סיפור חיים - סיפורה של אלישבע לשם

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ³Ç´Ã¸À

À¯´´ÇÃ¸Æ ¼È» Á°È¸»¯

Ç´· ³ÇÈ ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

סיפורה של אלישבע ) לֶשֶם קִיפֶּרוַואס (

מפולין

( אלישבע נולדה ב פורים שנת 1937 ב כפר קטן שמו ש

שִיוָעלֶה קִיפֶּרוַואס )

כיום

, ע טישיצֶ כעשרה ק " מ מעיירת המחוז ברזנה , אזור ווהלין פולין אז ,

ארבע משפחות יהודיות בלבד .

אוקראינה כפרבו,

הייתה עקרת בית ואבי ,רשֶ אָ ,

בת יחידה להורי ,( ייקָה ח) היח ,יאמ .

הייתי "

הכיר אבי היטב את היערות כרונות מבית סבא חזקים יותר

היה יערן ו עבד גם בחנות ליד ביתנו .

כיערן

בכפר שלנו יהזו ,

הורֵ י אבי וגר

. באזור

. ההורים לאבי היו 3 אחיות ואח ) סבתי ושתי אחיות אבי

ימז כרונות בית

4 מהם נותרו בחיים (. סבי וסבתי מצד אמי גרו

11 ילדים רק )

, ( נספו אמי באה ממשפחה

הב שהיו

שהיה כפר גדול יותר ואשר גרו בו יהודים , פולנים , גרמנים ואוקראינים .

, עקֶ יבְ טִ במַ

' קראתי סבא וסבתא '. ידעתי

' אחותי ולזוג שכנים מבוגר ללא ילדים

לחתול שטיפלתי בו קראתי '

לדבר פולנית ואוקראינית וכמובן גם אי . דיש החיים עד המלחמה התנהלו ברווחה ט על קֵ רְ פַּ , הרצפה בבית וגג רעפים – , דודי שהיה מבוגר ממני בכמה שנים , הרבינו לבקר ולשחק בבית סבא וסבתא . אינני זוכרת את רגע כניסת הגרמנים לכפר שלנו . היה בכפר מפק ד גרמני אשר אמי ה יתה י המתורגמנית שלו , שפה שרכשה בילדות . ה לאחר זמן קצר סולק הגרמני מתפקידו , כנראה לאחר שהעבי ר ביקורת על היטלר והיחס ליהודים . סממנים שהצביעו על רווחה כלכלית ) שאר הגגות כוסו בקש (. אני ובן

אמא סיפרה שאמר לה : " מה רוצה ' היטלר המזוהם יהודים מה ' ה באותו זמן הגיעה מורה יהודיה לגור בביתנו בשכירות בח. צר הבית שלנו הסתובבה פרה , אני זוכרת שאהבתי לשתות את החלב המכוסה בקצף ." אמי בגלל מיעוט המשפחות היהודיות בכפר , אלישבע לא זוכ ר ת הווי יהודי כלשהו בטישיצע . במשפחה דיברו אידיש ושמרו על יהדותם ועל אוכל כשר ותפילות . ?"

שזה עתה חלבה

. בעיר

הגטו היה קרוב לביה " ח שהיה

-ב 1942 הועבר ה המשפחה לגטו בעיר ה . ונֶ זְ רֵ מחוז בְּ

1

, שדדו היכו והתעללו

1941 . האוקראינים המקומיים

ביולי

נכבשה בידי הגרמנים ב - 6

ברזנו

הובלו לבורות

ביהודים ; באוגוסט 1942 הוקף הגטו בשוטרים גרמניים ואוקראיניים . יהודי

ברזנו

שוחררה בידי הצבא הסו טי ביי

שהוכנו ליד בית העלמין בדרך למאלינסק וש, ם נורו כולם .

ברזנו

ניצלו בערך 150 .

1944 . מיהודי

-ב 9 בינואר

ברזנו

אנדרטה לזכר נרצחי ברזנו , אוקראינה קו , דם פולין . אף מילה שמדובר ביהודים .

" אבי נשלח ע " י הגרמנים לבצע עבודות ביער : לסמן עצים שנכרתו , שישמשו לעמודי טלפון ואדני . רכבת העבודה ביער אפשרה לאבי לרקום תכנית לחלץ אותי מהגטו , בעזרתו המבורכת של , למיכַ חברו הנוצרי הטוב של אבי שחי ב , חוּטוּר באזור חקלאי , מבודד מחוץ לכפר . התכנית כללה נסיעה של מיכל בעגלה רתומ ה לסוס בשבת , כדי לא לעורר חשד שיש לו בעגלה נוסע יהודי הגיע ל ל . גטו , ברזנו שם אמא תגניב אותי לעגלה ו קחיי הוא אותי אל משפחתו בחוטור . אם מיכל ייתפס יטען שאני בתו החולה הוא מ שו , ביא ח"ביהמ אותי . לביתו מאחר שהייתי בלונדינית ודוברת אוקראינית המחשבה הייתה שהתכנית תצלח , ואני אצטרף כבת . משפחה הגעתי שלמה ובריאה

2

לביתו של מי ו, כל במשך היום שהיתי באסם ובערב הייתי מוכנסת הביתה ו לישון באסם . אבי היה מתגנב מידי פעם מתוך המחנה ב יער לבקרני . שהיתי באסם מספר חודשים בעוד אימא נות רה בגטו עם אחיות אבי , סבי וסבתי . יום אחד נמל טתי מהאסם במטרה להגיע לא ,מאי כמובן שנתפסתי והוחזרתי לאסם ... בשלב מסוים הוצאו אנשים מגטו ברזנ ו לעבודה מחוץ לגטו , לכרות כבול - חומר ששימש להסקה . זה היה יום גשום במיוחד , אמא ברחה מהעבודה והלכה ברגל דרך כפרים . בדרך לא דרך הגיעה לביתו של מיכל ו הצטרפה אלי לאסם . החיפושים אחר יהודים נמלטים המסתתרים ביערות עורר ו

שבה

בל שש גדול ח

שמא ייתפס חברו מיכל וישרפו את ביתו ואת כל משפחתו . לא כדי אבי מהמחנה ו צי רף אותנו לקבוצה של כשמונים איש , שאסף

יבו של , אבי

לסכן את חברו הטוב מיכל רח ב ,

. סביבו מטבע הדברים אבי הוביל את הקבוצה מאחר שהכיר את היער היטב , דרכים ה את , מסתור ה מקומות ומיקום הגויים היד ידותיים .

. חודשים אבי היה מצביע

את מסע ההישרדות שלנו ביער , מסע שארך 22

אמי ואני

,אבי

התחלנו

יתה דלילה . בנקודה שבה בחרנו לשהות היינו יוצרים חפירה

על מקומות שהאוכלוסייה ב הי הם

ו, צעירים בור נוסף נחפר וממנו שאבנו מים .

בענפי עץ

ית מוסוו

, עמוקה

השתדלנו לא ל הישאר זמן רב במקום אחד . . הגרמנים שחששו להיכנס ליער , היו שולחים את האוקראינים לרדוף ולרצוח יהודים , ובתמורה לתפיסת יהודי שילמו לאוקראינים קילו מלח . האוקראינים נקראו ' בנדרובצים ' (*) אנשי בנדרס ש, היו ידועים באכזריותם . (*) בסוף 1942 הופיעו ביערות ווהלין יחידות פרטיזנים של התנועה הלאומנית האוקראינית ה) – UPA - צבא המורדים האוקראיני .( יחידות הפרטיזנים הללו נשאו שמות רבים , : כגון " בנדרובצים בול", " ", " בובצים זלנובצים " שנקראו ש"ע סטיפן בנדרה , אביהם הרוחני של י המיל ציות האוקראיניות במלחמת העולם השנייה . הפרטיזנים האוק ראינים עסקו ברציחות המוניות בקרב האוכלוסייה הפולנית , בשרֵפת הכפרים הפולניים ובביצוע מעשי זוועה ביושביהם . בנוסף לכך הם רצחו את שרידי היהודים שמצאו ביערות או במקומות מסתור אחרים . לאחות אבי , שהצטרפה לקבוצה , היה תינוק בן חצי שנה שאימץ התנהגות חייתית ונהג לזח , ול להציץ מחוץ לחפירה ולהשמיע צרחות חייתיות . חלק מחברי הקבוצה חששו שמא יתגלו בגלל התינוק וביקשו מאבי ל גרש את אחותו וה אחיין התינוק . אבי כמובן סרב באומרו : " מה שצריך לקרות יקרה . אני לא אגרש את אחותי ובנה -כ ." 30 מחברי הקבוצה נפרדו מאתנו והמשיכו לבדם . אף אחד מה קבוצה הזו לא שרד , הם נפלו לידי ה ' בנדרובצים ' ... ' הבנדרובצים ' הצליחו לרצוח גם כמה מהקבוצה שלנו שיצאו בלילות לחפש אוכל . לאבי היה כלל נוסף - יש להביא כל יהודי שנרצח לקבורה כדי לא להשאיר יהודי למאכל חיות '. היער הבנדרובצים ' היו אורבים לקוברים ומתנפלים עליהם . , מיכל החבר של אבי , היה הסייר עביר ל שה שעה ומיקום בטוחים לקבור ' . תפס י מבלי לה אבי דאג שמיכל לא ידע איפה אנחנו , וזאת מחשש שמא מיכל ייתפס , יעונה ועלול חלילה להישבר ולגלות את מקומנו . לכן היו כל פעם מתאמים נקודת מפגש חדשה ' לשם היה מיכל מביא לנו מצרכים ".

אבי

3

עולה חיוך ילדותי על פניה :

שאלת י את אלישבע איך היא שרדה כילדה את החורף באזור שנייה ל? " ו! היה קר מאחר שישבתי קרוב מדי לאש ולא כ " כ נזהרתי , לא אחת . עלי לבשנו בלויי סחבות , נעליים קלענו מקליפות עץ הליבנה . בתוך הקבוצה היו מעט ילדים קטנים . מדי פעם התנפלו עלינו ' הבנדרו .' בצים

רותחים נשפכו

םישמ קרה

באחת ההתנפלויות

ב לקחה ת דודה של אבי את האחיינית הגדולה ושכחה מאחור את ה

ותוך מנוסה ,

אחיינית

שחפר אבי והמים שימשו לשתייה

התינוקת ... ' הבנדרובצים ' הטביעו את ה

תינוקת בבאר

ובישול ..". יהא רוע הזה השאיר חותם קשה וכואב בליבה של אלישבע .

" אבי נהג להתעורר לפני כולם ולסייר סביב מקום הלינה . באחד הסיורים נורו לעברו יריות . למשמע היריות החלה הקבוצה לרוץ לכל עבר , וחלקם ורצ ' לכיוון הבנדר ובצים '. צעק אבי לאנשים לשנות כיוון . תוך כדי מנוסה נפלתי על יתד של עץ שנכרת , והיתד נתקעה עמוק ברגלי . אמי ניסתה למשוך אותי ולא הצליחה ש ,אבי . חשש שנוריתי , התכופף לבדוק , ראה את היתד ושלף אות ונ כשהוא שא אותי על ידיו בריצה ". הזיכרון הבא של אלישבע א ו גר בתוכו ה תרגשות עצומה , והיא מתקשה להמשיך " : אבא ה נחה : אותי כל פעם שאת בסכנה , או אם קורה משהו רע או נו רות יריות תאמ רי מיד ' שמע ישראל ' ואנחנו ננצל . לא ידעתי מה משמעות ' שמע ישראל ', רק הבחנתי שהן נאמרות ביער מידי פעם בשעת סכנה . אותי מהיתד לחשתי לאבא :' תגיד שמע ישראל ! ' .. . רק בארץ התבררה מקום חדש ביער - שוב חפירה , הסוואה ובור למים . פעם אחת , בחיפושינו אחר מקום חדש , הגענו לאזור סבוך שאבי כינה אותו ו, ונגל 'ג -' לוסאוּ ' במקום הזה התגלה . נחש לנו אבי הרג אות ו ותלה אותו על אחד העצים . לא היה באותו רגע גיבור גדול מאבי בעולם ... התקפות ' 'ם'צ הבנדרוב הפכו תכופות ו מקומות מסתור חדשים ובטוחים הלכו ואזלו . נקלענו בצהריים לאזור של בִּ יצָ ה שבתוכה צמחו עצים צעירים . אבי צ יווה עלינו להסת תר מאחורי העצים ' כשאנחנו שקועים עד במים ו ' צוואר לחכות הלילה כדי שנוכל להמשיך בדרכנו . הקור היה . עז סביב הביצה היה שביל עפר . האבי זהיר את האנשים לא ללכת בשביל הזה מחשש ש ' הבנדרובצים ממתינים בקצה . קרובת משפחה שלי התקשתה לעמוד שקועה במי הביצה , לקחה את בתה הקטנה ויצאה לכיוון השביל . , מיכאל בנה הגדול יותר , נכנס אתנו . לביצה , מרגלי לי משמעות ' המלים שמע ישראל ו' שנים לא יכולתי לבטא אותן , הן מיד נקשרו לז יכר ונות מהתקופה . האבי צליח לאסוף את הקבוצה , לאחר שכולם התפזרו לאחר ההתקפה , ואנו נאלצ

ה

כשאבי חילץ

לחפש

נו

לרדת

4

, בעלה בן דוד של אבי , נרצח

' בצים ונרצחו , כפי שאבי צפה מראש . )

והבת נפלו לידי ' הבנדרו

אםה

" אומץ ע י אבי והפך כמעט בן משפחה

, מיכאל שנכנס לביצה ללא האם והאחות ,

גם הוא ביער ( .

לכל דבר . כל פעם שנזקק נו להתקדם בדממה , היה אבי משקה את בן דודי , האם הביעה מורת רוח מהמנהג ... תוך כדי הליכה ביער לימד אותי אבי להבחין בפטריות ועשבים טובים ל שסופקה ע י מיכל " . חברו אחותו של אבי ,

חיים ב כפית וודקה ,

התינוק

, ריפוי ופירות יער

". אכילים חא רי המתקפה הזו התקשתה הקבוצה למצוא מקום מסתור חדש . מספר גדול מחברי הקבוצה נרצח ואביה של אלישבע ה חליט לחצות את נהר סלוץ '- Sluch , נהר גדול ושח צה את ו ברזנ וטישיצע ו , לעבור לצדו השני כדי לנסות להצטרף ל פרטיזנים . הרוסים הידיעות על זוועות המלחמה החלו להגיע לא ,נויזנו ובמיוחד סבתי ושתי אחיותיו של אבי וילדי הן הקטנים , " חצינו את הנהר באזור של בתי קיץ השייכים ל פולנים עשירים שכונו ' , ' מָזוּרים בעלי בתים ואדמות , שנרדפו גם הם ע " י האוקראינים ונלחמו זה בזה . הפרטיזנים סרבו לקבל את הקבוצה כשחצינו את הנהר , התקרבנו לבתי הקיט רטובים עד לש ד עצמותינו . אבי ביקש שנמתין והתקרב לאחד הבתים שעשן הִתָּמֵר מארובתו , דפק על דלת הבית סיון יבנ לברר איפה נמצאים הפרטיזנים . בשיחה שניהל אבי עם היושבים , הוא הזכיר במקרה שם של פולני שהכיר , לפתע הגיח מאחד החדרים אדם שצעק לאבי ! אשר " : זה אני ! אם לא היית מזכיר את שמי האקדח שבידי היה . " יורה השמחה על המפגש המפתיע הייתה גדולה . התמקמנו ובעלי הבית אפשרו לנו לעבוד בשדות תמורת פר וסת לחם ומעט ירקות הורי כש. עבדו בשדה , מוניתי לשמור על תינוק פולני שמן שהיה כבד ממני ... בשר לא הוכנס לפינו מטעמי . כשרות , התינוק ששמרתי עליו , היה אוחז בידו מדי פעם נקניק , הייתי גונבת ממנו בסתר חתיכה . בחצר הבית היה לפולנים דיר חזירים , לשם השליכה בעלת הבית תפו " א מבושלים ושאריות אוכ . ל כשבעלת הבית לא ראתה , התגנבתי לדיר , חטפתי תפו " א מהאבוס , דחפתי אות לחולצה והבאתי להורי כמה תפו " א מבושלים . ההדרכה שאבי נתן לי ביער ) להבחין בפטריות למאכל וצמחי מרפא ( הועילה גם פה . שהינו במקום כחצי שנה עד תום המלחמה ". אלישבע שמעה מ ,( פְרֶד ) ק פילְצי בן דודה , מה ארע בסוף המלחמה . היא עצמה לא ז וכרת כלל את רגע היציאה מהיער ה . וא סיפר לה שהעלו אותם על משאי של תו הצבא הרוסי , כל משאית לכיוון . אחר המשפחה נסעה ) רְנוֹסָ ל שהייתה לפני המלחמה מקום הכשרה לצעירים יהודים לקראת העלייה לארץ .( הכניעה של הגרמנים לא הייתה ואל מלאה ישבע זוכרת ימי ה ללא הפוגה וכל הפ ה צצ מלווה באזעקה . " המשפחה פלשה עם משפחות נוספות לבית ריק בסרנו , בית שמולו היו מחסן מזון של הצבא , רוסי ה ח "בי מאחוריו ובמרחק תחנת רכבת - מטרות להפ צצות בלתי פוסקות . יום הילדים והנשים , אך הקרבה הג יאוגרפית לפרטיזנים נסכה בנו סוג של . בטחון שהושלכו ל בורות המוות ועל אחייניתו שנבעטה לתוך הבור ע " י אחד מאנשי הכפר .

מידע על

שלנו בגלל

באזור

ם

פצצות

רחובות

מספר

וקופסאות שימורים התעופפו באוויר . מיהרנו

אחת ההפ

אחד עלה מחסן המזון באש של לאסוף אותן כמוצאי שלל רב .

צצות

5

שהינו בסרנו מספר שבועות . יום אחד , כשאבי יצא לחפש מזון , הרוסים עצרו את כל הגברים ואת אבי ביניהם , במטרה לגייס אותם לחזית כחיילי ה צבא הרוסי . בליל איסוף הגברים התרחשה צצה ההפ הקשה ביותר בקרבת תחנ ת הרכבת . כנראה נודע לגרמנים שעומד לצאת גיוס גדול . לחזית צעקות הנפגעים נשמעו עד הבית שלנו . הרוסים נעלו את הקרונות כדי שהמגו יסים לא יימלטו . מיהרנו בבוקר לתחנת הרכבת לחפש את אבא אך הרכבת ובתוכה אבי יצא . לחזית , מיכאל שנשאר יחיד מכל משפחתו , היה כבן 12 בשחרור . הוא ביקש להצטרף לצבא הרוסי כדי לנקום את רצח הוריו ואחותו . לאחר שהתברר מה גילו , הוא הוכנס לבית יתומים בחרקוב . אמי ואני לא נשארנו ב . סרנו עוד לפני גיוס יתה הי אבי תכנית להגיע לברזנו , בניסיון ל בני ראת ! מכתב אבי עבר בצבא הרוסי קורס נהיגה על משאית שהובילה נגררת עם תותח . הנגררת לא חוברה כהלכה ובדרך לברלין ניתק אחד החיבורים ואבי ה צליח לבלום את המשא ית באחד העצים . מפקדו לימד זכות על אבי שכמעט רצו להוציאו להורג . , אמא ואני נשארנו בברזנו כשנה , עד שובו של אבא מהמלחמה . בברזנו למדתי בכתה א ' אצל המורה אולגה אנטו נו בנה ביאליק ... המורה גוננה עלי מפני התנכלויות הילדים הגויים . הצלחתי פעם להשתחרר מלפיתת ילד כשאני משאירה בידיו את המעיל שלי ונמלטת . המורה דאגה להשיב לי את המעיל והעונש שהוטל על הילד המציק את הה . ות תנכל נהגנו להחליק על הנהר הקפוא בקרבת ביה .ס" מצאנו בברזנו מעט קרובי משפחה , אחת מהם הייתה הדודה והאחות הגדולה של התינוקת שהוטבעה ביער . אמי ואחותה פרנסו את המשפחה המורחבת , שכללה רק נשים , בהכנת וודקה מתפוחי אדמה , וודקה שנמכרה לחיילים הרוסים כל בוקר " . אלישבע נזכרת בסיפור שסיפרה לנכדתה והשאיר על הנכדה רושם רב " : בת דודתי בת החמש , פייגלה הקטנה ) הוריה ואחותה התינוקת נרצחו ביערות (, נהגה להרטיב בלילה ו צמצם " כדי ל נזקים , בבוקר " הילדה על כסאות קש במיטתי . משחקים לא היו בבית וא י מא הכינה לי בובת סמרטוטים ממגבת מגולגלת . אבל בחצר הבית גרה משפחה נוספת ולבתם היחידה היה ראש בובה שמצאה ושתינו שיחקנו בו . מבת דודתי מנעו לשחק עם ילדת השכנים בגלל פצעים מדבקים גופה על . יום אחד נעלם רא , ש הבובה דבר שגרר בכי בלתי פוסק של בת השכנים . כמובן שהאשמה הוטלה על בת דודתי . ההכחשה שלה הי י תה גורפת . חיפשנו בכל הבית ו אמי כעסה על ההאשמה הבלתי מוצדקת שמוטחת בילדה יתומה ! לאחר זמן התגלה ראש הבובה מתחת ל מזרן . מיטתי המבוכה הי י תה רבה ובא ישון ליל אמי חזר אבי רק לאחר כיבוש ברלין ) 16.4.45 - 8.5.45 .( בן דודי , . חיים , טייבל אחות אמי , שברחה לטשקנ , ט מצאה אותנו בברזנו ו לאחר זמן הגיע גם אות חיים מאבי -

ה

אלינו

דודתי

משפחה

דודתי

הפסיק

ולא

ישנה

ה יצאו

שניסתה לאחרונה

אלישבע

, הראש הממצא המחשיד ... "

ואחותה לקבור בחשאי את

מספרת

לחפש את ר אש הבובה בביקור שעשתה באוקראינה , אך לשווא ...

6

שנה לא קלה דאג האב להוציא את מיכאל מבית היתומים כש כולו עור ועצמות . אפילו במועד ה יציאה מהיער מיכאל נראה טוב יותר אמי " ... למיכאל כלי אוכל נפרדים וקנתה בשר חזיר כדי שיבריא . נסענו לפולין . על אלישבע ואמה ללא . המגויס כשחזר

מהצבא

האב

עברה

הקצתה

שם פגשנו את בת דודתו של אבי ואת

מיכאל חבר לשליחים מהארץ ואנחנו הגענו לביטו ,ם

ם בביטו התחלתי ללמוד בב ית ספר יהודי ו בגלל גובהי הוכנסתי לכתה ג '

האחיינית פייגלע הקטנה .

. 'ד או בחשבון הסתדרתי אך לא ידעתי קרוא וכתוב וניסיתי לזכור את האותיות על פי דמיו נן לאותיות רוסיות . כשאבי גילה זאת הוא דאג להעבירני לכתה ב ' . הצטרפתי בביטום ל פעילויות חברתיות ה שהסוכנות . ארגנה אך לאחר ניסיון של הפולנ ים לבצע פוגרום בילדים שהצטרפו לפעילות הסוכנות גמל , ה החלטה בלבו של אבי לעזוב את ביטום ול עלות ארצה . אבי יצר קשר עם שליחים מהארץ וכמה ימים אח " כ כבר חצינו , עם מדריך מארץ ישראל , את הגבול לצ כיה ' בצורה בלתי ליגלית . כשהגענו לפרברי פראג בלילה ראינו שיירת עגלות נרד . מנו עליהן עייפים ובבוקר פרצנו בצחוק . קמנו צבועים בשחור מאחר שנרדמנו על עגלות שהובילו פחם . אחרי פראג הועברנו לוגשייד ) אוסטריה , לינץ ב( למחנה פליטים . גדול הרעב הורגש מאד במחנה שאוכלס במאות פליטים . התחלתי ללמוד במחנה עברית בבי " ס שהוקם במחנה . הגיע מדריך מא י " ו לימד אותנו שירים בעברית . הוקמה במחנה תנועת הנ "ער ו גורדוניה " , לבשנו את מדי התנועה , בגאווה ערכנו מצעדים וציפינו לעליה ארצה . שהינו במחנה כשנה וחצי ."

7

מתכונן לעלייה לארץ . בקשתנו להצטרף

בוגשייד פגשנו את בן דודי מיכאל כמדריך קבוצת נ , ערו

אליו לעלייה לא נענתה . מיכאל יצא באוני ' ה יציאת אירופה ' (*)

" י הבריטים מחופי הארץ ו ה גיע לאמדן

אקסודוס וחזר ע ה,

) (Emden גרמניה שב . (*) מעפילי " יציאת אירופה / " אקסודוס 1947 הגיעו בסוף מסעם להמבורג . בהמבורג הם הורדו מאוניות הגירוש הבריטיות ונלקחו לשני מחנות באזור לובק בגר : מניה פפנדורף ואם - . סטאו לקראת החורף המעפילים הועברו למחנות חורף בולהלמספהן ואמדן . במהלך 1947 -ו 1948 הועלו אנשי " יציאת אירופה " העצורים בגרמניה לארץ ישראל . מיכאל לא זכה לעלות לארץ ונפטר באמדן מדלקת קרום המוח . מאחר שלא סיפר למדריכיו על , עברו הוא נקבר באמדן ב בית קברות יהודי בשם ' מישקה בן אברהם ' ולא בשמו האמיתי - מיכאל קיפרוואס . מאוסטריה הועברנו במשאיות , " שנשכרו ע י אנשי הסוכנות עד לאלפים . חצינו את ההרים , ברגל בצורה בלתי ליג , ליתא ואחרי מע בר ההרים נלקחנו לאנציו שבאיטליה , שהיה מעין קיבוץ הכנה . לעליה גרנו בוילה נשכרה ע ש, " י הסוכנות עד , 1948 . השהות במקום הפיחה בנו רוח חיים אחרת . למדנו עברית , איטלקית , אנגלית ולימודים כלליים .

8

ביוני 1949 עלינו ארצה לעפולה .

-ב 1955 התגייסתי לצבא ושירתתי בחיל האוויר .

יליד עפולה

, צבר , לשם

עם השחרור 1.10.1957 נישאתי לגדעון ( לפק )

.

9

ולאחר מות בעלי בשנת 85, עבדתי עם נוער עולה מבריה מ "

עבדתי בהוראה כ אחת עשרה שנה

במסגרת ארגון ' ."' נעלה

נולדו לנ ו ארבעה ילדים , עשרה נכדים ונין .

, לסיום בחרה א לישבע לומר : " הילדים ודור ההמשך , הם הניצחון שלי כבת יחידה ששרדה את השואה "...

10

הפורמט הדיגיטלי שלי

כל הזכויות שמורות לאתר הפורמט הדיגיטלי שלי - יוסי קווטינסקי אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר בפרסום זה

יש לקבל אישור מהפורמט הדיגיטלי שלי לשימוש בחומר בפרסום זה

עיצוב, הפקה והוצאה לאור אתר הפורמט הדיגיטלי יוסי קװטינסקי תקשורת רק ױרטואלית אני כבד שמיעה yoqva@inter.net.il אימײל: 052-6770011 . טל

easyflip4u.com

https://www.easyflip4u.com/easyflip-holocaust-stories