נקודת מפגש גיליון 11 יוני 2016

אנשי מקצוע וקטינים במגננה

2016 יוני | סיון תשע”ו | 11 גיליון

—££•¡” œ£œ›ª˜ ¥˜©ª¡ œ¬£“ | 11 ¢˜œŸœ•

ž«¥¡— ˜˜© ·Â¯Á ÔÂÎÓ ¨˙ίÚÓ‰ ¯¢ÂÈ ≠ ÔÓË‚ ÈÓÚ ß·‚ ·Â¯Á ÔÂÎÓ ¨˙È˘‡¯ ˙ίÂÚ ≠ ˙ÈÂȈ ‰ÙÈ ß·‚ ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·È‡ ≠ ‰ÓÏ˘–Ô· ÈÏ¯È˘ ¯¢„

·Â¯Á ÔÂÎÓ ≠ ¯È‡Ó Ô· ‰¯ÙÂÚ „¢ÂÚ ÌÈËÙ˘Ó‰ „¯˘Ó ≠ ˘Â¯Ù ¯Ó˙ „¢ÂÚ ˙‡ȯ·‰ „¯˘Ó ≠ ¯‰Ò–‡È·Ï ¯‰ÂÊ ¯¢„ ÌÈÈ˙¯·Á‰ ÌÈ˙Â¯È˘‰Â ‰Á¯‰ „¯˘Ó ≠ ÈÂÏ ‰ÂÁ ß·‚ ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ ¨ÌÈÈ˙¯·Á ÌÈ˙Â¯È˘Ï ‰˜ÏÁÓ‰ ≠ ¯ÏÈÓ È˜ÈÓ ß·‚ ÛÒÂÈ Ô· ‰„¯Â ≠ ˙ÈÂ˘Ï ‰ÎÈ¯Ú Ó¢Ú· Û¯‚ÈÂÈ ÂÈ„ÂËÒ ∫ ‰˜Ù‰Â ÈÙ¯‚ ·ÂˆÈÚ ZZZ VKWWHUVWRFN FRP ∫ ‰ÙÈËÚ‰ ÏÚ ÌÂÏȈ π∑∂μ¥±∏ ÌÈÏ˘Â¯È ¨ÌÈÙˆ‰ ¯‰ ÒÂÙÓ˜ ¨·Â¯Á ÔÂÎÓ ∫ ˙ίÚÓ‰ ˙·Â˙Î

∞∑∑–μ±μ∞≥∞¥ ∫Ò˜Ù ¨∞∑∑–μ±μ∞≥∞∞ ∫ßÏË ZZZ KDUXY RUJ LO ∫ ·Â¯Á ÔÂÎÓ ¯˙‡ QRPLJ#KDUXY RUJ LO ∫ ˙·‚˙Ï

≤∞±∂ ÈÂÈ | Â¢Ú˘˙ ÔÂÈÒ | 11 ¢˜œŸœ•

˙ÂίÂÚ‰ ¯·„

μ

∂ ‰Á¯ È„·ÂÚ ÈÙÏÎ Ô˜Ӊ ·Á¯Ó· ÌÈÈÚ‚ÂÙ ÌÈÓÂÒ¯Ù ÌÚ ˙„„ÂÓ˙‰ ȘÒÂÓÒÈ ÌÈÈÁ ¯¢„ ±≤ – Ϙ ˜È˙˘Ó ÌÈ„Ïȉ Ï˘Â ÌÈÈχȈÂÒ‰ ÌÈ„·ÂÚ‰ Ï˘ ÌϘ ˜È˙˘ÓÎ È·ÓÂÙ ˘ÂÈ· È˙Ù¯ˆ ˙ȯ˘ ±¥ ÔÂ˘Ï „È· ÌÈΔ œ ÈÃÁŸ  ˙Œ ÂÀÓ È„¯Á‰ ·ÂÁ¯· ¢‚ÈÓÈÈ˘¢ ÌÚ ÌÈ„„ÂÓ˙Ó ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ „ˆÈÎ ¯ÏÈÓ È˜ÈÓ ±∏ – ÌÈ„ÏÈ· ˙ÂÏÏÚ˙‰ ÏÚ ÂÁÂÂÈ„˘ Úˆ˜Ó È˘‡ ÏÚ ‰‚‰ ˙ÙËÚÓ „Ïȉ ÌÂÏ˘Ï ‰ˆÚÂÓ‰ ˙ÓÊÂÈ· ÌÈȘ˙‰˘ ÏÂ‚Ú ÔÁÏ¢ ÔÂÈ„ ÌÂÎÈÒ Ô‰Î≠˜ÏÂÙ ˙ÈӯΠ„¢ÂÚ ≤± ø˙¢ÚÏ ¯˘Ù‡Â Íȯˆ ‰Ó – ‰Ù˜˙‰ ˙Á˙ ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ ‰È¯‡≠Ô· ¯˘‡ ßÙ¯٠≤≤ ∫¢‚ÈÓÈÈ˘¢Ï ®˙ÂÁÙÏ© ÌÈÈ˘ Íȯˆ Â˙ÁÙ˘Ó „Ïȉ ˙Á¯ ÌÂÁ˙· Úˆ˜Ó È˘‡ Ï˘ ˙„„ÂÓ˙‰Ï ÌÈÈÚˆ˜Ó ÌÈÏÎ ‰ÓÏ˘ Ô· ÈÏ¯È˘ ¯¢„ ≤¥ ‰ÈÏ‚‡·Â ˙ȯ·‰ ˙ˆ¯‡· ¯ÚÂ È·Â ÌÈ„ÏÈ „‚ ˙˜Ӊ ˙¯Â˘˜˙· ‚ÈÈÏ· ‚ÈÓÈÈ˘ Ôӄȯ٠Ԅ ≤∏ ‰ÚÙÂ˙‰ ÌÚ ‰¯·Á‰ ˙„„ÂÓ˙‰ – ˙Èχ¯˘È‰ ˙˜Ӊ ˙¯Â˘˜˙· ˙ÂÂȯ·Â È·ÓÂÙ ˘ÂÈ· ¯ÈÙ‡ ˙Ú ≥≤ ˙„„ÂÓ˙‰Ï ÌÈÏÎ Ê‚¯‡ – ˙˘¯· ˙ÂÂȯ·Â ¢‚ÈÓÈÈ˘¢ ‰¯„È ȷÈÏ ≥π ¢‚ÈÓÈÈ˘¢ ÌÚ ˙„„ÂÓ˙‰Ï ˜ÂÁ ˙ÂÚˆ‰ ÏÚ „ÈÂÒ ÏËȯ ΢Á ÌÚ ÔÂȇȯ – ‰¯ÈÊ· ÌÈÙ¢Á ÂÈÊ≠ı¯Â˘ ¯Ó˙

Ìȯ„Ó

ȯ˜ÁÓ ˘‚ÙÓ ¥± χ¯˘È ˙È„Ó· ÌÈ·¯Ú ¯ÚÂ È· ·¯˜· ˙˘¯ ˙ÂÂȯ·Â ÈÈÓ ÏÂ„È˘ Ò‡·Ú ‡¯ ÈËÙ˘Ó ˘‚ÙÓ ¥≥ – ¯Â·Èˆ È„·ÂÚ ÈÙÏÎ ¢‚ÈÓÈÈ˘¢‰ ˙Ù‚Ó ÏÚ Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ˙ÂÚÈ·˙· ˜ÒÂÚ‰ ÔÈ„ ͯÂÚ Ï˘ ÂÁÏÂ˘Ó ıÈ·ÂÂËÈË ¯ÈÓ‡ „¢ÂÚ

דבר העורכות

הסוציאליים, שטובת הילד בראש מעייניהם, מעוררות את התנגדות ההורים. שרית צרפתי, עובדת סוציאלית לחוק הנוער, מתארת זאת בכאב רב. גיליון זה מיוחד לתופעה החמורה אך גם מנסה להביא לידיעת הקוראים צעדים מעשיים במישור החוקי - בכתבותיהם של ד"ר חיים ויסמונסקי ושל עו"ד אמיר טיטונוביץ, ובמישור היישומי - בכתבותיהם של ליבי וידרה מעמותת סהר ד"ר שירלי בן שלמה ושל פרופ' אשר בן–אריה. כתבתה של תמר שורץ–זיו עוסקת בהצעות חוק של ח"כ רויטל סויד, שמטרתן למלא את החסך החוקי שיש כיום בהגנה על נפגעי שיימינג באשר הם. אם יתקבלו הצעות חוק אלה, הן יהוו נדבך חשוב וחיוני גם בהגנה על אנשי מקצוע. בכתבתה של עו"ד כרמית פולק–כהן נפרסת לפנינו עשייה רבה ומגוון כלים להגנת העובדים. חשוב שכלים אלה יפורסמו ויילמדו במסגרות ובשירותים שיש בהם אנשי מקצוע החשופים לשיימינג ולבוליינג. מהכתבה עולה בבירור שאכן יש עשייה, אך היא שונה ממשרד למשרד. מורגש חסרונה של משנה סדורה ושל תיאום בין המשרדים, ולכן ההגנה שעובד מקבל במשרד אחד אינה זהה להגנה במשרד אחר. רצוי ואף ראוי שלשם התמודדות עם תופעה משחיתה ומסרסת זו תיבנה תכנית שתיתן מענה כלל מערכתי לעובדים החשופים לפגיעה במשרדים השונים. עם זאת, למרות הכלים שיש בידינו להתמודדות עם התופעה שתוארה לעיל, שבה ועולה אוזלת היד של המערכת בליווי העובדים הנפגעים ובתמיכה בהם. חסרות הנחיות מדויקות הנוגעות לכלים

רבות כבר נאמר ונכתב על תופעת ה"שיימינג" (ביוש) וה"בוליִינג" (בריונות). כתבות בנושא הופיעו מדי פעם גם בעיתוננו. עם זאת, לנוכח מתקפת השיימינג בעת האחרונה נגד אנשי מקצוע, במרחב הציבורי בכלל ובתקשורת המקוונת בפרט, יוחד הגיליון לנושא זה. לתופעה זו יש השלכות כבדות משקל על אנשי מקצוע הבאים במגע עם ילדים נפגעי התעללות והזנחה, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. אנשי מקצוע נקלעים למצבים שאין באפשרותם להתגונן נוכח מידע שקרי שמופץ עליהם או האשמות שווא שמוטחות בהם - בשל חובת החיסיון שחלה עליהם. לכן הם וסביבתם הקרובה סובלים, והדברים משפיעים גם במעגלים המקצועיים הרחבים יותר. הגיעו הדברים לידי כך שעובדים אף שוקלים לעזוב את מקצועם. נוסף על כך יש דאגה ממשית מפני מצב שבו יימנע דיווח - המחויב על–פי חוק- על ילדים נפגעי התעללות והזנחה, מחשש של המדווח מפני "שיימינג". עולה גם חשש שבטיפול בילדים אלה יתערבו שיקולים זרים, שאינם בהכרח שיקולים מקצועיים של הגורם האמון על הטיפול. בהקשר זה, בחוסר רצון של עובדים להתגייס למען ילדים נפגעים וגם ברתיעה מפני שיימינג שירפה את ידיהם יש פגיעה ישירה בילדים נפגעי התעללות. במציאות חיים פוגענית והרסנית שהיא מנת חלקם של הילדים, עובדים אלה הם משענתם ותקוותם היחידה. לעתים קרובות עומדים אנשי המקצוע חסרי אונים מול ההשמצות והשיימינג שעושים להם הורים מתוסכלים וכואבים שאינם מסכימים עם המלצותיהם. פעמים רבות המלצותיהם של העובדים

יפה ציונית

נעמי גוטמן

משפטיים ואחרים שעומדים להגנתו של העובד במקרה של הסתה פרועה ברשת הנובעת מעצם עבודתו. חסרה תמיכה וחסר ליווי צמוד של המנהל הישיר ושל הפיקוח הישיר בכל אחת מן המסגרות. רק מענים מסוג זה יבהירו לעובדים המותקפים שהם לא לבד, שלמערכת יש כלים להתמודד עם הבעיה ושמערכת שלמה ניצבת לימינם. מענים כאלה יאפשרו לאיש המקצוע להמשיך ולפעול למענם של ילדים נפגעי התעללות והזנחה, ואולי אף יצמצמו את ממדי התופעה בכך שידם של התוקפים לא תהיה קלה על המקלדת. לצד ההתייחסות הבולטת לאנשי המקצוע, שתי כתבות בגיליון זה מיוחדות למיפוי פרויקטים בנושא שיימינג בישראל ולהתמודדותם של קטינים עם תופעת השיימינג והבוליינג בארצות הברית ובאנגליה. כתבתה של רנא עבאס עוסקת במחקר שערכה בקרב בני נוער ערבים - על היקף התופעה ודרכי ההתמודדות שלהם עמה. אנו תקווה שהמידע בגיליון זה יתרום, ולו במעט, להתמודדות עם תופעת השיימינג והבוליינג. קריאה מועילה!

—““šœŒž —“˜›¢ž —œ ¤˜¤Ž ¢‹“ “‹œ “ž–• ™¡˜Ž ‹‘¢˜‹ 1 œª¤£˜¡¤œ˜ œœš

Ú‚Ó· Ìȇ· ≤ ‰Á¯‰ ÌÂÁ˙· ÌÈ„·ÂÚ‰ ÏÂÙÈˉ ¨‰˜ÂˆÓ· ‰ÈÈÒÂÏ· ÌÚ „ÈÓ˙Ó ‰ÈÈÁ· ˙·‡ÂÎ ˙ÂÈ‚ÂÒ· ˙·¯ ÌÈÓÚÙ Ú‚Â ÌÈ˙ÚÏ ‡È‰ ‰‡ˆÂ˙‰ ÆÂÊ ‰ÈÈÒÂÏ· Ï˘ ˙ÂÏÂÚÙ ¨Â¯ÚˆÏ ¨·È‰Ï ÏÂÏÚ˘ ÍÂÎÈÁ ÈÙÏÎ ˙¯Á‡ ˙˜ÈÊÓ ˙ÂÏÂÚ٠‡ ˙ÂÓÈχ ƉÁ¯‰ È„·ÂÚ ˙Úˆ·˙Ó Ô‰·˘ ˙Âȯ˜ÈÚ‰ ˙¯Èʉ ˙Á‡ ‡È‰ ‰Á¯‰ È„·ÂÚ· ˙È˙ËÈ˘ ‰ÚÈ‚Ù ˙¢˜ ˙Âȇ˷˙‰ Æ˙˜Ӊ ‰¯Èʉ ‰Á¯‰ „¯˘Ó ÈÙÏÎ ≠ ˙ÂÈˆȘ ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ ÈÙÏÎ ¨Â˙ÂÈÈ„Ó ÌÈ„·ÂÚ ˙„·ÂÚ ÈÙÏΠ‰ˆÂ·˜Î Â˙Â¯È˘· ÌÈÈ˙¯·Á‰ ÌÈ˙Â¯È˘‰Â ‰Á¯‰ ÌÂÁ˙· ‰‰Â·‚ ˙ÂÁÈ΢· ˙ÂÚÈÙÂÓ ≠ È˘È‡ ÔÙ‡· ‰Óη ÆË¯Ëȇ ȯ˙‡ Ô‚ӷ ˙ÈÒÁÈ ‰¯È·Ú È„Î ‰¯Â‡ÎÏ ˘È ÂÏω ÌÈÓÂÒ¯Ù‰Ó ÔÂ˘Ï ¨¯Â·Èˆ „·ÂÚ ˙·ÏÚ‰ Ï˘ ≠ ˙ÈÏÈÏÙ ˙ÂÈ˯ٷ ‰ÚÈ‚Ù ¨ÌÈÓÂȇ ¨ÈÏÈÏÙ Ú¯‰ ≥ Æ˙ÂÓÈÏ‡Ï ‰˙Ò‰ Û‡ ˙˜ÂÁ¯ ÌÈ˙ÚÏÂ Ï˘ ≠ ˙ȘÈÊ ‰ÏÂÂÚ È„Î ˘È ÌȯÁ‡· ˙¯Ù‰ ¨ÈÁ¯Ê‡ Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ¨˙ÂÈ˯ٷ ‰ÚÈ‚Ù ¥ ƉÓ„Π‡ ‰˜Â˜Á ‰·ÂÁ

ÔÈËÂÏÁÏ ÌÈÈ„· ÌÈÓÂÒ¯Ù ≠ È˘‰ Û¢ÁÏ Â„ÚÂ˘Â ÌÈÈÓÈËÈ‚ÏÎ ÌÈÊÁ˘ ¨˘ÙÎÂÓ‰ Ì„‡Ï ˙Ú‚Â‰ ÏÂÎÈ·Î ¢˙Ó‡¢ ¨‰Ó‚Â„Ï Æ¯Â·Èˆ‰ ÈÈÚÓ ‰¯˙Ò ¯˘‡ ‡Â‰ ÂÏȇΠÌÈÂÒÓ ¯Â·Èˆ „·ÂÚ ÏÚ Á»ÂÈ„ ÏÚÂÙ· ͇ ¨„Á¢ ˙¯È·ÚÏ „˘Á ÔÈ‚· ¯˜Á ‡Â‰ ÂÏȇΠÌÂү٠‡ ¨ÌȇˆÓÂÓ Ìȯ·„‰ „·ÂÚ‰ ÌÈÈÒ ÏÚÂÙ· ͇ ¨Â„ȘÙ˙Ó Á„‰ ƯÁ‡ „ȘÙ˙Ï Ì„»˜Â „ȘÙ˙ ÂÏω ÌÈÓÂÒ¯Ù‰ È‚ÂÒ È˘ Ï˘ Ì˙ÚÈ‚Ù ‡Â·Ï ‰ÈÂ˘Ú ‡È‰Â ¨‰˘˜ ˙ÂÈ‰Ï ‰ÏÂÏÚ ≠ „Á‡‰ ∫ÌÈ¯Â˘ÈÓ ‰Óη ÈÂËÈ· È„ÈÏ ªÂÓˆÚ ¯Â·Èˆ‰ „·ÂÚ· ˙È˘È‡ ‰ÚÈ‚Ù Â˙·È·Ò·Â Â˙ÁÙ˘Ó È·· ‰ÚÈ‚Ù ≠ È˘‰ ≠ È˘ÈÏ˘‰ ª¯Â·Èˆ‰ „·ÂÚ Ï˘ ‰·Â¯˜‰ ÈÚˆ˜Ó‰ „˜Ù˙· ˙ÈχȈËÂÙ ‰ÚÈ‚Ù Ì‚ ‰ÚÈ‚Ù ÔÈÙȘڷ ¨¯Â·Èˆ‰ „·ÂÚ Ï˘ ªÂÈÏÚ „˜ÙÂÓ ‡Â‰˘ ȯ·Ȉ‰ Ò¯Ëȇ· ÈÚˆ˜Ó‰ ̄˜Ù˙· ‰ÚÈ‚Ù ≠ ÈÚÈ·¯‰ ÌÈÏÈ·˜Ó‰ ¨ÌȯÁ‡‰ ¯Â·Èˆ‰ È„·ÂÚ Ï˘ ¨Â· ˜ÒÚÂÓ ‡Â‰˘ Ô‚¯‡· ¯Â·Èˆ‰ „·ÂÚÏ ªÌ‰È˙ÂÏÂÚÙÏ ¢ÔˆÓ ˘ه¢ ˙¯ÈˆÈ Ï˘·

È„·ÂÚ ÈÙÏÎ ÌÈÈÚ‚ÂÙ‰ ÌÈÓÂÒ¯Ù‰ ˙ÚÙÂ˙ ‰Á¯‰ È„·ÂÚ Ï˘ Ì˙ÏÁ ‰ȇ ¯Â·Èˆ ¯Â·Èˆ È„·ÂÚ Ï˘ ˙ÂÏ„‚ ˙ˆ·˜ Æ„·Ï· ÌÈËÈϘ¯Ù ¨ÌÈÈÈ„ ¨ÌÈËÙ¢ ≠ χ¯˘È· ˙ίÚÓ È„·ÂÚ ¨ÌȯË¢ ¨‰È„Ó‰ ˙Â¯È˘· ¨˙ˆ‡ ˙‚ÙÂÒ ≠ ÌȯÁ‡Â ˙‡ȯ·‰ ˙·˜Ú· ÆË¯Ëȇ· ˙¢ÙΉ ÌÈÙ„Ȃ ÌÈÓÂÒ¯Ù‰ ˙ÚÙÂ˙ Ï˘ ‰˙ÂˢÙ˙‰ ÌÈËÙ˘Ó‰ ˙¯˘ ‰ËÈÏÁ‰ ÌÈÈÚ‚ÂÙ‰ ‰„Ú‰ ≠ ˙ȯ·Ȉ ‰„Ú ˙Ó˜‰ ÏÚ ÏÚ ‰‚‰Ï ÌÈÚˆÓ‡ ˘Â·È‚Ï ˙ȯ·Ȉ‰ ¯Â·Èˆ‰ ˙Â¯È˘· ‰¯˘Ó ȇ˘Â ÏÚ ¯Â·Èˆ‰ ÂÓÎ ÌÈÈÚ‚ÂÙ ÌÈÓÂÒ¯Ù ˙ÂÏÈÚÙ ÈÙÓ ˙ËÙ¢‰ ˙¢‡¯· ≠ ˙˘¯· ˙ÂÂȯ· Ì‚ ˙ˆÏÓ‰ ˘·‚Ï È„Î ¨Ï·¯‡ ‰„Ú ÒÂÓÈ„· μ Ɖ˘˜‰ ‰ÚÙÂ˙· ÏÂÙÈË Èί„ ÏÚ ÌȯÂÒ‡ ÌÈÎ˙ Ï˘ ÌÈȯ˜ÈÚ ÌÈÈÈÙ‡Ó È˘ ÈÙÏÎ ÌÈÈÚ‚ÂÙ‰ ÌÈÓÂÒ¯Ù· ÌÈÚÈÙÂÓ ÌÈÏÏÂΉ ÌÈÓÂÒ¯Ù ≠ „Á‡‰ ∫¯Â·Èˆ È„·ÂÚ ˙ÂÈÂÒÁÈÈ˙‰Â ˙ÂÏϘ ¨ÌÈÙ„Ȃ ¨˙ˆ‡ ÏÚ ¨ÌÈ¢ ÌÈ‚ÂÒÓ ˙ÂÏÈÙ˘Ó Â‡ ˙ÂÊ·Ó ª‰Ó„ΠÈÓÂ‡Ï ¨ÈÚÊ‚ ¨È¯„‚Ó ¨ÈÈÓ Ú˜¯

‡Ë·Ó ‰Ê ¯Ó‡Ó· ¯ÂÓ‡‰ ƉÙÈÁ ˙ËÈÒ¯·È‡·Â ·È·‡–Ï˙ ˙ËÈÒ¯·È‡· ıÂÁ‰ ÔÓ ‰ˆ¯Ó ‰È„Ó‰ ˙ÂËÈϘ¯Ù· ¯·ÈÈÒ‰ ˙˜ÏÁÓ ˙‡ ωÓ ¨ÌÈËÙ˘ÓÏ ¯¢„ ± ƯӇÓÏ ‰·Â˘Á‰ Â˙Ó¯˙ ÏÚ Ô˙ȇ–¯‚ ÒÂÓÚ ¯ÓÏ ‰„Â˙ Æ„·Ï· ˙È˘È‡‰ È˙„ÓÚ ˙‡ Æ˙¯Á‡ ˙¯‚ÒÓ·Â ˙ÂÈÓ˜Ӊ ˙ÂÈ¢¯· ÌÈÈ˙¯·Á‰ ÌÈ˙Â¯È˘‰Â ‰Á¯‰ ÌÂÁ˙ È„·ÂÚ ¨‰Á¯‰ „¯˘Ó È„·ÂÚ ≤ ¨Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ¯ÂÒȇ ˜ÂÁÏ ∂ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ˙¯È·Ú ª®ÔÈ˘ÂÚ‰ ˜ÂÁ ∫Ôωϩ ±π∑∑≠Ê¢Ï˘˙‰ ¨ÔÈ˘ÂÚ‰ ˜ÂÁÏ ≤∏∏ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ¯Â·Èˆ „·ÂÚ ˙·ÏÚ‰ ˙¯È·Ú ≥ ¨˙ÂÈ˯ى ˙‚‰ ˜ÂÁÏ μ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ˙ÂÈ˯ٷ ‰ÚÈ‚Ù ˙¯È·Ú ªÔÈ˘ÂÚ‰ ˜ÂÁÏ ±π≤ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ÌÈÓÂȇ‰ ˙¯È·Ú ª®Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ¯ÂÒȇ ˜ÂÁ ∫Ôωϩ ±π∂μ≠‰¢Î˘˙‰ ÆÔÈ˘ÂÚ‰ ˜ÂÁÏ ®≤©®„©±¥¥ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ˙ÂÓÈÏ‡Ï ‰˙Ò‰‰ ˙¯È·Ú ª®˙ÂÈ˯ى ˙‚‰ ˜ÂÁ ∫Ôωϩ ±π∏±≠‡¢Ó˘˙‰ ‰˜Â˜Á ‰·ÂÁ ˙¯Ù‰ ˙ÏÂÂÚ ªÚ¯‰ ÔÂ˘Ï ¯ÂÒȇ ˜ÂÁÏ ∑ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ Ú¯‰ ÔÂ˘Ï ˙ÏÂÂÚ ª˙ÂÈ˯ى ˙‚‰ ˜ÂÁÏ ¥ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ˙ÂÈ˯ٷ ‰ÚÈ‚Ù‰ ˙ÏÂÂÚ ¥ ˙·ÈÒ ÈÙ≠ÏÚ ¨‰¯È·Ú ԉ ‰ÏÂÂÚ Ô‰ ˙ÂÂ‰Ï ˙ÂÏÂÎÈ Ú¯‰ ÔÂ˘Ï Â‡ ˙ÂÈ˯ٷ ‰ÚÈ‚Ù Ï˘ ˙ÂÏÂÚÙ ÈÎ ÔÈÂˆÈ Æ˛˘„Á ÁÒÂ¸ ÔȘÈÊ‰ ˙„˜ÙÏ ∂≥ ÛÈÚÒ· ‰ÈÂÓ ÛÈÒ‰ ¨Ú¯‰ Ô¢ÏÏ Ú‚Â‰ Ïη ÂÏȇ ¨¢„ÈÊÓ·¢ ‰ÚÈ‚ÙÏ ˙ÂÈ˯ى ˙‚‰ ˜ÂÁ ˙˘È¯„· „ÂÓÚÏ ˘È ¨‰Ï‡ ÌÈÈÈÚ· ˙ÂÈÏÈÏÙ ˙¯ȷڷ ÚÈ˘¯‰Ï È„Î ÆÔÈÈÚ‰ Æ¢Ú‚ÙÏ ‰ÂÂη¢ ‰˘Ú ÌÂÒ¯Ù‰˘ ˙È˙„·ÂÚ ‰˘È¯„ ˜˜ÂÁÓ‰ ÆμÆ∏Æ≤∞±μ≠· ‰Ó˜Â‰ ‰„Ú‰ μ

6

מאפייני הפגיעה במרחב המקוון מה מייחד את תופעת הפרסומים הפוגעניים במרחב המקוון לעומת פרסומים פוגעניים במרחב הפיזי? אמנה להלן שלושה מאפיינים מרכזיים, משפטיים-טכנולוגיים של הפרסומים, שמחד גיסא מאתגרים את רשויות האכיפה בבואן להתמודד עם התופעה ומאידך 9 גיסא מייצרים הזדמנויות למפרסמים: המרחב המקוון מאפשר ליהנות .1 באופן שעשוי להקשות עד אנונימיות מ מאוד, מבחינה טכנולוגית, לאתר את זהות המפרסם. , והוא בין–לאומי המרחב המקוון .2 מאפשר למפרסם לפעול ממקום מושבו במדינה א' ביחס לנפגע ממדינה ב', והפלטפורמה לפרסום יכולה להתאכסן בשרת במדינה ג'. בבוא המדינות לפעול נגד פרסומים אלה, עשויות להתעורר שאלות מתחום העזרה המשפטית בין מדינות וסמכות השיפוט והאכיפה. הרשתות החברתיות ופלטפורמות .3 אחרות להעלאת תכנים ושיתוף בתכנים (כגון פורומים ואתרי בּל גים) של התוכן ביזור מאפשרות שכפול ו הפוגעני, כך שהוא לא ירוכז עוד במחשב מרכזי אחד אלא יימצא במחשבי קצה רבים, באופן שיקשה את איתורו והסרתו של התוכן, ובאופן שיאפשר את "החייאתו" של המידע הפוגעני ברשת בכל עת. אל מול מאפיינים אלה, המשפיעים על רשויות האכיפה, מבחינתו של הפוגע המרחב המקוון מקל את הפצתם של פרסומים פוגעניים, וכל שנדרש הוא להרחבה על המאפיינים המשפטיים- 9 טכנולוגיים של מרחב הסייבר והשפעתם על יכולת ההתמודדות של רשויות אכיפת החוק, חקירה פלילית במרחב ראו חיים ויסמונסקי, .)2015 , (הוצאת נבו 51–64 , הסייבר

המשרה הבכירים מייצגים את הארגון כולו, וביקורת על הארגונים הממשלתיים היא נושא שהמשפט מגן עליו. בית המשפט העליון קבע כי אפשר לאסור על ביטוי ביקורתי כלפי עובד ציבור רק אם הוּכחה ודאות קרובה לפגיעה בתפקודו של עובד הציבור ובאינטרס הציבורי 8 שעליו הוא מופקד בעקבות הפרסום.

החמישי - פגיעה אפשרית, גם אם רחוקה יותר, באמון הציבור במערכת הציבורית 6 שעובד הציבור מועסק בה.

מה בין פרסום פוגעני לפרסום מותר

ההבחנה בין פרסום פוגעני, שאסור על- פי דברי החקיקה שהוצגו לעיל, לפרסום מותר היא עניין רגיש מבחינה משפטית וציבורית. בתי המשפט התחבטו, ועודם מתחבטים, באופן ההבחנה בין פרסום אסור למותר. על כף המאזניים זה מול זה: האינטרס האישי של הנפגע מן הפרסום והאינטרס הציבורי של הגנה על עובדי הציבור ותפקודם למען הציבור, ומולו - הערכים היסודיים של חופש הביטוי (הן כערך כללי והן כזכותו של המפרסם חופש העיתונות וזכות 7 הספציפי), הציבור לדעת. גם פרסום ביקורתי ובוטה יכול להיחשב מותר על פי הדין הישראלי, ובכלל זה פרסומים כלפי עובדי ציבור. יתר על כן, אפשר להניח שפרסומים כלפי נושאי משרה בכירים יזכו ליחס סובלני יותר במערכת המשפט, לעומת פרסום כלפי עובדי ציבור זוטרים, זאת מכיוון שנושאי בית המשפט העליון קבע כי שלושת 6 השיקולים האחרונים הנ"ל, המיוחדים למעמדו של הנפגע כ"עובד ציבור", הם השיקולים המרכזיים שיש לשקול כאשר נדונה העבירה הפלילית של "העלבת עובד ציבור", שכן עובד הציבור הוא אורגן של המערכת הציבורית בכללותה. ראו דנ"פ , פ"ד אונגרפלד נ' מדינת ישראל 7383/08 לפסק דינו של השופט 13 , פסקה 23 )1( סה .)2011( ריבלין כידוע, חופש הביטוי מוגן בשיטת משפטנו 7 כזכות יסוד חוקתית. ראו, כדוגמה בלבד, את , פ"ד "קול העם" נ' שר הפנים 73/53 בג"ץ חברת החשמל נ' 9/77 ); ד"נ 1953( 871 )1( ז ); בג"ץ 1978( 337 )3( , פ"ד לב עתון "הארץ" )3( , פ"ד נג סנש נ' רשות השידור 6126/94 .)1999( 817 , לעיל. אונגרפלד עניין 8

המרחב המקוון בין– לאומי, והוא מאפשר למפרסם לפעול ממקום מושבו במדינה א' ביחס לנפגע ממדינה ב', והפלטפורמה לפרסום יכולה להתאכסן בשרת במדינה ג'.

Shutterstock צילום:

7

ממנועי החיפוש השונים; ניתוק המשתמש מהשירות / האפליקציה שם פעל שלא כחוק - באופן זמני או קבוע. פעולות התגוננות אלה מבוצעות מול "המתווכים" בין התוכן הפוגעני ובין הציבור הרחב, היינו - ספקיות השירות האינטרנטיות המפעילות את מנועי החיפוש, הרשתות החברתיות, האפליקציות ופלטפורמות פרסום התכנים. אפשר לחלק את מנגנון האכיפה האלטרנטיבית לשניים: אכיפה במסלול וולונטרי מול ספקית השירות ואכיפה בדרך של הוראות כופות כלפי הספקיות. אכיפה במסלול וולונטרי המנגנונים הוולונטריים מבוססים על הגשת בקשות לספקיות השירות השונות. כמעט כל ספקיות השירות הגדולות - , הרשת Google למשל, מנוע החיפוש של או פלטפורמת Facebook החברתית - YouTube שיתוף התוכן המצולם של מפרסמות את תנאי השימוש בשירות שהן מספקות. אפשר לראות בתנאי השימוש הללו מעין חוזה שנחתם בין המשתמש 12 לספקית השירות. מרבית ספקיות השירות מפעילות מנגנון המאפשר להגיש בקשות להסרה של תוכן המפר את תנאי השימוש. הבקשות עשויות להצביע על הפרת חוק במדינת מושבו של המבקש וכן על הפרת תנאי השימוש פעולה מרוכזת של המדינה, של הספקית. כגורם המרכז בקשות להסרת תוכן פוגעני , או לצמצום נזקיו, תיקרא אכיפה וולונטרית למשל, כאשר המשתמש בפייסבוק פותח 12 חשבון, הוא מתחייב כלפי פייסבוק להקפיד על מילוי תנאי השימוש, בכללם איסור על פרסום חומרים פדופיליים, הימנעות מפרסום תכנים המפרים את זכויות הקניין הרוחני של אדם אחר, הימנעות מפרסום פרטים כלכליים רגישים של אדם אחר, Hate הימנעות מפרסום פרסומי שנאה ( ) ועוד. speech

הפלילית אל הפועל, וכן בשלב שלאחר 11 המעשה, של תפיסת העבריין וענישתו. הרעיון המרכזי שיבוטא כאן הוא שבכל הנוגע לעבירות ביטוי ברשת, סיכויי התפיסה עלולים להיות נמוכים ביותר בשל הטעמים שנמנו לעיל. עם זאת, אפשר לנקוט דרך פעולה אלטרנטיבית, של הקטנת אפקטיביות העבירה על– ידי פיתוח ויישום של מנגנוני התגוננות בכלים משפטיים, המותאמים למאפייני עבירות הביטוי ברשת. כל זאת במהלך העשוי להיות מהיר הרבה יותר מערוץ הטיפול הפלילי המחייב חקירה, העמדה לדין, ניהול משפט (ואף הליכי ערעור לעתים), וכן מהיר יותר מערוץ הטיפול של הגשת תביעה אזרחית לפיצויים. מהם מנגנוני ההתגוננות האמורים? הכוונה לארבעה סוגים של פעולות: הסרת התוכן הפוגעני ממקום פרסומו; חסימת גישה לאתרים שבהם מתפרסמים הביטויים האסורים; סינון התכנים האסורים ראו, בהקשר זה, את הגישה המוכרת 11 Crime Prevention בקרימינולוגיה כ- Through Environmental Design ( למניעת פשיעה באופן CPTED ) ארכיטקטוני, על-ידי עיצוב הסביבה באופן שיגרום לעבריינים בפוטנציה לשלם "מחיר" גבוה כדי להצליח להוציא אל הפועל Crime את העבירה, וכן את גישת ה- Reduction Through Production שבה מדובר על עיצוב Design ( CRPD ) המוצר באופן שיקשה את ביצוע העבירה ביחס אליו או באמצעותו. לסקירת הגישה Tim Crowe , Crime הראשונה ראו למשל: Prevention Through Environmental , ולסקירת הגישה Design (2 nd ed ., 2000) Ronald V . Clarke & השנייה ראו למשל: Graeme R . Newman , Designing Out Crime from Products and Systems Neal Kumar Katyal (. ראו גם: , 2005) Architecture as Crime Control , 111 Yale L . J . 1039, 1046-1073 (2001) ובהקשר של אכיפה פלילית במרחב הסייבר, Neal Kumar Katyal , Criminal ראו: Law in Cyberspace , 149 U . Pa . L . Rev . 1003, 1013-1020 (2001); Neal Kumar Katyal , Digital Architecture as Crime . Control , 112 Yale L . J . 2261 (2003)

מחשב אישי או טלפון חכם וחיבור לאינטרנט. הפגיעה אינה כרוכה בעלויות, היא יכולה להתבצע במהירות יחסית על-ידי אדם יחיד והסיכוי להיתפס קטן, מכיוון שכל משתמש באינטרנט יכול להיות הדובר שקולו יוכל להישמע ולהגיע למספר רב של משתמשים אחרים.

אכיפה פלילית "קלאסית" מול אכיפה אלטרנטיבית

מאפייני הפרסומים המקוונים שנמנו לעיל יורדים לשורשה של מתודת האכיפה הפלילית ה"קלאסית". האכיפה הפלילית הקלאסית כולה, לאו דווקא כלפי עבירות ביטוי, מבוססת על הרעיון של השגת הרתעה באמצעות הגברת סיכויי התפיסה של מבצע העבירה (במסגרת "סיכויי התפיסה" הכוונה למעשה היא הן לאיתור מבצע העבירה, הן לאיסוף ראיות קבילות להעמדתו לדין והן להרשעתו) והגברת הענישה (במקרה של הרשעה). המחקרים על הרתעה פלילית מצביעים על כך שהעלאת סיכויי התפיסה מביאה להפחתת פשיעה יותר מהגברת הענישה רעיונות מתקדמים 10 במקרה של הרשעה. יותר של אכיפה פלילית גורסים כי יש מקום להתחשב בעוד משתנה - העלאת מחיר ביצוע העבירה הפלילית או הקטנת הרווח שבצדה, כך שההרתעה תושג בשלב שלפני מעשה, של הוצאת העבירה Frankling Zimring & Gordon ראו: 10 Hawkins , Deterrence : The Legal Threat in Crime Control (1973) Steven Shavell , Criminal Law and the Optimal Use of Nonmonetary sanctions as a Deterrent , 85 Colum . L . Rev 1232, 1236 (1985); David Huizinga & Kimberly L . Henry , The Effect of Arrest and Justice System Sanctions on Subsequent Behavior : Findings from . Longitudinal and Other Studies , in The Long View of Crime 220 ( Akiva M . Liberman ed ., .)2008

8

Dreamstime צילום:

אכיפה בדרך של הוראות כופות ישנם מקרים שבהם עשויה המדינה להידרש לפעול במסלול משפטי "כוחני" לצורך הסרת תכנים או צמצום הגישה אליהם. זאת כאשר הפעולה במסלול הוולונטרי נכשלה, או מטעמי דחיפות המחייבים שלא לפעול מלכתחילה במסגרת הערוץ הוולונטרי. משמעות הפעולה בערוץ זה היא שהמדינה תוכל, בין מכוח חוק ובין מכוח צו שיפוטי, לכפות על ספקית השירות לציית להוראה להסרת התוכן או לצמצום הגישה אליו. ואולם החוק הקיים אינו מתייחס במפורש לאפשרות חיובן של ספקיות שירות אינטרנטיות להסיר תכנים או לחסום גישה אליהם, לסנן את תוצאות החיפוש המובילות אל התכנים האסורים או להרחיק את המשתמשים המעלים אותם. בהיעדר חקיקה מפורשת, אשר עוצבה באופן קונקרטי להסרה של תכנים פוגעניים מהאינטרנט, נדרשת המדינה לאתר סעיפי חוק שיאפשרו, בדרך של פרשנות תכליתית, לחייב את ספקיות השירות להסיר תכנים

משום שספקיות השירות למעשה , ולאו הן קבעו מכפיפות עצמן לחוקים ש דווקא לחוקי המדינה המבקשת (אלא אם כן תנאי השימוש של הספקית יאמרו כי הספקית מכפיפה עצמה לחוקי כל מדינה שבה היא פועלת או שבה אפשר לצרוך את תכניה). המסלול הוולונטרי מבוסס אפוא על הסכמה של המדינה ושל ספקית השירות, ללא הפעלה של כוח כופה על הספקית אשר יחייב מכוח חוק או מכוח צו שיפוטי את הסרת התוכן הפוגעני. ראוי לציין כי מסלול זה, כאשר הוא מופעל בצורה נכונה ועל–ידי צוותים מיומנים, יכול להניב שיעורי הצלחה מרשימים של הסרת ולספק בכך 13 תוכן או צמצום הגישה אליו, מענה לחלק ניכר מהפרסומים הפוגעניים. צמצום הגישה, להבדיל מהסרה מלאה 13 של התוכן, יכול להיעשות בדרך של סינון תוצאות החיפוש (אם מדובר בספקית שירות של חיפוש באינטרנט) או בדרך של חסימת הגישה אל התוכן בידי הפלטפורמה לאירוח התכנים (לדוגמה, פייסבוק או יוטיוב) למשתמשי אינטרנט מישראל בלבד (חסימה .) Geo – blocking המכונה לעתים

. להלן ההוראות או לצמצם הגישה אליהם המרכזיות בחוק הקיים שאפשר לקרוא לתוכן סמכות לחייב את ספקיות השירות לחסום תכנים או לצמצם הגישה אליהם: הוראות בדבר איסור הפצה של עותקי .1 לחוק הגנת 29 מידע פוגע. סעיף 9 , וסעיף 1981- הפרטיות, התשמ"א ,1965- לחוקאיסור לשון הרע, התשכ"ה קובעים כי במסגרת הליך משפטי, בין אזרחי ובין פלילי, בגין פגיעה בפרטיות או לשון הרע, יכול בית המשפט, נוסף על כל סעד או עונש אחר, להורות גם על איסור הפצה או פרסום של עותקי המידע הפוגע לפי חוקים אלה. אמנם הוראות אלה עשויות להיות רלוונטיות לפגיעה בעובדי הרווחה, שכן חלק ניכר מהפרסומים הפוגעניים כלפיהם עולים כדי לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיות. ואולם סעיפים אלה מחייבים נקיטת הליך פלילי או אזרחי נגד המפרסם, וכפי שהוסבר לעיל, איתור המפרסם ונקיטת הליכים משפטיים נגדו מוגבלים ביותר. על כן השימוש בסעיפים אלה מספק מענה חסר ביותר

9

צנזורה צבאית, הוצאת צו איסור פרסום 14 או מתן צו מניעה מפני פרסום פוגעני. מטבע הדברים, צנזורה בדיעבד תהיה מצומצמת מבחינת פגיעתה בחופש הביטוי של המפרסם, מכיוון שהפרסום כבר יצא לאור ואפשר לעמוד על טיבו. נוסף על כך, נקיטת צעדי אכיפה אלטרנטיביים עלולה לצמצם את החופש של משתמשי המרחב המקוון לגלוש ולהגיע לכל התכנים הקיימים במרחב, ללא צנזורה. זכות זו היא למעשה הביטוי המקוון של זכות הציבור לדעת. גלישה באינטרנט מאפשרת לגולש לגשת למידע כמעט אין–סופי, לברור מתוכו ולבחון אותו בעצמו. הדבר שונה במהותו ממידע שמתוּוך אל הפרט באמצעות כלי תקשורת פעולות 15 אשר עיבד את המידע בעצמו. אכיפה אלטרנטיביות אכן תצמצמנה את ההיצע של המידע במרחב, וצריך להביא בחשבון פגיעה פוטנציאלית זו בעת שקילת ההצדקה לביצוע פעולות להסרת התוכן הפוגעני. אפשר לטעון כי כדי למתן את הפגיעה בחופש השימוש במרחב המקוון ראוי ליידע את הציבור כל אימת שננקטה פעולה להסרת תוכן פוגעני או לצמצום הגישה אליו. אל מול טענות אפשריות בדבר פגיעה בחופש הביטוי ובחופש השימוש במרחב המקוון, יש לזכור כי במקרים שבהם הפרסום מפר את החוק בבירור, והוא כבר מופיע ונגיש באינטרנט ואפשר לשפוט את טיבו ואת פוטנציאל השפעתו, אין להסכים למצב שהפרת חוק גלויה תתבצע ותהיה לעומת זאת, מניעה מראש של ביטוי, מחשש 14 שפרסום עתידי עלול להיות פוגעני, מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי, אשר ככלל , אבנרי נ' שפירא 214/89 תיאסר. ראו ע"א לפסק דינו של 30 , פסקה 840 )3( פ"ד מג .)1989( השופט ברק ראו בעניין זה מיכאל בירנהק, החופש לגלוש 15 ,421 , ו משפט וממשל בספריות ציבוריות, .)2003( 435–443

מטרידים ומזיקים, המופנים בפועל כלפי עובדי ציבור בכלל וכלפי עובדי הרווחה מן האמור לעיל נובע שהאפיק בפרט. הוולונטרי הוא האפיק העיקרי כיום להתמודדות עם הפרסומים הפוגעניים . כלפי עובדי הציבור במרחב המקוון ייתכן שיש מקום לבחון אפשרות לתיקון חקיקה אשר יעניק לבתי המשפט את הסמכות להורות על הסרה של תוכן אסור ו/או צמצום הגישה אליו בדרכים שונות, כל זאת מתוך קביעה של מבחנים לאיזון בין חופש הביטוי וחופש השימוש במרחב המקוון מחד גיסא, ובין הזכות להגנה מפני פגיעה בשם הטוב, בפרטיות ובכבוד של מושא הפרסום מאידך גיסא, וכן - בהקשר של פגיעה בעובדי ציבור - הצורך להגן מפני פגיעה עקיפה של הפרסום הפוגעני בתפקודם של עובדי הציבור ובאינטרס הציבורי שהם מופקדים עליו. כמפורט לעיל, צעדי אכיפה אלטרנטיביים מתמודדים עם ביטויים העשויים לחסות בצִלה של הזכות לחופש הביטוי. על כן יש להקפיד הקפדה יתרה ולנהוג בריסון עצמי בעת נקיטת פעולות לצמצום ביטויים ברשת, מחשש לפגיעה עודפת בביטויים מוגנים ומחשש ליצירת אפקט מצנן על השימוש ברשת כפלטפורמה לשיח פתוח, מבוזר, שאינו מתווך בידי אמצעי התקשורת ה"קלאסיים". עם זאת, יש לציין כי פעולות האכיפה האלטרנטיבית של הסרת התוכן או סינונו מתוצאות החיפוש מהווה "צנזורה בדיעבד" ולא מניעה מראש של הפרסום, באופן דומה, למשל, למניעה הננקטת במקרים של אכיפה אלטרנטיבית מול זכויות מוגנות לחופש ביטוי ולחופש השימוש באינטרנט

לצורך בהגנה מפני פרסומים פוגעניים ברשת. הוראות איסור פרסום שונות. לדוגמה, .2 לחוק העונשין אוסר על 352 סעיף פרסום פרטים של מתלוננים בעבירות לחוק בתי המשפט [נוסח 70 מין. סעיף , מסמיך את 1984- חדש], התשמ"ד בית המשפט, במסגרת ניהול הליך משפטי המתנהל בפניו, להורות על איסור פרסום הנוגע לאותו הליך, וזאת ממגוון טעמים. גם כאן, ההקשר של הוראות איסור פרסום אלה, הקיימות בחוק, אינו מתאים לטיב הפרסומים הפוגעניים כלפי עובדי הציבור בכלל וכלפי עובדי הרווחה בפרט. לחוק 69– (א) ו 68 הוראות סעיפים .3 הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, , מאפשרות לבא כוחו 1962- התשכ"ב של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בהליך משפטי ולבקש מבית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים או קבועים לשמירת ענייניו של קטין. הוראה כללית זו יכולה להתפרש ככוללת גם סמכות של בית המשפט להורות על איסורי פרסום בעניינו של קטין. הוראות אלה עשויות להיות רלוונטיות להגנה מפני פרסומים הנוגעים לקטינים המטופלים בידי עובדי הרווחה, אך ככלל הן פחות רלוונטיות לפרסומים המכוונים נגד עובדי הרווחה עצמם. החוק הישראלי נמצאנו למדים אפוא ש במישרין לאפשרות לבקש אינו מתייחס צו שיפוטי מפורש להסרת תכנים פוגעניים המתפרסמים במרחב המקוון והמופנים נגד עובדי ציבור. אמנם אפשר לנסות ולהחיל הוראות חוק ישנות בדבר איסור פרסום או איסור הפצה של מידע על אולם הוראות אלה לא תחולנה מפר, מרבית הפרסומים הפוגעניים, המכפישים,

10

סיכום תופעת הפרסומים הפוגעניים באינטרנט היא אחת הרעות החולות של עידן האינטרנט והרשתות החברתיות של ימינו. תופעה זו נוגעת במישרין לעובדי ציבור מסוגים שונים, ובכלל זה לקבוצת עובדי הרווחה. ככל שהפרסומים הפוגעניים נגד עובד הציבור מועלים על רקע מילוי תפקידו - נוכח קלות הביצוע של יצירת הפרסום והפצתו, ונוכח התגברות התופעה והשפעותיה הקונקרטיות על עובדי הציבור המוכפשים, וכן השפעותיה האסטרטגיות על המערכות הציבוריות שעובדי הציבור מועסקים בהן - על המדינה לרכז את הטיפול בנושא, לקדם אותו בסדר העדיפויות ולהגביר את מאמציה לפעול נגד התופעה. המאבק בתופעת הפרסומים הפוגעניים במרחב המקוון כלפי עובדי הציבור, בכללם עובדי הרווחה - ראוי שיבוצע לא רק בכלים משפטיים מסורתיים, של תביעות פליליות ותביעות נזיקיות לפיצויים, אלא גם בכלים משפטיים המיוחדים למרחב המקוון. אלה הם כלי "האכיפה האלטרנטיבית", שנועדו להפחית את נזקי הפרסומים הפוגעניים במישרין, על–ידי פעולות של הסרת התוכן הפוגעני או צמצום החשיפה אליו. ראוי לפתח מבחינה משפטית את מנגנוני האכיפה האלטרנטיבית, הן במישור הסמכות והן במישור היישומי.

נגישה במרחב המקוון בלא שרשויות . האכיפה תפעלנה להפסקת העבירה מכיוון שהמרחב המקוון מאפשר מצבים של ביצוע עבירה פלילית ולא תמיד אפשר למצות את ההליכים המשפטיים הפליליים או האזרחיים נגד המבצע, האינטרס הציבורי מחייב לבצע פעולות אלטרנטיביות למניעת נזקי הפרסום, גם אם בתנאים, בזהירות ובקפדנות יתרה. האם צעדים של חסימת גישה לפרסומים פוגעניים, סינונם ואף הסרתם של הפרסומים או הרחקת המשתמשים המפרסמים אותם אכן משיגים תוצאה אפקטיבית? האם הפרסומים אכן יופסקו בדרך זו? האם אי אפשר - בלחיצת כפתור - להעלות את התכנים מחדש? האם המשתמשים לא יוכלו לעקוף את חסימת הגישה ולהגיע אל הפרסומים באמצעים טכנולוגיים פשוטים למדי (כגון גלישה דרך שרת בחו"ל, שאינו כפוף 16 By proxy להגבלת הגישה המתבססת על חסימה ישראליות)? IP טריטוריאלית מכתובות שאלת האפקטיביות היא שאלה חשובה, כמובן, וברי כי צעדי ההסרה, החסימה, הסינון וההרחקה אינם מושלמים מבחינה טכנולוגית. ואולם הניסיון המצטבר בתחום זה מלמד כי פעולה נמרצת, עקבית, שיטתית וריכוזית מניבה תוצאות. אשר לחסימת הגישה או סינון תוצאות החיפוש, אכן משתמש שיהיה מעוניין לעקוף מנגנונים אלה יוכל לעשות זאת, אולם יש לזכור כי הפרסומים הפוגעניים מכוונים אל קהל יעד לא מוגדר - מטרת גלישה דרך שרת ביניים המתווך בין משתמש 16 האינטרנט ליעדו הסופי ברשת. שרת הביניים, , מביא בפועל להסוואת מקור By Proxy ה– ההתקשרות עם היעד הסופי. האם אכיפה אלטרנטיבית אפקטיבית?

המפרסם היא להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר, שאינו מחפש בהכרח מראש את הפרסום הפוגעני אלא אמור להיחשף אליו אגב אורחא, במסגרת גלישה ברשת החברתית או במסגרת חיפוש פשוט אחר שמו של עובד הציבור המוכפש. עבור קהל יעד שכזה, צעדי החסימה והסינון משיגים תוצאה אפקטיבית למדי. בכל הנוגע לצעדים של הסרת הפרסום או הרחקת המשתמש, המשתמש אמנם יוכל לפתוח חשבון חדש, להקים אתר אינטרנט חדש או להעלות מחדש את הפרסום, ואכן צעדים אלה אינם מורכבים באופן מיוחד, אולם צעדי הסיכול המשפטיים של הסרה והרחקה יכשילו את המפרסם, יאטו את פעולתו ויקשו עליו באופן ממשי. כך, למשל, משתמש שייאלץ לפתוח חשבון חדש יצטרך לשוב ולצבור את קהל היעד שלו; גם בכל הנוגע להעלאת הפרסום הפוגעני מחדש, הוא יצטרך לשוב ולהרחיב את מעגל התפוצה שלו באמצעים המקוונים השכיחים כיום , ציוץ מחדש Like , חִבּוּב Share (שיתוף וכדומה). Retweet בסיכומו של דבר, צעדי האכיפה האלטרנטיביים לסיכול הפרסום הפוגעני ולמניעת המשך פרסומו רחוקים מלהיות מושלמים מבחינת יכולתם לספק הגנה מוחלטת מפני חזרת הפרסום הפוגעני אל המרחב המקוון, אולם הם בהחלט הכבדה ממשית וצמצום ניכר של משיגים 17 , ובכך תועלתם רבה. החשיפה לפרסומים חשוב לציין כי גם בכל הנוגע לפשיעה במרחב 17 הפיזי, היכן שלא התעוררו בעיות האכיפה המיוחדות למרחב המקוון, ענישה פלילית "קלאסית" אינה משיגה תוצאה מושלמת של הרתעה או של מניעת עבריינות. ראו דין וחשבון של הוועדה הציבורית לבחינת 18–22 , מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים .)2015(

11

Ϙ ˜È˙˘Ó  œ–Ÿœ— Ÿ¬˜ 1  œœŸ“œ©˜¤— œ–”˜¥— Ÿ¬ Ÿ˜ª ªœ¬¡ž œ”¡˜§ ¬˜œ” 2 œ§«© œ«¬

ۇ ÌÈ¢ ȇ‚ ÈÈÂÈη È˙ÈÂΠƇ‰ È‡ ÈÎ ÌÈÊÓ¯Ó‰ ÌÈËÒÂ٠·˙Î ÌÈ˘Ï‚‰ ˙·‚˙ Ì‚ Æ˙ÈÈÓ ˙¯˜ÙÂÓ ¨ÌȈÈÓ˘Ó ¨ÌÈÈ˘È‡ ÌÈÒÙÏ Â„¯È ˙¯Â˜È· ÔÈ·Â ÌÈ·˘ ¨ÌÈÓÈχ ÌÈÊ·Ó ÏΠƯ·„ ȈÁ ¯·„ Ôȇ ˙ÈÓÈËÈ‚Ï È„È˜Ù˙ ˙‡ ˙¢ÚÏ È˙„Ù˜‰ ÌÈ˘‰ ˙·ÂË ˙Èȇ¯ ÍÂ˙Ó ¨ÔÈ„Â ˜ÂÁ ÈÙ–ÏÚ ÂÈ˙ÂÈÂÎÊ ÔÈ· ÔÂÊȇ‰ ˙‡ÈˆÓ ÔÈ˘‰ ˙·ÂÁ ÆÂȯ‰ Ï˘ ̉È˙ÂÈÂÎÊÏ ÂÏ˘ ¯·Â„Ó˘ ‰„·Âډ ˙ȘÂÁ‰ ÔÂÈÒÈÁ‰ ËÙ˘Ó‰ ˙È·· Â„˘ Ìȯ˜Ó· ¯˘Ù‡ ‡Ï ¨˙Â¯Â‚Ò ÌÈÈ˙Ï„· ¨¯ÚÂÏ Ï‡ ‰ÚÓ ˙¯ÒÁ È˙¯˙Â Ô‚˙‰Ï ÈÏ ÆÂÊ ÔÒ¯ ˙ÁÏÂ˘Ó ‰Ù˜˙Ó ÏÂÓ ÌÂÁ˙ Ï˘ ˙ÊÎ¯Ó ¨ÌÂÈΠȄȘÙ˙· ¯ÚÂ‰ ˜ÂÁÏ ˙ÈχȈÂÒ‰ ‰„·ډ ¨ı¯‡· ˙ÂÏ„‚‰ ˙ÂÈ¢¯‰ ˙Á‡· ‰‚‰· ÊÁ‡‰ Ì„‡Î ÈÓˆÚ ˙‡ È˙ȇ¯

‰¯˘Ú ˘ÓÁ ‰Ê ˙ÈχȈÂÒ ˙„·ÂÚ È‡ ˙„·ÂÚ „ȘÙ˙· ÔÏÂÎΠԷ¯ ¨ÌÈ˘ ÏÂÙÈË© ¯ÚÂ‰ ˜ÂÁ ÈÙÏ ˙ÈχȈÂÒ È˙Ù˘Á ÂÊ ‰Ù˜˙· Æ®‰Á‚˘‰Â ˙ÂÚÈ‚Ù ÏÚ ÌÈ·‡ÂΠÌÈ˘˜ ÌÈÁÂÂÈ„Ï ·¯Ú˙‰Ï È˙˘¯„ ¯ÚÂ È··Â ÌÈ„ÏÈ· Ì˙Â‚ÂÓ ¨Ì˙·ÂË ÏÚ ‰¯ÈÓ˘ ÔÚÓÏ ÌÈ„ÏÈ· ˙ÂÚÈ‚Ù‰ ·Â¯ Æ̉È˙ÂÈÂÎÊ ˙¯‚ÒÓ· ¢Á¯˙‰ È„È ÏÚ ÂÏÙÂˢ ¯ÂÓ‡˘ ̘Ӊ ¨È˙ÁÙ˘Ó‰ ‡˙‰ ÌÓ‡ ÆÌ¯Â·Ú ¯˙ÂÈ· ÁÂË·‰ ˙ÂÈ‰Ï Ìȯ‚˙‡ ·ÂÁ· ÔÓÂË ‰Ê ȄȘÙ˙ ÈÚˆ˜Ó‰ ¯Â˘ÈÓ· ¨ÌÈÈ˙ÂÚÓ˘Ó È˙Ȉ¯ ‡Ï ÌÏÂÚÓ Í‡ ¨„Á‡Î È˘È‡‰Â ˙„¯Á· Â˙‡ È˙‡ÏÈÓ Æ¯Á‡ ˜ÂÒÈÚ· ƉÏ„‚ ‰Â‡‚· Â˙‡ È˙‡˘ ˘„˜ ¨˙È˙¯·Á ˙ÂÁÈÏ˘ · ˙‡ˆÂÓ È‡ ÏÚ Ì‚ ‰ÁÓ˘ È‡Â ¨˙È˘È‡Â ˙ÈÚˆ˜Ó Û˙˙˘‰Ï – ȘÏÁ· ‰ÏÙ˘ ˙Âӄʉ‰ ˙¯˘Ï ‡Â‰ Û‡ ¯Á·˘ „È˙Ú‰ ¯Â„ ˙¯˘Î‰· ÏË‰ ÍÙ‰ ‰¯Á‡Ï ̯· Æ‰Ê „ȘÙ˙· Æ‡Â˘Ó ‰˘˜Ï ‰Ê „ȘÙ˙· È˘È‡‰Â ÈÚˆ˜Ó‰ ÆÌÈ˘˜‰ ÌÈÁÂÂÈ„‰ Ï˘· ‡Ï ¨‡Ï ˙Ù˙˙˘Ó È„ÂÚ· ¨ÌÈ˘„ÂÁ ‰ÓÎ ÈÙÏ ÈÈ˙¯·Á È˙‡ ÂÎ„Ú ¨‰ÓÈÚ È˘È˘ ˙Á¯‡· ˙‡Â ÈÁ¯ ·ˆÓ ˙‡ ¯ÈÎÚ‰˘ ÔÈÈÚ· ‰„·ÚÏ ˙Âڄ‰‰Ó Æ˙·˘‰ ÔÁÏ¢ ·È·Ò ‰¯È‡‰ ËÒÂÙ ÈÎ ‰ÏÚ È˙ϷȘ˘ ÔÂÙÏˉ ˙ÂÁÈ˘Ó ˙·¯·¯˙Ó È‡ ÏÂÎȷΠ·˘ ¨ÛÈÂÊÓ ˜Â·ÒÈÈÙ ÂÚÓ˘ ¯Á‡Ï Âȯ‰ ˙¢¯Ó „ÏÈ ˙‡ˆÂ‰· ˙Âڄ‰ ÆÈχ¯È ÍÙ‰ ¨ÌȘ˙ÓÓ ÂÓÓ ¨‰Ê ËÒÂÙ ˙·˜Ú· È„‚Î ‰ˆ‡ ˙‡ȯ˜Â ÂÓ˘˘ ÌÈӯ‚ È„È–ÏÚ ÛÈÂÊ ‰‡¯‰ ÏÎ΢

Ìȯ˜Ó· ¯·Â„Ó˘ ‰„·Âډ ˙ȘÂÁ‰ ÔÂÈÒÈÁ‰ ˙·ÂÁ ‡Ï ¨˙Â¯Â‚Ò ÌÈÈ˙Ï„· ¨¯ÚÂÏ ËÙ˘Ó‰ ˙È·· Â„˘ ÆÔ‚˙‰Ï ÈÏ Â¯˘Ù‡ Shutterstock ∫ÌÂÏȈ

ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚÏ ÚÈ¯Ù‰Ï ‰¯ËÓÏ Ì‰Ï ÌÓ‡ Æ‡Â·Ï Â¯Áȇ ‡Ï ¨Ì„ȘÙ˙ ÈÂÏÈÓ· ÈÓˆÚ ˙‡ˆÂÓ È‡˘ ‰¢‡¯‰ ÌÚÙ‰ ÂÊ Ôȇ ͇ ¨ÈÚˆ˜Ó‰ ȘÂÒÈÚ Ú˜¯ ÏÚ ˙Ù˜˙ÂÓ ‡Â‰Â ¨‰‚¯„Ó ˙ÈÈÏÚ ˙˜ÊÁ· ‰È‰ ‰Ê Ú¯ȇ ÈÈ¯È˜È ˙‡ Ì‚ ‡Ï‡ ¨È˙‡ ˜¯ ‡Ï „ȯˉ ÆÈÈÙÏÎ ˙ÂÓÈχ‰ ˙ÓÏÒ‰ ÈÙÓ Â˘˘Á˘ ‰ÓÎ ‰‰Â ¨Í΢ Ì¯Ë ‰Ê Ú¯ȇ Ï˘ ¯ÎÊ ˙ÂÓÒ¯Ù˙Ó ÂÏÁ‰ ÔÎÓ ¯Á‡Ï ˙ÂÚ·˘ ˙ÂÓ„· È˙‡ ˙‚ȈӉ ˙¯Â˘ȯ˜ È˙Â‚· È„Î ÌÈ„ÏÈÏ ÌȘ˙ÓÓ ˙˜ÏÁÓ˘ ‰Ù˘ÎÓ ‰Óη ƉÏÂÚÏ Ì˙‡ ‰ÏÚÓ Ì˙‡ ÛÂËÁÏ ˙·È˙ È˘‡¯ ¨ 6 6 ·Â˙ÈΉ ÚÈÙ‰ Û‡ Ô‰Ó ¯˘‡· È„Â‰È ÏÎÏ ·Ëȉ ¯ÎÂÓ Ì¯˘˜‰ ¯˘‡

ÌÈÎÓ ÌÈÏ‚Â ˙ÂÁ¯ ¯˘‡ ˙Ú·ÂË ‰ÈÙÒ Ï˘ ˙‡ ËÂÂÏ È˙˘¯„ ¨‡ÒÈ‚ „ÁÓ ÆÌÁ¯ ‡ÏÏ ‰· È˙ˆ ˙¢ ˙‡ ˜ÊÁÏ ¨ÌÈÁË·Ó ÛÂÁÏ ‰ÈÙÒ‰ ‰¯ÚÒ‰ Í¢ ÛÂÁ‰ ˜˘ ‰ÁË·‰· Ô„„ÂÚÏ ÔÎ ˙¢ÚÏ ‰˘˜ ‰È‰ ¨‡ÒÈ‚ Í„È‡Ó ÆÌȷ¯˜ ÌÂ˜Ó ˙¯È˙ÂÓ ˘Â‡ÈÈ Ò‡ÈÓ Ï˘ ˙¢ÂÁ˙˘Î ˙ÂÒÙÂ˙ ÂÊ Ï˘ ‰ÓÂ˜Ó ˙‡Â ¨‰Â˜˙Ï ËÚÂÓ È˙Âȉ· ƉÏÙ˘‰Â Ô·ÏÚ ¨˜„ˆ ¯ÒÂÁ Ï˘ ˙ÂÈÂÂÁ ˙„·ÂÚ‰ Ï˘ ˙ÈÚˆ˜Ó‰ Ô˙„Â·Ú ÏÚ ‰ÂÓ‡ Ô‰ÈÏÚ Ô‚‰Ï Ï· „ˆÈÎ È˙ȉ˙ ¨˙ÂÈχȈÂÒ‰ ˙Á‡ Ï΢ ·ˆÓ· ‰Ó‡ ‰Úˆ·Ï Ô˙ÏÂÎÈ ÏÚ ƉÓ„ ‰Ù˜˙ÓÏ ‰Ù¢Á ˙ÂÈ‰Ï ‰ÏÂÏÚ Ô‰Ó ÌÈÈÈÚ ·ˆÓ· ¨¯˘Ù‡ „ˆÈÎ ÈÓˆÚ ˙‡ È˙χ˘ È˙Ï· ˙ÈÚˆ˜Ó ˙Ó‡ Ï˘ ¯ÒÓ ¯È·Ú‰Ï ¨‰Ê Â˙·ÂË ÔÚÓÏ ÌÁÏÈ‰Ï ÂÈÏÚ˘ – ˙¯˘Ù˙Ó ˙Ù˘ÂÁ Èȇ ̇ È˙ȉ˙ Æ„ÏÈ ÏÎ Ï˘ ÂÈ˙ÂÈÂÎÊ ̇ ‰Ó„ ‰ÚÈ‚ÙÏ Ô‰È˙ÂÁÙ˘Ó ˙‡Â Ô˙‡ ‰„˜٠ÌÂÈ· ÈÎ È˙˘˘Á ÆÈ„ˆÓ ȯÒÂÓ ¯·„‰

Æ„Á‡Î ÌÈÈÓ‰ È˘Ï ÔÂÂÎÓ ‰·˜ ÔÂ˘Ï· ‡ ¯ÎÊ ÔÂ˘Ï· ·Â˙Ή ÏÎ ± ˜ÂÁ ‡˘ÂÏ ˙È¯ÈÚ ˙ÊÎ¯Ó Æ®‰Á‚˘‰Â ÏÂÙÈË© ¯ÚÂ‰ ˜ÂÁ ÈÙÏ ˙ÈχȈÂÒ ˙„·ÂÚ ‡È‰ È˙Ù¯ˆ ˙ȯ˘ ≤ ÆÂÙÈ–·È·‡ Ï˙ ˙ÈȯÈÚ· ¯ÚÂ‰

12

חמורים יותר, יימנעו מלעשות כן. הנפגעת העיקרית תהיה אותה אוכלוסייה הנזקקת לסיוע ולהגנה, אוכלוסייה שמתפקידנו להשמיע את קולה ולהילחם למענה. התוצאה: השתקת קולם של הילדים, לא רק של העובדים מאחר שעובדי ציבור חשופים לביקורת על מעשיהם, המחוקק הישראלי מצא לנכון לתת להם הגנה מיוחדת ולכלול בחוק העונשין עבירה של "העלבת עובד ציבור". המטרה – להגן עליהם מפני גלישת הביקורת לכדי העלבה. למרבה הצער, המרחב החוקי והמשפטי הקיים היום אינו מספק מענים מתאימים להתמודדות עם התופעה ואינו מאפשר לגורמי אכיפת החוק למגרה, על אף ניסיונותיהם. עד כה נראה כי התלונות שהוגשו במשטרה לא הועילו, וצווי ההגנה והסרת הפרסום שנתנו בתי המשפט סייעו אך במעט. ובינתיים ההכפשות והנאצות מתרבות "כפטריות לאחר הגשם" וממשיכות לעלות אל הרשת; נראה כי הפתרונות החוקיים–משפטיים הקיימים כיום אינם נותנים מענה מלא וראוי לתופעה. מצב זה מייצר בקרב העובדות הסוציאליות חוויה של דמורליזציה וחוסר אונים, וכל אחת מהן רואה בעצמה וביקיריה נפגעים פוטנציאליים. התוצאה היא שאנו עדים היום לקושי בגיוס עובדים חדשים לתחומי העבודה על–פי חוק, תחומים שעיקר התגמול עליהם הוא תחושת השליחות והאתגר המקצועי. התופעה אף גרמה לעזיבתם של עובדים ותיקים ומקצועיים לאחר שחוו השמצות חמורות שאף כללו חדירה למרחב חייהם הפרטי, עניין שעורר דאגה גדולה לשלומם ולשלום יקיריהם. כינויי הגנאי וביטויי השטנה והבלע שנוקטים המשמיצים אינם אלא אלימות מילולית ורגשית, שבינה ובין הזכות לחופש הביטוי מרחק רב. לעתים אף מדובר בהסתה של ממש, שיש בה כדי לכרסם ביסודות הדמוקרטייםשעליהם מושתתת התערבותם המקצועית של העובדים הסוציאליים, הנעזרים בחוקיה של המדינה ובמערכת המשפט שלה לשם הגנה על ילדים ובני נוער. החוויה הכללית היא שקולם המקצועי של העובדים הסוציאליים – העושים לילות כימים בהגנה על האוכלוסיות המוחלשות ביותר, במסגרת התפקיד שהטילה עליהן הניסיון להשתיק את המדינה – אינו נשמע. קולם אינו אלא ניסיון להשתיק את קולו של

תגבר החרדה האישית על השיקול המקצועי ותשמוט את הקרקע המוסרית שעליה כולנו עומדות. לראשונה בחיי המקצועיים עלתה בי מחשבה בלתי נמנעת, נוכחת, אמִתית – לעזוב את העיסוק שהקדשתי לו כה הרבה מעצמי . ) הוא חשיפת מידע Shaming ביוש פומבי ( ופרטים אישיים על אדם כדי לביישו, ללעוג לו ולהגחיכו, לגנותו ולהוקיעו. תופעת ההכפשות של עובדות סוציאליות על רקע מילוי תפקידן אינה חדשה, אך בשנים האחרונות היא מתפשטת כאש בשדה קוצים, בעיקר באמצעות רשתות חברתיות ובלוגים הזמינים לכול. במרחב זה יש לא מעט קבוצות ובלוגים המאגדים הורים שתופסים את עצמם כמי שנפגעו מהתערבות מקצועית של העובדות הסוציאליות ושל בתי המשפט. אלה מכנים אותן בכינויי גנאי, משמיצים ומסיתים נגדן, מציגים את דמותן בקריקטורות ובסרטונים מלעיגים, חושפים פרטים אישיים שלהן (כתובות, פרטי חשבון בנק, פרטים על ילדיהן ועוד) וקוראים להטרידן במרחב חייהן האישי. כל העובדים הסוציאליים המושמצים אינם אלא נציגי המדינה המבצעים את תפקידם המקצועי על–פי חוק ודין. ברובם המכריע של המקרים אף מעורבות ערכאות שיפוטיות. לא מדובר באירועים נקודתיים וזניחים אלא בתופעה הולכת ומתרחבת אשר השלכותיה מרחיקות לכת במישור המקצועי והאישי כאחד. פרסומים אלה מייצרים, בראש ובראשונה, אווירה של אלימות, איום וטרור, ואלה עלולים לפגוע בשיקוליהן המקצועיים של העובדות הסוציאליות בבואן לתת את המלצותיהן המקצועיות. מטבע הדברים, תפקידן של העובדות הסוציאליות על–פי חוק נוגע במקרים קיצוניים שבהם קטינים וחסרי ישע נתונים בסיכון גבוה. מצבים אלה מצריכים רגישות רבה לצד נחישות מקצועית כדי לחלצם ממעגל הסיכון, לא אחת – באמצעות החלטות מקצועיות באווירה המתוארת לעיל קשות ואמיצות. גובר החשש שהעובדים הסוציאליים יימנעו מקבלת החלטות כאלה, גם אם לא במודע ולא במכוון. מסעות טרור והכפשה אלה מייצרים דה–לגיטימציה חמורה של שירותי הרווחה, מצב שיגרום לאוכלוסייה הנזקקת לסיוע להימנע מקבלתו ויגביר את התנגדותה . כך משפחות באופן שלא יאפשר לעזור לה שיכלו להסתייע בעזרה מקצועית, שלעתים יש בכוחה גם למנוע משברים משפחתיים

הניסיון להשתיק את קולם אינו אלא ניסיון להשתיק את קולו של הילד. Shutterstock צילום:

הילד. כנגד ניסיון זה איננו יכולים להחריש, הן כפרטים בחברה דמוקרטית והומנית והן כאזרחים במדינה שקיבלה עליה את עקרונות האמנה הבין–לאומית בדבר זכויות הילד. ביקורת היא עניין לגיטימי והכרחי, המסייע לשמור על האיזון העדין שבין פרטיות ואוטונומיית התא המשפחתי ובין ההכרח להפר זכויות כדי להגן על חסר ישע. עם זאת, נראה כי הגבול בין זה ובין חופש השיסוי הפך לדק ביותר, עניין המצריך בחינה מדוקדקת ושרטוט של סייגים חדשים. בימים אלה יושבת על המדוכה הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ועל נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים ובריונות ברשת, בראשותה של כבוד השופטת בדימוס עדנה ארבל. נקווה כי ועדה זו, שהוקמה לאחר שתופעת הביוש (שיימינג) כבר גרמה לאובדן חיי אדם, תסייע בהתמודדות עם תופעה נלוזה זו ובמיגורה.

13

ÌÈ˙Â¯È˘Ï ‰˜ÏÁÓ‰ ˙ωÓ ¨‡¯ÈÙ˘ ˙‡ ˙¯ÎÂÊ ¨Ìȯη‰ ˙Â΢· ÌÈÈ˙¯·Á ‰ÙÓ ˙„˜Î ˙‡Ê‰ ‰˘˜‰ ‰Ù˜˙‰ Íȇ ‰„ÈÓÏÏ ÌÈÁ˜Ï ˙˜Ù‰Ï ‰ÏˆÂ˘ Â˙‡ Ê‡Ó Æ‰Ê ‚ÂÒÓ ‰ÓÏÒ‰Ï ÚÈ‚‰Ï ‡Ï ÈÙÂ˙È˘ ˙Â·Ï ‡¯ÈÙ˘ Ò¢ÂÚ ‰‚‡„ ‰¯˜Ó È·¯ ÌÚ ÌÈ˜ÒÚ ÌÚ ÌÈ΢Ó˙Ó ‰ÏÂÚÙ ˙ÂÚˆÓ‡· ‰˙˘Ú˘ ‰˙Ò‰‰ Æ˙ÂÏȉ˜‰ ÔΠÔÊÂ‡Ï ‰ÙÓ ‰¯·Ú ÌÈÏȘ˘Ù‰ ˙‡ ˙‡˘ ¯˙È· ¢ÈÁÓ‰ ‰È˙‡ˆÂ˙ Æ¢ÔÂ˘Ï „È· ÌÈΔ œ ÈÃÁŸ  ˙Œ ÂÀÓ¢ ˜ÂÒÙ‰ ˙„·ÂÚ ˙È„¯Á‰ ˙È˙Ïȉ˜‰ ˙¯Â˘˜˙‰ ‰¯·Á‰ ÏÚ ˙Ϸ˜Ӊ ÂÊÓ ‰¢ ͯ„· ÌÈϷ˜Ӊ ÌÈÈÏÏΉ ÌȈ¯ډ Æ˙ÈÏÏΉ ÌÈÂ˙ÈÚ ¨ÂÈ„¯ ¨Ë¯Ëȇ ¨‰ÈÊÈÂÂÏË ≠ ·¯˜· ÌÈÏÈ·˜ Ìȇ ≠ ˙ˆÂÁ ÈÓÂÒ¯Ù ‰·Â˙Ή ˙È„¯Á‰ ˙ÂÂ˙ÈÚ‰ ÆÂÊ ‰ˆÂ·˜ ˙Ó‡˙ÂÓ ‰ˆÂÙ ¯˙‡‰ ÈÏ‚ ÏÚÓ˘ ÂÊÂ Ï·Â˜Ó ˙ÂÏȉ˜‰Ó ‰Óη Æ˙È˙·¯˙ ͇ ¨˙ÂÈ„¯Á ÂÈ„¯ ˙ÂÁ˙Ï ÔÈʇ‰Ï ˙È·· ˜ÈÊÁ‰Ï ¯ÂÒȇ ˘È ˙·¯ ˙ÂÏȉ˜· ˙È„¯Á‰ ˙È·¯‰ ˙‚ȉÓ‰ ÆÂÈ„¯ ¯È˘ÎÓ Ìȯ˙‡‰ Ì‚ ÔÎ ÏÚ ¨Ë¯ËÈ‡Ï ˙„‚˙Ó ˙¯Â˘˜˙ ÈÚˆÓ‡ Ìȇ ¢ÌÈÈ„¯Á¢ ÌÈÂÎÓ‰ ¨È„¯Á‰ ·ÂÁ¯‰ ˙ÂÚ„ÂÓ ÍÎ ÌÂ˘Ó ÆÏ·Â˜Ó ˙¯Â˘˜˙‰ ͯ„ ˙ÂÈ‰Ï ÂÎÙ‰ ¨ÌÈÏȘ˘Ù‰ ˙ÂÚÙÂ˙ ‡ ÌÈӯ‚ „‚ ‰‡ÁÓ‰ ÈÏΠ˙ÈÓÏ˘Â¯È ‰ÁÈ„· Æ˙Â¢ ˙ÂÈ˙¯·Á ˙‡ ˜ÊÁÓ‰ ‡Â‰ ˙ÂÚ„ÂÓ‰ ˜·„˘ ˙¯ÙÒÓ ‰‡Ó ˙Â΢ Ï˘ ÌÈ˘È‰ ‰È˙· ˙¯Ș ˙ÂÚ„ÂÓ‰ ˙·¯ ÌÈÓÚÙ Ô΢ ¨ÌÈ¯Ú˘ ÏÚ ˜¯ ‡Ï ÌÈ˙·‰ ˙¯Ș ÏÚ ˙ÂÓÒ¯Ù˙Ó ÆÔ‰Ï ÌȈ˜ÂÓ‰ ˙ÂÚ„ÂÓ‰ ˙ÂÁÂÏ ¯„Ò ÏÚ ‰·Èˆ‰ ¢‰·ÈÚ¯Ó‰ ̇‰¢ ˙˘¯Ù ÌÈ„·ÂÚ‰ ÏÚ Ô‚‰Ï ͯˆ‰ ˙‡ ȯ·Ȉ‰ ÌÂȉ ÏÂÙÈˉ Æ˙ÂÈ„¯Á‰ ˙ÂÏȉ˜· ÌÈÈχȈÂÒ‰ Ìȯ˜Ó·Â ‰ÎÒ È·ˆÓ· ÌÈ„ÏÈ Ï˘ Ìȯ˜Ó· ˙‡ ‡È·‰Ï ÏÂÏÚ ‰ÁÙ˘Ó· ˙ÂÓÈχ Ï˘ Èӯ‚· Ú‚ÙÏ È„¯Á‰ ·ÂÁ¯· ÌÈÈˆȘ‰ ÆÌ˙„Â·Ú ˙‡ Úˆ·Ï Ìȇ·‰ ‰Á¯‰ ˙È· χ ‰ÈÈÙ ˙·˜Ú· ¨˙„Á‡ ÌÈ˘ ÈÙÏ ÌÒ¯ÂÙ ¨ÌÈÈ˘ ÏÚ ‰‚‰Ï ¯ÚÂÏ ËÙ˘Ó Æ±∑ „ÂÓÚ· ‚ˆÂÓ‰ ÏȘ˘Ù‰ ˙È„¯Á ¯ÈÚ·

ęĕ ă üĕ ÿē øđ Ħ þđ ĀĚ ěđĥĘ ďĕč ®‡¢Î ¨Á¢È ÈÏ˘Ó© ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ „ˆÈÎ ˙ÚÙÂ˙ ÌÚ ÌÈ„„ÂÓ˙Ó È„¯Á‰ ·ÂÁ¯· ‚ÈÓÈÈ˘‰

1 «Ÿœ¡ œªœ¡

Ë¯Ëȇ‰ ȯ˙‡Ó „Á‡· ‰ÓÒ¯ÂÙ˘ ‰ÚÈ„È ∫≤∞∞π ÈÏÂÈ· ÌÈÈ„¯Á‰ ÌÈÏ˘Â¯È ·˘Â˙ È„¯Á ‰¯ˆÚ ‰¯Ë˘Ó‰ ÌÈÏ˘Â¯È· χ˜ÊÁÈ ·ÂÁ¯· ‰Ï˙˘ ˙·˜Ú· ‰Á¯‰ „¯˘Ó ˙Â‚· ÌÈÏȘ˘Ù ¨‰¯Á‡Ï Âگȇ˘ Ìȯ˜Ó‰ ˙¯Â˘ ‰„˘Á˘ ̇‰ ˙ÈÈ˘¯Ù ‰„ÓÚ ÌÊίӷ ¨ÔÈ‚Ù‰Ï Â‡ˆÈ Âȯ·Á Ɖ· ˙·Ú¯‰· ÌÈÏȘ˘Ù ÆÌ˙‡ ‰¯ÊÈÙ ‰¯Ë˘Ó‰ ‰˘ÚÓ ¨Íη ‰Ó Ï˘ ¯·„ ‡Â‰ ÌÈÏ˘Â¯È· ˙ÂÈ„¯Á‰ ˙ÂÂ΢· ‰Ú˘ Ïη ÌÂÈ Ïη˘ ‰ËÈÏÁ‰ ÌÂȉ ‡˜Â„˘ ‡Ï‡ Ɖ¯È·· ÆÆƘÂÁ‰ ȯÙÓ ÏÚ ‰„È ˙‡ ÌÈ˘Ï ‰¯Ë˘Ó‰

‰ÓÏÒ‰ ‰ÏÁ ÏÈÚÏ ˙¯ÎÊ‰ ‰Ù˜˙· ‰Á¯‰ Èӯ‚ ˙„·ÚÏ ˙„‚˙‰· ÌÈÈˆȘ ÌÈÈ„¯Á ÌÈ‚ÂÁ ·¯˜· ÌÈÏ˘Â¯È· ‰ÓÈχ‰ ‰‡ÁÓ‰ ÆÌÈ¯Ú˘ ‰‡Ó ˙Â΢· ‰˜ÏÁÓ‰ ˙ωÓ Ï˘ ‰˙È·Ï „Ú ‰ÚÈ‚‰ ÆÌȯη‰ ˙Â΢· ÌÈÈ˙¯·Á ÌÈ˙Â¯È˘Ï ÌÈ„·ÂÚ‰ ÈÈÁ ÏÚ ‰ÈÈÁ ÏÚ ÂÓÈȇ ‰Ï·È˜ Û‡ ‰Î˘Ï‰ ˙ωÓ ¨‰˜ÏÁÓ· ˙ÂÂÈÒÈ ‰ÓÎ Âȉ Ɖ„ÂÓˆ ‰ÁË·‡ È˙Â¯È˘ ¯‚Ò ̉ ‰˜ÏÁÓ‰ È„¯˘Ó ˙‡ ˙Ȉ‰Ï ÆÌÈ„·ÂÚ‰ Ï˘ ÌÓÂÏ˘ ÏÚ ¯ÂÓ˘Ï È„Î ‰Â΢· ˘„ÁÓ ÂÁ˙Ù ‰˜ÏÁÓ‰ È„¯˘Ó È˙¯ Ò¢ÂÚ Æ˙ÂÁ¯‰ ˙Ú‚¯‰Ï „Ú ¨˙¯Á‡

Æ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ ˙ÈȯÈÚ· ‰Á¯‰ Û‚‡ ˙ωÓ ¨¯ÚÂ‰ ˜ÂÁÏ ˙ÈχȈÂÒ ˙„·ÂÚ ‡È‰ ¯ÏÈÓ È˜ÈÓ ±

14

ÏȘ˘Ù‰ È·˙ÂÎ ˙„‚˙‰ ‰Á¯‰ Èӯ‚ Ï˘ ˙·¯ÂÚÓÏ ÏÚ ‰ÚÈ·ˆÓ ‰È„Ó‰ ˙‡ίÚ ‰Ïȉ˜‰ ÔÈ· È˙·¯˙‰ ¯ÚÙ‰ ˙ÂÈχȈÂÒ‰ ˙„·ÂÚ‰ Ôȷ ƉÈ„Ó‰ ˆ ÈÙ–ÏÚ ˙ÂÏÚÂÙ‰ ˘ÂÓÈ˘‰ ˙‡ ¯È·ÒÓ ‰Ê ¯ÚÙ ˙˜ȈӢ Ô‚ΠÌÈÈÂËÈ·· ˘È˘ ˙ÂÁÙ˘Ó· ˙ÂÏÏÚ˙Ó ¢°‰Á¯‰ ψ‡ ˜È˙ Ô‰Ï ¨‰ÓÈÙ ˙ÈÙÂÓ ÂÊ ‰¯‰Ê‡ ‡Ï˘ È„Î ¨‰Ïȉ˜‰ ÍÂ˙Ï Á¯· ¨¢¯ÒÂÓ¢ ¯„‚· ˙ÂÈ‰Ï ¯ÂÒÓÏ È˙Îω‰ ¯ÂÒȇ‰ ÆÌÈÈ‚‰ ˙ÂÂËÏ˘Ï È„Â‰È ÌȯÁ‡Ó ‰Ê ÏȘ˘ÙÓ ˙‰ÊÏ ¯˘Ù‡ ȇ ÂÏ ÌÈÓ„‰ „ÓÂÚ ÈÓ Ì˙ÂÁ‰ ˙‡ ÏȘ˘Ù‰ ˙ÂÂÎ ÆÂȯÂÁ‡Ó ÌÈӯ‚‰ ˙‡ Ô‰ ˜ÈÁ¯‰Ï ˙‡ ԉ ÌȯÊÂÚ‰ ÌÈÈ˙Ïȉ˜‰ ƉÁ¯‰ È˙Â¯È˘· ÌȯÊÚ‰ χȈËÂ٠· ˘È˘ ÌÂÁ˙ „ÂÚ ÌÈ„·ÂÚ‰ „‚Î ˙ÂÚË ¯¯ÂÚÏ ÌÂÁ˙ ‡Â‰ ÌÈÈχȈÂÒ‰ ˙·¯ ÌÈÓÚÙ ∫ÔÈ˘Â¯È‚‰ ˜ÂÁ ÈÙÏ ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ ˙Â˙¯˘Ó‰ Ìȯڷ ÔÈ„‰ ȯ„Ò ÌÈ„ÓÂÚ ˙ÂÈ„¯Á ˙ÂÏȉ˜ ÔÈ˘Â¯È‚ Ï˘ Ìȯ˜Ó ÈÙÏ ÌÈ„„ˆ‰ „Á‡ ̉·˘ ¨ÌȯÚÂÒ ÂÈÈÁ Á¯Â‡ ˙‡ ˙Â˘Ï ¯Á· „ÂÚ· ÈÂÏÈÁ ÌÈÈÁ Á¯Â‡Ï ÆÈ„¯Á ¯˙Â ¯Á‡‰ ‰¯Â‰‰ ˘Á¯˙‰˘ ¨‰ÊÎ ‰¯˜Ó ÌÒ¯Ù˙‰ ¨ÌÈ˘ ‰ÓÎ ÈÙÏ ˙È˙¢„Á ‰ÈÊÈÂÂÏË ˙ÈÎ˙· ‰˘ÂÚ‰ Ë¯Ëȇ ¯˙‡· Ì‚Â ÌÈ„·ÂÚÏ ‚ÈÓÈÈ˘ Ú·˜ ͯ„ ‰ÚË ‰Ê ‰¯˜Ó· ÆÌÈÈχȈÂÒ ‡ÈˆÂ‰Ï ‰ËÏÁ‰‰ ÈΠ̇‰ ‰˙¯ÂÓ˘ÓÓ ÌÈÈ˘‰ ˙‡ ˙È˙„ ‰˙Âȉ ·˜Ú ‰˙Èȉ ÌÈÙÂÎ ÌÈ·¯ ÈΠ·‡‰Ó ˙ÂÁÙ

¢‰·ÈÚ¯Ó‰ ̇‰¢ ˙˘¯Ù ÔÈÈÚ· ÌÂÒ¯Ù

15

˙¯Â˘˜˙‰ ͯ„ ˙ÂÈ‰Ï ÂÎÙ‰ ÌÈÏȘ˘Ù‰ ˙ÂÚÙÂ˙ ‡ ÌÈӯ‚ „‚ ‰‡ÁÓ‰ ÈÏΠÆ˙Â¢ ˙ÂÈ˙¯·Á

¯ÈÚ· ˙ÂÈχȈÂÒ‰ ˙„·ÂÚ‰ ÏÚ Ì˙Ú„ ˙‡ ÔÈ„ ȯ„ÒÏ ˙ÂÈχȈÂÒ‰ ˙„·ÂÚ‰ Æ˙È„¯Á‰ ˙‡ Ô‰ÈÈÚ „‚Ï Â‡¯ ‡Ï˘ Íη ÂÓ˘‡Â‰ ˙¯ÂÓ˘Ó‰ ÏÚ ÂËÈÏÁ‰ ‡Ï‡ ÌÈ„Ïȉ ˙·ÂË ÌÈÈ˙Ïȉ˜ ÌȈÁÏ ˙ίÚÓ ˙·˜Ú· ıÓ˘ÂÓ ÔÓ˘ ˙‡ ¢Â‡ˆÓ¢ Ô‰ ÆÌÈÈ„¯Á Íη ÂÓ˘‡Â‰Â ¢ÌÈ„ÏÈ ˙ÂÙËÂÁ¢Î ˙˘¯· ‰¯Â‰‰˘ ˙¯˘Ù‡‰ ˙‡ ÚÂÓÏ È„Î˘ ‡ÈˆÂ‰Ï ÂÙÈ„Ú‰ Ô¯ÂÓ˘Ó ‰È‰È È˙„ ˙ÂÁÙ‰ ÆÌȯ‰‰ È˘ ˙¯ÂÓ˘ÓÓ ÌÈÈ˘‰ ˙‡

·Î¯ÂÓÏ ·ˆÓ‰ ÍÙ‰ ˙Â¯Á‡‰ ÌÈ˘· ÌÈ„·ÂÚ Ï˘ Ì˙ÒÈÎ ÌÚ ¨¯˙ÂÈ ‰·¯‰ ¯Á‡Ï ‰Á¯‰ ˙ίÚÓÏ ÌÈÈχȈÂÒ „ÂÚ· Æ˙ÂÈ„¯Á‰ ˙ÂÏÏÎÓ· ¯˘Î‰˘ ‰Ïȉ˜Ï ıÂÁÓ Ìȯ¯Â‚˙Ó‰ ÌÈ„·ÂÚ‰ Ì˘ ˙‡ˆÂ‰· ¢˜¯¢ ˜ÂÊÈ ˙È„¯Á‰ ÌÈ˘È‚¯Ó ‰Ïȉ˜‰ È· ÌÈ„·ÂÚ‰ ¨Ú¯ ÌÏ˘Ï ÂˆÏ‡ÈÈ˘ ˙¯˘Ù‡‰Ó Ì‚ ÌÈÓÈÂ‡Ó Ì˙Âω˙‰ ÏÚ È˙ÁÙ˘Ó Â‡ È˘È‡ ¯ÈÁÓ ÆÌ˙„Â·Ú Ì˜ӷ ˙ÈÚˆ˜Ó‰

ÌÂȇ‰ ˙‡ ˙¢ÈÁÓÓ ˙‡ӂ„ ˘ÂÏ˘ ÌÈ„¯Á ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ ÂÏ ÌÈÙ¢Á˘ ∫ÌÈÈÁ ̉ ‰·˘ ‰¯·Á· ÌÈÏÙËÓ‰ ˙È„¯Á ‰Â΢· ¯¯Â‚˙Ó‰ ÈχȈÂÒ „·ÂÚ Ïη ÏÏÙ˙Ó ‡Â‰ ·˘ ˙ÒΉ ˙È·Ï ÚÈ‚‰ ÌÈ˘‡ ˘‚Ù ˙ÒΉ ˙È·Ï ‰ÒÈη ÆÌÂÈ ¨‰· ÏÙËÓ ‡Â‰˘ ‰ÁÙ˘ÓÏ ÌÈ¯Â˘˜‰ ˙‡ ‰˘È ‡Ï ̇˘ ÂÈÏÚ ÂÓÈȇ ÂÏω ˙¯ÁÓÏ Â‡Â·È Ì‰ ˙ÈÚˆ˜Ó‰ Â˙ËÏÁ‰

By Ahron de Leeuw from Amsterdam ¨ via Wikimedia ∫ÌÂÏȈ

16

לפגישה אצל הרב בשכונת מגוריו עם המשפחה שהוא מטפל בה במקום עבודתו. עסקן קהילתי התלווה אל המשפחה וביקש מהרב לוודא עם העובד ועם המשפחה המטופלת שהטיפול אכן נעשה לפי "דרך התורה" ובהתאם לטובת המשפחה.

ויפגינו נגדו בפתח בית הכנסת בטענה שהטיפול שלו נוגד את "דעת התורה". עובד אחר הואשם בפני הרב בשכונת מגוריו כי הוא עושה מעשים שלא ייעשו כלפי משפחה חרדית. כדי להבטיח שיוכל להמשיך להתגורר בשכונה, הגיע העובד

הדוגמה האחרונה היא מקרה קיצוני ביותר: בני משפחה שטופלה על–ידי עובד סוציאלי נקבו בשם הישיבה שבניו לומדים בה, איימו "לעשות לו בושות" בישיבה וכן לדאוג שיסלקו את בניו ממנה. הרקע המשותף לשלושת המקרים שהבאנו היא הביקורת כלפי העובד הסוציאלי שפנה וביקש את מעורבות המשטרה והמערכת המשפטית - פנייה שבקהילה החרדית התפרשה כהתנהלות לא מקובלת ולא "כשרה". היות שחוויתי את תופעת השיימינג ברשתות החברתיות הכלליות, וגם ברשתות החברתיות החלופיות של הקהילה החרדית, ידוע לי שפגיעתה בעובד הניזוק מקוממת ומביישת. בהיותנו עובדים סוציאליים לפי חוק הנוער או סדרי דין, אנו נדרשים ליכולות מקצועיות ולכוחות נפש רבים כדי לבצע את עבודתנו. תופעת השיימינג מרפה ידיים, ואני מתרשמת כי המערכת הסובבת אותנו אינה מסוגלת להגיב באופן הולם ולהגן על שמנו הטוב. למזלנו הרב התופעה עדיין מצומצמת, וטוב שכך. אני מקווה כי יימצאו הדרכים להתמודד עם תופעת השיימינג לסוגיה בכלל הקהילות. לסיום, סיפור קצר - בהמשך לעניין הפשקוויל שהבאתי ברישא. מנהלת מחלקת הרווחה התקשרה אל רב השכונה בדאגה, לאחר שתלו בבית הכנסת פשקוויל נגד מחלקת הרווחה, והביעה את החשש ששיתוף הפעולה עם הקהילה עלול לעלות על שרטון. הרב ענה, בחוכמתו, שאיננו מאמין שלכותב יש תומכים... ושאם יתגלה שהפשקוויל התפרסם ונתלה בעוד בתי כנסת, הוא יטפל בכך בעצמו. מנהלת מחלקת הרווחה הבינה, לשמחתה, שגם הרב רואה בכותב הפשקוויל אדם קיצוני שדעתו שולית ושהאמון שנבנה בינה ובין הרב בעמל רב לא יקרוס בעקבות פשקוויל אחד.

פשקוויל נגד עובדות סוציאליות בעקבות פנייה לבית המשפט לנוער בעניין ילדים הנתונים בסיכון קשה.

17

‘“£ œ ¡˜ “£šŠ –œ ŽšŒŽ ¤ž’œ˜ —“–“‹ ¤––œ¤Ž –œ

–Ÿœ— ˜Ÿ¬Ÿ —©¥˜¡— ¡™˜œ” œœª—¬ Ÿ˜•¥ ¢šŸ˜¬ ¢˜œ– ˜žœ¤

1 ¢—ž ªŸ˜§ œ¡«ž

¯Â·Èˆ‰ ˙ÂÈÙ ˙˜ÏÁÓ Ï‡ ‰ÚÈ‚‰ ‰¯Á‡· ˙¯‡˙Ó‰ ‰ÈÈÙ „Ïȉ ÌÂÏ˘Ï ‰ˆÚÂÓ· „‚Î ˙¢ÙΉ ˙„¯Ë‰ ¨ÌÈÓÂȇ ˙ÎÒÓ „˘Á ÏÚ ‰Á¯‰ ˙ÂÈ¢¯Ï ‰ÁÂÂÈ„˘ ˙‚ ÆÔ‚· ‰Ïˆ‡˘ ÔÈ˘· ‰¯ÂÓÁ ˙ÂÏÏÚ˙‰Ï ‰˘˘Á ¯˘‡ ¨˙‚‰ ÈÎ ‰ÏÚ ÔÈÈÚ‰ ¯Â¯È·Ó ÈÙ–ÏÚ ˘¯„Î ≠ ‰˙Ù ¨ÔÈ˘‰ Ï˘ ÂÓÂÏ˘Ï ÏÚ ‰ÁÂÂÈ„Â ‰Á¯‰ ˙ÂÈ¢¯ χ ≠ ˜ÂÁ ÁÂÂÈ„‰ Ú‚¯Ó Æ· ‰¯ÂÓÁ ˙ÂÏÏÚ˙‰Ï „˘Á ¨˙‚‰ ÏÚ ÌÈÈ‡Ï ÔÈ˘‰ ˙ÁÙ˘Ó ‰ÏÁ‰ Ú‚ÙÏ ÔΠ¨˙ÂÈ˙¯·Á‰ ˙Â˙˘¯·Â ‰Ù ÏÚ· ‰ÓˆÚ ‰‡ˆÓ ˙Á„Ӊ ˙‚‰ Ɖ˘Âί· ‰˙Èȉ ‡Ï ‰˙˘ÂÁ˙Ï˘ ‰Ù˜˙ÓÏ ‰Â˙ ƉÈÙÓ Ô‚˙‰Ï ˙¯˘Ù‡ ÏÎ ‰Ï ÏÚ Ï˜˘Ó ˙„·Î ˙Âχ˘ ‰ÏÚÓ ÂÊ ‰ÈÈÙ Úˆ˜Ó È˘‡ ÌÏ˘Ï ÌÈ˘¯„˘ ¯ÈÁÓ‰ ÔΠ¨ÌÈ„ÏÈ· ˙ÂÏÏÚ˙‰ ÏÚ ÂÁÂÂÈ„˘ ‰ÓÂȘ ȇ ‡ ‰ÓÂȘ ÏÚ ˙·¯ ˙Âχ˘ Ìȯ˜Ó· ÌÈÁ„Ӊ ÏÚ ‰‚‰ ˙ÙËÚÓ Ï˘ ̇ ÆÁÂÂÈ„ Â˙Â‡Ó ˙Ú·Â ‰ÚÈ‚Ù‰ ̉·˘ ‰„‰˙Ï ÌÈÎÂʉ© ÌÈËÚÓ Ìȯ˜Ó· ¯·Â„Ó ‰ÏÂÚ ¨‰ÚÙÂ˙· ¯·Â„Ó Ì‡ ȇ„· ®‰·¯ ÌÓÂÏ˘ ÏÚ ÔÈÈÚ‰ ˙ÂÎÏ˘‰Ó „·Î ˘˘Á ÌÈÓÂȇ ÂÁÈÏˆÈ Ì‡ ÆÔÂÎÈÒ· ÌÈ„ÏÈ Ï˘ Úˆ˜Ó‰ È˘‡ Ï˘ Ì‰È„È ˙‡ ˙ÂÙ¯Ï ‰Ï‡ ÚÂÓ˘Ï ¨˙‡¯Ï ˙ÂÂÎ· ‰„È¯È ÏÂÁ˙ ̇Â

ÔÂÎÈÒ· ÌÈ„Ïȉ ÌÈÏÂÏÚ ¨ÁÂÂ„Ï Ô·ÂÓΠ‡Ï˘ ‰ÚÈ‚Ù ÏÂÓ Ú˘È È¯ÒÁ ¯˙ÂÂÈ‰Ï ÚÂˆÈ·Ó Â˘˘ÁÈ˘ Úˆ˜Ó Èӯ‚ ¯ˆÚÈ˙ ÆÌ˙·ÂÁ ÏÚ ‰‚‰‰ ˙ÙËÚÓ ˙χ˘· ÔÂ„Ï È„Î ÌÂÏ˘Ï ‰ˆÚÂÓ‰ ‰ÒÈÎ Úˆ˜Ó È˘‡ ˙˜È„·Ï ÈÚˆ˜Ó –·¯ ¢ÏÂ‚Ú ÔÁÏ¢¢ „Ïȉ ÌÂȉ ÌȯÒÁ‰Â ÌÈÓÈȘ‰ ÌÈÚÓ‰ ‰˙Èȉ ÔÂÈ„‰ ˙¯ËÓ ÆÌÈ¢‰ ÌÈ„¯˘Ó· ‰‚‰ ˙ÙËÚÓ Ï˘ ‰¯„Ò‰ È„ÈÏ ‡È·‰Ï ¨ÌÈÈÚˆ˜Ó‰ ÌÈӯ‚‰ ÏÏÎÏ ˙Ù˙Â˘Ó ˜ÙÒ˙ Úˆ˜Ó‰ È˘‡ ÏÚ Ò¯ÙÈ˙ ¯˘‡ ƉÓȇ˙Ó ‰‚‰ Ì‰Ï „¯˘Ó ȂȈ ÂÙ˙˙˘‰ Ï‚ډ ÔÁÏ¢· „¯˘Ó ¨ÌÈËÙ˘Ó‰ „¯˘Ó ¨‰Á¯‰ ¨ÔÈ„ ÈίÂÚ ¨ÍÂÈÁ‰ „¯˘Ó ˙‡ȯ·‰ È˘‡Â ÍÂÈÁ È˘‡ ¨ÌÈÈχȈÂÒ ÌÈ„·ÂÚ ˙¯Ë˘Ó Ï˘ ÌȂȈ ¨ÌÈÈ˯٠ÏÂÙÈË Æ·Â¯Á ÔÂÎÓ È‚Èˆ χ¯˘È ˙ÂÈ‚ÂÒ‰ Â„ Ï‚ډ ÔÁÏ¢‰ ˙¯‚ÒÓ· ∫‰Ï‡‰ ˙ÂÈ¢¯· ̇‰ ≠ ˙ÈÚˆ˜Ó‰ ‰‚‰‰ ˙χ˘ Ô˙Ó ÏÚ ÔÂÓ‡‰ ÈËÂÂϯ ̯‚ ˘È ˙Â¢‰ ÌÈω Ì˘È ̇‰Â ¨Úˆ˜Ó‰ È˘‡Ï È·Ȃ

ÁÂÂÈ„˘ Úˆ˜Ó ˘È‡˘ Ìȯ˜ÓÏ Ìȯ„ÒÂÓ Í¯„ Ïη Û˜˙ÂÓ Â‡ ÌÈÂ‡Ó ˙ÂÏÏÚ˙‰ ÏÚ ø‡È‰˘ ˘È‡ ̇‰ ≠ ˙ÈËÙ˘Ó‰ ‰‚‰‰ ˙χ˘ „˘Á ÏÚ ·Ï ÌÂ˙· Á„Ӊ Úˆ˜Ó‰ ‰ÚÈ·˙ ÈÙÓ ÔÈÒÁ ÔÈ˘· ˙ÂÏÏÚ˙‰Ï ıÂÚÈÈ ‰Êȇ øÚ¯‰ ÔÂ˘Ï ÔÈ‚· ˙ÈËÙ˘Ó „ÈÓÚ‰Ï ¯˘Ù‡ ‚ˆÈÈ Â‡Ø ÈËÙ˘Ó øÂ˙¢¯Ï ̇‰ ≠ ˙È˙¯Ë˘Ó‰ ‰‚‰‰ ˙χ˘ Úˆ˜Ó ˘È‡ ÏÚ ‰‚‰ ‰ÁÈË·Ó ‰¯Ë˘Ó‰ ÌÈÓÂȇ ÌÈÚÓ˘ ÂÁÂÂÈ„ ˙·˜Ú·Â ÁÂÂÈ„˘ ÂÓ˘· ÌÈÚ‚ÂÙ Â˙‡ ÌȈÈÓ˘Ó˘ ‡ „‚Î ˙ÂÂÏ˙Ï ˙˙È ˙ÂÙÈ„Ú ÂÊȇ ø·Âˉ ø‰Ï‡Î ÚÂÓÏ ¯˘Ù‡ Íȇ ≠ ¢˙˘¯· ‰‚‰‰¢ ˙χ˘ ® VKDPLQJ © ˙¢ÙΉ ÌÈÓÂȇ ¯ÈÒ‰Ï Â‡ Úˆ˜Ó‰ ˘È‡ ÈÙÏÎ ˙È˙¯·Á‰ ˙˘¯· øÁÂÂÈ„˘ ¨˘ÂÏ˘ ˙· ¨Ò‡ÈÓ„ Ô¯ÂÓ ‰˙Ó ±π∏∏ ˙˘· ˙ÂÏÏÚ˙‰ ˙·˜Ú· ‰˙Ó Ô¯ÂÓ Æ‰È¯·ËÓ ‰˙˘Ú˘ ¨‰„„ Ï˘ ˙΢ÂÓÓ ˙ȯÊ· ‰Î˘Ó ˙ÂÏÏÚ˙‰‰˘ Û‡ Ɖȯ‰ ˙ÂÁÎÂ· ¨‰ÁÙ˘Ó È· ≠ ÌÈ··ÂÒ‰ ¨ÌÈί‡ ÌÈ˘„ÂÁ ‡Ï¢ ̉ ÈÎ ÂÚË ≠ Ô‚· ˙ÂÏÙËÓ ÌÈ΢ ¯¯ÂÚ ‰˙ÂÓ Æ¢¯·„ ÂÚÓ˘ ‡Ï ‡¯ ‡Ï ¨ÂÚ„È ¨‰˙ÁÙ˘Ó È·Â¯˜ Âȉ ‰Ùȇ ∫˙¢˜ ˙Âχ˘

Æ„Ïȉ ÌÂÏ˘Ï ‰ˆÚÂÓ‰ Ï˘ ˙ÈËÙ˘Ó‰ ˙ˆÚÂȉ ‡È‰ Ô‰Î≠˜ÏÂÙ ˙ÈӯΠ„¢ÂÚ ±

18

"שולחן עגול" רב-מקצועי: כאשר אתה אינך מוגן – אינך יכול להגן על אחרים

שכניה, אנשי החינוך, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ואחרים? מדוע לא נמצא אף אדם שידווח לרשויות הרווחה או למשטרה על מה שהתרחש? שאלות קשות אלה הובילו חברי כנסת שונים וכן את המועצה לשלום הילד ליזום תיקון לחוק העונשין, וזאת כדי למנוע את הישנותם של מקרים כמקרה הטרגי של מורן. 26 התקבל תיקון 1989 ואכן, בשנת (להלן: 1977- לחוק העונשין, התשל"ז "החוק"), המוכר גם בשם "החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע". במסגרת ד' לחוק 368 תיקון זה נחקק גם סעיף הקובע כי כל אדם אשר יש לו חשד סביר כי קטין או חסר ישע נפגע בידי האחראי לו, חובה עליו לדווח על כך בהקדם האפשרי לשירותי הרווחה או למשטרה. כידוע, אחריותם של אנשי מקצוע על–פי אותו חוק מוגברת, ולפיכך העונש המוטל עליהם אם לא דיווחו גדול יותר מזה המוטל על אזרח רגיל. אחד החששות הגדולים שעלו בדברי הנוכחים בשולחן העגול היה כי כל פגיעה בגורם מקצועי כלשהו המדווח על פגיעה

בקטין - עו"ס לחוק הנוער, איש חינוך או גורמים רפואיים - עשויה להשפיע על אופן הטיפול בקטין. נשאלה השאלה אם במצב שאיש מקצוע חווה שיימיניג, מוטרד או מאוים על–ידי בני משפחה שהוא מטפל בה, הוא יוכל להפעיל שיקול דעת נכון. האם יוכל לקבל החלטות באופן נקי לחלוטין, מתוך ראייה של טובת הילד המטופל בלבד - בלי להתייחס כלל ל"רעשי הרקע" וכן לפעול באופן מקצועי גרידא? מדובר בשאלות מהותיות העומדות בבסיס הצורך בהגנה על אנשי מקצוע המדווחים, משום שהן מחדדות את שכאשר אתה אינך מוגן - אינך ההבנה . יכול להגן על אחרים לשם כך התבקשו כלל נציגי המשרדים הממשלתיים שנכחו בדיון להציג את ההסדרים הנורמטיביים, את הנהלים הקיימים אצלם, ואת דרכי הפעולה של כל משרד להגנה על אנשי המקצוע שבאחריותו. בישיבת פורום השולחן העגול הודגשה חשיבותו של שיתוף הפעולה בין המשרדים כדי לספק מענה

מיטבי מרבי לעובדים בשטח. הודגש גם הצורך בקידומו של נוהל אחיד המתכלל את דרכי הפעולה במצבים פוגעניים כך שיתאים לאיש המקצוע הרלוונטי, והכול כדי להגן על ילדים בסיכון על כל המשתמע מכך. ואלה המענים הקיימים היום במשרדים השונים, כפי שעלו בדיון: משרד המשפטים יש "נוהל טיפול בהסרת תכנים פוגעניים באינטרנט כלפי עובדי משרד המשפטים". מטרת הנוהל היא הסדרת אופן הגשת הבקשות לספקיות השירות השונות ברשת - מנועי חיפוש ופלטפורמות להעלאת תכנים - כדי לנסות להביא להסרת תכנים פוגעניים. במשרד המשפטים הוקמה מחלקת סייבר הפועלת להסרת תכנים מכפישים ופוגעניים נגד עובדי משרד המשפטים ועובדי משרד הרווחה, לרבות עובדים סוציאליים שהם עובדי הרשויות המקומיות. העובדים מונחים לפנות אל היחידה דרך המרכז האחראי ולא אל ספקיות השירות באופן ישיר או עצמאי,

19

מייצג עובדי הוראה בבקשה לפי "חוק ."2001– מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב עוד עלה בדיון כי המשטרה פועלת בשיתוף פעולה עם הרשויות השונות ונותנת עדיפות מבחינת חקירה לתיקים שיש בהם איום כלפי עובד ציבור. כן הוזכרה בדיון ועדת ארבל שבדיוניה ניתן דגש על הסתה כנגד עובדי ציבור, והוועדה עתידה להגיש המלצות קונקרטיות לטיפול בתופעה. מהדיון עלה כי הגנה מיטבית על ילדים בסיכון תתאפשר רק כאשר הגורם המקצועי המטפל בהם יחוש מוגן ומגובה על–ידי המערכת שבשמה הוא פועל. מהדיון עלה כי ההכשרה המקצועית איננה יכולה עוד לעסוק ברזי המקצוע גרידא, והיא תהיה חייבת להכשיר את איש המקצוע להתמודד עם ההיבטים הנוספים שיידרש להתמודד אִתם בצאתו אל שדה העשייה. הבנת איש המקצוע את הקשיים העתידיים וקבלת מענים להתמודדות עוד בזמן הכשרתו המקצועית יסייעו בוודאי להגנה מיטבית על שלומם של ילדים בסיכון. בסופו של הדיון הסכימו כל המשתתפים כי יש חשיבות מכרעת לדאגה לשלומו ולביטחונו של כל עובד האמון על שלומם של ילדים, וזאת כדי שיוכל לעשות את עבודתו באופן המיטבי. כן סוכם כי אמנם קיימים מענים שונים בכל משרד, אך יש לפעול להסדרת נוהל אחיד המתכלל את כל המענים והגורמים הרלוונטיים לסיוע מתאים. כדי שאוזני אנשי המקצוע הניצבים בחזית ההגנה על ילדים בסיכון תרצינה לשמוע, וכדי שהעיניים תרצינה לראות - הגנה על אותם אנשי המקצוע חיונית והכרחית.

לאשר גם מימון של טיפול נפשי ורגשי לעו"סים שנזקקים לכך. נאמן בטיחות - בכל מחלקה לשירותים חברתיים יש חובה למנות נאמן בטיחות האחראי לוודא את קיומם ותקינותם של סידורי הבטיחות שנקבעו בתע"ס, וכן לתכלל את כל אירועי האלימות והתלונות בנושא אלימות בכל המישורים הרלוונטיים. משרד הבריאות יש חוזר מנכ"ל שנושאו "הדרכת צוותי רפואה למניעת אלימות ולקידום תקשורת שירותית". החוזר מטיל אחריות על מוסדות רפואיים לגבש תכנית למניעת מצבי אלימות ולהתמודדות אִתם. משרד החינוך אגף שפ"י במשרד החינוך - היחידה למיניות ולמניעת פגיעה בילדים ובני נוער נותנת ייעוץ וליווי לצוותים החינוכיים מרגע היוודע חשד לדבר עבירה בקטין. הליווי כולל הנחיות על–פי חוזר המנכ"ל וכן תמיכה וסיוע במידת הצורך לעובד הוראה אשר דיווח לרשויות החוק. במקרים שאנו מזהים מצוקה רגשית סביב הדיווח, אנו מעמידים לרשות עו"ה סיוע של השירות הפסיכולוגי. אגף הביטוח - במשרד החינוך יש ועדה להגנה משפטית על עובדי משרד החינוך בראשות מנהלת אגף בכיר למשאבי אנוש. הוועדה דנה במתן סיוע משפטי במקרים שמוגשת תלונה במשטרה או שמתקיים הליך משפטי כלשהו, לרבות מקרים הקשורים בהליכים שנובעים מדיווח אנשי מקצוע על התעללות בילדים. יובהר כי הוועדה בוחנת את זכאות העובד - כפוף לכתב הכיסוי - ומעבירה את המלצתה לחברת ענבל חברה לביטוח בע"מ מנהלת הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה. כמו כן יש הסדר שבמסגרתו משרד החינוך, באמצעות פרקליטות המדינה,

כפי שהונחו בעבר בנוהל. למחלקה יש שיעורי הצלחה ניכרים בהסרת תכנים כאלה. מישור האכיפה הפלילית - הודק הממשק בין הפרקליטות למשטרה, וכן ניתנו הנחיות להגשת תלונות במשטרה ולליווי הליכים. העובדים מונחים להגיש תלונות במשטרה ולעדכן את אנשי הקשר הרלוונטיים שילוו את הטיפול בחקירה. המישור האזרחי - הוגשו בקשות לצווים על–פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. הבקשות אושרו, לרבות צווים להסרת פרסומים באינטרנט, עבור עובדים מאוימים במשרד הרווחה, וכן ניתן ייעוץ לרשויות המקומיות בנושא זה. נוסף על כך, בעת האחרונה הוקמה ועדה, בהחלטת פרקליט המדינה, שתבחן היתכנות של הגשת תביעות לשון הרע על–ידי בא כוח היועץ המשפטי בשמם של שוטרים ועובדים סוציאליים. לאחרונה אישרה הוועדה הגשת תביעה נזיקית בעילת לשון הרע עבור עובדת בכירה של משרד הרווחה בגין הכפשות חריגות בחומרתן ובהיקפן. נוסף על כך מתנהלת חשיבה מערכתית על שינויי חקיקה נדרשים והתקנת נהלים חסרים. משרד הרווחה במשרד הרווחה שוקדים בימים אלה על הכנת נוהל משותף עם משרד המשפטים אשר יסדיר את סוגיית ההגנה על אנשי מקצוע בהיבטים השונים. ועדת אל–אלימות מחוזית - צוות מחוזי האחראי לריכוז דיווחים על מקרי אלימות, לניתוחם ולטיפול בהם. הוועדה מעניקה מסגרת התייחסות ותמיכה לעובדים שהותקפו, פועלת לצמצום מקרי האלימות במחלקות לשירותים חברתיים ועוסקת בשיפור מיומנויות - של העובד הנפגע ושל המחלקה - כדי להתמודד עם המשך הטיפול במקרה. בסמכות הוועדה

20

1 עובדים סוציאליים תחת התקפה - מה צריך ואפשר לעשות? 2 אשר בן-אריה

מאמר דעה זה נכתב בעקבות השמצות בוטות והתקפות דרך קבע על העובדים הסוציאליים המכוּנים "חוטפי ילדים". נותרנו פעורי פה ומזועזעים נוכח הגל העכור של בִּיוּש העובדים הסוציאליים. במרכז התקפות אלה, המתנהלות בכל האמצעים האפשריים ולאחרונה אף , עומדת 10 בתכנית של אמנון לוי בערוץ הטענה ה"חדשה" - שהמניע האמִתי להוצאת ילדים מביתם הוא בצע כסף ותועלת ארגונית. גם הופעתו של מנכ"ל משרד הרווחה לשעבר בתכניתו של אמנון לוי פגעה בעמיתינו העושים לילות כימים במקצוע שוחק וחסר תגמול, וחמור מזה - פגעה בילדים עצמם, בהגבירה את החשש שהמערכת שאמורה לסייע להם אל מול כישלון משפחתם לא תוכל לעשות זאת. כמובן, התגובות לא איחרו לבוא. בצדק התרעמו רבים מחברינו (ובכללם כותב שורות אלו) כנגד ההטיה המכוונת בתכנית "פנים אמיתיות" שהניעה את הגל הנוכחי. אחרים דרשו להשיב מלחמה שערה ולהגן על כבוד המקצוע ועל כבוד העוסקים בו. עוד נשמעו קולות המבקשים לצאת בקמפיין תקשורתי שיגן על העוסקים בתחום וכן הלאה. מאמר דעה קצר זה מבקש לטעון כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, אם אמנם אנו מעוניינים להגן על כבוד המקצוע, לא נוכל להיות בבחינת מתגוננים בלבד. יתרה מזו, לא די בכך שאנו צודקים או לכל הפחות משוכנעים בצדקתנו. כדי לשנות את המגמה ולשנות את האווירה הציבורית, אני סבור שעלינו להתרכז בשש משימות: הגיע הזמן לומר בקול ברור וצלול מי הם • אותם ילדים ששירותי הרווחה נאלצו להוציא מן הבית. לא חייבים להביא מקרים ספציפיים כדי לספר את סיפורם. לא חייבים להפר לשם כך את חובת החיסיון, אבל אסור להסתתר מאחוריה. הגיע הזמן לומר מי הם אותם ילדים, מה המאפיינים שלהם ושל משפחתם ומדוע הם הוצאו מהבית. בהערכה גסה מדובר על כאלפיים ילדים שמוּצָאים מביתם בכל שנה (בהסכמה ותחת צו). אפשר לספר את סיפורם. אמנם פעולה

כזאת תדרוש מאמץ ופתיחות, אבל היא תאפשר לעובדים הסוציאליים להסביר טוב יותר את מעשיהם. חשוב מכך - מעשה כזה יכבד את הילדים ויאפשר להם לספר את סיפורם. חובה לפרסם נתונים! לא ייתכן כי בשנת • לא נדע מה קרה לילדים שטופלו 2016 במרכזי החירום, במשפחות האומנה ובפנימיות השונות. האם הוצאתם מביתם המסכן היטיבה עִמם? היכן הם היום? האם שירתו בצבא? כמה מהם עובדים בבגרותם? כמה מהם הקימו משפחה? מה מצב בריאותם הנפשית ועוד ועוד. רוב הנתונים קיימים או ניתנים לעיבוד ופרסום בקלות יחסית. הדבר נתון לחלוטין בידי משרד הרווחה. העומדים בראשו וכל העוסקים בתחום זה חייבים להבין שמי שאינו מפרסם נתונים, מי שפוחד מביקורת ומחשיפה מלאה (כמובן, ללא פרטים מזהים), סופו שיותקף בגין נתונים שקריים ולא יוכל להתגונן. אנחנו חייבים לשנות את השיח! חייבים • להפסיק לדבר על מסגרות ומדיניות ולהתחיל לדבר על ילדים ועם ילדים. הוויכוח על גישות ועל שיטת הטיפול הנכונה - כגון עם הפנים לקהילה או לא, הפניה לאומנה או לפנימייה וכיוצא בזה - איננו רלוונטי. למען האמת, כלל לא צריך להיות ויכוח. כל הגישות ושיטות הטיפול רלוונטיות ונכונות. הבחירה בשיטת הטיפול הספציפית חייבת להיות פונקציה של טובת הילד ומשפחתו. הילדים שונים זה מזה, המשפחות שונות זו מזו, ויש הבדלים תרבותיים בין קבוצות שונות - לכן גם הפתרונות שונים. ההחלטה צריכה להיות לא מה טוב למערכת, לא מה אופנתי בתקופה מסוימת ואפילו לא מה זול יותר. השיקול המרכזי, אולי היחיד, צריך להיות מה טוב ומתאים לילד ולמשפחתו. הגיע הזמן לנטרל דעות קדומות והטיות! • שנים רבות מדברים בשדה ובהנהלת משרד הרווחה על כך שצריך להבנות את קבלת ההחלטות. הגיע הזמן לעשות! נכון, יש מי שחש מאוים מצמצום שיקול

הדעת שלו, יש מי שחושב שדי בניסיון מקצועי ארוך. ובכן, לטענתי - לא כך הוא. מי שלא יבנה את הליכי קבלת ההחלטות יותקף בנימוק שהחלטותיו מוטות בשל שיקולים כלכליים, ומי שפוחד לחשוף את הקווים המנחים לקבלת ההחלטות יתקשה מאוד להגן עליהן. התמקצע ות , התמקצע ות ו ע ו ד • התמקצעות! העוסקים בתחום רגיש זה חייבים להוסיף ולהתמקצע כל הזמן וברמות הכי גבוהות. אסור לנו להסתפק בהכשרה הבסיסית. המשמעות היא שצריך להשקיע עוד משאבים בהכשרות המשך, להתעדכן בחידושים המתרחשים בשדה ולשאוף כל הזמן להמשיך בלמידה ובהתמקצעות. מותר וצריך להתנות תקנים ותפקידים בהשתתפות בקורסי המשך ורענון מקצועיים. יש צורך במנהיגות המסתכלת במציאות • נכוחה, בלי לחשוש מפני השררה או להתאים עצמה לגלי אופנה פוליטיים ואחרים. מנהיגות שתדע לדרוש מכולנו לא לעשות טעויות, שלא תגונן באופן אוטומטי על טעויות בשיקול הדעת ולא תחשוש להתעמת בפנים ובחוץ בשם כולנו, ובעיקר בשם הילדים. מהיכרות קרובה בת עשרות שנים עם מאות ואלפים של עובדים סוציאליים, אין לי ספק שהפוטנציאל למנהיגות מסוג זה קיים אך הוא אינו בא לידי ביטוי בפועל. לצערי, נראה כי המנהיגות הנוכחית אינה מצליחה לעמוד בפרץ. אני קורא מכאן לחברינו הצעירים לקום ולעשות מעשה. מנהיגות לא מקבלים אלא לוקחים. הגיע הזמן לקחת. לסיום, אולי אין ביטחון בכך שמימושן של שש המשימות המפורטות לעיל יוביל להצלחה, אך המצב הנוכחי אינו יכול להימשך עוד. הגיע הזמן לשנות כיוון ולפעול לשינוי המצב. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אנחנו חייבים את זה לעובדים הסוציאליים העומדים בחזית החברתית של העוסקים בילדים בסיכון ומסייעים להם, ויותר מכול - אנחנו חייבים את זה לילדים עצמם.

.2016 הכתבה בגרסתה המלאה פורסמה לראשונה במגזין מידעו"ס אפריל 1 פרופ' אשר בן אריה הוא מנכ"ל מכון חרוב ופרופסור בביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית 2 בירושלים.

21