מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 14

כתב עת לקהילה העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה נקודת מפגש

המבט לאחור והפנים קדימה

I נקודת מפגש 1

2018 ינואר I שבט תשע ח I 14 גיליון

׀ המבט לאחור והפנים קדימה 14 גיליון

צוות המערכת – יו"ר המערכת, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן – עורכת ראשית, מכון חרוב גב' יפה ציונית – אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן-שלמה

– מכון חרוב עו"ד עפרה בן-מאיר – משרד המשפטים עו"ד תמר פרוש – המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' מיקי מילר עריכת לשון, עיצוב והפקה ורדה בן-יוסף עריכת לשון: אלי דייץ' עיצוב כתב העת ולייאאוט: לילך מנטש גרפיקה ועימוד: gettyimages / ImaginGolf צילום על העטיפה: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה:

9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס: ,077-5150300 טל': www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: nomig@haruv.org.il לתגובות:

תוכן העניינים

דבר העורכות יהודה אטלס | שני אוגרים מעט מדי, לא מאוחר מדי ד"ר יצחק קדמן | הטיפול בהתעללות בילדים ומה צריך ואפשר לעשות "התשמע קולי" השתתפות ילדים, חקיקה ושינוי תרבות ארגונית כמנוף להתמודדות חברתית עם תופעת ההתעללות עו"ד ורד וינדמן | בילדים פרופ' אשר בן-אריה | עשור לחרוב שירותים לילדים בסיכון ולמשפחותיהם מרים נבות, | התפתחויות, הישגים וקשיים שעלו ממחקרי מכון ברוקדייל בשני העשורים האחרונים יואה שורק, ד"ר רחל סבו-לאל ודליה בן-רבי חושך על פני תהום ד"ר אתי אבלין | רצח ילדים האם למדנו את הלקח והאם נוכל להציל את הילדים הבאים? עו"ד כרמית פולק-כהן | העברת מידע בין הרשויות והשינויים מאז דוח ועדת וינטר ועו"ד דניאלה זלוטניק ילדים להורים בסכסוך גירושין סימונה שטיינמץ | השינויים החברתיים, המחקר והשינוי במדיניות ובטיפול לילה כיום יאיר מירי חזן-רוסמן ויעל בלה-אבני | על עבודה עם משפחות בהזנחה חרדים לקהילה מוגנת טלי שלומי | תהליך הכשרתם של אנשי מקצוע לטיפול בפגיעות מיניות בילדים בחברה החרדית "אבנים שחקו מים" שינוי פני השטח של החברה החרדית בנושא פגיעות מיניות בילדים מנקודת מבטה של אשת מיקי מילר | מקצוע שעובדת בקהילה החרדית מבט על יישום מדיניות בתחום של פגיעות בילדים בחברה הערבית בישראל ד"ר חנין אליאס וד"ר רג'דה אלנאבולסי | התבוננות לאחור ומבט לעתיד פגיעה בילדים והזנחתם בחברה הפלסטינית בישראל אסמהאן סמרי | ריאיון עם פרופ' מוחמד חאג' יחיא

6 9 10

16

20 24

30

34

38

42

46

50

54

58

מדורים

מרכז הגנה בית לין ירושלים, | פנקס כיס לאנשי המקצוע מפגיעה לרגיעה – ד"ר דפנה טנר ונועם תרשיש ענת אופיר | שלוש שנים למיזם מהל"ב מניעת התעללות בילדים והזנחתם –

62

מפגש בשטח

66

מפגש חרוב

דבר העורכות

יפה ציונית

נעמי גוטמן

ובאירועים הנוגעים לסוגיות שונות שנידונו בגיליונות הקודמים של כתב העת, ובייחוד בעשור האחרון בו היו נושאים אלה במרכז העשייה בתחומי המשפט, הרווחה והחינוך. הכותבים, שהם מומחים בתחומם, התבקשו להצביע על אתגרי העתיד בתחומים שכתבו עליהם, ולהציג את חזונם בתחום הטיפול בילדים הנפגעים. התמונה שנפרסת לעינינו בגיליון זה מספרת שהיו לא מעט שינויים חיוביים, לצד כשלים וחוסרים שטרם קיבלו מענה נאות. מצביע על כשלי המערכת בהתמודדות ד"ר יצחק קדמן עם תופעת ההתעללות בילדים בישראל ומציע רעיונות לא כותבת על עו"ד ורד וינדמן שגרתיים, להתמודדות עימה. חשיבות שיתוף ילדים בחקיקה ובשינוי תרבות ארגונית כמנוף להתמודדות חברתית עם תופעת ההתעללות בילדים. משתף אותנו בתובנותיו בעקבות עשור פרופ' אשר בן-אריה של עשייה של מכון חרוב ומבקש להצביע על המשך הדרך. אף הוא כותב על ההתמודדות עם התופעה בזירות השונות – הכשרת אנשי מקצוע, מניעה וטיפול וכן מדיניות ותקציבים. מרים כהן-נבות, יואה שורק, ד"ר רחל מאמרן של החוקרות ממכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל סבו-לאל ודליה בן-רבי מבוסס על ניתוח אינטגרטיבי של מחקרים רבים שביצע מכון זה. מחקרים אלה מאפשרים ללמוד על התפתחותה של מערכת שירותי הרווחה לילדים בסיכון בשני העשורים האחרונים, על הישגיה ועל האתגרים העומדים לפניה. עו"ד כרמית במלאת קרוב לעשור לוועדת וינטר כותבות מהמועצה לשלום הילד פולק-כהן ועו"ד דניאלה זלוטניק

של כתב העת 14- אנו שמחות להציג לפניכם את הגיליון ה גיליון זה עומד בסימן עשור למכון חרוב, עשור נקודת מפגש. שבו היה למכון חרוב תפקיד רב משמעות, יחד עם שותפיו, בשינוי פני השטח בתחום הטיפול בילדים נפגעי התעללות , המבט לאחור והפנים קדימה והזנחה. נושא הגיליון הוא ומטרתו לבחון סוגיות שונות שעלו בשנות קיומו של המכון ונידונו בגיליונות הקודמים. בהזדמנות זו זכה כתב העת לעיצוב עכשווי ול"מתיחת פנים", והגדרתו שונתה מ"עיתון" ל"כתב עת". הנתונים שיש בידינו על תופעת התעללות בילדים והזנחתם מעידים שהתופעה שרירה וקיימת. בשנים האחרונות, בעקבות נתוני מחקרים ודוחות שונים, ובעקבות שכלול ושיפור המערך לאיתור ילדים בסיכון ולטיפול בהם, התברר שממדיה של התופעה בישראל גדולים יותר משהיה מקובל לחשוב בעבר. 1 כך למשל, על-פי נתונים אחרונים שפרסם משרד הרווחה, פניות לעובדים סוציאליים לחוק 33,000 דווח על 2016 בשנת הנוער על רקע התעללות לסוגיה ועל רקע הזנחה. כאן יש לציין שהפניות לעו"סים לחוק הנוער הן רק קצה הקרחון. נתונים הראו שכל ילד 2 נוספים של דוח מחקר במסגרת מיזם טראינה חמישי בישראל הוא נפגע התעללות, כלומר – בחישוב פשוט !500,000- – מספרם של ילדים אלה בישראל מגיע לכ למרות זאת, כשמדובר במגמות, הרי שנתונים של השנים האחרונות מהעולם המערבי וגם מישראל מצביעים על תחילתו של שינוי ומראים יציבות יחסית ואף ירידה קלה. שינוי זה נובע, בין היתר, מהעלייה במודעות הציבור, מעבודת השטח שנעשית על-ידי אנשי המקצוע ועוד, מה שמלמד שפעילות ענפה, מתמשכת ובלתי מתפשרת נגד תופעת האלימות יכולה לצמצם אותה, גם אם לא להכחידה. הכותבים בגיליון זה התבקשו לעסוק הפעם בהתפתחויות

). פניות לעובדים סוציאליים לחוק הנוער והטיפול 2017( משרד הרווחה והשירותים החברתיים, האגף לשירותים אישיים וחברתיים, השירות לילד ולנוער 1 . הוכן על-ידי: חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער; ד"ר הלה חיים צוייג, מפקחת ארצית פיתוח תכניות, תשתיות 2016 בהן – סיכום ממצאים, שנת .2017 ובקרת איכות; הילה פרץ, מרכזת תחום חוק הנוער. כסלו תשע"ח, נובמבר ). אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח. גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח. דו"ח מחקר 2016( ' לב-ויזל ר' ואיזיקוביץ' צ 2 למשרד החינוך. חיפה: אוניברסיטת חיפה וטראינה טכנולוגיות בע"מ.

נקודת מפגש I 6

שהשקיעו מזמנן וממרצן ותרמו לתוצאה הסופית של גיליון זה, כפי שעשו בגיליונות הקודמים של נקודת מפגש. הן צועדות עימנו דרך ארוכה – עשור של עשייה.

שכמעט שלא חלה התקדמות במניעה של רצח ילדים. יש המלצות מקצועיות מפורטות ובנות ביצוע, אך הן כמעט שאינן פורסת בפנינו את חוויית האובדן ד"ר אתי אבלין מיושמות. בעקבות מוות של ילד ואת ההשלכות ארוכות הטווח של החוויה הקשה במשפחות שאירע בהן רצח כזה. כותבות שתיהן על התהליך שעברה טלי שלומי ומיקי מילר החברה החרדית בכל הקשור לפגיעות מיניות, משתי זוויות: האחת – התהליך שנעשה במכון חרוב להכשרתם של אנשי מקצוע לטיפול בפגיעות מיניות בילדים בחברה החרדית, והשנייה – שינוי פני השטח של החברה החרדית בנושא של פגיעות מיניות בילדים, וקבלת אחריות קהילתית לצד טיפול בנפגעים – מנקודת מבטה של אשת מקצוע שעובדת בקהילה זו והייתה מהראשונות שהובילו את השינוי בתחום זה. מספר פרופ' מוחמד חאג'-יחיא על אסמהאן סמרי בריאיון של דרכו בתחום המחקר של אלימות במשפחה ופגיעות בילדים, על הגורמים המונעים את השינוי המערכתי בנושא אלימות כלפי ילדים, ועל ההשפעות הנפשיות של חשיפת ילדים ובני ד"ר חנין נוער לאלימות ועל האתגרים לעתיד לבוא. החוקרות כותבות על פגיעות בילדים אליאס וד"ר רג'דה אלנאבולסי בחברה הערבית בישראל בהיבטים השונים של הבעיה – הגדרתה, היקפה, הבנת גורמי הסיכון שלה וסוגיית הפנייה מספר על מירי חזן-רוסמן לעזרה של ילדים. מאמרה של מיזם "מפגש" למשפחות בהזנחה שקרם עור וגידים ואף נחל יעבור כולו להטמעה במשרד הרווחה. 2019 הצלחה, ובשנת סוף סוף נושא ההזנחה, שהוא תחום הפגיעה השכיח ביותר, מפסיק לסבול מהזנחה ומקבל את המקום המקצועי הראוי לו. ד"ר דפנה המדור מפגש בשטח מציג הפעם פרויקט ייחודי של צוות מרכז ההגנה "בית לין" יחד עם טנר ונועם תרשיש הכינו עבורכם, אנשי המקצוע, כלים מעשיים בירושלים להתמודדות עם זיהוי מקרים של פגיעה מינית בילדים. בכל גיליון יוצג פרק מפנקס זה. במפגש חרוב מופיע מאמרה של על מיזם מהל"ב – מיזם למניעת פגיעה בילדים, ענת אופיר ועל ההתקדמות בתחום מאז הוקם לפני כחמש שנים. העיסוק בהזנחה ובמניעה, שלא היו על סדר היום המקצועי לפני עשור, מצביע על התבוננות מקצועית חדשה, מתקדמת ופורצת דרך בתחום הטיפול בפגיעה בילדים. לסיום, אנו מבקשות להודות מקרב לב ליוצר יהודה אטלס שהסכים, ברוחב ליבו, לתרום לכתב העת שלנו שיר שטרם פורסם. השיר "שני אוגרים", שמופיע בגיליון זה, יראה אור בעתיד בספר שירים על ילדים בסיכון. תודה לברכה ווייס על עזרתה הנדיבה בניקוד ובהגהה של השירים המובאים בגיליון.

קריאה מועילה!

אנו מבקשות להודות לחברות צוות המערכת של נקודת מפגש

I נקודת מפגש 7

יהודה אטלס שְׁנֵי אוֹגְרִים

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְחֻפְשָׁה בְּבֵית הַהוֹרִים

הוֹלְכִים, דָּבָר רִאשׁוֹן, לְהַגִּיד שָׁלוֹם לָאוֹגְרִים:

לִרְאוֹת אוֹתָם מְרַחְרְחִים וְחוֹפְרִים מְחִלּוֹת,

ְלְהָצִיץ לָהֶם בָּעֵינַיִם הָאֲדֻמּוֹת, הָאֲפֵלוֹת,

לְהַגִּישׁ לָהֶם אֹכֶל, לָשֶׁבֶת וְלִרְאוֹת אֵיך

הֵם דּוֹהֲרִים לְשׁוּם מָקוֹם עַל הַגַּלְגַּל הַמִּתְהַפֵּךְ.

וּמָה שֶׁהֲכִי-הֲכִי כֵּיף –

לְהוֹצִיא אוֹתָם מֵהַכְּלוּבִים, לְחַבֵּק וּלְלַטֵּף,

לְהַצְמִיד לַפָּנִים אֶת הַגּוּף הֶחָמִים,

לָחוּשׁ עַל הַלֶּחִי אֶת דִּגְדּוּג הַשְּׂפָמִים,

וּלְהַרְגִּישׁ שׁוּב כַּמָּה נָעִים

לְהִפָּגֵשׁ וְלֶאֱהֹב אַחֲרֵי שֶׁמִּתְגַּעְגְּעִים.

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן, לִפְנֵי שֶׁחוֹזְרִים,

הוֹלְכִים, דָּבָר אַחֲרוֹן, לְהַגִּיד שָׁלוֹם לָאוֹגְרִים,

וְחוֹשְׁבִים אֵיזֶה כֵּיף לְמִי שֶׁנִּשְׁאָר בַּבַּיִת כָּל הַשָּׁנָה

כְּשֶּׁשְּׁלָשְׁתֵּנוּ חַיָּבִים לַחֲזֹר אֶל הַפְּנִימִיּוֹת וְהָאָמְנָה.

Shutterstock

I נקודת מפגש 9

מעט מדי, לא מאוחר מדי 1 הטיפול בהתעללות בילדים ומה צריך ואפשר לעשות

Shutterstock

2 יצחק קדמן

מלאת שלושים שנה לנקודת הציון המשמעותית בישראל, למהפך בהתייחסות לתופעה – בעקבות אשפוזה של הילדה )1988( מורן, בת שלוש מטבריה, בגלל התעללות קשה שעברה ושהסתיימה במותה. מוות שהביא למהפכה של ממש בטיפול בנושא. עברו אפוא דור או שניים מאז חשיפת התופעה. עשרות שנים של ידע ומודעות, עשייה והתמודדות. חוסר עשייה מספקת והיעדר התקדמות והצלחות – הסברים אפשריים מדוע – כעבור עשרות שנים מאז "גילוי" תופעת ההתעללות בילדים בישראל ואחרי מחקרים ומאמרים רבים מספור, הקמת יחידות מיוחדות לטיפול בנושא, חקיקה מסועפת וייזום והפעלה של מיזמים רבים ומיוחדים – נדמה שאנו עדיין מגששים באפלה, ורגשות עזים של אכזבה ותסכול מלווים את חוסר ההצלחה במניעת התופעה או אפילו בצמצום היקפה? מדוע, אחרי שנים כה רבות מאז נתן רופא ילדים ל"מחלה" את ואבחן את קיומה, עדיין לא נמצאו למחלה "תרופה" או 3 שמה "חיסון" מתאימים?

התעללות בילדים קיימת מאז ומעולם, בכל התקופות ובכל החברות. במשך מאות שנים היא הוכחשה או שכלל לא ראו בה נחשפה הבעיה ככזו וכתופעה המצריכה 20- בעיה. רק במאה ה התייחסות והתערבות. בימים אלה אנו מציינים למעשה חמישים וחמש שנים לפרסום Kempe,( ) של ד"ר הנרי קמפה 1962( מאמרו החלוצי ,)Silverman, Steele, Droegemuller, & Silver, 1962 רופא ילדים אמריקני שהיה הראשון שקרא לתופעה בשמה – )2018( "סינדרום הילד המוכה". בד בבד נציין בשנה הנכנסת

מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של מאמר רחב ומקיף יותר של המחבר (המאמר המלא מופיע באתר מכון חרוב). 1 ד"ר יצחק קדמן הוא מייסד ומנכ”ל לשעבר של המועצה לשלום הילד בישראל. 2

), שיש מגפה נסתרת של פגיעות מכוונות בילדים צעירים (רובם Kempe et al., 1962( ד"ר קמפה טען, במאמר מקצועי פורץ דרך שפורסם בכתב עת רפואי 3 בני פחות משלוש). "העצמות השבורות שלהם סיפרו את כל מה שהם לא יכלו לספר", קבע ד"ר קמפה וטבע את המונח "סינדרום הילד המוכה".

נקודת מפגש I 10

מעט מדי, לא מאוחר מדי

וכי כל אלה טרם הושלמו בכל הקשור לפגיעות בילדים. בין אם מדובר בחמישים שנה לערך, מאז מאמרו החדשני של ד"ר קמפה וחוקי חובת הדיווח בארצות הברית, ובין אם מדובר בכשלושים שנה בישראל (מותה של מורן דמיאס, הוועדה המיוחדת בכנסת, חקיקת החוק למניעת התעללות בילדים וחובת הדיווח בכלל זה), זו תקופה קצרה יחסית – הן למאות ואלפי שנות הסתרה והתכחשות והן לזמן הארוך יותר שנדרש בתחומי הרפואה או מדעי החברה להבנה של מחלות או של תופעות קשות, להתמודדות איתן ולפתרונן החלקי או המלא. מעניין ומאתגר הקונפליקט – בין הטענה שצריך עוד זמן (להבנה, ללמידה, להבשלת הקרקע, לניסוי וטעייה, למחקר, לידע, לפתרונות) ובין הטענה המוכרת, אך הנכונה תמיד, שלילדים אין זמן. אין זמן להמתין, אין זמן לכאוב, אין זמן להתאפק ולחכות עד שתגיע העזרה המיוחלת. ויש קונפליקט דומה באופיו – בין הטענה שחוסר ההשקעה, חוסר ההתמודדות וחוסר ההצלחה בכל הנוגע לתופעת ההתעללות בילדים, היקפיה וחומרתה, נובעים מהיעדר של ידע מספיק, מידע, נתונים ומחקר על התופעה, שכיחותה, המקורות לצמיחתה ומאפייניה השונים (מאפייני קורבנות, מאפייני פוגעים, סוגי פגיעות, אוכלוסייה בסיכון גבוה, מקורות הפגיעה, דרכי התמודדות ועוד) ובין הטענה שייתכן כי חוסר הידע והמידע המספיקים אינם אלא תירוץ, אליבי לחוסר העשייה ולחוסר ההשקעה המספקת. . ואולי זו התשובה הנכונה 5 ואולם ידוע מספיק כדי לפעול לסתירה ולקונפליקט האפשרי בין טענת חוסר הידע לטענה שמדובר בתירוץ בלבד לאי-העשייה. אין ספק שעדיין חסר לנו, ונחוץ לנו, ידע רב כדי לפעול בהצלחה ובאפקטיביות ולהתמודד טוב יותר ונכון יותר עם תופעת ההתעללות. אך אסור לחכות עד שנדע יותר – הן בכמות והן באיכות. עד היום לא ברור מי אחראי לנושא, למי "שייכת הבעיה", ידע של מי צריך לכוון לפתרונות, איזו פרופסיה צריכה ויכולה להתמודד עם האתגר – האם מדובר בתופעה בריאותית- )? האם מדובר בבעיה נפשית- Kempe et al., 1962( רפואית פסיכולוגית? האם מדובר בסוגיה חוקית-משפטית (ראו למשל חקיקת חובת הדיווח בישראל ובארצות הברית)? האם מדובר בתופעה סוציולוגית-חברתית ואולי אנתרופולוגית? ואולי זו בעיה פוליטית-היסטורית ועכשווית (ראו למשל העימות ניקסון-מונדייל בארצות הברית או הוויכוח הפוליטי על מיקום

אפשר למצוא לכך תשובות רבות אפשריות, שכל אחת מהן בנפרד ושילוב ביניהן יכולים לתת מענה, לפחות חלקי, לשאלות המציקות. אפשר לטעון כי למרות ההתפתחות העצומה בתחום זכויות הילד בעשורים האחרונים, עדיין אין הכרה גורפת ושלמה בילד כאדם מלא ושווה הזכאי לכל הזכויות המשתמעות הן מהיותו אדם והן מהיותו ילד. יש עדיין חברות רבות, מגזרים רבים ותחומי מיקוד שונים שבהם הילד איננו נחשב אדם שלם, ויש הקשרים שבהם אפשר לצפות בדחייה ואף בסלידה ובהתנגדות לרעיון של זכויות הילד. גם בחברות מתקדמות אפשר לראות ביטויים של שנאת ילדים, ככל שהקביעה הזאת קשה לעיכול. אפשר להסביר, לפחות חלק מחוסר העשייה ומחוסר ההצלחה בתחום ההתעללות בילדים, בחוסר רצון אמיתי לפעול ולהצליח במניעת התעללות בילדים. הסברים אחרים נוגעים לקושי הרב סביב הטיפול בנושא, בעיקר זה הרגשי. מדובר בתופעה קשה, לעיתים בלתי ניתנת להסבר פשוט. היא מאיימת מאוד, לא נעימה לעיסוק ואפילו לשמיעה, והדבר מתבטא גם בקושי היחסי לגייס תורמים (יחידים וקרנות) להשקיע בחקר התופעה ובקידום פתרונות לבעיה. אפשר לטעון גם שקשר השתיקה סביב התופעה ומנגנוני ההגנה, כגון הדחקה והכחשה, שהתקיימו במשך עשרות ומאות בשנים ושבחלקם קיימים עד היום, מסייעים "להקטין" את התופעה ולא לעמוד על היקפיה האמיתיים. אם מדובר בבעיה "קטנה" או מוגבלת בהיקפיה, מה צורך יש במאמצים רבים או בהשקעות ומשאבי ענק כדי להתמודד איתה? מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בעולם ובישראל, על בסיס ריאיון ישיר של ילדים ובני נוער, מצאו היקפים אדירים של ההתעללות בילדים, תופעה שרובה הגדול כלל לא ידוע ומעולם . 4 לא דווח לרשויות קשה לצפות להשקעה גדולה ולהצלחות ניכרות כאשר רובה של התופעה נסתר מן העין – עינו של הציבור, עינו של השלטון, עינו של המחוקק ועינה של התקשורת. התוצאה של מצב זה ואולי הגורם לו – ואולי באופן הדדי ומעגלי – הוא שמעולם לא היה לנושא ההתעללות לובי חזק ופעיל. למחלות ולנכויות שונות או לתופעות חברתיות מדאיגות יש שדולות, אך לא כן, ומטעמים מובנים, ל"מחלת" ההתעללות. למעשה, לילדים שיש להם "הורים" במשרה הנפגעים "אין אבא ואימא", או חלקית – "הורים" רבּים מדי ו"הורים" רבים מדי. עם זאת, אפשר לטעון כי פתרונן של בעיות סבוכות ומורכבות ושל תופעות חברתיות קשות מצריך זמן רב, הבשלה והתפתחות,

)1967-1963 המאמר המקצועי זכה לסיקור לא אופייני ולא שגרתי בעיתונות היומית הארצית בארצות הברית, ועד מהרה נחקקו ברוב מדינותיה (בשנים חוקים הנוגעים לחובת דיווח במתכונות שונות ומגוונות. העיקרון המשותף למתכונות השונות הוא שבמעשה החקיקה היה משום הכרה בתופעה, בחומרתה, בצורך לשבור מוסכמות כדי להתמודד עימה ובצורך להגן על ילדים ולשבור את קשר השתיקה סביב הנושא. החקיקה ופריצת הדרך הביאו להעלאת המודעות לנושא ולעלייה דרמטית בחשיפת מקרי ההתעללות. ). גם המחקר הישראלי מצא שהיקפה של בעיית ההתעללות בילדים 2016 ,' מחקר דומה נערך לאחרונה בישראל, באוניברסיטת חיפה (לב-ויזל ואיזיקוביץ 4 אדיר ושרובה הגדול כלל לא ידוע ומעולם לא דווח לרשויות (תגובה אופיינית למחקרם של לב-ויזל ואיזיקוביץ', הן בתקשורת והן במערכת הפוליטית, הייתה – זה מוגזם, זה מופרז, זה לא הגיוני וכדומה).

I נקודת מפגש 11

יצחק קדמן

אדם, כדי לשפר את ההלימה בין הצרכים והיקף הבעיה ובין המענים שיוקדשו לכך. כדי לא ) הקמת "חממה" לקידום רעיונות חדשים. 2 להסתפק רק בעשיית "עוד מאותו דבר" (שאיננו פסול, אם הוא מצליח ויעיל) וכדי לאפשר פריצות דרך, מוצע להקים חממה לרעיונות יצירתיים וחדשניים, כגון זו של מיזם מהל"ב – מניעת התעללות והזנחה בילדים. אנשי מקצוע, ארגונים ואזרחים, ובכלל זה ילדים, יוכלו לקבל תמריצים ומענקים לפיתוח רעיונות ותוכניות בתחום הטיפול ובעיקר בתחום המניעה, ואלה ייבחנו על-ידי ועדת מומחים מיוחדת. יש צורך בקביעה מנדטורית ) פיתוח ידע ומודעות. 3 של קורס חובה בנושא התעללות בילדים – לכל תלמידי מקצועות החינוך, העבודה הסוציאלית, הרפואה, המשפטים, הקרימינולוגיה והסיעוד. יש מקום אף לשקול הרחבת העניין לתחומי עיסוק נוספים, ובהם מאמני ספורט, מטפלות ומנהלות מעונות יום ועוד. – ) הקמת "פורום קרנות למען ילדים בסיכון בישראל" 4 לקידום מענים לתופעת ההתעללות בילדים, למניעתה ולטיפול בה. מספר לא מועט של קרנות ישראליות ובין-לאומיות פועלות בישראל ותומכות בקידום רווחת הילד בכלל, ורווחת ילדים בסכנה ובסיכון בפרט. פורום כזה עשוי למנף את העשייה ולשפר את שיתוף הפעולה ואת ההשקעה המבורכת בתחום חשוב זה. ) הכרה בנפגעי ההתעללות, שיקומם והרחבת סל 5 עם כל החשיבות של איתור, דיווח, העמדה שירותי השיקום. לדין של הפוגע ועשיית צדק עם הנפגע והפסקת הפגיעות בו, אי אפשר ואסור להשאיר את נפגעי ההתעללות ללא תוכניות שיקום וטיפול – לטווח הקצר והארוך גם יחד. לפיכך מוצע לעגן בחקיקה את ההכרה בילדים נפגעי התעללות כ"נפגעי פעולות איבה". הכרה כזאת תוכל לסייע במתן סל שירותי טיפול ושיקום לילדים אלה, סל שכמעט איננו קיים היום. סל השירותים לשיקום הנפגעים חייב להיות נרחב ויצירתי ולכלול גם דרכי טיפול לא שגרתיות, ובכלל זה סיוע בדיור, רפואה משלימה, סדנאות לכתיבה ותשלום עבור ייעוץ לנפגעים אחרים. ) "תקופת מחילה" לאיתור ילדים נפגעים שאינם ידועים 6 לפי מחקרים רבים שנערכו בארצות שונות ובהן ולטיפול בהם. ישראל, יש פער עצום בין מספר המקרים הידועים למערכות הרווחה והחוק ובין המספר האמיתי של הילדים הנפגעים. יש אפוא מקום להניח כי עשרות אלפי ילדים בישראל (ואולי אף ) סובלים 2016 ,' יותר, וראו מחקרם של לב-ויזל ואיזיקוביץ מהתעללות לסוגיה או מהשלכותיה, גם אם זו נפסקה, ללא כל

Lepore,( ) האחריות הארגונית על המסגרות לטיפול בגיל הרך .)2016 ואולי, בראייה חדשנית, מדובר בבעיה שאת מקורותיה וגם את השלכותיה צריכים לחקור בתחומי הביולוגיה והכימיה של מוח האדם (הן של הפוגעים והן של הנפגעים, וראו למשל אסמה, ?)2016 ושמא בכלל, כמו כבתחומים רבים אחרים, הכול מתחיל ונגמר במשאבים ובהקצאתם, והבעיה היא בעיה כלכלית ועניין של סדרי עדיפויות מקומיים ולאומיים? ויהיה מי שיטען – גם וגם וגם: כולם יתרמו, כולם יהיו אחראים וכולם יוסיפו מידע ודעת. אך למרבה הצער, הניסיון מלמד כי כשיש אחראים רבים, נותרים לרוב ללא אחראי כלל. חוסר הבהירות עוזר לעמימות שאינה תורמת ולמחלוקות שלא לשם שמיים. מחשבות והצעות לשינוי ולשיפור בעניין כה חשוב – התעללות בילדים – אסור להסתפק אך ורק בהצבעה על תהליכים ומגמות ועל בעיות ואתגרים ומכשולים וקשיים אלא יש להציע פתרונות, כוללניים ואף חלקיים. ומכאן לחלקו השני של המאמר שבו יועלו בקצרה כמה הצעות שמטרתן לקדם את הטיפול בבעיה ואת ההתמודדות עם התופעה הקשה של התעללות בילדים. יש מקום להרחיב את היריעה ולקיים דיון מפורט בכל אחת מההצעות. יש ברעיונות כאלה שאינם שגרתיים, ואפשר ואולי אף ראוי שיעוררו מחלוקת והתנגדות. עם זאת ראוי שבעיה לא שגרתית וקשה כל כך תביא בחשבון גם פתרונות לא שגרתיים: ) מתן מעמד מיוחד לתופעת ההתעללות והכרה לאומית 1 יש צורך בחידוד המודעות, בהעלאת הנושא לסדר בתופעה. עדיפות גבוה ולפרופיל לאומי בולט יותר של תופעה שאמנם איננה מוכחשת כבעבר, אבל העניין בה נמוג והולך. (וכדי להיות מעשי יותר – ועדת ועדת שרים מוצע להקים מנכ"לים) מיוחדת שתתכנס אחת לשלושה חודשים לדיון מיוחד, לקבלת מידע ונתונים, וכן לשמיעת פתרונות והצעות לקידום ההתמודדות עם התופעה. בוועדה יהיו נציגים של משרדי הרווחה, הבריאות, החינוך, המשפטים וביטחון הפנים, וכן נציגי ארגונים רלוונטיים מהמגזר השלישי, כגון המועצה לשלום הילד, אל"י ומכון חרוב. הממשלה תקיים פעם בשנה דיון מיוחד וקבוע כדי לשמוע דיווחים על המצב מוועדת השרים/המנכ"לים ולקדם הצעות לפתרון. כמו כן, הממשלה תכריז על שבוע המודעות לתופעת ההתעללות בילדים, שיתקיים במועד קבוע מדי שנה ובתיאום עם הכנסת והוועדות הרלוונטיות, ויינתן דגש מיוחד לשיתוף ילדים ובני נוער בתוכניות אלה. אחד הנושאים הראשונים שוועדת השרים/המנכ"לים האמורה תצטרך לדון בהם הוא מציאת דרכים לעגן בחוק תוספת משאבים ניכרת בתקציבים ובכוח

מאמר זה נכתב בהיותי חוקר אורח במרכז שוסטרמן ללימודי ישראל באוניברסיטת ברנדייס שבארצות הברית. באופן פלאי מצאתי בחדר העבודה שהוקצה 5 – "ידוע מספיק כדי לפעול". Enough is known for action : לי, על אחד המדפים, דגלון של האוניברסיטה שנשא את הכותרת

נקודת מפגש I 12

מעט מדי, לא מאוחר מדי

להגדלת סיכויי המניעה של התופעה או לפחות לאיתורה המהיר והמוקדם ביותר. מיותר לשוב ) תוכניות מניעה והתערבות מוקדמת. 9 ולהדגיש את חשיבותן, עלותן המוקטנת ויעילותן של תוכניות מניעה, אך אין מנוס מלחזור על כך לנוכח ההזנחה הרבה בתחום המניעה. צריכה להימצא הדרך להתמודד עם ה"אפרוריות" של תוכניות מניעה, עם הקושי בהוכחת יעילותן והצלחתן ועם הנטייה לבטל תחילה תוכניות מניעה בכל מצב של קיצוצים תקציביים – לטובת הטיפול הדחוף והבוער בבעיות שכבר התפרצו. במקרים ) שיטות טיפול חדשות בפוגעים ובמשפחות. 10 רבים, כאשר מתרחשת התעללות חמורה בילד, אין מנוס מהוצאתו מהבית וממקום ההתעללות, כדי לאפשר הגנה מלאה עליו ולמנוע את המשך ההתעללות. עם זאת, הוצאת הילד מהבית עלולה לפגוע בילד עצמו, עלותה יקרה מאוד ויש בה לעיתים משום "עונש" דווקא לנפגע עצמו. במקרים המתאימים (ויודגש – בכאלה בלבד) יש לשקול שיטות חלופיות להרחקת הסכנה והמשך הפגיעה, וזאת בלי להמעיט מערך אכיפת החוק במקרים שאפשר וצריך להעמיד את הפוגע לדין ולהרחיקו מהחברה. יש לשקול שיטות חדשניות (מקצתן כבר נוסו במדינות אחרות), כגון הכנסת סומכת קבועה למגורים בבית המשפחה לפיקוח על המתרחש בה. אפשר גם לשקול הוצאת המשפחה כולה אל מחוץ לבית, למעין פנימייה משפחתית שבה המשפחה כולה לומדת חלופות לא פוגעניות לחיי משפחה (יש מודל כזה בגרמניה). יש מקום לחשיבה יצירתית וחדשנית, ובלבד שטובת הילד וההגנה על שלומו ועל שלומם של ילדים אחרים יהיו השיקול הראשון במעלה. בשנים ) הקמת בית דין רבני מיוחד לקבלת היתר לדווח. 11 האחרונות מתחולל שינוי של ממש בחברה החרדית בכל הקשור ליחס להתעללות בילדים בכלל ולהתעללות מינית בפרט. יש שיאמרו שזו מהפכה של ממש, ובכלל זה עניין הדיווח לרשויות – לאחר שנים של הסתרה, הכחשה וקשר של שתיקה. זה שינוי חלקי, איטי ולא תמיד עקבי ויציב, והוא עובר גם על מנהיגות החברה החרדית, בעיקר על הרבנים, ואף על בכירים שבהם. לאחרונה יש עוד ועוד מפגשים, דיונים, כנסים ודברים שנכתבים – גם בשיתוף עם אנשי מקצוע ובעלי תפקידים ברשויות שמחוץ לעולם החרדי. נציין כאן רעיון שטומן בחובו סיכוי גדול, אך גם לא מעט סיכונים – להקים בין דין רבני מיוחד שיורכב מבכירי הרבנים החרדים העוסקים בנושא ויוסמך לדון בנושא ולתת היתר רבני לדווח לרשויות על מקרי התעללות. לדברי רבנים בכירים הנוגעים בדבר, המודעים הן לבעייתיות והן לסכנות שבהצעה זו, תועלתה מרובה מנזקיה. לעומת מקרים מעטים שבהם אפשר שלא יינתן היתר רבני, יינתנו באופן בולט היתרים

טיפול ושיקום או התייחסות כלשהי. אין צורך להרחיב ולהסביר את ההשלכות הקשות שיש למצב כזה על רווחתם ואיכות חייהם של ילדים אלה בהווה ובעתיד ועל הסכנה שייגרם להם נזק בלתי הפיך. על כן מוצע לנקוט צעד בלתי שגרתי, לא פשוט וייתכן אף שנוי במחלוקת, ולהכריז על "תקופת מחילה" מוגבלת בזמן ובתנאים, אשר תאפשר לפוגעים ולנפגעים ולבני משפחתם לדווח על הפגיעה, עם התחייבות שלא להעמיד את הפוגעים לדין על מעשיהם. "תקופה המחילה" לפוגע תותנה בהסכמת הנפגע, בהודאה מלאה של הפוגע במעשים, בהתנצלות לפני הנפגע, בהתחייבות לקבל טיפול ולפצות את הנפגע. כל פגיעה נוספת לאחר ההודאה תבטל את ההתחייבות שלא להעמיד את הפוגע לדין. ברור לחלוטין שהצעה כזאת איננה פשוטה, וכרוכים בה לא מעט שאלות וקשיים (מוסריים וגם חוקיים), אך ייתכן שזו תהיה הדרך היחידה להגיע לאלפים רבים של ילדים הסובלים כיום מהתעללות או מתוצאותיה ונותרים ללא כל התייחסות וסיוע. ) התמודדות עם הגדרה מחדש של התעללות לסוגיה. 7 משהוכנס סוף סוף לחוק הישראלי המונח התעללות בילדים ), לא נכללה בו הגדרה למעשה 1989 – לחוק העונשין 26 (תיקון ההתעללות. שנים לאחר מכן, בפסק דין של בית המשפט העליון , פלונית נגד מדינת ישראל – השופטת בייניש 4596/98 (ע"פ ), נעשה ניסיון להגדיר את ההתעללות – אך לא 2000 , ואחרים באופן מלא ומפורט אלא בהכללת אינדיקטורים שונים למעשה ההתעללות. גם כיום ההגדרה מעורפלת משהו (ויש מי שיטען שטוב שכך), ובייחוד בנוגע להתעללות נפשית ולהזנחה. במסגרת התמודדות מחודשת ומקיפה עם נושא ההתעללות, מן הראוי להתמודד גם עם הגדרות מחודשות של מעשה ההתעללות, ואולי לכלול בהן במפורש גם תחומים כגון חשיפת קטינים לאלימות בין הוריהם, תינוקות מכורים לסמים, טלטול תינוקות ועוד, שספק אם הם נכללים כיום בהגדרות ההתעללות. בה בשעה ייתכן שיש מקום להוציא מכלל ההגדרה (ככל שישנה הגדרה) תופעות שגם אם הן פסולות ומזיקות אינן בהכרח בגדר התעללות. ) איסוף שיטתי של נתונים וניתוח מאפייני ההתעללות. 8 יש צורך דחוף בשיפור וטיוב של הידע והנתונים שיש בידינו בנושא ההתעללות. הדברים נוגעים הן להיקף התופעה ולפער העצום בין הקיים ובין המדווח והן למאפייני התופעה, מאפייני הפוגעים, הנפגעים, הסיבות לפגיעה, זמני הפגיעה, מקום הפגיעה, גורמים מאיצי פגיעה, גורמים מרסני פגיעה, היבטים של מגדר ושל מגזר, השלכות הפגיעה ועוד. מידע ונתונים אלה חיוניים לשיפור ההתמודדות עם התופעה, ובייחוד

I נקודת מפגש 13

יצחק קדמן

היום מקובלת, יותר ) הקשבה לילדים ושיח משתף. 14 מבעבר, העמדה שילדים צריכים להיות חלק מהשיח בעניין ילדים, רווחתם וזכויותיהם – חלק חשוב ומרכזי. ראוי לשתף ילדים בדרכים המותאמות לגילם ולהבנתם. לשיתוף ילדים בתחום זה יש מקום וצורך בשלושה רבדים. חשוב ונחוץ לדבר עם ילדים בסיכון, ועם ילדים ברובד הראשון בכלל, כדי לאפשר איתור מוקדם של ילדים נפגעים. ילדים נפגעי התעללות שותקים בדרך כלל, מסיבות רבות ושונות, אך רבים מהם מחכים לפתח מתאים ולהזדמנות שתאפשר להם לדבר על הפגיעה, או לפחות לרמוז לנו על קיומה. יש אפוא צורך ויש תועלת רבה במתן הזדמנות כזאת לילדים לספר על מצבם – הן לכלל ציבור הילדים והן לקבוצות סיכון (וזאת בלי לתייגם ככאלה). של שיח עם ילדים נועד לחזק את הילדים – הרובד השני חבריהם ובני גילם של ילדים נפגעים. במחקרם החלוצי של לב-ויזל ואיזיקוביץ' נחשף בין השאר כי ילדים נפגעי עבירה שמעיזים לספר למישהו על דבר הפגיעה מעדיפים בבירור את חבריהם ככתובת לדיווח (שנִיִים לדיווח רק לבן משפחה קרוב). משמעות הדבר היא שעלינו לדבר עם ילדים על תפקידם כ"מקבלי דיווח" ו"סוכני סיוע". ילד ששומע מחבר על התעללות בו אינו אמור לדעת בעצמו או לנחש כיצד לפעול, מה לעשות וגם מה לא לעשות במידע החשוב והמורכב שהגיע אליו. הילדים צריכים אפוא להיות קהל יעד להסברה, להדרכה ולחינוך כסוכני סיוע ראשוניים. בהיעדר עשייה מאורגנת ומתוכננת כזאת, אנחנו מפקירים לנפשם הן את הילדים הנפגעים והן את הילדים מקבלי הדיווח. הוא רובד השיח עם כלל הילדים – גם אם הרובד השלישי אינם נפגעים וגם אם אינם סוכני סיוע. ילדים בני גילים שונים חייבים לדעת, באופן המותאם לגילם ולהגנתם, על קיומה של תופעת ההתעללות בילדים. שיח מכבד ומשתף עם ילדים בכלל, בנושאים שונים, איננו יכול לדלג על סוגיה כה חשובה וכה קריטית – התעללות בילדים. שיח כזה יכול וצריך שיהיה לא רק חד-סיטרי במסגרת מידע לילדים אלא גם בהקשבה להם ולרעיונות שהם מעלים להסברים לתופעה ולדרכים להתמודדות עימה. אין ספק, לילדים יש מה לתרום בעניין זה – גם לעולם המבוגרים ואפילו לאנשי המקצוע. מובן שלשיח כזה עם ילדים יש משמעות רבה גם כפעילות מניעה אפשרית, בבחינת "שלח לחמך על פני המים". אפשר לעסוק בתופעת ) הגנה וגיבוי לאנשי מקצוע. 15 ההתעללות בילדים בכלים מכלים שונים, במידע ובנתונים וניתוחם, ברשתות חברתיות למידע ולתמיכה, בבדיקות רפואיות מתוחכמות, בהסברה, בחינוך ובהעלאת מודעות ועוד. ואולם בסופו של דבר, או בתחילתו, הכלי המרכזי לטיפול בילדים (ולמניעה) הוא בראש ובראשונה מגוון רחב של אנשי מקצוע המטפלים בנושא: שוטרים, פרקליטים ושופטים, רופאים, פסיכולוגים, גננות, מחנכים ויועצים, ובעיקר עובדים

לדווח באלפי מקרים אחרים, ובדרך זו יימנע המשך ההתעללות ויתאפשר טיפול בפוגעים ובעיקר בנפגעים. הצעה זו כרוכה בבעייתיות רבה ובשאלות לא פשוטות – מוסריות, חוקיות ואחרות, אך מן הראוי לפחות לבחון אותה לעומק ובפתיחות, גם אם לבסוף מטעמים שונים ומובנים יוחלט שלא לקבלה. מספר ) תיקוני חקיקה ויישום חקיקה בתחום הגנת הילד. 12 רב של חוקים עוסקים כיום בתחום הגנת הילד – חוקים רבי חשיבות ותועלת. מקצתם נחקקו לפני זמן רב, ומקצתם "רק" לפני כשלושים שנה (החוק לתיקון דיני ראיות – הגנת ילדים והחוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע, בהתאמה). יש צורך של ממש להכניס רפורמות ותיקונים משמעותיים בחוקים אלה לאור הניסיון הרב שנצבר ביישומם. רוחב התיקונים הנדרשים וקוצר היריעה במאמר זה אינם מאפשרים פירוט, ולכן נזכיר כי ראוי לבחון שינויים, תיקונים ותוספות בחוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע, ובכלל זה חובת הדיווח, ועדת הפטור ועוד. כך גם בחוק הפלילי (עבירת אינוס קטין על-ידי אישה ועוד) ובחוק לתיקון דיני ראיות – הגנת ילדים (פירוט ראו במאמר המלא והמורחב – מדוע "ידוע מספיק כדי לפעול" בנושא זה – יצחק קדמן: אין התמודדות מספקת ואין די הצלחות במאבק לצמצום תופעת ההתעללות בילדים – רעיונות לא שגרתיים להתמודדות. ) גיוס תחומי מחקר וידע חדשים להתמודדות עם 13 עולמות חדשים של מדע וידע נתונים תופעת ההתעללות. בהתפתחות מתמדת. ראוי ורצוי להיות פתוחים להתפתחויות במדע גם בתחומים רחוקים לכאורה, ולבחון כיצד אפשר להיות ניזונים מהתפתחויות במדע, לטובת הילדים נפגעי ההתעללות. היום יש ידע רב יותר ועיסוק רב יותר בתחומים כגון חקר המוח, ההורמון האנושי, הביולוגיה והכימיה של גוף האדם, הגנום האישי ומדעי הגנטיקה. לכל אלה יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת, הן על הבנת הפעולות והמניעים למעשיו של המבוגר וההורה המתעלל והן על אלו של הילד הנפגע. לחידושים אלה יכולה להיות השפעה רבה על איתור קבוצות סיכון ומדדי סיכון וסכנה ועל הדרך למנוע סיכון, וכן על הבנת מכלול הנזקים הנגרמים מהתעללות ועל הדרך לרפאם – או לפחות למזער את השלכות הפגיעה. כמו כן ראוי ורצוי לבחון את האופקים החדשים הנפתחים לפנינו (ואת הסכנות שיש בכך) – לכל העולם המקוון, האינטרנט על נגזרותיו והרשתות החברתיות. מצד אחד – עולמות אלה טומנים בחובם סכנות רבות, כגון פגיעה והתעללות באמצעות הרשת, פגיעה שנזקיה רבים, תפוצתה נרחבת והקושי לאתרה גדול; מצד שני – יש בעולמות מתפתחים אלה גם פוטנציאל – לגילוי מוקדם, לטיפול מרחוק, לשיתוף אנונימי בין נפגעים, ועוד תועלות רבות שצריך רק לרצות לגלותן.

נקודת מפגש I 14

מעט מדי, לא מאוחר מדי

בגורם מקצועי או בגורם מטפל. עצם קיומו של אדם מבוגר שהוא דמות חיובית בעיני הילד, בסביבתו של הילד, מסייע מאוד לתקן את תמונת העולם שבה מבוגרים מנצלים את כוחם ומעמדם כדי לפגוע בו. ראוי ורצוי להפנות את תשומת ליבו של הציבור ושל עולם המבוגרים ליכולתם – ולתרומתם הפוטנציאלית האדירה – לסייע בשיקום ובהישרדות של ילדים פגועי התעללות, אף בלי שהתכוונו לכך ובלי שיהיה צורך להפוך אותם לאנשי מקצוע. ככל שעוד ועוד אנשים יהיו – אפילו לשעה קלה, ובוודאי לאורך זמן – דמות חיובית משמעותית לילד, כך נתרום יותר ויותר לסיכויי הישרדותם של ילדים נפגעים אף אם הדבר נעשה בלי משים. במאמר זה הוצגה בקצרה מניפה רחבה של מחשבות (רבות מהן לא שגרתיות) על הצורך והאפשרות להביא לידי שינוי ושיפור הן בהבנת ההתעללות בילדים והן בהתמודדות עם התופעה, איתורה המוקדם, הטיפול בה ומניעתה ככל האפשר ולפחות צמצום היקפיה והשלכותיה. כמובן, רצוי לראות בדברים מִקשה אחת ולשאוף לשינוי כוללני רחב ועמוק, אולם עם זאת, לעתים קרובות "הכול" הופך ל"לא כלום", ולכן ראוי לשאוף גם לשינויים מצטברים וליישום של חלק מהמכלול, גם אם חלקים אחרים יידחו או יאחרו לבוא. וכפי שכבר לימדונו חז"ל (מסכת אבות, ב' כ"א) – "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל  ממנה". מקורות (תרגום: 22.6.2016 , ). בראשית היה הרגש. אתר אלכסון 2016( אסמה, ס"ט תומר בן אהרון). ). בין ענישה גופנית להתעללות – רב המשותף על 2007( ' בויאר, י' וקדמן, י השונה. בתוך ד' הורוביץ, י' בן יהודה ומ' חובב (עורכים), התעללות והזנחה של ילדים בישראל. ירושלים: אשלים. ). אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל 2016( ' לב-ויזל, ר' ואיזיקוביץ', צ – בין שכיחות לדיווח. טראינה ואוניברסיטת חיפה. ). תפקיד העיתונות בעיצוב סדר היום של הכנסת בנושא 1987( ' קדמן, י , אוניברסיטת תל-אביב. 1 , רווחה. קשר ). החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע – נקודת מפנה 1992( ' קדמן, י .38 , ביחס החברה הישראלית להתעללות בילדים. ביטחון סוציאלי Kempe, H. C., Silverman, F. N., Steele, B. F., Droegenmuller, W., & Silver, H. K. (1962). The battered-child syndrome. JAMA, 181(1). Lepore, J. (2016). Why can't we stop child abuse. THE NEW YORKER, February 1, 2016.

סוציאליים בכלל ועו"סים לחוק הנוער בפרט ובמיוחד.

איש מקצוע טוב, מסור, מיומן, אכפתי ונחוש, הוא הגורם העיקרי – ולעיתים הבלעדי – החוצץ בין התעללות והתמשכותה למניעתה או הפסקתה. הוא ההבדל בין קורבנוּת מתמשכת ונזקים בלתי הפיכים ובין הישרדות, תקווה ושיקום. משאב יקר וחיוני זה, של כוח אדם מקצועי, מצריך השקעה מתמדת וטיפוח מתמשך, וכן גיבוי ציבורי והגנה. מנתח שידיו רועדות יכול לגרום נזק רב לחולה, וקשה לו להושיע כשהוא עצמו זקוק לישועה. אנשי מקצוע העוסקים בהגנה על ילדים צריכים לחוש בעצמם ביטחון ומוגנות. תחושה של פחד ותבוסה לא תאפשר להושיע ילדים הנתונים במצוקה ובכאב ולחלצם מהפחד. גיבוי מקצועי וציבורי, אין משמעם בשום אופן טיוח או מתן חיסיון לאי-עשייה, או לעשייה לא נכונה ואפילו זדונית. נהפוך הוא – חיזוק וגיבוי של אנשי מקצוע והגנה עליהם חייבים לכלול גם בקרה מקצועית מתמשכת על איכות העבודה וקבלת החלטות נטולת פניות ושקולה. אין לקבל אי-עשייה או עשייה לא מקצועית, ויש לזכור כי טובת הילד צריכה להיות במוקד ההחלטות והעשייה ולא טובת המטפל. עם זאת, יש לתת למטפלים ולאנשי המקצוע כלים מתאימים והולמים לביצוע תפקידם, ובכלל זה גיבוי מלא – מקצועי וחברתי – שיאפשרו להם לפעול ללא מורא וללא משוא פנים, ובוודאי ללא חשש לביטחונם ולרווחתם. קל מאוד ומסוכן מאוד להגיע למצב של רפיון ידיים של מי שצריכים לחזק ידיים של ילדים הזקוקים ליד בטוחה שתקל את סבלם. ) מעורבות הציבור הרחב: להיות מבוגר משמעותי 16 גם לציבור הרחב יש חשיבות רבה כקהל יעד בחייו של ילד. המצריך השקעה ותשומת לב, משתי סיבות לפחות: , כמו בכל סוגיה חברתית או בעיה רפואית הסיבה האחת וסוציאלית, גם בתחום של התעללות בילדים יש מאבק מתמשך על הקצאת משאבים ותקציבים הנתונים במחסור תמידי. התחרות היא על משאבי תשומת לב, על משאבי תקציב, על משאבי כוח אדם וגם על תמיכה חברתית בנפגעים ועל אהדה, וכן על מתן גיבוי לאנשי המקצוע העוסקים בנושא. זו תחרות מתמדת ולא קלה. בלי דעת קהל אוהדת וגיבוי ציבורי נרחב, קשה מאוד לנצח ולהצליח במאבק זה. לחשיבות השיתוף של הציבור הרחב נעוצה הסיבה השנייה בתפקיד המיוחד שיש למבוגרים משמעותיים בעיני הילד הפגוע, לפעמים אפילו כשהדבר איננו בכוונת מכוון ואפילו בלי ידיעתם של המבוגרים עצמם. אחד הגורמים החשובים להבדל – בין ילד נפגע התעללות שמתאפיין לאורך שנים במאפייני קורבן ובין ילד נפגע שמצליח לשרוד ולהתמודד עם צלקות לאורך זמן – הוא לא רק זמינותו של טיפול מהיר, מקצועי ויעיל, אלא גם עצם הימצאותו של מבוגר חיובי משמעותי בחייו של הילד. לא מדובר בהכרח

I נקודת מפגש 15

"התשמע קולי" השתתפות ילדים, חקיקה ושינוי תרבות ארגונית * כמנוף להתמודדות חברתית עם תופעת ההתעללות בילדים

Shutterstock

1 ורד וינדמן

מבחינתה, סיוע בהוצאת ספר השירים שלה לאור יהיה סיוע בשיקומה. כאשר העשייה המשותפת של המועצה ושלה לקראת הוצאת הספר לאור כבר הייתה בעיצומה, פגשתי את שרה שוב. הפעם פגשתי נערה גבוהה יותר. גופה המכווץ והשחוח הזדקף כאילו התמלא כוח, ועיניה נגלו מבעד למסך שערותיה. כאבה של שרה תועל ליצירה וחולשתה הפכה למקור כוח, וממבקשת 2 עזרה הפכה למושיטת עזרה. מבחינתי, סיפור זה מקפל בתוכו שני מסרים החשובים לכל העוסקים במניעת התעללות בילדים ובטיפול בילדים נפגעי התעללות: האחד – החשיבות שבהקשבה לילדים, והשני – החשיבות שביציאה מתבניות מוכרות ובעריכת התאמות לאינדיווידואל שהוא הילד או הילדה. הדברים נכונים גם כאשר באים לטפל בילדים נפגעי עבירה וגם כאשר מתכננים מהלכים למניעת התופעה או להפחתתה. שני המסרים הללו הם גם שני עקרונות חשובים באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, האחד הוא עקרון ההשתתפות של ילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם, והשני הוא עקרון

אני יודעת את התשובה באחד הימים הגיעה שרה למשרדי המועצה הלאומית לשלום הילד, עם העובדת הסוציאלית שסייעה לה, וידיה עמוסות שירים פרי עטה אשר נכתבו במשך שנים וגוללו סיפור אכזרי של התעללות שסבלה מידי אביה. במפגשנו הראשון נראתה שרה כפופת קומה, שערה הארוך כיסה את עיניה כווילון צפוף. בקול חלוש ובלי להישיר מבט הסבירה שהיא מקווה כי שיריה ישמשו שופר למסרים שהייתה רוצה להעביר לכל מי שנקרה בדרכו ילד נפגע התעללות, אנשי מקצוע ואנשים מהשורה כאחד, ויאפשרו להושיט לילדים יד ארוכה ומשמעותית.

* תודה והערכה לעו"ד דניאלה זלוטניק ולעו"ד רחלי הכהן שסייעו באיסוף החומרים המקצועיים ובעריכתם. עו"ד ורד וינדמן היא מנכ"לית המועצה לשלום הילד. 1 ). הוצאת המועצה הלאומית לשלום הילד. דברי מבוא מאת ו' וינדמן. 2002( שרה, ילדה גדולה: קובץ שירים 2

נקודת מפגש I 16

"התשמע קולי"

אולם שני 11 רבים שנועדו להגן על ילדים נפגעי עבירה, העשורים האחרונים התאפיינו בעיסוק חקיקתי מרובה, בנפגעי התיקונים בחקיקה 12 עבירה בכלל ובילדים נפגעי עבירה בפרט. הם, במידה רבה, תרגום – של הידע והניסיון שנרכשו בזכות עיסוק בסיוע ליחיד – לאמצעי משפטי בעל השפעה על כל 13 חברי הקבוצה. קצרה היריעה מלתאר את כל תיקוני החוק והחוקים החדשים שנחקקו בשני העשורים האחרונים, ועל כן מתוך הרשימה הארוכה בחרתי שלושה תיקונים משמעותיים שהם גם נחלת העת האחרונה. עיגן 14 ,2017- לחוק הסיוע המשפטי, התשע"ז 20 ' תיקון מס לראשונה את זכותם של נפגעי עבירה, בגירים וקטינים, לליווי התיקון קבע כי נפגעי 15 מטעם המדינה לאורך ההליך הפלילי. עבירות מין חמורות, שהוגש בגין העבירה שנעברה בהם כתב אישום, יזכו לליווי ולקבלת ייעוץ וסיוע במימוש זכויותיהם 17 על-ידי עורך דין מלשכת הסיוע המשפטי. 16 בהליך הפלילי בתיקון זה הכירה מדינת ישראל לראשונה כי נפגעי העבירה – אף שאינם צד להליך הפלילי – יזכו לסיוע משפטי מקצועי בלא תשלום מטעם המדינה, שלא כבעבר, שאז רק המדינה היו מיוצגים בהליך זה. 18 והנאשם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, המועצה לשלום הילד ומכון חרוב חברו יחד לבניית תוכנית הכשרה לעורכי הדין ולהפעלתה. ההכשרה נבנתה על בסיס ניסיונה של המועצה בהפעלת תוכנית ליווי לילדים נפגעי עבירה לאורך ההליך

האינדיווידואליות. שניהם מבטאים את ראיית הילד כאדם 3 קונקרטי. כדי לצמצם את היקף תופעת ההתעללות בילדים, חשוב להכיר בכך שהידע המקצועי לעולם יהיה חסר – אם תהליך השיתוף של ציבור הילדים והצעירים לא יהיה חלק מתהליך קביעת מדיניות מיטיבה עבורם. מהם יהיה אפשר ללמוד מה עשוי לסייע להם, ואילו שינויי מדיניות נכון לעשות למענם, לשם 4 מניעה וטיפול מיטביים. אחד בשביל כולם ואמנם רבים מתיקוני החקיקה שהתקבלו בשנים האחרונות הם, במידה רבה, ביטוי לקולם של אלפי ילדים שנפגעו מעבירות מין ואלימות ושנעזרו בגופי סיוע, ובהם המועצה הלאומית לשלום הילד. חוק זכויות נפגעי עבירה – שקבע לראשונה כי גם לנפגע, ולא רק לנאשם ולמדינה, חלק בהליך הפלילי, וככזה הוא בעל זכויות במסגרתו – היווה פריצת דרך במעמדם של נפגעי 6 חוק זה עיגן את הזכות לקבלת מידע, 5 עבירה, ובהם ילדים. הזכות להישמע ולהביע עמדה על שלבים מסוימים בהליך (כגון ועוד. לא במקרה 9 , זכות להגנה 8 , זכות לליווי 7) הסדר טיעון חברו לחיבורו ולקידומו ארגונים חברתיים, ובהם המועצה לשלום הילד, שכן קולם של הנפגעים הגיע לפתחם ולאוזניהם, )moral entrepreneurs( " והם שפעלו לצד "יזמים מוסריים 10 בכנסת ובממשלה.

שנים רבות לפני חוק זכויות נפגעי עבירה כבר נחקקו חוקים

). עשרים שנה אחרי: תפיסת זכויות הילד על פי האמנה בדבר זכויות הילד. זכויות הילד והמשפט הישראלי. הוצאת רמות – 2010( ) מורג ת' (עורכת 3 אוניברסיטת תל-אביב. Gal, T. & Duramy, B. (Eds.) (2015). International perspectives and empirical findings on child participation: From social exclusion to 4 .child-inclusive policies. Oxford University Press , הסדירו את מימוש הזכויות 2002- (להלן – חוק זכויות נפגעי עבירה); תקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס''ב 2001- חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס''א 5 בידי קטין.

לחוק זכויות נפגעי עבירה. 11-8 ' ס 6 לחוק זכויות נפגעי עבירה. 20-16 ' ס 7

לחוק זכויות נפגעי עבירה. 14 ' ס 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה. 6 ' ס 9 ). זכויות נפגעי עבירה בישראל, ספר שמגר. 2003( ' סבה, ל' וגל, ט 10 .1955- כגון חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו 11

, שקובע, בין היתר, כי עבריין מין יהיה מצוי בפיקוח ובמעקב, על מנת להגן על 2006- ראו למשל חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס''ו 12 הציבור מפני ביצוע עבירת מין נוספת על ידו, וזאת בהתאם לרמת המסוכנות שנשקפת ממנו על פי הערכת מסוכנות, ובהתאם למידת הצלחת הטיפול שלקח בו חלק, אם אכן עשה זאת. החוק מעניק סמכות לבית המשפט לקבוע תנאים ומגבלות, ובהן כאלו הקשורים לקטינים, כגון מגבלה על התחברות עם קטינים; , שהיווה את התשתית החוקית להקמתם של מרכזי ההגנה שפועלים היום ברחבי הארץ 2008- חוק הסיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, תשס''ח וקבע את זכותו של קטין נפגע עבירת מין או אלימות לקבלת סיוע ראשוני במרכז אשר יוחד לעניין זה, ובכלל זה פגישה עם חוקר ילדים, חוקר משטרה ועו"ס , קבע כי במקרה 2012- ), התשע"ב 14 ' לחוק נוער; אבחון וטיפול רפואי ונפשי והפניה לשירותי סיוע; חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות 3 ' (ס ₪ 10,000 בו נפגע העבירה הינו קטין, המרכז לגביית קנסות ישלם את סכום הפיצוי באופן מיידי, עד לתקרה של .)1995- והוצאות, תשנ''ה ). העצמת היחיד כפלטפורמה להעצמת הקבוצה: המקרים של ייצוג ילדים בהליכים אזרחיים וליווי ילדים נפגעי עבירה. בתוך 2008( ' וינדמן, ו' וסולומון, ל 13 מ' אייזנשטדט וג' מונדלק (עורכים), העצמה במשפט (להלן – העצמת היחיד כפלטפורמה להעצמת הקבוצה). .1060 ' ס"ח התשע"ז, עמ 14 (להלן – חוק הסיוע המשפטי). 1972- חוק הסיוע המשפטי, תשל''ב 15 .1972- לחוק הסיוע המשפטי, תשל''ב 2 לתוספת לפי סעיף 11 ' וכן בהליך מינהלי הנוגע למימוש זכויותיו כאמור. ראו ס 16 .1972- חוק הסיוע המשפטי, תשל''ב 2 ' או מחוצה לה או על ידי אדם אחר כשיר ליתן את השירות - ס 17 בנסיבות שבהן קמה זכאות לייצוג של הסניגוריה הציבורית. 18

I נקודת מפגש 17

ורד וינדמן

עוד לא אמרנו די בשינויים האחרונים והחשובים שצוינו לעיל אין די. כדי להיענות לאתגר של מניעת התעללות בילדים ושל הפחתת הקורבנות המשנית שילדים סובלים ממנה לאורך ההליך הפלילי נדרשים עוד שינויים רבים בחקיקה: יש להבטיח את קיצור משך הזמן שחולף בין פתיחת חקירה בעניינו של ילד נפגע עבירה ועד מועד הגשת כתב האישום; יש להרחיב את חוק ההגנה על הציבור כך שיתאפשר פיקוח ממושך (מעבר לחמש שנים) גם על עברייני מין שהמסוכנות הנשקפת מהם היא למטה מגבוהה; יש להרחיב את חוק הסיוע המשפטי כך שיחול, לכל הפחות, על כלל עבירות המין נגד )standing( ילדים והחל משלב החקירה; יש להעניק מעמד לילד נפגע עבירה בהליכים שמתבקשת בהם הסרת חיסיון או גילוי מסמכים אישיים של הילד הנפגע (כגון תיק פסיכולוגי) – כדי שזכותו החשובה לפרטיות לא תהיה נתונה אך ורק לדיון של גורמי התביעה, המייצגים את האינטרס הציבורי, ושל הסנגוריה; כדי להפחית עוד מהקורבנות המשנית שילדים סובלים ממנה לאורך ההליך הפלילי, חיוני גם לקבוע חובת הכשרה של כלל אנשי המקצוע העובדים עם ילדים וילדות בתחום של איתור וזיהוי ילדים בסיכון. כמו כן יש להסדיר ") שיתריע בזמן אמת, push מנגנון התרעה ממוחשב ("מנגנון לגורמים רלוונטיים במשרד החינוך, כל אימת שעובד במערכת החינוך או הרווחה נחשד או נאשם בעבירת מין; יש לחזק את מרכזי ההגנה כך שתורחב מודעות הציבור לקיומם, יורחבו שעות פעילותם והם יאוישו באופן קבוע, ולא על-פי קריאה, על-ידי כל גורמי החקירה והטיפול הקבועים בחוק. זוהי, כמובן, רשימה חלקית בלבד. אך גם תיקוני החקיקה הללו אינם מספיקים. כדי להפחית את שיעור הילדים הנפגעים מהתעללות נדרש גם שינוי של תרבות ארגונית, כאשר הילד הוא שצריך לעמוד במרכז והפרופסיות השונות סביבו – להבדיל מהעמדת הילד במרכזה של כל פרופסיה בנפרד. יש להבטיח רצף תכנוני ורצף טיפולי, להסדיר את נושא העברת מידע בין רשויות ופרופסיות ולקדם עבודה מולטידיסיפלינרית ומשותפת. עמדה זו כבר קיבלה הכרה בדוח הוועדה הבין-משרדית: איתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת ביטחון להגנה בקהילה (דוח 27 .)2010 , וינטר

הפלילי. עוד מראשיתה נועדה התוכנית לא רק ליתן שירותי סיוע לילדים נפגעי עבירה ובני משפחותיהם, אלא גם ליצור מודל לשירות שיינתן במימון המדינה ובהפעלתה. בכך מימשה התוכנית, גם אם במידה חלקית, את ייעודה – להביא לתהליך "הלאמה" ולקבלת חסות של המדינה על אספקת שירות חיוני תיקון זה, על אף היותו היסטורי ופורץ דרך, הוא 19 לילדים. חלקי בלבד, כאמור, מאחר שהוא חל אך ורק על עבירות המין החמורות ביותר ולא על כלל העבירות, ואף לא על כלל עבירות המין והאלימות. נוסף על כך, התיקון חל אך ורק משלב הגשת כתב האישום ולא משלב הגשת התלונה במשטרה – אף שליווי לאורך הליכי החקירה חיוני לילד נפגע העבירה לא פחות, ולעתים אף יותר, ואף שמרבית התיקים בעניינם של ילדים 20 נפגעי עבירה נסגרים. חוק אחר, החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון הרחיב את ההגנה על ילדים נפגעי 21 ,2017- ), התשע''ז 17 ' מס עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבית המשפט וקבע, בין היתר, כי עדות ילד תישמע ברציפות, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתו. כמו כן אסר חקירה נגדית של ילד שהוא נפגע עבירה בידי הנאשם. לצד חשיבותו הרבה של התיקון, בהפחתת הקורבנות המשנית שממנה סובלים ילדים לאורך ההליך הפלילי, נעדר התיקון את ההסדרה הכה חיונית של 22 מניעת התמשכות הליכים. קבע כי 23 ,2016- ), התשע"ו 9 ' חוק זכויות החולה (תיקון מס אם הורה הורשע בביצוע עבירת מין או אלימות בילדו, או הוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה כאמור, לא תידרש הסכמתו לטיפול רפואי בילד ולא יימסר להורה מידע על טיפול זאת, כדי ליתן מענה למצבים שבהם היה 24 רפואי באותו ילד. צורך בהסכמת הורה אף על פי שהוא הפוגע או הנאשם בפגיעה, והתוצאה הייתה שהטיפול הרפואי או הנפשי בילד התעכב או על אף חשיבותו של תיקון זה, הוא חסר, 25 לא התקבל כלל. בראש ובראשונה משום שבזמן האחרון התברר כי הוא חל רק ולא על מטפלים המשתייכים, 26 על מטפלים במערכת הבריאות למשל, למערכת הרווחה. זאת, אף שרבים מהילדים נפגעי העבירה מטופלים במרכזי טיפול ייעודיים השייכים למערכת הרווחה.

.13 ראו: העצמת היחיד כפלטפורמה להעצמת הקבוצה, לעיל ה"ש 19 , המועצה הלאומית לשלום הילד. 2017 , ילדים בישראל 13.8- ו 13.4 ראו לוחות 20 .1106 ' ס"ח התשע"ז, עמ 21

, קבע סד זמנים מקסימלי 21.8.2017 נוהל שהוציאה נשיאת בית המשפט העליון בנושא סדרי עבודה הנוגעים להעדת קטינים נפגעי עבירה, שפורסם ביום 22 לתקופה שבין מועד הגשת כתב האישום למועד גביית עדותו של הקטין, ובלבד שמתקיימות הנסיבות המפורטות בנוהל. עם זאת, לא מדובר בחקיקה ראשית, וכמו כן לא הוסדר כלל לוח הזמנים שבין מועד פתיחת החקירה למועד הגשת כתב האישום. .695 ' ס"ח התשע"ו, עמ 23 (להלן – חוק זכויות החולה). 1996- א לחוק זכויות החולה, התשנ"ו 16 סעיף 24 .1.10.2017 , ). החוק מונע ממאות ילדים שנפגעו מגילוי עריות לקבל טיפול. הארץ 2017( ' ירון, ל 25 לחוק זכויות החולה. 2 ' מטפל בשירותי בריאות - ס 26 ראו מאמרן של כרמית פולק-כהן ודניאלה זלוטניק בגיליון זה. 27

נקודת מפגש I 18

"התשמע קולי"

נוער שלאחר מכן אף משתתפים במושבים לצד קובעי מדיניות בכירים; כך גם בפרויקט פרלמנט הנוער – פרויקט חדשני של המועצה לשלום הילד, שנועד להגביר את מעורבותם של בני הנוער במפגש פנים אל פנים עם קובעי המדיניות בסוגיות מדיניות ספציפיות, ובכלל זה סוגיות הקשורות לילדים בסיכון. במסגרת התוכנית כמאה בני נוער ישתתפו בהליך חשיבה, היוועצות וקבלת החלטות בסוגיות קונקרטיות ואקטואליות הנוגעות לבני נוער, בשיתוף עם כמה ממשרדי הממשלה. עוד מילה אחת בפרספקטיבה היסטורית, עניין הטיפול בילדים נפגעי עבירה ותחום מניעת התעללות בילדים עברו כברת דרך ניכרת. אולם היסטוריה אינה מעניינת, ולא צריך שתעניין, ילדים נפגעי עבירה. על כן יש לתרגם למעשים, ולא פחות חשוב – לתקציבים, את הידע האדיר ואת הניסיון הקולקטיבי שנצבר עד עתה. כדי שזה אכן יתממש, הטיפול בהתעללות בילדים  . ומניעתה צריכים להיחשב משימה לאומית – לא פחות מזה

עיצוב העטיפה "סטודיו דורית"

זאת ועוד – כדי לטייב את איתורם של הילדים בסיכון ואת זיהוים, יש חשיבות מכרעת לקיומן ולחיזוקן של מערכות אוניברסליות נגישות ואיכותיות, למשל – הסדרת הפיקוח, 28 הרישוי והסטנדרטיזציה של המסגרות לגיל הרך. וכמובן, דבר מכל אלו לא יתאפשר ללא המשאבים הראויים. אך כוח האדם המקצועי והתקציבים 29 המצוקות והצרכים גדלים, אינם גדלים בקצב דומה. כך למשל, פעולות לאיתור ולזיהוי ילדים בסיכון לא יועילו באין כוח אדם מקצועי שיוכל לטפל בהם. ולבסוף, על משרדי הממשלה הרלוונטיים להקים מנגנון שיאפשר לילדים ולצעירים שהיו ילדים בסיכון להשמיע את דעתם על המדיניות המתגבשת, ולהבטיח כי היא תובא בחשבון בעת קבלת ההחלטות. כך למשל, המועצה לשלום הילד פועלת זה שנים למימוש רעיון ההשתתפות של ילדים בקביעת מדיניות עם קבוצות בני 30 בעת הכנת מושבי כנס הנגב לשלום הילד,

.1800/20/ , פ 2015– ראו הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ה 28 , המועצה הלאומית לשלום הילד. 2017 , ילדים בישראל 14.1 ראו למשל לוח 29 כנס הנגב לשלום הילד הוא כנס מדיניות שנתי, ושותפיו האסטרטגיים הם מכון חרוב ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. 30

I נקודת מפגש 19

עשור לחרוב "עץ הדעת ועץ החיים נטועים בליבם"

עשור לחרוב

1 אשר בן-אריה

אחד מחמישה ילדים בישראל סובל מהתעללות והזנחה במהלך ילדותו. היקף התופעה גדול בהרבה ממה שהציבור הרחב חושב, והוא בלתי מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית. אמנם בשנים האחרונות גדלה מודעות הציבור, וגברו גם מאמצי החברה הישראלית בכללותה ובעיקר מאמציהם של ארגונים חברתיים שונים, ובכל זאת היקף התופעה עדיין בלתי נסבל. בתחילת שנות השישים, כאשר רופא הילדים הנרי קמפ כתב את מאמרו "סינדרום הילד המוכה", העריכו הוא ורבים אחרים את היקף התופעה של התעללות בילדים בכמה מאות ילדים בשנה בארצות הברית. גם בישראל של סוף שנות השמונים, עת נחקקה חובת הדיווח על התעללות בקטין ובחסר ישע, היו מי שהעריכו שמדובר באלפים מעטים של מקרים. היום אנחנו יודעים כי מדובר ביותר משני מיליון ילדים בארצות הברית וביותר מחמש מאות אלף ילדים בישראל. ככלל, בישראל זכה הנושא להתייחסות חברתית מאוחרת במעט. במשך כשלושים שנים שחלפו מאז חקיקת החוק של חובת הדיווח בישראל גברה מודעות הציבור לתופעה, ואכן הישג רב חשיבות של העוסקים בתחום זה הוא עצם ההכרה בכך שמדובר בתופעה חברתית קיימת ונפוצה. היום אנו גם יודעים טוב מבעבר מהן ההשלכות של הפגיעה בילדים, ובשנים האחרונות עשינו כברת דרך מרשימה בפיתוח כלי התערבות וטיפול בילדים נפגעי התעללות לאחר שזו התרחשה ונחשפה. כמה תובנות בולטות ברורות היום לכל העוסקים בתחום זה: ראשית, ההתעללות בילדים היא תופעה מורכבת ורב-ממדית. המונח כולל התעללות מינית, פיזית, נפשית, והזנחה. שנית, ההתמודדות עם התופעה חייבת להתייחס למניעת ההתעללות, לזיהוי המקרים של ילדים נפגעים ולטיפול בילדים לאחר שההתעללות זוהתה. שלישית, מדובר בתופעה אשר אי אפשר להתמודד איתה בראייה מקצועית צרה. רק שילוב כוחות רב-מקצועי יכול להתמודד עם תופעה כה מורכבת. אולם בכך לא די. ראוי להתבונן פנימה אל כל אחת מהתובנות שצוינו לעיל. קודם כול, חשוב לציין כי הידע שלנו על

istock

פרופ' אשר בן-אריה עומד בראש קתדרת חרוב לחקר התעללות בילדים 1 באוניברסיטה העברית בירושלים והוא מנכ"ל מכון חרוב.

I נקודת מפגש 21

אשר בן-אריה

לדעתי, התשובה נעוצה בכך שהחברה מודעת לתופעה היום יותר מבעבר; היום ידוע יותר על התופעה ומאפייניה, ואנשי המקצוע היום מקצועיים יותר ועוברים הכשרה טובה יותר אם החברה הישראלית רוצה להמשיך ולצמצם מבעבר. את היקף ההתעללות בילדים, היא צריכה לשמור על רמת מודעות גבוהה, היא צריכה לדעת יותר והיא חייבת להמשיך ולהכשיר את אנשי המקצוע העוסקים בתחום זה ובאים במגע עם ילדים. במילים אחרות, בהמשך ישיר למטרות שעמדו בבסיס הקמת המכון לפני עשור, המחויבות העתידית של מכון חרוב היא להמשיך ולפתח הכשרה והרחבת הידע של כל מי שבא במגע עם ילדים – אנשי מקצוע וגם כאלו שזה לא מקצועם – בנוגע למניעה, לזיהוי ולטיפול בקורבנות של התעללות והזנחה. בזירת המניעה: (א) עלינו להמשיך ולהכשיר הורים, במישרין או באמצעות אנשי מקצוע שעובדים איתם, בדרכים למנוע התעללות בילדים והזנחתם, בדגש על הזנחה (לדוגמה: הכשרה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע ואנשים האחראים על ילדים להימנעות ממצבים מסוכנים וקשים (לדוגמה: הכשרה של מדריכי נוער, הכשרה של מלווי הסעות של ילדים עם צרכים מיוחדים); (ג) לקדם סביבה חיובית ובטוחה לילדים (לדוגמה: הכשרה של מנהיגים דתיים, הכשרה של מנהיגי קהילות). בזירת הזיהוי – להמשיך ולפעול: (א) לגייס מודעות, בעיקר בקרב אלו הרואים ופוגשים ילדים על בסיס יומיומי (לדוגמה: מורים, אחיות בשירותי הבריאות הציבוריים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע שעומדים בשורה הראשונה של המערכת המשפטית (לדוגמה: שוטרים הנותנים מענה חירום, חוקרי נוער, תובעים). ובזירת הטיפול: (א) לאמץ את הידע הגדל ומתפתח בפסיכותרפיה של עבודה עם ילדים שנפגעו מטראומה והכשרה ממוקדת טראומה CPP : ולהשתמש בו (לדוגמה לעובדים קליניים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע מתחום הבריאות אשר מטפלים בילדים נפגעים (לדוגמה: הכשרת רופאי ילדים, הכשרת מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת); (ג) למנוע טראומטיזציה משנית של ילדים על-ידי הכשרת מערכת החוק והמשפט (לדוגמה: הכשרת שופטים, הכשרת שוטרים ותובעים). ועוד שתי נקודות אחרונות. הכשרתם של אנשי מקצוע לבדה אינה מספיקה. התמודדות נכונה עם התופעה דורשת התייחסות ליצירת מדיניות נכונה וטובה יותר ודורשת התמודדות עם הבדידות של אנשי המקצוע העוסקים בתחום רגיש זה. במקרים רבים מדי יש בקרב קובעי מדיניות בורות וחוסר ידע מספק בנוגע להתעללות בילדים והזנחתם. לפיכך אנו צריכים

התעללות מינית ופיזית גדול בהרבה מהידע על התעללות נפשית והזנחה, ולכן גם היכולת שלנו להתמודד עם תופעת ההתעללות הנפשית, ובייחוד עם תופעת ההזנחה (שהיא הנפוצה בסוגי ההתעללות), מוגבלת. זאת ועוד: אנו יודעים לטפל היטב במי שנפגע מהתעללות ודבר הפגיעה בו הובא לידיעתנו, ואנו יודעים טוב למדי כיצד לזהות ולאילו פרטים לשים לב, אך יש לנו רק ידע מוגבל וחלקי ביותר בנוגע למניעת ההתעללות מראש. לפיכך אנו שרויים בחוסר ידע בולט בנוגע לחלק החשוב ביותר של התמודדות עם הפגיעה בילדים והוא – המניעה. לבסוף, גם היום חלק ניכר מהמאמצים והשירותים המתמודדים עם תופעת ההתעללות בילדים נעשים בראייה מקצועית צרה, ללא שילוב כוחות רב-מקצועי אמיתי. מכון חרוב הוקם לפני כעשור על-ידי קרן שוסטרמן ישראל כדי להתמודד עם התופעה ברוח התובנות שתוארו לעיל. הוא הציב לעצמו מטרה – להיות מקור ידע ובעיקר להכשיר אנשי מקצוע, מתנדבים וכל מי שבא במגע עם ילדים מכל המקצועות הרלוונטיים בכל מה שקשור למניעת התעללות, לזיהוי הנפגעים ולטיפול בילדים נפגעי התעללות על שלל סוגיה. ואכן, בעשר השנים שהמכון פועל בהן הוא הגיע להישגים רבים. לא כאן המקום לתאר את כולם, ובכל זאת אפשר לומר בגאווה כי המכון הוביל שינוי דרמטי בהכשרה המתמשכת של אנשי מקצוע רבים ממגוון מקצועות (רופאים, פרקליטים, שוטרים, עובדים סוציאליים, מורים, אחיות, מתנדבים ועוד רבים אחרים). המכון גם היה שותף מוביל בשינוי הדרמטי שחל בהתייחסות לפגיעות מיניות בילדים בחברה החרדית ובחברה הערבית. נוסף על כך, המכון הוביל ייבוא של שיטות התערבות מבוססות ראיות ואימץ פרקטיקה מכוונת טראומה, וכן יצר קהילה של חוקרים צעירים הנמנים עם חברי הסגל של אוניברסיטאות ומכללות בכל רחבי הארץ, המשתפים פעולה בחקר התופעה של התעללות בילדים. אולם בכל אלו לא די. ככל שאנו יודעים יותר על התעללות בילדים ועל היקפה, כך עלינו לשנס מותניים ולהגביר את מאמצינו להדבירה. השנים האחרונות הביאו כמה בשורות בתחום זה, ואנחנו יודעים על התופעה הרבה יותר. בשנים האחרונות אנחנו עדים לראשונה לירידה בהיקף התופעה. מזה קרוב לחמש שנים שהיקפה בארצות הברית יורד במתינות. בשלוש השנים האחרונות החל היקף התופעה להצטמצם גם בישראל. האינדיקציות לכך רבות וחד-משמעיות. נראה כי לאחר עשרות שנים של גידול מתמשך בממדי התופעה הצליחה החברה הישראלית לעצור את מגמת הגידול, ואף מסתמנת מגמה מתונה של ירידה. שאלת "מיליון הדולר" היא מה גרם לשינוי המגמה? שהרי אם נדע לאבחן מה תרם לכך, נוכל להגביר את מאמצינו ולהפחית עוד את ההיקף הבלתי מתקבל על הדעת של ההתעללות בילדים.

נקודת מפגש I 22