מתווה לליווי ילדים שאיבדו הורה או אח במלחמת חרבות ברזל

מתווה לליווי ילדים שאיבדו הורה או אח במלחמת "חרבות ברזל"

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

youtube נכתב על ידי: פרופ' כרמית כץ ד"ר איילת נועם רוזנטל עו"ס מיכל אביעד

haruvinstitute www.haruv.org.il

הקדמה

מתווה זה פותח כדי לספק קווים מנחים להתערבות עם ילדים שאיבדו הורה או אח במלחמת "חרבות ברזל". המתווה מבוסס על התפיסה הפסיכו־סוציאלית הרואה בילד חלק בלתי נפרד מהמערכות הסובבות אותו. מתפיסה זו נגזר עקרון־ העל של המתווה, ולפיו לקידום הקשר של הילד עם כל המערכות בחייו ולתכלול ההתערבות עימן יש חשיבות מכרעת. המתווה מתמקד בשלוש מעטפות עיקריות שלהן חשיבות קרדינלית בהתערבות עם ילדים שחוו אובדן בנסיבות טראומטיות: 1 . – במעטפת זו יודגש ההכרח בשיח ישיר ומיודע מעטפת הילד במרכז טראומה עם הילד. 2 . – במעטפת זו תודגש המחויבות לעבודת מעטפת קשרים משמעותיים עומק שתתמקד בחיזוק הקשרים של הילד עם דמויות משמעותיות במערכת המשפחתית שלו, ובפרט עם ההורה שנותר. 3 . – מעטפת זו תתמקד במרכזיות הקהילה בחייהם של מעטפת הקהילה ילדים, מתוך התייחסות הן לדמויות בקהילה והן למערכות פורמליות ולא פורמליות בקהילה, ולחשיבות העוגנים האלה בחיי הילד ובתהליך ההתערבות איתו. מעטפות אלה, אשר יוצגו במתווה, יקודמו על ידי דמויות חשוב להדגיש: מקצועיות שונות שישתתפו בתהליך ההתערבות עם הילד. באחריותה של העובדת הסוציאלית, שתהיה מנהלת המקרה מטעם הרווחה, לתכלל את כל הגורמים שיבואו במגע עם הילד. יתר על כן, מתפקידה של העובדת הסוציאלית המתכללת לסנכרן את ההתערבויות של גורמי מקצוע פורמליים ולא פורמליים בחיי הילד, כדי למנוע היווצרות טראומות נוספות בחייו ובחיי בני משפחתו בשל הצפה בדמויות מטפלות/מסייעות. רציונל תאורטי מתווה זה פותח על סמך כמה בסיסי ידע, והוא מתייחס לספרות תאורטית ואמפירית רלוונטית לתחום זה. אימוץ בסיסי הידע ממדעי ההתפתחות, מלימודי הטראומה, מתחום האובדן ומתחום ההתקשרות מאפשר התבוננות רב־ממדית על תהליך ההתערבות עם הילד במקרה מורכב זה, של אובדן הורה/אח במלחמת "חרבות ברזל". יתרה מזו, המתווה פותח בראייה מערכתית־הקשרית, מתוך אימוץ ההסכמה הנרחבת על כך שלילדים שאיבדו בן משפחה יש צרכים

2

אישיים וחברתיים רבים, וכי ההזדמנויות לסייע להם טמונות בהקשרים שונים של חייהם ובהתערבות מיטיבה בכל המעטפות שהוזכרו לעיל. פרספקטיבה הקשרית ורב־מערכתית מאפשרת לזהות את "שחקני המפתח" ואת הגורמים הפורמליים והלא פורמליים המשמעותיים ביותר במתן מענה לילד. זאת, לצד ההכרה בנחיצותה של "מנהלת מקרה" שתתכלל את עבודתם של כלל שחקני המפתח מהמערכות השונות. הראייה המערכתית־הקשרית מתבססת על התפיסה שלפיה, לצד ההתערבות עם הילד, יש לתמוך בהורה הנותר שילווה אותו בהתמודדות זו, לכלול מידע פסיכו־חינוכי ולחזק את ההתקשרות עימו ואת תחושת הביטחון, מתוך תשומת לב מיוחדת למערכת האחאית. במתווה זה נעסוק באופן ספציפי במקרים של אובדן אח מתוך ראיית המרכיבים התקשורתיים הקיימים גם ביחסים בין אחאים. ליחסים בין אחאים חשיבות עליונה בחייהם של ילדים, ויש להם תפקיד מרכזי בהתפתחותם וברווחתם הנפשית. לצד אלה, יש חשיבות רבה להתערבות עם המעטפת הקהילתית, שלה פוטנציאל ליצור עוגני ביטחון ומשמעות עבור הילד, ובכך לחזק את תחושת השתייכותו לקהילה ואת אמונו בסביבה העוטפת אותו. נמצא שאלה משתנים קריטיים בניבוי רווחתו הרגשית של הילד הן בילדותו והן בבגרותו. העוגן הקהילתי רלוונטי גם לתמיכה הנדרשת על ידי העובדות הסוציאליות שיתערבו במקרים מורכבים אלה וילוו אותם. בהתערבות בחייו של הילד באמצעות המעטפות השונות חשוב להקפיד על המטרות האלה: 1 . – יש חשיבות רבה מאוד להתייחסות לטראומה שהילד מתן תוקף ונראות והדמויות המטפלות בו עברו. כל ילד שעבר טראומה, ובוודאי טראומה בנסיבות קשות כל כך, זקוק לחוויה מתמשכת של מתן תוקף ונראות לתחושותיו, למחשבותיו ולאירועים שחווה. חשוב לתווך זאת להורה הנותר, ולהסביר לו כי למתן תוקף ונראות יש חשיבות מכרעת להתמודדות מיטיבה עם הטראומה ולקידום האמון של הילד בעולם. כיצד אפשר לתת תוקף ונראות? מתברר שהדבר פשוט ממה שאנו חושבים: יש לתת מקום לילד להשמיע את חוויותיו; לשאול את הילד שאלות מתעניינות ולהפנות אליו "אתה עוזר לי להבין מה קשב אמיתי בזמן שהוא מדבר; גם אמירות כגון מקדמות חוויה של עבר עליך" / "אתה עוזר לי להבין איך אתה מרגיש" תוקף ונראות. בשל מורכבות המפגש בין הטראומה של הילד לטראומה של הדמויות המטפלות, חשוב לתת לדמויות המטפלות הדרכה, לצד התערבות דיאדית. 2 . – אחת האמונות הראשונות שנשברות בקרב קידום תפיסת עולם מיטיבה ילדים ומבוגרים שעברו טראומה היא האמונה שהעולם הוא מקום שראוי להאמין ולבטוח בו. כל איש מקצוע וכל דמות משמעותית שעומדים בקשר

3

עם הילד צריכים לזכור כי כל אינטראקציה עם הילד היא הזדמנות להדגים לו כיצד מתנהלים בעולם שאפשר לסמוך עליו: מדברים פשוט, מדברים אמת (גם אם האמת קשה ועצובה), לא מבטיחים הבטחות שווא, ומייצרים הזדמנויות שבהן הילד יטעם טעמים מיטיבים יותר של העולם. חשוב מאוד לשתף את הילד בתכנים רלוונטיים לגילו ולמצבו, ולא להתנהל ולדבר מעל ראשו. 3 . – החוויה הראשונית והעיקרית של טראומה היא תחושת מתן זכות בחירה חוסר האונים המייסרת, והיא מחוללת ייחוסים עצמיים שליליים בקרב הסובלים מהטראומה. תחילה חשוב לזכור כי כל תגובה לטראומה היא תגובה, כל תגובה היא דופק, וחשוב לאפשר לילד לדבר את הטראומה, לא רק במילים. מלבד התייחסות לטראומה, חשוב לתת לילד הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוש שליטה בחייו, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי מתן בחירה. בכל פעם שניתן לילד לבחור, נקנה לו את החוויה הכה הכרחית – שגם הוא "קורה לעולם" ולא רק "העולם קורה לו". 4 . – תחושת המסוגלות של הילד פירושה קידום תחושת המסוגלות של הילד האופן שבו הילד רואה בו־עצמו ישות בעלת כוח לפעול בעולם. חשוב ביותר לאפשר לילד השתתפות פעילה בנעשה בסביבתו, ולאפשר לו לגלות את הכוחות הרבים הטמונים בו. בהקשר זה הכרחי לציין כי לעיתים קרובות, ) יתפקדו כהורים עבור 3 ואפילו 4 במצבים של טראומה, ילדים צעירים (כבני אחיהם הקטנים. לרוב, כאשר נכנסות לתמונה דמויות מבוגרות, הן פועלות בניסיון "להקל" על הילד ולשחרר אותו לחוות את ילדותו. ואולם מחקרים אשר נערכו בקרב ילדים שחוו טראומה הדגימו כיצד לתפקיד ההורי יש חשיבות רבה מאוד במתן משמעות לחייו של הילד ובקידום תחושת המסוגלות שלו. כאשר תפקיד זה נלקח מהילדים, הם חוו זאת כאובדן קשה שייצר טראומה נוספת בחייהם.

4

מעטפת הילד במרכז

התערבות מיודעת טראומה אובדן של הורה/אח בתקופת הילדות, ובוודאי בהקשר שבו התרחש האובדן, הוא אירוע טראומטי, ועל כן הוא דורש מענים טיפוליים מיודעי טראומה. לטראומה יש השלכות מיידיות על יכולת הלמידה והחקירה של ילדים, על מערכות היחסים שלהם עם דמויות משמעותיות בחייהם ועל הוויסות שלהם. המטרות העיקריות של טיפול מיודע טראומה הן לזהות את מופעי הטראומה בקרב הילדים ולתת מענה מיטיב ומותאם למופעים אלה. כמו כן חשוב להחזיר את הילד למסלול ההתפתחותי שלו: לקדם את יכולותיו לפתח סקרנות כלפי סביבתו, ללמוד מיומנויות חדשות, לקדם את יכולת ההתקשרות שלו ואת הוויסות שלו. בסיסי הידע הרלוונטיים למתווה זה מצביעים על מודלים שונים מיודעי טראומה אשר עשויים להתאים לילדים מקבוצות גיל שונות: מומלץ לקיים טיפול דיאדי מיודע טראומה והתקשרות :6-0 בעבור ילדים בני של הילד עם ההורה הנותר. מטרת הטיפול היא ליצור נרטיב של האירועים הטראומטיים ולקדם התקשרות בטוחה בין הילד לדמויות המטפלות בחייו. נוסף על כך, בטיפול זה יינתן להורה מידע פסיכו־חינוכי הנוגע לצרכים של הילד ולתגובות מותאמות ורגישות למופעי הטראומה שלו. חשוב לזכור שלעיתים בקרב דמויות ההתקשרות של הילד עשויים להיות אח או אחות. גם אם מדובר באח שנראה לנו צעיר, ממצאי מחקרים מדגימים כיצד התקשרות משמעותית יכולה להתרחש גם במערכת זו. לכן יש להתייחס גם להתערבות אחאית. גם כאן, למרות הנטייה להציע טיפולים פרטניים לפחות: 6 בעבור ילדים בני שנים, מומלץ לקיים טיפולים באוריינטציה משפחתית ו/ 6- לילדים בני יותר מ או דיאדית לצד הדרכות פסיכו־חינוכיות להורה. בטיפולים אלו יינתן דגש מיוחד לזיהוי התזכורות הטראומטיות, לשיקום האמון של הילד במבוגרים משמעותיים, לעבודה על ויסות רגשי ולמתן פשר ומשמעות לאובדן, ובכלל זה תחושת תקווה לעתיד. לצד אלה, יש לעודד מפגשים טיפוליים עם ההורה הנותר כדי ליצור מעטפת התקשרותית בטוחה וחזקה. חשוב להדגיש שוב כי המערכת האחאית היא עוגן ממשי, בעיקר במצבי טראומה קשים, ולכן לכל התערבות שתתמקד במערכת יש פוטנציאל ליצור בחיי הילדים מרחב של ביטחון, רצף והתקשרות במערכת האחאית.

5

מסירת בשורה מרה מסירת בשורה מרה, ובפרט בשורה לילד על כך שאחד מהוריו או אחיו אינו בין SPIKES החיים, דורשת רגישות והיערכות. אנו מציעות מודל המבוסס על מודל לצורך העברת מסר זה. חשוב לנו להדגיש כי מודל זה מכיל עקרונות שהם רלוונטיים לא רק לבשורות מרות שנצטרך להעביר לילדים, אלא לעקרונות של כל שיח עם הילדים על תכנים קשים. התאמה של רמת השיח לגיל ולרמה ההתפתחותית של הילד: 1 . יש לוודא הכנה עצמית של הדמויות שיהיו מעורבות במסירת הבשורה: חשוב לדאוג לכך שהדמויות הנוכחות והמבשרות ידעו את כל הפרטים הרלוונטיים, יכינו מראש את המידע שהן מחליטות למסור לילד ואת המילים שישתמשו בהן, ויקפידו למסור מידע מדויק בלבד. עדיף שדמות משמעותית וקרובה לילד תמסור את הבשורה, ככל הנראה ההורה הנותר. עם זאת, חשוב לדאוג לוויסות של מוסר ההודעה ולהכין אותו לשדר חוזק, ביטחון ונגישות לילד. 2 . , הן מבחינה פיזית והן יש ליצור סביבה ("סֶטינג") מתאימה לקיום השיח מבחינת בחירת הדמויות הנוכחות בעת מסירת הבשורה: • יש למסור את הבשורה בחדר פרטי ושקט עם מיעוט הסביבה הפיזית: היסחים (חדר משחק או ג'ימבורי, למשל, אינם מתאימים כלל למצב זה). • מומלץ שמוסר הבשורה יהיה אדם הקרוב לילד, הסביבה האנושית: עדיף ההורה שנותר, לאחר שיקבל הדרכה מאיש המקצוע על הדרך לשוחח עם הילד. אם אין באפשרותו של אדם קרוב לעשות זאת, מומלץ שאיש המקצוע יבשר לילד את הדברים בנוכחותם של אנשים קרובים ומשמעותיים. יש להכין אותם לנקודות במפגש שבהן יוכלו להגיב, גם אם מדובר בתגובות מינימליות (כגון יצירת קשר עין). 3 . חשוב להודיע לילד בכנות ובישירות כי לתת מידע תואם גיל והתפתחות: אחד מהוריו/אחיו נהרג/נחטף. יש להתאים את המילים לשלב ההתפתחותי של הילד, להשתמש בשפה קונקרטית וישירה ולהימנע מפרטים שאינם רלוונטיים. אם ההורה/האח נהרג – חשוב להדגיש שהוא לא יחזור, שהוא לא רצה למות, ושהוא עשה הכול כדי להישאר בחיים. כמו כן חשוב לומר לילד שהוא מוגן ושידאגו לכל צרכיו. אם ההורה/האח נחטף, חשוב לדייק ולא להבטיח לילד הבטחות שאי אפשר לקיימן. אפשר לומר "אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שעושים הכול כדי לנסות להחזיר אותו, ואנחנו מקווים מאוד שיצליחו", מתוך התייחסות למה שקורה בחייו בינתיים, עד שנדע.

6

4 . לבחון את תגובות הילד ואת הוויסות שלו ולהגיב באופן מותאם ורגיש: חשוב להתבונן בתגובותיו של הילד ולהתאים את תגובתנו לרמות הוויסות שלו. ייתכן שחלק מהילדים יהיו סוערים, ולכן יהיה חשוב לסייע להם להתווסת, להציע להם נחמה, לשאול אותם אם הם רוצים חיבוק או מגע יד. ייתכן שיהיו ילדים שיבקשו לשמוע עוד פרטים; יש להקשיב בכבוד "הלוואי לשאלותיהם, להשיב על מה שאפשר וידוע, ועל מה שלא – להגיד: חשוב לזכור שלשלב שהיו לי תשובות עבורך, אני בעצמי איני יודע". זה של מסירת הבשורה המרה יש תפקיד מכריע בהמחשה לילד – שהוא נמצא לצד אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם. מכאן נובעת החשיבות הרבה של ישירּות, דיוק ותגובות אותנטיות (כן, גם אם איש המקצוע בוכה ברגעים .) "אני מצטערת כל כך על הכאב באובדן שאתה חווה" אלה, אפשר לומר: נקודה נוספת שחשוב לציין: אין לראות בתהליך זה של מסירת בשורה מרה הזדמנות לטפל ולתת מענה לכל מה שעולה; זהו רק חלק אחד מתהליך ארוך שהילד יעבור. 5 . ילדים יכולים להגיב לאפשר כל ביטוי רגשי של הילד ולתת לו לגיטימציה: לבשורות קשות בדרכים שונות. ייתכן שילדים יקפאו ולא יגיבו, ייתכן שילדים ישתוללו ויתפרעו. ילדים יכולים לפרוץ בבכי, הם יכולים לצחוק ולבקש להמשיך לשחק. בראי הטראומה כל תגובה היא תגובה טובה, וכל תגובה היא בסיס להמשך התערבות עם הילד. חשוב לתת לילד לבטא את תחושותיו בספונטניות ובאותנטיות, לתת לתחושות לגיטימציה, לשדר שאנחנו כאן, איתו, כדי לעזור לו, ושאיננו משאירים אותו לבד. 6 . חלק מהילדים ייטו להתייחס לתחושות אשמה ולקדם התפתחות מוסרית: "אילו רק להאשים את עצמם במה שקרה להוריהם/אחיהם. למשל לחשוב: . חשוב להגיד לילדים הייתי בשקט, אולי המחבלים לא היו פורצים לממ"ד" שכל מה שקרה אינו באשמתם, שהאשמים הם האנשים שפעלו באלימות קשה כל כך, ושעכשיו אנחנו עושים הכול כדי להבטיח שמעשים כאלו לא יקרו שוב. 7 . לשאול את הילד אם יש עוד דברים להזמין את הילד לשאול שאלות: שחשוב לו לדעת. אם יש לו שאלות, לענות לו ברגישות ובכנות, ואם לא "הלוואי שהייתי יכול לענות לך על יודעים כיצד לענות, להגיד לו בכנות: . זה, אבל אני באמת לא יודע" 8 . "עכשיו אתה תעבור לגור איתי / לציין כי סיכום ומתן מידע על ההמשך: אנחנו נמשיך להתגורר באותו בית ואני אמשיך לדאוג לכל מה שתצטרך". כמו כן חשוב לציין מיהי העובדת הסוציאלית שתהיה בקשר ישיר עם הילד, ולספק לו את פרטי ההתקשרות עימה באופן מותאם התפתחותית (לילדים צעירים אפשר להכין כרטיס צבעוני עם מספר הטלפון, ולהניח בתוך קופסה שיוכלו לשמור בחדרם).

7

עיבוד אבל וויסות רגשי תהליך עיבוד האבל והאובדן בקרב הילדים יתמקד בעקרונות האלה: 1 . בקרב ילדים צעירים יותר יהיו זיהוי מופעים של אבל ואובדן אצל ילדים: המופעים גופניים ו/או התנהגותיים. קשיי שינה, קשיים באכילה, קושי להיפרד בכניסה למסגרת לדוגמה: החינוכית, היעדר משחקיות, פחד ללכת לשירותים לבד, קריאה להורה/לאח המת, בכי ממושך. בתגובה למופעים אלה, חשוב לתת תוקף לתסמינים של געגועים ולנרמל "זה בסדר רגשות מורכבים סביב היעדר ההורה/האח. אפשר לומר, לדוגמה: שאתה כועס על אימא שהיא לא פה איתך עכשיו. אני בטוחה שאילו . יכלה, אין דבר שהיא הייתה רוצה בו יותר מלהיות כאן, איתך" חשוב מאוד שלא להיבהל מבקשה לשוחח עם ההורה/האח המת, מצפייה בילד מקיים איתו שיחות, או מסיטואציות שבהן הילד מערב את בן המשפחה המת במשחק ושומר לו "תורות". כל אלה הן תגובות נורמליות לגמרי בקרב ילדים צעירים שאיבדו את הוריהם/אחיהם. בבסיס תאוריית הרצפים בהתמודדות עם אובדן, החוקרים מבקשים להדגיש כי מטרתו הסופית של עיבוד האבל והאובדן אינה הכחדת הזיכרון. מחשבה על הדמות המתה ואף אינטראקציה איתה הן חלק מההבנה של המוות ומהקבלה – הדמות מתה, והזיכרון שלה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ילדים צעירים ומבוגרים מבקשים להיאחז בדמות, והיאחזות זו חשובה לתהליך התמודדות מיטיב. 2 . התייחסות לתחושות אשמה של הילד ולהבעת ייחוסים עצמיים שליליים: חשוב שלא להיבהל מאמירות קשות של הילד כלפי עצמו ולהפנות אליו "אתה מרגיש שאתה שונא את עצמך? שאלות שמכוונות להבנה, למשל . לצד מתן האפשרות להביע תחושות ומחשבות כאלה, ספר לי על זה עוד" כדאי להזכיר לילד שהוא אהוב, שייך וחשוב כל כך. 3 . עידוד שאלות ושיח פתוח של הילדים על האובדן, הגעגוע והאבל. 4 . ששומרות על הילד ודואגות לו, ועידוד הזכרת הדמויות המיטיבות אינטראקציות מהנות וקרובות בין ההורה הנותר והדמויות הטיפוליות האחרות ובין הילד.

8

5 . קידום אסטרטגיות של ויסות רגשי לילד ולמשפחתו: • – מתן מרחב מאפשֵר לילד, שבו נאפשר הצפה רגשית בסביבה מכילה יוכל להביע את תחושותיו הקשות, בבכי, בצעקות ובמכות לחפצים דוממים, חשוב מאוד בתהליך עיבוד אבל מיודע טראומה. מתן מרחב זה מעביר לילד מסר שכל תגובותיו (כל עוד אינו פוגע בעצמו או באחרים בסביבתו) מתאימות למה שהוא עובר. • – לצד מתן מרחב מאפשֵר עם נוכחות יציבה במקום, טכניקות להרגעה כדאי להמעיט במלל, ולעודד פעולות והתערבויות מרגיעות, כגון שתיית מים, תרגילי נשימה, תרגילי דחיפה/דחיסה (דחיפת קיר בחוזקה, למשל), חיבוק עוטף, הצעת חפצים/צעצועים שמרגיעים את הילד (מוצץ, שמיכה, בובה וכדומה). • שהוא במקום בטוח, אוהב ומוגן כרגע. יש לדאוג לנוכחות נזכיר לילד של אדם קרוב, רגוע ואכפתי. • במצב של רגיעה, ובו אפשר לשוחח על הרגשות, שיח מעמיק יתקיים על התחושות, על מה שהוביל להצפה הרגשית ועל דרכים לעזור לילד. חשוב לבקש מהילד פידבק על אופן התנהלותכם בזמן אירוע ההצפה, וללמוד מכך על התגובות המיטיבות הרלוונטיות עבורו. 6 . היום ידוע כי תחושת מסוגלות התמקדות בחוסנו ובכוחותיו של הילד: עצמית היא מנבא מרכזי של רווחה רגשית וחוסן בקרב ילדים שחוו אסונות. לכן יש להתמקד במסוגלות של הילדים, כגון יכולתם לדבר על המצב, יכולתם להרגיש, יכולתם ליצור איתכם קשר. את כל אלה אפשר לשבח "אני מעריכה אותך כל כך על שאתה מגיע בכל באופן קונקרטי ופשוט: . נוסף על כך חשוב לעודד הן את שבוע למפגש איתי, כמה כוחות יש בך" ההורה שנותר והן את אנשי המקצוע בחייו, להציע לו להשתלב בפעילויות שמסקרנות אותו ועשויות לפתח את מיומנויותיו (כגון מוזיקה, ציור, כתיבה וספורט).

9

מעטפת קשרים משמעותיים

לצד ההתערבות הישירה עם הילד, יש חשיבות רבה מאוד להתערבות עם ההורה שנותר ועם דמויות משפחתיות אחרות, מתוך קידום ההתקשרות והביטחון עימן. 1 . חיזוק התקשרות עם ההורה שנותר ובניית נרטיב: • חשוב לקיים הערכה וללמוד מה הילד ראה, שמע וחווה סביב האובדן של ההורה/האח. כמו כן חשוב לעזור לו להשלים, באופן מותאם גיל, חוסרים במידע שיש בידי המבוגרים אך לא בידי הילדים. אפשר לשער שילדים יפנו אל המבוגרים בשאלות מסובכות ונוקבות בנוגע למות בני המשפחה, לְמה שהם ראו או שמעו, ולעדות לאכזריות הרבה. חשוב לציין כי דמויות מטפלות וגם אנשי טיפול אינם צריכים לענות על כל שאלה, בייחוד אם אין להם תשובה, או שהם מזועזעים מדי משאלות "זאת שאלה הילד. יש להנחות את כל המבוגרים שאפשר לענות כך: חשובה, אין לי כרגע תשובה, אבל אני מבטיחה לחשוב על זה / לברר את זה ולחזור אליך עם תשובה", או "לפעמים קשה להבין למה . דברים קרו ככה. גם לי קשה מאוד להבין" • במקרה של איבוד הורה, חשוב לקדם התערבות של הילד עם ההורה הנותר ולהתמקד בקידום הקשר של הילד עימו, בקידום האמון ובהחזרת הילד למסלול ההתפתחות שלו. יש לעזור להורה בהבנת התגובות והצרכים של הילד. התמיכה בו חשובה לאין שיעור, ובכלל זה הכרה בקושי לגדל ילדים שאיבדו בן משפחה בנסיבות קשות כל כך. כל התערבות וטיפול בילד צריכים להתבסס על קשר עם ההורה הנותר, ובכלל זה מתן תמיכה, חינוך פסיכולוגי בנוגע לצרכים ולחוויות של הילדים שבטיפולו, ייעוץ התפתחותי בנוגע לצורכיהם של ילדים בכל גיל, והצטרפות לפגישות הטיפוליות עם הילד. זאת כדי לבנות יחד נרטיב ולעבוד על בעיות שעלולות להתעורר בהרכב המשפחתי החדש. • הילד שזקוק יותר מאי פעם לתמיכה הורית עשוי להיתקל בהורה המתקשה בעצמו לעכל את האובדן הקשה ולהתאבל עליו. תקופה זו מציבה את ההורה לפני התמודדות קשה במיוחד – עיבוד והתמודדות עם האובדן בד בבד עם שמירה על התפקיד ההורי ותמיכה בילדי המשפחה. • בזמן שנעודד את התקרבות הילדים אל ההורה הנותר, הילדים עלולים להביע אכזבה, ייאוש או כעס כלפי הורה זה, כי הוא "לא יודע להיות

10

כמו אימא/אבא" (ילדים בגיל הרך עלולים, למשל, למחות כשמאכילים או מרדימים אותם בדרך שאינם רגילים לה). אפשר להכיר בתחושה הזאת "הכול שונה מאז שאימא/אבא מתו, ואתה רגיל אליהם במילים . אם הם ורבליים די הצורך, אפשר לעודד את ולאיך שהם טיפלו בך" הילדים להנחות את ההורה כיצד לנהוג. בד בבד חשוב לעבוד עם ההורה, כי סביר להניח שגם אם ישתדל להתאים את עצמו לילדים ולהתנהג כמו ההורה המת, הוא לא תמיד יצליח, ויש הורים שייעלבו מהדחייה של הילד. • כדאי לשאול את הילד ואת ההורה אם יש חברים, בני קהילה או קרובי משפחה שהם רוצים לפגוש. ההמשכיות משמעותית בזמן אסון. כמו כן, הקשבה לצורכי הילד ולבקשותיו מעניקה תחושה של מסוגלות עצמית. במקרה של איבוד אח: • יחסי אחאים מאופיינים באמביוולנטיות רבה: קרבה רגשית בצד יריבות, חום ותמיכה בצד קנאה, רצון בשותפות בצד רצון בנפרדות. ילד שמאבד את אחיו מאבד אדם שמילא תפקידים רבים ומשמעותיים בחייו. לאחר האובדן הילד ממשיך לחיות בצילו של אחיו ולצד היעדרו. • ילדים שאיבדו אח מרגישים לעיתים שאיבדו גם את הוריהם, משום שההורים שהכירו השתנו. ייתכן ששמחת החיים שלהם השתנתה והם נראים כבויים. הילד, שרגיל לראות בהוריו דמויות חזקות ומגוננות, נחשף לפתע לחוסר האונים שלהם ואף עשוי להרגיש צורך להגן עליהם ולנחם אותם. • אובדן אח עשוי לעורר בילדים מגוון רחב של מחשבות ותחושות, ויש לאפשר להם לבטא את מכלול הרגשות שיעלו. הם עשויים לכעוס על הוריהם או על דמויות סמכות אחרות שלא שמרו די על אחיהם, ולחשוש שגם הם עלולים להיפגע ואף אחד לא ישמור עליהם. אחים שכולים רבים עשויים להרגיש תחושת אשם על שנשארו בחיים ועל שהם בכל זאת מסוגלים להמשיך בחייהם, להתקדם ולשמוח. הם "למה דווקא הוא מת ואני נשארתי יכולים לומר משפטים בסגנון: בחיים?" / "אילו אני הייתי מתה, גם אז הייתם עצובים כל כך?" • עבור ההורים, הילד החי עשוי לשמש תזכורת טראומטית לאובדן של ילדם. יש לסייע למשפחה להמשיך בשגרה לצד החלל שהותיר האח המת, מבלי לצפות שהילדים שנותרו ימלאו את מקומו.

11

• לצד מורכבות זו, חשוב לסייע לילד לחזק את קשריו עם האח או האחים שנותרו (אם יש), שכן זו קבוצת התייחסות משמעותית במיוחד בהתמודדות עם אובדן כזה.

2 . שימור ופיתוח קשרים עם קבוצת השווים:

• קבוצת השווים היא גורם תמיכה מרכזי עבור ילדים, ויש לשמר ולפתח את העוגנים החברתיים של הילד. חשוב לעשות זאת בשיתוף הילד ומתוך התחשבות ברצונותיו. אם הילד עבר להתגורר בקהילה חדשה, יש לוודא שיהיו לו קשרים חברתיים ולסייע ביצירתם במקום החדש. זאת, לצד שימור קשריו עם החברים ממקום מגוריו הקודם (כמובן, בהתייעצות עם הילד ומתוך הבטחת זכותו לבחור אם ירצה לשמר קשרים, ואם כן – אילו.( • ייתכן שרבים מחבריהם של הילדים חוו טראומה בעצמם, ולכן יש לראות בהתערבות קבוצתית עם ילדים מקבוצת גיל זהה פלטפורמה בעלת פוטנציאל רב בהקשר הטראומטי הייחודי שנוצר. לצד קידומן של קבוצות טיפוליות כאלה, חשוב לאפשר לילדים להיפגש עם חברים משמעותיים בחייהם, ולהביא בחשבון שגם בגילים צעירים הם יקיימו שיחות שתוכניהן מורכבים. חשוב לאפשר זאת ולהדריך את הדמויות המטפלות לשמוע מהילד כיצד חווה את המפגש: האם שמע דברים חדשים שלא ידע לפני כן, או דברים שהפתיעו אותו? זאת, כדי לתווך לילד את התכנים שהוא נחשף להם. חשוב לזכור: כמו בעת כניסתו של הילד למסגרות חינוכיות, גם במפגשים שלו עם חברים ועם הרשתות החברתיות, אי אפשר למנוע את חשיפתו לתכנים. ואולם בעזרת מסרים של אמון ויצירת קשר מיטיב, אפשר לסייע לו להתמודד עם התכנים שהוא נחשף להם.

12

המעטפת הקהילתית

התבוננות מעמיקה ברווחתם ובחוסנם של ילדים מבהירה את תפקידה המרכזי של המעטפת הקהילתית בחייהם. מעטפת קהילתית מיטיבה לילדים מתבססת על חזון האחריות הקולקטיבית, כלומר – ההנחה שקידום רווחתם של ילדים צריך להתרחש בכל מקום ומרחב ועל ידי כל מי שיש להם מגע ואינטראקציה עם ילדים. מעטפת הקהילה בנויה משתי מערכות עיקריות: פורמלית ולא פורמלית. המערכת הפורמלית מורכבת מאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות, אשר נפגשים עם ילדים בשגרת היומיום שלהם: מערכת החינוך (גננות, מורות), מערכת הבריאות (רופאות ילדים בקהילה, אחיות טיפת חלב ורופאות שיניים) ומערכת הרווחה. המערכת הלא פורמלית כוללת את כל הדמויות הלא פורמליות אך משמעותיות בחייו של הילד, כגון שכנים, מדריכים ומדריכות בתנועות נוער ובחוגים. במלחמת "חרבות ברזל" נפגעו קהילות רבות פגיעה אנושה, וילדים איבדו לא רק בני משפחה אלא גם את המעטפת הקהילתית הכה הכרחית לרווחתם. לכן המעטפת הקהילתית חייבת להיות חלק מתהליך ההתערבות עם הילד. תחילה יש לבדוק אם האפשרות שהילד ימשיך להיות חלק מקהילת המקור שלו מציאותית. אם יש אפשרות כזאת, יש להעדיפה ולהוקיר אותה בכל תהליך ההתערבות. אם חזרה לקהילת המקור אינה אפשרית, חשוב לתת מקום גם לאובדן זה בחייו של הילד ולמצוא עבורו קהילה "חדשה" בהקדם. בין שהילד חוזר לקהילתו המקורית (המצב הרצוי ביותר) ובין שהוא צריך להשתלב בקהילה חדשה, חשוב ליצור חיבור בינו ובין המעטפת הקהילתית בהקדם האפשרי. אין להקל ראש בחיבור של הילד לדמויות המרכזיות, ולמעטפת הפורמלית והלא פורמלית בקהילה. לדוגמה: בחירה של רופאת ילדים עבור הילד וקיום שיחת היכרות עימה, קיום שיחה עם אשת החינוך שתלווה אותו, עם מדריכי תנועת הנוער או עם מדריכי החוגים שישתתף בהם. על הילד להכיר בהקדם את הדמויות המרכזיות במערכות החדשות ואת הנראות הפיזית של המערכות (מבנים, שעות פעילות), ועליו לחוות חוויה ראשונית של מעורבות בהן. בחיבור הילד לקהילה, בייחוד כאשר מדובר בקהילה חדשה, חשוב להכיר בתחושות שונות שיצופו אצלו, ולאפשר לו זמן לעיבוד אובדן קהילתו. אם הילד ירצה, אפשר לתת לו להיות פעיל בקהילה, כמובן – בתיאום עם הדמויות הרלוונטיות. אקטיביזם יכול להועיל בהתמודדות עם טראומה, וגם ילדים צעירים מאוד יכולים להיות אקטיביסטים בדרכם, למשל באמצעות ציור שלט חדש לספרייה השכונתית. פיתוח מועצת ילדים ובני נוער במסגרות שונות כפלטפורמה להשמעת קולם של הילדים תקדם מאוד את תחושת המסוגלות שלהם ואת אמונם בקהילה ובחבריה.

13

מעטפת מקצועית:

הדרכה והכשרה מקצועית האירועים הטראומטיים שהתחוללו במלחמת "חרבות ברזל" מעמידים לפני אנשי ונשות המקצוע אתגרים שטרם נדרשו להם. בהקשר ייחודי ומאתגר זה, של ילדים שאיבדו הורה או אח, יש חשיבות מרכזית ליצירת מעטפת קהילתית תומכת לעובדות הסוציאליות שינהלו את המקרים. מומלץ ליצור רשת מקצועית של כלל העובדות, אשר תאפשר מרחב להתייעצויות ולהדרכות מקצועיות ותיתן מקום גם לחוויותיהן הקשות. חשוב ליצור סביבת למידה מתמשכת, והיא תתעצב עם האתגרים החדשים שהן יתמודדו איתם במסע הזה.

14

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube