החאן - נתן החכם - טלנובלה ירושלמית

Animated publication

נתן החכם

טלנובלה ירושלמית מאת גוטהולד אפרים לסינג עיבוד, בימוי ותנועה: נעה וגנר על פי תרגום מאת דורון תבורי

משתתפים (לפי סדר כניסתם) נתן החכם יהויכין פרידלנדר – דיה, האומנת; סיתה, אחותו של סלאח א-דין עירית פשטן – רחל, בתו של נתן סוזנה פפיאן – אל חאפי, דרוויש; פטריארך איצ'ו אביטל – צלבן שחר נץ – סלאח א-דין, הסולטן; נזיר ניר רון –

רועי ואטורי תפאורה: ארנה ברנט-שמעוני תלבושות:

מעין רחמים מוזיקה: רותם אלרואי תאורה:

שחר נץ

נתן החכם

2

. הצבא המוסלמי בראשות סלאח א-דין מביס את צבא הצלבנים ומושל 1187 : המקום: ירושלים. השנה על ירושלים. צלבן צעיר נופל בשבי הצבא המוסלמי, אך רגע לפני הוצאתו להורג חונן אותו סלאח א-דין ומשלח אותו לחופשי. הצלבן ששוחרר משוטט בירושלים ונקלע לבית העולה בלהבות, מציל מתוך האש נערה ומתאהב בה. הנערה רחל היא בתו של סוחר יהודי עשיר המכונה ״נתן החכם״. ) הוא מחזהו הקלאסי של גוטהולד אפרים לסינג, מהחשובים במחזאי Nathan der Weise( "נתן החכם" , נכתב על רקע חברותו של המחזאי עם 1779 גרמניה של תקופת הנאורות. המחזה שיצא לאור בשנת הפילוסוף היהודי משה מנדלסון, מתוך רצון אמיתי לקרב את לבבות הקהל הגרמני הנוצרי אל יהודי גרמניה של אותה תקופה. סיפור המחזה המפותל כורך יחדיו נוצרים, מוסלמים ויהודים, ונדמה לעתים כשיעור בסובלנות דתית ולעתים כטלנובלה מזרח תיכונית.

סוזנה פפיאן, יהויכין פרידלנדר, שחר נץ

צוות הפקה: יהודית כץ הפקה וניהול הצגה: רותי גפן עוזרת במאית:

אסף ברזניצקי תכנייה: שרי נחשוני – תיאטרון החאן יחסי ציבור: יעל אילן צילום הצגה: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיצוב פוסטר: Elad Elharar – אלעד אלחרר עימוד פוסטר ועיצוב תכנייה: Design & Illustration רדי רובינשטיין צילום ועריכת טריילר: נעמי מרוז וידאו ארט: יצחק סקילי עריכת וידאו להצגה:

ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, ויולטה פראדו, תמרין קול, מלבישות: אלונה אפקריאן "בית המלאכה" ייצור תפאורה: עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, עובדי במה: יונתן ששון, מחמוד גית יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, דורון תאורנים: דונין עידו מנדיל, ספיר שרון, ערן צמית סאונד:

דניאל שמר אולפן הקלטות: יניב פרקש תרגום לאנגלית:

תודות מקרב ל: על השיר "ירושלים"; ייצוג וניהול אמנים: המסך הלבן להקת ליאור אינס ירושלים הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, , על החומרים המחקריים ד"ר יאן קונה

דקות (ללא הפסקה) 35- כשעה ו משך ההצגה: 2022 באפריל 9 הצגה ראשונה:

3

תיאטרון החאן

יותם: "נתן החכם" הוא מחזה קלאסי שנכתב לפני מאות שנים. מדוע בחרתם דווקא אותו ולא מחזות אחרים? מה משך אתכם בו? רועי ואטורי ומעצב התפאורה נעה וגנר הבמאית, המעבדת ומעצבת התנועה מספרים על ההצגה "נתן החכם" ועל תהליך העבודה המשותפת , דרמטורג תיאטרון החאן יותם גוטל מראיין: ירושלים של אז בירושלים של היום "נתן החכם" בחאן: כשאני קוראת מחזה, אני שואלת את עצמי האם המחזה מעורר אצלי רגש? האם יש לי משהו להגיד נעה: על מה שנכתב? זה מחזה שדרש שינויים ועבר עיבודים רבים, ויש בו משהו שמדגדג בני אדם. העובדה שאנחנו מעלים את המחזה הזה בתיאטרון החאן בירושלים, חיזקה אצלי את הצורך לעסוק במחזה המסוים בירושלים, אבל הוא משקף גם את המציאות בת 12- על תקופת המאה ה 18- הזה. הטקסט נכתב במאה ה זמננו. מבחינה זו יש סיבות רבות למה להעלות דווקא את המחזה הזה כאן ועכשיו. בימינו כבר לא רלוונטי להעלות מחזות קלאסיים כפי שהם, טובים ככל שיהיו. צריך להתאימם לדור רועי: שלנו. עיבודים עכשוויים מסורתיים למחזות קלאסיים חוטאים לטקסט ולתיאטרון, ולא נוגעים בקהל בן זמננו. כדי להתייחס למחזה באופן שאפשר להציג אותו היום, על כל המשמעויות שלו, חייבים לעדכן אותו.

עירית פשטן, ניר רון, יהויכין פרידלנדר, סוזנה פפיאן

נתן החכם

4

יותם: איך צוללים לתוך המחזה הזה? איך היה תהליך העבודה המשותף שלכם? מה הנחה את העיבוד?

לפני שלוש שנים נעה נתנה לי את המחזה המקורי מתורגם לאנגלית, רועי: וכבר בהתחלה הקריאה של המחזה היתה תהליך מורכב בגלל השפה הספרותית העתיקה. משם התחלנו את סדרת העיבודים של נעה, כולל העיבוד הסופי על פי התרגום של דורון תבורי. העיבוד קרם אור וגידים גם בזכות התובנה הבאה: מצד אחד אנו לא רוצים להציג את הקלאסיקה כמו שהיא; מצד שני אנו לא באים לכפות על המחזה אג'נדה פוליטית חד משמעית, או להשליך עליו מטען שאינו מחובר אינטגרלית לטקסט המקורי. כוונתנו פשוט להעביר את החומר תהליך של עדכון ורלוונטיות לימינו, עם מטענים שכבר קיימים במחזה ובצופים עצמם. אמנם לאורך ההיסטוריה התחלפה רבות ההיררכיה לגבי מי השליט ומי הנשלט, ולגבי מי הרוב ומי המיעוט, אבל לא היה צריך ליצוק במחזה את המתח והסכסוך בין שלוש הדתות, משום שהם כבר קיימים בו. גם רועי וגם אני עברנו גלגולים רבים עם המחזה הזה: קריאת גרסאות נעה: מעובדות שונות, התחלות מרובות של עיבודים, צפייה בהצגה בגרמניה. שלוש השנים בהן עבדנו על העיבוד של המחזה חידדו את מה שחשוב, וזה היה תהליך מאוד מלמד. העיבוד-עצמו עבר המון טיוטות וגרסאות במטרה לזקק את מה שרצינו להוציא החוצה. בתחילת תהליך העיבוד אני תמיד שואלת את עצמי: אילו המחזאי היה חי היום, איך הוא היה כותב את המחזה? בנוסף, נשאלת כל הזמן השאלה מהי הדרמה בסיפור? המחזה הזה מתעתע, כי כביכול הדרמה היא בעימות בין הדתות, אבל למעשה היא מתקיימת אצל הצופה העכשווי, ואני מניחה . כותרת המשנה של ההצגה היא 18- שגם התקיימה אצל הצופים במאה ה "טלנובלה ירושלמית", וזה כמובן לא מה שלסינג כיוון אליו. קראנו לה כך, משום שבבסיס המחזה ניצב סיפור אהבה של בני אדם שבתחילה שונאים זה את זה, אך לבסוף הופכים למשפחה. אמנם המחזה כתוב בנימה דידקטית ומחנך לסובלנות ולחיים משותפים – ומכאן שיש בהצגה רגעים של רצינות, כובד ומתח, שנובעים מההיסטוריה החברתית, הדתית והפוליטית של המחזה – אבל רועי ואני גם הרשינו לעצמנו להשתעשע, לפחות בהיבט של הסיפור המשפחתי "הטלנובלי".

נעה וגנר. צילום: נטלי מיכלסון

רועי ואטורי. צילום: שרי גוליאט

יותם גוטל. צילום: גדי דגון

סוזנה פפיאן, עירית פשטן, ניר רון

5

תיאטרון החאן

בעת יצירה, אני מוצאת את עצמי מתרגשת, בוכה ואכפתית כלפי הדמויות; מרגש אותי כשרחל והצלבן מתאהבים וכמעט מתנשקים, או כשהם לא יכולים להיות יחד, או כשנתן החכם פוחד לאבד את הבת שלו. לכן אני לא באה לדון ברעיונות התיאולוגיים, אלא שואלת איך הם משפיעים עלינו מבחינה אנושית. רציתי להבין מה באמת מניע אנשים, לבחון כיצד המצפון מציק להם, ולשלב בין אירוניה, צחוק, ציניות ואמת. עדכון ההצגה ניכר גם בבחירות העיצוביות, הן בתפאורה שעיצבתי והן בתלבושות שעיצבה ארנה רועי: 12- ברנט-שמעוני. הדמויות מבהירות מתי העלילה מתקיימת ואנחנו מכירים בכך שהיא מתרחשת במאה ה ,אבל הסגנון של ההצגה – מבחינת טקסט, עיצוב, מוזיקה, ואפילו הסגנון המשחקי – הוא רב-תקופתי ומתקיים בכל זמן ומקום. יש פה מחד הרבה אביזרים ותלבושות שהם מעודכנים לימינו, ומאידך כאלה שמצטטים את המאות הקודמות. כך נוצרת תחושה על-זמנית על הבמה.

ניר רון, שחר נץ

יותם: האם העובדה שההצגה עולה דווקא בירושלים השפיעה על החלטות בימוי או דרמטורגיה, להבדיל מהעלאתה בתל אביב או בחו"ל?

אלו מחשבות שעלו אצלי וכן בשיח המשותף עם רועי: האם להבליט את הירושלמיות או לקחת אותה נעה: כמובנת מאליה? עבורי, עצם העובדה שאנחנו יושבים פה בירושלים ואנחנו מדברים על העיר הזו, קשור למטען שכבר קיים אצל הצופים בהצגה. אני רוצה להתייחס לשלוש הדתות המונותאיסטיות כאל גורם אחד שמחבר בין כולם ולזהות את הגֵן הפנימי המשותף להן. ירושלים זו עיר שמטריפה עלינו את הדעת, היא הסמל לכך שכולם רוצים את אותו הדבר ונאבקים עליו, ומייצרת מצב מתמיד של מלחמה דתית. לכולם יש את האמונה שלהם ואת האלוהים האחד שלהם – וירושלים היא כמו האלוהים עבורם.

יותם: הבמה של החאן וכמובן התיאטרון עצמו הם מאוד ירושלמיים באופיים. כיצד ירושלים הפיזית השפיעה על תפיסת החלל שלכם?

בדרך כלל כשמגיעים לבמה, היא כמו דף חלק, קופסה שחורה עליה אנחנו יוצרים את כל הפן הוויזואלי רועי: והחיים הבימתיים של ההצגה. בתיאטרון החאן הבמה שונה וייחודית: יש את העמודים של החאן

נתן החכם

6

על הבמה, האבן הירושלמית והקשתות, ולא ניתן לחמוק מזה לטוב ולרע. במקרה שלנו זה היה לטובה והלכנו עם זה. הדבר הראשון שעשיתי בתכנון המודל הפיזי ובהדמיה הממוחשבת היה להבין את הגדלים ואת המרחקים של העמודים, את הקוטר של הקשתות ואיפה הן נפגשות. ניסינו לשמור על האבן הירושלמית שעל הבמה כמעט בקנאות, עד שהגיע הרגע שהרגשנו שהפיזיות המקומית הספציפית של המבנה לא מקדמת אותנו, ואז חיפשנו דרכים אחרות להביא את ירושלים בצורה שתתאים הרבה יותר להצגה. מתוך זה נולדה התפאורה הדימויית והאוורירית יותר של ההצגה. התפאורה מצד אחד ארכיטקטונית ומזרח תיכונית ספציפית, ומצד שני אי אפשר לזהות איזו דת היא מייצגת: האם זה ארמון המלך, המנזר או בית כנסת מאוד גדול? הבאנו ציטוטים ארכיטקטוניים מכל שלוש הדתות ומכל מיני תקופות. זה מחזה על יחסים מורכבים בין בני אדם מורכבים. חשוב היה לי להישאר באזורים האפורים, לשאול נעה: שאלות ולעורר את הקהל למחשבה משלו, כי אני לא חושבת שתיאטרון צריך להגיד לנו מה לחשוב. האופציה להיקשר או להזדהות עם כל דמות על הבמה הפעילה אותי, משום שהיא מזמנת לנו חוויות מאתגרות של דיסוננס: איך יכול להיות שאני שונאת את הדמות הזו, אבל היא עשתה עכשיו משהו מדהים עבור מישהו אחר? ואיך האדם שאני דווקא מזדהה איתו, מעולל או אומר דבר-מה שאני לא אוהבת ולא מקבלת? , בעת כתיבת המחזה, 18- ירושלים ושטחי ישראל נמצאים תחת ריבונות יהודית. במאה ה 2022 במציאות של היהודים באירופה היו מיעוט נרדף תחת שלטון נוצרי. מעניין להמשיך ולבחון את מצבנו דרך הפריזמה של עלילת ההצגה: מה קורה כשדווקא הסולטן המוסלמי הוא השליט ואיך זה משפיע על היהודים ועל הנוצרים? האם אנו יכולים לדמיין את עצמנו במצב כזה, בו ירושלים כבושה בידי עם אחר וחשובה לאחרים כפי שהיא חשובה לנו? האם אנחנו מסוגלים להכיל זאת? יותם: נעה, בשיחות קודמות טענת שחשוב לך לשדר מסר של מורכבות. תוכלי להרחיב על כך?

ניר רון, איצ'ו אביטל, יהויכין פרידלנדר

7

תיאטרון החאן

נתן החכם – ארכאולוגיה של מחזה עמרי פז ) את 1193-1137/8( כבש אל-נאצר צלאח א-דין יוֻסף אבן איוב, הידוע כצלאח א-דין 1187 באוקטובר 6- ב ). כאשר כבשו 1187-1099( ירושלים אחרי מצור בן שבועיים. בכך בא הקץ על ממלכת ירושלים הצלבנית הצלבנים את ירושלים, הם הפרו את הסטטוס קוו הבין דתי שאפיין את המזרח הקרוב המוסלמי, וייבאו את חוסר הסובלנות הדתית שאפיין את אירופה. ביטוי להפרה זו היה טבח וגרוש היהודים והמוסלמים (ובתחילה גם גרוש נוצרים מזרחים) מירושלים. מאוחר יותר מספר מצומצם של יהודים ומוסלמים הורשו להתגורר בעיר. עם כיבוש ירושלים, צלאח א-דין ביקש לכונן מחדש את הסדר הבין דתי המוסלמי-סוני. צלאח א-דין פעל לשיקום העיר מהריסותיה ואיסלום המרחב הציבורי. פעולה זו כללה את שיקום ביצורי העיר בעזרת פועלים ושבויים צלבנים, את סילוק הסממנים הנוצריים מהר הבית ושיקום המבנים המוסלמים עליו. מבנים נוצריים חשובים הוחרמו ונמסרו לשימוש מוסלמי. בזמן שהותו בירושלים, צלאח א-דין התגורר ב״בית הכמרים״ במוריסתאן שברובע הנוצרי בעיר. אנשי צלאח א-דין גילו רוחב לב הרבה יותר מהכובשים הנוצרים של העיר, שכן האוכלוסייה הפראנקית יכולה הייתה לצאת את העיר על רכושה. הנוצרים המזרחיים הורשו להישאר והם נתפסו כבני המקום. צלאח א-דין אפשר לעולי רגל נוצרים להמשיך ולעלות לעיר, שמר על כנסיית , העלייה לרגל הייתה כרוכה בתשלום והעולים 1192- הקבר ומנע את הריסתה. הכנסייה אומנם הייתה סגורה עד ל נדרשו לכסות את עיניהם בדרך לכנסיית הקבר, אבל העלייה עצמה התאפשרה. נפילת ירושלים בידי המוסלמים נתפסה בהגות הנוצרית כחלק ממאורעות הקץ והתגשמות נבואות מקראיות על חורבנה. ברם, העלייה להר הבית נאסרה על נוצרים ויהודים כאחד, והעונש על הפרת הצו היה איסלום או מוות.

באשר ליהודים, ניצחונות צלאח א-דין עוד בטרם כבש את ירושלים הפיחו תקוות רבות בקרב קהילות יהודיות בארץ-ישראל. כיבוש

, ומסע הצלב השלישי 1187- ירושלים ב והכושל (שמשמש רקע למחזה ) יצרו הילה סביב "נתן החכם" דמותו של צלאח א-דין והיהודים זקפו לזכותו את חידוש היישוב

היהודי בירושלים. הטון הכללי בכתבים היהודים היה, שכיבוש ירושלים מידי הצלבנים היה שלב נוסף בתוכנית אלוהית להשיב את עם ישראל לירושלים. בפועל, אין עדות היסטורית לכך שצלאח א-דין יצא בהצהרה שקוראת ליהודים לשוב לירושלים, אבל ברור שהוא ביטל את האיסור הצלבני על יהודים לשבת בעיר ואפשר את חזרתם ואת חזרת המוסלמים אליה, במסגרת החזרת הסדר הישן לעיר. ארבע קהילות יהודיות יישבו את ירושלים: יוצאי המגרב, יוצאי תימן, יוצאי צרפת ובני הקהילות היהודיות בארץ-ישראל (צפת ואשקלון).

איצ'ו אביטל

נתן החכם

8

החוק המוסלמי מעניק מעמד משפטי מיוחד ליהודים ולנוצרים, עמי הספר (אהל אל-כִּתאב), כקהילות בנות חסות

(ד׳ימים). ככאלו היהודים והנוצרים אמורים ליהנות מהגנת השליט

על ביטחונם האישי ורכושם, ומהזכות לעבודת האלוהים בתמורה לנאמנותם לשליט, לתשלום מס גולגולת (ג׳יזיה) ולמגבלות אחרות. צלאח א-דין השיב את הזכויות האלה, אבל תחת שלטונו יהודים עניים לא קיבלו פטור מתשלום מס גולגולת, למרות שהדבר היה נהוג בעולם המוסלמי. המיתוס שצייר את צלאח א-דין כאדם פלורליסטי וסובלני מבחינה דתית, נולד עוד בחייו על-ידי צלבנים בני התקופה. המיתוס התעצם באירופה בתקופות הרנסאנס והנאורות.

נץ שחר רון, ניר

בקמנץ, צפונית לדרזדן שבגרמניה. הוא למד תיאולוגיה באוניברסיטת לייפציג, 1729- נולד ב גוטהולד אפרים לסינג אחד המקומות בהם הונחו היסודות לנאורות הגרמנית. כבר בנערותו הוא גילה עניין בספרות ותיאטרון ומחזהו ) שחקנית ומנהלת תיאטרון, 1760-1697( ) עורר את תשומת לבה של קרולין נויבר 1747( ״ הראשון ״המלומד הצעיר שלהקתה הניאו-קלאסית פעלה באזור. אחרי שניסה ללמוד רפואה, הוא ויתר על הלימודים לטובת קריירה כסופר, ), שעליו ביסס את דמותו 1786-1729( משורר, מחזאי ומבקר ספרות. הוא עבר לברלין ושם התיידד עם משה מנדלסון ), שנחשב לטרגדיה הבורגנית 1755( ״ של נתן החכם. הצלחתו הראשונה הייתה עם המחזה ״מיס שרה סמפסון הגרמנית הראשונה. ההצגה פילסה לו את הדרך ליצירות המשמעותיות יותר שלו. לסינג דגל בכתיבת מחזות בשפה מקומית גרמנית, משום שהאמין בתפקיד ההומניסטי שמילא התיאטרון בפרויקט הנאורות. התיאטרון הגרמני באותה התקופה ביקש לעמוד באידיאלים של הנאורות, וככזה הוא אמור היה לא רק לספק בידור, אלא לקדם רווחה מוסרית ותרבותית, בעיקר למעמד הבינייםשהלך וגדל. הדגששניתן למוסר על פני דוקטרינות דתיות, הוא אחד , מתוך כמיהה לעתיד בו מוסר "נתן החכם" מיסודות הנאורות החשובים שמופיעים ביצירותיו השונות של לסינג, כמו ב .1781- לא יזדקק לתמיכה אלוהית. לסינג הלך לעולמו ב נחשב לקלאסיקה ספרותית ובימתית גרמנית, שמהללת את ערכי ההומאניזם ״ נתן החכם המחזה ״ והקוסמופוליטיות. יחסי היהודים, המוסלמים והנוצרים במחזה הם מודל לאחווה אנושית והרמוניה בין , בהן הוחרם על ידי הנאצים, המחזה הועלה פעמים רבות בגרמניה ואחרי 1945-1933 דתית. למעט בשנים השואה הוא הועלה ביתר-שאת, על מנת לאשש סובלנות דתית. המחזה גם זכה לעדנה מחודשת בגרמניה של שנות האלפיים עם עליית הפונדמנטליזם המוסלמי. את היסודות להצגה החל לסינג לכתוב כבר בשנות החמישים של המאה השמונה-עשרה, אבל התמריץ לכתיבת המחזה היה כאשר לסינג איבד את ההיתר , אז החליט שמחזה זה יאפשר לו לעקוף את הצנזורה ולעסוק 1778- השלטוני לחבר חיבורים תיאולוגיים ב עותקים של המחזה נמכרו 4,500- והיה להצלחה מסחררת. כ 1779- בקונפליקט הדתי. המחזה פורסם ב בתוך כשנתיים.

9

תיאטרון החאן

לסינג הושפע מ"דקמרון" של בוקצ׳ו בכתיבת המחזה ובעיקר ממשל שלוש הטבעות. דמותו של צלאח א-דין הייתה במאה השמונה-עשרה מופת לאבירות מוסלמית ונאורות דתית אל מול פנאטיות נוצרית. הדימוי של האסלאם בכלל ושל צלאח א-דין בפרט בעיניי לסינג הושפעו מאוד מכתביו של וולטר. כמעט כל הדמויות במחזה הן פרי הדמיון ואולם ההקשר ההיסטורי של המחזה די מדויק, כך שניתן לתארך את העלילה לרגע שבין שביתת הנשק ), לאחר 1192 של מסע הצלב השלישי (ספטמבר שכוחות ריצ׳רד לב הארי כבשו את עכו אבל לא הצליחו לכבוש את ירושלים, לבין מותו של צלאח ). המחזה נועד להציב מראה 1193 א-דין (מארס בפניי אירופה הנוצרית, דרך חברה פלורליסטית, רב-לשונית, רב-דתית (מוסלמית, נוצרית ויהודית) כפי שהיה בלבנט ובאנדלוסיה. רחל (רחה) בתו של נתן החכם, מייצגת את דת האמת. מי שגדלה כיהודייה, בת לאמא נוצרייה ואב מוסלמי, היא דמות שכל משתתפי המחזה אוהבים.

לסינג בתקופת היותו הדרמטורג של התיאטרון הלאומי בהמבורג, 1767/8 , אנה רוזינה ליסייבסקה דיוקן מאת

), אבל זו הפעם 2004 ; דורון תבורי 1966 ״ הועלתה בעבר בעברית בישראל (הבימה נתן החכם ההצגה ״ שונה מאוד 2022 הראשונה שההצגה מועלית על ידי להקה ירושלמית בירושלים. ירושלים של שנת מירושלים המדומיינת של לסינג. המאבק הלאומי על ירושלים, שיש מי שמנסה להפוך אותו למאבק דתי, מוביל למתיחות רבה בין תושבי העיר. לאורך ההיסטוריה של הדתות האברהמיות, תמיד ידה של אחת הדתות על העליונה והיא המחזיקה בעיר היפה והנפיצה הזו. הבחירה של תיאטרון החאן להעלות את כאן ועכשיו מבקשת לאפשר קריאה שונה של המציאות וקריאה שונה של המחזה. אפשר ״ נתן החכם ״ לדבוק באופטימיזם של לסינג או בפסימיזם שההיסטוריה הגרמנית זימנה ליהודים, ואפשר פשוט ליהנות מן הנאיביות של המחזה.

הוא היסטוריון חברתי של המרחב המזרח התיכוני עמרי פז ד"ר

10 נתן החכם

יהויכין פרידלנדר, סוזנה פפיאן, שחר נץ, עירית פשטן, ניר רון

11 תיאטרון החאן

"נתן החכם": מחזה של נאורות שמואל פיינר

נתפס כביטוי נשגב וטהור של ידידות בין יהודי לנוצרי, וכביטוי טהור של אהבה אנושית בלי "נתן החכם" התחשבות בדת. היתה זו הנאורות בעידן התמימות שלה, הרבה לפני שהמגמות הביקורתיות של הפוסט מודרניות והפוסט-קולוניאליזם, תחת טראומת מלחמת העולם השנייה והזוועות שנעשו באירופה, ביטאו ייאוש עמוק מההומניזם וביקשו לחשוף בנאורות דווקא את שורשי הדיכוי. ]...[ הפיחה תקוות גדולות בלבו של [משה] מנדלסון, שהנה מימושה של הנאורות נראה "נתן החכם" הופעתו של לעין והכללת היהודים בערכי החירות והשוויון היא אפשרית. שאלת הסובלנות הדתית בערה בעצמותיו של "נתן החכם" של מנדלסון, וכאשר נתקל בקנאות דתית הוא כינה אותה "ברבריות" ויצא מכליו מזעם. היה קרש הצלה עבור מי שהאמין אז כמנדלסון שהגיעה העת לבטל את מחסומי האיבה בין הדתות 1779 השונות ולהשתחרר מהדימוי הדמוני של היהודי. שנתיים מאוחר יותר התרגש מנדלסון כמו רבים אחרים, כאשר מחצר הקיסר יוזף השני בווינה החלו לצאת "צווי סובלנות" שהבטיחו ליהודים בטריטוריות שתחת שלטונו הסרת הגבלות משפילות ופתיחת אפשרויות חדשות להשתלבות במדינה, תמורת נכונות לחינוך מודרני, מעבר לפרנסות מועילות למדינה ונאמנות. ]...[ לסינג ומנדלסון הוצבו בחזית פנתאון משכילים שאותו בנה הדמיון של הנאורות היהודית המהפכנית, שפילסה אז את צעדיה הראשונים מתוך מאבק תרבות באליטה הרבנית, והציגה אתוס יהודי מתחרה וחזון כמאורע היסטורי מכריע, שהושמעה "נתן החכם" עתיד אלטרנטיבי לזה של המשיחיות הדתית. הכרזה על על ידי מנדלסון עצמו ובני זמנו ועל ידי המשכילים מעריצי מנדלסון בשנים שלאחר מותו, הפכה בזיכרון הקולקטיבי היהודי למיתוס המכונן של העת החדשה בתולדות היהודים. ההיסטוריונים היהודים החשובים , והבולט מכולם היינריך גרץ, הפכו את הזיכרון הזה להיסטוריה הקנונית של העם היהודי 19- של המאה ה למשך דורות. ]...[

גם כאשר הניסיון ההיסטורי הוכיח באופן האכזרי ביותר עד כמה נכשל מפגש הידידות שהמחזה מפגין, לא פגה משמעותו של מחזה שנולד כססמת מחאה וכתקווה פוליטית בעידן של אבסולוטיזם נוקשה והדרה של "אחרים" מכל סוג, ובהם יהודים. נולד כזעקה, והיו לו מאזינים רבים בקרב דורות "נתן החכם" של יהודים ולא יהודים שמצאו בו תשתית לזהותם ולהשקפת חדר "נתן החכם" עולמם. פשטני, הרמוניסטי, נאיבי ככל שיהיה, לתרבות כי היו רבים שמצאו בו מענה לחלומם. זהו חלום אנושי מאוד, אך גם חלום ביקורתי מאוד כלפי הדתות הממוסדות. בעידן שבו לדת השפעה תרבותית ופוליטית ההולכת ומתעצמת חיים חדשים "נתן החכם" במקומות שונים בעולם, יש אולי ל למרות מרחק הזמן והתמימות שאבדה. "נתן החכם" של לסינג: מבט מירושלים של מטה, שמואל פיינר, אבני דרך: מסות ומחקרים בהיסטוריה של עם ישראל, שי בתוך: עורכים: עמנואל אטקס, דוד אסף, יוסף קפלן, לצבי (קותי) יקותיאל, .2015 מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, תשע"ו כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©

רחל מקבלת את אביה נתן החכם, ציור מאת 1867-1877 מאוריצי גוטליב,

12 נתן החכם

13 תיאטרון החאן סוזנה פפיאן, עירית פשטן

יוצרים

תרגום דורון תבורי – (אריאל דורפמן, הבימה), העלמה והמוות שחקן תיאטרון "גשר". בין המחזות שתרגם: מעלילות (ז'אן ז'נה, הבימה), הפרגודים (קולטס, הבימה), קרב של שחור וכלבים רוחות רפאים (ארבעה מחזות מאת קרל שטרנהיים, הבימה), גבורת הבורגנים הצמא והרעב (ז'אן אנואי, תיאטרון החאן), אנטיגונה (איבסן, תיאטרון פרינג'), (יון פוסה, מישהו מגיע הנה (פיטר שאפר, בית לסין), אקווס (יונסקו, תיאטרון חיפה), (ז'נה, תיאטרון הרצליה). המשרתות (מולר, תמונע), מכונת המלט תמונע), זכה כמתרגם בפרס התיאטרון, פרס ראש הממשלה, וארבעה פרסי עדה בן נחום. עיבוד, בימוי ותנועה נעה וגנר – במאית, כותבת, דרמטורגית, מעצבת תנועה ומפיקה עצמאית. בוגרת תואר שני (לונדון) אותו סיימה בהצטיינות יתרה, ובוגרת החוג לבימוי והוראת LAMDA , בבימוי תיאטרון בסמינר הקיבוצים. (לונדון Pauline וגנר מביימת, מעבדת ומעצבת תנועה לכל עבודותיה, ביניהן: חיי המתים (ניסן נתיב תל אביב), דוגוויל (הקאמרי), שני אנשים בלילה ,)CPT Love Steals Us (פסטיבל תיאטרונטו), מחר ניסע ללונה פארק (תיאטרון יפו), א). ״ (תיאטרון תהל, בצ ברקיע השביעי ,)Lamda , (לונדון From Loneliness (כאן הסכתים ותיאטרון תמונע); הוציאה נעבור את זה יחד כתבה וביימה תסכית בשם

;Audiable London Ltd ; ביימה והפיקה תסכית בחברת אם אשנה את שמי לנח לאור ספר: (לונדון). כתבה וביימה תסריטים לעבודות וידאו בשיתוף פעולה Guildhall ביימה בבית ספר למשחק (סטרטפורד) RSC – The Royal Shakespeare Company - עם אמנית הווידיאו יסמין ורדי. עבדה כעוזרת במאי ב ואף ביימה הצגת ילדים לאירועי הקיץ של התיאטרון.

. 11 דירה זוכת פרס הבימוי בפסטיבל "כאן ועכשיו" של תיאטרון הקאמרי על בימוי המחזה חברה בפורום יוצרות התיאטרון הישראלי ופעילה למען זכויות נשים ושוויון מגדרי.

תלבושות ארנה ברנט-שמעוני – ). בעלת תואר שני בתרפיה באמנות 1995( א ״ בוגרת החוג לתאטרון באוניברסיטת ת .)2015( ) בוגרת המסלול לעיצוב במה ותלבושות בסמינר הקיבוצים 1999( ׳ מלסלי קולג , אורז כחול, RE{MEMBER{ עיצבה תפאורה / תלבושות להצגות: סמינר הקיבוצים: פסטיבל הצגות ילדים שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, טנגו, אחרונה. התאטרון הקאמרי: בית בובות. א: ״ אוניברסיטת ת מדף הספרים, בלונה. בחיפה: :2017 . חג המחזמר הנידפים . תאטרון נוצר: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש אני . הבימה: רעב :2018 . פסטיבל עכו קיץ אחרון . בית הספר למשחק גודמן: טראסק ביעור חמץ. צוותא: מנחם מנדל בא״י. תאטרון היידישפיל: לא רפפורט, ברטוד ואגנס. תאטרון הבשורה, דינה, פיפטי פיפטי פיפטי. . תאטרון דימונה: קונטקט . מרכז ענב: הדהוד תמונע: . הַדֶּבֶר , תיאטרון החאן: מאחורי העיניים חיפה:

14 נתן החכם

תפאורה רועי ואטורי – עיצב תפאורה ותלבושות לעשרות הפקות פרפורמנס, תאטרון, מחזות-זמר, הצגות ילדים ומופעי מחול בתיאטראות רפרטואריים, בפרינג' ובבתי ספר למשחק. עובד ויוצר כמעצב וארט דירקטור בהפקות קולנוע וטלוויזיה, ומרצה לעיצוב ארט בסמינר הקיבוצים. בוגר המחלקה לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים בתל אביב, בה זכה במלגת Design for Performance ש משה שטרנפלד. בוגר תואר שני בתכנית ״ הצטיינות ע (קרדיף, בריטניה). Royal Welsh College for Music and Drama במכללת . 414 חדר על עיצוב התפאורה להצגה 2018 היה מועמד לפרס "קיפוד הזהב" לשנת . זוכה 2018 זוכה פרס עיצוב התפאורה להצגת הילדים דוט והקנגורו בפסטיבל חיפה האחד . בין עבודותיו בתאטרון: 2017 בחג המחזמר בת ים טראסק פרס עיצוב התפאורה למחזמר אם נדע לאהוב, ימים בגן עדן (הקאמרי), על האש, יהודים רעים (תאטרון המשולש בשילוב צוותא), (התיאטרון הארצי לנוער), הגיבן מנוטרדאם (יידישפיל), דז'יגאן ושומעכר רצים לבחירות (תאטרון באר שבע), (בית רצח (אנסמבל עיתים – רנה ירושלמי), טימון איש אתונה, סופמשחק (תאטרון אורנה פורת), משחקי הלב אחת, אחת ואחת (בית ספר למשחק גודמן), קיץ אחרון, שעת הילדים (סמינר הקיבוצים), ימים טובים צבי), אוהב אותך צ'ארלי, אמצע ) ועוד. עיצב ארט לסרטי הקולנוע The Sicilian Courtesan) RWCMD (להקת ורטיגו), (יונייטד קינג) הארוחה החיים,

מוזיקה מעין רחמים – בוגר בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים ובעל תואר ראשון בתיאטרון וחינוך. איש חיי הלילה בתל אביב, די ג'יי, מפיק מוזיקלי ויזם אירועי תרבות ומוסיקה עירוניים. (סמינר הקיבוצים), טאקו צאבו (ניסן נתיב תל אביב), דוגוויל בין עבודותיו לתיאטרון: (תיאטרונטו). שחקן תיאטרון בית ליסין ותיאטרון אורנה חבילה עוברת (כלים), נעלים פורת לשעבר.

תאורה רותם אלרואי – במופעי תאטרון ומחול בתיאטרון תמונע, הזירה 2010 טכנאי ומעצב תאורה משנת הבין תחומית, תאטרון הקרון, תיאטרון החנות, תיאטרון הבית, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה, אוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, גודמן – בי"ס למשחק בנגב, סוזן דלל, פסטיבל ישראל, פסטיבל הבובות בירושלים ובהפקות עצמאיות ברחבי הארץ.

15 תיאטרון החאן

משתתפים

נתן החכם יהויכין פרידלנדר – בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בין השאר , בתיאטרון חיפה ובתיאטרון בית ליסין. עלובי החיים, עוץ לי גוץ לי, שירה בהצגות משתתף בסדרות טלוויזיה ובקולנוע. מדבב מאות רבות של סרטים מצוירים. מעגנון ועד בכלל. מעלה מופע יחיד: אסתרליין יקירתי עונות. בין הצגותיו הבולטות: 25 שחקן להקת תיאטרון החאן מזה שימון, מתחזקים. בימים אלו הצגות יחיד: בידרמן והמציתים. (בתפקיד עגנון), (בתפקיד תעלולי סקפן, תהלה, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך משחק בהצגות: .2022 טייבלה והשד, הַדֶּבֶר, מבקר המדינה הסופר עמוס עוז), דיה, האומנת; סיתה, אחותו של סלאח א-דין עירית פשטן – בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ,1995-1999 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון ב"ש בין השנים . ברש . בקולנוע: 2010 ,2004 בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים בקטגורית 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת .2 מתים לרגע בטלוויזיה: . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית צל חולף שחקנית משנה בהצגה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , ת"א

בגידה, לוקאס הפחדן שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתפה: צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, בשיתוף תיאטרון הבימה, קצרים וחתול, הנשים העליזות 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן סיפור על אהבה וחושך, רוחות ועוד. בימים אלה משחקת בהצגות: מוינדזור, בדמי ימיה, פונדק הרוחות עליזות, הַדֶּבֶר.

רחל, בתו של נתן סוזנה פפיאן – עקיצה אנסמבל "ציפורלה": בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. תיאטרון: מלון רנדוו, שליחותו של הממונה הקאמרי: טבעית, התקפת לב, סטריאוטיפי. מעבר להרים ולגבעות, קולנוע: לא דובים ולא יער . המדיטק: על משאבי אנוש. ,)3 כיפת ברזל, גירושים מאוחרים, רון (עונה טלוויזיה: סרק, לב שקט מאוד. בלאקספייס, הבוגד. העולם האחר, פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחקה בהצגות: תעלולי סקפן, אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו כיום משחקת בהצגות: הרוחות. ויוליה בכיכר, רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה, הסבתות.

16 נתן החכם

צלבן שחר נץ – בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. היה מועמד לפרס שחקן המשנה בטקס . זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות יחיד תיאטרונטו 2018 " "קיפוד הזהב שיחק ב"תיאטרון הבית" שלבים. 10 - על ההצגה איך להיות מאושרים ב 2018 ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה, שתמות אמן. ביצירות: כנרת כנרת, פונדק הרוחות, האיש שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות: תעלולי סקפן, אוי אלוהים, כיום משחק בהצגות: שחשב שאשתו היא כובע. .2022 אנטיגונה, טייבלה והשד, חתונה בשעת מגפה, מבקר המדינה סלאח א-דין, הסולטן; נזיר ניר רון – בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בפסטיבל . זוכה פרס הבמה לילדים ונוער כשחקן השנה מפתח הלב ובהצגת היחיד 1990 עכו ; זוכה פרס תיאטרון 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 , קץ של העץ בתפקיד משנה ב .2016 , החאן ע"ש מיכה שגריר על מצוינות אמנותית

לוקאס, הכלה צייד שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות רבות, בהן: מילה של אהבה, צל חולף, הזמרת בשיתוף תיאטרון הבימה, הפרפרים והמוות קירחת יותר, המצליחים, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, הלילה השנים-עשר, ועוד. המחיצה, פילוקטטס, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות הזהו אדם?, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, רוחות עליזות, הַדֶּבֶר, הסבתות, מבקר כיום משחק בהצגות: .2022 המדינה

אל חאפי, דרוויש; פטריארך איצ'ו אביטל – .1985 ," שחקן ובמאי יליד ירושלים. בוגר בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי שיחק בעשרות הפקות שונות בתיאטראות הרפרטואריים והעצמאיים בישראל. טירונות, פצפונת ואנטון, רוח האש, האב, טרטיף, בחורים בתיאטרון הבימה: . בתיאטרון קפריסין, גורודיש (השוטה). בתיאטרון הקאמרי: טובים, המלך ליר רופא בעל כורחו, אביב מתעורר, ינתי פרזי, מי תהום, לאונס ולנה, נולדו החאן: אשמים, קולות אחרים, שש דמויות מחפשות מחבר, מלקולם הקטן ומלחמתו , ירמה, עירם של האנשים הקטנים, גשם שחור, God . באנסמבל הרצליה: בסריסים . יוליסס על בקבוקים בתיאטרון חיפה: איפיגניה באאוליס, שלוש אחיות, המתאבד.

בתיאטרון האינקובטור: התחתית, מפתח לשניים, רק אתמול נולדה, בין חברים, גרין מייל. בתיאטרון באר שבע: אחרי (תיאטרון יפו). בקולנוע: אדי קאר (תיאטרון באר שבע), בימוי ומשחק: איך למדתי לנהוג . בימוי: פפפ , ארץ קדושה, כבוד, ביום השלישי, הנותנת, גאליס Queen Inlove , החגים, לליסדה, מסוכנת, הבולשת חוקרת (זוכה פרס השחקן המצטיין – המסע לאסטרה, חמו מלך ירושלים, ריקוד על החוף, אזרח אמריקאי פסטיבל חיפה).

17 תיאטרון החאן

איצ'ו אביטל, ניר רון

18 נתן החכם

גלות התבונה סם האריס

כמה מהאמונות היקרות לנו ביותר הן כנראה בעייתיות במידה מסוימת: הן מובילות אותנו, באופן בלתי נמנע, להרוג זה את זה. הצצה בהיסטוריה, או בכל עיתון, מגלה כי רעיונות המפרידים בין אנשים, ומאחדים אותם עם אחרים רק לצורכי טבח, שאובים בדרך כלל מן הדת. נראה שאם המין האנושי אי פעם ישמיד את עצמו במלחמה, זה יקרה לא מפני שכך נכתב בהורוסקופ שלו, אלא מפני שכך נכתב בספרים שלו. השימוש שאנו עושים בהווה במילים כמו "אלוהים", "גן עדן" ו"חטא", הוא שיקבע את עתידנו. המצב הוא כדלקמן: מרבית האנשים בעולם הזה מאמינים שבורא היקום חיבר ספר. לרוע מזלנו, מסתובבים בשוק לא מעט ספרים כאלה, שכל אחד מהם מתיימר

לייצג בלעדית את האמת. אנשים נוהגים להתחלק לקבוצות בהתאם לאמונתם באחת האמיתות הסותרות הללו – יותר מאשר על בסיס שפה, צבע עור, מקום לידה או כל קריטריון שבטי אחר. כל אחד ואחד

מהספרים האלה מפציר בקוראיו לאמץ מגוון של אמונות ומנהגים, שמקצתם לא מזיקים אך רובם בהחלט כן. בין כל האמונות האלה שוררת תמימות דעים מוזרה לגבי עיקרון יסודי וחשוב אחד: האל איננו תומך ביחס של כבוד כלפי אמונות אחרות או כלפי מי שאינו מאמין בקיומו. לכל דת יש תקופות שבהן היא משתפת פעולה עם זרמים דתיים אחרים. אולם עמוד התווך של כל מסורת דתית הוא האמונה שכל המסורות האחרות הן מקבץ של טעויות, או שהן לפחות חלקיות במידה מסוכנת. חוסר הסובלנות הזה מוטמע בעיקריה של כל דת. אדם שמאמין באמת שרעיונות מסוימים יכולים להסב אושר נצחי או ייסורי גיהינום, איננו יכול לשאת את האפשרות שאנשים היקרים לליבו ילכו שולל אחר פיתויי הכופרים. ודאות לגבי גורלנו בעולם הבא פשוט אינה מתיישבת עם סובלנות בעולם הזה. מהומת אלוהים – דת, סם האריס, מתוך , תירגמה מאנגלית: טרור ועתיד התבונה יעל סלע-שפירו, עברית הוצאה לאור וכתר .2006 , הוצאה לאור

יהויכין פרידלנדר, סוזנה פפיאן

19 תיאטרון החאן

הטבעת: על אודות פלורליזם דתי תרגום: איריס שגריר אבישי מרגלית

לשיח המקובל על אודות פלורליזם דתי נלווה הסיפור העממי של משל שלוש הטבעות, סיפור שהתפרסם . לסיפור זה יש מספר רב של נוסחים מימי הביניים, אך כאן אקפוץ מבעד 'נתן החכם' במחזהו של לסינג, לטבעת מבלי לעסוק בתקדימים ההיסטוריים. מלך מוריש שלוש טבעות לשלושת בניו. רק אחת מן הטבעות היא אמיתית, ובעליה הוא היורש החוקי של המלך. ואולם האב חומל על בניו האחרים ונותן להם חיקויים של הטבעת האמיתית הנראים בדיוק כמוה. האנלוגיה ברורה. המלך הוא האב השמימי, מלך העולם, ושלושת הבנים הם משה, ישו ומוחמד. הטבעת האמיתית היא ההתגלות האמיתית. הסיפור על טבעת אחת אמיתית הוא סיפור אנטי־פלורליסטי. יש רק דת אחת אמיתית והאחרות הן שקריות. טבעת מזויפת, למשל כזאת המשובצת זכוכית במקום יהלום, אינה רק חסרת ערך אלא אף עשוי להיות לה ערך שלילי, שהרי היא מתחזה לטבעת אמיתית. בגרסה שלעיל, האב אכן הוריש שתי טבעות מזויפות ואחת אמיתית, אולם איש מלבדו אינו יודע בוודאות איזו מן הטבעות היא האמיתית. הספק אמור להוביל לעמדה של 'כבדהו וחשדהו' בשל האפשרות שהאמת נמצאת דווקא בדת האחרת. ]...[ גרסה נוספת של המשל, זו של לסינג במחזה שלו, אומרת שלאף אחת מן הטבעות אין ערך אינטרינסי במשמעות שבה טבעת זהב שווה את משקלה בזהב. במקום זה, ערכה של הטבעת גלום בעמדתו של בעליה. דת היא מקורית במובן דומה לזה שטבעת נישואין היא מקורית. אמונתו של האדם במשמעותה היא שעושה אותה למועילה בכך שהיא מקדמת אהבה או מעשים טובים. בעבור מי שאינו מאמין בה, הטבעת היא חסרת ערך. כל אחת משלוש הטבעות יכולה להיות בעלת ערך או חסרת ערך; ערכן הוא בעיני המתבונן. הגרסה האחרונה של המשל מעלה את השאלה מה המשמעות של היות הטבעת אמיתית. יש כאן שלוש אפשרויות, וצריך להבחין ביניהן. האחת היא שהטבעת עשויה מן החומר שממנו היא אמורה להיות עשויה. טבעת זהב היא אמיתית אם היא עשויה זהב באיכות של שמונה עשר קראט. האנלוגיה לכך היא שהאמונה נכונה. האפשרות השנייה היא שהטבעת היא אמיתית אם היא יעילה, אם האמונה בה מובילה לפעולות רצויות. כאן האנלוגיה היא למעשה הדתי; דת היא אמיתית אם היא מובילה לעבודת האל הנכונה. האפשרות השלישית היא שהטבעת אמיתית אם היא קובעת באמת מיהו היורש או המייצג החוקי של האב. כאן האנלוגיה היא לשאלה מי מהווה את המקור האמיתי לסמכות הדתית - וליתר דיוק, מיהו הנביא האמיתי משלושת התובעים להתגלות התורה. כמובן, יש עוד גרסה חשובה למשל. טבעת העשויה מזהב לא טהור, שהייתה הדבר הטוב ביותר להשגה באותו הזמן, מוחלפת בטבעת 'אמיתית יותר' העשויה זהב טהור יותר. זוהי אפשרות לפרשנות נוצרית או מוסלמית של הסיפור, והאנלוגיה ברורה. הטבעת שהייתה בעבר 'אמיתית' מייצגת את היהדות; כעת זמנה עבר, והאב מספק טבעת 'אמיתית יותר' בכל המובנים של 'אמיתי' שנזכרו זה עתה. לסיפורי הטבעת שלי אין הקסם הרנסנסי המלגלג של בוקאצ'ו או המוסר הנשגב של לסינג. אבל לסכמתיות היבשה שלהם יש היתרון של היכולת להציע, גם אם רק בצורת משל, גישות אל הדת ובתוך הדת, שיש להן זיקה לפלורליזם דתי. משל שלוש הטבעות ורעיון הסובלנות הדתית , בתוך: הטבעת: על אודות פלורליזם דתי אבישי מרגלית, מתוך , מאת איריס שגריר, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, בימי הביניים ובראשית העת החדשה .2017 – ירושלים, תשע"ז

20 נתן החכם

21 תיאטרון החאן שחר נץ, ניר רון, עירית פשטן, סוזנה פפיאן

אודי בן משה מנהל אמנותי: | אלישבע מזי"א מנכ"ל:

, עמוס אונגר, יגאל בן אריה, אמרי בן עמי, רותי דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: זילכה, יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יובב צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר חברי ועדת ביקורת: הלל שטיינברגר – יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל שחקני להקת תיאטרון החאן: יואב היימן, ניצן לברטובסקי, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, שחר נץ, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יארא אזרייק, תמר אלקן מאושר, יואב בר-לב, לירון ברנס, דניאל ברקאי, מני גרוס, עֹפר גרינברג, קובי זיסלין, אילן חזן, אור לומברוזו, ישראל פניאל, נעמי פרומוביץ-פנקס, אריאל קורט, פטר קנולר, בר שדה. צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהלת שיווק: דפנה לוטן; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מפיק אמנותי: אסף ברזניצקי; דוברת: שרי נחשוני; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אֶנוֹש; ניהול הפקה: ליזי מזרחי, יהודית כץ; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מנויים: קרן ברק; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, דורון דונין; טכנאי קול: עידו מנדיל, ספיר שרון, ערן צמית; עובדי במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, יונתן ששון, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, ויולטה פראדו, תמרין קול, אלונה אפקריאן; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; אחראית קופה: ספיר זוהר; קופאיות: גאיה בן עמי, עומר דגן, שיר לוי; מח' טלמרקטינג: קארין כהן (אחראית משמרת), נאוה ברנר, ישראל גושן, עדי גל, טיאה מרקוביץ, שושי קנדל, יערה שריג; אחראית דיילים: עדי גינת; דיילים: שי אלהרל, רווית אשכנזי, עדי גינת, שירה הר, נעמי זילברשטיין, שירה לינב, רותם נהיר, דניאל רשף, נעמי שרמן; אחראית דוברי אנגלית וכתוביות: שירה יעקובוביץ; מתמחה במחלקת הפקה אמנותית: אברה לוין; עובד הבית: מחמוד גית אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון עמיתים /// נווה אייל, מיכל ועמוס אונגר, דודו אלישר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, זהר ג'ינאו, נורית ואהל הרמן , דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, ארנה ואדוארד כהן, שי ומיכל ליפשיץ, לסלי סבה וורדה שיפר, ענת פורת, נירית צ'רננסקי, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אריאל שנהר, תמר שנהר, אנה שניידר ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, שלמה אילון, גדעון ועליזה אלון, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, שרה ארנסון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, נתן במברגר, ניצה בן-אלישר, יגאל וללי בן אריה, דבורה בן דוד, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, סוניה וזמיר בקל, רינה ברלר, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, רעיה וחנוך גוטפרוינד, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, טלי חיימסקי, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, יוסי לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, פיני לזוביק, דינה ושלמה מור יוסף, דורית ונפתלי מיכאלי, אריאלה מן, רפי מרון, רחל מרין, שלומית נבו, טלי ודני נווה, אריאל נסים, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, לבנה ודן בניה סרי, עמי וחווה פולמן, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, מיכאל פרימן, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, אבי קוסטליץ, יהודית קרפ, ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, זאב ותרצה שביט, אורון ואיריס שגריר, מירה שוויקי, תמר שילה, יהודה שפירא, יפה שפירא ועופרה הלפמן, אביבה ויואל שר, אורי שרף שוחרים /// עמיר וריקי בירם, אבי בלשניקוב, שמעון ברזילי, נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, מומי ונילי דהאן, רנה ומאיר חת, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר, דורותי וגובי קרטס, אליס שלוי, אורנה ויוני שסטוביץ'

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

22 נתן החכם

Nathan the Wise A Jerusalemite Telenovela By Gotthold Ephraim Lessing Adaptation, Direction and Choreography: Noa Wagner Based on a Hebrew Translation by Doron Tavory

Set Design: Roey Vatury Costume Design: Orna Behrendt Shimony Music: Maayan Rahamim Lighting Design: Rotem Elroy

Actors (in Order of Appearance) Yehoyachin Friedlander – Nathan the Wise Irit Pashtan – Daja, a servant in Nathan's house; Sittah, The Sultan Saladin's sister Suzanna Papian – Rechel, Nathan's daughter Icho Avital – Al Hafi, a dervish; The patriarch of Jerusalem, Shachar Netz – Crusader Nir Ron – The Sultan Saladin; monk

The place: Jerusalem. The year: 1187. Saladin's Muslim army annihilates the Crusader force and rules Jerusalem. A young Crusader knight, captured in battle, is about to be put to death when Saladin pardons him and sets him free. Walking through Jerusalem, the Crusader happens to pass a house on fire, saves a girl from the flames and falls for her. The girl, Rachel, is the daughter of a rich Jewish merchant, Nathan the Wise. Nathan the Wise (Nathan der Weise) is a classic play by Gotthold Ephraim Lessing, one of the German Enlightenment's most important playwrights. Published in 1779 and still performed today around the world, the play brings together Christians, Muslims and Jews, denounces religious bigotry and extolls tolerance and religious brotherhood.

Production Manager: Judit Katz Assistant Director: Ruty Gefen Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography and Design: Moshe Nachumovich – https://www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni, The Jerusalem Khan Theatre English Translation: Yaniv Farkas

The performance lasts about 1 hour and 35 minutes (without intermission) Premiere: April 9th, 2022.

23 תיאטרון החאן

לא אכפת לי שאת מלוכלכת ופצועה לא אכפת לי שנישקו אותך אלפי שפתיים אני רק רוצה לראות איתך שוב ת'זריחה ואת השמש הנופל על כל גופך ירושלים Je t'aime

סוזנה פפיאן, שחר נץ

מתוך השיר "ירושלים"; להקת המסך הלבן מילים ולחן: גבריאל וגילברט ברויד ייצוג וניהול אמנים: ליאור אינס

צפו בטריילר ההצגה:

מרכז החאן (ע"ר)

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

Made with FlippingBook - Online magazine maker