החאן - יחזקאל ע"פ רומן בתמונות של מיכאל קובנר

¨œ³¢£¥ ´¬¡³ ¨œ§¥ª ¨µ ¶¡¬¡ª¶ «ª¡´ ¥° ¨® ž² 

¡¥¬¥¬ ¥¬¡´ ¥¡ª¥¡ ª¨ Ÿ¡¥®

¨œ³¢£¥ ¶¡¬¡ª¶ «ª¡´ ¥° ¨® ž²  ´¬¡³ ¨œ§¥ª ¨µ

עיבוד לבמה ובימוי: רוני ניניו ציורים: מיכאל קובנר וידיאו ארט: יואב כהן, אדם לבינסון מוסיקה: אבי בנימין תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר משתתפים: אריה צ'רנר יחזקאל יעל טוקר איבון / צ'לה דניאל גל נעמה דודו בן-זאב עמוס / איש זר פיליפ דולב / רות בומרד נוני תאורה: רוני כהן

/ אבא קובנר בן חורין

דקות )ללא הפסקה(

10- משך ההצגה: כשעה ו 2015 במרץ 21 : הצגה ראשונה

2

צוות הפקה: שקד לוי מנהל הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: מלבישות: לי טפרברג, עדי יאיר דנה שעובי, לאה סילבר אלינור זילברמן, דנית סיקל פאולה טימונר, שרה טיילור עיצוב תסרוקות, פיאות סופי מולדבסקי ואיפור: נוי תפאורות ייצור תפאורה: עאסם אל-שריף מנהל במה: עובדי במה: חאלד חמדאן, יהודה ספקטור אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן תאורנים: יונתן לוי, מרטין קנטור עידן הרזון, לי לוריאן יותם מיכאל-יוגב, דניס קבנוב סאונד: מיכאל אבבו, איתן כהן הפעלת וידיאו:

שרה טיילור, עידן כהן מאיה האן עוזרת במאי: תכנייה: פולי ברינר צילומים: ז'ראר אלון, קרן אלון

יחזקאל, דמות בדיונית שמבוססת על זו של אבא קובנר, חי לבדו בירושלים. - תקופת מלחמת המפרץ. 1991 השנה היא מפגש מרגש מתרחש בינו לבין נכדו נוני, המגיע לביקור מולדת עם אמו, איבון. תוך כדי משחק, ובשפה שמתאימה לגילו של הילד, מספר יחזקאל לנכדו על הזיכרונות הקשים מהימים בהם היה מפקד המחתרת בגטו וילנה ונאלץ להתמודד עם בחירות אכזריות, כמו הסגרת מפקדו והשארת אמו מאחור. היכולת לתקשר עם הנכד נוני, מפצה ּנו שירד ְ את הסב על הניתוק מעמוס - ב מהארץ. זהו סיכוי אחרון עבורו לאהבה מנחמת בחיק המשפחה, מול כאב הייסורים של העבר. על רקע הביקור המשפחתי, נרקם גם קשר אהבה וקירבה מיוחד בין נעמה, פיזיותרפיסטית צעירה המטפלת ביחזקאל, לבין איבון רעייתו של הבן עמוס.

עיצוב פוסטר: אירה גינזבורג עיצוב תכנייה: נוטלסטודיו דנה סוחולוצקי - יחסי ציבור: תיאטרון החאן

בסיפורה של צ לה הציורים הם נועה שניר פרי מכחולה של המאיירת

תודה למשה טוקר ולרחל קגן על התרגום ליידיש

3

 ª¨ ¥°´ž «ª¡´ ¨µ ¡¨¡ž¨ž  ª¨ ¥°´ž «ª¡´ ¨µ ¡¨¡ž¨ž ¨œ³¢£¥  ž²  ¥´²¡¥ ©® «¡¥œ´

על הגבולות שבין אמנויות הציור, הקולנוע והבמה נעה עכשיו קבוצת יוצרים ושחקנים ההצגה החדשה "יחזקאל", על פי הרומן הגרפי מאת הצייר מיכאל קובנר. בדרכם אל העלאת הקבוצה בהובלתו של הבמאי רוני ניניו שואלת את עצמה שאלות חדשות בדרך ליצור שפה תיאטרלית אחרת, המשלבת בצורה חסרת-תקדים בין ציורים מקוריים מתוך הספר המוקרנים תיאטרון החאן. באמצעות וידיאו על הבמה לבין עבודת המשחק של שחקני להקת ליצירת ההצגה נדרשו כל היוצרים למצוא פתרונות לא-שגרתיים לריבוי הרבדים והאמצעים – ציורים, וידיאו, שירים, מוסיקה, תפאורה, משחק. מסכים משמשים כמצע להקרנות הציורים מתוך הרומן הגרפי. אבי בנימין מלחין מוסיקה עבור השירים, ואמן הוידיאו יואב כהן יחד עם שותפו אדם לבינסון מתזמרים את הקרנות הוידיאו. ¶¡´¢£ ´Ÿ£ §° ª על המורכבות שבהרכבת ההצגה מספרים הבמאי רוני ניניו ואמן הוידיאו יואב כהן. "למעשה אנחנו עושים הכול אחרת", אומר רוני, "בעוד שבהצגה רגילה רוב האמצעים הטכניים כמו תפאורה, תאורה ווידיאו נכנסים רק בשבוע האחרון של החזרות, כאן הדומיננטיות שלהם ביצירה מצריכה מהפכה בתהליך החזרות. אנחנו עושים 'ראנים' קטנים בחדר החזרות כל שבוע, ויוצרים שינויים בצורה פשוטה ומהירה יחסית תוך כדי העבודה, מרגע לרגע". החזרות יוצאות הדופן כוללות עבודה פרטנית של רוני ניניו מול יואב כהן ואדם לבינסון בה הם בוחרים עבור כל סצינה באילו תמונות מהרומן ישתמשו, כיצד יתחלפו. לאחר מכן "אני תמיד אומר שבהצגה הזו יש שישה בנוכחות השחקנים, הבמאי עושה עבודה כפולה. "השחקן השישי הוא הוידיאו, ואני חייב לעבוד איתו בדיוק כמו עם מספר רוני, שחקנים", כמו שאני יכול להגיד לשחקן 'בוא נוריד את הרפליקה הזו' או 'תגיד את כל שחקן אחר. הרפליקה הזו בצורה אחרת לגמרי' כי אני בוחר לתת לרפליקה פעולה משחקית אחרת, אני חייב להיות מסוגל להגיד את זה גם לתמונות – 'אני רוצה שתישארי, שלא תזוזי' או 'אני רוצה שתעשי את זה בצורה אחרת'". תחילת העבודה על הפרוייקט היתה בפגישות של מיכאל קובנר ליואב כהן. "הפגישות עם מיכאל היו מרתקות", מספר יואב שהוא עצמו בעל ניסיון רב בקולנוע וביצירת וידיאו לבמה, "לשמוע מהפרספקטיבה של צייר איך הוא מתרגם לשפה שלו את מה שאני מכיר מהקולנוע, וכיצד הוא מספר את הסיפור שלו באמצעים גרפיים. אני מסתכל על העבודה שלו בספר ורואה מבט של צלם שיודע לספר סיפורים בגדלי פריימים, זוויות, ולפעמים רואים צייר שבכלל לא מתחשב בכל הדברים האלה ועושה משהו אחר לגמרי כדי לספר את הסיפור כמו שהוא רואה אותו". הצעד הראשון המשותף שלהם היה ליצור רצפי וידיאו קצרים בני כמה דקות מתוך ציורים עם מעט מוסיקה, בלי כל קריינות ולהראות אותם לרוני ניניו ומיקי גורביץ', נבחרים מהספר, המנהל האמנותי של תיאטרון החאן. "הסרטונים פתחו שאלות לגבי איך ליצור את החיבור עם הבמה", מספר יואב "איך לא ליצור כפילות, מה קצב חילוף התמונות האפשרי, מתי זה מתחיל להיות עודף, מתי זה מוסיף, כמה סוגי אינטראקציות שונים אנחנו יכולים למצוא בין המתרחש על הבמה למתרחש בהקרנות. התחלנו עם שלושה משטחי הקרנה על הבמה וכרגע אנחנו נותרים עם שניים. אני ורוני החלטנו שצריך כל הזמן לייצר דינמיות בין האפשרויות השונות. כל פעם הוידיאו והמשחק תומכים אחד בשני בצורה אחרת".

יעל טוקר

4

רות בומרד

סיפור המסופר דרך ציורים ברומן גרפי צריך והשלב לעבור תהליך עיבוד כדי להתאים לבמה, הבא היה עבודתו של רוני כמעבד של הטקסט. "בעיבוד לבמה עשיתי לא מעט כתיבה", הוא מספר, "בספר, הציורים משלימים את הטקסט, והעובדה שיש ציורים יוצרת מצב שישנן סצינות שאם מלכתחילה היו נכתבות לבמה, היו ודאי מקבלות טקסט ארוך יותר. בגלל שהסצינות עובדות ביחד עם התמונות, הן קולנועיות יותר 1-3 באופיין. סצינות קולנועיות הן בדרך כלל דקות כל אחת, הן קצרות ורבות. אם מישהו היה קורא את הטקסט הנקי כמחזה היו אומרים עליו שזה מחזה מאוד קולנועי. העיבוד לבמה מאוד קריטי והשתדלתי להפוך את הסצינות לבעלות משמעות של פעולה דרמטית. עבור רוב הסצינות, גם אם חלילה תהיה הפסקת חשמל בתיאטרון ונצטרך להציג לאור נרות ובלי ההקרנות, הסצינה תעבוד. אחרת, אבל תעבוד".  œ¡µ ¤¡° הרבדים ההיסטוריים והאוטוביוגרפיים של סיפור משפחתו של קובנר עוברים מספר שלבים של עיבוד אמנותי בדרך אל הבמה, החל בסיפור העלילה הבדוי, דרך סגנון הציור של מיכאל קובנר וכלה בביטוי הבימתי שממציא לכל אלה צוות ההצגה. "זו לא הצגה על השואה", מסביר רוני. "זה סיפור על בנאדם בן ימינו, חי-מת שבעברו אירועים טראומטיים ואיתם הוא מתמודד ביחסים הבין- אישיים שלו עם הסובבים אותו. האירועים ההם אכן התרחשו בשואה, אבל ההצגה היא לא על מה שקרה בגטו וילנה, אלא על איך בנאדם היום מסוגל לפרק חוויה שכזו ולהגיע לסוף חייו עם קצת חסד ונחמה. זה לא מחזה דוקומנטרי או היסטורי. זה סיפור אנושי, ואנחנו נזהרים כמו מאש שזה לא יהיה 'מופע אור קולי ליום השואה' אלא הצגה מרגשת, קומית לרגעים, חווייתית, הזדהותית – כל הדברים המצופים מיצירה קולנועית או תיאטרלית".

פיליפ דולב, אריה צ רנר

דודו בן-זאב

בועז טרינקר

5

´¥¥² ´¬¡³ ¨œ§¥ª 1975 עד 1972 בקיבוץ עין החורש. למד ציור בניו יורק ב"ניו יורק סטודיו סקול" בין השנים 1948- נולד ב . הציג בגלריה 1975 בזמן לימודיו נוצרו יחסי רעות והערכה עם מורו פיליפ גאסטון. חזר ארצה בקיץ . הציג בתערוכות קבוצתיות 2013 עד 1978- במספר( מ 15- בינט בתל אביב את רב תערוכות היחיד )כ במוזיאון תל אביב . ירושלים במוזיאון חיפה ובמוזיאון היהודי בניו יורק. כמו כן הציג תערוכות יחיד במוזיאון רמת גן עין חרוד ובגלריה האוניברסיטה בבאר שבע. קובנר הינו צייר חשוב בעולם הציור הישראלי הוא מתרכז בעיקר בציור נופי הארץ. זו היא עמדה שאינה מובנת מאליה בעולם האומנות העכשוי.

–ƒ‡”‚ ƒŠ €ƒ~Š —‡ƒ ƒ ˜€Š ˜‡Ž ‡‚~ƒ ƒ–• –‰ —…ƒŒ ‘ƒŽ‚ ‚‚~ Š— ~Š~ ˜ƒŠ Š— ‚„–‰‚ ‚Ž‡~ –Žƒ• Š— ˜ƒ‡Œƒ•Œ‚ ‡Œ ‚”ƒ• ˆƒ˜ ‡…‡ Š— ‚—€– ~†Œ ~Š~ ‚Ž‚Šƒ ‚‡‡Š Šƒ‰‡‰ ˜Œƒ•‚ ˜‡‡Š‡ ‚‡Š~Œ ˜ŽƒŒ‚ ˜ƒ‚„Š ˜ƒ ƒŽ‡~ ˜‡†–’ ƒ—Š Š— ˜ƒ‡†~–•Ž‡ƒ‡‡~ Š— ˜ƒ‡€Ž ƒ —‡ ƒ –€ ~‰  ƒ‡‚— ‹‡‡Œ‡†Ž‡~ ‹‡€Œ Š— –˜ƒ‡ †Œ ‡Œƒ’…ƒ‡Ž ~Š ƒ‡Š~Œ ƒŒ ƒŽ‡~ ‹‚ –ƒ ƒ„ ƒ„ ˜ƒ€ƒŽ ˜ƒ’—‚ ‡˜—ƒ ‹‡Š—ƒ–‡ –Œ‚ ‹‡‚ ƒŠ€‚ ‹‡–‚ ˜‡‡ƒƒ…Š— ˜ƒ‡€Žƒ ‚ƒŒ‰ƒ –˜ƒ‡ ‚•ƒŒ ‹~ ‹€ ˜‡—‡–…ƒ ‚Ž‡ ‚‡‡ ‚~†Œ “–~‚ ˜‡‡ ‹ƒ•Œ‚ Š— ‹‡Œƒ•‚ ƒ‚ ~Šƒ ‹‡’ƒŽ‚ Š— ˜ƒ‡Š~–—‡ ‚ ˜ƒ~–Œ‚ –ƒ– ˆ‰Œ ˜ƒ…’ ~Š ˆ~ ƒŠŠ‚ ‹‡’ƒŽ‚ ‡Š ‹‡‡…‹Ž‡~ –‡‡”‚ Š— ƒ‡‡…‡‰ ~Œ –ƒ– ˜ƒŽ~ƒ ‚Š‡ ‹ – ‚Š ‡~ )אריאל הירשפלד( ‹˜ƒ~ ‚~ƒ–‚ ˜~–•Š ƒŒ• ƒŠŠ‚ ¥°¡¥¨ œ§ «¥ אדם ערירי הסובל מבעיות פרקים קשה לכן הוא 75 הספר שלפנינו מנסה לצייר את עולמו של יחזקאל. אנו פוגשים בו כשהוא כבן נזקק לעזרה )פיזוטראפיסטית צעירה(. יחזקאל הוא הכלאה בין דמותו של אבי )אבא קובנר(. המומצאת והאמיתית. במציאות . אשתו לא מתה, בתו לא התאבדה ובנו לא עזב את הארץ. במלחמת המפרץ הוא לא היה בין החיים. עברו 70 הוא נפטר בהיותו בן המתגלה בחלומותיו ובסיוטיו מבוסס על אירועים אמיתיים שקרו לאבי. קולו האותנטי נשמע משיריו המופיעים בין דפי הספר. הוא היה לוחם מחתרת, פרטיזן משורר והיסטוריון. אישיות רבת רושם המשפיעה על הסובב אותו. בספר זה אני מנסה לנהל דיאלוג עם אבי אך יותר מהכל זהו רב שיח שלי עם עצמי. דמותו של יחזקאל מורכבת. היא סוחבת הרבה כשלונות וחלומות שהתנפצו על מציאות אכזרית, וטרגדיות אישיות. ולמרות כל מה שעבר עליו יחזקאל נלחם על הזכות להיות איש חי לא מובס. את הספר כתבתי וציירתי מתוך צורך לנהל שיחה עם אבי שלא הספקתי לעשותה בחייו. כל אחד מאתנו היה שקוע בעולמו הפנימי ושיחתנו פוספסה. אבי הצטייר כאיש חזק נוקשה המרוחק מהעולם. כמין נביא או מוכיח בשער. אדם שהוא מעבר לחיים. איש שאנשים רכשו לו יראת כבוד, אך גם פחד ואולי בוז לעמדתו המתנשאת. הוא ניצב בצמתים ראשיים של ההיסטוריה היהודית וניסה לתת להם תשובות מתוך מצוקתו האישית, אבל גם מתוך פרספקטיבה רחבה של תפיסתו את השליחות של העם היהודי בהיסטוריה. אני רציתי להעלות את דמותו האחרת. כפי שהכרתיו. אדם חי, בעל חוש הומור, מתלבט ואוהב, החי בתוך סתירות שאין ליישבם, אך נאמן לצורך לחיות חיים בעלי משמעות. ללכת על גשר החיים הצר ללא מורא. כל השירים בהצגה הם שיריו של אבי, אבא קובנר. מיכאל קובנר הוא בנו של אבא קובנר. הדיאלוג בין שניהם )הביוגראפי והאמנותי( הוא כר מעניין למחקר והשוואה לכל איש חוקר.

6

¥¡ª¥¡ ª¨ Ÿ¡¥® ¡¥¬¥¬ ¥¬¡´ הנון של ראש העיר דוחקי הקץ, בין עבודות הבימוי שלו בתיאטרון: בתיאטרון ירושלים, שיחות אחרי לוויה, עלילות עקביה, לילה במאי איש בתיאטרון הקאמרי; עד לא ידע, השמיים הם הגבול החאן; בתיאטרון הבימה )פרס נסים ארטון בתיאטרון בית ליסין; הגשם דפוקים, אירמה לה-דוס, תיירות פנים אלוני למחזה הטוב ביותר(, בתיאטרון דני והים הכחול בתיאטרון גשר; הקליינט בתיאטרון חיפה; - כתיבה ובימוי- תיאטרונטו ותיאטרון דרמה קטנה באר-שבע; בפסטיבל עכו, עקידה הבימה )פרס ראשון - פסטיבל התיאטרונטו(,

צלילים מקרוב

¥¡ª¥ ¨® לא פעם אני נשאל מה היא ההעדפה שלי, לביים תיאטרון או קולנוע? תשובתי בדרך כלל היא שקשה להפלות בין ילדים ולכן הפרוייקט עליו אני עובד בהווה – הוא זה שאותו אני מעדיף, ולתוכו אני צולל. המדיומים. העיבוד 2 עם הצגת "יחזקאל" נקרתה בידי הזדמנות חד פעמית לחבר בין שעשיתי מספרו של מיכאל קובנר לבמה הפך להצגה עם סצינות קצרות-קולנועיות, שהן יותר תסריטאיות ופחות מחזאיות. ארבעה שחקני הבמה משחקים ושרים יחד עם שחקן משמעותי נוסף מהמדיום הויזואלי - הציורים. האתגר היה לחבר את כל האלמנטים יחד לחוויה תיאטראלית. עבודת הבימוי נעשתה במדיום תיאטראלי מחד ומיזנסצינות קולנועיות בהקשר של הציורים מאידך. זהו נסיון ליצור שפה ייחודית של תיאטרון בשילוב וידיאו-ארט. בהקשר זה אוסיף ואומר שבספר קיימת סצינה בה שתי הנשים צופות בסרט "פרסונה" של אינגמר ברגמן. מסיבות דרמטורגיות החלטתי להשמיט את הסצינה הזו מהעיבוד, אך רוחו של הסרט נשארה בהצגה. הסרט מתעסק בין היתר בדימוי הקולנועי - תחילת האשליה הקולנועית שבה דומם הופך לחי. ציור דומם נע, תמונות סטילס מונעות מחדש. כאן בהצגה - תמונת הציור היא דוממת; השחקנים על הבמה הם אלה היוצרים את התמונה החיה. "הפרסונה" - המסיכה ששימשה את השחקנים בתיאטרון הקלאסי משמשת בהצגה בתפקיד הדמות אותה מגלם השחקן. לעומתה - ברגעים בהם משמשים השחקנים כמספרים, בוקעת אישיותם האינדיוידואלית. קולנוע ותיאטרון - כה רחוק... כה קרוב... – פרס ראשון בפסטיבל מחזות קריאה- דפוקים בתיאטרון לילדים ונוער, שמונה בעקבות אחד בהשתתפות התזמורת הסימפונית חיפה. שירי הילדים של לאה גולדברג בית ליסין, מופע מרחק )פרס הדרמה בפסטיבל חיפה וירושלים(, עבודה ערבית בימוי טלויזיה: סידרות הדרמה פרסי האקדמיה - כולל הבימוי והסידרה הטובים 8 , )פרס סידרת הדרמה - פסטיבל חיפה נגיעה )פרס סידרת הדרמה - פסטיבל ירושלים ופרס האקדמיה לקולנוע(, לתפוס את השמיים ביותר(, . החרצופים, רחוב סומסום פרקים בסדרות דורית, הורים ובנים, הלילה של אתי. הדרמות - תסריט ובימוי )פרס השחקנית - פסטיבל חיפה, פסטיבל שנגחאי(. היו לילות ביים בקולנוע: )פסטיבלים: מונטריאול, איסטנבול, מונפלייה, בלגרד(. ערך יחד עם יוסי המחצבה, שחקנים קליין את סדרת התרבות לערוץ השני זום. .2000-2003 . מנהל מחלקת הדרמה של שידורי קשת 1998-2000 מנהל אמנותי של פסטיבל עכו

20 ראו מאמר על "פרסונה" בעמוד

7

¤´œ ¡œ¥Ÿ¥¡ « § œ¡¥ אמן וידיאו ארט. בוגר בהצטיינות של בית הספר לקולנוע וטלויזיה סם שפיגל. למד במחלקה לוידאו, ניו מדיה וקולנוע ניסיוני באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל. יצר וידיאו ארט עבור התיאטרון: בתיאטרון בית המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת, ליסין: וריאציות, אמא שלו, פרינסס 33 , משאלה אחת ימינה שיער, בתיאטרון הקאמרי: , בראנז'ה, דולפינים. 7 מרי

¨œ³¢£¥ ž²  ¡œ¥Ÿ¥¡ ¶´¥²¥ לאורך כל ההצגה מוקרנים בשני מוקדים שונים על הבמה ציוריו של מיכאל קובנר. הציורים מתחלפים ומשתתפים בהצגה כחלק אינטגראלי ממנה, כשחקן נוסף. הם משתנים ומתפתחים בכל רגע ורגע בה. יצירת הוידיאו-ארט להצגה מסוג זה דורשת טיפול מיוחד. הוידיאו משמש כפורמט מגשר בין שני מדיומים – הציור - פורמט דו מימדי, ללא נוכחות של זמן וללא רצף סיפורי; ובימת התיאטרון המתהדרת בחלל, סיפור, שחקנים, תאורה ומוזיקה. אולי בגלל המרחק הגדול בין שני הפורמטים, עבודת הוידיאו בהצגה כל כך מורכבת. הוידיאו מכניס לציורים את מימד הזמן, הקצב, היכולת לספר סיפור, לתקשר עם חלל, שירה ותאורה. האתגר המעניין היה ליצור את הפערים, למצוא את טווח המנגנונים הרחב שמאפשר תקשורת ייחודית עם הבמה באופן שיישאר מפתיע ומעניין בכל סצנה וסצנה. לרגעים הוידיאו תומך ומסונכרן עם הבמה, לעיתים משלים תמונה שלא ראינו כלל על הבמה, לוידיאו יש אפשרויות ופנים רבות, מרקע ויזואלי לסצנה, לבין מקדם עלילתי והתרחשות. ההצגה מורכבת ממאות סימנים מדויקים בין השחקנים ובין הוידיאו. במהלך ההצגה הצופה נחשף למאות מציוריו של מיכאל קובנר, כולם מסונכרנים ומשולבים במחשבה על תנועה גודל, צבע ופריימינג. הוידיאו משלב את שיריו של אבא קובנר בתוך המחזה. הוא לוקח את הצופה לאזורים שאינם מוכרים, ולבחינה של מדיום חדש. הוא בוחן את יכולתו של הצופה להכיל התרחשויות מקבילות, ויזואליות עשירה וצורת תיאטרון שונה.

החייל האמיץ . בתיאטרון הבימה: אלקטרה, פאנק רוק, ריצא'רד השני, תרה בתיאטרון הבימה בשיתוף הקאמרי: שוויק, ביקור הגברת הזקנה, כוכב יאיר. . בתיאטרון הצעה מגונה, הביתה הביתה . בתיאטרון באר שבע: אלוף הבונים kiel . בתאטרון אקסודוס . בתיאטרון אורנה פורת: הרי את לעצמך חולון: .2014 ליבליי ,2012 בית ברנרדה אלבה בגרמניה: CHOREA תיאטרון SZPERA 42 בפרוייקט video art installation יוצר בעיר לודג', פולין. . קמח עם סרטו Berlinale Talent Campus השתתף ב .2014 " מיצב וידיאו אינטראקטיבי בפסטיבל פרינט סקרין body print יוצר " שנתמך ע"י קרן סנונית וזכה במקום הראשון בתחרות נקמה במאי הסרט ספרד. Soria הסרטים הקצרים בפסטיבל

¤´œ ¡œ¥Ÿ¥¡ «¡¬¥¨ ©Ÿœ יוצר ומעצב וידיאו. בוגר ביה"ס לעיצוב פארסונס במחלקה לעיצוב וטכנולוגיה בניו יורק. עבודותיו מתפרשות על פני מגוון תחומים, טלויזיה, קולנוע, דוקומנטרי, מוזיקה, אירועי חוצות, תאטרון והקרנות. זכה בפרסי אקום, תמוז, מלגת הצטיינות ע"ש הנרי , ובמספר תחרויות וידיאו-קליפים 2007 וולף, ניו יורק בינ"ל.

יואב כהן, אדם לבינסון

8

 ³¥¡ª «¥ª¥¬ ¥œ 1991- מלחין, פסנתרן, אמן מולטימדיה. נשוי לשחקנית יבגניה דודינה ואב לבן ולבת. ב שנה. 20 נמנה עם מייסדי תיאטרון "גשר" וכיהן כמלחין-בית וכמנהלו המוסיקלי משך הצגות וסרטים. את השכלתו המוסיקלית רכש כפסנתרן של 80- כתב מוסיקה ליותר מ מוסיקה קלאסית, אך במשך השנים הרחיב את שטחי התמחותו גם לג'אז ולרוק. את השילוב המעניין הזה הביא אתו לבמת התיאטרון. בין ההצגות להן הלחין: המחזמר בתיאטרון הנוער של מוסקבה )ההצגה הטובה ביותר במוסקבה בעונת גוד ביי אמריקה תמונות מחיי ,(2001- ב"גשר" )פרס התיאטרון למלחין ב השטן במוסקבה (1988-1989 החברים של בתיאטרון החאן. בין עבודותיו הרבות לקולנוע הסרט עטור הפרסים הכפר (, היא פרי שיתוף פעולה עם תזמורת סימפונט 2003) סוויטה תזמורתית .(1999) יאנה רעננה. המוסיקה של אבי בנימין הושמעה בפסטיבלים בכל רחבי העולם: מסידני עד בייג'ין, מאביניון עד הלינקולן סנטר בניו יורק. תרומתו המוסיקלית הפכה להיות חלק בלתי נפרד מכל הצגה שעלתה ב"גשר". לא מכבר יזם פרוייקט מוסיקלי חדש: מופע מיוחד במינו שמזמין את הקהל למסע במרחבי הדמיון, חזיון מרהיב שכותרתו פסקול לסרטים שעדיין לא נוצרו.

כשניגשתי לכתוב את המוסיקה להצגה יחזקאל , הרגשתי שאני יוצא למסע בין הציורים של מיכאל קובנר. המסע הזה עימת אותי עם תחושת כאב ואשמה מול אמא. הכאב הזה יצר טריגר אמוציונלי שממנו התחלתי לכתוב. המוסיקה להצגה מוקדשת לידידי היקר ישראל דוד, שנפטר בטרם עת.

¶¡µ¡¨¶¡ ´¡œ°¶ ´ž´ ¬¨¤ : בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב )רוסטוב, רוסיה(, והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. בין עבודותיה בעיצוב תפאורה החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, אהובת , דוד וניה הנשים העליזות מוינדזור, 12- הלילה ה בתיאטרון החאן; הדרקון, אותלו, המצליחים, נישואים, קיץ, אושר, חיל פרשים אנו, צל חולף רומיאו ויוליה, רוחות, רק אתמול נולדה בתיאטרון חיפה; מחיר הכבוד, משהו למות בשבילו בתיאטרון גשר; הכיתה בתיאטרון הקאמרי; עד לא ידע בתיאטרון בית ליסין; עקר בית, מדליה להרי בתיאטרון באר שבע; ביידישפיל. אדם ושטן במדיטק; אלוהים. המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, ספר הג'ונגל

שונאים- בהבימה; מירל'ה אפרת, פירורים, ארטון, טנגו בתיאטרון באר שבע; הגיבן מנוטרדם עיצוב תלבושות: בתיאטרון חיפה; שלוש מסיבות, אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי, אמא מלכה בתיאטרון גשר; סיפור אהבה בתיאטרון אורנה פורת. זוכת פרס הבמה הברווזון המכוער ביידישפיל; אהבה אחרונה, חזן מווילנה, ילדי הצל ( אמיל ובלשים ) .2008-2009 לילדים ונוער לשנים  ´¡œ¶ « § ¥¬¡´

מנהל מחלקת התאורה בתיאטרון החאן. מעצב תאורה להצגות בתיאטרונים השונים בארץ. בין עבודותיו: הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, בתיאטרון החאן: מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, דוחקי הקץ, האדרת, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, תמונות מחיי הכפר, הדלת ממול, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור. בתיאטרון אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. בית ליסין: בתיאטרון נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. בתיאטרון באר שבע: ארגנטינה. בתיאטרון חיפה: מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות. הקאמרי: על 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב הנסיכה האמריקאית. על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ ההצגה:

9

¨œ³¢£¥ ´¬´ ² ¥´œ בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: לבנון, . בקולנוע השתתף בסרטים: אגדות מיערות וינה, חלום ליל קיץ ועוד. בטלוויזיה השתתף בסדרות: השיגעון הגדול, הבודדים, סרק סרק זינזאנה, פלורנטין, הפוך, מעצר בית, החברה הטובים, השמינייה, מעורב , אניגמה, תנוחי, אמא ואבאז 2 ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, ניו יורק ועוד. אילומינטוס, גימפל תם, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: אגדת חורף, נופלים בפח, אבא אובו, יובל, רופא בעל כורחו, אביב מתעורר,

¨ ׳ ² «¡¥œ ´³¡¤ ¨®¥ (. בוגרת ביה"ס התיכון לאומנויות "תלמה ילין". 2007) בוגרת סמינר הקיבוצים שונאים שחקנית תיאטרון גשר, שם שיחקה בהצגות: 2009-2013 בין השנים – )הצגה סיפור אהבה, רומן בעבודה, דון ז'ואן, הארווי, פרימה דונה, וואסה ברוסית(. בתום לימודיה התקבלה לתיאטרון "הבימה" שם שיחקה בהצגות: המערב . בתיאטרון הערבי–עברי: בת ים טיקוצ'ין ו- המחלוקת, דיבוקים . בתיאטרון אורנה פורת: , גריניץ )בתפקיד אמא קוראז'( הפרוע, קרקס קוראז' . לה מריפוסה . בתמונע: מזריץ' בתיאטרון הארצי לנוער: הרפתקאה בקרקס. – סרטו של דובר קוסאשווילי. בתפקיד הראשי, עליו רווקה פלוס בקולנוע: פנסיון פראכט .2012 זכתה בפרס תא המבקרים בפסטיבל חיפה לשחקנית הטובה ביותר לשנת )סרטה של תמר ירום(. . פלפלים צהובים בטלוויזיה: . זוכת שתי מלגות הצטיינות מטעם 2005-6 ,2004-5 מלגות: זוכת שתי מלגות מטעם קרן שרת בשנים (. זוכת ציון לשבח על משחק בהצגת היחיד 2006-7) ביה"ס לאומנויות הבמה - סמינר הקיבוצים .2011 בפסטיבל תיאטרונטו נחמודת )נטליה סטפנובנה(, קצרים וחתול 2 שחקנית להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחקת בהצגות הצוענים של יפו )גברת פוגצ'ובה, אמא של אקאקי, פקיד בלשכה, שרת, אורחת במסיבה(, האדרת )גברת מרגרט פייג'(. הנשים העליזות מוינדזור )מרתה(, המקצוען )מיס בל(, מי תהום, ינתי פרזי, לאונס ולנה, מה שבלב, האשה הגדולה מן החלומות, אהבה שיגעון תמונות שיקספיריות, סיפור אהבה מוזר, אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, )הפקה ישראלית - פלשתינית(, הלילה וההר, דון קישוט, האשה המופלאה שבתוכנו, רומיאו ויוליה יש מלחמה בחוץ, צוואתו של כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, החתונה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן דוחקי הקץ, גברים, הקמצן. , הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה )תומס הצוענים של יפו )אליקים(, אוכלים )ארגנט(, תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: )הכומר אבאנס(. הנשים העליזות מוינדזור )דוד וניה(, דוד וניה )לוקה לאבאן(, המקצוען ווליגורא(, .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין

10

 ª®¬ ¨ž ¨œ¥¬Ÿ (2011-2014) בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב

הייתה רקדנית בלהקות קמע, מריה קונג, 2005-2011 מחול: בין השנים אנסמבל בת שבע. ועבדה עם הכוריאוגרפים: אוהד נהרין, שרון אייל, עידן כהן, רונית זיו ורותם תש ח. דוד מאת ובבימוי מרינה בלטוב ואריאל ברונז )צוותא(. ארץ פוק תיאטרון: )תיאטרון החאן( וניה, הנשים העליזות מוינדזור חיים אחרים. , טלויזיה: כיפה אדומה קולנוע: מלגות: במסגרת לימודיה בניסן נתיב קיבלה מלגת הצטיינות מאלי לאון. ´¢ µ¥œ ¡ª® œ¢ « ¡Ÿ¡Ÿ בוגר בית הספר תלמה ילין והסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. לילות הדבש והאימה, הילד חולם, מר השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: סלימר המתוק, זעקי ארץ אהובה, רוקדים בלונסה, מקבת, החייל האמיץ ,1913 : שוויק, סירנו דה ברז'רק, הסירפד של השכן. פרויקט שטרנהיים ,2000 דבורה בארון, ליסיסטרטה בתיאטרון הקאמרי: המאובן, תחתונים. קפה ועוד. בתיאטרון בית ליסין: קוויאר ועדשים, דמוקרטיה, אמא קוראז' - זוכה פרס השחקן המצטיין ערבה, האגם המוזהב, סרט צרפתי, ברנז'ה . יצר יחד עם שמוליק לוי את הצגת היחיד פותחים במה, אמא מאוהבת

פנטיסליאה, הגבול והשיבה. . בתיאטרון נוצר: 1990 , עליה זכה בפרס החממה, פסטיבל עכו בתנועה שד , פרויקט 1994 דיסאינטגרציה בתיאטרון תמונע: יצר יחד עם אשתו, האמנית זיו פלג בן-זאב את אמנות רב תחומי: הצגה, תערוכה וספר שכתבו ביחד על החיים עם איתי, בנם הלוקה באוטיזם. על .2007 הצגת היחיד, בבימויו של שלום שמואלוב, זכה בפרס הפרינג' בקטגוריית המבצע שתי אצבעות מצידון, לא שם זין, תרנגול כפרות, שירת הסירנות. בקולנוע: )גריגורי סטפנוביץ' סמירנוב(, קצרים וחתול 2 שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחק בהצגה המקצוען )סטפיאן וורלמוביץ', סגן מנהל הלשכה, משכונאי, מוכר בחנות כפתורים, רופא, גנב(, האדרת )פונדקאי של פונדק הבירית(. הנשים העליזות מוינדזור )תיאודור קראי(,

Ÿ´ª¡ ¶¡´ ¥¬¡¬

¨¡Ÿ °¥¨¥° ¥¬¡¬

11

 ¨œ ¶¡ª²®  ¬¥¥£¶   ¨œ ¶¡ª²®  ¬¥¥£¶   ¢£ª œ¡ µ «¡¢£ Ÿ¥ œ ¢ ¨ ¨œ³¢£¥ ¶¡µ¥ ¶¡ª²® «¡¢£

גיבורו של המחזה "יחזקאל" הוא משורר, בן דמותו של אבא קובנר. אין לך משורר אמת שאין בו מן הנביא, החש כורח בלתי נשלט לבטא במילים את אשר עם לבבו, ואין לך נביא שאינו משורר. הגם שהנביא הוא לכאורה אך שליח המצטט את דברי שולחו-אלוהיו, הריהו מעצב את דבר השליחות בלשונו, בסגנונו, מחומרים שהוא דולה מעמקי נשמתו, מאוצר חוויותיו וידיעותיו, אגב שיח מתמיד עם יצירות קודמות. מתל אביב של ההווה הוא שב אל ימות השואה, אל הגטו. יחד עם נכדו נוני חזונות יחזקאל שבמחזה הם מראות העבר. יחזקאל שבתנ"ך גם הוא נביא בנאי, בנאי של הוא משחזר-בונה את הגטו מ"אבני פלא", ושוקע בזיכרונות מאז, משם. יד אלוהיו נושאת אותו ממקום גלותו בתל אביב שעל נהר כבר שבבבל, ירושלימה, והוא רואה בעיני רוחו את העיר העתיד. והמקדש שלעתיד לבוא בבניינם. יחזקאל הנביא הוא נביא-כהן. ככהן הוא אמון על הספרות הכוהנית המשופעת בפרטים, וכמי שנתחנך עליה אף הוא מוגיע אפוא את שומעיו-קוראיו בפרטי פרטים. עם זאת, הדמיון הנבואי בו ניחן יחזקאל אינו יודע גבולות והנביא מצייר חזיונות הוא מעביר אותנו מן סוריאליסטיים מרהיבים. בחזון העצמות היבשות )יחזקאל ל"ז, א-יד(, מן המסעירים שבחזיונותיו, הייאוש הנורא של החורבן והחיים בגלות אל תקומת הגאולה בארץ ישראל. נבואת העצמות היבשות היא מחזה בארבע מערכות, לשני שחקנים. שני השחקנים הם אלוהים ונביאו. אלוהים הוא גם המחזאי השם בפי הנביא את רוב הרפליקות שלו, וגם מעצב התפאורה. הנביא יחזקאל נושא גם בתפקיד המספר. בפתח המערכה הראשונה מנחיתה-מניחה יד ה' את הנביא בלבה של בימת החיזיון המזעזעת, בקעה המלאה בעצמות )פס' א(. אלוהים מבקש להעצים את רושם המראה הנורא, ולפיכך הוא מדריך את הנביא ומוליכו "סביב סביב", למען יראה בעיניו את ממדיה של הבמה. הנביא מבין את אשר רואות עיניו: העצמות "רבות מאד", לא תספרנה מרוב, ואף "יבשות מאד" )פס' ב(, וכל לחלוחית של חיים ניטלה מהן זה מכבר. )פס' ג(. לכאורה אין "בן אדם התחיינה העצמות האלה" בעוד הנביא מביט ניכחו במראה המדכא נשמעת שאלת אלוהים: זו אלא שאלה רטורית המזמינה תשובה שלילית. הניסיון הרי מעיד כי עצמות מתות ויבשות לא תשובנה לחיות, אך הנביא )שם(. "ה' אתה ידעת" הזהיר, היודע כי בכוח אלוהיו להפתיע, משיב תשובה מתחמקת: בשלוש המערכות הבאות יצווה אלוהים על יחזקאל להינבא, וישים בפיו את מילות הנבואה. בראש המערכה השנייה )פס' ד-ח( מורה אלוהים לנביאו לדבר אל העצמות היבשות: "שמעו דבר ה'", ופליאת הצופים במחזה גוברת: וכי עצמות תוכלנה לשמוע? )פס' "...הנה אני מביא בכם רוח וחייתם" אלוהים מבשר לעצמות היבשות, באמצעות נביאו, כי תשובנה להיות בני אדם חיים: "ונתתי הנביא מסיים במה שפתח: "ונתתי עליכם גדים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור". ה(, והריהו הולך ומפרט: "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה )פס' ו(, והתיאור מעלה בזיכרון את מעשה בריאת האדם : בכם רוח וחייתם" "עור ובשר תלבישני ובעצמות )בראשית ב, ז(, וראו גם את דברי איוב על אודות בריאתו שלו: ויפח באפיו נשמת חיים..." )י, יא(. תכליתה של תחיית המתים ביחזקאל: "וידעתם כי אני ה'" )פס' ו(, ללמד ולעודד כי לא תש כוחו וגידים תסככני" "ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל של אלוהים להושיע. אלוהים מחולל נסים, ויחזקאל שומע ורואה: בתנועת מחול מופלאה הפכו העצמות )פס' ז-ח(. עצמו וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה" )פס' ח(. כהרף עין לגלמים, לגופות אדם, אך סופה של המערכה מפתיע, שהרי עיקר ההבטחה טרם נתגשם: "ורוח אין בהם" והנה, הפעם מצווה הנביא לפנות בדברים "התחיינה העצמות האלה"? הצופה שרוי אפוא במתח לקראת המערכה השלישית: הגלמים מכונים הרוגים, )פס' ט(. "...מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים הללו ויחיו" אל הרוח אשר תחייה את הגוויות: ומה ראה אלוהים להפריד בין בניין להזכירנו כי לא כדרך העולם מתו, מחולי או מזקנה, אלא במלחמה, בימות החורבן. הגוויות לבין החיאתן? שמא כדי לחקות את תהליך הבריאה הנזכר לעיל, ושמא כדי להדגיש ולהעצים את נס הנסים – תחיית "...ותבוא בהם הרוח ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" )פס' המתים. עם השמעת הנבואה בזו הפעם, ההרוגים קמים: "חיל גדול מאד מאד". )פס' ב( הופכות ל י(. מה גדול אפוא הנס המתרחש לעיני הצופים: עצמות "רבות מאד... יבשות מאד"

12

שלוש המערכות הראשונות הן כחידה המצפה לפתרונה. במערכה הרביעית )פס' יא-יד( יתיר אלוהים את המתח, יגלה לנביא ולצופים את פשר המראות, ויבטיח להם עתיד נפלא על אדמתם. העצמות מסמלות את "כל בית ישראל" שבגלות, , שמקצבה וחריזתה "יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו" אשר אפיינו את עצמם כעצמות יבשות, בקינתם הקצרה: מעצימות את רושם הייאוש. במערכה השנייה הופנו, כזכור, דברי הנבואה אל העצמות. עתה, משנתברר כי העצמות מייצגות את בית ישראל, תמוען "הנה אני פתח את קברתיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" הנבואה ישירות אליהם: )פס' יב(. העם המיואש שרוי בגולה, המשולה למוות בחשכת הקבר. אלוהים מבטיח אפוא לעמו חיים – בית ישראל ישוב לא עוד עצמות פזורות על פני הבקעה, אלא מתים בקברם שקבריהם ייפתחו אל אדמת ישראל. כאן נתחלפה המטאפורה: כדי להשיב את שוכניהם לחיים מלאים בארצם, במולדתם. מה שהחל בטלטול הנביא והורדתו-הנחתו בלב בקעת המוות המכוסה בעצמות, מסתיים במנוחת שבי ציון על אדמתם. דברי הנחמה לגולים כי קרובה ישועתם לבוא, אין בהם כדי למנוע מבני ישראל לדורותיהם, לדרוש את הנבואה על זמנם ומאורעות חייהם. מדרש הכתובים השב ונוצר בכל דור ודור, מפיח רוח חדשה בגווילים העתיקים, נותן בהם מענה לצרכי הדורות ולקשיים עמם הם מתמודדים. ויתרה מזאת, בזכות הדרשנים, דור דור ודורשיו, הולך ונבנה מגדל הרוח , נדבך על המאה העשרים ראתה בבקעת העצמות גבי נדבך, ודור לדור יביע אומר, והראשונות תהיינה לחדשות. לא ייפלא אפוא כי היבשות את גיא ההריגה שעל אדמת אירופה, ובנבואת הנחמה של יחזקאל אות לנס שעודנו קורם עור וגידים נגד עינינו "ונתתי בכם רוח וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה' דברתי ממש, עם תקומת עם ישראל ושובו לארצו: ועשיתי נאם ה'".

, האוניברסיטה העברית והמרכז הבינתחומי פרופ' יאיר זקוביץ

ר פרח בחול ֵ בני צי

13

רות בומרד, אריה צ רנר

קול עירי הלבנה

דודו בן-זאב, דניאל גל, יעל טוקר

14

יעל טוקר

אריה צ רנר

דניאל גל, יעל טוקר 15

«ª§¥¥œ ¤°µª ´¬¡³ œœ ¨µ ¡¶¡Ÿ®ª «ª§¥¥œ ¤°µª ´¬¡³ œœ ¨µ ¡¶¡Ÿ®ª

13.3.44 - אולי תרשה לי לשאול בהתחלה את השאלה הסופית: מה ראית כאשר נכנסת ב שאלה: לאותו מקום, ירושלים דליטא וילנה? בפתח אותו מקום עמדנו כבר ימים קודם. היינו יחד עם פלוגות המחץ של הצבא האדום תשובה: שלחמו על וילנה. שם נתבצר האויב ועמד כשלושה ימים. תפקידנו היה לסגור את דרכי הנסיגה, וכן לעזור ליחידות החלוץ של הצבא למנוע דרכי מעבר על פני הנהר. וכאשר פרצנו לעיר ראיתי את עצמי ואת חברי מובילים טורים של קצינים וחיילים של האויב. הם לא התנגדו. לאיזה יחידות הם השתייכו? שאלה: אבא קובנר, הסופר והמשורר שהיה מראשי גטו וילנה ונלחם אחר-כך בשורות הפרטיזנים, תיאר בעדותו פרשות גבורה מופלאות של יחידים וקבוצות, ועמד בייחוד על גבורתו של יצחק ויטנברג, מפקדו הראשון של הגטו. ויטנברג הסגיר עצמו מדעת לידי הנאצים, שאיימו בטבח אם לא ימסרו את מפקדם. כן סיפר על ילדה שיצאה מן הבונקר ושאלה :"אמא, אפשר כבר לבכות?"

לוורמכט ולס"ס. אני עם עוד קבוצה של חברים ביקשנו קודם כל, וראשית כל, להגיע למקום שממנו יצאנו, מעירנו. הגעתי תשובה: והנה, כאשר הגעתי לרחוב אחד, פתאום רצה לקראתנו אישה, לרובע של הגטו. איך להגיד? - ראיתי מדבר של כתלים, רחובות מרוקנים. רגע ראשון היא נעצרה ופרצה בקול-צעקה וביקשה להיחבא. אחדים מאתנו היו לבושים במדים והאישה החזיקה בזרועותיה ילדה. גרמניים, מדי שלל שהיינו נוהגים ללבוש בפרטיזנים. אפשר, היא חשבה, ששוב חזר הצבא הגרמני. אך עם שהכירה, היא פרצה לקראתנו והתחילה בקול היסטרי לספר. מה שהבינותי מדבריה היה שהיא והילדה שהייתה נראית כבת שלוש, אבל בוודאי הייתה כבת ארבע ומעלה, היו במחבוא בכוך למעלה חודש לא הבינותי, היא דיברה בשטף. פרצה בבכי מר ונורא. באותו רגע הילדה 11 חודש. איך הן יכלו להיות בכוך זה ולעבור 11 - מ הוסבר "מאמע, מען דארף שוין וויינען?", "אימא, המותר כבר לבכות?". שבזרועותיה, שהייתה נראית כאילמת, פתחה פיה ואמרה: חודש שאסור לה לבכות כאשר היא רעבה. כיוון שישמע מישהו בחוץ ויגלו אותן. עכשיו, כאשר היא 11 לנו, שהיא שיננה לה, לתינוקת שמעה את אמה בוכה, היא שאלה את השאלה. אני יכול לספר עוד דברים שראיתי. אבל שאלה זו של ילדה, אפשר אומרת יותר מכל. אם כי אינני יודע אם שאלה תמה זו של תינוקת היא ראיה למשפט. ?13.8.1941 - ההודעה אומרת שמשהו אירע יום קודם לכן, זאת אומרת, ב היועץ המשפטי: כן, הייתי עד למה שאירע. תשובה: מה אירע? שאלה: באוגוסט בשעות שלאחר הצהריים יצאתי מביתי כדי להגיע למקום שהיה אז מועצת היהודים ברחוב סטרשון, כדי 13 - ב תשובה: להיוודע על גורלם של כמה מחברי שנחטפו שבועות קודם בחטיפות לעבודה ולא שבו, ושעדיין סבורים היינו שחלק מהם או רובם ישובו. נכנסתי למשרד והנה אחרי מחצית שעה נכנס אחד הפקידים וסיפר בבהלה שהרדיו הממשלתי הודיע שנורו ברחוב שקלנו הסמוך חיילים גרמניים ושלוש מאות יהודים, כעונש על כך, הוצאו להורג. זה היה בשעות הצהריים. אני, שעברתי כדי להגיע לשם, דרך רחוב שקלנו, לא שמעתי לא על יריות ולא על כך שהוצאו יהודים להורג. פניקה השתררה בחדר המלא אנשים, כולם חשו שמשהו עתיד להתרחש ולא יצאו שעות ספורות והתברר שהרדיו הקדים בכמה שעות באוגוסט. 13 - את העתיד להתרחש. זה היה ב כעבור כמה שעות הגיעו שמועות שמתרכזים גרמנים וליטאים סביב הרחובות הללו, הסמטאות הללו. כל הגטו הוקף על ידי גרמנים ועל ידי "איפטינגס בוריס", התרגום הוא "הנבחרים". זאת הייתה יחידה חמושה, צבאית למחצה, של ליטאים בשירות האיינזצגרופן, בפיקודו של קצין גרמני מאנשי ס"ס שווננברג.

16

הם הקיפו את כל הרובע והודיעו שעורכים חיפוש אחר האשמים ביריות על חייל גרמני, ומי שיצא ממעונו דינו מוות. הרחובות הוקפו ושום דבר לא ארע במשך כמה שעות. עם רדת הדמדומים התחיל משהו מזוויע: אנשים הוצאו מהדירות, עם מטלטלים ובלי מטלטלים, גברים, נשים, ילדים, מכל החצרות, מכל הדירות, במכות אכזריות. אינני יודע אם מתבונה, או מאינסטינקט, או מחולשת הדעת, מצאתי את עצמי צמוד לכוך של חדר מדרגות. תחילה ניסיתי ללכת, אולם נשארתי עומד שם ובעד האשנב של כבש המדרגות ראיתי את המתחולל ברחוב הזה. נגררת ,9 או סטרשון 7 עד אחת אחר חצות עוד הייתה האקציה בעיצומה. בשעות אלה, בחצות הלילה, ראיתי בחצר ממול, סטרשון בשערותיה על ידי שני חיילים, אישה שהחזיקה משהו בזרועותיה. אחד האיר את פניה בפנס, שני גרר אותה וזרקה על המדרכה. ברגע זה נשמט מזרועותיה תינוק. אחד מן השניים - זה שעם הפנס דומני - נטל את התינוק, הניפו מעל ראשו. האישה נכרכה סביב מגפו וביקשה רחמים. הוא נטל את התינוק, הניפו והטיח ראשו בכותל חזור והטח. לימים, אחרי שנים, כשהייתי מפקד פרטיזנים ביער, זכורני שיום אחד נקראתי אל קומיסר החטיבה ההרטיננית, אל קומיסר הבריגדה להתייצב בפניו. ראיתי שדבריו הם בחומרה כלשהי כלפי. הוא הודיע לי שמעתה ואילך אוסרים עלינו, עלי ועל פיקודי בגדוד היהודי, לקחת שבויים ולהעמידם לחקירה ולדין, כאשר היה נהוג בכל גדוד פרטיזני שהיה אוטונומי במידה מסוימת. זה היה רוסי? אב בית-הדין: כן. קצין סובייטי בדרגת אלוף. שאלתי למה. הוא ענה שקצין המודיעין שלו מתלונן שכאשר נופלים נאציים בידי הפרטיזנים תשובה: רציתי להשיב לו ולספר כי כשנופלים כאלה לידינו אנשינו אינם היהודים הם יודעים מה צפוי להם ואין להציל מפיהם בחקירה דבר. לוקחים אותם בקולות "הוררה", אלא נגד כל מכה הם צועקים: "פאר מיין אסתר'ל, פאר מיין רחל'ה, פאר מיין משה'לה" - בעד אסתר שלי, בעד רחל שלי, בעד משה שלי. היהודים בווילנה. במקום זה סיפרתי לו את זכר התינוק המוטח בכותל. בעיניו נתקשרו דמעות 60,000 רציתי לספר לו על משפחתי ועל "בוח סוואמי, רבייאטה" - "אלוהים אתכם בחורים. איני רשאי לדון אתכם". והוא אמר: זו עוד הייתה נעלמת ימים רבים. זכר תינוק זה גילה לי משהו מן הזוועה, אשר מעיני ומעיני רבים עוד הייתה נעלמת - הזוועה שבשיטה. ואולי זה הטרגי ביותר, ועלתה לנו בהרבה מאמצים להגיע לחקר האמת מה היא הזוועה שבשיטה.

אמי, אמי

17

פיליפ דולב, אריה צ רנר

´¬¡³ œœ ´¬¡³ œœ

אבא קובנר נולד בסבסטופול, שבחצי-האי קרים, אוקראינה, . גדל בווילנה ולמד בגימנסיה 1918 במארס 14 , ב-א' בניסן תרע"ח העברית הנודעת בעיר. מנעוריו היה פעיל ב"השומר הצעיר". עם פרוץ מלחמת-העולם השניה הסתתר במנזר. שם פגש כומר שסיפר לו על רצח היהודים בפונאר ומכאן הבין שהרצח הינו טוטאלי ושכל יהדות אירופה תושמד, והתשובה היחידה היא לחימה שלא למען ההצלה, אלא ם המנזר שאותה שיתף ברעיונו, ברכה אותו ֵ למען הכבוד היהודי. א 1965- בדרכו והיא זו שהביאה את האקדח הראשון למחתרת. )ב קיבלה את אות חסידי העולם מידי אבא קובנר, שנסע במיוחד לפולין למטרה זו(. אחרי כן חזר לגטו וילנה, נמנה עם מפקדי הארגון היהודי הלוחם והיה מפקד חטיבת הפרטיזנים היהודים )"הנוקמים"( ביערות מחופש כחייל בריטי והצטרף לקיבוץ 1945- רודניקי. עלה ארצה ב עין!החורש. במלחמת העצמאות שרת כקצין תרבות של חטיבת "גבעתי" וה"דף הקרבי" שהפיץ בין הלוחמים הוציא לו מוניטין. החל לפרסם שירים עוד בהיותו בגטו והמשיך בכתיבתו בארץ. ספרי השירה שלו הציבוהו בשורה הראשונה של משוררי דור השואה והתקומה. החשובה ביצירותיו בפרוזה היא הטרילוגיה "פנים אל פנים", שנסבה על חטיבת "גבעתי" במלחמת העצמאות. בשנות השבעים היה אבא קובנר מעורב בתכנון מוזיאון בית בפרס שלונסקי 1961- התפוצות בתל-אביב. אבא קובנר זכה ב זכה בפרס ברנר על הפואמה 1968- על הרומן "פנים אל פנים", ב זכה בפרס ישראל ליוצר מקורי ובפברואר 1970- "אחות קטנה", ב זכה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח. 1978 25 , אבא קובנר נפטר ביום שישי, יום ב' של ראש השנה תשמ"ח ונטמן בקיבוצו, עין החורש. 1987 באוקטובר

אדון החלומות

18

 ¬¨¥¡ ¡¤ž ´œ¡¬¥ ´¬¡³ œœ ¨µ Ÿ´ª ¶œ¥´³

´¬¡³ œœ ¨µ Ÿ´ª ¶œ¥´³ , התכנסו בגטו וילנה חברי תנועות הנוער החלוציות. 1942 לינואר 1- בדצמבר ל 31 בחצות בלילה שבין בהתכנסות הוקרא כרוז שחיבר אבא קובנר מנהיג תנועת "השומר הצעיר". הכרוז פנה אל הנוער היהודי בגטו:

ŠŠƒ— ‹‰˜~ ‹‡‰‡ŠƒŒ ƒŒ~ ƒŽ˜˜ Š~ ‡ƒ‚‡ –ƒŽ ‘Š~ 20 •– ƒ–— ~†‡Š ƒ‡…— ‹‡ƒ‚‡ ‘Š~ 80 Œ ƒŽ‡˜ƒ‡…~ƒ ƒŽ‡…~ ƒŽ‡–ƒ‚ ˜~…ƒ‰ ƒŽ˜‡~Œ ƒ–• ƒŽŽ‡Š ‹‚‡˜Œƒ ˜ƒƒ…–‚Œ ƒ’†…Ž— ‹‡–€‚ ‡’Š~ ‹‚ ‰‡‚ " ‹‡~†‡Š‚ ‚Šƒ’‚ ‡’˜—Œ ‡‡ ‚ƒŠ

‹‡Š‡‚ƒ ˜ƒŒƒ–‚ ‹‡—Ž‚ ‹‚ ‰‡‚ "‚‡”•ƒƒ–’‚ Š— ‹‡Œ‡~‚ Š‡Š ƒŽ˜‡~Œ ƒ~”ƒ‚— ƒ –„…~Š ƒ†€‚ ‡–—Œ ~”ƒ‚ –—~— ‡Œ Š‰

–~Žƒ’Š ˜ƒŠ‡ƒŒ ƒ’†€‚ Š— ‹‡‰–‚ Š‰

˜ƒƒŒ ~‡‚ ƒ˜ƒŒ—Œ –~Žƒ’ƒ ‚‡Š—~‚ ˜~ ‹‰‡ŠŒ ƒ‰‡Š—‚ ‹‡‚Œ‚ Š‰

‹‡‡… ‹Ž‡~ ‹‰‡Šƒ ‹‰‡—Ž ‹‰Š‡ ‹Šƒ‰ ƒ–ƒŽ ‹— ‚ƒ ‚Ž…Œ ‚Ž‡~ –~Žƒ’ ‚’ƒ–‡~ ‡ƒ‚‡ Š‰ ˜~ ‡Œ—‚Š ‹Œƒ„ –Š†‡‚ –ƒ˜ ‹‡Žƒ—~–‚ ˜ƒ‡‚Š Š†ƒ‚ ~†‡Š ‡ƒ‚‡ Š

…†Š

~”‰ ˆŠŽ

Š~ €Œ ‡–…ƒ ƒŽ~ ‹‡—Š…ƒ‰Ž ‡ƒ~Š ‚‡…‡‚ ‚ƒ—˜‚ ‹Šƒ~

˜ƒ€Ž˜‚ ~‡‚ ‹‡Œ…ƒŠ‰ Šƒ’‡Š †ƒŒ ‹‡…~ ‹‡…”–Œ … ˜ƒ‡…ŠŒ ‡–ƒ…‡Ž ‚Žƒ–…~‚ ‚Œ‡—Ž‚  ‹…Š‚Š ƒŽ‡Š

הכרוז המקורי שאבא קובנר כתב ביידיש עם שחרורה של וילנה חיפש אבא קובנר בהריסות הגטו ומצא את הנייר המקורי.

19

«ªž´ ´ªž¬¥œ ¬¡´°  ªµ¬¡ §¥ª ©¥µ¬ ¥¶µ  ªµ¬¡ §¥ª ©¥µ¬ ¥¶µ את סרטו הטוב פרסונה מבין כל סרטיו של ברגמן נהוג לראות ב ביותר. בין אם זה נכון ובין אם לאו, זהו, ללא ספק, סרטו הנועז ביותר מבחינה צורנית. עשייה רדיקאלית של קולנוע מודרניסטי שהיא בה בעת סרט אישי ואינטימי של הבימאי, שחקניותיו ודמויותיו. מקור המושג הלטיני "פרסונה" הוא במסיכה ששימשה את לא מפתיע איפה שאחת משתי השחקנים בתיאטרון הקלאסי. הדמויות המרכזיות בסרט היא של שחקנית. אך הכוונה אינה רק למסיכה התיאטרלית אלא גם לפרסונה במובן העולה מתוך כתביו של הפסיכואנליטיקן קארל גוסטב יונג: המסיכה המלאכותית אותה עוטה על פניו כל אדם, ומציג אותה כלפי חוץ, כלפי האחר וכלפי החברה. לכולנו יש מסיכות, ואנו נושאים אותן כדי שנוכל להסתגל לחברת אחרים, כדי להגן על עצמנו מפני חשיפת הזהות הפנימית )הפנים האמיתיות(, או מתוך ניסיון מכוון להונות את האחר. כל אחד ממניעים אלו מוביל ליצירתו של פער בין הפנים ובין המסיכה. פער שבו ה"זהות" היא חיצונית וארעית. עולה השאלה: באיזו מידה אנו מודעים למסיכה? האם ניתן להסיר אותה? אם ניתן להסתכל על האחר "פנים מול פנים"? עלילת הסרט מפגישה בין אליזבת ווגלר )ליב אולמן( שחקנית תיאטרון שנאלמה דום במהלך הצגה. לא מתוך מחלה או שיגעון, אלא מתוך כך שגזרה על עצמה שתיקה. השתיקה מוצגת כאן כשאיפה מוחלטת לטוהר, שאיפה לניתוק מוחלט מהחיים ומהמסכות אותם הם מחייבים אותנו לעטות. היא נוטשת את מסיכת "השחקנית המפורסמת" האומרת על הבמה מילים שלא היא כתבה, היא נוטשת גם את "מסיכת האם" שאמורה להגדיר את היסוד של זהותה. לא במקרה שתיקתה מתרחשת במהלך הצגה בה היא מגלמת את דמותה של אלקטרה. השתיקה יכולה להיות מובנת גם כביטוי של היאלמות מול זוועותיו של העולם המודרני. זכורה, בהקשר זה, קביעתו של "לכתוב שירה הפילוסוף היהודי-גרמני תיאודור אדורנו לפיה שנה 20- מתרחש למעלה מ פרסונה אחרי אושוויץ זו ברבריות". לאחר תום מלחמת העולם השניה, אך דבר לא השתנה. ההד המתמשך של המלחמה קיים בשימוש הנעשה בסרט בתמונה המפורסמת של הילד היהודי המרים את ידיו בגטו ורשה. אליזבת ווגלר צופה בבעתה בצילום חדשותי של נזיר בודהיסטי וייטנאמי שמצית עצמו באקט של מחאה. מה הערך שיש לאמנותה מול מראות שכאלו? האם לא נותר לאמנות אלא לשתוק?

20

אריה צ רנר, דודו בן-זאב

: פרסונה ברגמן כתב ביומן שניהל בזמן צילומי "אני לא מצליח לקלוט במחשבתי קטסטרופות גדולות. הן מותירות אותי אדיש. לכל היותר אני יכול לקרוא על זוועות כאלו עם סוג של תאוות בצע – פורנוגרפיה של אימה. אבל אני לא יכול לשכוח את הדימויים האלו. דימויים שהופכים את האמנות שלי למקבץ של טריקים, למשהו אדיש, חסר משמעות". הוא כתב את הסרט כשהוא קודח ממחלה קשה, מחלה שנבעה לא במעט מהמשבר הנפשי אליו הוא נקלע בגלל כישלונו כמנהל התיאטרון המלכותי פרסונה " השוודי. לאחר עשיית הסרט טען ברגמן כי הציל את חיי." הדמות השניה היא של אלמה )ביבי אנדרסן( )אלמה – המילה הספרדית לנשמה( אחות צעירה שמתחילה לטפל באליזבת בבית הנופש של הרופאה המטפלת באליזבת. הבית המוצג בסרט, הוא ביתו הפרטי של ברגמן על האי פארו. מרכיב הולם לאופן בו ניתן לפרש את הדינאמיקה המוצגת בסרט לא רק ככזו המתקיימת בין שתי נשים "אמיתיות", אלא כצדדים בנפשו של האמן שיצר אותן. בהקשר זה היחסים בין אליזבת ואלמה יכולים להיות מובנים כקרב מיתי בין הצד האקטיבי של היצירה, שהוא גם צד מתעתע, מוליך בכחש. והנפש הטהורה, אולי הנאיבית, שבאה במגע עם הצד הכוחני והמניפולטיבי. אליזבת ואלמה מתקרבות זו לזו בכורח הנסיבות. לכאורה מתפתחת כאן חברות הרמונית. באופן מאיים יותר ניתן לדבר על קשר סימביוטי, קרבה שבה הזהויות מתחילות להימהל האחת בשניה. אלמה מוצאת באליזבת את המאזינה המושלמת והיא חולקת עימה סוד חבוי בעברה. המסיכה של אלמה נושרת, אך בכך היא הופכת לפגיעה. בסרט בולט השימוש המחושב בעיצוב הפריימים המינימליסטי, התאורה הקונטרסטית והשימוש בקלוזאפים. כל אלו יוצרים מרחב אינטימי, מופשט, המוביל להתפרקות גבולות הסובייקט. בדימוי הזכור ביותר בסרט חצי מפניה של אלמה מתחבר לחצי מפניה של אליזבת. שני הפנים, שתי מסיכות מתלכדים לשלמות אחת. רגע שבו האימה וההתעלות כרוכים זה בזה.

לוּ ידענו להרים

, אוניברסיטת תל אביב ארז דבורה

21

EZEKIEL'S WORLD ( UV]LS WSH` IHZLK \WVU WHPU[PUNZ I` Michael Kovner

Paintings: Michael Kovner Video Art: Yoav Cohen, Adam Lewensohn Music: Avi Benjamin Set and Costume Design: Svetlana Breger Lighting Design: Roni Cohen (KHW[LK +PYLJ[LK I`! Ron Ninio

Actors: Arie Tcherner ,aLRPLS Yael Toker @]VUUL * LSSH Daniel Gal 5H HTH

David Ben Ze'ev (TVZ ( :[YHUNLY Philip Dolev / Ruth Boumard 5VUP

,aLRPLS H ÄJ[PVUHS ÄN\YL IHZLK VU [OH[ VM (IIH 2V]ULY SP]LZ alone in Jerusalem. ;OL `LHY PZ K\YPUN ;OL -PYZ[ .\SM >HY (U LTV[PVUHS TLL[PUN [HRLZ WSHJL IL[^LLU OPT HUK OPZ NYHUKZVU 5VUP ^OV HYYP]LZ MVY H ]PZP[ MYVT HIYVHK ^P[O OPZ 4V[OLY @]VUUL

דודו בן זאב

Premiere: March 21st. 2015

The performance lasts about 1 hour and 10 min. (without intermission)

22

אגודת ידידי תיאטרונ החאנ: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. dana@khan.co.il להתקשרות: אנו שמחים לגייס ידידים נוספים.

מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: | דני וייס מנכ"ל: יגאל בן אריה, עינב בר, עמוס אונגר - יו"ר, חברי הועד המנהל: רות דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, שרה ליסובסקי, מרק סופר, יון פדר, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, דייויד קינדלר, אילן רומן, ניסן רז, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר )יו"ר( חברי ועדת ביקורת: בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל דודו בן זאב, יואב היימן, אריאל שחקני להקת תיאטרונ החאנ: וולף, יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, יונתן מילר, כרמית מסילתי- קפלן, יוסי עיני, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, ארז שפריר נטלי אליעזרוב, תמר אלקן, אדי מיטל אבני, שחקנימ להצגה: אלתרמן, לירון ברנס, גיא גורביץ, דניאל גל, יהב גל, גרשון וייסרפירר, ג יטה מונטה, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, איתי שור, גאיה שליטא-כץ צוות תיאטרונ החאנ: מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיני טרטיבית: רוני כהן; מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; עוזרת מנהל אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוצ ומחלקה חינוכית: מנהלת יח י ציבור ואירועימ: פולי ברינר; אמנותי ועורכת תוכניות: ניהול נוֹש; ֶ נעמה א עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרונ: דנה סוחולוצקי; מרינה ברייטר; רכזת הנהלת חשבונות: עדנה טוויג, שקד לוי; הפקה: עידן הרזון, תאורנימ: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; מנויימ: עובדי מיכאל אבבו, איתן כהן; טכנאי קול: יונתן לוי, מרטין קנטור; יהודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, חאלד חמדאן; במה: סופי איפור, פיאות ותפירה: אלינור זילברמן; הלבשה ואביזרימ: עדי אדרי, יעל אילן, קופאימ: שרה טויטו; אחראי קופה: מולדבסקי; מור היימן, מזל בן-זקרי, מיכאל לוי, ליאת מרקוביץ', מיכל תמרי; מחלקת הודיה גרוסמן, דיאנה פורטנוי; מפקחות טלמרקטינג: אירית אלירז, הודיה וייסנשטרן, מיטל וינסטוב, קרן יניב, טלמרקטינג: מלי ליברמן, איתן מורדל, יעל סלזן, נגה פרי, שירן שגב, שקד שילה; יעל אלטוביה, סיון בוכהיים, איתמר בריל, דנה פיטרמן, לי דיילימ: טפרברג, אלעד לוטרבך, אפרת מירון, עתליה מרקוביץ, מיכל נוימן, יעקב מוזס; דרנ: שיר עזרא, מעיין עטייה, הילה קסטל, טל שריר; אילה כהן, מחמוד גית, מוחמד ציאם עובדי הבית: עו"ד עמי פולמן יועצ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנימ: פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית:

אילנה וקשלק יורם זיו ומיה גילון ציפי זרנקין ויואב איגרא נחמה חסון שרה ושלמה חסון אבי ונעמי חפץ דליה טלמור איטה ילין נאוה וחיים יפה עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון ויאן גונווג יפה ליבוביץ' הלה וחיים לי-רן מדלן מומצוגלו דינה ושלמה מור יוסף זאב ואורנה מחנאי לינסיה מצנר עמיתימ רונית ואפי אברמזון מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רוז ואליהו בן טובים בברלי וניר ברקת נורית ואהל וגבריאל הרמן רחל וייס

אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל עליזה אשד רות וג'ו בורמן דורית ויחזקאל ביניש מירלה ושרון במברגר ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון צילה בן-שחל מאיר בסן סוניה וזמיר בקל אראלה ומרדכי בר-און נעה וישראל בר גיל רות ברמן חביבה וחזי ברקלי תמי גוטמן דינה ויורם גרינשפן דפנה גרנות דגנית וטל דיליאן נעמי וינד מירה וינשטין סימון ולירו שוחרימ דברה ולואיס גרבר רבקה ורפאל האפט רות ומישאל חשין נירית צ'רננסקי ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי ידידימ

שרה עצמון עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש לינה פישר ברוריה פרסבורגר גוני צור דבורה וחנוך קאסוטו נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ שילה וצבי רביב ציפי ואילן רומן )יו"ר( זיוה רותם בתיה רקם אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא ציפי ודן זיסקינד רנה ומאיר חת ארנה ואדוארד כהן לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי אליס שלוי תחיה וישראל שצמן

רות מרון רחל מרין שמחה סיגן תחיה והרי ספיר

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

23 מיסו דה של הקר ן ל י ר ושל ים בתמי כת הנ י גסטטנר , ובסי וע משרד התרבות והספו רט ועי ר י ית י ר ושל ים

9354102 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז http החאן.קום// www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל