מכון חרוב - מדריך לקבלת הילדים החטופים

מדריך לקבלת הילדים החטופים

נכתב על ידי: עו"ד עפרה בן מאיר | ד"ר איילת רוזנטל | ד"ר פולה דוד | פרופסור כרמית כץ

1

המתווה הזה מוקדש לילדים

איננו מכירות אתכם אך אין יום שחולף מבלי שאנחנו מתגעגעות אליכם

במתווה הזה אנו מקוות כי עם קבלתכם תקבלו את המענה הראוי ביותר אנו חולמות את חזרתכם אלינו במהירה בימינו אמן

נשות ואנשי מקצוע יקרים

בימים נוראים אלה אנחנו אתכן

אתן שמנסות לנשום בכל יום מחדש, ממשיכות לתפקד ולהיות בחזית ההגנה החברתית על מדינת ישראל אנו מלאות הערכה על המחויבות שלכן, האהבה שבכן, האמונה שלכן ומבקשות מכן רק דבר אחד – בימים אלה אל תשכחו לנהוג בחמלה כלפי עצמכן – תעצרו לרגע לנשום, להביט בשמיים הכחולים, לומר לעצמכן מילה טובה ולהאמין שעוד יהיה טוב.

הקדמה עקרונות ההתערבות עם הילדים החטופים יתבססו על ארבע נקודות מבט מרכזיות כמפורט להלן 1 . נקודת המבט ההתפתחותית מדוע היא רלוונטית? הילדים שנחטפו הם בגילים שונים וברמות התפתחות שונות (ובכללם גם ילדים עם מוגבלות שעשויה לבוא לידי ביטוי בצרכים התפתחותיים ייחודיים). אף על פי שהעקרונות במדריך מתייחסים להתערבות עם כלל הילדים, יש לערוך התאמות פרטניות לכל ילד ביחס לגילו ולרמה ההתפתחותית שלו. – להחזיר את הילדים למסלול ההתפתחותי ולמשימות ההתפתחותיות המטרה המרכזית שלהם בהקדם האפשרי. 2 . נקודת המבט של הטראומה כל הילדים החטופים עברו טראומה בין־אישית, מורכבת וקשה. מדוע היא רלוונטית? לנקודה זו שתי מטרות מרכזיות: 1 . ללמוד על מופעי הטראומה בקרב הילדים החטופים ולסייע לסובבים אותם להגיב אליהם באופן המותאם ביותר. 2 . ללמוד על תגובות הילדים לטראומה תוך התייחסות לייחוסים עצמיים שליליים שעשויים להופיע (כמו תחושת אשמה ובושה) ולסייע לסובבים אותם להגיב אליהן באופן המותאם ביותר. 3 . נקודת המבט ההקשרית כשם שיש להביא בחשבון את הגיל והשלב ההתפתחותי של כל ילד, מדוע היא רלוונטית? יש להביא בחשבון גם את ההקשר המשפחתי והקהילתי שלו. לפיכך עלינו להבין עבור כל ילד מה מצבם של הוריו, אחיו, המשפחה המורחבת והקהילה שלו. מידע זה קריטי לתהליך קליטה נכון של הילד ויש לשאוף לאסוף כמה שיותר ממנו. – להתאים את ההתערבות להקשר הפרטני של כל ילד ולעוגני המשפחה המטרה העיקרית והקהילה שיש לו בחיים. 4 . נקודת המבט של ההתקשרות עוגני התקשרות יסייעו לילדים בהתמודדות עם הטראומה הקשה מדוע היא רלוונטית? שחוו ובחזרה בטוחה יותר לחיים מיטיבים. – לזהות עוגני התקשרות בחיי הילדים ולהחזיר אותם לתוך חייהם על מנת המטרה העיקרית להחזיר את הרצף והביטחון. אם חלילה לא נותרו עוגני התקשרות, יש לזהות את האנשים הקרובים ביותר לעוגני ההתקשרות עבור הילדים ולסייע להם להיכנס לתוך חיי הילדים.

5

מבוא להתערבות

עקרונות ההתערבות יוצגו על פני שלושה עוגני זמן מרכזיים: 1 . שעות ראשונות 24 – שלב הקבלה של הילדים 2 . השבוע הראשון 3 . חצי שנה ראשונה

אולם עוד טרם קבלת הילדים החטופים, יש הכרח לבצע עבודת הכנה מעמיקה ומקיפה. שלב ההכנה – טרם קליטת הילדים – צעדים אלה הם הכרחיים לקידום קבלה מותאמת ובלתי מזיקה לילדים 1 . – יש משמעות מרכזית ללמידת מיפוי ידע על אודות משפחתו וקהילתו של הילד היבט זה בחייו של הילד תוך מענה לסוגיות הבאות: . א האם הילד איבד דמויות משמעותיות? (מידע זה הכרחי כי סביר להניח שאלו יהיו השאלות הראשונות של הילדים, ואנשי המקצוע צריכים להיות מוכנים ל"מתן בשורה מרה"). . ב מיהן הדמויות המשמעותיות, העוגנים שנותרו בחייו של הילד, וכיצד ניתן ליצור איתן קשר ולצרף אותן לתהליך הקליטה בנקודות המתאימות? במידת האפשר רצוי שהעובדת הסוציאלית שתלווה את הילד ומשפחתו תקיים שיחת הכנה עם אותן דמויות לקראת קבלתו של הילד. . ג מה היו מערכות היחסים במשפחה לפני המלחמה? חשוב לבדוק באופן ספציפי אם מדובר במשפחה שידוע כי היא מתמודדת עם אלימות, סכסוך גירושים בעצימות גבוהה, או כל משבר אחר. . ד אם אין הורה בנמצא, מי האפוטרופוס של הילד? המידע הכרחי החל מהשלב הראשון בו הילד יצטרך לעבור בדיקות רפואיות. . ה ? אם כן, וחיית המחמד בחיים, יש משמעות חיית מחמד האם לילד הייתה מרכזית להבאת חיית המחמד לקבלת הילד בשלבים המוקדמים ביותר (אם ניתן, אפילו בתהליך הבדיקות הרפואיות). . ו האם יש לילד צרכים מיוחדים? לדוגמה קשיי תקשורת אשר מצריכים התאמה מיוחדת בהתערבות ובשיח איתו. . ז ? חשוב לברר זאת טיפול תרופתי והוא ניעדר מחלות כרוניות האם לילד רקע של ולא קיבל ADHD־ ולהבין את המשמעות. למשל ילד שמטופל בטיפול תרופתי ל את התרופות עשוי להתנהג באופן שאינו מותאם לו, וזו עשויה להיות הסיבה.

6

. ב על מנת לוודא שלא יחווה כל מחסור: ערכה לצרכיו הבסיסיים של הילד חשוב להכין ממברשת שיניים ומשחת שיניים, ועד ביגוד, הנעלה, משקפיים וכד'. במיפוי חשוב לבדוק לאן הילד חוזר ומה מחכה לו שם. יש לוודא שמחכים לו גם מענים לצרכים בסיסיים. 3 . קריטי כי כלל הצוותים שעשויים לבוא במגע עם הילדים החטופים יעברו הכשרה . חשוב לזכור כי מטרת קבלת הילדים היא לסיים ראשונית בנושא ילדים וטראומה את הטראומה הקשה שהילדים חוו ולהתחיל את תהליך הטיפול בהם. לפיכך חשוב לחדד כי כל התערבות שאיננה מותאמת עשויה להעמיק את הטראומה שהילדים חוו, ויש הכרח להימנע מכך! 4 . – בשעות הראשונות לקבלת הילד חשוב קליטת הילדים באותו מרחב פיזי והכנתו לוודא שכל הילדים (אם יחזרו ביחד כקבוצה) ייקלטו ביחד באותו המקום. במידת האפשר חשוב להכין מרחב פיזי חם ונעים בחזותו, מאורגן ולא עמוס, שבו תתרחש הקליטה של הילדים. יש להקפיד שכל ההתערבויות ייעשו במרחב זה. יש לדאוג שיהיו במקום: שמיכה נעימה, שמיכת משקל, פוף ו/או כריות, כדורים לחיצים בתוך סלסלה ובובות פרווה בסלסלה.

7

1 שלב עקרונות מנחים לשלב הקבלה של הילד השעות הראשונות) 24(

1 . הם עיקרון ראשון במעלה, קליני וערכי מהותי החזרת השליטה לילד ומתן הבחירה בהתערבות של כלל אנשי המקצוע. יש לאפשר לילד בחירה לאורך כל התהליך, להקשיב לו ולכבד את רצונו ואת בקשותיו. 2 . – יש להקפיד שיהיו פנים מוכרות שיקבלו את הילדים דמויות מוכרות ומשמעותיות עם שובם לארץ. אם הילדים משוחררים ביחד עם דמות המהווה עבורם פנים מוכרות משמעותיות, אין להפריד בינם לבין אותה הדמות. 3 . – במידת האפשר ואם ידוע על כך מעבודת ההכנה, כדאי להכין חפצים משמעותיים לילד חפץ משמעותי עבורו, כמו בובה אהובה, שמיכה או כלי נגינה. אם ידוע על חפצים משמעותיים שהושחתו, אפשר לקנות חדשים או כאלה הדומים למקור ולתת אותם לילד. 4 . – יש להקפיד על מתן צרכים בסיסיים לילד בהקדם האפשרי: דאגה לצרכים בסיסיים . אמים . ב אוכל – יש לנסות לברר אם יש מאכל שהילד אוהב לאכול (פיצה, שניצל וכו') ולהביאו. אם לא ידוע על מאכל שהילד אוהב, יש להביא אוכל בסיסי כגון לחם, גבינה ופרי. **חשוב מאוד: אין להציף את הילדים באוכל או בממתקים! . ג בגדים המותאמים למזג האוויר (ג'קט, שמיכה, בגדים קצרים אם חם מאוד) 5 . – יש להקפיד להימנע מהתערבויות פולשניות ככל הניתן. היעדר התערבויות פולשניות יש לשים לב בפרט כי מקלחת עשויה להיתפס כחוויה פולשנית. ניתן להציע מקלחת השעות הראשונות, אך אין לכפות זאת על הילד אם אינו מעוניין. 24־ ב 6 . – אין לחסוך בבדיקות רפואיות. יש לבדוק שהילד לא נפגע ושלא בדיקות רפואיות נעשו פשעי מלחמה, אולם יש להימנע ככל הניתן מחוויה פולשנית. במהלך הבדיקות הרפואיות יש לדאוג כי דמויות משמעותיות ילוו את הילדים תוך כדי שיח והתייעצות עם הילדים. כמו כן יש לתווך להם את הבדיקות באמצעות כמה שיותר מידע. לאורך קבלת הילדים חשוב שאיש מקצוע (עו"ס) קבוע יהיה נוכח, והוא גם זה שילווה את הילד ומשפחתו בחודשים הקרובים. יש לנסות להמעיט בנוכחותם של אנשי מקצוע רבים מדי. נוסף על כך, לאורך כל התהליך חשוב להגיד לילד כל הזמן מה הולך לקרות, ולאפשר לילד בחירה. לדוגמה, בבדיקה רפואית חשוב שלאורך כל הבדיקה, הרופא יסביר לילד מה הוא עומד לעשות. כך למשל, הרופא ישאל את הילד אם הוא יכול להרים לו את החולצה ולהקשיב לריאות שלו.

8

7 . – יש לאסור איסור מוחלט על כל מפגש של הילדים עם התקשורת, בכל תקשורת השעות הראשונות שלאחר שחרורם. 24־ צורה שהיא, ב 8 . – יכול להיות שאנשים רבים, כגון קרובי משפחה רחוקים מינון דמויות ומפגשים ושכנים, יבקשו לפגוש את הילד מייד עם שובו. אין לאפשר זאת ויש להגביל את מספר האנשים שיקיפו את הילד בשעות הראשונות. גם בשלב זה, חשוב להקפיד לאפשר לילד זכות בחירה, לשתף אותו ולהתייעץ עימו. יש לבדוק עם הילד, למשל, אם יש מישהו שחשוב לו לראות, כמו חבר שהוא דמות משמעותית עבור הילד, אבל באופן טבעי לא יהיה במעגל המיידי שלו. 9 . – כל הזמן, יש להעביר לילד את המסר שהוא בטוח ומוגן. רצוי מסר של ביטחון "אתה במקום שמור", "אנחנו שומרים עליך", "אתה בטוח", להזכיר לו את הדברים: "אתה במקום בטוח". 1 0. המפגש עם ילדים שחוו אירועים טראומטיים ומציפים עשוי לערער גם את הוויסות . חשוב לנסות לשמור על תגובות רגועות, בטוחות ומווסתות מול של איש המקצוע הילדים. אם איש המקצוע חש כי הוא יוצא מוויסות, מומלץ להגיד לילד בקצרה:

"כואב לי לשמוע שזה מה שקרה לך. אני עושה הכול כדי לעזור לך". "עברת דברים קשים כל כך. זה עצוב לי מצד אחד ומצד שני אני שמח שאתה כאן עכשיו". "אתה אמיץ כל כך שאתה משתף במה שעברת".

9

הנחיות לאנשי הצבא שיקלטו את הילדים: לאורך השעות הראשונות יהיו הילדים מלווים באנשי צבא, ככל הנראה ללא אנשי מקצוע ובני משפחותיהם. קווים מנחים לאנשי הצבא שיקלטו את הילדים לידיהם: 1 . ככל האפשר, יש לצוות חייל לכל ילד או לכל יחידה משפחתית. 2 . במפגש של החייל עם הילד, הוא יציג את עצמו באופן הבא: "שלום שמי ____, אני חייל בצבא ההגנה לישראל ואני מלווה אותך כדי שתגיע הביתה. אתה נמצא במקום בטוח. אני פה כדי לדאוג לך. אתה בטוח". 3 . שאלות שיש להפנות לילד: – "האם קר לך או חם לך?" – "האם אתה צמא?" – אם החייל מזהה ילד שמתקשה ללכת, יש להציע לו: – "האם אני יכול לתת לך יד? האם זה בסדר שאני ארים אותך ואעזור לך ללכת?" – ניתן להציע מגע כגון מתן יד וחיבוק, אך רק כהצעה. אין להרים או שימו לב להחזיק את הילד ללא רשותו. אם המצב מחייב זאת, יש לתווך לילד את הפעולה ככל האפשר ("אני הולך להרים אותך כי"; "אנחנו נהיה עכשיו בשקט ועוד מעט נוכל לדבר"). חשוב לזכור כי כל מגע יכול להיתפס כפולשני ועלינו לאפשר לילד לבחור בו, גם אם מדובר בילד קטן מאוד. כמו כן, גם אם מדובר בתינוק שאינו יכול ללכת, יש לשאול אותו טרם מרימים אותו. ניתן להגיד לו: "בוא, אני אקח אותך על הידיים, בסדר?"

– הילדים ישאלו שאלות כגון "איפה אימא? איפה אבא?" אסור לחיילים חשוב לענות על שאלות אלו, גם אם הם יודעים את התשובות. יש לענות על כל שאלה בנוסח כדוגמת: "חמוד, אני מצטער, אני לא יודע. התפקיד שלי הוא להביא אותך לישראל למקום בטוח, שם יחכו לך אנשים שאתה מכיר ויענו לך על כל השאלות". חשוב לפנות לילד בשמו ככל שניתן – לפנייה זו יש פוטנציאל לחזק את תחושת המוכרות והביטחון של הילד!

10

מדריך לאנשי צוות רפואיים טרום קבלת הילד: טרם קבלת הילדים, חשוב ביותר לבדוק דרך קופות החולים כל מידע מקיף באשר למצב הבריאותי של הילד וההיסטוריה הרפואית שלו. מידע זה צריך לכלול: 1 . האם הילד/ה סובל/ת מאלרגיות (למזון, תרופות או אחר)? 2 . האם הילד/ה סובל/ת ממחלות כרוניות (לדוגמא: אסטמה, סוכרת, בעיות קשב וריכוז, מחלות לב, נשימה, אחר)? 3 . האם הילד/ה משתמש/ת בציוד קבוע (מכשיר אינהלציה, זריקות או משאבה בירור על ידי הרופא עם קבלת הילד: (אפשר להשתמש במונח "שבי" או כל מילה אחרת שנראה כי הילד מכיר) 1 . האם בתקופת השבי נחבל או נפצע באיזושהי דרך? 2 . האם בתקופת השבי קיבל טיפול רפואי או תרופתי? לאיזו מטרה? 3 . האם היה לו חום, שלשולים, הקאות? 4 . האם היו לו פגיעות ראש? האם סבל מאובדן הכרה? 5 . האם הילד/ה סבל/ה מדימומים? 6 . תיאור הילד/ה מבחינה התנהגותית. האם יש צורך במתן טיפול תרופתי דחוף לטיפול בחרדה? 7 . בדיקה גופנית מקיפה לאיתור שברים, המטומות או ממצאים עוריים אחרים. 8 . האם יש משהו שהילד/ה ביקש/ה לספר? מדריך לשיח איש רפואה עם הילד/ה: שלום (שם הילד) שמי ד"ר _____ ואני רופא ילדים. חשבתי עליך הרבה ואני שמח שאתה פה. התפקיד שלי זה לבדוק איך אתה מרגיש ואם יש דברים שצריך לעשות כדי שהגוף שלך ירגיש טוב יותר. האם תרצה שמישהו נוסף יהיה איתך או שתעדיף להיות לבד (בהתאם לגיל הילד)? אני אשאל אותך שאלות ואם יהיה לך קשה אתה לא חייב לענות. אני גם אבדוק את הגוף שלך. לפני שאעשה משהו בבדיקה, אני אגיד לך מה אני עומד לעשות ואתה תיתן לי אישור ותגיד אם זה בסדר. אם תרצה לצאת להפסקה בבדיקה, נוכל לעשות זאת. לאינסולין, משקפיים או מכשיר תומך אחר)? 4 . האם הילד/ה נוטל/ת תרופות באופן קבוע?

11

מסירת בשורה מרה: מתן בשורה מרה, ובפרט בשורה לילד על כך שאיבד בן משפחה או חבר קרוב, דורשת לצורך העברת SPIKES רגישות והיערכות. אנו מציעות את המודל הבא, המבוסס על מודל מסר זה. חשוב לנו להדגיש כי מודל זה מכיל עקרונות, אשר רלוונטיים לא רק לבשורות מרות שנצטרך להעביר לילדים, אלא בכלל לעקרונות של שיח עם הילדים על תכנים קשים.חשוב לזכור שסביר שהחטופים אינם מודעים למה שהתרחש בישראל בהיעדרם. יש להתאים את רמת השיח לגיל ולרמה ההתפתחותית של הילד: 1 . יש לדאוג להכין הכנה עצמית של הדמויות שיהיו מעורבות במתן הבשורה: שהדמויות הנוכחות והמבשרות ידעו את כל הפרטים הרלוונטיים, ויכינו מראש את המידע והמילים שהן מחליטות לומר לילד. עדיף שדמות משמעותית וקרובה לילד תמסור את הבשורה. לצד זאת, חשוב לדאוג לוויסותו של מוסר ההודעה ולהכין אותו לשדר חוזק, ביטחון ונגישות לילד. 2 . הן מבחינה פיזית והן מבחינת בחירת ליצור סביבה ("סטינג") מתאימה לקיום השיח: הדמויות הנוכחות בעת מתן הבשורה: • יש למסור את הבשורה בחדר פרטי ושקט עם מיעוט הסחים הסביבה הפיזית: (חדר משחק או גימבורי למשל, אינם מתאימים כלל למצב זה). • מומלץ שמוסר הבשורה יהיה אדם קרוב לילד, שיקבל הסביבה האנושית: הדרכה מאיש המקצוע כיצד יש לשוחח עם הילד. מומלץ ביותר שמוסר הבשורה יהיה גם הדמות שתמשיך לטפל בילד. באם אין באפשרותו של אדם קרוב לעשות זאת, מומלץ שאיש המקצוע יבשר לילד את הדברים בנוכחותם של אנשים קרובים ומשמעותיים, תוך הכנה שלהם לנקודות במפגש, שבהן יוכלו להגיב גם אם מדובר בתגובות מינימליות (כמו יצירת קשר עין). 3 . יש להודיע לילד בכנות ובישירות כי בני משפחתו/ לתת מידע תואם גיל והתפתחות: חבריו נהרגו/נחטפו. יש להתאים את המילים לשלב ההתפתחותי של הילד תוך שימוש בשפה קונקרטית וישירה והימנעות מפרטים שאינם רלוונטיים. אם הוריו נהרגו, חשוב להדגיש לילד שהם לא יחזרו, שהם לא רצו למות, ושהם עשו הכול כדי להישאר בחיים. כמו כן, חשוב לתת לילד מידע ביחס למי שישמור עליו מעתה, וכי הוא מוגן וידאגו לכל צרכיו. אם ההורים נחטפו, חשוב לדייק ולא להבטיח לילד הבטחות שלא ניתן לקיימן. ניתן לומר "אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שעושים הכול כדי לנסות ולהחזיר אותם, ואנחנו מקווים מאוד שיצליחו". 4 . ילדים יכולים לבחון את תגובות הילד, הוויסות שלו ולהגיב באופן מותאם ורגיש: להגיב לבשורה בצורות שונות. חשוב להתבונן בתגובות של הילד ולהתאים את התגובה לרמות הוויסות שלו. ייתכן שחלק מהילדים יהיו סוערים, ולכן יהיה חשוב לסייע להם להתווסת, להציע להם נחמה, לשאול אותם אם הם רוצים חיבוק או מגע יד. ייתכן שיהיו ילדים שיבקשו לשמוע עוד פרטים; יש להקשיב בכבוד לשאלותיהם,

12

להשיב על מה שניתן וידוע, ועל מה שלא – להגיד: "הלוואי שהיו לי תשובות עבורך, אני איני יודע בעצמי". חשוב לזכור ששלב זה של מתן בשורה מרה הוא מרכיב קריטי בהמחשה לילד כי הוא נמצא לצד אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם, ולכן ישירות, דיוק ותגובות אותנטיות הם חשובים ביותר (כן, גם אם איש המקצוע בוכה ברגעים אלה, אפשר לומר "אני מצטערת כל כך על הכאב של האובדן שאתה חווה"). נקודה נוספת שחשוב לציין: אין לראות בתהליך זה של מתן בשורה מרה את ההזדמנות לטפל ולתת מענה לכל מה שעולה; זהו רק חלק אחד מתהליך ארוך שהילד יעבור. 5 . ילדים יכולים להגיב לבשורות לאפשר כל ביטוי רגשי של הילד ולתת לו לגיטימציה: קשות בדרכים שונות. ייתכן שילדים יקפאו ולא יגיבו, יתכן שילדים יהיו סוערים, ישתוללו ויתפרעו. ילדים יכולים לפרוץ בבכי, הם יכולים לצחוק ולבקש להמשיך לשחק. בראי הטראומה כל תגובה היא טובה וכל תגובה היא בסיס להמשך התערבות עם הילד. חשוב לתת לילד לבטא את תחושותיו בספונטניות ובאותנטיות, לתת לתחושות לגיטימציה, ולשדר שאנחנו כאן איתו כדי לעזור לו, ושאיננו משאירים אותו לבד. 6 . חלק מהילדים ייטו להאשים התייחס לתחושות אשמה ולקדם התפתחות מוסרית: ל את עצמם במה שקרה להוריהם. למשל לחשוב: "לו רק הייתי בשקט, אולי המחבלים לא היו פורצים לממ"ד". חשוב להגיד לילדים שכל מה שקרה אינו באשמתם, שהאשמים הם האנשים שפעלו באלימות קשה כל כך, ושעכשיו אנחנו עושים הכול כדי להבטיח שמעשים כאלו לא יקרו שוב. 7 . יש לשאול את הילד אם יש דברים נוספים שחשוב להזמין את הילד לשאול שאלות: לו לדעת. אם יש לו שאלות, לענות לו ברגישות ובכנות, ואם לא יודעים כיצד לענות, אז להגיד לו בכנות: "הלוואי שהייתי יכול לענות לך על זה, אבל אני באמת לא יודע". 8 . לציין כי "עכשיו אתה תעבור לגור עם __________(סבא סיכום ומתן מידע על ההמשך: וסבתא / דוד ודודה וכדומה) והם ידאגו לכל מה שאתה תצטרך. תמיד תוכל להיעזר בהם והם לא הולכים לשום מקום". כמו כן, חשוב לציין מיהי העובדת הסוציאלית שתהיה בקשר ישיר עם הילד ולספק לו את פרטי ההתקשרות עימה באופן מותאם התפתחותית (לילדים צעירים ניתן להכין כרטיס צבעוני עם מספר הטלפון ולהניח בתוך קופסה שיוכלו לשמור בחדרם).

13

2 שלב במהלך השבוע הראשון לאחר החזרה

1 . יש עדיפות לשהייה במרחב בטוח ומוכר (עד כמה שניתן). 2 . יש עדיפות לשהייה עם אנשים משמעותיים ומוכרים. יש למנן ביקורים של אורחים (כולל אנשים מפורסמים). 3 . יש לבנות שגרת ביניים עם יעדים צנועים ומציאותיים. העקרונות המנחים הם הקשבה לצרכיו של הילד וצמצום הצפה. 4 . יש להקפיד על מנוחה, על ארוחות מאוזנות, על פעילות גופנית מתונה בחוץ ועל מפגש מצומצם עם חברים. יש לאפשר הסתגרות, בהייה, שינה ממושכת, התנהגות לא מותאמת גיל (שימוש בחיתול, בבקבוק, שינה משותפת עם מבוגר במיטה וכו'). 5 . יש לאפשר לילד שיח פתוח עם האנשים המשמעותיים בחייו על מה שחווה. מבחינת התערבויות העובדת הסוציאלית בשבוע זה, חשוב להקפיד על: 1 . מפגש של העו"ס עם הדמות המטפלת המשמעותית בחייו של הילד. חשוב מאוד לתת מקום במפגש זה לטראומה האישית והמשפחתית של הדמות המטפלת. יש לקיים הערכה ביחס לצרכים של אותה דמות ולליווי שצריך להעניק לה. בנוסף, חשוב להכין אותה לשיח המשותף עם הילד, כולל תדרוך על מופעי הטראומה שהילד עשוי להציג ועל התגובה המתאימה למופעים אלו. 2 . בשבוע הראשון חשוב לקיים מפגש משותף אחד לפחות של עו"ס ביחד עם הילד ועם אדם משמעותי. במפגש זה יתאפשר לילד לספר על מה שעבר והעו"ס תדגים את התגובה המתאימה, כלומר איך לשאול שאלות פתוחות, איך לתמוך, איך להגיב לייחוסים עצמיים שליליים וכו'.

14

מדריך לשיח פתוח ראשוני של עו"ס עם ההורה ועם הילד: מספר הערות כלליות: . א יש להימנע מהצפה של הילד הן מבחינת ריבוי מילים והן מבחינת ריבוי תכנים. חשוב

להימנע מריבוי שאלות ומשיח ארוך באשר לאירועים שקרו. . ב יש חשיבות לשימוש במילים פשוטות ובמשפטים קצרים.

. ג חשוב לשדר שאנחנו פתוחים ומסוגלים לשמוע דברים קשים וגם לדבר עליהם. . ד לאורך כל השיח עם הילד יש לשים לב לרמות הוויסות שלו. ייתכן שיהיו ילדים שיחוו את השיח כמציף ואז עלינו להגיד: "אני רואה שקשה לך לדבר על זה עכשיו. אנחנו יכולים לעצור ונדבר על כך בהמשך אם תרצה". להלן מספר עקרונות מנחים לשיח: 1 . לאפשר לדבר על כל התכנים ועל כל הרגשות. חשוב להיות מוכנים למורכבות של רגשות; הרגשות שהילדים יביעו לא תמיד יהיו צפויים (למשל געגועים לחוטף שהיה אחראי להם) 2 . להקשיב ולהשתמש בשאלות פתוחות. אפשר לשאול למשל: "רציתי לשמוע ממך על הימים שלא היית כאן. ספר לי מה היה איתך". "ספר לי עוד על מה שקרה לך". "אתה אומר ____, למה אתה מתכוון?" 3 . לתת תמיכה לילד. לחזק את הילד על כל שיתוף ולתת לו תמיכה רגשית: "אני מבינה את מה שאתה אומר, זה נשמע קשה מאוד". "ספר לי על המחשבות שהיו לך בימים שעברת". 4 . מומלץ לשאול גם שאלות שמכוונות להתמודדות, למשל: "ספר לי, מה עזר לך בימים שעברת? וכן להוסיף אמירות לגבי הכוונות המיטיבות של הסביבה: "אימא/אבא/סבא פה, ויחד איתנו הם עושים הכול כדי לעזור לך לעבור את כל זה וכדי שתרגיש מוגן ובטוח". 5 . חשוב מאוד שלא לוותר על השיח גם עם ילדים בשלב הפרה־ורבאלי (הקדם־מילולי). אומנם התגובות שלהם עשויות להיות במשחק ולא תמיד נהיה בטוחים שהם מקשיבים, אבל הם זקוקים מאוד למילים שלנו, להבנה של מה שקרה ולמתן מילים , יש לקיים שיחה של באם מדובר בילד בשלב הפרה־ורבאלי למה שאנו רואים עליהם. איש מקצוע עם התינוק/הפעוט בנוכחות של דמות ההתקשרות ולנסח מראש נרטיב משותף שיותאם התפתחותית לגיל הפעוט. במקרה של שיח עם תינוק/פעוט נרצה

15

לתת פשר למה שקרה בתמציתיות ובישירות ולהעביר מסר של עזרה והגנה מצד דמות ההתקשרות. מומלץ שדמות ההתקשרות תעבור הדרכה פסיכו־חינוכית לקיום שיח שכזה בנוכחות של איש טיפול. אם לדמות ההתקשרות יהיה קושי משמעותי להיות זו שמדברת, העו"ס תסייע ותדבר בשמה אך בנוכחותה.

מופעי טראומה שעשויים להופיע והתגובות הרצויות להם: תחילה נדגיש כי ילד שהתנהגותו מראה את הטראומה הקשה שחווה הוא ילד עם דופק! חשוב להבין כי התנהגויות אלה הן הכרחיות ובלתי נפרדות מתהליך ההתמודדות של הילד עם מה שעבר. חשוב ללמוד כיצד הילד מתנהג או מגיב לטראומה, ובעזרת העובדת הסוציאלית המלווה ללמוד את התגובות המיטיבות לכל ילד וילד. בשלב הראשוני נראה ילדים ברמות וויסות שונות. ייתכן שיגיבו לטריגרים (למדים, לשפה הערבית, למגע, לרעש, לאזעקות, לקולות חזקים). . יש חשיבות בהענקת ביטחון בשלב הראשוני של קבלת הילדים צריך להתמקד בעיקר – והדגשתו. על דמות ההתקשרות של אתם מוגנים ובטוחים מרכזית להעברת המסר – הילד להיות נוכחת בכל התהליך, ועליה להתמקד בעזרה בוויסות של הילד. בשלבי ההמשך הביטויים של הילדים תלויי גיל ונעים בין נסיגה וניתוק לבין עוררות יתר.חשוב לזכור, התגובה לטראומה איננה תהליך לינארי, אלא תהליך ספיראלי. זה אומר שילד יכול להתנהג את הטראומה, ולהיכנס לרגיעה ואז להיות מוצף שוב - זה לא אומר בהכרח שמשהו לא בסדר או שהדמויות המטפלות עשו משהו לא בסדר- זה פשוט נותן לנו אינדיקציה לכך שהטראומה חיה ופועלת. שלושת התחומים שייתכן שנראה בהם פגיעה הם: 1 . חקירה ולמידה: ייתכן שילדים שרכשו אבני דרך התפתחותיות יראו נסיגה התפתחותית. למשל, ילד שנגמל מחיתולים יחזור להרטיב, או ילד שהייתה לו שפה עשירה יציג נסיגה ביכולת השפתית. הנסיגה יכולה להיות גם התנהגותית: ילד שהיה הולך לבד לשירותים יתקשה עכשיו, או ילד שהיה ישן לבד כבר לא יצליח ללכת לישון לבד. יש להכיר בסימפטום זה של הילדים, אין להתעקש על החזרת המיומנויות הללו באופן מיידי, וחשוב בעיקר לשדר לילדים נוכחות, זמינות ונגישות של דמויות התקשרות.

16

2 . התקשרות: ייתכן שהילדים יתקשו לבסס אמון גם עם דמויות התקשרות בטוחות. לכן מומלץ ללוות את הילד ואת ההורים בטיפול שיתמקד ביחסי ההתקשרות (בדרך כלל על ידי בניית נרטיב). 3 . ויסות: בהמשך לאמור מעלה, כושר הוויסות הרגשי נפגע בעקבות חשיפה לטראומה ולכן ייתכן שנראה ילדים החשים סכנה באופן תמידי (או כבר לא מזהים סכנה), שמתקשים להירגע, שמתקשים להירדם, שמתקשים לאכול. התסמינים הללו ישתנו גם בהתאם לגיל הילד. חשוב מאוד לסייע על ידי הקניית טכניקות וויסות, גם לדמויות ההתקשרות, כך שיוכלו לווסת את הילדים ובהמשך לעזור להם בפיתוח אסטרטגיות לוויסות עצמי. עקרונות מרכזיים שמובילים אותנו בתגובות למופעי הטראומה ובהתנהלות עם הילד: 1 . חיזוק המסוגלות העצמית של הילד קריטי להקפיד ולהעביר לילד בכל גיל כי אנו מאמינים בו וכי לצד הזמנים הקשים וההתמודדות עם הטראומה- ימים טובים יותר יגיעו! לכן, לצד הדאגה המובנת מאליה חשוב לאפשר לילד תהליכי התפתחות, התרחקות, גילוי עצמי ובחירה. מרחב של עם חזרתו של הילד, טבעי שירצו להיות איתו חופשיות ופרטיות ומתן זכות בחירה אנשים רבים וכי הדמות המטפלת תרצה להשגיח עליו. לצד החשיבות שיש לדאגה ולתשומת לב לילד, כדאי לשמור שמירה מותאמת גיל על מרחב שיאפשר לילד חופשיות ופרטיות. בכל הזדמנות, כדאי לאפשר לילד בחירה. לכל אלה פוטנציאל לחזק את האמון של הילד בעצמו ובסביבתו, ואלה הכרחיים. למשל, אם הוא רוצה לבלות את זמנו בשימוש בפלאפון ובהתכתבות עם אנשים, אנחנו נאפשר את זה. ניתן לתווך או להציע לו דברים אחרים, אבל בסופו של דבר הוא יבחר מה שיתאים לו. 2 . מרחב של חופשיות ופרטיות ומתן זכות בחירה עם חזרתו של הילד, טבעי שירצו להיות איתו אנשים רבים וכי הדמות המטפלת תרצה להשגיח עליו. לצד החשיבות שיש לדאגה ולתשומת לב לילד, כדאי לשמור שמירה מותאמת גיל על מרחב שיאפשר לילד חופשיות ופרטיות. בכל הזדמנות, כדאי לאפשר לילד בחירה. לכל אלה פוטנציאל לחזק את האמון של הילד בעצמו ובסביבתו, ואלה הכרחיים. 3 . ייחוסים עצמיים שליליים דיבור עצמי שלילי ותפיסה עצמית שלילית, כמו תחושות של בושה ואשמה על האירועים שהתרחשו, הן תגובות טבעיות לטראומה. חשוב מאוד שלא להיבהל מאמירות קשות של הילד כלפי עצמו או כלפי הסביבה. חשוב להקשיב, ללמוד את "אני מבינה מה שאתה אומר", התגובות האלה, ולהגיב באופן מותאם גיל. לומר: . "עברת חוויה קשה כל כך, כל מה שאתה מרגיש הוא נורמלי וטבעי"

חשוב מאוד להודיע לאשת המקצוע המלווה על כל מופע או אמירה שמדאיגים אתכם

17

3 שלב חצי שנה ראשונה

מטרות: 1 . חזרה למשימות ההתפתחותיות על פי מצב ההתפתחות של כל ילד. 2 . זיהוי מופעי הטראומה שהילד מתמודד איתם ומציאת פתרונות. אין להכחיד את המופעים, אלא ללמוד אותם ולדעת איך להגיב להם באופן מותאם לילד 3 . יצירת שגרה בריאה ומאפשרת – חזרה לשגרה הקודמת של הילד או בניית שגרה חדשה. 4 . חיבור הילד לתחביביו הקודמים או מציאת תחביבים חדשים וחיזוקם הוא כלי מרכזי בקידום המסוגלות העצמית של הילד. 5 . המשך חיבור לעוגני משפחה וקהילה – מפגשים עם חברים, חזרה לבית הספר, ביקורים משפחתיים וכדומה. 6 . מפגשים טיפוליים • טיפול דיאדי עם דמות משמעותית – הורה, אח/אחות, סבא/סבתא, דוד/ה וכו'

• טיפול פרטני לילד, אם הוא רוצה • טיפול פרטני לדמות המטפלת • המשך הדרכה מלווה לדמויות המשמעותיות המטפלות בילד • טיפולים התפתחותיים במידת הצורך

7 . דאגה למימוש זכויותיו של הילד מול המערכות השונות. הכרחי להדגיש – מתווה זה מתייחס לחצי שנה הראשונה, אולם יש להמשיך את ליווי הילד החטוף ומשפחתו ואת והתמיכה בהם יותר משנה מרגע קבלתו.

18

נכתב בסיוע של: גל פרדימן, מיכל אביעד ומעיין ג'ייקובסון מצוות המחקר של מכון חרוב

עריכה ועיצוב שריי דייץ' עריכת לשון: סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי: : דפוס מאור וולך הדפסה —

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, www.haruv.org.il • 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל