סיפור חיים - סיפורה של אלישבע לשם

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ³Ç´Ã¸À

À¯´´ÇÃ¸Æ ¼È» Á°È¸»¯

Ç´· ³ÇÈ ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

סיפורה של אלישבע ) לֶשֶם קִיפֶּרוַואס (

מפולין

( אלישבע נולדה ב פורים שנת 1937 ב כפר קטן שמו ש

שִיוָעלֶה קִיפֶּרוַואס )

כיום

, ע טישיצֶ כעשרה ק " מ מעיירת המחוז ברזנה , אזור ווהלין פולין אז ,

ארבע משפחות יהודיות בלבד .

אוקראינה כפרבו,

הייתה עקרת בית ואבי ,רשֶ אָ ,

בת יחידה להורי ,( ייקָה ח) היח ,יאמ .

הייתי "

הכיר אבי היטב את היערות כרונות מבית סבא חזקים יותר

היה יערן ו עבד גם בחנות ליד ביתנו .

כיערן

בכפר שלנו יהזו ,

הורֵ י אבי וגר

. באזור

. ההורים לאבי היו 3 אחיות ואח ) סבתי ושתי אחיות אבי

ימז כרונות בית

4 מהם נותרו בחיים (. סבי וסבתי מצד אמי גרו

11 ילדים רק )

, ( נספו אמי באה ממשפחה

הב שהיו

שהיה כפר גדול יותר ואשר גרו בו יהודים , פולנים , גרמנים ואוקראינים .

, עקֶ יבְ טִ במַ

' קראתי סבא וסבתא '. ידעתי

' אחותי ולזוג שכנים מבוגר ללא ילדים

לחתול שטיפלתי בו קראתי '

לדבר פולנית ואוקראינית וכמובן גם אי . דיש החיים עד המלחמה התנהלו ברווחה ט על קֵ רְ פַּ , הרצפה בבית וגג רעפים – , דודי שהיה מבוגר ממני בכמה שנים , הרבינו לבקר ולשחק בבית סבא וסבתא . אינני זוכרת את רגע כניסת הגרמנים לכפר שלנו . היה בכפר מפק ד גרמני אשר אמי ה יתה י המתורגמנית שלו , שפה שרכשה בילדות . ה לאחר זמן קצר סולק הגרמני מתפקידו , כנראה לאחר שהעבי ר ביקורת על היטלר והיחס ליהודים . סממנים שהצביעו על רווחה כלכלית ) שאר הגגות כוסו בקש (. אני ובן

אמא סיפרה שאמר לה : " מה רוצה ' היטלר המזוהם יהודים מה ' ה באותו זמן הגיעה מורה יהודיה לגור בביתנו בשכירות בח. צר הבית שלנו הסתובבה פרה , אני זוכרת שאהבתי לשתות את החלב המכוסה בקצף ." אמי בגלל מיעוט המשפחות היהודיות בכפר , אלישבע לא זוכ ר ת הווי יהודי כלשהו בטישיצע . במשפחה דיברו אידיש ושמרו על יהדותם ועל אוכל כשר ותפילות . ?"

שזה עתה חלבה

. בעיר

הגטו היה קרוב לביה " ח שהיה

-ב 1942 הועבר ה המשפחה לגטו בעיר ה . ונֶ זְ רֵ מחוז בְּ

1

, שדדו היכו והתעללו

1941 . האוקראינים המקומיים

ביולי

נכבשה בידי הגרמנים ב - 6

ברזנו

הובלו לבורות

ביהודים ; באוגוסט 1942 הוקף הגטו בשוטרים גרמניים ואוקראיניים . יהודי

ברזנו

שוחררה בידי הצבא הסו טי ביי

שהוכנו ליד בית העלמין בדרך למאלינסק וש, ם נורו כולם .

ברזנו

ניצלו בערך 150 .

1944 . מיהודי

-ב 9 בינואר

ברזנו

אנדרטה לזכר נרצחי ברזנו , אוקראינה קו , דם פולין . אף מילה שמדובר ביהודים .

" אבי נשלח ע " י הגרמנים לבצע עבודות ביער : לסמן עצים שנכרתו , שישמשו לעמודי טלפון ואדני . רכבת העבודה ביער אפשרה לאבי לרקום תכנית לחלץ אותי מהגטו , בעזרתו המבורכת של , למיכַ חברו הנוצרי הטוב של אבי שחי ב , חוּטוּר באזור חקלאי , מבודד מחוץ לכפר . התכנית כללה נסיעה של מיכל בעגלה רתומ ה לסוס בשבת , כדי לא לעורר חשד שיש לו בעגלה נוסע יהודי הגיע ל ל . גטו , ברזנו שם אמא תגניב אותי לעגלה ו קחיי הוא אותי אל משפחתו בחוטור . אם מיכל ייתפס יטען שאני בתו החולה הוא מ שו , ביא ח"ביהמ אותי . לביתו מאחר שהייתי בלונדינית ודוברת אוקראינית המחשבה הייתה שהתכנית תצלח , ואני אצטרף כבת . משפחה הגעתי שלמה ובריאה

2

לביתו של מי ו, כל במשך היום שהיתי באסם ובערב הייתי מוכנסת הביתה ו לישון באסם . אבי היה מתגנב מידי פעם מתוך המחנה ב יער לבקרני . שהיתי באסם מספר חודשים בעוד אימא נות רה בגטו עם אחיות אבי , סבי וסבתי . יום אחד נמל טתי מהאסם במטרה להגיע לא ,מאי כמובן שנתפסתי והוחזרתי לאסם ... בשלב מסוים הוצאו אנשים מגטו ברזנ ו לעבודה מחוץ לגטו , לכרות כבול - חומר ששימש להסקה . זה היה יום גשום במיוחד , אמא ברחה מהעבודה והלכה ברגל דרך כפרים . בדרך לא דרך הגיעה לביתו של מיכל ו הצטרפה אלי לאסם . החיפושים אחר יהודים נמלטים המסתתרים ביערות עורר ו

שבה

בל שש גדול ח

שמא ייתפס חברו מיכל וישרפו את ביתו ואת כל משפחתו . לא כדי אבי מהמחנה ו צי רף אותנו לקבוצה של כשמונים איש , שאסף

יבו של , אבי

לסכן את חברו הטוב מיכל רח ב ,

. סביבו מטבע הדברים אבי הוביל את הקבוצה מאחר שהכיר את היער היטב , דרכים ה את , מסתור ה מקומות ומיקום הגויים היד ידותיים .

. חודשים אבי היה מצביע

את מסע ההישרדות שלנו ביער , מסע שארך 22

אמי ואני

,אבי

התחלנו

יתה דלילה . בנקודה שבה בחרנו לשהות היינו יוצרים חפירה

על מקומות שהאוכלוסייה ב הי הם

ו, צעירים בור נוסף נחפר וממנו שאבנו מים .

בענפי עץ

ית מוסוו

, עמוקה

השתדלנו לא ל הישאר זמן רב במקום אחד . . הגרמנים שחששו להיכנס ליער , היו שולחים את האוקראינים לרדוף ולרצוח יהודים , ובתמורה לתפיסת יהודי שילמו לאוקראינים קילו מלח . האוקראינים נקראו ' בנדרובצים ' (*) אנשי בנדרס ש, היו ידועים באכזריותם . (*) בסוף 1942 הופיעו ביערות ווהלין יחידות פרטיזנים של התנועה הלאומנית האוקראינית ה) – UPA - צבא המורדים האוקראיני .( יחידות הפרטיזנים הללו נשאו שמות רבים , : כגון " בנדרובצים בול", " ", " בובצים זלנובצים " שנקראו ש"ע סטיפן בנדרה , אביהם הרוחני של י המיל ציות האוקראיניות במלחמת העולם השנייה . הפרטיזנים האוק ראינים עסקו ברציחות המוניות בקרב האוכלוסייה הפולנית , בשרֵפת הכפרים הפולניים ובביצוע מעשי זוועה ביושביהם . בנוסף לכך הם רצחו את שרידי היהודים שמצאו ביערות או במקומות מסתור אחרים . לאחות אבי , שהצטרפה לקבוצה , היה תינוק בן חצי שנה שאימץ התנהגות חייתית ונהג לזח , ול להציץ מחוץ לחפירה ולהשמיע צרחות חייתיות . חלק מחברי הקבוצה חששו שמא יתגלו בגלל התינוק וביקשו מאבי ל גרש את אחותו וה אחיין התינוק . אבי כמובן סרב באומרו : " מה שצריך לקרות יקרה . אני לא אגרש את אחותי ובנה -כ ." 30 מחברי הקבוצה נפרדו מאתנו והמשיכו לבדם . אף אחד מה קבוצה הזו לא שרד , הם נפלו לידי ה ' בנדרובצים ' ... ' הבנדרובצים ' הצליחו לרצוח גם כמה מהקבוצה שלנו שיצאו בלילות לחפש אוכל . לאבי היה כלל נוסף - יש להביא כל יהודי שנרצח לקבורה כדי לא להשאיר יהודי למאכל חיות '. היער הבנדרובצים ' היו אורבים לקוברים ומתנפלים עליהם . , מיכל החבר של אבי , היה הסייר עביר ל שה שעה ומיקום בטוחים לקבור ' . תפס י מבלי לה אבי דאג שמיכל לא ידע איפה אנחנו , וזאת מחשש שמא מיכל ייתפס , יעונה ועלול חלילה להישבר ולגלות את מקומנו . לכן היו כל פעם מתאמים נקודת מפגש חדשה ' לשם היה מיכל מביא לנו מצרכים ".

אבי

3

עולה חיוך ילדותי על פניה :

שאלת י את אלישבע איך היא שרדה כילדה את החורף באזור שנייה ל? " ו! היה קר מאחר שישבתי קרוב מדי לאש ולא כ " כ נזהרתי , לא אחת . עלי לבשנו בלויי סחבות , נעליים קלענו מקליפות עץ הליבנה . בתוך הקבוצה היו מעט ילדים קטנים . מדי פעם התנפלו עלינו ' הבנדרו .' בצים

רותחים נשפכו

םישמ קרה

באחת ההתנפלויות

ב לקחה ת דודה של אבי את האחיינית הגדולה ושכחה מאחור את ה

ותוך מנוסה ,

אחיינית

שחפר אבי והמים שימשו לשתייה

התינוקת ... ' הבנדרובצים ' הטביעו את ה

תינוקת בבאר

ובישול ..". יהא רוע הזה השאיר חותם קשה וכואב בליבה של אלישבע .

" אבי נהג להתעורר לפני כולם ולסייר סביב מקום הלינה . באחד הסיורים נורו לעברו יריות . למשמע היריות החלה הקבוצה לרוץ לכל עבר , וחלקם ורצ ' לכיוון הבנדר ובצים '. צעק אבי לאנשים לשנות כיוון . תוך כדי מנוסה נפלתי על יתד של עץ שנכרת , והיתד נתקעה עמוק ברגלי . אמי ניסתה למשוך אותי ולא הצליחה ש ,אבי . חשש שנוריתי , התכופף לבדוק , ראה את היתד ושלף אות ונ כשהוא שא אותי על ידיו בריצה ". הזיכרון הבא של אלישבע א ו גר בתוכו ה תרגשות עצומה , והיא מתקשה להמשיך " : אבא ה נחה : אותי כל פעם שאת בסכנה , או אם קורה משהו רע או נו רות יריות תאמ רי מיד ' שמע ישראל ' ואנחנו ננצל . לא ידעתי מה משמעות ' שמע ישראל ', רק הבחנתי שהן נאמרות ביער מידי פעם בשעת סכנה . אותי מהיתד לחשתי לאבא :' תגיד שמע ישראל ! ' .. . רק בארץ התבררה מקום חדש ביער - שוב חפירה , הסוואה ובור למים . פעם אחת , בחיפושינו אחר מקום חדש , הגענו לאזור סבוך שאבי כינה אותו ו, ונגל 'ג -' לוסאוּ ' במקום הזה התגלה . נחש לנו אבי הרג אות ו ותלה אותו על אחד העצים . לא היה באותו רגע גיבור גדול מאבי בעולם ... התקפות ' 'ם'צ הבנדרוב הפכו תכופות ו מקומות מסתור חדשים ובטוחים הלכו ואזלו . נקלענו בצהריים לאזור של בִּ יצָ ה שבתוכה צמחו עצים צעירים . אבי צ יווה עלינו להסת תר מאחורי העצים ' כשאנחנו שקועים עד במים ו ' צוואר לחכות הלילה כדי שנוכל להמשיך בדרכנו . הקור היה . עז סביב הביצה היה שביל עפר . האבי זהיר את האנשים לא ללכת בשביל הזה מחשש ש ' הבנדרובצים ממתינים בקצה . קרובת משפחה שלי התקשתה לעמוד שקועה במי הביצה , לקחה את בתה הקטנה ויצאה לכיוון השביל . , מיכאל בנה הגדול יותר , נכנס אתנו . לביצה , מרגלי לי משמעות ' המלים שמע ישראל ו' שנים לא יכולתי לבטא אותן , הן מיד נקשרו לז יכר ונות מהתקופה . האבי צליח לאסוף את הקבוצה , לאחר שכולם התפזרו לאחר ההתקפה , ואנו נאלצ

ה

כשאבי חילץ

לחפש

נו

לרדת

4

, בעלה בן דוד של אבי , נרצח

' בצים ונרצחו , כפי שאבי צפה מראש . )

והבת נפלו לידי ' הבנדרו

אםה

" אומץ ע י אבי והפך כמעט בן משפחה

, מיכאל שנכנס לביצה ללא האם והאחות ,

גם הוא ביער ( .

לכל דבר . כל פעם שנזקק נו להתקדם בדממה , היה אבי משקה את בן דודי , האם הביעה מורת רוח מהמנהג ... תוך כדי הליכה ביער לימד אותי אבי להבחין בפטריות ועשבים טובים ל שסופקה ע י מיכל " . חברו אחותו של אבי ,

חיים ב כפית וודקה ,

התינוק

, ריפוי ופירות יער

". אכילים חא רי המתקפה הזו התקשתה הקבוצה למצוא מקום מסתור חדש . מספר גדול מחברי הקבוצה נרצח ואביה של אלישבע ה חליט לחצות את נהר סלוץ '- Sluch , נהר גדול ושח צה את ו ברזנ וטישיצע ו , לעבור לצדו השני כדי לנסות להצטרף ל פרטיזנים . הרוסים הידיעות על זוועות המלחמה החלו להגיע לא ,נויזנו ובמיוחד סבתי ושתי אחיותיו של אבי וילדי הן הקטנים , " חצינו את הנהר באזור של בתי קיץ השייכים ל פולנים עשירים שכונו ' , ' מָזוּרים בעלי בתים ואדמות , שנרדפו גם הם ע " י האוקראינים ונלחמו זה בזה . הפרטיזנים סרבו לקבל את הקבוצה כשחצינו את הנהר , התקרבנו לבתי הקיט רטובים עד לש ד עצמותינו . אבי ביקש שנמתין והתקרב לאחד הבתים שעשן הִתָּמֵר מארובתו , דפק על דלת הבית סיון יבנ לברר איפה נמצאים הפרטיזנים . בשיחה שניהל אבי עם היושבים , הוא הזכיר במקרה שם של פולני שהכיר , לפתע הגיח מאחד החדרים אדם שצעק לאבי ! אשר " : זה אני ! אם לא היית מזכיר את שמי האקדח שבידי היה . " יורה השמחה על המפגש המפתיע הייתה גדולה . התמקמנו ובעלי הבית אפשרו לנו לעבוד בשדות תמורת פר וסת לחם ומעט ירקות הורי כש. עבדו בשדה , מוניתי לשמור על תינוק פולני שמן שהיה כבד ממני ... בשר לא הוכנס לפינו מטעמי . כשרות , התינוק ששמרתי עליו , היה אוחז בידו מדי פעם נקניק , הייתי גונבת ממנו בסתר חתיכה . בחצר הבית היה לפולנים דיר חזירים , לשם השליכה בעלת הבית תפו " א מבושלים ושאריות אוכ . ל כשבעלת הבית לא ראתה , התגנבתי לדיר , חטפתי תפו " א מהאבוס , דחפתי אות לחולצה והבאתי להורי כמה תפו " א מבושלים . ההדרכה שאבי נתן לי ביער ) להבחין בפטריות למאכל וצמחי מרפא ( הועילה גם פה . שהינו במקום כחצי שנה עד תום המלחמה ". אלישבע שמעה מ ,( פְרֶד ) ק פילְצי בן דודה , מה ארע בסוף המלחמה . היא עצמה לא ז וכרת כלל את רגע היציאה מהיער ה . וא סיפר לה שהעלו אותם על משאי של תו הצבא הרוסי , כל משאית לכיוון . אחר המשפחה נסעה ) רְנוֹסָ ל שהייתה לפני המלחמה מקום הכשרה לצעירים יהודים לקראת העלייה לארץ .( הכניעה של הגרמנים לא הייתה ואל מלאה ישבע זוכרת ימי ה ללא הפוגה וכל הפ ה צצ מלווה באזעקה . " המשפחה פלשה עם משפחות נוספות לבית ריק בסרנו , בית שמולו היו מחסן מזון של הצבא , רוסי ה ח "בי מאחוריו ובמרחק תחנת רכבת - מטרות להפ צצות בלתי פוסקות . יום הילדים והנשים , אך הקרבה הג יאוגרפית לפרטיזנים נסכה בנו סוג של . בטחון שהושלכו ל בורות המוות ועל אחייניתו שנבעטה לתוך הבור ע " י אחד מאנשי הכפר .

מידע על

שלנו בגלל

באזור

ם

פצצות

רחובות

מספר

וקופסאות שימורים התעופפו באוויר . מיהרנו

אחת ההפ

אחד עלה מחסן המזון באש של לאסוף אותן כמוצאי שלל רב .

צצות

5

שהינו בסרנו מספר שבועות . יום אחד , כשאבי יצא לחפש מזון , הרוסים עצרו את כל הגברים ואת אבי ביניהם , במטרה לגייס אותם לחזית כחיילי ה צבא הרוסי . בליל איסוף הגברים התרחשה צצה ההפ הקשה ביותר בקרבת תחנ ת הרכבת . כנראה נודע לגרמנים שעומד לצאת גיוס גדול . לחזית צעקות הנפגעים נשמעו עד הבית שלנו . הרוסים נעלו את הקרונות כדי שהמגו יסים לא יימלטו . מיהרנו בבוקר לתחנת הרכבת לחפש את אבא אך הרכבת ובתוכה אבי יצא . לחזית , מיכאל שנשאר יחיד מכל משפחתו , היה כבן 12 בשחרור . הוא ביקש להצטרף לצבא הרוסי כדי לנקום את רצח הוריו ואחותו . לאחר שהתברר מה גילו , הוא הוכנס לבית יתומים בחרקוב . אמי ואני לא נשארנו ב . סרנו עוד לפני גיוס יתה הי אבי תכנית להגיע לברזנו , בניסיון ל בני ראת ! מכתב אבי עבר בצבא הרוסי קורס נהיגה על משאית שהובילה נגררת עם תותח . הנגררת לא חוברה כהלכה ובדרך לברלין ניתק אחד החיבורים ואבי ה צליח לבלום את המשא ית באחד העצים . מפקדו לימד זכות על אבי שכמעט רצו להוציאו להורג . , אמא ואני נשארנו בברזנו כשנה , עד שובו של אבא מהמלחמה . בברזנו למדתי בכתה א ' אצל המורה אולגה אנטו נו בנה ביאליק ... המורה גוננה עלי מפני התנכלויות הילדים הגויים . הצלחתי פעם להשתחרר מלפיתת ילד כשאני משאירה בידיו את המעיל שלי ונמלטת . המורה דאגה להשיב לי את המעיל והעונש שהוטל על הילד המציק את הה . ות תנכל נהגנו להחליק על הנהר הקפוא בקרבת ביה .ס" מצאנו בברזנו מעט קרובי משפחה , אחת מהם הייתה הדודה והאחות הגדולה של התינוקת שהוטבעה ביער . אמי ואחותה פרנסו את המשפחה המורחבת , שכללה רק נשים , בהכנת וודקה מתפוחי אדמה , וודקה שנמכרה לחיילים הרוסים כל בוקר " . אלישבע נזכרת בסיפור שסיפרה לנכדתה והשאיר על הנכדה רושם רב " : בת דודתי בת החמש , פייגלה הקטנה ) הוריה ואחותה התינוקת נרצחו ביערות (, נהגה להרטיב בלילה ו צמצם " כדי ל נזקים , בבוקר " הילדה על כסאות קש במיטתי . משחקים לא היו בבית וא י מא הכינה לי בובת סמרטוטים ממגבת מגולגלת . אבל בחצר הבית גרה משפחה נוספת ולבתם היחידה היה ראש בובה שמצאה ושתינו שיחקנו בו . מבת דודתי מנעו לשחק עם ילדת השכנים בגלל פצעים מדבקים גופה על . יום אחד נעלם רא , ש הבובה דבר שגרר בכי בלתי פוסק של בת השכנים . כמובן שהאשמה הוטלה על בת דודתי . ההכחשה שלה הי י תה גורפת . חיפשנו בכל הבית ו אמי כעסה על ההאשמה הבלתי מוצדקת שמוטחת בילדה יתומה ! לאחר זמן התגלה ראש הבובה מתחת ל מזרן . מיטתי המבוכה הי י תה רבה ובא ישון ליל אמי חזר אבי רק לאחר כיבוש ברלין ) 16.4.45 - 8.5.45 .( בן דודי , . חיים , טייבל אחות אמי , שברחה לטשקנ , ט מצאה אותנו בברזנו ו לאחר זמן הגיע גם אות חיים מאבי -

ה

אלינו

דודתי

משפחה

דודתי

הפסיק

ולא

ישנה

ה יצאו

שניסתה לאחרונה

אלישבע

, הראש הממצא המחשיד ... "

ואחותה לקבור בחשאי את

מספרת

לחפש את ר אש הבובה בביקור שעשתה באוקראינה , אך לשווא ...

6

שנה לא קלה דאג האב להוציא את מיכאל מבית היתומים כש כולו עור ועצמות . אפילו במועד ה יציאה מהיער מיכאל נראה טוב יותר אמי " ... למיכאל כלי אוכל נפרדים וקנתה בשר חזיר כדי שיבריא . נסענו לפולין . על אלישבע ואמה ללא . המגויס כשחזר

מהצבא

האב

עברה

הקצתה

שם פגשנו את בת דודתו של אבי ואת

מיכאל חבר לשליחים מהארץ ואנחנו הגענו לביטו ,ם

ם בביטו התחלתי ללמוד בב ית ספר יהודי ו בגלל גובהי הוכנסתי לכתה ג '

האחיינית פייגלע הקטנה .

. 'ד או בחשבון הסתדרתי אך לא ידעתי קרוא וכתוב וניסיתי לזכור את האותיות על פי דמיו נן לאותיות רוסיות . כשאבי גילה זאת הוא דאג להעבירני לכתה ב ' . הצטרפתי בביטום ל פעילויות חברתיות ה שהסוכנות . ארגנה אך לאחר ניסיון של הפולנ ים לבצע פוגרום בילדים שהצטרפו לפעילות הסוכנות גמל , ה החלטה בלבו של אבי לעזוב את ביטום ול עלות ארצה . אבי יצר קשר עם שליחים מהארץ וכמה ימים אח " כ כבר חצינו , עם מדריך מארץ ישראל , את הגבול לצ כיה ' בצורה בלתי ליגלית . כשהגענו לפרברי פראג בלילה ראינו שיירת עגלות נרד . מנו עליהן עייפים ובבוקר פרצנו בצחוק . קמנו צבועים בשחור מאחר שנרדמנו על עגלות שהובילו פחם . אחרי פראג הועברנו לוגשייד ) אוסטריה , לינץ ב( למחנה פליטים . גדול הרעב הורגש מאד במחנה שאוכלס במאות פליטים . התחלתי ללמוד במחנה עברית בבי " ס שהוקם במחנה . הגיע מדריך מא י " ו לימד אותנו שירים בעברית . הוקמה במחנה תנועת הנ "ער ו גורדוניה " , לבשנו את מדי התנועה , בגאווה ערכנו מצעדים וציפינו לעליה ארצה . שהינו במחנה כשנה וחצי ."

7

מתכונן לעלייה לארץ . בקשתנו להצטרף

בוגשייד פגשנו את בן דודי מיכאל כמדריך קבוצת נ , ערו

אליו לעלייה לא נענתה . מיכאל יצא באוני ' ה יציאת אירופה ' (*)

" י הבריטים מחופי הארץ ו ה גיע לאמדן

אקסודוס וחזר ע ה,

) (Emden גרמניה שב . (*) מעפילי " יציאת אירופה / " אקסודוס 1947 הגיעו בסוף מסעם להמבורג . בהמבורג הם הורדו מאוניות הגירוש הבריטיות ונלקחו לשני מחנות באזור לובק בגר : מניה פפנדורף ואם - . סטאו לקראת החורף המעפילים הועברו למחנות חורף בולהלמספהן ואמדן . במהלך 1947 -ו 1948 הועלו אנשי " יציאת אירופה " העצורים בגרמניה לארץ ישראל . מיכאל לא זכה לעלות לארץ ונפטר באמדן מדלקת קרום המוח . מאחר שלא סיפר למדריכיו על , עברו הוא נקבר באמדן ב בית קברות יהודי בשם ' מישקה בן אברהם ' ולא בשמו האמיתי - מיכאל קיפרוואס . מאוסטריה הועברנו במשאיות , " שנשכרו ע י אנשי הסוכנות עד לאלפים . חצינו את ההרים , ברגל בצורה בלתי ליג , ליתא ואחרי מע בר ההרים נלקחנו לאנציו שבאיטליה , שהיה מעין קיבוץ הכנה . לעליה גרנו בוילה נשכרה ע ש, " י הסוכנות עד , 1948 . השהות במקום הפיחה בנו רוח חיים אחרת . למדנו עברית , איטלקית , אנגלית ולימודים כלליים .

8

ביוני 1949 עלינו ארצה לעפולה .

-ב 1955 התגייסתי לצבא ושירתתי בחיל האוויר .

יליד עפולה

, צבר , לשם

עם השחרור 1.10.1957 נישאתי לגדעון ( לפק )

.

9

ולאחר מות בעלי בשנת 85, עבדתי עם נוער עולה מבריה מ "

עבדתי בהוראה כ אחת עשרה שנה

במסגרת ארגון ' ."' נעלה

נולדו לנ ו ארבעה ילדים , עשרה נכדים ונין .

, לסיום בחרה א לישבע לומר : " הילדים ודור ההמשך , הם הניצחון שלי כבת יחידה ששרדה את השואה "...

10

KWWS ZZZ HDV\ÀLS FR LO HDV\ÀLS KRORFDXVW VWRULHV KWPO