החאן - פונדק הרוחות/נתן אלתרמן

מאת נתן אלתרמן עיבוד מודרני לקלאסיקה עברית עיבוד ובימוי: שיר גולדברג פונדק הרוחות

1

פונדק הרוחות

עיבוד מודרני לקלאסיקה עברית

ההצגה כוללת שירים ופזמונים ַמיצירתו של נתן אלתרמן:

נתן אלתרמן מאת שיר גולדברג עיבוד ובימוי:

אור לומברוזו, אריה צ'רנר, יניב סגל, ניר רון, איתי שור

תפאורה: תלבושות: תאורה: מוסיקה: תנועה:

אדם קלר

יָרֵח

טל קילשון

תֵּבַת הַזִּמְרָה נִפְרֶדֶת ,1938 , הוצאת יחדיו כוכבים בחוץ מתוך הדפסה מחודשת: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995 , תל אביב

רוני כהן

שלומי ברטונוב

אריאל וולף

ענת זמשטייגמן דיבור והדרכת טקסט:

כְּבָר מְאֻחָר מִדַּי זֶה לֹא חוֹזֵר

משתתפים (לפי סדר כניסתם):

פזמונים ושירי-זמר – כרך שני, מתוך 1979 הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב

– חֲנַנְאֵל אריאל וולף – נָעֳמִי סוזנה פפיאן – בעל תיבת-זימרה ניר רון – קוף יניב סגל – רִיבָה, פלונית אור לומברוזו

בהצגה מושמע קונצ'רטו לכינור מאת פרוקופייב בביצוע הכנר 1 ' מס Maxim Vengerov

– בנקאי, רוח ג', חובב מוסיקה אריה צ'רנר – פושט-יד, אִימְפְּרֵסַרְיוֹ יהויכין פרידלנדר ן – פונדקית עירית פשט – רוח א', כתב, שוטר

שחר נץ

– רוח ב', חלפן דודו בן זאב – בן החלפן איתי שור

2

חננאל, כנר, יוצא אל העולם הגדול בחיפוש אחר התהילה, כשהוא נשבע לשוב אל רעייתו נעמי. נעמי מסכימה להקריב את עצמה לטובת הקריירה של חננאל. הם נפרדים ומתחייבים להיפגש באותו מקום ובאותה שעה כעבור שתים-עשרה שנים. נעמי מוכרת את עצמה כשפחה לבן החלפן המאוהב בה, בעוד חננאל יוצא לדרכו להגשים את עצמו. חננאל פוגש במסעו דמויות שונות: פושט-יד ההופך לאימפרסריו-אמרגן שלו, בעל תיבה המחלק מזלות, פונדקית יפהפייה, "רוחות" מלומדות וכן עדת מעריצים נלהבת. במרוצת השנים חננאל מגיע אל השיא ואל התהילה, אולם ברגע של משבר ושל חשבון נפש הוא נוכח לדעת שה"אמנות" לה הקדיש את חייו, ושלמענה היה מוכן לנטוש את נעמי לחיים של סבל ובדידות, הרחיקה אותו מן "העולם האמיתי". צוות הפקה: שקד לוי, ליזי מזרחי הפקה וניהול הצגה: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: | ששון חזם מנהל טכני וייצור: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: עאסם אל-שריף מנהל במה: | דודי בית מלאכה ייצור תפאורה: חאלד חמדאן, איתמר מבורך, אנטון קוצ'ר עובדי במה: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, מרטין קנטור תאורנים: אמירה פנקס עיצוב בובת הקוף: | מיכאל אבבו, יהונדב גילת סאונד: אורגד אדרי תכנון וייצור הפנתר ותיבת הנגינה: | וסטודיו מרבה ידיים רותי גפן עוזרת במאית: אסף ברזניצקי תכנייה: איתי ליטמן – "מים שקטים תקשורת" יחסי ציבור: יעל אילן צילום הצגה ופוסטר: פולי ברינר, ארכיון התיאטרון הקאמרי, המרכז הישראלי לתיעוד תודות: אמנויות הבמה – אוניברסיטת תל-אביב דקות (ללא הפסקה) 40- כשעה ו משך ההצגה: 2018 בנובמבר 10 הצגה ראשונה: *בהצגה נעשה שימוש בסיגריות אלקטרוניות גלינה אילן תופרת: | פאולה טימונר, דנה שעובי, יעל ברוך

אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה שֶׁל לַיְלָה בַּחַלּוֹן. אֵין כַּשָּׁעָה הַזֹּאת שׁוֹתֶקֶת וְנָכְרִית. הִיא קְרוֹבָה לַשַּׁחַר, הִיא עַל סִפּוֹ, אֲבָל מֶרְחָק אֵין קֵץ מַבְדִּיל בֵּינָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יוֹם.

שְׁעַת תֵּבֵל רֵיקָה שֶׁל קִפְּאוּן פָּקוּחַ. עֲלָטָה וְלַהַט שֶׁל כּוֹכָבִים דּוֹלְקִים. (מתוך המחזה)

איתי שור

מלבישות:

3

קפסולות זמן ונפש מפוצלת

שיחה עם יוצרי ההצגה שיר גולדברג ואדם קלר

מדוע דווקא "פונדק הרוחות"? "פונדק הרוחות" הוא מחזה שמלווה אותי מהתיכון. זה שיר: המחזה הראשון שקראתי בעברית במסגרת לימודיי, והוא פשוט סחף אותי. היה לי ברור שאני הולכת ללמוד תיאטרון בעקבות הדבר הזה. התגלה לי איזה קסם שלא יכולתי לתפוס אותו. משהו בשפה של אלתרמן ובמקום המיסטי שמדבר על אמנות וחיים, כבש אותי. לשמחתי התמזל מזלי לעסוק במחזה הזה כעת. מה בעצם אתם רוצים לחלוק עם הקהל ביצירה שלכם? איזו פרשנות אתם מעניקים למחזה? מעבר לכל, לסיפור יש את היכולת להגיע אל הצופה בשני שיר: מסלולים: הפשט – סיפור בין שני אוהבים שנפרדים. האחד רוצה ללכת להגשים את עצמו והשניה נשארת מאחור בבית. המהות שלה הופכת להיות הציפיה לאהוב שיחזור. אפשר להבין את המחזה ברמה הריאליסטית הזו והיא עובדת ומרגשת. הדרש – אלה שני חלקים של נפש אחת, של אדם אחד, עם עוד הרבה הסתעפויות בדמות שאר הדמויות, ועם המון הלכי רוח, זרמים וזוויות בתוך הנפש. יש התחבטות ובערה בנפש היוצר, אתה מוכרח ללכת ולהגשים את עצמך ולהיות טוטאלי ביצירה שלך, שהיא משהו מאוד אגוצנטרי ומכנס. אתה בתוך הדבר ונשאב לתוכו, בעוד העולם מבחוץ נמחק. מצד שני, כשאתה יוצא ממנו וחוזר לחיים שלך, למשפחה ולבית, יש להם חלק

מאוד מהותי באותו עולם. בפרשנות שאנחנו מביאים היה לי חשוב לספר על שני העולמות האלה יחד – לתאר את המחיר שהאחד משלם כלפי השני, ולבטא את הרעיון שיש להם אותה עוצמה ואותו כוח. גם אני פגשתי את המחזה הזה בפעם הראשונה בתיכון אדם: לאמנויות שבו למדתי. בכיתה ט' עבדנו על פרויקט שלם סביב "פונדק הרוחות" וכל הכיתה הציגה סצנות מהמחזה. כאשר שיר הכירה לי מחדש את המחזה, נאלצתי לקרוא אותו בעיניים טריות לחלוטין, מפני שבתור תיכוניסט לא הצלחתי להמריא הלאה למקומות שמעבר לפשט. גיליתי שמאוד קשה לאתר מבניות או חוקיות במחזה הזה. שיר, תוכלי לספר על החלטה אמנותית שקיבלת בעבודתך כבימאית? כדי לעקוב אחרי העלילה הכנסנו להצגה השלמות שיר: ויזואליות רבות שמספרות את הסיפור בנוסף לטקסט. כמו כן הרגשתי שצריך לחזק את הדמות של בעל התיבה, שבעיניי מייצגת את המשורר ואת אלתרמן עצמו. הוא מעין מקהלה יוונית שיש לה הסתכלות מבחוץ על הדברים – לפעמים צינית, לפעמים מבהירה. לכן גם שזרנו פנימה שירים בעיקר מתוך "כוכבים בחוץ" של אלתרמן, שהביאו עוד נופך לדמות שלו והרחיבו את המבט החיצוני הזה, עם לחן קברטי נוסח ברטולד ברכט וקורט וייל.

4

להסיט אותו מהמחשבה היומיומית שלנו ולא לשים לב אליו, אבל יש לו אפקט והוא גובה מחיר מאוד ניכר וברור, משום שכעבור שנים אתה מוצא את עצמך פתאום מסתכל אחורה ועושה עם עצמך חשבון נפש. אנחנו מנכיחים את הזמן על הבמה בכוונה, כדי לעמת אותו איתנו. לסיכום, ההצגה מביאה את מסעו של האמן, של הפרט הנאבק בקולות שבתוכו, אשר מצד אחד מבקשים את המימוש העצמי, המקצועי והיצרי, ומנגד את החיים עצמם – חיי זוגיות אשר מגלמים את האפשרות למשפחה, חיי היומיום, עול הפרנסה והשגרה. קולות אלו הופכים בהצגה לדמויות בשר ודם, הנאבקות זו בזו במלחמה שבין החיים והאמנות.

בנוסף, אנחנו מספרים על הבמה שני סיפורים מקבילים שיש להם השפעה אחד על השני. חננאל ונעמי נמצאים כל העת בו זמנית על הבמה. אנחנו רואים איך בעוד הקריירה שלו עולה ונוסקת והוא מתחיל להגשים את חלומו, היא בעצם נמכרת לחלפן ולבנו ומתחילה לעבור מסכת התפוררות והתעללות. בעוד כבודו עולה – היא שוקעת. סחיבת השק על ידי נעמי היתה חייבת בעינינו להפוך לאיזשהו דימוי סמלי. אנחנו רואים את השק האימתני הזה עובר ברקע, כמו שעון חול, או קו אק"ג שמנטר את פעילות הלב. בעוד איזו אנרגיה של חיים פורצת קדימה, נעמי ממשיכה לשלם את המחיר בעבודה פיזית. כמו סיזיפוס שמגלגל את הסלע. מהי השפה שבחרתם לעיצוב החלל בהצגה? כאשר קוראים את המחזה, נורא קשה לדמיין חלל אחד אדם: שיכול להכיל אותו. בקריאה ראשונה הוא מתאר המון מקומות וחללים שהם בעלי משמעות לדמויות ושאפשר להבין את הסיפור דרכם. זה היה תהליך מורכב לוותר על הריאליזם של המחזה, אבל ידענו מראש שנצטרך לעשות זאת. אחד הדברים שנצמדנו אליו חזק זהו השלד החשוף שמתואר בתחילת המחזה. זהו מקום שהוא לחלוטין עור ועצמות, שמתוכו אחר כך אנחנו מתחילים לברוא את הלוקיישנים בצורה קצת יותר מפורטת. זו במה מאוד פונקציונלית, שנועדה לשרת את עבודת השחקנים עליה. חשוב לומר שבניקיון ובנזיריות שלה, הבמה בעצם שיר: מאפשרת גם לדמיין. מבחינתי זהו חלל של תת מודע. הבמה היא "טבולה ראסה" שאנחנו יוצקים לתוכה את כל החוויות והרגשות שלנו, כמו מעין מישור נפשי שממנו עולים וצצים הדברים, ושוב נבלעים אל תוך עצמנו. מוטיב מאוד חשוב במחזה ובהצגה הוא הזמן החולף. זה אדם: בא לידי ביטוי בשק שנעמי סוחבת ובמעברים של השחקנים, שהולכים ומזדקנים לאורך ההצגה. מעברי הזמן – אנחנו בתוך ההצגה קוראים להם קפסולות שיר: זמן – ממחישים אילו שריטות וצלקות, גם פיזיות וגם נפשיות, מותיר לנו מהלך החיים. הזמן הוא דבר חמקמק שאנחנו נוטים

שוחח עם היוצרים: אסף ברזניצקי

יהויכין פרידלנדר

5

העולם, הפונדק ופונדק כבימת תיאטרון

שמעון לוי

כדינם של מחזות רבים, שם היצירה מרמז מראש על מה שצפון בה, ומלוא משמעות השם תסתבר רק בדיעבד, עם תום המחזה או בסוף ההצגה. "פונדק" הוא מקום של זרות נעימה, של אי מחויבות, של נימוס ארעי, של התקשרויות מזדמנות ולא לנצח. הפונדק הוא חלל ביניים שיש בו מסגירותו של הבית וגם מהדרך ש"עודנה נפקחת (כמו עין?) לאורך". אפילו פחות ממלון או אכסניה, שוהים בפונדק באופן זמני, בארעיות שאיננה אמורה לפגוע באיש או באשה. בפונדק עושים אתנחתא לנגינה, לכוס יין ולזמר, אוגרים בו קצת מזון ומנוחה לתדלוק גוף ונשמה בדרך מטאפורית הפרושה בין המגורים של הבית (וממילא קובע אלתרמן ש"דין הבתים לשקוע") לבין בית-עולם, שהגוף ישכון בו לנצח בעוד הנשמה תצפה לתחיית המתים. בפונדק, כדימוי המתממש על בימה בחלל תיאטרון, יש הרבה מאופיו של התיאטרון עצמו: בשניהם מתקיים מפגש קצר (שהוא אינטנסיבי כמידת רצונם ויכולתם של הנוטלים בו חלק), בין בעלי המקום לבין האורחים, ועל הבימה או בטרקלין הפונדק נערכות הצגות בין מסיכותיהם, הנלבשות על פניהם של האורחים בינם לבין עצמם. מבחינה אישית אלתרמן משתמש בדימוי הפונדק באופן ביוגרפי מאוד, ולאו דווקא מן הצד הרכילותי. הפונדק, בעיקר פונדק של רוחות, הוא תחום של מפגש מפריד, חיץ בין ה"כבר לא" מחייו הישנים של חננאל לבין ה"עדיין לא" של משאת חייו. חננאל חי חיי "כמעט", נידון להצלחה חיצונית מאחר שמִשְׁכֵּן את רוחו אצל המלאך-הקבצן- האימפרסריו, ובד בבד הוא נידון לעקרות רוחנית מאותה סיבה עצמה. הוא עומד על הסף התיאטרוני וההווי כל כך, שבין הכאן והעכשיו לבין השם והמעבר, סף שלבימת התיאטרון נוח לחצותו מידי פעם בפעם.

אור לומברוזו, עירית פשטן, ניר רון

הגוף כפונדק: העולם, הפונדק ופונדק כבימת תיאטרון, שמעון לוי, מתוך 1994 , דצמבר 179 , גליון 77 עתון

6

יהויכין פרידלנדר, יניב סגל, סוזנה פפיאן, איתי שור

נתן אלתרמן יָרֵחַ /

ג ַּם לְמ ַר ְאֶה נ ו ֹש ָׁן י ֵשׁ ר ֶג ַע שֶׁל ה ֻל ֶּדֶת . שָׁמ ַי ִם ב ְּל ִי צִפ ּו ֹר ז ָר ִי ם ו ּמְב ֻצ ָּר ִי ם . ב ַּל ַּי ְל ָה הַסָּה ו ּר מ ו ּל ח ַל ּו ֹנ ְךָ ע ו ֹמ ֶדֶת ע ִי ר ט ְב ו ּל ָה ב ִּב ְכ ִי הַצ ְּר ָצ ָר ִי ם . ְ ו ּב ִר ְא ו ֹת ְךָ כ ִּי ד ֶר ֶךְ ע ו ֹד צ ו ֹפָה א ֶל ה ֵל ֶך ַ ו ְה ַי ָּר ֵח ע ַל כ ִּי ד ו ֹן ה ַב ְּר ו ֹש ׁ, אִתָּהּ א ו ֹמ ֵר – א ֵל ִי , הֲע ו ֹד י ֶש ְׁנ ָם כ ָּל א ֵל ֶּה ? הֲע ו ֹד מֻת ָּר ב ְּל ַחַשׁ בִּשְׁל ו ֹמָם ל ִד ְרֹש ׁ?

מ ֵא ַג ְמ ֵי הֶם הַמ ַּי ִם נ ִבָּט ִי ם א ֵל ֵי נ ו ּ. ש ׁו ֹקֵט הָעֵץ ב ְּא ֹד ֶם ע ֲג ִי ל ִי ם . ל ָע ַד ל ֹא תֵעָק ֵר מִמ ֶּנ ִּי , א ֱל ֹה ֵי נ ו ּ, ת ּו ּג ַת צַעֲצ ו ּע ֶי ךָ ה ַג ְּד ו ֹל ִי ם .

,1938 , הוצאת יחדיו כוכבים בחוץ מתוך 38 ' , עמ 1995 , הדפסה מחודשת: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב

7

בין חננאל לרבי עקיבא

רות קלדרון–בן-שחר

אָמַר רַ' עֲקִיבָא לְאִשְׁתּוֹ: רְאִי אָדָם זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ תֶּבֶן אֵין לוֹ. ׁאָמְרָה לוֹ: לֵךְ וּלְמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָש לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. לְסוֹף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָמַד וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהֵבִיא עִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים. יָצְאוּ הַכֹּל לִקְרָאתוֹ. שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה אַף הִיא לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת: שַׁאֲלִי לָךְ בְּגָדִים וְלִבְשִׁי וְהִתְכַּסִּי. אָמְרָה לָהֶן: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (משלי יב, י). כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶצְלוֹ נָפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת רַגְלָיו. דְּחָפוּהָ תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהָ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא.

רַ' עֲקִיבָא רוֹעֶה שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הָיָה. רָאֲתָה רָחֵל בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ שֶׁהוּא צָנוּעַ וּמְעֻלֶּה, אָמְרָה לוֹ: אִם אֶתְקַדֵּשׁ לְךָ תֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לָהּ: הֵן. ֹנִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּצִנְעָא. שָׁמַע כַּלְבָּא שָׂבוּעַ וְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתו

וְהִדִּירָהּ הֲנָאָה מִכָּל נְכָסָיו. הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְרַ' עֲקִיבָא.

בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיוּ יְשֵׁנִים בְּמַתְבֵּן, הָיָה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אָמַר לָהּ: אִלְמָלֵי הָיָה בְּיָדִי הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב.

בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לָהֶם כְּבֶן אָדָם וְקָרָא עַל הַפֶּתַח וְאָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי קְצָת תֶּבֶן, שֶׁאִשְׁתִּי יָלְדָה וְאֵין לִי בְּמָה לְהַשְׁכִּיבָהּ.

8

מתוך: ספר האגדה, עמ' קעט

בסיפורים רבים נתפסת הנגינה בכינור כאמנות "יהודית". הכינור טעון גם כסמל במושגים, כמו הנוודות, הארעיות, שמנוגדים לעולמה של נעמי, שמרכזו הבית. בשני המקרים מדובר באדם במיטב שנותיו. ר' עקיבא, מספרת האגדה, היה בן ארבעים כשהחל ללמוד, וחננאל מעיד על עצמו: "כבר אינני נער ומחצית חיי חלפה". ר' עקיבא משמש כרועה צאן; מקצוע בזוי, אם כי מפורסם במסורת, שכן מנהיגים גדולים יצאו מאחרי הצאן להנהיג את העם: משה, יעקב, דוד – הרועים הגדולים. עקיבא הרועה אינו נוטש את מקצועו אלא משכלל ומביא אותו לשיא. הוא חוזר בראש "עדר" של עשרים וארבעה אלף זוגות תלמידים, ומנהיג את מהפכת התורה שבעל פה. חננאל מנגן בקובה שכוחה. הוא מרקיד זוגות ב"ניסור" על כינורו, מנגן על מנת לאכול לחם. גם הוא אינו עוזב את עיסוקו אלא משכלל אותו לנגינה לשמה. בשני העולמות הרוחניים, של תלמידי חכמים ושל אלתרמן, ישנה הנחה כי מקור הכוח הוא האישה. בשני הסיפורים עומדת דמות האישה בין המציאות למיתוס. לאישה באגדה יש כוח ראיה אלוהי. גם היא, כמוהו, בוחרת רועה מאחרי הצאן ועושה אותו למנהיג. במחזה מצויה נעמי בין החיים למתים וממריאה מעבר למציאות. ניכרת העובדה שאת שני הסיפורים כתבו גברים; גברים שעשו במלאכה, והיו מודעים לכוח הבא להם מן האישה שקידשו, שקידשה אותם למלאכתם, מודעים לזכותה ולקורבנה. אך ישנו גם הבדל: אלתרמן הספקן בוחר להשאיר את גיבורו, חננאל, בחוסר מודעות במובן העמוק. חננאל אינו מכיר בכוח שבא לו מנעמי, ובכך מועצמת הנימה הביקורתית. בעל המחזה מתרחק מגיבורו ומבקר אותו. הוא נותן ביטוי לפן שאינו קיים באגדה, אך מצוי, להבנתו, במערכת יחסים מעין זו. הוא שם בפיו של חננאל קול אחד, וכמחזאי מוסיף קול אחר. בעל האגדה, לעומתו, מזדהה עם גיבורו רבי עקיבא ומייחס לו שלימות. נתן אלתרמן יוצר מחזה מודרני תוך שימוש בחומרים תלמודיים. מחויבותו אל המקורות הקלאסיים אינה מחויבות של קבלת סמכות, אלא של השראה, כ"אומן מלים", בעל מקצוע, שכלי עבודתו הם מלים ושפה, והוא מודע לעוצמת הקשר בין דוברים ויוצרים בשפה העברית לדורותיהם.

ק ָר ְב ַּן אָשָׁם ה ָי וּ ח ַי ַי ִךְ, נ ָעֳמ ִי , ו ְאֶת אָשָׁם חֶטְא ִי ש ִׁל ַמְת ְּ. ( מת ו ך המ ח ז ה )

אריאל וולף, סוזנה פפיאן

רות קלדרון–בן-שחר, מתוך "כנפיים של זהב – על 'פונדק הרוחות' לאלתרמן כמדרש אגדה", .1992 , , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב טורא ב' – אסופת מאמרי הגות ומחקר במחשבת ישראל בתוך

9

פאוסט ב"פונדק הרוחות"

גדעון עפרת

מוטיב פאוסטי מרכזי ב"פונדק הרוחות" הוא המוטיב הרומנטי הידוע של האוהבת, המקריבה את עצמה על מזבח הגשמת האני של אהובה. זהו המוטיב של סולוויג הסובלת והאוהבת, שאינה מרככת את נאמנותה המוחלטת לפר-גינט, אף שהלה אינו טורח להשיב לה אהבה שערה. ואולם בה במידה שנעמי היא סולוויג, הרי היא גם גרטכן מ"פאוסט". ב"פאוסט" של גיתה משמשת גרטכן כקוטב הטוהר, התמימות והארציות הפשוטה, והיא מנוגדת לכל הכמיהות החומריות והברית של פאוסט עם השטן. כך מעצב אלתרמן את נעמי כניגודו של חננאל. הוצאת צ'ריקובר, הדראמה הישראלית, קטעים מתוך ספרו של גדעון עפרת 1975 , תל אביב

הרומאנטיקה של "פונדק הרוחות" אינה מנסה להסתתר במחזה. היא מציגה את עצמה כבר בשם המחזה או בשורות הראשונות של המחזה, הגוררות אותנו ללשון פואטית ולמיסטיקה של "אשמורת אחרונה של לילה בחלון". יסודות רומנטיים אלו מתעצמים במחזה: "עולם השחור" – עולמן של הרוחות, המוות, השדים והחיות הולך ומתגבר לאורך המחזה, וכל השירה – שהיא לשון המחזה כולו – סגורה במסגרת מעגלית של בין לילה (יציאת חננאל בפתח המחזה) ללילה (הליכתה של נעמי בסיום המחזה). דיון מלא ברומאנטיקה של "פונדק הרוחות" חייב להתפרש על שני תחומים מרכזיים במחזה: הבעיה של הגשמת החירות האינדיווידואלית ובעיית הקרבת האני למען האהבה. שני נושאים רומאנטיים אלה הם תואמים, ונשזרים במיתוס הרומנטי היסודי המצוי בבסיס המחזה – המיתוס הפאוסטי: הן נעמי והן חננאל מוכרים את נשמתם לשטן. נעמי משעבדת את עצמה מרצון למשך שתים-עשרה שנים כדי להבטיח את אושרו של חננאל. ההשוואה ל"פאוסט" מחייבת, כי נעמי היא נשמתו של חננאל (שהרי פאוסט מוכר את נשמתו לשטן, כדי להבטיח את אושרו שלו. חננאל מוכר את נשמתה של נעמי כדי להבטיח את אושרו). ביסודו של דבר – זוהי אותה עיסקה בשני המחזות. פושט היד מתחייב להביא לבן-בריתו הצלחה ומנוחת נפש, אולי גם אישה. לנשים שמשיג מפיסטו לפאוסט יש הד בפונדקית של "פונדק הרוחות", ומסע הצלחותיו האומנותיות של חננאל הוא מסע האושר האמיתי או המדומה של פאוסט.

שחר נץ, יהויכין פרידלנדר, איתי שור, אריה צ'רנר

10

שיר גולדברג – עיבוד ובימוי .)2005( בימאית הבית של תיאטרון החאן. בוגרת תואר שני בבימוי, החוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב בשר גבירותי (האקדמיה למוסיקה ע”ש בוכמן-מהטה), האופרה דון ג’ובאני (פסטיבל ישראל), אבא שלי לא ציפור בין עבודותיה: תהִלה, האדרת, כנרת כנרת, חלום ליל .)2006 (פסטיבל עכו Walk (wo)man ,) (פסטיבל ישראל היי יפה (אנסמבל הרצליה), ורבותי (תיאטרון גשר), מסעות אודיסאוס (הבימה), אדם לא מת סתם, המאהב, אבא גוריו, סיפור פשוט (תיאטרון החאן), קיץ, בדמי ימיה (תיאטרון באר שבע). בימינו לא יוצאים לדו קרב , צ’כיה, encounter 2007 ופרס היצירה המקורית בפסטיבל 2006 , זוכת פרס הבימאית המבטיחה בפסטיבל ישראל על ההצגה היי יפה .2014 , על אותה הצגה. זוכת פרס רוזנבלום

אדם קלר – תפאורה , קיבוץ צרעה. למד בחוג לעיצוב במה בבית הספר לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. 1986 יליד

בתיאטרון לישראל וחזרה בתיאטרון גשר, הרצל אמר, קיץ במריאנבד, רוח התיאטרון, המחברת הגדולה בין עבודותיו לתיאטרון: מתיאוס פסיון, בתיאטרון באר שבע, בימינו לא יוצאים לדו קרב בתיאטרון החאן, פילוקטטס, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ היידיש, עם התיאטרון של באדן גרמניה לא לשכוח לאהוב בתיאטרון בית לסין, מזל טוב אני אבא עם להקת המחול קמע, לא נודע, מנמוסין באנסמבל הרצליה. מפגש באין סוף בתיאטרון חיפה, תופעות לוואי, אמא תרזה איננה בתיאטרון נחמני, גאולה ותיאטרון בית לסין,

בתיאטרון החאן. כינרת כינרת על עיצוב התפאורה להצגה 2015 זוכה פרס התיאטרון הישראלי לשנת משהו נפלא עומד לקרות. על עיצוב תלבושות להצגה 2011 זוכה פרס תיאטרון הילדים לשנת משהו נפלא עומד לקרות. על עיצוב תלבושות להצגה 2011 זוכה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים לשנת

טל קילשון – תלבושות 2012 , גבעתיים. מעצבת תלבושות וארט לבמה ולטלוויזיה, בוגרת תואר ראשון של בית הספר הגבוה לעיצוב אופנה שנקר 1985 ילידת מייד אין יזראעל, הקוסם מארץ עוץ, בין עבודותיה בתיאטרון: להקת המחול הקיבוצית: "טוביה החולב, תיאטרון השעה הישראלי: (זוכת פרס הצגת השנה ומועמדת לפרס עיצוב התלבושות). תמונתה של מדינה התיאטרון הארצי לילדים ולנוער: סיפור הפרברים. לעשן כמו גבר. פסטיבל ישראל: אביב מתעורר, תעלולי סקפן, תיאטרון עכו: , נוכלות, מסיבת יצירה, אחותי קפצה כיתה. MTV , כדברה, בית הכלבים עיצוב תלבושות וארט לטלוויזיה:

LO(r)CA – Teatronave 73 Madrid : תיאטרון בחו"ל The greenhouse academy – Netflix : טלוויזיה בחו"ל

11

רוני כהן – תאורה הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, בתיאטרון החאן: מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או ועוד. מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה בתיאטרון בית ליסין: בגדי המלך. נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, בתיאטרון באר שבע: מתחתנת, אמא מאוהבת. גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, בתיאטרון הקאמרי: הביתה הביתה. ארגנטינה, אמא תרזה איננה, בתיאטרון חיפה: ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא. אמסטרדם. 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה בשנת נפוליון - חי או מת! על ההצגה: 2018 ובשנת הנסיכה האמריקאית, על ההצגה: 2009 , בשנת הקיץ על ההצגה שלומי ברטונוב – מוסיקה . זוכה פרס השחקן בפרסי אסיטז' 2011 . זוכה פרס השחקן הטוב, פסטיבל עכו 2010 בוגר סטודיו ניסן נתיב ת''א .2016 " . זוכה פרס המלחין, "קיפוד הזהב 2015 (תיאטרון תיאורמה (תיאטרון הנפש), בנוגע לציפור (הבימה), סיפור פשוט, יהוא בין עבודותיו בתיאטרון: . (החאן) בדמי ימיה , הליוגבלוס, תיאורמה (תיאטרון תמונע). בין עבודותיו כמוסיקאי: הליוגבלוס הקובייה),

ענת זמשטייגמן – דיבור והדרכת טקסט . בוגרת סמינר הקיבוצים – מסלול הוראת תיאטרון ובימוי. 1998 , בוגרת בית צבי

שחקנית, מדריכת טקסט ומורה לדיבור והדרכת טקסט. מלמדת בתלמה ילין, בית צבי, סמינר הקיבוצים ועוד. הדרכות טקסט: תיאטרון הספריה, בית צבי, תלמה ילין, תיאטרון הסימטה ועוד. שיחקה בתיאטרון בית ליסין, הבימה, באר-שבע, חיפה, תיאטרון הספריה, תהל, תיאטרונטו ועוד. לסביהונסט. ביימה, כתבה ושיחקה בהפקה

12

אריאל וולף – חֲנַנְאֵל, עיצוב תנועה . בוגר בית הספר לריקוד "ארתור מארי". 2010 , בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, במלגת הצטיינות הלילה השניים-עשר, חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, הקמצן, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: קצרים וחתול, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, פילוקטטס, שיר ישן רחוק... 2 , גברים

התגנבות יחידים. קולנוע: כוונות טובות, משפחה טובה. טלוויזיה: (פסטיבל עכו). הליוגבלוס (תיאטרון הקוביה), תיאורמה בימוי:

(תיאטרון באר שבע), בימינו לא יוצאים לדו קרב (תיאטרון החאן), חלום ליל קיץ, נפוליון חי או מת כוריאוגרפיה: איי לאב יו לנצח אבל (תיאטרון בית ליסין), משרתם של שני אדונים (תיאטרון הקאמרי), מהומה רבה על לא דבר (תיאטרון היידישפיל). שירי גן עדן (מוזיאון תל אביב), החולד הקטן (תיאטרון גשר), (תיאטרון החאן). חלום ליל קיץ על כוריאוגרפיה להצגה 2017 זוכה פרס התיאטרון הישראלי לשנת קברט וולטיר. עבור 2011 זוכה פרס הכוריאוגרפיה בפסטיבל בת ים שנת

סוזנה פפיאן – נָעֳמִי .2011-2014 לימודים: סטודיו למשחק ניסן נתיב

בתיאטרון הקאמרי: .Odd birds , עקיצה טבעית, התקפת לב, סטריאוטיפי תיאטרון: אנסמבל "ציפורלה". הצגות: לא דובים (בימוי: איציק וינגרטן). בתיאטרון המדיטק: הממונה על משאבי אנוש (בימוי: אודי בן משה), מלון רנדוו אמסטרדם פסטיבל עכו: ארץ פוק, אני דניאיל חארמס, כל דבר חיי צריך. (כתיבה ובימוי: אלי ביז'אווי). ולא יער אגדת הילדה והעורבים. פסטיבל חיפה להצגות ילדים: מדיאה. תיאטרון נחמני, אנסמבל עיתים: בלוג. מעבר להרים ולגבעות, סרק, לב שקט מאוד. קולנוע: כיפת ברזל, גירושים מאוחרים, חופשת קיץ. טלוויזיה: הנשים העליזות מוינדזור (לואיזון), החולה המדומה שחקנית להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחקת בהצגות: (איריס). העולם האחר (אדליידה, שדה, אלנה), נפוליון חי או מת (העלמה אן פייג'),

13

אריה צ׳רנר – בנקאי, רוח ג', חובב מוסיקה אגדות מיערות וינה, חלום ליל קיץ. בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: זינזאנה, ועוד. בטלוויזיה השתתף בסדרות: פוקסטרוט, מכתובּ, לבנון, השיגעון הגדול בקולנוע השתתף בסרטים: , אמא ואבאז, ויקי 2 פלורנטין, הפוך, מעצר בית, השמינייה, מעורב ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, ניו יורק ועוד. ואני, שאטו עין כרם, המלכות אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, דון שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: יש מלחמה בחוץ, צוואתו של (הפקה ישראלית - פלשתינית), קישוט, האשה המופלאה שבתוכנו, רומיאו ויוליה כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, גברים, הקמצן, הצוענים של יפו, ועוד. המקצוען, יחזקאל, עורבים, בוצ'ה, דוד וניה, (הכומר אבאנס), הנשים העליזות מוינדזור (אליקים), אוכלים (ארגנט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: (שופט). הפרקליט (סימס, פאפא), העולם האחר (הברון סאמדי), נפוליון - חי או מת! .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין דוד וניה (שמעי), אוכלים (ד"ר דיאפוארוס), החולה המדומה (פרימו לוי), הזהו אדם? בימים אלו משחק בהצגות: פוליון – חי (פילוסטראטוס, פק), נ חלום ליל קיץ (מספר / בצלאלניק / מגדל התרנגול), כנרת כנרת (אסטרוב), חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק (זאני, שד, דון פליפו, מסקרילו, נפוליון הגרמני), או מת! (פיזאני). ניר רון – בעל תיבת-זימרה החולה המדומה, ראש . השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - 1990 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב בהצגת האבן והשושנים, המוזג. 1990- בפסטיבל עכו משוגע, הכבש הששה עשר, אנטיגונה, מעופפי רשפון. מפתח הלב. היחיד ;2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 בקץ של העץ, זוכה פרס הבמה לילדים ונוער על שחקן השנה בתפקיד משנה .2016 , זוכה פרס תיאטרון החאן ע"ש מיכה שגריר על מצויינות אמנותית האישה המופלאה שבתוכנו, טוני היפה, מיס ישראל, החתונה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: צוואתו של כלב, הנסיכה איבון, אנה גלקתיה, אנטיגונה, נוף ילדות, שש דמויות מחפשות מחבר, מידה כנגד מידה, כנגן המנגן, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה צייד הפרפרים והמוות בשיתוף תיאטרון הבימה, מילה של אהבה, צל חולף, האשליה, החיים הם חלום, הזמרת קירחת יותר, בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סוף משחק, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, אושר, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, דוחקי הקץ, הקמצן, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, המחיצה, פילוקטטס, שיר ישן רחוק...

14

יהויכין פרידלנדר – פושט-יד, אִימְפְּרֵסַרְיו עלובי החיים, עוץ לי גוץ בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - ועוד. לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה המדומה, נכנע ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס בתיאטרון כולם היו בני חוץ מנעמי. בתיאטרון העממי - המחזמר יוסף וכותונת הפסים. בתיאטרון בית ליסין - ועוד. הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי חיפה - ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: פרודים, הרמון, סברי מרנן, המסודרים, החיים זה לא הכל, זהו זה, כל שבת שניה, בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים ארץ מולדת, לשון המראות, מה שנקרא, הלילה - ליאור שליין, ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים. האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, דון פרלימפלין ואהבתו שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: אסתרליין הצגת יחיד, לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, הקיץ, שימון - בידרמן והמציתים, אותלו, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, אהובת הדרקון, סוף משחק, (עגנון), יקירתי קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, 2 , הלילה השניים-עשר, הקמצן – הצגת יחיד, ועוד. עורבים, בוצ'ה, דוד וניה, מתחזקים הנשים (בראלד), תהלה, החולה המדומה (אחאב), אוכלים (זֵ'רוֹנְט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: נפוליון – חי או מת! (אגאוס, ספונג'), חלום ליל קיץ (פייטלזון), כנרת כנרת (פרנק פורד), העליזות מוינדזור (גוסטב). נושים (דויל), העולם האחר ,)3 (אמיליו פנטלונה, שד, נפוליון האמיתי עירית פשטן – פונדקית בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ובמלגת קרן תרבות אמריקה- ישראל. אשת האופה, המלאך הכחול, הפסנתר של ברטה, הנסיכה והרועה, השתתפה בהצגות: בתיאטרון באר שבע - בפסטיבל תיאטרון לשבור את הצופן, בית ברנרדה אלבה. בתיאטרון הספרייה - חשבון פתוח, מפתח לשניים. רחמים. ,2010 פסטיבל תיאטרון קצר יענקלה. - 2004 קצר . זוכת פרס רוזנבלום צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל-אביב .2 מתים לרגע . בטלוויזיה: 2016 ברש, בקולנוע: דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: צל בשיתוף תיאטרון הבימה, בגידה, מילה של אהבה, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה, צייד הפרפרים והמוות חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, שלוש נשים מחכות, בידרמן והמציתים, אדמה קדושה, קצרים וחתול, תמונות מחיי 2 , נישואים, סוף משחק, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, הקמצן ועוד. הכפר, דוד וניה, עורבים, שיר ישן, רחוק..., בוצ'ה, (גב' אליס פורד), הנשים העליזות מוינדזור (טואנט), החולה המדומה בימים אלה משחקת בהצגות: (מינטשי גוטליב). בדמי ימיה

15ֹ

דודו בן זאב – רוח ב', חלפן בוגר בית הספר תלמה ילין והסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב.

לילות הדבש והאימה, הילד חולם, מר סלימר המתוק, זעקי ארץ אהובה, השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: ,1913 : רוקדים בלונסה, מקבת, החייל האמיץ שוויק, סירנו דה ברז'רק, הסירפד של השכן. פרויקט שטרנהיים , קוויאר ועדשים, דמוקרטיה, אמא 2000 דבורה בארון, ליסיסטרטה בתיאטרון הקאמרי: המאובן, תחתונים. - זוכה פרס השחקן המצטיין קפה ערבה, האגם המוזהב, סרט צרפתי, ברנז'ה ועוד. בתיאטרון בית ליסין: קוראז' עליה זכה בפרס החממה, שד, יצר יחד עם שמוליק לוי את הצגת היחיד בתנועה אמא מאוהבת. "פותחים במה", בתיאטרון תמונע: יצר יחד עם אשתו, האמנית פנטיסליאה, הגבול והשיבה. . בתיאטרון נוצר: 1990 פסטיבל עכו פרויקט אמנות רב תחומי – הצגה, תערוכה וספר שכתבו ביחד על ,1994 דיסאינטגרציה זיו פלג בן-זאב את החיים עם איתי, בנם הלוקה באוטיזם. על הצגת היחיד, בבימויו של שלום שמואלוב, זכה בפרס הפרינג' בקטגוריית .2007 המבצע שתי אצבעות מצידון, לא שם זין, תרנגול כפרות, שירת הסירנות. בקולנוע: קצרים וחתול, המקצוען, יחזקאל, אדם הוא אדם, האדרת, 2 שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: עורבים, בוצ'ה. (מינץ), בדמי ימיה (פונדקאי של פונדק הבירית), הנשים העליזות מוינדזור בימים אלה משחק בהצגות: (בוקפאלוס). הפרקליט

איתי שור – בן החלפן .2005 בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ת"א. זוכה מילגת קרן שרת לשנת (גם במדיטק). יואבי בהמכשפה בבית ממול – 2012 זוכה ציון לשבח בפסטיבל חיפה . בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע:

, בימוי: חגי לוי). HBO( 2014 , עולם הבובות של גלי, קיץ 3 , מקימי, חסמב"ה דור 2 דאוס, דני הוליווד בטלוויזיה: תיאטרון נחום גוטמן בצבעים בחול, נונו ביש ילדים זיג זג, אנטון בפצפונת ואנטון. תיאטרון אורנה פורת: תיאטרון רועי באישה, בעל, בית, גבינה שוויצרית באימא קוראז' וילדיה, גולגלה בכולם רוצים לחיות. הקאמרי:

שבע בשבע. צוותא: עידו בלקפוץ מעל העננים, צביקה בן שושן בקול אחד. הנפש: עורבים, אדם הוא אדם, שיר ישן רחוק.... שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות:

כנרת כנרת (אברהם סלנדר), הנשים העליזות מוינדזור (קליאנט), החולה המדומה בימים אלה משחק בהצגות: (זמבוליני, שד, דון פפינו, נפוליון הגבוה, נפוליון נפוליון – חי או מת! (קלאפ), חלום ליל קיץ (זרח, יסנוגורסקי), הפרקליט (שוטר א', שוטר ב‘), חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק האמיתי, זונה צאר), (חייל ב', טבח).

16

אור לומברוזו – רִיבָה, פלונית בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. (בימוי: אלירן מלכה) בתפקיד חלי כהן, הבלתי רשמיים (סרט קצר), רחוב דומינו קולנוע: .2005 ובפסטיגל טרזן וג'יין השתתפה במחזמר (תרצה). בדמי ימיה (פיה / נריסה), חלום ליל קיץ בימים אלה משחקת בהצגות תיאטרון החאן: בדמי ימיה. על משחקה בהצגה 2017 זוכת פרס התיאטרון הישראלי כשחקנית המבטיחה לשנת

שחר נץ – רוח א', כתב, שוטר , זוכה במלגת הצטיינות ע"ש מיקי לאון. 2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א בבימוי אביגיל רובין שתמות אמן מאת ג'ייסון דנינו הולט ובהצגה ניים דרופ ב"תיאטרון הבית" משתתף-יוצר במופע ויואב ברתל. שלבים 10 - איך להיות מאושרים ב על ההצגה 2018 זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות יחיד תיאטרונטו בבימוי מיכאל גורביץ'.

יניב סגל – קוף בפריז, והסדנה להכשרת Le Laboratoire de Formation au Théâtre Physique בוגר בית הספר למשחק רקדנים בגעתון . בבימוי הנסיכה וסוד הדרקון מאת ובבימוי גיבסון בראל וסהר עזימי, פסטיבל בת ים. עשתונות תיאטרון / מחול: בבימוי Wanderkammer soap #7 מאת סהר עזימי, מוזיאון ישראל. הנאשם הראשון יעל סלור, מוזיאון תל אביב. , צרפת. Vanves , תאט'ר דה ואנו Ricci / Forte,

17

נתן אלתרמן

משורר ומחזאי ישראלי, בעל השפעה ניכרת על זרם השירה המודרנית הישראלית.

1970 במרץ 28 – 1910 באוגוסט 14

נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס, 1935- ב נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת תרצה 1941 ובינואר אתר. הוצג לראשונה בתיאטרון "האוהל" המחזה "שלמה 1943 בינואר המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן בתרגומו של אלתרמן. מאוחר יותר באותה שנה יצא ספרו הראשון לילדים "האפרוח העשירי". החל לכתוב לתיאטרון ”לי-לה-לו". 1944- ב החל לכתוב מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו 1967- ב לאחר מותו בספר "החוט המשולש". . הוא נקבר בבית הקברות 1970 במרץ 28 - נתן אלתרמן נפטר ב בקריית שאול. יצירתו העשירה של אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה. מלבד כתיבתו המקורית הרבה אלתרמן גם בתרגום יצירות מופת מספרות העולם. .1968 - במהלך חייו זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל ב אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון וביניהם: "פונדק מחזות: הרוחות", "כנרת כנרת", "משפט פיתגורס", אסתר המלכה". נמצאו בעיזבונו ופורסמו: "חוף המדוזה", "ימי אור האחרונים". כוכבים בחוץ, שמחת עניים, הטור השביעי, עיר היונה, בין ספריו: ספר התיבה המזמרת, כתבים בארבעה כרכים, החוט המשולש, ספר החידות, פזמונים ושירי זמר.

. בנם של יצחק 1910 - נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין ב אלטרמן ובלה לבית ליבוביץ'. התיישבה המשפחה בעיר קישינב, שם למד נתן במסגרת 1919- ב הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים שפורסמו בעלון עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה 1925 הגימנסיה. בשנת התיישבה בתל אביב ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה. יצא לצרפת – תחילה ללימודים באוניברסיטת סורבון 19 בהיותו בן בפריז, וכעבור שנה ללימודי חקלאות בנאנסי. התפרסם לראשונה שיר מפרי עטו – "בשטף עיר" 1931 במרץ התפרסמה רשימתו 1931 – בבמה ספרותית מוכרת. בספטמבר החל לעסוק 1932- הראשונה ב"הארץ". כאשר שב לארץ ישראל ב בכתיבה עיתונאית, תחילה בעיתון "דואר היום" ואחר כך בשבועון "בשער". במקביל המשיך לפרסם גם בכתבי העת "כתובים" ו"טורים" החל לכתוב פזמונים לתיאטרון 1933 ובעיתון "הארץ". במהלך "המטאטא". החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואליה בשם 1934 ביולי עזב את "דבר" והחל לפרסם 1934 "סקיצות תל אביביות". בנובמבר ב"הארץ" טור דומה, אך בעל אופי סאטירי יותר, בשם "רגעים". הוא טורים. 297 התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו לצד כתיבתו האקטואלית הצטרף אלתרמן לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, קבוצה שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", בהוצאת "יחדיו" (למעשה, הוצאה עצמית של 1938- יצא לאור ב חברי הקבוצה), והתקבל כחידוש בשירה העברית.

18

גלגולו של פונדק

מלונות הדרכים בעולם ההלניסטי ובאימפריה הביזנטית נקראו פַנְדוֹקִיוֹן, מילה יוונית שפירושה "מקבל-כל". מקומות אלו שימשו לעיתים קרובות כבתי בושת. ואולם, כל מי שיצא למסע ממושך נזקק לשירותיהם, והם הפכו לאתרי מפגש בין שכבות אוכלוסייה שונות. התפתחות התעבורה האווירית והיבשתית ביטלה את הצורך היו אלה עדיין מוסדות חשובים. 19- בפונדקים, אך עד המאה ה גם בספרות האירופית הכללית של התקופה כיכב הפונדק כמקום התרחשות פופולרי והפונדקית הייתה דמות נפוצה ביצירות, לעיתים קרובות כאישה מופקרת. עם הזמן מוטיב הפונדק מצא .19- את דרכו מהספרות הכללית אל ספרות ההשכלה במאה ה יותר מאוחר היה הפונדק יסוד מרכזי ביצירות העבריות שנכתבו בארץ ישראל המנדטורית. הוא כיכב בשיריו של נתן אלתרמן וגם הופיע במחזה הביכורים שלו, "פונדק הרוחות". אחרי קום המדינה נעלם הפונדק מהספרות העברית; כפי , "שום מקצוען 1977- שכתב מנחם בן ב"ידיעות אחרונות" ב ספרותי צעיר לא ישתמש עכשיו במילים 'פונדק', או 'פונדקאית' האלתרמנית".

03.08.2018 , מוסף הארץ מהשפה פנימה - פנדקאות, על פי אילון גלעד, מתוך בע"מ הארץ כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון ©

עיצוב תמונה: נוטלסטודיו

19

סערת רוחות ב"פונדק הרוחות"

1962-1963 , על הפקת התיאטרון הקאמרי

נבחר "פונדק הרוחות", מחזהו הראשון של אלתרמן, להיות מוצג בפתיחה החגיגית של האולם הקאמרי 1960 בשנת החדש בתל אביב. אולם בסופו של דבר היה זה "כנרת כנרת", מחזהו הבא של אלתרמן, שחנך את בית התיאטרון .1961 החדש בהצגת בכורה חגיגית ומיוחדת בסוף . הבימאי גרשון פלוטקין ליהק 1962 החזרות על "פונדק הרוחות" בתיאטרון הקאמרי החלו כנראה בסוף ספטמבר להצגתו את הטובים בשחקני הקאמרי: חנה מרון, יוסף ידין, אברהם בן-יוסף, זלמן לביוש, נתן כוגן, אברהם חלפי, עודד קוטלר, צמד "הדודאים" (בני אמדורסקי וישראל גוריון), ועוד רבים אחרים. לאחר הבכורה הרשמית הופיעו בכל העיתונים ביקורות שהתייחסו אל ההצגה באהדה רבה וראו בה ציון דרך חשוב וחיובי בדרכו של התיאטרון הישראלי. הביקורות השוללות הדגישו טעויות בליהוק ובבימוי והיו אף שהציעו להציג את המחזה מחדש בפירוש אחר. ביקורת חריפה במיוחד כתב מבקר עיתון הארץ, החשוב בין מבקרי אותם ימים, חיים גמזו. אנשי הקאמרי ואלתרמן נפגעו עמוקות ויצאו למלחמה בגמזו. הרוחות סערו ימים רבים, והוויכוח גלש לשאלות עקרוניות על מהות ביקורת תיאטרון ועל תפקידה התרבותי, וכן לעיסוק ביחסי אלתרמן וגמזו. בתגובה ערך התיאטרון הקאמרי סימפוזיון על "פונדק הרוחות". המנחה היה המשורר אברהם שלונסקי והשתתפו בו המבקר דן מירון, הבמאי גרשון פלוטקין ואלתרמן, שהפעם נכח בעצמו ולימד זכות על מחזהו, תוך שהוא מתפלמס עם ביקורתו של גמזו. פעם. התיאטרון ראה בכך 127 הרוחות סערו, אבל היחס האוהד גבר בסופו של דבר על הביקורת וההצגה הוצגה הצלחה כפולה, אמנותית וכלכלית, וברבות השנים נרשם גם פיוס בין אלתרמן ובין גמזו.

2008 , , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב מול תגמול מחיאות כפיים – נתן אלתרמן והבמה העברית על פי דבורה גילולה, מתוך

20

ניר רון, דודו בן זאב, אור לומברוזו, אריה צ'רנר, שחר נץ, יניב סגל

21

אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : להתקשרות נשמח לצרף ידידים נוספים.

אודי בן משה מנהל אמנותי: | אלישבע מזי"א מנכ"לית:

עמוס אונגר - יו"ר, יגאל בן אריה, עינב בר, רותי חברי הוועד המנהל: דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי- קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, ינון עוז-ארי, ענת פינסטרבוש, יון פדר, פלורה צדוק, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אורי שרף הלל שטיינברגר - יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל חברי ועדת ביקורת: שיר גולדברג בימאית בית: שחקני להקת תיאטרון החאן: נטלי אליעזרוב, דודו בן זאב, יואב היימן, אריאל וולף, אודליה מורה- מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: יובל אורון, תמר אלקן, אדי אלתרמן, גיא גורביץ', יהב גל, אמיתי זיו, ניצן לברטובסקי, גלעד לדרמן, אור לומברוזו, רן לשם, יעל מור, שמעון מימרן, שחר נץ, שרי עציץ, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, נילי רוגל. צוות תיאטרון החאן: דפנה ; מנהלת שיווק: ברטה שטרית חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ; מנהלת רוני כהן ; מנהל תאורה: ששון חזם ; מנהל טכני וייצור: לוטן אסף ; מפיק אמנותי: אירית בלומנפלד מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: – "מים שקטים איתי ליטמן ; יחסי ציבור: אורית הראל ; דוברת: ברזניצקי ; ניהול הפקה: נעמה אֶנוֹש תקשורת"; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: ; מרינה ברייטר ; הנהלת חשבונות: עדנה טוויג, שקד לוי, ליזי מזרחי יונתן ; תאורנים: עאסם אל-שריף ; מנהל במה: קרן ברק אחראית מנויים: מיכאל אבבו, ; טכנאי קול: ריינהרד סטו, יצחק סקילי, מרטין קנטור , לוי ; חאלד חמדאן, איתמר מבורך, אנטון קוצ'ר ; עובדי במה: יהונדב גילת ; איפור, פיאות יעל ברוך, פאולה טימונר, דנה שעובי הלבשה ואביזרים: קופאים: טל ירמולינסקי ; אחראית קופה: סופי מולדבסקי ותפירה: נועם בן יונה, מעין ליכטנברג, אלעד טורטן, ניקי מור, נטע ספורן, ענבל הילה דייטש (אחראית), מתן בעהם, ; מח' טלמרקטינג: פרל, מיכל תמרי קרן יניב, אלי בנימין ישראל, מלכי ליפסקר, קרן ניר, ספיר כץ, אביב אורי פישר (אחראי), ; דיילים: פולינס, אביאל פז, ניצן שי, ספיר שער נעם אבידן, אור אונגר, סיון בוכהיים, אביגיל ביילי, שירה מזרחי, מעיין מחמוד גית ; עובד הבית: צוק-רן, אורי קרן, אן שטרית

עמיתים מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רוז ואליהו בן טובים אראלה ומרדכי בר-און

ידידים רונית ואפי אברמזון פרנסיס וברוס אופנהיימר אורה ויעקב אחימאיר בתיה ארטמן עליזה אשד רות בורמן דורית ויחזקאל ביניש מירלה ושרון במברגר שוחרים נירה וישראל ברטל דברה ולואיס גרבר רנה ומאיר חת אפרת ומיכה טל ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס אליעזר (ז"ל) וגאולה שמואלי

ארנה ואדוארד כהן תחיה ואברהם סנפירי לינה פישר לסלי סבה וורדה שיפר נירית צ'רננסקי שלומית ופלג רדי אליס שלוי

נורית ואהל הרמן רחל ויהודה וייס דן זיסקינד

אתי ויעקב למדן אברהם (ז"ל) וחבצלת לורברבוים דינה ושלמה מור יוסף זאב ואורנה מחנאי דורית ונפתלי מיכאלי רות מירון

רות גילאי דינה ויורם גרינשפן דפנה גרנות נעמי וינד מירה ויינשטין אילנה ויורם וקשלק ציפי זרנקין ויואב איגרא פרנסין וראובן חזן נחמה חסון שרה ושלמה חסון נעמי ואבי חפץ רות חשין מיכה ואפרת טל דליה טלמור איטה ילין דבי ועמוס יפה נאוה וחיים יפה עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון ויאן גונווג

רפי מרון רחל מרין אסתר נרקיס שמחה סיגן

ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון נטע בן פורת מאיר בסן סוניה וזמיר בקל רמי בר גיורא נעה וישראל בר גיל רות ברמן נורית ואמתי ברקול חביבה וחזי ברקלי רבקה ויאיר גוטמן תמי גוטמן

רות ומיכאל סלע תחיה והרי ספיר שרה עצמון יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש

רונית ושלמה רבינוביץ' ציפי רומן זיוה רותם אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

ברוריה פרסבורגר נעמי ודוד קאסוטו דב קולני יהודית קרפ שילה וצבי רביב

עו"ד עמי פולמן יועץ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנים:

22

Inn of the Ghosts

Adapted and directed by Shir Goldberg

Set and Design: Adam Keler Costume Design: Tal Kilshon Lighting Design: Roni Cohen

Modern adaptation of Hebrew classics By Nathan Alterman

Music: Shlomi Bertonov Choreography: Ariel Wolf Dialogue coach: Anat Zamshteigman Actors (in order of appearance): Ariel Wolf – Hananel Suzanna Papian – Naomi Nir Ron – Organ-grinder Yaniv Segal – Monkey Or Lumbrozo – Lass, Woman

סוזנה פפיאן, דודו בן זאב

Arie Tcherner – Banker, Ghost C, Music Lover Yehoyachin Friedlander – Beggar, Impresario Irit Pashtan – Innkeeper Shachar Netz – Ghost A, Reporter, Policeman David Ben Zeev – Ghost B, Money-changer Itai Szor – Money-changer's son

Hananel, a violinist, ventures out into the world in search of fame, swearing to return to his wife Naomi. Naomi agrees to sacrifice herself for the sake of Hananel's career. They separate and vow to meet up again at the same place and time twelve years later. Naomi sells herself to the money-changer's son who is in love with her and becomes his maid, while Hananel goes on to fulfill himself. Hananel meets various characters on his journey: a beggar who becomes his impresario, an organ-grinder who hands out luck charms, a beautiful innkeeper, scholarly "ghosts" and an enthusiastic crowd of fans. Over the years Hananel reaches the height of fame, but in a moment of crisis and self- reflection, he realizes that the "art" to which he has dedicated his life, and for which he was prepared to abandon Naomi to a life of suffering and loneliness, distanced him from the "real world."

Production Staff: Producers: Shakehd Levi, Lizi Mizrachi Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen

Program Editor: Assaf Berznitsky Photography: Yael Ilan Public Relations: Itai Litman , "Mayim Shketim" Communications

The performance lasts about 1 hour and 40 mins. (without intermission) Premiere: November 10th, 2018.

23

יהויכין פרידלנדר, אריאל וולף, עירית פשטן

9354102 , ירושלים 2 מחלקת מכירות, דוד רמז להזמנת כרטיסים והצגות: www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל

Made with FlippingBook - Online catalogs