים היא אחד השלבים הקריטיים בתהליך החשיפה והטיפול בפגיעה בילד. מול מעטה השתיקה והסודיות, שמכסה פעמים רבות מקרים של פגיעה, ומול שתיקת הפוגעים או המבוגרים מסביב, קולו של הילד הנפגע ועדותו הם לפעמים היחידים שיכולים לסדוק את השתיקה, לחשוף את הפגיעה, ולפעמים אף למנוע את הפגיעה הבאה. המשימה של חקירת ילדים היא משימה מיוחדת במינה, והיא דורשת מגוון של מיומנויות וכישורים. גב' רונית צור, מפקחת ארצית על חקירות ילדים וחקירות מיוחדות בשירות המבחן לנוער, מתארת את הכישורים הנדרשים מחוקר הילדים: "חוקר הילדים חייב להיות בעל יכולת ליצירת קשר עם ילדים, עליו להיות אמפטי, הוא אמור להיות רגיש למצוקות הילד, שידע לנווט בין צורכי החקירה לבין המצב הנפשי של הילד. למצוא את המינונים הנכונים, לעמוד מול גורמים שונים, בעל יכולות ראייה החוצה ופנימה, להיות עם מודעות עצמית גבוהה ויכולת הכלה. עליו לגלות פתיחות וחוסר שיפוטיות באופן שיאפשר לילדים לחשוף את האירועים שחוו". ולכן תהליך הבחירה והמיון של המועמדים להיות חוקרים חשוב וקפדני: "נבדקות תכונות רבות, כגון יכולות קוגניטיביות גבוהות, כדי לעמוד במצבים המורכבים של החקירה שדורשת יכולות של חשיבה, תכנון, הבנה לצד גמישות מחשבתית ויצירתיות!" אם חשבתם שדי בכך, צור ממשיכה למנות עוד תכונות: "החוקר

חוקרים במציאות כואבת נאדיה מסרארווה

הדמיוניים רחוקה מאוד מזו שזוכים לה העובדים הסוציאליים המשמשים בתפקיד חוקרי ילדים. גם הם גיבורים - גיבורים של מציאות כואבת. המציאות הזאת זכתה בתקופה

גיבורי הספרות הבלשית, למשל לווגוסט דופין של אדגר אלן פו ושרלוק הולמס של קונאן דויל, היו מאז ומתמיד מקור להערצה של קהל הקוראים הנאמן שלהם. התהילה שזכו לה הגיבורים

נקודת מפגש 12

צריך למצוא את הדרך להרחיב את מה שידוע לנו עד כה, לא נוכל להתעלם ממנו. הדבר מוכח במתודולוגיות מבוססות ביותר, קיים הידע שהיה לנו עד כה, והמחקר העדכני מביא לנו ידע חדש. אי לכך צריך לעבוד יותר על אינטראקציה. הדבר מצריך הבנה גלובלית ורחבה יותר. ולפתח גישה גמישה יותר". אוכלוסיית הילדים, אומרת הרשקוביץ', היא אוכלוסייה של נחקרים הנוטים לסוגסטיה או להטיות אחרות. חשוב להיות ערים לכך שבחקירה המבוגר הוא איש סמכות ביחס לילד. מעבר לסוגסטיה, יש גורמים רבים המשפיעים על החקירה עם ילדים, והם בעיקר התפתחותיים. פרופ' הרשקוביץ' מפרטת נטייה אופיינית להתנהגות של ילדים: אם הילד אינו מבין שאלה, יש לו נטייה להגיד כן. ילד שלא שמע טוב לא רוצה לאכזב, והוא עונה בלי לשאול שוב. כשיש שאלה מורכבת, נדמה לילד שמצפים שהוא יאשר. ילדים נוטים לאשר דברים מתוך נטייה לריצוי . לכן כשיש כן ולא - והטיית תגובה לרוב יגידו כן, אבל יסתרו עצמם אם נשאל אותם הפוך. שאלות של כן ולא אינן רצויות והן אף מסוכנות. נוסף על כך, מושג הזמן של ילדים שונה משל מבוגרים, לדוגמה: "קרה פעם אחת או יותר מפעם אחת?" הילד: "המון". ייתכן שכשפגש את התוקף הוא נישק אותו בהרבה מקומות בגופו, ואילו אנחנו התכוונו ל"פעם" במובן של אירועים נפרדים. אל מול הקשיים האלה העלולים לעלות בעת הניסיון להבין את אשר קרה לילד יש שתי נקודות אור. האחת קשורה בילדים עצמם. לצד היותם סוגסטיביים ולפעמים מאתגרים בחקירה, הם

צריך להיות ייצוגי ובעל יכולת רהוטה של כתיבה וניסוח. יכולת להתמודד במצבי לחץ. הוא אמור לעמוד לעִתים במשך שעות בבית משפט מול חקירה נגדית. לנתח נכון את החומר ואת המצב. במקרים בהם ילדים מעידים יש צורך באסרטיביות בבית המשפט כדי לשמור על זכויות הילדים המעידים".

התחום הוזן במודעות ציבורית ובכסף רב. במקרים של אילי הון בקליפורניה שהילדות שלהם הפכו לנשים והיו בטיפול, ובמהלך הטיפול הכריזו ש'אבא פגע מינית', נוצרו תביעות ענק של מיליארדי דולרים. בעקבות כך, הוקם גוף מחקר גדול עם משאבים . רבים ואינטרסים פוליטיים"

פרופ' אירית הרשקוביץ'

גב' רונית צור

אחת הטענות המרכזיות בהקשר זה מתמקדת בתופעה של עדויות לא מדויקות (סוגסטיביות, שתולות, "מפוברקות") או בשם המוכר יותר - "המצאת" עדויות. הניסיון להשיב על הטענה הזאת נעזר בתאוריות מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית: אלה מציעות עוד ועוד עדויות מדעיות לכך שזיכרונות טראומטיים וזיכרונות של אירועים טראומטיים אינם פחות נגישים מזיכרונות לא טראומטיים. בניגוד לכל התפיסות האחרות, יש עדויות על בהירותם של זיכרונות אלה ואף על יכולתם להיות נגישים יותר. לממצאים הללו, אומרת הרשקוביץ', "יש השלכות מדיניות, חברתיות ומדעיות נרחבות. צריך למצוא חיבור טוב יותר בין הידע הקליני ובין הגילויים האחרונים". והיא מוסיפה: "בתחילת הדרך נעשה מאבק דמים בגישה זו. ולכן כל סדק מאיים. אך הדבר הזה קיים.

מאפיינים אלה הם רק תנאי בסיסי לבחירתו של העובד הסוציאלי המתאים להתחיל הכשרה בחקירות ילדים. מעבר להכשרה בעבודה סוציאלית, המתעתדים להיות חוקרי ילדים עוברים הכשרה ייחודית שבה הם לומדים את התורה המעשית של חקירות ילדים ורוכשים ידע מקיף בתחומים רבים: רפואי, משפטי ופלילי, וכן ידע בתחום התפתחות הילד: התפתחות קוגניטיבית, רגשית ומינית ומיומנויות ריאיון מותאמות לשלב ההתפתחותי. התחום של חקירות ילדים בארץ, על פיתוחו והמחקר שלו, הוא מהמתקדמים והמובילים בעולם. פרופ' אירית הרשקוביץ', מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ומהחוקרות הבכירות בתחום "תחום חקירות ילדים, אומרת: חקירות הילדים קיבל תנופה אדירה, סביב מבוגרים שנזכרו במקרי פגיעה בילדות, במיוחד בארצות הברית.

נקודת מפגש 13

יכולים להיות גם עדים נפלאים. במילותיה של פרופ' הרשקוביץ': "לילדים יש כוחות מדהימים. אפילו לילדים שנחקרו מגיל שלוש". היא מספרת על מעורבותה במחקר של חקירות ילדים בני שלוש: "רואים במחקר הזה כי ילדים צעירים אלה יכולים להיות מרואיינים קומפטנטיים. הנקודה הקריטית היא שיתושאלו בדרך נכונה התפתחותית. מוצאים למשל כי ילדים בטרום חובה יכולים לענות על שאלות ברצף, ולענות על רובן 80-100 בצורה רלוונטית. ברוב המקרים הילדים עוקבים אחרי החקירה, ומספקים את האינפורמציה, ברמה מטה-קוגניטיבית יודעים מה סיפרו, ומסוגלים לבנות את הנרטיב שלהם - ולהוסיף עוד ועוד פרטים. תיאור פשוט ובהיר שממנו יכולים להבין מה קורה להם - אך ורק כשמראיינים בצורה קומפטנטית. עם דגש על האיך". חוקרי הילדים בישראל פועלים מתוקף החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת , המסמיך את 1955- ילדים), תשט"ו חוקרי הילדים לבצע ראיונות חקירה ולהעריך את מהימנות עדותם של ילדים בעבירות מין ובעבירות של 14 עד גיל אלימות חמורה. החוק נחשב לראשון וייחודי בעולם, מאחר שהוא עוסק בהגנה על הילד בהליך הפלילי כדי שהגנת הילד וטובתו יישקלו בנפרד משיקולים הנוגעים להליך הפלילי. לאור שביעות הרצון מעבודתם המקצועית של חוקרי הילדים, הטיל עליהם המחוקק לחקור גם אנשים עם מוגבלות שכלית על פי חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), .2005- התשס"ו בתחילה עורר החוק התנגדות, בשל הצורך להתמודד עם אוכלוסייה לא

ההיסטוריה של התפקיד הוטלה המשימה לחקור ילדים על קציני הנוער בשירות המבחן 1984- ב חקירות. עם השנים עלה הביקוש 100- לנוער. בשנה הראשונה התבצעו כ חקירות!). בעקבות העלייה בביקוש 10,000- נעשו יותר מ 2009 (בשנת התחיל להתגבש הצורך בתפקיד ייחודי, הדורש כלים ותורה מקצועית. בשנת נכנס לתוקפו חוק הליכי חקירה והעדה, שמשמעותו היא שאנשים עם 2007 מוגבלות שכלית ייחקרו על ידי חוקרי הילדים. הליך חקיקתי זה לא לווה בתוספת כוח אדם כמתבקש. היום, ביוזמת מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים מר נחום איצקוביץ' 2011 - לאור הגידול במספר הבקשות לחקירה והגידול בכוח האדם (בשנת חוקרי ילדים) - הוקמה ועדה שמטרתה לבדוק את הנושא 100 תמנה היחידה של הפרדת חקירות הילדים משירות המבחן ובניית שירות ייחודי.

אפשר להגיע להישגים מסוימים. חלקיים אמנם, אך מיוחדים, זאת לאור הסטת קשב, גירוי נוירולוגי, שימוש בתרופות, וחוקרי הילדים לומדים להתחשב בכך". השנה האחרונה הייתה שנה שבה חוקרי הילדים היו חשופים יותר לעינה של התקשורת, משום שהחליטו לצאת למאבק נגד עומס העבודה הבלתי סביר והתחושה שהנפגעים העיקריים הם הילדים שנפגעו. צור מבהירה: "בשנים האחרונות חל גידול במספר הפניות לחקירת ילדים, נוספה אוכלוסיית האנשים עם צרכים מיוחדים, אך ללא תוספת תקנים. אי לכך נוצר תור המתנה". התור הארוך והמחסור בתקינה הגיע לתקשורת ולוועדות הכנסת. בהנהלת המשרד יצאו למאבק מול האוצר. השר והמנכ"ל התערבו אישית מול האוצר ונלחמו לקבל תוספת 19 קיבלו תוספת של 2010- תקנים. ב משרות 77 תקנים, וביחידה יש היום חוקר. נוסף על כך, המשרד קיצר מאוד את הליכי המכרזים לקליטת חוקרים,

מוכרת. הם כבר אינם חוקרי ילדים בלבד, אלא אמורים לחקור גם מבוגרים עם צרכים מיוחדים! רונית צור מספרת כי לאחר תהליך של חשיפה ולמידה שעשו, גילו כי האוכלוסייה הזאת זקוקה מאוד להם ולמומחיותם בריאיון מותאם מבחינה התפתחותית, ולו בשל הסיכון הרב שאוכלוסייה זו נתונה בו: עצם הפגיעוּת הראשונית מגבירה את הסיכון לפגיעה בהם, וחקירה שאינה מותאמת למוגבלותם עלולה לגרום להם אי-צדק. פרופ' הרשקוביץ' מספרת על עדכון כלי החקירה באמצעות הרחבות ועיבודים חדשים לחקירות של אנשים עם צרכים מיוחדים ושל ילדים עם הפרעות התפתחותיות: אוטיזם, אספרגר, לקויות למידה, היפראקטיביות, פיגור קל ובינוני. את החקירות ואת החוקרים מלווה מחקר רציף, הן בעבודה עם ילדים והן בעבודה עם אוכלוסייה בוגרת עם צרכים מיוחדים. כל המאפיינים שהוזכרו עד כה מקבלים דגש ודורשים רגישות רבה. "צריכים להבין שאִתם

נקודת מפגש 14

הליכים שאורכים בדרך כלל זמן רב. נבנו קורסים אינטנסיביים וקוצרה תקופת ההכשרה - בתקווה ששינויים אלה ותוספת כוח אדם יסייעו לקצר את זמני ההמתנה. התוספת הברוכה הזאת מקדמת את יכולתם של החוקרים לעזור לילדים, אך מה קורה להם בלחץ העבודה האינטנסיבית? לפעמים, במקרים של פגיעה, ייתכן שהחוקר הוא היחיד שישמע את תיאור המקרים הקשים של סיפורי ההתעללות והפגיעה, ואם לא די בכך - מפגשי החקירה מתקיימים בתכיפות רבה ביותר ובאינטנסיביות 23-25( התובעת תעצומות נפש חקירות בחודש!). החוקרים רואים את הילד, נחשפים לטראומה, ואז ממשיכים לטראומה של ילד אחר! כדי להיות מסוגל לעשות זאת בכל יום, חוקר הילדים חייב להיות בעל חוסן פנימי ונפשי. מעבר ל"דרישת התפקיד" הזאת, יש התייחסות לנושא החוסן הרגשי של החוקרים, כפי שמספרת רונית צור: "הצבנו לנו מטרה לסייע לחוקרים להתמודד עם הקשיים הכרוכים בביצוע התפקיד, להגן מפני שחיקה וטראומטיזציה משנית. כיום לראשונה ישנו מערך מובנה של 'תחזוק' ואחזקה של החוקרים. בנינו תכנית ייעודית לכך. התכנית מופעלת לאורך השנה באופן קבוע בקבוצות במחוזות לכל החוקרים, וקבוצה למדריכים עצמם". חוקרי הילדים מנסים להתמודד עם הקשיים הרבים הכרוכים בעבודתם, עבודה שאינה מתגמלת דייה מבחינת תנאיה, אך הם מוּנעים בתחושת שליחות עמוקה שמלווה אותם. ההרגשה היא שהם נכנסים לשלב קריטי אצל הילדים הנחקרים, יוצרים

משימת החקירה: פיתוח כלים והכשרה, פיתוח הכלי: NICHD protocol

(NICHD: Institude of Child Health and Human Development the National Institute of Health (NIH), Bethesda, Maryland) "פרוטוקול החקירה": זה הכלי המרכזי שפותח בהנהגתה של פרופ' , לאחר כמה ניסיונות מתסכלים NICHD הרשקוביץ' וחוקרים בכירים מה- של קבוצת מומחים באנגליה ובארצות הברית. הכלי היה מבוסס מבחינה קונספטואלית, אך עדיין לא די מפותח מבחינת תרגומו לעבודה בשדה. , לאחר חזרתה של פרופ' הרשקוביץ' לארץ, היא התחילה לעבוד 1995- ב על אינטגרציה של כל גופי הידע לפרוטוקול: דלייה מהזיכרון, התפתחות מילולית, נרטיבית, זיכרון קומוניקטיבי, התפתחות רגשית ובין-אישית. לאחר העיבוד הזה הופץ הפרוטוקול למדינות רבות. כיום הוא כלי חובה בחקירות ילדים בארץ, ואין חקירה שתתבצע בלעדיו. בשימוש בפרוטוקול לומדים שצריך לתכנן את אופי השאלה, את הרצף, הסגנון הלינגוויסטי, התחבירי. צריך לדעת לשאול שאלה לא ארוכה מדי, לא קצרה מדי, וכל זאת - כש"יורים" שאלה אחרי שאלה. השימוש בפרוטוקול מצריך אינטגרציה של כל מה שנלמד. ככל שמכירים טוב יותר את העבודה איתו, יודעים מה לשאול בכל שלב, איך לבנות את החקירה ואיך ליצור אינטגרציה של כל הממצאים. יש צורך לשאול שאלות קצרות, מתוך שימת לב להדגשים הקטנים, להתבסס על עקרונות היסוד - איך ילדים מפתחים שפה סוגסטיבית ועוד. צריך כמובן להיות מודעים לרגישויות ולהתאמות תרבותיות ואינדיווידואליות, כגון סגנונם השונה של ילדים: יש מופנמים, יש נמנעים, יש מילוליים ופחות מילוליים.

בעבודתו הקשה והמורכבת של חוקר הילדים. ההישג המקצועי של חוקרי הילדים מקביל במידת מה לפיתרון הקתרטי של התעלומות בספרות הבלשית הקלאסית, אך בעוד שם הפיתרון מוביל לאנחת רווחה, במציאות שחוקרי הילדים פועלים בה הפיתרון של חקירה אחת הוא רק תחנה בדרך אל המציאות הכואבת הבאה שהם צריכים לפגוש.

קשר ומצליחים לקבל מהם מידע שיכול לעצור את תהליך הפגיעה. זו פונקציה מיוחדת וחשובה ויש בה סיפוק רב ותגמול למאמצי החוקרים. הייחוד של התפקיד בעשיית עבודה מקצועית מדויקת; כל הידע הרב מתנקז לעבודה עם הילד, ובבית המשפט מצליח החוקר בהתמודדותו המקצועית ומסייע בעשיית צדק בהליך הפלילי. אין ספק - זה הישג מקצועי חשוב ואחד השיאים

נקודת מפגש 15

ה"בייבי" של רמת גן טליה חסין

לגן בלי שרכשו קודם לכן את השפה העברית. מכאן עלה הצורך בהקמת מרכז במקום ניטרלי, ללא תיוג, צמוד לתחנה לבריאות המשפחה, שיהיה נגיש לכל ילדי השכונה וייתן מענה בטיפולים פרה-רפואיים. כהן: לקראת הקמת המרכז נפגשתי עם כל הצוותים בשטח, וערכתי בדיקה מקיפה כדי להבין את הבעיות והצרכים כפי שרואים אותם אנשי המקצוע השונים. הבנו שהעבודה צריכה להתמקד בשני תחומים מרכזיים - מניעה, וטיפול. איך מגייסים את ההורים לבוא אל המרכז? ברור כי הבסיס לעבודת המרכז הוא גיוס ההורים. השקענו מחשבה רבה כיצד להביאם אל המרכז, מכיוון שמדובר באוכלוסייה קשת יום, שאינה רגילה לצרוך שירותים בתחום זה ובוודאי לא תתחבר לנתונים שגילינו. גיוס ההורים לא נעשה ממקום מאשים, אלא בגישה המעודדת את המטרה המשותפת שלנו - קידום הילדים. החלטנו להציג להורים באופן ויזואלי את היתרונות של פיתוח מיומנויות קוגניטיביות ומוטוריות באמצעות תרשימים נוירולוגיים, תרשימים המראים כיצד נראים תאי עצב במוח כאשר עובדים על יצירת חיבורים רבים ככל האפשר. נציג מטעם המרכז בא לאספות ההורים במעונות, בגני ילדים ובבתי הספר ודיבר עם ההורים על החשיבות של שלושת תחומי ההתפתחות שהמרכז מתמקד בהם:

לאיתור ילדים בסיכון בכל שכונות העיר, ביוזמת העירייה ובסיוע מכון ברוקדייל, העלה כי בשכונת רמת שקמה מספרם של ילדים בגיל הרך הנתונים בסיכון כפול מהממוצע הארצי בגיל זה ופי שלושה מהממוצע בשכונות העיר האחרות. האירוע השני - בדיקה מקיפה של המטופלים בתחנה לבריאות המשפחה בשכונה העלתה כי שיעור ,42% , גבוה מאוד מקרב המטופלים הוגדרו מעוכבי התפתחות בתחום אחד או יותר. האירוע השלישי - מחלקת גני ילדים בעירייה פנתה אל מרכז חדד באוניברסיטת בר-אילן, מרכז המתמחה בהתפתחות קוגניטיבית ולקויות למידה, בבקשה לבדוק את מוכנות הילדים בעיר לכיתה א'. בקרב ילדי השכונה נמצא פער של שלוש שנים בתחום השפה. הנתונים הללו הביאו את ראש העיר, צבי בר, לקיים בשכונה סבב של פגישות לבירור המצב ואפשרויות הטיפול. הוא נפגש עם אחיות, גננות, מורות, עובדים סוציאלים, פסיכולוגים וכל אנשי השטח, בניסיון להבין כיצד נוצרה מציאות זו ומה אפשר לעשות כדי לחולל שינוי. בפגישות עלה נושא האיתור של עיכובים התפתחותיים בשכונה והטיפול בהם. התברר כי למרות השיעור הגבוה של האיתור באמצעות האחיות, שיעור הילדים המטופלים נמוך מאוד, בעיקר בשל נגישות נמוכה מאוד לשירותים - הם לא ניתנו בשכונה אלא בבני ברק או בתל השומר. תופעה אחרת שעלתה המגיעים 5-4 במפגש זה היא ילדים בני

המרכז העירוני לגיל הרך בשכונת רמת שקמה ברמת גן מוכיח מדי יום ביומו כי שיתוף פעולה בין-משרדי יכול להוביל לשינוי גורלם של ילדים בסכנה. הבניין הדו-קומתי הנאה בולט על רקע בתי הרכבת הישנים שנבנו בשנות החמישים של המאה שעברה ומתגוררות בהם אוכלוסיות קשות יום. אחדות מהמשפחות הצעירות בשכונה הן דור שני ושלישי למצוקה, והקמת המרכז לפני כשבע שנים פתחה להן צוהר לשינוי ההיסטוריה הבין- דורית של המצוקה. מאחורי הדלת של המרכז אפשר למצוא את כל השירותים ההתפתחותיים שמשפחות עם ילדים צעירים זקוקות להם. בקומה הראשונה ממוקמת התחנה לבריאות המשפחה. אנשי הטיפול - רופאה התפתחותית, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים - יושבים בקומה השנייה, ושם גם רחבת ההמתנה לחדרי הטיפול הרבים. ברחבת ההמתנה יש כורסאות נוחות להורים ומתקני ג'ימבורי וספרי קריאה לילדים. מנהלת המרכז ומי שהקימה אותו היא בטי כהן, עובדת סוציאלית בהכשרתה ובוגרת "תכנית שוורץ", שהביאה אִתה לתפקיד ניסיון רב בעבודה בין-מקצועית, רב-תחומית וקהילתית. כיצד נולד הרעיון להקמת המרכז? כהן: שלושה אירועים שהתרחשו הביאו להפניית תשומת 2003 בשנת הלב לילדים בגיל הרך בשכונת רמת שקמה. האירוע הראשון - סקר שיטתי

נקודת מפגש 16

פיזי/מוטורי, שכלי/שפתי, רגשי וחברתי, וכיצד בעיות קטנות בילדות מתפתחות לקשיים מורכבים בתחומים רבים, אם לא מטפלים בהן בזמן. ההורים התחברו גם למסרים הללו. הפעלת קבוצות הורים היא תחום פעילות נוסף - חלק בלתי נפרד מעבודת המרכז. אנחנו עובדים עם זוגות ועם אימהות, ואפילו הצלחנו להפעיל קבוצה לאבות. הקבוצות פועלות במעונות ובגנים ועוסקות במגוון נושאים. בשנים הראשונות הפעלנו כעשר קבוצות בשנה, ובשנים האחרונות ירדנו לשש קבוצות בשנה, משום שכבר הגענו לחלק ניכר מההורים בשכונה. לא קל לגייס את ההורים לקבוצות, אך לשמחתנו שיעורי הנשירה מהקבוצות נמוכים מאוד. גם בשיווק הקבוצות, המוטו הוא התפתחות הילד, כלומר - כיצד קבוצה זו תסייע לך לקדם את הילד שלך. כיצד פועל המרכז בתחום הטיפול? כהן: ההפניות אל המרכז נעשות על ידי כל הגורמים בשטח - הורים, גננות, מורים, יועצות, אחיות ורופאי ילדים. אנחנו מנסים לאסוף מהשטח את כל המידע על הילד ומביאים אותו לבדיקה ראשונית אצל רופאה התפתחותית כאן, ללא תלות בקופת החולים וללא רשימת המתנה. הרופאה מחליטה מה מצריך אבחון, ולאחר האבחון הילד מופנה מיד לטיפול. המרכז ערוך לתת טיפולים מגוונים מאוד, ובכלל זה כל הטיפולים הפרה-רפואיים - ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה וגם טיפולים רגשיים, טיפול באמנות ובדרמה, וכל סוגי הטיפול הפסיכותרפי - פרטני, זוגי, דיאדי ומשפחתי. דגש מיוחד מושם על התחום הרגשי. צוות רב-תחומי דן ומחליט איזה משלושת המקצועות הוא המתאים

עד שמונה מטופלים במרכז מדי שנה ילדים. המרכז מספק 160- ל 120 בין שעות טיפול בשבוע, ועד היום 160 ילדים. הטיפול במרכז אינו 600 טופלו ניתן בחינם, וההורים משתתפים בעלות בתעריפים זהים לאלה של קופות החולים. במקרה הצורך ניתנות הנחות כהן: בתחום המניעה עיבינו את המערך הפסיכולוגי בשכונה והכנסנו פסיכולוגים לתחנות לבריאות המשפחה, למעונות ולגני טרום-חובה. כמו כן תוגברו שעות הפסיכולוגים בגני חובה, וצוותי המעונות והגנים קיבלו ידע וכלים להבין מה צריך ילד לדעת באיזה גיל, איך לקדם את הילדים ובאיזה מצב יש להפנותם לאבחון. כך למשל למדו מטפלות שאם ילד אינו מדבר בגיל ארבע, לא מדובר בטווח התפתחות נורמטיבי אלא בעיכוב המחייב טיפול. בכל המערכות מתבצע תהליך של איתור, בתחנות לבריאות המשפחה, במעונות ובגנים, ומשתדלים מאוד שלא "לפספס" אף ילד. למשפחה, בהתאם למצב הכללי. כיצד אתם פועלים בתחום המניעה?

ביותר לטיפול בילד ובמשפחה - עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה או ריפוי באמנות. מכיוון שאנחנו מכירים את כל הילדים והמשפחות, אנחנו כבר יודעים לוודא שכל אחד יקבל את מה שהוא צריך - החל מקבוצת הורים וכלה במגוון טיפולים. עם זאת, הגבלנו את הטיפול לילד ללא יותר משני סוגי טיפול באותו זמן, ואם יש צורך במגוון טיפולים - מכינים תכנית לטווח ארוך עם סדרי עדיפויות בטיפול. למשל, אם יש לילד בעיית שפה וגם בעיית התנהגות, צריך קודם לווסת את ההתנהגות ולשים דגש על טיפול רגשי לפני שניגש לטפל בשפה. חשוב להדגיש כי הטיפול ניתן בטווח הזמן המידי, ואף ילד אינו ממתין יותר מחודש כדי להתחיל בטיפול. שעות הטיפול גמישות מאוד, כדי להנגיש את השירותים עד כמה שאפשר. במקרים קיצוניים של מסוגלות הורית נמוכה מאוד, המטפלים באים אל הילדים בגן, במקום שהילד יבוא אל המטפל במרכז. ילדים בשכונה מגיל לידה 800- מתוך כ

נקודת מפגש 17

ילדים בסכנה

אנחנו מעבים גם את העבודה עם הילדים בגנים ובכיתות א'. בגנים שילבנו גננות מקַדמות, כלומר גננת שיח משתלבת בעבודת הגן ומלמדת ילדים ללא צורך בוועדת השמה, והיא עובדת עם כל הילדים הזקוקים לתמיכה פעמיים בשבוע, חצי שעה. גם מורה לעברית עובדת בגנים - עם הילדים שאינם דוברי עברית. בגני חובה העבודה נעשית בדגם של גן שילוב, כלומר - שתי גננות ושתי סייעות בכל גן. בכיתות א' עובדת מורה מקדמת במשרה מלאה, והיא עומדת לרשות כל ילדי השכונה כדי להקל את המעבר לבית הספר. ספרי לי קצת על העבודה המשותפת של הגורמים השונים כהן: מה שמייחד את המרכז זו העבודה המשותפת של כל הגורמים - בריאות, חינוך ורווחה. כאן מתרחשת עבודה מערכתית אמִתית, לא ב"כאילו" ולא ב"נדמה לי". אף שחלפו קרוב לשבע שנים, זה עדיין קשה מאוד, לזכור כל הזמן שצריך לעדכן את כל הגורמים האחרים - העובדת הסוציאלית, הגננת, המורה, אנשים רבים מאוד מעורבים. בישיבה הדנה בילד אחד יכולים להיות איש, וכולם משתתפים בהחלטות 17 גם בעניינו. עם כל הקושי, אין ספק שהעבודה המשותפת חיונית ומשפרת לאין ערוך את הפעילות לטובת הילדים. לדוגמה, היה לנו ילד שאותר בגן וההורים סירבו לשתף פעולה. נכנסה לתמונה עובדת שלנו שהיא גם עובדת של החינוך בתכנית "אור", ודרכה התחיל תהליך שהצליח להביא את ההורים והילד אל המרכז, וכיום הוא מקבל את הטיפול הרגשי שהוא זקוק לו. במקרה אחר,

כהן: במרכז הפורש את כנפיו על פני השכונה כולה ניתנת תשומת לב מיוחדת לילדים בסכנה. כל הצוותים במערכת פועלים לאיתור מצבי סכנה, נוסף על איתור בעיות התפתחותיות. הצוותים מתודרכים מה לעשות כאשר מאתרים, ואת מי לערב. היתרון של המרכז הוא בשילוב כל המערכות, כך שאם עולה מקרה המצריך קשר עם המחלקה לשירותים חברתיים, העובדת הסוציאלית שלנו, שהיא גם פקידת סעד, מטפלת מיד ומדווחת. בתהליך האבחון והטיפול היו מקרים שבהם נחשפו אירועים של התעללות פיזית ומינית. למשל, קלינאית תקשורת הראתה לילד תמונה של חגורה ושאלה את הילד מהו החפץ. הילד לא ידע כיצד קוראים לחפץ, אבל הוא סיפר ש"מרביצים עם זה". מיד הכנסנו לתמונה פקידת סעד. לדברי פקידת הסעד של המרכז, סלעית פיזם-מימוני, הטיפול במקרי התעללות במסגרת המרכז נתפס כפחות מאיים על ההורים מטיפול במחלקה לשירותים חברתיים. ההורים מגלים יותר אמון וכנות, וכך מצליחים במרכז לגלות מקרים רבים יותר של התעללות. לדברי ד"ר שירלי בן שלמה, מטפלת במרכז, כל הילדים הבאים אל המרכז הם ילדים בסיכון התפתחותי. הטיפול הרב-מקצועי הממוקד בילד ובמשפחה מאפשר לא רק לזהות מצבי סיכון וסכנה בצורה טובה יותר, אלא גם לתת טיפול איכותי הממוקד בצורכי הילד, וכל איש מקצוע עוסק בתחומי הטיפול שהוא מיומן בהם. למשל, היה במרכז ילד שידענו כי חווה התעללות קשה מצד הוריו; בתוך הטיפול הרגשי בלטה ההימנעות משימוש בצבעים, במספריים ובדבק. לי לא היה ברור אם ההימנעות קשורה למצבו הרגשי או שיש לו קושי בתחום המוטוריקה העדינה, ונעזרתי באחת המרפאות בעיסוק שעובדות במרכז. אילו אותו ילד היה צריך להיות מטופל במקום אחר בקהילה, אין ביטחון שהיה זוכה לטיפול ממושך וגם אז - הצורך בהתייעצות עם מרפאה בעיסוק היה דורש המתנה ארוכה בתור של קופת החולים שהילד שייך אליה ובינתיים היה אובד זמן התפתחותי יקר. זאת ועוד: העובדה שאנו רואים את הילדים באינטנסיביות גבוהה מאפשרת לנו חשיפה רבה יותר של מצבי סכנה. הסביבה הלא מאיימת מאפשרת להורים לשתף פעולה עם תכנית הטיפול שנקבעת להם, ובכך בעצם עוצרים את ההעברה הבין-דורית של אלימות או של מצוקה. המרכז מדגיש מאוד את העבודה עם ההורים, מתוך ההבנה שאפשר להרחיק את הילד מהסביבה המתעללת, אבל אי אפשר להרחיק את הסביבה המתעללת מתוכו. במקרים חריגים, כאשר מסיבות שונות ההורים אינם יכולים לשתף פעולה עם תכנית הטיפול המוצעת, מועבר הטיפול לפקידת הסעד לחוק הנוער העובדת במרכז.

נקודת מפגש 18

הערכה. ממצאי המחקר שקיבלנו זה עתה העלו כי המרכז אכן חולל את השינוי בשכונה ואצל הילדים. לפי ממצאי המבדקים, וגם על סמך דיווחי הצוותים, ברור כי הצלחנו לצמצם במידה ניכרת את הפערים הגדולים במיומנויות הילדים, והילדים באים לבתי הספר במוכנות גבוהה הרבה יותר. בעקבות ההצלחה שלנו החליט ראש העיר לפתוח עוד שני מרכזים. בימים אלו נפתח מרכז בשכונת רמת עמידר, והוא ישרת גם את ילדי נווה יהושע וערמונים, בשיתוף עם התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. מרכז שלישי יוקם בצפון העיר, וכך נגיע למרבית הילדים מרמות סוציו- אקונומיות נמוכות בעיר. המרכז הוא דוגמה לכך שטיפול ומניעה "בזמן אמת" מצמצמים במידה ניכרת את מצבי הסכנה שילדים בעיר היו מגיעים אליהם בעבר, ולא בכדי הוא הפך מודל לחיקוי של ערים נוספות ברחבי הארץ.

של אימא שהתפקוד ההורי שלה נמוך מאוד, שטופלה במחלקה לשירותים חברתיים ללא שינוי שנים רבות, הצלחנו להביא לידי כך ששלושת ילדיה מטופלים במרכז, והיא אפילו משלמת עבור הטיפולים. האם בעצמה מביאה את הילדים באופן סדיר למדי, ואף מקבלת הדרכה. כלומר, הסינרגיה של אנשי המקצוע מביאה לתוצאות שגורם מקצועי יחיד מתקשה מאוד להגיע אליהן בעבודה עם ההורים. בתוך המבנה הארגוני המורכב של רשות מקומית, המרכז אינו משתייך לאף מערכת אלא כפוף ישירות לראש העיר, ומנכ"ל העירייה מעורב בו אישית ברמה יומיומית. למרכז ועדת היגוי עירונית בראשות המנכ"ל ובשיתוף מנהל אגף החינוך, מנהל אגף הרווחה, מפקחת מחוזית ממשרד הבריאות ונציגי קליטה. חלפו כשבע שנים, רואים תוצאות? כהן: כמה תהליכים חיוביים מאוד התחוללו בשכונה. ההורים ראו את

ההשקעה בגנים מבחינת הצוותים הפסיכולוגיים והצוותים של המרכז, והתפתח תהליך של חזרה לשכונה. מספר הגנים עלה מארבעה לשישה, לא מעט בזכות מתחם גנים יפהפה ומושקע שבנתה העירייה, חלה ירידה בגיל הכניסה למערכת החינוך העירונית, ונסגרו כיתות הגן במעונות. במשך שנים רבות הייתה בריחה מהשכונה; כל הילדים שבגרו ויצאו ממעגל המצוקה עזבו את השכונה, ומי שיכול רשם את כתובתו כך שילדיו יוכלו ללמוד מחוץ לשכונה. כך התרוקן בית הספר היסודי בשכונה, אף על פי שהיו היום המצב בשכונה ילדים בגיל זה. הוא שמשפחות מתאמצות להשאיר כתובת של הורה אחד בשכונה, גם אם המשפחה עוברת דירה, כדי להמשיך . לקבל כאן טיפול עבור ילדיהם בקשר להשפעת הטיפול במרכז על הילדים, אנו בודקים את עצמנו לאורך כל הדרך, הן באמצעות מעקב אחר התקדמות הילדים והן באמצעות מחקר

נקודת מפגש 19

במרחק נגיעה ירדן חסן

מהגרי העבודה ומבקשי המקלט בישראל מעוררים בקרב אנשים מסוימים רגשות מעורבים. עם זאת, כשניגשים לעסוק בסוגיה שבמרכזה עומד הילד והפגיעה בו - נפרצים כל המחסומים ומתפוגגות כל הדילמות. ילד הוא ילד. פשוט ותמים. ילד נוגע עמוק בלב, בנקודה שהיא מעבר לכל קונפליקט, השקפה, צדק או אי-צדק. מהמקום הזה אני ניגשת אל הכתבה וממנו אני מבקשת לקרוא אותה.

רקע בעיר תל אביב יפו מתגוררת קהילה זרה בני אדם הנתונים במשבר 30,000- - כ עמוק ובמצוקה קשה. אוכלוסייה זו, ברובה, חסרה מעמד חוקי ולכן נשללת ממנה הזכות להסתייע בגורמים ממלכתיים והיא אינה יכולה לקבל זכויות סוציאליות שונות. את הקהילה הזרה אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. מהגרי העבודה - רובם נוצרים דוברי אנגלית, בדרך כלל מהפיליפינים, מאפריקה ומדרום אמריקה. בדרך כלל אנשים נורמטיביים, חזקים ומשכילים. יש בהם המקימים בארץ משפחות. מבקשי המקלט הם סיפור אחר לגמרי. רובם מוסלמים, דוברי ערבית או ניב שבטי. הם באים בדרך כלל מסודן ומאריתריאה, ומצבם הנפשי קשה עקב התמודדותם בנתיב הבריחה. לאוכלוסייה זו נטייה גבוהה לסטייה חברתית, ונפוצות בה תופעות של שימוש באלכוהול וסמים. על שתי האוכלוסיות אפשר לומר שהן באות בדרך כלל מתרבות מסורתית ובשתיהן יש תופעות של הזנחה ואלימות כלפי ילדים. יזמה עיריית תל אביב, 1999 בשנת משיקולים מוסריים, ערכיים ומעשיים, הקמת שירות שיסייע לקהילה הזרה, יעניק לה מענה אנושי וישמיע את

פונים בחודש בממוצע. 150- ניתן לכ מדובר בהתערבויות, בעיקר קצרות מועד, בשעת משבר. מנהלת מסי"לה מזה חמש שנים, תמר שוורץ, באה אל היחידה מתוך רצון עז שבער בה לעסוק בתחום אחר, שונה וייחודי. "בתחילת דרכי עבדתי בשירות למפגר, לאחר מכן עשיתי הסבה לייעוץ קינן בי רצון 40 ארגוני. בסביבות גיל עז למצוא משהו אחר, מעניין ומאתגר. רציתי לטוס לאפריקה - דבר שלא התאפשר לי - אז הגעתי לכאן." תמר נולדה בדרום הארץ, "במקור מבאר שבע", היא מדגישה בגאווה. "בתור ילדה ראיתי אלימות, הגעתי ממקום שבנה בי עמוד שדרה לעמוד מול מכאובים אנושיים, וכיום החוויות הללו מסייעות לי לעבוד במקום כזה". תמר ממשיכה ומספרת על החוויה כמנהלת מסי"לה: "המקום הזה הוא דרך חיים, העבודה פה לא נגמרת, היא מגיעה אִתך הביתה. החוסר הגדול של הקהילה שואב אותך פנימה, ואני מרגישה שאין סוף למה שצריך לעשות עבורם. האנשים הללו סובלים והם זקוקים ממש למישהו שיהיה הקול שלהם. הם מודרים מאוד." שורש תרבותי בבואנו לעסוק בילדים נפגעי אלימות או הזנחה בקרב הקהילה הזרה,

קולה. כך הוקמה יחידת רווחה עירונית - מסיל"ה, המעניקה מידע וסיוע לקהילה הזרה. מסיל"ה היא גוף עירוני והיא פועלת ללא תמיכת הממשלה. הצוות המקצועי של מסיל"ה מורכב מעובדות סוציאליות במגוון תפקידים. שלא כבלשכות רווחה אחרות, חלק ניכר מהעבודה נעשה במישור הקהילתי והמערכתי. עבודת הסנגור דומיננטית והיא חותרת לכך שאנשי הקהילה יקבלו זכויות שיעניקו להן אפשרויות טיפול שונות. במישור הפרטני, סיוע

נקודת מפגש 20

Made with FlippingBook - Online catalogs