מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

כתב עת לקהילה העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה נקודת מפגש

2018 יולי I תמוז תשע ח I 15 גיליון

- 15 - גיליון

צוות המערכת – יו"ר מערכת, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן – עורכת ראשית, מכון חרוב גב' יפה ציונית – מכון חרוב נועם תרשיש – אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן-שלמה – מכון חרוב עו"ד עפרה בן-מאיר – משרד המשפטים עו"ד אושרת שוהם

– משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' שרית צרפתי – המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' מיקי מילר

עיצוב, עריכה והפקה ורדה בן-יוסף עריכת לשון: אלי דייץ' סטודיו עיצוב גרפי ולייאאוט: יבגניה ז'אדן עימוד: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה: Sutterstock צילום על גבי העטיפה:

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס: ,077-5150300 טל': www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: nomig@haruv.org.il לתגובות:

נקודת מפגש I 4

תוכן העניינים

דבר העורכות

6

אושרת שהם עו"ד | מבט על ־ שלושים שנה לחובת הדיווח

8

ענת אופיר | סקר: חצי מהציבור לא ידווח במקרה של חשד להתעללות בילדים

14

ליווי ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי עו"ד ורד וינדמן וכרמית פולק-כהן | תיאורו של סיפור הפרטה הפוך

18

גם הם זקוקים לטיפול ד"ר שירלי בן שלמה | טיפול בילדים צעירים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת

22

לדבר את הבלתי-מדובר ד"ר פולה דוד | דיבור עם ילדים על טראומה

26

ניכור הורי או סרבנות קשר? השופט פיליפ מרכוס | כישלון הקשר בין ילד להורה ומניעתו

30

לאמה עסאף-ג'ברין, ד"ר אלינור הלפרסון, ד"ר | טיפול שיניים בילדים נפגעי התעללות ד"ר יואל כהן, ד"ר יצחק טייב על פוביה דנטלית השלכה נפשית שכיחה של פגיעה מינית בילדות,‏ועל אסטרטגיות לשיפור הטיפול דבורה ליט סמואל | במרפאת שיניים

34

38

רותי גבע | יזמות חברתית בתחום של ילדים בסיכון

42

מדורים

בין פטיש לסדן עו"ד מיכל ברגר | ? בעקבות פרשת תינוק המריבה – האם יש דבר כזה, אב לא ידוע

46

מפגש משפטי

טראומה בראי הגוף ענת טלמון | ייצוגי גוף אצל שורדי טראומות בילדות

50

מפגש מחקרי

החיים אחרי הפנימייה גורמים מנבאי חוסן, תפקוד, ורווחה נפשית של בוגרי השמה חוץ-ביתית בישראל ד"ר תהילה רפאלי מפגיעה לרגיעה – פנקס כיס לאנשי המקצוע ד"ר דפנה טנר ונועם תרשיש צוות בית לין ירושלים, | פגיעות מיניות בין אחים מרפאת הריפוי בעיסוק בקמפוס חרוב לילדים סתיו דקל ועו"ד עפרה בן מאיר | פיתוח תת-התמחות בעבודה עם ילדים נפגעי התעללות והזנחה

54

58

מפגש בשטח

60

מפגש חרוב

I נקודת מפגש 5

דבר העורכות

יפה ציונית

נעמי גוטמן

קיבלה המדינה אחריות לפרויקט שהקימה המועצה לשלום הילד והפכה אותו לשירות ציבורי שכל ילד נפגע יכול לקבלו. שינוי חשוב אחר שמדינת ישראל קיבלה עליה הוא בתחום הטיפול בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת שאינם נתונים בהליך פלילי. עד לשנים האחרונות, ילדים אלה לא היו זכאים לטיפול במימון המדינה – כמו ילדים נפגעי ד"ר שירלי בן-שלמה התעללות מינית. בכתבת הריאיון של עם גב' איזבל סרי-לוי, מפקחת ארצית לנושא פגיעות מיניות בילדים ובני נוער במשרד הרווחה, מתואר תהליך של שינוי הגישה כלפי ילדים בעלי התנהגות מינית לא מותאמת ופוגעים מינית שלא הופנו להליך הפלילי, ומתואר גם פיתוח המענים הטיפוליים לאוכלוסייה זו בשירות לילד ונוער במשרד הרווחה. מדור מפגש בשטח עוסק גם הוא בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת ופוגעים מינית. פרק נוסף של פנקס הכיס לאנשי אנשי צוות בית לין, ד"ר דפנה טנר המקצוע, שהכינו , עוסק בפגיעות בין אחים: במה הן שונות ונועם תרשיש מפגיעות מיניות אחרות, מידת מורכבותן והבלבול שמאפיין את ההתמודדות עימן. המאמר אף מביא המלצות להתמודדות נכונה. ילדים מנוכרים מהוריהם נתונים בסיכון גבוה למצוקה רגשית ולקשיי הסתגלות. סיכון זה גבוה בהרבה מזה של ילדים שאינם מנוכרים והם מקיימים קשר עם שני ההורים – אף על פי שהוריהם נתונים בהליכים משפטיים בעקבות פירוד. במאמרו , הוא מציע מינוח עבור השופט (בדימוס) פיליפ מרכוס של תהליך כישלון הקשר, וכן עבור המצבים שבהם הקשר נכשל, ממליץ על דרכים למניעת ההידרדרות למצבים אלה ועוסק בתפקידו של בית המשפט בעניין זה. אירועים טראומטיים – כגון תאונות, חשיפה לאלימות במשפחה, מלחמה וטרור, התעללות והזנחה קשה, מחלות קשות או מוות של דמות התקשרות – לא רק מסכנים את חייהם המיידיים של ילדים או של אהוביהם, אלא גם פוגעים

של כתב העת 15- אנו שמחות להציג לפניכם את הגיליון ה נקודת מפגש, והפעם גיליון רב-נושאי. בעשרות השנים האחרונות נרשם שינוי של ממש בתחום הטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה. אחד המבשרים הבולטים שלו במדינת ישראל הוא חוק חובת הדיווח שבחודש ימלאו לו שלושים שנה – חוק שהביא לידי מהפך 2019 ינואר בתחום זה, ושינויים רבים נגזרו ממנו. נוגע בסוגיות הקשורות לחוק עו"ד אושרת שוהם מאמרה של זה, ובעיקר בשאלות שמלוות אותו מיום שנחקק, כגון האם חובת הדיווח השיגה את מטרתה והאם יש מקום להרחיב את חובת הדיווח עד כדי חובה כללית על כל עבירה שנעשית כלפי קטין, וגם על קרובי משפחה נוספים? האם יש לשאוף לאכיפה מוגברת כלפי מי שהפרו את חובת הדיווח? אף על פי ששיעור הדיווחים השנתי באוכלוסיית הילדים נותר יציב יחסית בשנים האחרונות, והוא מעיד על התבססות חובת הדיווח והטמעתה, עדיין נותרה דרך ארוכה עד להטמעתו המוחלטת. , ובו ענת אופיר חיזוק לדברים אלה נמצא במאמרה של נתוני סקר שנעשה בידי מיזם מהל"ב. מסקר זה עולה שרק אחוזים מהציבור בישראל יודעים כי מוטלת עליהם בחוק 45 החובה לדווח במקרה של חשד להתעללות בילדים. נתונים אלה ואחרים במאמר מלמדים כמה רבה עוד המלאכה של הטמעת חוק חובת הדיווח בציבור. התפתחות חשובה אחרת בתחום של ילדים נפגעי התעללות נרשמה לפני כעשרים שנה, בטרם נחקק חוק זכויות נפגעי ). אז הוקם במועצה לשלום הילד פרויקט 2001- עבירה (ב ליווי לילדים ובני נוער נפגעי עבירה בהליך הפלילי. מטרתו הייתה לספק מענה לקשיים המיוחדים בהתמודדות של ילדים ועו"ד עו"ד ורד וינדמן ובני נוער נפגעי אלימות עם הליך זה. מתארות כיצד ב"תהליך הפרטה הפוך" כרמית פולק-כהן

נקודת מפגש I 6

פנימיות כדי לבחון גורמים המנבאים חוסן נפשי בקרב בוגרי פנימיות במגוון תחומי חיים.

מסבירה במאמרה את ד"ר פולה דוד בבריאותם העתידית. חשיבות הדיבור עם ילדים נפגעי טראומה, וכיצד אפשר להקל את סבלם ולתרום לבריאותם הפיזית והנפשית בהווה ובעתיד. עוסק אף הוא בהשפעת הטראומה ענת טלמון מאמרה של בילדות. במאמרה על ייצוגי גוף אצל שורדי התעללות בילדות היא מתארת כיצד במקרים אלו הגוף, אשר לא אחת הוא עצמו מושא להתעללות ולהזנחה, עלול להפוך למרחב שבו השפעות החוויה הטראומטית נחרטות, ובייחוד כאשר מדובר בהתעללות ובהזנחה שמתרחשות בגיל צעיר. עוד מאמר הנוגע להשפעת הטראומה על הגוף והנפש הוא – על מרפאת סתיו דקל ועו"ד עפרה בן מאיר מאמרן של הריפוי בעיסוק הפועלת בקמפוס הילדים של חרוב. השאיפה בפיתוח המרפאות היא להפוך את הטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה לתת-התמחות בכל מקצוע רלוונטי לתחום , נפתחו כמה מרפאות 2016 זה. מאז הקמתו של הקמפוס, בינואר עם התמחות בילדים כאלה. בגיליון זה שני מאמרים הנוגעים לשתיים מהמרפאות: מרפאת ריפוי בעיסוק ומרפאת השיניים. טיפולים במרפאת השיניים מלווים לעיתים בחרדות ובפחדים של המטופלים, ואלה עלולים לגרום לקושי בטיפול ולהימנעות של המטופלים מטיפול. קושי זה מציב אתגר של ממש לפני הרופאים והצוות המטפל. במקרה של ילדים נפגעי התעללות והזנחה, מורכבות הטיפול והאתגרים גדולים פי כמה. במאמרם ד"ר לאמה עסאף-ג'ברין, ד"ר אלינור הלפרסון, ד"ר של – מומחים ברפואת שיניים לילדים, יואל כהן וד"ר יצחק טייב הם מסבירים את ההקשר הדנטלי של התעללות בילדים, מציינים מאפיינים וסימנים מעלי חשד לפגיעה או להזנחה, מדגישים את תפקיד רופא השיניים ומעלים אופציות טיפוליות. מן המפורסמות הוא שמדינת ישראל מובילה חדשנות ויזמות בתחומים שונים. אחד הבולטים בהם הוא היזמות החברתית - , רותי גבע ישראל ניצבת במקום החמישי בעולם בתחום זה. המנהלת את "אחד מחמישה – חממה ליוזמות למניעת התעללות והזנחת ילדים" של המיזם מהל"ב במכון חרוב, מסבירה מהי יזמות בתחום של ילדים בסיכון ומתארת את הקשיים שעומדים בדרכם של יזמים חברתיים בתחום זה. בעבר, הִרבו בישראל להפנות ילדים בסיכון למסגרות חוץ- ביתיות. ואולם בעשור האחרון השתנתה מגמה זו, וכיום המדיניות היא להשאיר את הילד בחיק המשפחה והקהילה. אי לכך כה חשוב וחיוני לחקור מה עלה בגורלם של בוגרי הפנימיות לאחר היציאה מהמסגרת החוץ-ביתית והמעבר לקהילה. מחקרים שנערכו בארץ ובעולם מעידים על הקשיים שחווים בוגרי המסגרות החוץ-ביתיות בתחומי חייהם השונים ד"ר בשנים שלאחר היציאה ממסגרת ההשמה. במאמרה של מובאים ממצאי מחקר שערכה בקרב יוצאי תהילה רפאלי

אנו מקווים שתמצאו עניין במאמרים שבגליון זה.

קריאה מועילה!

I נקודת מפגש 7

שלושים שנה לחובת הדיווח מבט-על

סטודיו רדבירד

תמונה מתוך סרטון של מסע ההסברה של מיזם מהל"ב על חובת הדיווח.

1 אושרת שהם

חובת הדיווח יוצרת למעשה מעטפת הגנה סביב הקטין, כך שהמעגלים המקיפים אותו לא יוכלו לעצום עין נוכח האפשרות שהוא נפגע בסביבתו הקרובה על-ידי אחראי או על-ידי אח או במוסד שהוא שוהה בו. העיקרון הברור של חובת הדיווח הוא שבמקרה שבו יכול להיות לחושד בפגיעה אינטרס להסתירה, או שיש דילמה הכרוכה בחשיפה – חובת הדיווח מחייבת אותו לחשוף אותה ולדווח עליה ואף אנשי מקצוע מחויבים בשיתוף המידע ובדיווח עליו. בצד חובת הדיווח יצר המחוקק את ועדות הפטור. ועדות אלה דנות בדיווחים אשר הופנו לעו"ס לחוק הנוער בקהילה ולא ישירות למשטרה, ומתבקש בעניינם פטור מדיווח למשטרה ומפתיחה בהליך פלילי. מדובר בהליך המאזן את היקפה ועוצמתה של חובת הדיווח ומאפשר טיפול במסגרת לשכת . הרווחה, ובכך אעסוק בהמשך במאמר זה אבקש לבחון את מעמדו של חוק חובת הדיווח כפי שהוא משתקף במערכת המשפט, להרהר במשמעותה של חובה זו ובמעגלי ההשפעה שלה, לבדוק אם אכן זהו כלי נכון לטיפול בפגיעה בקטינים, ולבחון את יתרונותיו ואת חסרונותיו של כלי זה.

מעטפת הגנה הפרק שבו בחר המחוקק לקבוע את חובת הדיווח בחוק העונשין הוא זה העוסק ב"פגיעה בקטינים". הוא קבע כי הפרת חובת דיווח היא עבירה פלילית אשר העונש בצידה הוא עד שישה חודשי מאסר. מדובר בקביעה נורמטיבית המציבה את הפרת חובת הדיווח כעבירה פלילית, ואת חובת הדיווח על ידיעה על פגיעה בקטינים כנורמת התנהגות הנדרשת מכל אדם – הן מאחראים והן מאנשי מקצוע הבאים במגע עם הקטין.

אשרת שוהם היא מנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) ויו"ר ועדת פטור ירושלים וש"י. 1

נקודת מפגש I 8

שלושים שנה לחובת הדיווח — מבט-על

המקים את חובת הדיווח על עבירות שבוצעו כלפי קטינים. העבירות 3 אושר תיקון לחוק העונשין 2 1989 בשנת 4 שחובת הדיווח חלה עליהן הן, בקווים כללים, עבירות מין, אלימות, התעללות, הזנחה וזנות. המחוקק קבע שלוש חובות דיווח על עבירה שבוצעה בקטין על-ידי אחראי: חובה כללית המוטלת על כל אדם בקשר לעבירה אשר התרחשה זה מקרוב כלפי הקטין בידי אחראי; • חובה המוטלת על איש מקצוע אשר מכוח תפקידו יש לו יסוד סביר לחשוב כי אחראי ביצע עבירה בקטין; • חובתו של אחראי על קטין אשר יש לו יסוד סביר לחשוב כי אחראי אחר ביצע עבירה בקטין. • המחוקק קבע שתי חובות נוספות במסגרת חוק חובת הדיווח בגין עבירות המבוצעות בקטין – אך לא בידי אחראי: חובת מנהל או עובד במוסד אשר יש לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירת מין או עבירת גרימת חבלה • חמורה או עבירת התעללות אשר בוצעה במוסד; – הן על כל אדם, אם נודע לו שזה 18 חובת דיווח בגין עבירת מין שבוצעה על-ידי בן משפחה שטרם מלאו לו • 5 מקרוב נעברה עבירה, הן על אחראי על הקטין או על איש מקצוע, גם אם לא נעברה זה מקרוב.

חובת הדיווח - משמעותה ומעגלי השפעתה תיקים 10,000- נפתחו במשטרת ישראל יותר מ 2016 בשנת פליליים בגין פגיעה בקטין בידי אחראי. רובם נפתחו בעקבות דיווח של רשויות הרווחה למשטרה, לאחר שהתקבל דיווח בהתאם לחובת הדיווח. בד בבד הופנו אל ועדות הפטור 6 בקשות. 1,800- כ אפשר לומר כי חובת הדיווח נתונה בתהליך מתמיד של הטמעה– כנורמה וכאמצעי להבניית התנהגות של אנשי מקצוע, ובעיקר של אנשי חינוך ואנשי טיפול. רוב רובם של התיקים הפליליים הנפתחים בגין עבירות המבוצעות בקטינים מתחילים בדיווח בהתאם לחובת הדיווח, ודיווח זה מתניע את ההליך הפלילי או מביא לידי פנייה להליך טיפולי במסגרת ועדת פטור. אך יש עוד דרך רבה – בקרב האוכלוסייה בכלל ובמגזרים אחדים בפרט – עד להטמעה מלאה של חובת הדיווח, להיפרדות מן ההרגלים של הסתרה וטיוח, ושל טיפול בלא מעורבות של גורמי משטרה או רווחה. בחינת נתוני משרד דיווחו עובדות סוציאליות לחוק 2016 הרווחה מעלה כי בשנת מקרים של חשד להתעללות 8,922 הנוער למשטרת ישראל על הוגשו רק כתבי אישום מעטים בגין 7 והזנחה. באותה שנה הפרת חובת הדיווח. חובת הדיווח הייתה ועודנה סוכן לשינוי

המגדיר את הציפיות מאנשי המקצוע ומהציבור ואת נורמות ההתנהגות לשם התנעת הליכי חקירה והליך פלילי או טיפולי בפגיעה בקטין. ואולם רשויות האכיפה פועלות כנגד מי שהפר את חובת הדיווח באופן מצומצם במישור הפלילי – לאכיפת חובת הדיווח בדרך של פתיחה בחקירה פלילית והגשת כתב אישום במקרים המתאימים. ברצוני להציע כמה טעמים לפער זה בין תהליך ההטמעה של חובת הדיווח בקרב אנשי המקצוע והציבור ובין ההתייחסות המצומצמת של רשויות אכיפת החוק כלפי המפירים את חובת הדיווח. קשור בכך שמעטות העבירות אשר ביצוען הוא "על הסבר אחד דרך השלילה", היינו במחדל. בעבירות מחדל מטיל המחוקק על אדם אחריות פלילית בגין התנהגות פסיבית. מדובר בסוג עבירה חריג וייחודי. "חובות הלא-תעשה - אלו מהן שהפרתן גוררת אחריה סנקציה עונשית - אמורות להיות חובות-מינימום לחיים-יחד בחברה מתוקנת... שלא כמותן הן חובות העשה - אותן חובות שהפרתן גוררת אחריה סנקציה עונשית - שליסודה של חובת עשה בתחום דיני העונשין

עבודה מקיפה ביותר נעשתה ב"חובת הדיווח בישראל – נייר עמדה למשרד העבודה והרווחה" על-ידי ד"ר ישראל דורון ושותפיו הרבים להכנת נייר 2 .2012 העמדה, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן .1989 לחוק העונשין תש"ן- 26 תיקון 3 ד(ח) לחוק העונשין. 368 סעיף 4 .2010 לחוק העונשין תשע"א- 108 תיקון 5 1,800 דיווחים בהתאם לחובת הדיווח מרשויות הרווחה, והוגשו 8,922 הועברו למשטרה 2016 על-פי נתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בשנת 6 בקשות לפטור. תיקים פליליים במשטרה בגין עבירות כנגד קטינים במשפחה ומחוץ למשפחה (היתר תיקי טיפול מותנה). רבים מהם נסגרים, 1,777 באותה שנה נפתחו 7 בעיקר מחוסר ראיות מספיקות, ומיעוטם מגיעים לכדי כתב אישום.

I נקודת מפגש 9

אושרת שהם

להיעדר שיתוף פעולה אשר יפגעו בעוצמת הראיות הנאספות כנגד הפוגע בקטין. דוגמה: הורה מדווח באיחור על פגיעה מינית בין אחים, אף שבעבר חשד או ידע שהייתה פגיעה. אם ייפתח נגדו הליך פלילי בגין אי דיווח הוא עלול להפסיק לשתף פעולה ולהימנע מחיזוק עדותו של הקטין נפגע העבירה וממיקוד הטיפול בנפגע. נוסיף עוד כי לעיתים, במקרים של הפרה בוטה של חובת הדיווח, יראו רשויות האכיפה במי שנמנע מדיווח שותף לעבירת הפגיעה עצמה ולא יסתפקו בהעמדה לדין בגין עבירת 10 הפרת חובת הדיווח לבדה. האם מצב זה טעון שיפור? האם יש לשאוף לאכיפה מוגברת כלפי מי שהפרו את חובת הדיווח? נראה כי ראוי ונכון שרשויות האכיפה יהיו ערניות יותר לחובת הדיווח ולהפרתה, ושבמקרים המתאימים תמוצה החקירה בזמן אמת. עם חקירת הפגיעה עצמה, המפירים ייחקרו באזהרה ויועמדו לדין. עם זאת, לדעתי, מבחנה של חובת הדיווח אינו במספר התיקים שבהם הועמדו לדין מי שהפרו אותה, אלא במספר הדיווחים והטיפולים שנעשו על-פי החוק, הן במישור הפלילי והן במסגרת ועדות הפטור. אין להקל ראש בהשפעתה של חובת הדיווח, גם אם אינה גוררת הליך פלילי כנגד המפר אותה יום-יום. עצם קיומה והחשש מפתיחת תיק פלילי מביא אנשי מקצוע רבים לקיים אותה. הגברת האכיפה בעבירות אלו יכולה להביא להרתעה ולהטמעה ברורה יותר של נורמת הדיווח. ואולם דווקא באכיפת נורמה זו יכול להיות גם אפקט מצנן, היינו – חשש מדיווח בכלל או מדיווח מאוחר, בשל החשש מפני העמדה לדין על האיחור. זאת ועוד: אפשר לטעון כי דווקא אכיפה מוגברת של חובת הדיווח יכולה למנוע פנייה של קטין או של אחראי על קטין אל הרשויות או אל אנשי מקצוע לעזרה, מאחר שפנייה מחייבת דיווח והפניית המקרה אל המשטרה או אל רשויות הרווחה. במקרים של אנשי טיפול ואנשי מקצוע, חובת הדיווח פוגעת ממילא באמון שניתן בהם ומחייבת אותם להפר את הסודיות ולדווח. כך גם במקרה של הורים או אחראים אחרים החשים שעם העברת הדיווח ניטלת מהם האוטונומיה לטפל בפגיעה טיפול עצמאי. אף הקטין אשר ביקש עזרה חש כי חובת הדיווח מוציאה מידיו את השליטה, מחייבת את הבגיר שמולו להפר את האמון שנתן בו ולדווח לרשויות הרווחה או למשטרה. קטינים רבים רואים בחובת הדיווח חובה אשר למעשה מצמצמת את יכולתם לפנות לעזרה. הגברת האכיפה, העמדה לדין פלילי והטלת עונש בצידה יכולות להעצים קשיים אלו ולהביא להסתרה ולהימנעות מדיווח כדי לשמור על האוטונומיה של

חייב שיהיה טעם מיוחד, טעם חזק במיוחד, התומך בו ומאשש אותו; חובה חובה וטעמה-שלה. אכן, מטעם זה שעבירת המחדל - אותה הוראת-חוק המורה והמצווה כי ייעשה מעשה מסויים, שאם לא ייעשה המעשה ייענש אותו אדם שהוטל עליו נטל-עשה ולא עשה - פוגעת בחופש הפרט יותר מאשר האיסור לעשות מעשה, מטעם זה גופו יידרש טעם מהותי וחשוב במיוחד להטלתה של חובה בתחום דיני העונשין. מאותו טעם עצמו יעשה החוק למעט ככל הניתן בעבירות-המחדל... לעיתים 8 לא נתקשה להסביר ולאשש עבירת מחדל פלונית"... על כן מלכתחילה אנו עוסקים בנושא שאינו בתחום הטבעי של העבירות הפליליות. ולעצם העניין, לעיתים קרובות הפרת חובת הדיווח מתגלה בד בבד עם חשיפת הפגיעה. המיקוד של החקירה המשטרתית (ובכלל זה – של הקטין), שלרוב היא מאומצת וקשה, הוא בפגיעה עצמה, בהיקפה ובפרטיה. העובדה שהפגיעה הייתה ידועה לבעל חובת דיווח והופרה חובת הדיווח נבלעת בחקירת הפגיעה ואינה זוכה לתשומת לב. החקירה מתמקדת בפוגע, בפגיעה ובקטין, וכיווני החקירה הנוגעים להפרת חובת הדיווח הם משנִיים. וכך לעיתים קרובות, בהיעדר מיצויה של החקירה, ההליך הפלילי יתמקד בסופו של דבר בפוגע עצמו ולא במי שמפר את חובת הדיווח. קשור בכך שהפרת חובת הדיווח נעשית לעיתים הסבר אחר קרובות על-ידי אחראי על הקטין, לדוגמה – ההורה. ואולם המצב המשפחתי העולה מורכב, ולרוב החקירה לא תתמקד בהפרת חובת הדיווח ובהמשך אף לא יוגש כתב אישום. כך לדוגמה, הורה הנתון אף הוא להתעללות ולאלימות עם ילדיו, והוא נמנע מלדווח על האלימות של בן זוגו כלפי ילדיהם אף שחובת הדיווח חלה עליו. ההנחה היא שבמצב הנתון התקשה הורה זה עד מאוד לצאת ממעגל האלימות והתקשה לעמוד בחובת הדיווח החלה עליו. לעיתים אין עניין במקרים אלו להעמידו לדין בגין הפרת חובת הדיווח. "קשה במיוחד הטלת חובת הדיווח כאשר בן-הזוג אכן נקט אמצעים, אשר בחלק מהמקרים השיגו את מטרתם. לדיווח כזה, סביר שתהיינה השלכות מרחיקות לכת על חיי המשפחה בכלל ועל היחסים בין בני-הזוג בפרט. מנגד, דרישה לדיווח כנ"ל, פירושה כי מי שלא דיווח כאמור, עבר עבירה של התעללות אף שנקט אמצעים למניעת ההתעללות. בן-זוג המתנסה בדילמת הדיווח הנדונה, 9 עומד אפוא במצב של אוי לי מיוצרי, אוי לי מייצרי". זאת ועוד: כאשר מתקבל דיווח בהתאם לחובת הדיווח, לצורך חקירת הפגיעה בקטין נפגע עבירה וחיזוק עדותו נדרש לעיתים קרובות שיתוף פעולה של מי ששמע או ידע על הפגיעה. חקירה באזהרה של אלו והעמדתם לדין יכולה להוביל להכחשה או

. 735 ) 2 הר שפי נ' מ"י פ"ד נה( 3417/99 ע"פ 8 .) 2 ‏ מדינת ישראל נ' פלונית, פ''ד תשסג( 178/02 )' ת"פ (חי 9

נקודת מפגש I 10

מבט-על – שלושים שנה לחובת הדיווח

לעיתים קרובות הטיפול בחסות ועדות הפטור מצליח במקום שבו ההליך הפלילי לא בהכרח יצליח – הן מבחינת ההתגייסות המשפחה לטיפול והן מבחינת המקרים שבהם לא יתנהל כלל הליך פלילי, בשל קושי ראייתי או בשל היעדר שיתוף פעולה. עבודת ועדות הפטור מהווה השלמה לחובת הדיווח ולהליך הפלילי שבא בעקבותיה, והיא אף מעודדת חשיפה ודיווח. חובת דיווח מוחלטת ללא סייג יכולה להוביל לאי דיווח, לאי פנייה לעזרה, להסתרה, לכפיית הליך על משפחה ואף לסיכון – במקרה שהקטין שנפגע אינו בשל להליך הפלילי או שהוא או הסובבים אותו לא ישתפו פעולה עם החקירה ונמצא ללא ראיות, ללא הליך פלילי וללא הליך טיפולי. "ריכוך" וסייג לחובת הדיווח באמצעות האפשרות לפנייה לוועדת פטור (כך שבעת העברת דיווח קמה האפשרות להימנע מהליך פלילי לצד מעקב של הוועדה ושל רשויות הרווחה), יש בהם כדי לעודד חשיפה במקרים רבים של חשש ממשי מהליך משטרתי ופלילי שעלול להוביל להסתרה ולטיוח. במקרים המתאימים, דיווח המועבר לוועדת פטור בהתאם לחובת הדיווח, שהוחלט בעניינו על מתן פטור, משיג כמה תוצאות: טיפול, גיוס האחראים על הקטין החבים בחובת הדיווח, טיפול פרטני במקרה ומימושה של חובת הדיווח מבחינת ההגנה על הקטין. מתן פטור מלא במקרים המתאימים או פטור זמני (המוארך מעת לעת לצד עדכון הוועדה ומעקב שלה אחר ההליך הטיפולי) עשוי לעודד דיווח בקרב מגזרים הנמנעים או ממעטים בדרך כלל לדווח לרשויות הרווחה, להיעזר בהם ובסופו של דבר – להגן על הקטינים. כאמור, מדובר במקרים המתאימים לכך. מבט-על חובת הדיווח נועדה להגן על קטינים ולמנוע מהסובבים אותם לעצום עיניהם נוכח פגיעה בהם. היא דורשת מאחראים על קטין או מאנשי מקצוע הבאים עימו במגע מקצועי "להיות להם לפה" גם – ובעיקר – במקום שבו נוצר קושי וקונפליקט סביב החשיפה. כפי שכבר נאמר, אין ספק שמדובר בנורמה חריגה, והפרתה מהווה עבירה פלילית חריגה באופייה, עבירת מחדל, שבה קמה דרישה לעשות מעשה ולא איסור על עשייתו. נראה שבחלוף האם חובת הדיווח השיגה את מטרתה? כשלושים שנה מעת התיקון לחוק, אנו עדיין בעיצומו של תהליך ההטמעה וההפנמה של החובה לדווח, ולפנינו עוד כברת דרך עד להטמעה מלאה של החובה בקרב כלל המגזרים והחברות המרכיבות את החברה הישראלית.

הקטין, של התא המשפחתי או של המסגרת הטיפולית.

כבכל סוגיה מורכבת ורבת זוויות, עניין לנו באיזונים.

כפי שנאמר כבר, עצם קיומה של חובת הדיווח קונה לה אחיזה הולכת וגוברת בקרב אנשי מקצוע ומוסדות ואף בקרב בני משפחה של קטינים, המטמיעים אותה ומביאים למעורבות של רשויות הרווחה ולפתיחה של הליך פלילי במקרים המתאימים. הרציונל של הגנה על הקטין על-ידי הוצאת המידע על הפגיעה בו מידי המוסד או האחראי עליו או מידי איש המקצוע המטפל בו מוביל למסקנה כי נכון להגביר את האכיפה, למקד את החקירה גם בעבירת הפרת חובת דיווח ולהעמיד לדין באופן מוגבר מי שהפרו אותה. ואולם כאמור, נקודת המבט העיקרית היא בהיקף הדיווחים וההתערבויות בעקבותיהם – הן בהליכים פלילים והן בהליכים טיפוליים במסגרת ועדות הפטור. ועדות הפטור בד בבד עם קביעת חובת הדיווח הורה המחוקק על מינוין של ועדות אשר תכליתן מתן פטור מדיווח למשטרה בהתאם להמלצת גורמי הרווחה. כיום פועלות ברחבי הארץ שש ועדות פטור, והן מטפלות במאות בקשות לפטור מדיווח למשטרה המתקבלות מגורמי הרווחה. מטרת הוועדות היא לפטור את גורמי הרווחה מהעברת דיווח למשטרה ("פטור מדיווח למשטרה") במקום שבו חלה חובת דיווח, ולהותיר את הטיפול במקרה בידי גורמי הרווחה, במקרים המתאימים. בקשות 1,800-1,500- כאמור לעיל, ועדות הפטור דנות בכ לצד ההיקף הנרחב של הדיווחים למשטרה, 11 לפטור בשנה. ניכר כי מדובר בהפנמה של חובת הדיווח, בד בבד עם יצירת איזון בין החובה לחשוף ולדווח ובין האפשרות שלא לנקוט הליך פלילי כנגד הפוגע אלא לבחור בהליך טיפולי. הוועדות בוחנות את הבקשות בתשומת לב, בעיקר למוגנותו של הקטין הנפגע, לטיבה של הפגיעה, לעמדתו של הקטין ככל שניתן לקבלה ולעוצמת הפגיעה – העבירה. משקל רב ניתן גם לפוטנציאל הטיפולי של הפוגע ושל הנפגע. במקרים רבים מלוות ועדות הפטור את הנפגע ומשפחתו ואת הפוגע בהליך טיפולי משמעותי ולאורך זמן, על דרך של מתן פטור זמני והארכתו מעת לעת לצד מעקב של הוועדה. המטרה – להבטיח מענה טיפולי ולוודא כי הנפגע מוגן ומטופל והפוגע עובר טיפול משמעותי. ועדות הפטור מהוות מנוף טיפולי רב עוצמה, שיש לו יכולת לרתום משפחות לטיפול ולבניית תוכנית מוגנות לאורך זמן.

, שכן, חוק העונשין ל ד(ג) 368 סעיף "אמרו מעתה, מי שלא דיווח, בנסיבות נשוא דיוננו, על התעללות בת-זוגו, אין להסתפק בהרשעתו בעבירה לפי 10 היה עליו לשמש לתינוקת לפה, אלא אם כן, היה מצליח לנקוט צעדים אחרים שהיו מביאים להפסקת ההתעללות. גילה של התינוקת עולת הימים, סוג האלימות שספגה והימשכות האלימות חרף הצעדים שנקט הנאשם, חייבו פעולות נוספות מצידו, כאמור עד כדי דיווח "(שם). חוק העונשין סיפה ל ג 368 סעיף לרשויות. משלא עשה זאת, לא יצא ידי חובתו לפעול ועבר עבירה של התעללות לפי ונתוני משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. 2016 על-פי דו"ח המועצה לשלום הילד לשנת 11

I נקודת מפגש 11

אושרת שהם

האם יש מקום להרחיב את חובת הדיווח עד כדי חובה כללית על כל עבירה שנעשית כלפי קטין? האם יש מקום להחיל אותה על קרובי משפחה נוספים? על שולחן הכנסת מונחות הצעות ברוח זו (הצעת החוק להרחבת ועוד 12 חובת הדיווח גם לפגיעה שנעשית על-ידי בן דוד, הצעה להרחבת חובת הדיווח לכלל עבירות המין המבוצעות .) 13 בקטינים לכאורה נראה כי יש בכוחן של הצעות אלו להגן על קטינים ועל המרחב הציבורי והמשפחתי המורחב מפני מי שפוגעים בקטינים. ואולם הן מעלות שאלות כבדות משקל הנוגעות לאוטונומיה של הנפגע ושל משפחתו לעניין העברת דיווח ופתיחה בהליך פלילי (מאחר שחובת הדיווח נוטלת למעשה את האוטונומיה מהנפגע וממשפחתו ומעבירה את שיקול הדעת אל גורמי הרווחה), וכפי שכבר פירטנו, יכולה גם להביא להסתרה ולהימנעות מפנייה לקבלת סיוע ועזרה מחשש לחובה לפנות למשטרה. האם יהא בכך כדי להגביר דיווחים? ואולי דווקא להיפך – הם יביאו להסתרה, לטיוח ולאי פנייה לקבלת סיוע או טיפול בשל החשש מחובת הדיווח, ונמצא שאנו "שופכים את התינוק עם מי האמבטיה"? נראה כי עוד ארוכה הדרך להטמעתה המלאה של חובת הדיווח וכי ראוי להמשיך ולנהל דיון ציבורי ומקצועי על הרחבתה, על מידותיה ועל אכיפתה. עם זאת, אפשר לומר כי חובת הדיווח הפכה לשגרה בקרב מעגלים רבים הסובבים קטינים, וכי מרחב ההתייחסויות לחובת הדיווח – מדיווח למשטרה ועד ועדת פטור – מאפשר איזון וגמישות התואמים את מורכבותו של כל מקרה. ועדות הפטור יצרו מודל לעבודה משותפת של גורמי האכיפה (המשטרה והפרקליטות) וגורמי הרווחה – עבודה רב-תחומית משמעותית המשלבת בין דיסציפלינות מקצועיות הדואגות לטובת הקטין ולשלומו מתוך התחשבות בשיקולים של הגנה על הקטין, של שלום הציבור וכן שיקולים טיפוליים מעמיקים ומשותפים. 14 עם הקמתם של שמונה מרכזי ההגנה ("בתי לין") ברחבי הארץ, נוצר מרחב נגיש להתייעצות של גורמים בקהילה על עצם קיומה של חובת דיווח והאפשרויות העומדות לפני מי שחלה עליו חובת דיווח, וכן לחשיבה רב-צוותית על אפיק הפעולה המתאים במקרה שחלה עליו חובת דיווח המופנית אליהם – הפניה לוועדת פטור או לחקירה משטרתית. צוות מרכז ההגנה, הכולל שוטר, עו"ס לחוק הנוער, חוקר ילדים, פרקליט ורופא, מקיים היוועצות עם קבלת הדיווח במרכז ההגנה ומקבל החלטה

– בת שלוש במותה מורן דנמיאס ז"ל בעקבות התעללות מינית 1989 מורן מתה בפברואר ופיזית קשה וממושכת של דודה, אחי אביה. אף אחד מהאנשים בסביבתה שידעו לא התערב או דיווח– בני המשפחה, השכנים, והמטפלות במעון. ככל הנראה חששו מפני הדוד האלים. מותה והסערה הציבורית שפרצה בעקבותיו הביאו למפנה ולראשיתו של תהליך השינוי בכל הנוגע להכרה בקיומה של תופעת ההתעללות בילדים בחברה הישראלית. הליך החקיקה שבא בעקבות מותה של מורן ז"ל (שכולל את חוק חובת הדיווח) הושפע ממנו מאוד.

ברור כי חובת הדיווח לא הביאה לחשיפה של כלל הפגיעות בקטינים, וקטינים עדיין נפגעים על-ידי אחראים במשפחותיהם או במוסדות בלי שמועבר כלל דיווח למשטרה או לגורמי רווחה. לכן יש להשקיע עוד מאמצים בהטמעה כוללת של חובת הדיווח - להגנה מרבית על קטינים נפגעי עבירה.

. אושרה בכנסת 2017- ) (תקופת ההתיישנות וחובת דיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על ידי בן דודו), התשע"ז 130 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 12 בקריאה ראשונה. .2015 תזכיר חוק העונשין – הרחבת חובת הדיווח על קטינים נפגעי עבירה מינית, 13 .2008 על-פי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, תשס"ח- 14

נקודת מפגש I 12

מבט-על – שלושים שנה לחובת הדיווח

בצוות רב-תחומי, מתוך שיתוף במידע ובשיקולים הנוגעים לעניין. הליך זה מוליך לקבלת החלטות מאוזנות ומתאימות בכל מקרה ומקרה, והוא אף משקף את המורכבות של חובת הדיווח ושל החובה להגן על קטינים מפני פגיעה.

"זה קורה שהדרך מתמשכת זה קורה יש ללכת ללכת..." (שמוליק קראוס)

עם חקיקתו של חוק חובת הדיווח נוצרה סביב הקטין מעטפת הגנה שנועדה לחשוף ולהיות ערנית לאפשרות שקטין נפגע על-ידי האחראי לו או במוסד שהוא שוהה בו. אין ספק כי מעטפת זו נתונה בתהליך הטמעה של נורמת התנהגות. היא מביאה את הרשויות לידי פעולה לשם הגנה על הקטין, הן בפנייה למשטרה והן בפנייה לוועדות הפטור. השאיפה היא להרחיב ולהטמיע את נורמת ההתנהגות הזאת בקרב כל גוני החברה הישראלית, גם על דרך הגברת האכיפה במקרים המתאימים. לפנינו עוד כברת דרך ללכת, גם אם היא מתמשכת, כדי לשמור על שלומם של קטינים ועל מוגנותם, ולהיות להם לפה.

I נקודת מפגש 13

סקר: חצי מהציבור לא ידווח במקרה של חשד להתעללות בילדים

Shutterstock

סקר: חצי מהציבור לא ידווח במקרה של חשד להתעללות בילדים

1 ענת אופיר

של חשד להתעללות או להזנחה של ילדים, ומה הסיבות לכך שאנשים מדווחים – או נמנעים מדיווח – במקרים אלו. הסקר 1,000 נערך בעזרת חברת "פאנל פרויקט המדגם", ובו נדגמו איש מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל. מהנשאלים דיווחו כי היו עדים למקרה של חשד להתעללות 35% או הזנחת ילד. כלומר, שליש מהם לא דיווחו על כך לרשויות. 60%־ כ מהציבור היו עדים לפגיעה בילד, אך פחות ממחצית מאלו שהיו עדים לפגיעה דיווחו עליה לרשויות. ממצאים נוספים שעלו מהסקר: ) השיבו כי ידווחו לרשויות בכל מקרה של 60%( רוב האנשים • חשד להתעללות בילד. כאשר הפגיעה בילד מתרחשת בתוך המשפחה, רבע מהאנשים • היו נרתעים מלדווח עליה. המשתתפים נשאלו גם על הסיבות העיקריות לכך שידווחו או יימנעו מלדווח לרשויות במקרי חשד להתעללות בילדים או להזנחתם, וכך עולה: ) של אלו שהשיבו כי נמנעו או יימנעו 53%( יותר ממחצית • מלדווח השיבו כי הם אינם בטוחים למעשה מה נחשב להתעללות או הזנחה שמחייבות דיווח. השיבו שלא ידווחו כי הם פוחדים שהדיווח יגרום נזק 43% • גדול יותר לילד. השיבו כי הם פוחדים שעצם הדיווח עלול להתנקם בהם 23% • בסוף. ) לא ידעו שקיימת בחוק חובת 55%( יותר ממחצית הנשאלים • דיווח שחלה על כל אדם. מהציבור חושבים שחובת הדיווח חלה אך ורק על אנשי 23% • מקצוע. ככל שלאנשים ברור יותר שחובת הדיווח חלה עליהם, כך • גבוה יותר שיעורם של המדווחים. בריאיון עם פרופ' אשר בן אריה, מנכ"ל מכון חרוב, הוא מבהיר: הדרך היחידה להפסיק את מעגל הפגיעה היא לדווח, משום שרק דיווח מאפשר טיפול. איש לא נהיה אלים יותר כלפי ילד מפני שדיווחו עליו. הטיעון הזה דומה לאמונה של האישה המוכה שאם היא רק תהיה "בסדר", בעלה לא יכה אותה. איתור ילדים נפגעי התעללות הוא אתגר מורכב, בעיקר משום שרוב מקרי ההתעללות מתרחשים בחדרי־חדרים, אך ישנם סימנים שקל יחסית לזהותם, ולכן חשוב לדווח. משום שאנשים אם כך מדוע בכל זאת אנשים לא מדווחים? מעדיפים להתעלם. מדובר במנגנון הגנה שמקשה עלינו לראות

אחוזים מהציבור יודעים כי מוטלת 45 בישראל רק עליהם בחוק החובה לדווח במקרה של חשד להתעללות בילדים. נתון מדאיג זה עולה מסקר שפרסם לאחרונה מיזם מהל"ב בהובלת מכון חרוב ובשיתוף 2 (מניעת התעללות בילדים), המועצה לשלום הילד. הסקר פורסם במסגרת מסע הסברה מתמשך להעלאת המודעות לתופעת ההתעללות בילדים והזנחתם, ולחשיבותה של חובת הדיווח במקרים אלו. מסע ההסברה מתבסס על נתונים ממחקרים רחבי היקף מהשנים האחרונות, שמהם עלה כי אחד מכל חמישה ילדים בישראל עובר התעללות או הזנחה בידי מבוגר במהלך ילדותו. נוסף ,2000 על כך ידוע כי מספר הפגיעות בילדים הוכפל מאז שנת מכלל המקרים 10%־ ולמרות זאת מספר הדיווחים מגיע רק לכ דיווחים בשנה).  50,000- המוכרים לרשויות הרווחה (כ למעשה, רוב מקרי הפגיעה בילדים אינם ידועים לרשויות, ומכאן החשיבות הגוברת של העלאת המודעות בציבור – לגלות ערנות ולדווח. הקושי של אנשי המקצוע לדווח על חשד לפגיעה גדול, לא כל שכן – הקושי של הציבור הרחב. הקושי של אנשי המקצוע לדווח נובע ממגוון סיבות: חוסר רצון להתערב, עומס יתר בעבודה, מחסום רגשי (לעכל שיש רוע כזה בעולם), חשש מהפוגע או ממשפחתו, חשש שהדיווח יפגום בבסיס האמון שטיפחו אצל הילד או משפחתו שבטיפולם. נוסף על אלה, לעיתים יש חוסר אמון בכך שהדיווח יביא לפעולת אמת ולהפסקת הפגיעה. חסמים אלה עולים פעמים רבות במסגרת הכשרות וימי עיון לאנשי המקצוע שמקיים מכון חרוב בעשור האחרון. ממצאי הסקר במסגרת ההיערכות למסע ההסברה ביקש מיזם מהל"ב לבדוק מה יודע הציבור על חובת הדיווח, כיצד הוא פועל במקרים

ענת אופיר היא מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים (מהל"ב). 1 , בעקבות מחקרים מהשנים האחרונות שמהם עלה כי אחד מכל חמישה ילדים בישראל עובר התעללות או הזנחה בידי מבוגר. 2015 מיזם מהל"ב נוסד בשנת 2 המיזם פועל להפחית התעללות בילדים והזנחת ילדים בישראל ולשפר את ההתמודדות המערכתית עם התופעה. מהל"ב הוא שותפות של כמה גופים מובילים בארץ העוסקים במחקר, בהכשרת אנשי מקצוע ובפעילות למניעת התעללות בילדים, בהם מכון חרוב, המועצה הלאומית לשלום הילד, מכון מאיירס-ג'וינט- הישראלית בראשותו של המנכ"ל לשעבר גיל מנדלזיס ושל קרן שוסטרמן – ישראל. EBS . הוא פועל בזכות תרומתן של חברת BCG ברוקדייל וחברת הייעוץ

I נקודת מפגש 15

ענת אופיר

Shutterstock

של אדם שהיה עד להתעללות – משלב ההיסוס וההכחשה ועד לשיחת הטלפון שיכולה לשנות את חייו של הילד. ) גם הכתבות https://bit.ly/2u2RZzj : (ראו קישור לסרטון והראיונות עם אנשי מקצוע ועם שורדי התעללות בילדותם, המלווים את מסע ההסברה, והדיווח על תוצאות סקר חובת הדיווח (ראה תמונות בכתבה), מכוונים לספק מידע ולעודד המסר המרכזי הוא שחובת דיווח כאמצעי לשבירת השתיקה. הדיווח היא לא רק חובה מוסרית, היא גם חובה חוקית, ולמרות ההשלכות שעלולות להיות לדיווח, אנו מאמינים בחשיבותו כגורם קריטי שיכול לייצר "תפנית בעלילה". עוד מודגש כי אפשר לדווח באופן אנונימי, ומי שיבוא בעקבות הדיווח אל בית המשפחה או אל בית הספר שבו חושדים בפגיעה הוא עובד סוציאלי המוסמך לבחון את הילד. רבים ממי שחוששים לדווח סבורים שבגללם הילד יוּצא מהבית, אף שבפועל שיעור קטן מאוד מאותם ילדים נאלצים לצאת מהבית, ורובם מטופלים במסגרת הקהילה (למעשה, ישראל היא מהמדינות שבהן השיעור הגבוה ביותר של ילדים המטופלים במסגרת הקהילה ואינם מוּצאים מביתם). כמו כן מודגש כי כל דיווח יאפשר בסופו של דבר לשפר את מצבו של הילד במידה ניכרת. לסיכום, סקר חובת הדיווח חיזק את יכולתנו לפנות אל הציבור במסגרת מסע ההסברה ולספק נתונים שנאספו מהשטח – כדי להצביע על החשיבות המכרעת של יישום חובת הדיווח במניעת פגיעה בילדים.

מה קורה סביבנו. אדם יעדיף להסב את מבטו ולא לקשר את עצמו לדברים לא נעימים. הכי קל להגיד שזה קורה רק אצל אחרים, באוכלוסיות מסוימות, ולא כדאי לי להתעסק עם המשפחה הזאת... אבל גם אם התעללות פיזית נוטה להיות נפוצה יותר בשכבות סוציו־ אקונומיות נמוכות יותר, לפגיעות מיניות, למשל, אין העדפה כלכלית, והתעללות נפשית מתרחשת בשכבות גבוהות יותר של האוכלוסייה. הסקר על חובת הדיווח חיזק את "הנחת העבודה" של מיזם מהל"ב – שחלקים נרחב מהציבור לא דיווחו או לא ידווחו לרשויות כנדרש, ושנכון להתמקד במסע הסברה שיעסוק בחוסר הוודאות ובחששות שחובת הדיווח מעוררת בקרב הציבור. כמו כן יש לספק מידע שיפריך את המיתוסים הרווחים בציבור, שלפיהם "אם אדווח, יוציאו את הילד מהבית" ו"שירותי הרווחה חוטפים ילדים מבתיהם". מטרת מהלך ההסברה היא לספק מידע אמין ומבוסס-נתונים, ולייצר תמונה מציאותית של מה שמתרחש לאחר הדיווח. הכוונה היא לשנות עמדות ובד בבד לפנות אל הרגש של הציבור ואל מצפונו. המסר הוא שלמרות הקושי הכרוך בדיווח, בייחוד במקרים של התעללות בילד בתוך המשפחה, המלווה במעטה כבד של שמירת הסוד – הדרך היחידה לעצור את הפגיעה בילד ולבחון אפשרויות לטיפול היא באמצעות דיווח.

במרכז מסע ההסברה עומד סרטון (קישור פה) המציג את לבטיו

נקודת מפגש I 16

סקר: חצי מהציבור לא ידווח במקרה של חשד להתעללות בילדים

מדוע לא מדווחים מספיק על ילדים שעוברים התעללות?

23% מפחד שזה יתנקם בי

53%

43%

מתלבט האם זו התעללות

חושש לילד

מהציבור שהיה עד 60% להתעללות בילד/ה לא מדווח לרשויות

לא דווחו לרשויות 60%

דווחו לרשויות 40%

I נקודת מפגש 17

ליווי ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי 1 תיאורו של סיפור הפרטה הפוך

ליווי ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי

3 וכרמית פולק-כהן 2 ורד וינדמן

בתוך כל הלא נודע, הבלבול והייאוש, הליווי נותן גב ותמיכה ועליו אפשר לסמוך. הייתה לנו הזכות לקבל ליווי... מתוך מכתבה של אם לשלושה בנים שנפגעו מינית בידי אדם מהקהילה שהמשפחה משתייכת אליה. הם עברו, כלשונם, "תהליך ארוך ומתיש של הליך משפטי".

רעיון חדשני ופורץ דרך ליווי ילדים נפגעי עבירה לאורך ההליך הפלילי, המתנהל כנגד מי שחשוד ונאשם בפגיעה בהם, הוא רעיון שלפני עשרים שנה היה חדשני ופורץ דרך. פרויקט הליווי נבנה עוד בתקופה שבה נפגעי עבירה, בגירים וקטינים כאחד, היו והנה, פחות מעשרים שנה לאחר 4 נטולי מעמד בהליך הפלילי. )20 ' , תוקן חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס 3/8/17 מכן, ביום . התיקון קבע, לראשונה בישראל, שלנפגעי 2017- תשע"ז עבירות מין חמורות תוענק זכות בדין לליווי וסיוע משפטי בהליכים פליליים המתקיימים בעניינם, ויוענק 5 מטעם המדינה סיוע במיצוי זכויותיהם בהליך זה. מדובר בתיקון היסטורי הקובע כי המדינה, באמצעות הסיוע משפטי, מקבלת עליה את האחריות המשפטית והחברתית כלפי קטינים נפגעי עבירות מין – מי שהלכה למעשה עומדים במרכז ההליך הפלילי וללא ספק האוכלוסייה המוחלשת ביותר בתוך כלל נפגעי העבירה. מאמר זה מוקדש לעו"ד לימור סולומון, זכרה לברכה, שהייתה שותפה 1 לחלום ולאסטרטגיה, למחשבה ולמעשה, אך לא זכתה לראות את השאיפה , לפני כעשור, התפרסם בכתב העת 2008 והחזון הופכים למציאות. בשנת משפט, חברה ותרבות מאמרן של עו"ד ורד וינדמן ועו"ד לימור סולומון: העצמת היחיד כפלטפורמה להעצמת הקבוצה: המקרים של ייצוג ילדים בהליכים אזרחיים וליווי ילדים נפגעי עבירה (להלן: וינדמן וסולומון, ). המאמר תיאר את החזון ואת השאיפה שפרויקט שהקימה המועצה 2008 לשלום הילד לליווי קטינים נפגעי עבירה ישמש מודל לשירות שיינתן לבסוף על-ידי המדינה. עו"ד ורד וינדמן היא מנכ"לית המועצה לשלום הילד. 2 עו"ד כרמית פולק-כהן היא היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. 3 .2001- מדובר בתקופה שלפני חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א 4 זאת ללא תלות במבחני זכאות כלכלית או סיכוי משפטי. 5

Shutterstock

I נקודת מפגש 19

ורד וינדמן וכרמית פולק-כהן

המדינה ובהפעלתה, לאחר שיצבור ניסיון, ייועל ויפותח.

כשהוקם פרויקט הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום , הוא נועד למלא לקוּנה בחקיקה ובשירותים 1999 הילד בשנת הציבוריים במדינת ישראל – לספק מענה לקשיים הייחודיים שעימם נדרשים להתמודד ילדים ובני נוער אשר נפגעו מעבירות פליליות, ובכלל זה עבירות קשות כעבירות מין ואלימות, לאורך ההליך הפלילי. מאז הקמתו מוענק הסיוע באמצעות מערך של מלווים אשר תפקידם ללוות ילדים נפגעי עבירה ואת בני משפחותיהם התומכים. חשוב לזכור שמדובר בעידן שלפני והשיח על ההליך הפלילי התמצה 6 חוק זכויות נפגעי עבירה, אז, רובו ככולו, בשיח על זכויות חשודים ונאשמים (וינדמן, ; סבה וגל, תשס"ג). 2001 במהלך השנים לוו על-ידי תוכנית הליווי אלפי ילדים ובני נוער נפגעי עבירות מין ואלימות חמורות. כך למשל לוו במסגרת זו שלושה קטינים, אחים, שנפגעו מינית על-ידי אדם מהקהילה הסגורה שהם משתייכים אליה; נערה שנאנסה על-ידי אחיה ושמשפחתה התנכרה לה בעקבות חשיפת דבר הפגיעה, וילדה שנעשו בה מעשים מגונים על-ידי עובד שירות בבית הספר. כדי להפחית את הקורבנות המשנית שממנה סובלים ילדים נפגעי עבירה לאורך ההליך הפלילי, ולהקל את התמודדותם עם הקשיים שהם נדרשים להתמודד עימם, תפקיד המלווים של הקטין הנפגע הוא לעמוד בקשר עם רשויות אכיפת החוק השונות וליידע את הקטינים ומשפחתם על התפתחות ההליכים בעניינם. המלווים מסייעים לקטינים ולבני משפחתם במיצוי זכויותיהם החוקיות הקשורות לפגיעה, ובהן הזכות לקבל מידע על ההליך, הזכות להעיד שלא בפני נאשם, הזכות לקבל פיצוי שנפסק לטובתם והזכות להשמיע עמדה הנוגעת להסדר טיעון. המלווים מהווים גורם תומך, זמין וקבוע, שאפשר לשוחח ולהתייעץ איתו. אם קטין מוזמן להעיד, המלווה ילווה אותו לעדות בבית המשפט, וזאת לאחר שיערוך לו סיור מקדים בבית המשפט. המטרה – להפחית את חששותיו מפני המעמד. במקרה שיוחלט על סגירת תיק החקירה, יסייע המלווה וינחה את הקטין ומשפחתו בכל הנוגע לאפשרות להגיש ערר. מטרות בשני מישורים: סיוע ליחיד ובניית מודל עבור הקבוצה מטרתו הישירה של הפרויקט היא להפחית את הקורבנות המשנית שממנה סובל ילד נפגע עבירה לאורך ההליך הפלילי, כבר ולהקל עליו בהתמודדות עם הקשיים במהלכו. עם זאת, מראשית הקמתו של פרויקט הליווי הוגדרה לו עוד מטרה, והיא יצירת מודל, מעין דגם אב, לשירות שיינתן במימון

במילים אחרות, שאיפה מרכזית נוספת של הפרויקט הייתה שהסיוע הניתן על-ידי המועצה לשלום הילד בהיקף מצומצם ומוגבל (מבחינת מספר מקבלי הסיוע) יינתן בעתיד על-ידי המדינה כמפעילה ומממנת, לכל ילד שיזדקק לו, בזכות ולא כל זה – לצד הנכחת הילדים הנפגעים בכל דיון ציבורי 7 בחסד. רלוונטי, הצפת נושא הצורך בליווי לאורך ההליך הפלילי הקמת הפרויקט הייתה בבחינת כניסה של הארגון לתוך "ואקום חברתי". על-פי ניתוחן של וינדמן וסולומון במאמרן המשותף: "לכאורה, בכניסה זו לוואקום יש משום השתלבות בתהליך ההעברה ההדרגתית של סמכויות הממשלה ותפקידיה החברתיים לידי ארגונים לא ממשלתיים, תהליך המאפיין את התנהלות הממשלה בעשורים האחרונים ואשר זוכה לביקורת אולם למעשה, בהקשרים שונים מצד המועצה לשלום הילד. אין מדובר בתהליך יזום מצד הממשלה המבקשת להקטין חלקה באספקת שירותים חברתיים תוך כדי עידוד כניסתם של ארגונים לא ממשלתיים לתחומים שבעבר נשלטו על ידיה באופן בלעדי, אלא בכניסתו של ארגון וולונטרי למקום שבו אין, וגם לא הייתה בעבר, עשייה ממשלתית. זאת, דווקא כדי להבטיח את מעורבותה של המדינה בעתיד, בתחום שבו היא נעדרת. הקמת מודל זה היא אפוא בבחינת יש ; וראו גם שמיד 512-511 ' , עמ 2008 , מאין" (וינדמן וסולומון ). אם כן התהליך שהמועצה לשלום הילד שאפה 2001 , ועמיתיו אליו הוא דווקא תהליך הפרטה הפוך או "הלאמה", בבחינת עידוד פריסת חסותה של המדינה על אספקתו של שירות חיוני ,2008 , והענקתו לילדים בזכות ולא בחסד (וינדמן וסולומון .)113 ,105 ' , עמ 1996 , ; וראו גם שניידר ותלמוד 513 ' עמ מחזון למציאות ואמנם בחלוף פחות משני עשורים הפך החזון למציאות. זאת בזכות סוכני שינוי מהכנסת ומהממשלה ובזכות העובדה שבחלוף זמן זה, הצורך בליווי נפגעי עבירה וחשיבותו לא היו נתונים עוד במחלוקת מהותית, ומקומם של ילדים נפגעי עבירה הוטמע. ואכן, בדיון בנושא התיקון 8 כחלק מההליך הפלילי לחוק הסיוע המשפטי שהתקיים בוועדת חוקה, חוק ומשפט של שררה בקרב הנוכחים תמימות דעים שמדובר במהלך 9 הכנסת 10 היסטורי וחיוני. וחשיבותו, והעלאתו המתמדת לסדר היום. תהליך הפרטה הפוך — "הלאמה"

.2001- חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 6 כפי שהגדירו וינדמן וסולומון במאמרן: "פעילות מתן השירותים קיפלה בתוכה באופן מכוון ומודע פעולות בשתי רמות: הישירה, שהיא ה'משנית' – מתן 7 .)509 ' , עמ 2008 , השירותים כשלעצמו, והעקיפה, שהיא ה'ראשית' – יצירת מודל לשירות שיינתן במימון המדינה ובהפעלתה" (וינדמן וסולומון גם אם לא כצד בהליך זה. 8 20/6/17 דיון ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת מיום 9 "הצעת החוק הזאת בעיני היא מהלך היסטורי, לא פחות מזה, שבמקום שלא היה כך למשל פתחה ואמרה ח"כ שולי מועלם-רפאלי, ממציעות החוק: 10 ייצוג אף פעם לנפגעי העבירה עצמם, אנחנו מבקשים להביא את הקול שלהם. לא רק אנחנו מבקשים. המדינה הגיעה למסקנה שהיא צריכה לסייע להם בהבאת הקול הזה בכל ההליך הקשה".

נקודת מפגש I 20

ליווי ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי

מילים לסיום פרויקט הליווי של ילדים נפגעי עבירה בהליך הפלילי הוא דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה מוצלח בין המגזר השלישי למדינה למען מטרה חברתית חשובה משותפת: לסייע לילדים נפגעי עבירה. החזון להפוך מודל שארגון וולונטרי פיתח, שדרג וביסס, לשירות מדינתי, הופך בימים אלו למציאות, ולא רק בזכות החזון והראייה למרחוק, אלא גם בזכות שותפות ואחריות קולקטיבית של סוכני שינוי מהכנסת ומהממשלה. ). נפגעי עבירה – לא עוד בנים חורגים אלא בעלי מעמד 2001( ' וינדמן, ו .3 ,50 , הסניגור חוקי ומוכר. ). העצמת היחיד כפלטפורמה להעצמת 2008( ' וינדמן, ו' וסולומון, ל הקבוצה: המקרים של ייצוג ילדים בהליכים אזרחיים וליווי ילדים נפגעי .2008 , משפט, חברה ותרבות עבירה. http://din-online.info/pdf/mht6-12.pdf ספר שמגר סבה, ל' וגל, ט' (תשס"ג). זכויות נפגעי עבירה בישראל, .)157 ' ב'(עמ .)2001( ' שמיד, ה', בר-גל, ד', כורזים, י', שטראוס, ע' והוכשטדט, מ היבטים ארגוניים, מבניים וניהוליים של עמותות המספקות שירותים אישיים האוניברסיטה העברית בירושלים, תכנית שוורץ. וחברתיים לילדים ונוער. ). טפסים של חמלה: היחס הציבורי לילדים 1996( ' שניידר, נ' ותלמוד, א .113 ,105 ,9 , תיאוריה וביקורת במצוקה. מקורות

הצעת החוק הפרטית, שהונחה על-ידי חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מירב מיכאלי ואורלי לוי-אבקסיס, אכן עברה בקריאה שנייה ושלישית בלי שהועלו כנגדה התנגדויות עקרוניות, ונראה כי הסוגיה היחידה שעמדה לדיון הייתה היקף הנפגעים שהתיקון יחול עליהם, וזאת אך ורק בשל היבטים תקציביים ולא מהותיים. התיקון כפי שהתקבל, על אף חשיבותו ההיסטורית, חלקי בלבד, והוא אינו נותן מענה לכלל הילדים נפגעי עבירה. זאת משום שהוא קובע כי הזכות לליווי תקום רק משלב הגשת כתב ילדים שנפגעו 11 האישום ורק ביחס לנפגעי עבירות מין חמורות. מעבירה שהוגדרה מעשה מגונה, לעומת זאת, אינם זכאים על פי התיקון לליווי מטעם המדינה. כך למשל, נוכח חלקיותו של התיקון, שלושה קטינים ממשפחה אחת שנפגעו מעבירות מין נחלקו למי שזכו לסיוע מטעם המדינה ולמי שלא קמה לו זכאות בשל העובדה שכתב האישום בעניין הפגיעה בו כלל עבירות מין שחומרתן פחותה. לעת הזאת ממשיכה המועצה לשלום הילד ללוות את כל הילדים נפגעי העבירה הרבים הפונים לתוכנית ואשר עדיין אינם זכאים לסיוע משפטי מטעם המדינה על-פי התיקון. לא רק הוראת המודל אלא גם יישומו בשותפות לצורך השלמת הליך ה"הלאמה" (גם אם החלקי) ולצורך יישומו המיטבי של החוק, פיתחה המועצה, בשיתוף מכון חרוב, תוכנית הכשרה מיוחדת המבוססת על הידע הייחודי אשר פותח ונצבר במועצה. ההכשרה מיועדת לעורכי הדין המייצגים קטינים מטעם הסיוע המשפטי, ומטרתה – לתת להם כלים שיאפשרו להם להעניק לקטינים נפגעי עבירות מין חמורות שירות מקצועי, רגיש ומותאם לזכויותיהם ולצורכיהם הייחודיים. כשלושים וחמישה עורכי דין מטעם הסיוע המשפטי הוכשרו זו הפעם הראשונה ללוות 12 במשרד המשפטים ילדים נפגעי עבירה, ומזה כחמישה חודשים הם מלווים בפועל ילדים נפגעי עבירות מין חמורות. מהלך חשוב זה הוא ביטוי להכרה של משרד המשפטים בכך שהידע המקצועי נמצא בקרב המגזר השלישי ושרצוי להטמיעו בעבודתו, מתוך הכרה באפקטיביות של תוכנית הליווי ומתוך אחריות מקצועית. בכך למעשה הולאם המודל ברמה העקרונית-רעיונית – מודל העבודה, קרי מודל הכולל ליווי, תיווך, העברת מידע, שיתוף פעולה של הגורמים השונים והילד במרכז, ואף התקיימו הכשרות שנועדו להוציא את תיקון החקיקה מהכוח אל הפועל. כל זאת מתוך שיתוף ועל סמך הניסיון שנצבר בעבודתו ארוכת השנים של הפרויקט. כך נשמר הקשר המשמעותי והמועיל בין פרויקט הליווי של נפגעי עבירה ובין התיקון לחוק ויישומו.

אינוס, מעשה סדום, בעילה אסורה בהסכמה ועבירות מין במשפחה או בידי אחראי על קטין וחסר ישע. 11 מערך ייצוג קטינים ("עו"ד משלי"). 12

I נקודת מפגש 21

גם הם ילדים הזקוקים לטיפול טיפול בילדים צעירים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת

123RF

1 שירלי בן-שלמה

מנתונים על פניות לעובדים סוציאליים לפי חוק הנוער פגיעות מיניות 2,748 עולה כי בשנה זו דוּוח על 2016 לשנת מכלל 7.6% ), שהם 18 בין קטינים (מדובר בקטינים עד גיל 2 הדיווחים לעו"סים לחוק הנוער. כיצד התגבשה ההבנה שילד עם התנהגות מינית לא מותאמת זקוק לטיפול לא פחות ממי שנפגע, וכיצד מתרגמים את ההבנה לפרקטיקה מקצועית? כל אלו – בריאיון עם איזבל סרי לוי, עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית לנושא פגיעות מיניות בילדים ובני נוער בשירות ילד נוער במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. דבריה מאפשרים התבוננות מאחורי הקלעים של התפתחות הטיפול בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת – ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. איזבל, התפקיד שאת ממלאת כמפקחת ארצית לנושא פגיעות מיניות בילדים ובני נוער במשרד הרווחה חדש למדי. מה היה הרקע להיווצרותו? התפקיד שלי נולד כששירות ילד ונוער קיבל עליו אחריות מרכזי הטיפול האזוריים שהוקמו כדי 13 מלאה להפעלת

רקע אחד הנושאים בתחום הפגיעות בילדים, שבהם חל שינוי מהותי בעשור החולף, הוא מודעות הקהילה המקצועית לכך שמי שפוגע זקוק לטיפול לא פחות ממי שנפגע. הבנה זו באה לידי ביטוי מיוחד בהתייחסות לפגיעות המיניות של ילדים – ובעיקר של הצעירים בהם, שעודם מתחת לגיל האחריות הפלילית.

ד"ר שירלי בן שלמה היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן וראש התכנית לתואר ראשון. 1 .2016 משרד הרווחה, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, שירות ילד ונוער: פניות לעובדים סוציאליים לחוק הנוער והטיפול בהן – סיכום ממצאים, שנת 2 הוכן על-ידי :חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער; ד"ר הלה חיים צוייג, מפקחת ארצית פיתוח תכניות, תשתיות ובקרת איכות; הילה פרץ, מרכזת .2017 תחום חוק הנוער. כסלו תשע"ח, נובמבר

נקודת מפגש I 22

גם הם ילדים הזקוקים לטיפול

להעניק טיפול מקצועי וייחודי לקטינים שנפגעו מינית ולבני משפחותיהם. מרכזים אלה פותחו במסגרת מיזם משותף של קרן רש"י, קרנות ילדים בסיכון של המוסד לביטוח לאומי הוקמו מרכזי הטיפול והמשרד. בהמשך למיזם שבמסגרתו (ראו כתבה על הקמת המרכזים – נקודת לקטינים נפגעים ), הופעל עוד מיזם, מצומצם יותר, לטיפול 21 ' , עמ 6 מפגש בקטינים עם התנהגות מינית לא מותאמת. המיזם הופעל באמצעות כמה עמותות המתמחות בתחום טיפולי זה. זמן מה אחרי כניסתי לתפקידי, ולאחר הצגת תוצאות המיזם, הוחלט לראשונה שהמשרד יממן טיפול לקטינים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת, באופן דומה לזה שהמשרד מממן טיפול בילדים ובני נוער שנפגעו מינית. כבר בשלב הזה, החזון היה שהטיפול בילדים אלה, שהם ילדים הנזקקים למענה טיפולי מותאם כדי לסייע להם ולהוריהם, ישולב במרכזי הטיפול הקיימים לקטינים נפגעים מינית – כדי ליצור רצף של מענים טיפוליים בתחום הפגיעות המיניות בתוך מסגרת אחת. כלומר, הייתה הבנה שצריך לטפל בנפגע, וגם בילד עם ההתנהגות המינית הלא מותאמת. בהחלט. ההבנה הזאת נולדה מתוך הפניות שהתקבלו במחלקות לשירותים חברתיים אצל העו"סים לפי חוק הנוער וגם מתוך עבודה בין-משרדית – בעיקר עם משרד החינוך – בנוגע לפגיעות מיניות המתרחשות בין קטינים במסגרות החינוך. ההלכה המקצועית המקובלת אומרת שיש להפריד בין הפוגע לנפגע, וקיימת הסכמה מלאה שיש לתת מענה שיקומי לנפגע. אם בעבר לא פותחו מענים התפתחה כאן הבנה נוספת: טיפוליים עבור הילדים הפוגעים, היום יש הבנה שמדובר בילד הזקוק למענה טיפולי כילדים רבים אחרים שלהם קשיים רגשיים והתנהגותיים. גורמי הסיכון המאפיינים ילדים עם התנהגות מינית פוגעת ומשפחותיהם מסייעים לנו להבין שמדובר בילדים שלעיתים הם עצמם קורבנות של נסיבות אישיות או סביבתיות. בהקשר של הילד: התקשרות לא בטוחה, חוסר באמפתיה, חוסר אונים והאשמת אחרים, טראומות וחסכים, חשיפה לא מותאמת לתכנים מיניים, ולעיתים גם בעיות התנהגות שקשורות למבנה הנפשי של הילד. בהקשר הסביבתי: בתים שמעבירים מסרים מיניים לא ברורים, מודלים לחיקוי בעייתיים, סוציאליזציה לתפקידים חברתיים שמלווים באלימות ועוד. האם כל קטין עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת מועמד לטיפול או שיש סייגים? כידוע לך, הילדים המקבלים טיפול במענים הטיפוליים של משרד הרווחה סביב פגיעות מיניות מופנים על-ידי המחלקות לשירותים חברתיים במקום מגורי הילד והוריו. המשרד נתון בשלבי פיתוח של המענים הטיפוליים עבור ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת, והשאיפה היא שבעתיד ילדים

, מפקחת ארצית לנושא פגיעות מיניות איזבל סרי לוי בילדים ובני נוער במשרד הרווחה

אלה יקבלו מענה בכל אחד ממרכזי הטיפול האזוריים.

שירות ילד ונוער רואה חשיבות מיוחדת בהפניית ילדים מתחת ) לטיפול, וזאת כדי שיקבלו מענה 12( לגיל האחריות הפלילית הולם בשלב מוקדם ככל האפשר. על אנשי המקצוע לסייע להורים להבין שילדם נתון במצוקה וזקוק לעזרה. במקרים רבים הסטיגמה הקשורה באופי ההתנהגות מוסיפה קשיים עצומים לילד ולהוריו – למשל, ילד שכבר בגיל הגן מכונה "אנס" על-ידי סביבתו ואף מנודה חברתית בשל כך. הממצאים מראים שאפשר לסייע לילדים אלה, וככל שנקדים להעניק את הסיוע, כך תגדל התועלת לילד. עוד קבוצה של קטינים שחשוב מאוד לסייע להם הם ילדים שבמשפחתם התרחשה פגיעה מינית בין אחים. (מאמר נוסף בנושא פגיעה מינית בין אחים ראו במדור "מפגש בשטח" בגליון זה) מקרים אלה מטלטלים את כל בני המשפחה, וכאן אנו מאמינים שיש לעבוד באופן המשלב טיפול אישי לכל ילד – מותאם לצרכיו, וגם טיפול להורים ולבני המשפחה האחרים. לטיפול מופנים גם ילדים ובני נוער מעל גיל האחריות הפלילית, עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת, אך שלא הופנו להליך פלילי. במקרים אלה, נעשית תחילה הערכת צרכים כדי 3 לוודא שהנער מתאים לסוג הטיפול שנוכל להציע.

מידע נוסף על ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת אפשר למצוא באתר של מכון חרוב. לקישור לחצו כאן 3

I נקודת מפגש 23

שירלי בן-שלמה

כיצד אנשי הטיפול מקבלים את הגישה הזאת? לרוב אנשי המקצוע שמחים מאוד על ההתפתחות, מאחר שלאורך זמן לא ניתנו מענים לילדים פוגעים מינית, רק לנפגעים. במקרים שבהם אנשי מקצוע היו בקשר גם עם הפוגע וגם עם הנפגע, היה קשה עוד יותר לקבל מצב זה. יש אנשי מקצוע שעבורם התפיסה שיש לראות בילד הפוגע גם נזקק לטיפול וילד במצוקה אינה קלה להפנמה. בספרות מוכרות תפיסות חברתיות שונות של אנשי מקצוע בהקשר זה. התפיסות נעות בין הגישה שלפיה פגיעה מינית בין ילדים מבטאת צורך טבעי וסקרנות של הילדים – ובכך יוצרת הכחשה שילדים יכולים לפגוע מינית, ובין הגישה שלפיה מתן טיפול לילדים עם התנהגות מינית פוגעת צריך להיות זהה לטיפול במבוגרים שעוברים עבירות מין. בפועל, בטווח הארוך ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת אשר טופלו בצורה מתאימה, לא יהיו בסיכון גבוה יותר לביצוע עבירות מין כשיתבגרו, בהשוואה לאוכלוסיות קליניות אחרות. ממצאים אלה נותנים מקום להרבה תקווה. העמדות השונות של אנשי מקצוע מובנות, וברור לנו שעל הרקע הזה צריכה להיעשות עבודה רבה עם המטפלים, ובכלל זה בהכשרות למטפלים בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת. על ההכשרה לכלול פיתוח של אמפתיה אצל המטפל כלפי ילד שפגע מינית, לא פחות מסיוע לילד עצמו לפתח אמפתיה כלפי אחרים. האם בפועל יש טיפול באותו מרחב גם בפוגע וגם בנפגע? האם המטפלים נדרשים להחזיק "גם וגם"? כאמור, אנחנו בשלבי פיתוח. יש לנו היום מרכזים טיפוליים שבהם מטפלים בקטינים נפגעים מינית וגם בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת. לרוב, ככל שמדובר בילדים צעירים יותר, יש מטפלים שעוסקים בכל קשת המקרים, אך לא כולם. במרכזים המשולבים מקפידים על עבודה שיוצרת אבחנה מותאמת בין האוכלוסיות על-פי צורכי הילד; כאשר מדובר בילדים צעירים, לרוב אפשר לשלב את הטיפולים יחד באותו מרחב, וכשמדובר בילדים בוגרים יותר, הטיפול לרוב מטרת-העל, כמובן, היא שהילד לא ישתמש עוד בהתנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת, מתוך הבנה שהתנהגות זו פוגעת לא רק באחר אלא גם בילד עצמו. בדרך כלל, לילדים המופנים לטיפול יש קשיים רגשיים, משפחתיים ו/או חברתיים בבסיס ההתנהגות, והטיפול נותן מענה למצוקות אלו – באופן דומה לטיפולים רגשיים אחרים בילדים. בקרב ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת יש כאלה שנחשפו לתכנים מיניים בלתי מותאמים לגילם, ובכלל זה פורנוגרפיה, והטיפול ייתן מענה נעשה בימים שונים ובהפרדה פיזית ברורה. מה המטרות בטיפול בילדים אלו?

גם להשפעות ולהשלכות של חשיפה זו. האם יש גישה טיפולית מובילה בהקשר זה? יש בשימוש מגוון רחב של מודלים טיפוליים, אך נראה כי עבודה טיפולית הממוקדת בטראומות של הילד ובקשיים, עם התייחסות ישירה לגורמים המחזקים את התנהגותו של הילד, היא הרווחת ביותר. כמו כן שוררת הסכמה רחבה על כך שעבודה מערכתית הכרחית לסיוע לילד – והכוונה היא לעבודה משותפת עם ההורים ועם כל גורמי הטיפול המקיפים את הילד והמשפחה, בייחוד עם גורמי חינוך וטיפול בבית הספר, גורמי רווחה והסביבה הקרובה. הזכרת את המשפחה של הילד כאחת המערכות המרכזיות הסובבות אותו. איזו עבודה נעשית עם ההורים? העבודה עם ההורים אכן חשובה מאוד והיא המפתח להצלחת הטיפול. בוודאי לא פשוט להורה לקבל את העובדה שילדו פגע מינית או שהוא מעורר מינית מחשיפה לתכנים מיניים. יש נטייה טבעית להמעיט בחומרת ההתנהגות של הילדים, ולכן לעיתים קשה לרתום את ההורים לטיפול. על ההורים להשקיע משאבים רבים בטיפול, ורצוי שגורמי חינוך ורווחה יחברו יחד ויסייעו להורים להבין שילדם במצוקה ונחוצה לו התייחסות מתאימה. כמה זמן נמשך טיפול בילד עם התנהגות מינית לא מותאמת? משך הזמן משתנה על-פי המאפיינים של הילד ושל המשפחה. עבור כל ילד נבנית התוכנית הטיפולית המתאימה לצרכיו, למצוקותיו ולקשייו. במקרים לא מעטים ההתנהגות המינית הפוגעת אינה חוזרת על עצמה אחרי תחילת הטיפול, אך מטרת התהליך היא להבין את הבסיס להיווצרות ההתנהגות – כדי שהילד לא יזדקק לה ולא ישתמש בה עוד בעתיד. למעשה, את מתארת תחום שחל בו שינוי מהותי — מהיעדר הכרה בילדים הפוגעים כמי שזקוקים לטיפול ועד הרחבת מרכזי הטיפול כדי שיטפלו בפוגע וגם בנפגע. מהם האתגרים בהמשך הדרך? חשוב להמשיך לפתח את ההכרה בילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת כילדים החווים מצוקה ונזקקים לטיפול. מקצת הילדים נחשפו לתכנים מיניים כגון פורנוגרפיה (תופעה שמתרחבת משנה לשנה) או אף נפגעו מינית בעצמם, והדבר מתגלה אגב התנהגותו הפוגעת של הילד. ילדים אחרים חווים מצוקות אישיות ומשפחתיות מגוונות ומביעים זאת על-ידי התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת. כך או כך, מדובר בילדים בסיכון העלולים להוסיף ולפתח קשיים רבים בעתיד, ועלינו להתייחס למצוקותיהם בשלב מוקדם ככל האפשר.

העולם המקצועי עדיין מפוצל בעמדותיו. לנוכח פיצול זה

נקודת מפגש I 24

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online