החאן - כוכבים תועים

דורי פרנס נוסח עברי ומוזיקה: דינה קונסון תפאורה ותלבושות: רוני כהן תאורה: פולינה דריידן תנועה:

: משתתפים – מבוגר, גֶֶצ ֶֶל בן גֶֶצ ֶֶל ֹניר רון – לייבל ר ָָפ ָָאלוביץ' / ל ֵֵאו ר ָָפ ָָאל ֶֶסקו איתי שור – רייזל / רוזה ס ְְפ ּיוואק אנה פוגטש – ברנרד הולצמן (הוצמך) ארז שפריר – בריינדלה קוזאק עירית פשטן – שחקנית, זְְל ָָאט ְְק ֶֶה הולצמן אביב ונטורה – אלברט שצ'וּפ ּאק, בני ּגל זק – הנרייטה שוואלב ּניצן לברטובסקי – איציק שוואלב בן דרורי – ששון-ושמחה, ניס ֶֶל שוואלב שחר נץ ויטלי פרידלנד עיצוב וידאו: קרן אור גדון מנהלת הפקה: רותם נהיר עוזרת בימאי: ליאורה מזרחי עוזרת למעצבת תפאורה ותלבושות: עמית פוזננסקי הפקה מוזיקלית והקלטות: יעל שחר כינור:

כוכבים תועים

2

בכורה עולמית למחזה מאת ריצ'רד נלסון. "כוכבים תועים" היא יצירה על אהבה, שאיפות, תיאטרון ונדודים.

המחזה מספר את סיפורם של לייבל ורייזל, שני צעירים בעלי חלומות, שנמלטים מכפר הולדתם כדי לה טצרף לעולם התיאטרון היידי. העלילה נעה בין מזרח אירופה לאמריקה, ומשקפת את הרומנטיקה .20- והקשיים של החיים היהודיים בראשית המאה ה ) מצייר דיוקן חי של אמנים נודדים, הקרועים בין מסורת למודרניות, 1916–1859( הסופר שלום עליכם ושואל כיצד ניתן למצוא אהבה בעולם הפכפך ומלא סתירות?

אנה פו טגש, איתי שור, עירית פשטן, ארז שפריר

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יעל אילן צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים: ויטלי פרידלנד, שמחה ברבירו, צילומי דיוקנאות: לריסה וולוחונסקי, יעל אילן

צוות הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור:

סופי מולדבסקי, מריה פדייב עיצוב תסרוקות ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל מלבישות: חאלד חמדאן מנהל במה: אדם פסח, מחמוד גית, סול בן דוד, עובדי במה: מחמוד נסאר יונתן לוי מנהל תאורה: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין תאורנים:

דקות ללא הפסקה 50- משך ההצגה: כשעה ו 2026 ביוני 27 הצגה ראשונה:

איליה סורין מנהל סאונד: יונתן זכרוב טכנאי סאונד: דודי בית מלאכה ייצור תפאורה: אלנה רומננקו, ולנטינה סטץ תופרות:

תודות: - הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים - ארכיון התיאטרון הקאמרי

- תיאטרון יידישפיל – תיאטרון יהודי - ד"ר הנרי שור, על ההעשרה וההשראה

*בה גצה נעשה שימוש בתחליפי עישון שאינם מזיקים לבריאות (סיגריות צמחיות)

הה גצה מוקדשת לזכרו של אלכסנדר (סשה) ליסיאנסקי, מבכירי מעצבי הבמה בישראל, שהיה אמור לעצב את התפאורה לה גצה זו ונ טפר בטרם עת.

3

תיאטרון החאן

געגוע לעולם שנעלם: שיחה על "כוכבים תועים” משוחחים: יותם גוטל וד"ר רותי אבליוביץ

מאת שלום עליכם הוא אחד הרומנים האהובים והמורכבים בספרות היידיש, המגולל “כוכבים תועים” את סיפורם של רייזל ולייבל, שני בני עיירה הנשאבים בעל כורחם אל עולמן הקסום, הסבוך והססגוני של להקות תיאטרון היידיש הנודדות. לרגל עלייתה של הה גצה על בימת תיאטרון החאן, בעיבודו החדש של רותי , הבמאי, וד”ר יותם גוטל המחזאי האמריקאי ריצ’רד נלסון ובתרגומו לעברית של דורי פרנס, נ גפשו , חוקרת תיאטרון יידיש מהחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, לשיחה שנעה בין אבליוביץ ההיסטוריה המרתקת של תיאטרון היידיש לבין הבחירות האומנותיות בהפקה הנוכחית. מבוא: מבט חדש על תיאטרון היידיש “כוכבים תועים” הוא רומן מסקרן, מצחיק, מענג ועצוב, אבל לצד כל אלה הוא גם מסמך היסטורי. יותם: הרומן פורס עולם כמוס ונשכח שמהווה את הבסיס התרבותי והלשוני שממנו אנחנו באים, העולם של תיאטרון היידיש. דברים ברוח הזאת נאמרים גם בפרולוג שכתב ריצ’רד נלסון למחזה: תיאטרון היידיש הוא עולם נשכח שאבד, “אי שטבע בים”. לכך אחראית קודם כל השמדת יהדות אירופה, ובאופן אחר גם מדינת ישראל והציונות, שהתייחסו באופן פולקלוריסטי ומבטל לתרבות היידיש ולסופריה, יחס שבמידה רבה ניתק אותם מהקשרם ההיסטורי האמיתי. חשוב לציין שכבר ברומן של שלום עליכם יש חלקים יותר אתנוגרפיים, שמתארים מציאות תרבותית, רותי: אומנותית וחברתית, לצד חלקים שהם כמעט פארודיים על תיאטרון היידיש. ככלל, לשלום עליכם היו יחסים מורכבים עם תיאטרון היידיש: מצד אחד הוא אהב תיאטרון והיה מאוד מעורב ומושקע בתרבות היידית המודרנית, הפוסט-משכילית; מצד שני הוא סבר שתיאטרון היידיש הוא לא מספיק איכותי. יחסו האמביוולנטי נבע, בין השאר, מההצלחות והכישלונות של המחזות שכתב. הה גצה הזו נולדה כשפניתי לריצ’ארד נלסון, מחזאי אמריקאי ידוע ועטור פרסים, בהצעה לכתוב יותם: עיבוד בימתי חדש לרומן הזה. התהליך הפורה והיצירתי איתו כלל הרבה גפישות זום וגם שבוע אחד של מ גפשי עבודה בפריז. מחזאים רבים היו בוחרים אינסטינקטיבית לייצר עיבוד פיקרסקי-קרנבלי-צבעוני לרומן הזה (או כלשונו של ריצ’ארד נלסון “מיירהולדי” – בסגנון הבימוי של מיירהולד), אבל נלסון בחר דווקא בכיוון צ“’כובי” ובעיסוק בדרמות האנושיות. לכן, התיווך האמריקאי שלו הוסיף רובד מעניין לעבודה: הוא התייחס לפסיכולוגיה של הדמויות לפני המוצא האתני שלהן, מה שאנחנו – ככותבים ישראלים – לא תמיד עושים כשאנחנו מתעסקים בעולם היידי. נלסון לא מגיע מרקע יהודי ואולי בגלל זה העניין שלו ברומן הזה נבע קודם כל מתוך אהבת תיאטרון באשר הוא תיאטרון. תיאטרון היידיש כ”אב רוחני” יש בה גצה שיר שחוזר על עצמו – צ“ימוקים ושקדים” (ביידיש: “ראזשינקעס מיט מאנדלען”), שכתב יותם: והלחין המשורר והמחזאי היידי אברהם גולדפאדן באופרטה “שולמית”. אני לא הכרתי את השיר לפני שהתחלנו לעבוד על הה גצה. דורי פרנס, שהוא שותף, חבר וגם מתרגם ומלחין המוזיקה לה גצה, הסביר לי שמדובר באחד השירים המוכרים ביותר מרפרטואר תיאטרון היידיש. דורי דובר יידיש, ואמר שמדובר בשיר אהבה שמוכר כמעט לכל אחד שגדל עם השפה.

זה מדגים את הפרדוקס שבבסיס השיחה שלנו: אנחנו לא מכירים את השירה הזאת, לא קראנו את רותי: הספרים ואת המחזות, התרבות הזו הולכת ונעלמת כאמור, ובכל זאת יש הרגשה שתיאטרון היידיש הוא

כוכבים תועים

4

כמו “אב רוחני” שלנו. יש בשירים, בפולקלור, בתבניות הדיבור שנשמרו ועברו דרך הסבים והסבתות שלנו, נוכחות של תרבות מן העבר, שאנחנו לא תמיד מודעים לה ולמקורותיה.

יידיש על הבמה הישראלית השאלה איך להציב את שפת היידיש על הבמה היא שאלה גדולה. מכיוון שהה גצה מלווה להקת יותם: תיאטרון שמשחקת ומסתובבת בין כפרים שונים, אחד הדברים שרציתי לעשות הוא להציג את שירי הלהקה בשפת המקור, כלומר ביידיש, במעברים שבין המערכות ללא כתוביות תרגום. השירים לא נרטיביים ואינם מקדמים את העלילה; התפקיד הבימתי שלהם הוא בעיקר להעביר אותנו בזמן, שכן בין מערכה למערכה חולפות מספר שנים. חשבתי שמהסיבות הללו, אפשר יהיה לקבל את השירים ישירות בשפה שבה הם נכתבו וללא כתוביות – וכך לתת מקום מיוחד ליידיש בקטעים המוסיקאליים. אבל בה גצות ההרצה הצופים שאלו: “למה אין כתוביות?” ואנחנו בחרנו להיענות להם ולהקרין את תמצית השירים כחלק מהווידאו ארט. יש עוד היבט מעניין מבחינת השפה במחזה: הרבה מתבניות הדיבור העבריות שמופיעות בה גצה – רותי: קללות מסוימות, מבני מש טפ אופייניים – מסגירות בבירור את המקור היידי שלהן, גם אם לא תמיד נדע להצביע עליו במדויק. הקהל מגיב אליהן בעוצמה כי הן מוכרות לו; לא כי הוא דובר יידיש, אלא כי הסבים והסבתות שלנו דיברו בתבניות האלה בעצמם ובלי משים הן הפכו לחלק מהעברית שלנו. לדוגמא, הקללה מפיו של הוצמך: “שיבלע מטרייה ושהיא תפתח לו ביציאה”. מבט אנכרוניסטי: קהל ישראלי מול תרבות גלותית להעלות את שלום עליכם? 2026־ השאלה ששבה ועלתה בחדר החזרות היא: מה זה אומר היום ב יותם: יצאנו מנקודת הנחה שהשחקנים שלנו והרוב המכריע של הצופים לא בילו אף פעם משך זמן משמעותי במזרח אירופה ואינם דוברי יידיש. בעבר היו כמובן הפקות של דור המייסדים של תיאטרון הבימה, שהעלה עדיין היה קהל 80- וה 70- ערבים מיצירת שלום עליכם עם שחקנים שהגיעו בעצמם מרוסיה; וגם בשנות ה

5

תיאטרון החאן

רב שהכיר את התרבות הזו באופן אישי, והיו הפקות עם שחקנים שעדיין דיברו יידיש בעצמם. אבל היום אנחנו עומדים במקום אחר לגמרי.

וזה בדיוק המ גפש המעניין: קהל ישראלי עכשווי נ גפש עם תרבות גלותית מבעד למבט שהוא בהכרח רותי: אנכרוניסטי, מבט שמסתכל אחורה על העולם שלפני מלחמת העולם השנייה, מתוך ידיעה על מה שבא אחריו – החורבן. זה טוען כל מ גפש עם החומר במשמעות שהוא לא נשא בזמן כתיבתו. זה כבר לא זיכרון חי, אלא געגוע לזיכרון.

רקע היסטורי: הולדתו ונדודיו של תיאטרון היידיש תיאטרון היידיש, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברומן, צמח ונדד לאורך גלי הגירה. אברהם גולדפאדן, רותי: את הלהקה המקצועית הראשונה שלו בעיר יאש (יאסי) שברומניה, 1876־ אבי תיאטרון היידיש, מקים ב אשר מציגה לקהל מתוחכם ובורגני של סוחרים יהודים, שהגיעו לעיירה כדי לשרת את חיילי המלחמה בין האימפריה הרוסית לאימפריה העות’מאנית. העסק מצליח ועד מהרה קמות להקות מתחרות שמאמצות אוסר הצאר אלכסנדר השני להציג 1883 ונודדות מזרחה לכיוון אודסה. בשנת ‫ את הנוסחה של גולדפאדן ביידיש בתחומי האימפריה הרוסית, והלהקות קוראות לעצמן “להקות של יהודים גרמנים” כדי לעקוף את האיסור ולהסוות את הרפרטואר היידי האמיתי שלהן. במקביל כל ה גצה שהן מעלות נדרשת לקבל אישור מהצנזורה של האימפריה הרוסית. כך נוצר, כבר בראשית דרכו, תיאטרון שהזהות הלשונית והתרבותית ‬. שלו נמצאת במשא ומתן מתמיד מול השלטון ומול הקהל בעקבות האיסורים והגזרות להקות תיאטרון יידיש מתחילות לנדוד בין ערים ומדינות באירופה, ביניהן Lower East Side- לונדון, ברלין, וינה, קונסטנטינופול ואיסטנבול, ולבסוף מגיעות לניו יורק, שם הופך ה לאימפריה של תיאטרון היידיש. לעיתים קרובות הן “שואלות” זו מזו ה גצות ומחזות מבלי לבקש רשות, תוך שהן משנות אותם ואף מעניקות להם שמות חדשים ללא תיאום זכויות יוצרים. אפשר היום למצוא בארכיונים בניו יורק מחזות שיצאו לאור באירופה תחת כותרת שונה, כשמדובר בעצם באותה יצירה. גם שלום עליכם עצמו נ גפע מהתופעה הזו.

כוכבים תועים

6

הנדודים הופכים את עולם התיאטרון לנַַש ָָּׂא של התרבות היידית, וזו נעשית לאיטה תרבות טרנס-לאומית וגלובלית. בהמשך, עם המצאת הפונוגרף והגרמופון, צומחת תעשיית התקליטים, במסגרתה שירים ומערכונים פופולריים מהתיאטרון, שהוקלטו בברלין, מו צפים כתקליטים מסחריים בניו יורק. מצד אחד זה מחבר את התרבות היידית על פני יבשות, מצד שני זה מנתק אותה לגמרי מההקשר המקורי שלה: שם, זמן, אפילו שם האמן. תיאטרון יידיש ומדיה: מהפונוגרף לווידאו-ארט גולדפאדן מקים את הלהקה 1876־ תיאטרון היידיש היה קשור למדיה כבר מרגע לידתו. כאמור ב רותי: המקצועית הראשונה שלו, וזמן קצר אחר כך תומאס אדיסון ממציא את הפונוגרף. הקשר הזה בין תיאטרון היידיש לטכנולוגיית ההקלטה והה צפה קדום, ומלווה את התרבות הזאת לכל אורך דרכה. בה גצה שלנו, מרכיב המדיה נכנס בקטעי המעבר, בהם מוקרנים קטעי וידאו-ארט בעיצובו של ויטלי יותם: פרידלנד. אומנם יש לאנימציה הזאת אסתטיקה מובחנת ועכשווית, אבל השפה הגרפית שלה שאובה מרומנים מצוירים ביידיש, מהשליש הראשון של המאה העשרים, וזאת בניסיון להדהד שפה חזותית שהייתה חלק מתרבות היידיש עצמה, ולא רק “לקשט” את הה גצה באמצעי בימתי מודרני. בין בידור עממי לאומנות גבוהה הקיטש וההומור המאפיינים את קטעי המעבר ואת סרטוני האנימציה (למשל התרנגולת המרקדת יותם: או החסידים המעו פפים), משרתים מטרה נוספת שלי כבמאי: שאלתי את עצמי איך לוקחים חומר שהמקור שלו הוא, בין השאר, בידור עממי פופולרי, ולא הופכים אותו למשהו ג“בוה”, יפה ונקי מדי. אלמנט הבידור העממי הוא חלק מהותי ממה שהיה תיאטרון היידיש, ונתנּו לזה ביטוי, בין השאר, בקטעי המעבר האינפנטיליים ובווידאו-ארט. מצד אחד יש משהו אוניברסלי בתוך תרבות התיאטרון המו גצת על הבמה, עם פרקטיקות העבודה רותי: המוכרות לנו עד היום ברוב התיאטראות בעולם המערבי, ומצד שני יש משהו מאוד יהודי שעולה מן ‬. השירים והריקודים. זה המתח שעליו תיאטרון היידיש מושתת אני חושב שזו שאלת יסוד של בימוי: האם אני, כבמאי, כופה את השפה האסתטית שלי על החומר, יותם: או שאני מתחיל מהחומר ונותן לו לתק ֵֵף את הבחירות שלי? אני מעדיף קודם כול למקם את החומר מעליי ולא להיפך. לכן חשוב היה לי שהאלמנט הזה של תיאטרון פופולרי בידורי יבוא לידי ביטוי בה גצה. שיקוף עולם התיאטרון ואנשיו על הבמה קטעי המעבר הבימתיים אפשרו לי גם ליי גצ מעברי זמן בין מערכה למערכה, וכן לייצר בעקיפין יותם: תנועה של נדודים. על אף שזו ה גצה שעוסקת בתיאטרון נודד, אין כלל נדודים על הבמה. אומנם מערכה אחת מתנהלת ברכבת, אבל רוב העלילה מתרחש בחללים ס טטיים. למשל אורווה במערכה הראשונה. מעניין לציין בהקשר הזה שבניין תיאטרון החאן במקור היה אורווה, שנועדה לאכסן סוסים של סוחרים עות’מאניים למשך הלילה. מעצבת החלל דינה קונסון בחרה למקם את מרבית הה גצה באחורי הקלעים ובחדרי ההלבשה. הקהל בעצם עֵֵד למתרחש מאחורי המסך הבימתי, רואה אורות מבעד למסך, ושומע מוזיקה מרוחקת ולפעמים מחיאות כפיים של “קהל נעלם”. זה מתכתב עם הבחירה המקורית של ריצ’ארד נלסון (שלא התממשה)

7

תיאטרון החאן

למקם את חמש המערכות של המחזה בחמישה חדרי הלבשה, ומשקף את המוקד והליבה של הרומן: ה גצת החיים והיחסים של אנשי התיאטרון דווקא כשהם לא על הבמות. זה נכון גם ברמת הדמויות ברומן עצמו, כי חלקן מבוססות על אנשים אמיתיים מעולם תיאטרון היידיש. דמותו של שצ’ופאק, למשל, מבוססת על מנהל תיאטרון ששלום עליכם סלד ממנו. כאנשי תיאטרון כולנו מכירים ומזדהים עם הטיפוסים על הבמה: מנהל התיאטרון, הפרימדונה, המעריץ הצעיר שרוצה להיות שחקן – כל אלה ארכיטיפים שבמובן מסוים קיימים עד היום, גם בתיאטרון המודרני. זה הפך את העבודה על הה גצה למאוד מרגשת ואישית. דמותו של הוצמך גם כאן יש שכבה ייחודית של נוסטלגיה. בדרך כלל, כשאנחנו מתגעגעים למשהו, אנחנו יודעים בדיוק רותי: מהו מושא הגעגועים: אבא, אמא, רחוב, בית. אבל ההיכרות האינטימית המפתיעה של הקהל עם דמות כמו הוצמך, והתגובות הרגשיות החזקות אליו הן נוסטלגיה מסוג אחר – געגוע עמוק למשהו שרובנו כלל לא הכרנו באופן אישי. “הגליציאנר” הזה מוכר לנו כארכיטיפ יידי, שקיים בזיכרון התרבותי הקולקטיבי שלנו, גם אם רק מעטים מהקהל גפשו במציאות את בן דמותו. זו חוויה פרדוקסלית מעניינת. אני בכלל חושב שהוצמך זו דמות מרתקת, שיש לה היסטוריה ארוכה, החל מהמחזה “המכשפה” יותם: של גולדפאדן וכלה בשלושת ההוצמכים בתולדות התיאטרון הישראלי. שחקנים ידועים רבים גילמו לאורך השנים את התפקיד הזה, שדורש יכולות קומיות ופיזיות מרשימות, ומזמֵֵן קשת של פעולות ורגשות אנושיים. במחזה שלנו הוצמך מבטא באופן יפה ועמוק את הקונפליקט המרכזי בין אהבת התיאטרון והאומנות לבין הצורך להצליח, להרוויח ולשרוד מבחינה עסקית. בסופו של דבר, הוא נכשל כלכלית משום שהוא לא מוכן להתלכלך עד הסוף. המחזה הזה מלא תככים ומזימות: אנשים שמסרסרים באחיותיהם כדי לפתות את לאו הכוכב, ילדות שבפועל נח פטות מהבית ועוד מעשים מתועבים שנעשים בשם אומנות התיאטרון, אבל הוצמך נותר אנושי. הוא אמנם מתלכלך אבל יש מלוכלכים ממנו. ילדים ונשים בתיאטרון היידיש: יתמות וניצול מיני תופעת הילדים השחקנים היא נדבך מרכזי ברומן, שבו רייזל ולייבל עצמם הופכים, במידה רבה, רותי: ל”יתומי תיאטרון היידיש”. מבקרים תיארו את התפתחות תיאטרון היידיש כתהליך “התבגרות” של ילד הזקוק להכוונה ולחינוך. אך מעבר למטאפורה, ילדים אכן תפסו מקום ממשי ומרכזי על הבמה, כאחד ממוקדי המשיכה הגדולים ביותר של הקהל. רבים מהם הגיעו לתיאטרון דרך הכשרה מוזיקלית-דתית (כנערי מקהלה בבתי כנסת או כשוליות של חזנים), לרוב ממשפחות מהגרים או ממעמד כלכלי נמוך, שראו בכך אפשרות לפרנסה. התופעה הגיעה לתיאטרון היידיש בהשפעת התיאטרון האירופאי והאמריקאי, שם היא הייתה נפוצה ומתועדת בהיקפים גדולים (ניתנו רישיונות עבודה לאלפי ילדים שחקנים). ילדים גילמו לרוב מלאכים במחזות מקראיים או מיתולוגיים ודמויות במלודרמות משפחתיות. בנות היוו רוב משמעותי מקרב הילדים השחקנים, ותפקידיהן עוררו תגובה רגשית עזה בקרב הקהל. דמות היתומה בפרט הייתה אחת הדמויות הנפוצות והאהובות ביותר עבור ילדות שחקניות. היא שיקפה את חוויית ההגירה היהודית ההמונית לארצות הברית באותה תקופה: תלישות מהמשפחה ומהמסורת לצד עצמאות ובניית זהות עצמית. מי שאין לו משפחה אחרת, התיאטרון הופך עבורו למשפחה, לבית, ולעיתים למקום היחיד שמאפשר לו קיום גשמי בכלל. הילדים השחקנים, שגדלו ושפיתחו קריירה ארוכת שנים

כוכבים תועים

8

לעיני הקהל גם כבוגרים, הפכו לסמל של אותו “סובייקט מודרני” הבונה עצמו מחדש. במקביל, בארה”ב התפתחה חקיקה שאסרה על העסקת ילדים בתיאטרון מקצועי – במקביל לחוקי חינוך חובה – מה שדחק ילדים שחקנים למעמד “חובבני” ולתנאי עבודה קשים ובלתי מוסדרים. ריצ’ארד נלסון, בעיבודו החדש, בחר להוציא אל האור היבט קשה נוסף שברומן-עצמו נשאר רק בשוליים: תופעת ההטרדות והניצול המיני שהתקיימה בתוך תיאטרון היידיש. ברומן ובה גצה אנשי תיאטרון ממולחים מנצלים את תמימותה של רייזל (ואת תמימותן של נשים נוספות), החולמת להצליח בתחום קסום אך אכזרי.

גל זק, אביב ונטורה

אחרית דבר: מדוע כאן ועכשיו? ?2026־ אז מה המשמעות של להעלות את העולם הזה על הבמה לקהל ישראלי היום, ב רותי: אני חושב שאנחנו חיים במדינה, ואולי בעם, שיש בו שכחה כמעט מבהילה או היעדר של זיכרון יותם: תרבותי ממשי. גם שחקנים גדולים, ידועים בזמנם, נשכחים תוך שנים ספורות. יש בהעלאת החומר הזה משהו שהוא כמעט פוליטי: אם אני מ גפיש את הקהל עם השכחה הזאת, ועם ההיעדר של יכולת להנציח ולשמ ֵֵר, אני עושה משהו שהוא לא רק תיאטרוני אלא גם חברתי; לא כאקט מוזיאלי, אלא כנוכחות פעילה שנכנסת מחדש לשפה ולתודעה, ושמשפיעה על השיפוט שלנו. , פוגעת 1914- תיאטרון היידיש עצמו לא נעלם בבת אחת. מלחמת העולם הראשונה שפורצת ב רותי: באפשרות לנוע ממקום למקום והופכת את תיאטרון היידיש לתופעה לוקאלית יותר. בנוסף, פריחת הקולנוע היידי אחרי מלחמת העולם הראשונה וההשתלבות של יהודי ארצות הברית במערכות תרבותיות מסחריות כמו הוליווד וברודווי, הביאו לקץ תור הזהב של תיאטרון היידיש, שהפך אחר כך למה שמכונה מבקש להחזיר רגע מהעולם הזה אל הבמה, לא כשיחזור נוסטלגי, “כוכבים תועים” כיום “תיאטרון יהודי”. ‬. אלא כמ גפש חי עם עולם שהוא, במידה רבה יותר משנדמה לנו, עדיין שלנו

ערך והביא לדפוס: אסף ברזניצקי

9

תיאטרון החאן

תיאטרון יידיש בגולה: בין "שונד" למודרניזם שרית קופמן-שמחון

ששיריו היו ידועים למדי בקרב דוברי היידיש במזרח אירופה, העמיד לראשונה מעין הגצה בקפה גן שהיה בבעלות יהודית. גולדפאדן גיבש פורמט של מופע הכולל דמויות ומערכונים בעלי עלילה דרמטית. ההצלחה הייתה מיידית ומפתיעה

לתיאטרון היידי מסורת עשירה וארוכת שנים, שהחלה באירופה בתקופת ההשכלה ופרחה בה עד מלחמת העולם השנייה, 19- מסוף המאה ה ואף הרחיקה ל פצון אמריקה ולמקומות נוספים על הגלובוס. לתיאטרון היידיש היו ממדים של

בעוצמתה. החץ שנורה אל ליבו של הקהל גפע בדיוק רב במקום רגיש .)Quint, 2019( ביותר מהעיר יאשי המשיך גולדפאדן עם כמה שחקנים לערים אחרות ברומניה, ואחר כך אל תחום המושב (אוקראינה, היהודי גליציה, פולין, רוסיה הלבנה), שבו השפה השלטת הייתה יידיש והאוכלוסייה הייתה צמאה לסוג זה של בידור. הרעיון של גולדפאדן זכה מיד לחיקויים. בתוך כמה שנים קמה במזרח יש מאין אירופה תעשיית שואו ביזנס ענפה, שהתבססה על להקות תיאטרון נודדות ושחררה אנרגיות כאוטיות

אימפריה, וכדרכן של אימפריות גם בה נותרה לאחר שקיעתה עיר בירה שנושאת עימה את סממני העבר האימפריאלי: מחזאות היידיש על גווניה, החוכמה, הדמויות העסיסיות, ההומור והטרגיות. ספרות ענפה של דרמה יידית עומדת לרשות התיאטרון והעולמי הישראלי בשפת המקור ובתרגום לשפות רבות. יידיש הייתה לשון הדיבור העיקרית של מיליוני יהודים באירופה מימי הביניים (החל ) ועד 10- במאה ה מלחמת העולם השנייה .)Kahn & Rubin, 2017( פרצה 19- [...]. במאה ה ספרות היידיש את גבולות

American Jewish Historical , 'המטורף' כרזה לה גצה Society, 1923

Sandrow,( של כישרונות אומנותיים והפקתיים ). להקות אלו תרו כל עיר ועיירה (שטעטל) 1996 שאפשר היה להעמיד בהן תפאורה במקום כלשהו (חצר של גביר, פונדק, אולם הצמוד לבית הכנסת), והציגו בפני הקהל המהופנט בליל של הגצות, מערכונים ואופרטות. בעשרות השנים שלאחר מכן ידע התיאטרון היידי למצות את המחזאות החדשה שיצרו כותבי יידיש. שמות כגון יעקב גורדין, י”ל פרץ, אנ-סקי, פרץ הירשביין, דוד פינסקי, שלום אש, אלטר קציזנה

המסורת הדתית, ולעיתים הייתה בעלת גוון אנטי דתי. היא העניקה ביטוי לתהליך המודרניזציה 20- ובתחילת המאה ה 19- שעברו בסוף המאה ה יהודי אירופה, וגם יהודי ארצות הברית (כשני מיליון דוברי יידיש היגרו בתקופה זו ליבשת אמריקה). ]...[ המיזם הראשון של תיאטרון יידי פופולרי למחצה המוזכר בתולדות התיאטרון העולמי יצא לפועל בעיר יאשי ברומניה. אברהם 1876 אי שם בשנת גולדפאדן, עיתונאי, משורר ומלחין יליד אוקראינה,

10 כוכבים תועים

היהודים שסולקו מתיאטרונים אחרים נאלצו לשחק 20- בו ברומנית. בד בבד פעלו מתחילת המאה ה בארצות הברית, בעיקר בניו יורק, תיאטרונים דוברי יידיש רבים. פרק יוצא דופן בתולדות תיאטרון היידיש הוא תקופת מלחמת העולם השנייה, שבה שחקנים וזמרים יהודים שהושמו בטגאות שיחקו בפני אנשי ה טגו ביידיש בתוך ה פציפות והמצוקה. ישנו תיעוד של תיאטרונים כאלה בטגאות וילנה, .)Peschel, 2014( לודז’, ורשה וטרזין בראשית דרכו של תיאטרון היידיש באירופה הוא עורר התנגדות בקרב משכילים יהודים לא רק בגלל מלחמת השפות בין יידיש לעברית, אלא גם משום שלתיאטרון היידי הייתה תדמית מקצועית ירודה. האינטליגנציה היהודית ראתה בהגצות היידיש תרבות נמוכה, פולקלור בזוי וזול וכינתה אותן ), כשם Schund , “שונד” (מגרמנית: פסולת מסריחה Sandrow,( שכינו סוגים מסוימים של ספרות יידיש ]...[ .)1996 ההגירה והשואה שמו קץ לחיי תיאטרון היידיש התוססים באירופה. [...]

ורבים אחרים תפסו מקום נכבד בחייהם של המוני יהודי אירופה, בייחוד בקרב שכבות העמלים ובעלי המלאכה, הידידים המושבעים של תיאטרון היידיש על ידי 1890- ), צולם בלונדון ב 1908 – 1840( אברהם גולדפאדן ידידו פרקוף.

הפופולרי מראשית הופעתו. להקות היידיש העלו גם הגצות מן הרפרטואר האירופי הקלסי בתרגום ליידיש. מבני קבע עבור ההגצות החלו לקום בערים בעלות אוכלוסייה יהודית ניכרת: בעיר למברג בגליציה (לבוב הפולנית, וכיום לביב באוקראינה) נוסד תיאטרון יידיש במבנה קבע עוד , ופעל בו במשך שנים. 1889- ב בעיר וילנה בליטא הוקמה הלהקה הווילנאית ופעלה בהצלחה רבה עד מלחמת העולם השנייה, אם כי רוב הזמן בוורשה. במוסקווה )Goset( הציג תיאטרון גוסט רפרטואר יידיש עשיר בין שתי מלחמות העולם, ואף המשיך

תווית ה”שונד” רדפה את תיאטרון היידיש לכל אורך הדרך, הן בגולה הן במדינת ישראל, אף שהפעילות התיאטרונית הייתה מגוונת ונרחבת, וניכרה בה כל הקשת שבין “שונד” לבין תיאטרון אומנותי מקצועי ג“בוה”. שלום עליכם הנציח את עולם להקות תיאטרון היידיש הנודדות בסוף המאה בספרו המונומנטלי 19- ה .)1910/1909( כוכבים תועים חרף היותו נציג מובהק של רוח ההשכלה תיאר באהבה גדולה, בחריפות, בכאב ובהומור נוקב את שקיעתו של השטעטל היהודי, ואת להקות תיאטרון היידיש

בתיכון ממוריאל, "הניצחון הגדול" כרזה לקומדיה ,1938 , בוסטון ספריית הקונגרס האמריקני

שפקדו עיירות אלה כרוחות רפאים נודדות. הוא הנציח את התחרות בין הלהקות ואת התחבולות והיצרים, את המסעות המפרכים ואת הקהל הנלהב

בכך בימי מלחמת העולם השנייה. תיאטרון ברשאום ) פעל בבוקרשט בזמן המלחמה, אך Baraseum( השלטונות אסרו לקיים הופעות ביידיש, והשחקנים

11 תיאטרון החאן

והחילון היהודיים, אלא גם בהקשר האומנותי של התקופה. [...] גולדפאדן ואיבסן היו בני אותה תקופה. איבסן שִִכלל את התיאטרון הריאליסטי, ולצד אנטון צ’כוב וקונסטנטין סטניסלבסקי הרוסים היה אחד ממייסדי המודרנה של התיאטרון המערבי. הקרבה הגאוגרפית של מחוזות היידיש לערי אירופה הגדולות, שבהן פעלו תיאטרונים מובילים, אפשרה ליוצרים להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעשייה התיאטרונית. המגע עם העולם שמחוץ לחברה היהודית אפשר לצופים יהודים לצרוך תרבות בת הזמן, ולשחקני יידיש רבים להשתלב בתיאטרונים שונים ברחבי אירופה, ובעיקר בארצות הברית. חלקם אף הפכו לכוכבים בין-לאומיים. משפה למופע: לשונות ד"ר שרית קופמן־שמחון, , פרק ג': תיאטרון יידיש, יהודיות על הבמה בישראל 67 – 61 ' , עמ 2023 / מכון מופ"ת, תשפ"ג

וההתלבטויות האומנותיות. רפרטואר מלבב של מלודרמות בלתי מתוחכמות הוגש במחוזות היידיש להנאתו הגדולה של הקהל, שנהר בהמוניו, שילם פרוטה והלך הביתה כשהוא מחויך ומפזם שירים. תיאטרון היידיש הפופולרי הציע תערובת שיש בה כמעט תמיד שירה וריקודים. הבמאים של הה גצות המקצועיות למחצה הללו נהנו ממעמד של כוכבים, אך מפאת תיוגם כיוצרים של אומנות נמוכה לא תמיד נשמרו שמותיהם, וחלקם נותרו אנונימיים בהיסטוריה של תיאטרון היידיש. ההתרחשות על הבמות, שלפעמים היו פרימיטיביות ואובזרו בתפאורות פשוטות, סבבה בעיקר סביב השחקן או השחקנית הראשיים, הם שמשכו קהל וקיבלו תשלום גבוה יותר מאחרים (או אחוזים מהרווחים) וזכו לכך ששמותיהם יתועדו. [...] שני העשורים הראשונים של תיאטרון היידיש ערבבו בין העממי והמסחרי, וה”שונד” נע ביניהם. במפנה , ככל שהלכה התופעה והתרחבה, 20- המאה ה נוצרו הבדלים גאוגרפיים בין התיאטרון במחוזות דוברי רומנית, רוסית או גרמנית. עד מהרה הפכה התעשייה לבין-לאומית, והשלוחה של תיאטרון היידיש בניו יורק הלכה ותפסה את הבכורה. האינטליגנציה היידישיסטית שדגלה בשימוש ספרותי ביידיש, הייתה מסויגת: תיאטרון היידיש נראה בעיני אנשיה נקודת התורפה של התרבות היידית, הבושה הלאומית. סופר היידיש י”ל פרץ כתב בעיתון יידי בוורשה שצריך לנקות את התיאטרון מן הזוהמה שדבקה בו, ממש כמו שצריך לטאטא ולקרצף את בית הכנסת, את הסוכה, את החיידר, או להבדיל, את בית הקברות; התיאטרון הוא מקום קדוש לא פחות מכל המקומות האחרים (שמרוק, ). פרץ ואנשיו הטיפו ליצירה תיאטרונית 1978 חדשה, ספרותית ואומנותית. ואכן, תיאטרוני היידיש ביקשו להציג גם מחזות בעלי ערך דרמטי, ברוח הכתיבה המודרניסטית. גולדפאדן עצמו הגיע מסביבה משכילה וכתב לא מעט טקסטים בנושאים שולמית תנ”כיים, ציוניים והיסטוריים, למשל מחזהו ), ובו השיר צ“ימוקים ושקדים”, שנעשה ידוע 1880( בזכות עצמו. בנפשותיהם של יוצרי התיאטרון היידי התנהל מעין מאבק בין הצורך ליצור תיאטרון פופולרי שיספק בידור להמונים, לבין הרצון לבסס תיאטרון מודרני מקצועי. חשוב מאוד לראות את הקמת תיאטרון היידיש לא רק בהקשר של ההשכלה

בתיאטרון טהאליא, ניו יורק, "המלך שלמה" כרזה לה גצה , ספריית הקונגרס האמריקני 1897 , יוסף קרוגר

12 כוכבים תועים

ניר רון

ניצן לברטובסקי, בן דרורי

בן דרורי

איתי שור, ארז שפריר

13 תיאטרון החאן

תולדות חייו של שלום-עליכם מתן חרמוני

לכנות “בעל מליצה” – אדם היודע את מלאכת הכתיבה בעברית – החל באותן שנים לכתוב מאמרים פובליציסטיים בכתבי העת המשכיליים 1881 העבריים “המליץ” ו”ה פצירה”. אלא שבסוף החליט אלכסנדר צדרבוים (המכונה “ארז”),

הסופר שלום (סלומון) רבינוביץ’ [שלום-עליכם , בעיר 1859 במרס 3– בשמו האמיתי] נולד ב פרייסלאב שממזרח לקייב (בחבל פולטבה, היום העיר פריסלב-חמליניצקי באוקראינה), אז חלק מהקיסרות הרוסית. שנות ילדותו עברו עליו

המוציא לאור של “המליץ”, להוציא כתב עת בשפה שבה מדברים המוני העם: לא עוד בעברית, אלא ביידיש.

בעיירה הקטנה ורונקה, ששימשה לו מאוחר יותר מודל לעיצוב העיירות מזפבקה וכתריאליבקה – שתי עיירות בדיוניות שהן מעין

רוב כתבי העת החילוניים במזרח אירופה היו כתובים עד אז עברית. העברית, שעדיין לא “התחדשה”, היתה שפתם של אנשי האליטה האינטלקטואלית, נאמני ההשכלה, תנועת שבעבורם היתה זו שפת תרבות, שפה של ספרות, הגות ומדע. זאת בניגוד למרבית העם, שבעבורו היתה העברית שפת כתבי הקודש ולימודי הקודש בלבד, ואילו שפת היום-יום 1883 היתה יידיש. שנת – השנה שבה תרם שלום רבינוביץ’ כמה פיליטונים (מערכונים הומוריסטיים על ענייני אקטואליה) לכתב העת היידי החדש, פ ָאָלקסבלא ַַט” “יידישעס

פְְּרוֹטוֹטִִיפִִּים של ה”שטעטל” היהודי, ובהן מתנהלות העלילות של רבות מיצירותיו. אביו של שלום-עליכם, מנחם-נחום רבינוביץ’, היה תלמיד חכם שפנה אל ההשכלה, כלומר אל לימודי החול, כמוהו כרבים מבני האינטליגנציה היהודית במזרח אירופה באותה עת, שלבם יצא אל המדעים ואל הספרות היפה החילונית כחלק מרוח התקופה. אמו, חיה-אסתר לבית זלדין, מתה כששלום עליכם היה בן חמש עשרה. לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה החל שלום-עליכם וכן להתפרנס מהוראה,

(“העיתון העממי היהודי”) – מסמנת את ראשית דרכו ככותב הומוריסטי ביידיש. באותה השנה גם אימץ את שם העט שלום-עליכם ,)Sholem Aleichem : (בהגייה היידית שם הגזור לפי הגיית ברכת שלום יהודית

שימש “רב מִִטעם”: רב אחראי שתפקידו לקשר בין הקהילה 1880 לבין השלטונות. בין השנים שימש שלום-עליכם מורה 1883- ל פרטי לנערה צעירה, אולגה (גולדה לייב),

מסורתית (“שלום עליכם – עליכם שלום”), שבמזרח אירופה וביידיש לבשה לעתים צביון לגלגני במקצת. הכול תלוי בנימה שבה נאמרה. שלום-עליכם עצמו נע במשך שנים בין כמה ממרכזי 1907 , שלום עליכם

בתו של סוחר עשיר. לאחר תום שנות ההוראה נשא ה”אינטליגנט” הצעיר את תלמידתו לאישה, למגינת לבו של אביה. לבני הזוג רבינוביץ’ נולדו שישה ילדים. שלום-עליכם, שהיה מה שנהגו אז

14 כוכבים תועים

שב שלום-עליכם לניו יורק. את השנתיים 1914- ב האחרונות לחייו בילה בניסיונות להשלים כמה מיצירותיו הגדולות, בהן רומן ההגירה “מוטל בן פייסי החזן” והרומן האוטוביוגרפי “חיי אדם” (ביידיש: פ“ונעם יריד”, “מהיריד”), המספר על ילדותו ועל שנות נעוריו המוקדמות. שלום-עליכם .1916 במאי 13– נ טפר ב , סל תרבות ארצי – שלום-עליכם ד”ר מתן חרמוני, הוצאה לאור, עורך ראשי: דורי מנור, סדרת צורות – .11 – 6 ’ , עמ 2009 , ספרות ותיאטרון, תל אביב

התרבות היהודיים ברחבי תחום המושב, כלומר האזורים שבהם הורשו יהודים לשבת בשטחה 1887- ל 1883 של הקיסרות הרוסית. בין השנים התגוררו שלום-עליכם ואשתו בעיירה בילה צרקבה ואחר כך עבר לקייב (שאותה כינה מאוחר יותר ביצירותיו בשם “יהופיץ”), היום בירת אוקראינה. שם התפרנס הסופר הצעיר ממסחר בניירות ערך, הפסיד בסחר ספקולטיבי זה את רוב 1890- אך ב כספו. לפני פשיטת הרגל, כשעדיין היה סוחר עשיר, )1889- ו 1888 הוציא שלום-עליכם לאור (בשנים שני כרכים של כתב עת ספרותי יידי חדש: “די יידישע פָאָלקסבּיבּליאָָטעק” (‘הספרייה היהודית העממית’). עזבו שלום-עליכם ובני משפחתו את קייב 1890- ב והתיישבו בעיר אודסה שלחוף הים השחור. באודסה, שהיתה אז בירת האינטליגנציה היהודית, ה טצרף שלום-עליכם אל חבורת הסופרים ואנשי הרוח היהודים שישבה בעיר, ובהם מנדלי מוכר-ספרים (ש”י אברמוביץ’), י”ח רבניצקי, אחד העם (אשר , בשל מצוקה כלכלית, 1893- גינזברג) ושמעון פרוג. ב שבו שלום-עליכם ובני משפחתו לקייב. מאז ראשית דרכו כסופר שאף שלום-עליכם להתפרנס ממקצוע הכתיבה, אך במשך שנים רבות לא עלה הדבר בידו, זנח את יתר עיסוקיו והתמסר לכתיבה 1900- ורק ב בלבד. בכך דן את עצמו, לפחות על פי עדותו שלו, לחיים של מחסור. , בעקבות ניסיון המהפכה ברוסיה וגל 1905- ב הפרעות שבא בעקבותיו ושטף כמה מערי תחום המושב, עזבו שלום-עליכם ובני משפחתו את קייב, ולאחר שנות נדודים ברחבי אירופה הפליגו לבסוף לארצות הברית והשתקעו בה. באותה עת, שמו של שלום-עליכם כבר הלך לפניו בקרב הקהילה היהודית דוברת היידיש באמריקה. מיד עם הגיעו לניו יורק הוא החל לכתוב באופן קבוע בכמה מעיתוני יידיש הגדולים בעיר, ומחזות פרי עטו הועלו על במותיו שב לרוסיה, שם 1908 - של הכרך האמריקני הגדול. ב חלה במחלת ריאות ובילה תקופות ארוכות בעיירות מרפא שונות בשווייץ ובאיטליה. חרף המחלה, היו אלה השנים הפוריות ביותר ביצירתו. אז כתב את , המגולל את “כוכבים תועים” הרומן עב הכרס סיפורם של נער ונערה מעיירה קטנה ברומניה, ההופכים לכוכבים הגדולים של התאטרון היהודי באמריקה.

עירית פשטן, גל זק

15 תיאטרון החאן

,19- עלילת הרומן והמחזה מתרחשת בסוף המאה ה ונפרשת על פני כעשר שנים.

– ירושלים, בימינו. פרולוג . 19- – העיירה הולנשטי, בסראביה, סוף המאה ה מערכה ראשונה – העיר למברג, שהיא לבוב, שהיא לביב, שנתיים לאחר מכן. מערכה שניה – בדרכים, ברכבת, שלוש שנים לאחר מכן. מערכה שלישית – לונדון, שנתיים לאחר מכן. מערכה רביעית – ניו-יורק, כמה חודשים לאחר מכן. מערכה חמישית

השירים בהצגה

אני חסיד שמח. · שירו של הוצמך: שיר ערש מאת אברהם גולדפאדן, מתוך המחזה צימוקים ושקדים. · שירה של רייזל: "שולמית". , שיר על רוכל רחוב, מאת אברהם גולדפאדן. לחמניות חמות · שירו של שצ'ופאק: . שיר על מאכלים של עשירים ושל אביונים. הבה נשיר כולנו זמר · הלהקה שרה: . "היתה אצל הרבי שלנו גניבה", מספר השיר, ומדווח מה גנבו. גניבה · הלהקה שרה: – בליל שבת כל יהודי הוא מלך. בשישי בערב · רייזל שרה: , שירה של היתומה המסכנה במחזה "המכשפה" מאת יהודים רחמנים · הלהקה שרה: אברהם גולדפאדן. מאת יעקב בעיני אתה יפה , שיר תהילה לאמריקה, ו יחי קולומבוס · הלהקה שרה: ג'ייקובס ושלום סקונדה, שיר אהבה הומוריסטי מתוך המחזמר היידי-אמריקאי "אפשר לחיות אבל לא נותנים".

אנה פו טגש, איתי שור

אביב ונטורה

ארז שפריר

ניצן לברטובסקי

17 תיאטרון החאן

תיאטרון יידיש ותיאטרון עברי: הקהל והחלל שמעון לוי

. מכה אנושה הוא 1933 עד 1870- פריחתו המטאורית של התיאטרון היידי ודעיכתו קרו בתוך כשישים שנה, מ ס גפ עם הכחדת מבצעיו וקהליו האירופיים בשואה. בשיאו היה תיאטרון עשיר ומגוון. הוא החל את דרכו וכלל ה גצות פורימשפיל קהילתיות, בהמשך דרמות משכיליות ומקראיות, ומאוחר יותר ה גצות 16- במאה ה “שונד” (קרי קיטש, ה גצות זולות) ומלודרמות, מחזות היסטוריים, דרמות חינוכיות, סאטירות חברתיות נוקבות, ה גצות סוציאליסטיות ופוליטיות לעילא, מחזות חורבן ואפוקליפסה, חיקויים ועיבודים למחזות קלאסיים, מחזות מוזיקליים וקברטים שנונים. תיאטרון היידיש היה תוסס, נייד להפליא ומשוחרר מחללים ייחודיים, ומיליוני יהודים במזרח אירופה ובמערבה, ב פצון אמריקה ובדרומה ואף בארץ ישראל נחשפו אליו. במסתו “הם צוחקים – אני בוכה” שואל דן מירון מדוע יידיש בישראל נחשבת “מצחיקה”. אחרי שחזור מוצלח במיוחד של דז’יגאן ושומאכר, שני גאוני הסאטירה והקומדיה ביידיש, שהועלה ביידישפיל התל אביבי, הגיבה אחת הצופות, שמ צטט בני מר: “זה קיטש, אבל אנחנו מכורים, ואנחנו אוהבים את זה”. העירוב בין צחוק לדמע במ גפשי הקהל עם ה גצות יידיש אינו מקרי. יחסים דו-ערכיים בין הבמה לקהל משקפים עמדה אירונית, ספקנית, המספקת לרגש את מה שמגיע לו, אך איננה מתעלמת משיקולים כלכליים, המודעים היטב לדרישות הקהל ולטעמו. המסאז’ לקהל והמסאז’ החווייתי העובר לעתים קרובות בה גצות ביידיש מבטאים נהייה נוסטלגית חמה ורגשית אחר העולם שחרב, ולא פחות מכך - עמדה ריאליסטית נוקבת, מודעת וקיומית על הנהייה הנוסטלגית הזאת עצמה. בהיעדר החלל והשפה, שהועלו מחדש בתיאטרון העברי, הייתה הדרמה העברית בארץ מכשיר אידיאולוגי ואחר כך תודעתי. בתיאטרון היידיש, האידיאולוגי לא פחות אבל אחרת, הקהל הוא החלל הדרמטי. הקהל הוא גם העבר והעתיד המהוּוְְים באירוע הבימתי, המזמין בה גצות יידיש געגועים לעולם שחרב לצד תקוות משיחיות אירוניות למחצה לעתיד טוב יותר. הרי המשיח הוא תמיד בגדר “יהיה”, עתיד. אם בפאזה המרדנית, המהפכנית והתעמולתית של תיאטרון היידיש, ואם בפאזה המוכרת יותר של השמאלץ ושל ה”שונד”, התיאטרון היידי, גם בה גצותיו האמנותיות-אריסטוקרטיות ביותר, היה קשוב קשב רב לקהליו. רק מי שנכח בה גצה טובה בתיאטרון היידיש יבין שאת השחקנים מחזיקים שם פחות הטקסט והבימוי, התפאורה והמוזיקה, ויותר המגע עם הקהל, חשמל ההשהיה לפני שורת המחץ הקומית. ]...[ ]...[

.51-48 ’ ), עמ 2008( 4 דווקא פרופ’ שמעון לוי, “על דעת המקום ועל דעת הקהל”, פורסם באתר התיאטרון הישראלי, החוג לאמנות התיאטרון, אוניברסיטת תל אביב

18 כוכבים תועים

שחר נץ, גל זק, איתי שור, אנה פו טגש, ניצן לברטובסקי, בן דרורי, עירית פשטן, אביב ונטורה, ארז שפריר

19 תיאטרון החאן

מאת מרק קוזומני וז. טורקוב, על פי שלום עליכם, תרגום: אברהם . כוכבים נודדים, 1 1950 , התיאטרון הקאמרי שלונסקי, בימוי: זיגמונד טורקוב,

ארכיון התיאטרון הקאמרי באדיבות סטודיו אלכסנדר צילום:

עיבודים קודמים של הרומן “כוכבים תועים” לתיאטרון בישראל

תיאטרון יידישפיל באדיבות ג'ראר אלון צילום:

תיאטרון מחזה: יהושע סובול ואיה קפלן, בימוי: איה קפלן, . בלאָָנזשענדע שטערן, 2 2016 , יידישפיל

עירית פשטן

גל זק, אנה פו טגש

ניר רון

שחר נץ

21 תיאטרון החאן

א ַן אויסצוג פון „הא ַמלעט" וויליא ַם שעקספ ּיר ֹֹמונולוג מתוך המחזה השקספירי "המלט", מבוצע בהצגה על ידי ל ֵֵאו ר ָָפ ָָאלֶֶסקו תרגום ליידיש: יבגני קיסין צו זײ ַַן צי ניט צו זײ ַַן — דא ָָס איז די קשיא: צי איידעלער איז אין דעם גײ ַַסט צו לײ ַַדן דעם בייזן גורלס שטיינווא ַַרפ ֿֿערס און פ ֿֿײ ַַלן, צי זיך בא ַַווא ָָפֿֿ׳נען און א ַַנטשיידן מא ַַכן א סוף צום ים פ ֿֿון צרות. טויט — א שלא ָָף, ניט מער; און מיט א שלא ָָף א סוף מיר מא ַַכן צום הא ַַרץ־ווייטיק און טויזנטער נא ַַטור־קלעפ ּּ, ווא ָָס ירשנט אונדזער גוף: ס׳איז א דערגרייכן באמת צו בא ַַגערן: שטא ַַרבן, שלא ָָפ ֿֿן;

איתי שור

און אפ ֿֿשר חלומען. א ָָט איז די שטערונג, אין טויט־שלא ָָף ווא ָָסערע חלומות קומען, ווען די בהלה שטערבלעכע מיר הא ָָבן א ַַרא ָָפ ּּגעווא ָָרפ ֿֿן [...] תרגום לעברית מאת דורי פרנס: להיות, או לא להיות – זאת השאלה; האם זו אצילות-נפש גדולה יותר לספוג את החיצים והקליעים של המזל המתפרע, או להתחמש מול ים צרות, לתקוף אותן וככה לחסל אותן; למות: לישון – ּשינה �ְּ כן, זה הכל – ולהגיד שב אנחנו מחסלים את מכאובי-הלב ואלף המכות שהבשר-ודם יורש. צריך להתפלל באדיקות לְְסוף שלם כזה – למות: לישון – לישון – אולי לחלום. אה, זה העוקץ! ְשינה �ְּ כי אילו חלומות יצוצו ב כזאת של מוות, כשהתרנו את עצמנו מפקעת בת חלוף זו [...]

מתוך: דורי פרנס, אתר שייקספיר ושות' – כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו

22 כוכבים תועים

יוצרים

ריצ'ארד נלסון – מחזה איליריה, מחזות גבריאל (נשים בגיל מסוים, למה ציפית?, בין מחזותיו של ריצ'רד נלסון: רעב); נשייה, ניקולאי והאחרים, מחזות משפחת אפל (הדבר ההוא של תקווה ושינוי, מתוק ועצוב, שירה סדירה), פרידה מן התיאטרון, שיחות בטוסקולום, הבית של פרנק, איך שייקספיר כבש את המערב, אשתו של רודני, דרכה של פראני, מאדאם מלוויל, הגנרל מאמריקה, (זוכה פרס אוליבייה למחזה הטוב ביותר), לילה טוב, ילדים בכל מקום כמה (מועמדות לפרס טוני למחזה הטוב ביותר), ניו אינגלנד, שני שחקנים שייקספיריים (מועמדות לפרס אוליבייה לקומדיה הטובה ביותר), ועוד. אמריקאים בחו"ל מאת ג'יימס ג'ויס (בשיתוף עם שון דייווי; זוכה המתים בין המחזות המוזיקליים שכתב: (בשיתוף עם ריקי איאן וחיי עם אלברטין פרס טוני לליברית הטובה ביותר של מחזמר), גורדון).

הייד פארק על ההדסון נלסון עיבד ו/או תרגם מחזות קלאסיים ובני זמננו רבים. בין הסרטים שכתב להם תסריט: American( ורגישות ותבונה ,)Miramax Films( איתן פרום ,)Focus Features (בבימויו של רוג'ר מישל, בהפקת .)Playhouse הוא עמית כבוד בתיאטרון המלכותי השייקספירי, חתן פרס האקדמיה לספרות מטעם האקדמיה האמריקאית ל"מחזאי מומחה". PEN / Laura Pels לאומנויות ולספרות, וכן חתן פרס

יותם גוטל – בימוי במשחק, BA בבימוי תיאטרון ותואר MFA במאי תיאטרון, מחזאי ודרמטורג. בעל תואר בפילוסופיה, עם עבודת גמר MA שניהם מאוניברסיטת תל אביב. כמו כן, בעל תואר העוסקת בחנה ארנדט. כיום משמש כדרמטורג וכמחזאי הבית של התיאטרון הלאומי הבימה. בעבר שימש על פי ש"י עגנון. "סיפור פשוט" כדרמטורג תיאטרון החאן בירושלים, שם ביים את הה גצה 2026 ביים גם בתיאטרון תמונע, בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב ובבמות נוספות. בשנת . בנוסף, מלמד תלמידי "פעולות פשוטות" עלה בתיאטרון הבימה מחזה מקורי שלו בשם בימוי ומשחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. מאת ברטולט ברכט; עיבוד "פאצר" כבמאי, עבודותיו כוללות את הבכורה העברית של

מאת אולגה טוקרצ'וק; סרט קצר לפסטיבל ברכט הבינלאומי באוגסבורג, גרמניה; "על עצמות המתים" בימתי של (ברונטה); עיבוד בימתי "ג'יין אייר" (ברכט); "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" ועוד. כמתרגם, עבודותיו כוללות את (פון טרייר). "האידיוטים" (קאמי); ו "הדבר" של עבד כמתמחה אצל רנה פולש בתיאטרון הפולקסבינה בברלין, במסגרת רזידנסי ממושך בתמיכת 2023 בשנת ולימד במחלקה KULA עם הקולקטיב התיאטרלי הגרמני "הדיבוק" מכון גתה. כמו כן שימש כדרמטורג להפקה של לתיאטרון באוניברסיטת גתה בפרנקפורט.

23 תיאטרון החאן

דורי פרנס – נוסח עברי ומוזיקה איש תיאטרון הן מצד הצלילים והן מצד המלים. תרגם מחזות רבים – קלאסיים, מודרניים ומוזיקליים – לכל התיאטראות בארץ. הקים את האתר שייקספיר ושות', הכולל למעלה . זכה מספר פעמים Shakespeare.co.il . משלושים מתרגומיו למחזות שייקספיר ובני דורו בפרס התיאטרון על תרגומיו, וכן בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות ובפרס לנדאו של מפעל הפיס על מכלול פעילותו. זוכה פרס על יצירתיות בשפה העברית ע"ש מאיר אריאל . ערך והביא לדפוס מחזות מאת נסים אלוני שלא ראו אור בימי חייו של המחזאי. 2024 (גשר), ריצ'רד השלישי, נשמות כתב מוזיקה לה גצות רבות בארץ ובחו"ל. לאחרונה , שבו המשורר (החאן). בין יצירותיו המוזיקליות: האלבום דרייפוס, סיפור פשוט ); שירי המשוררת היידית אנה 2021( הלחין את שירי חזי לסקלי, בביצוע זמרים שונים

– שירים של פדריקו גרסיה משורר בניו יורק – שירי לאה גולדברג לילדים; צריף קטן מרגולין בביצוע אולה שור; לפי שירי יעקב שטיינברג. הלחין גם משירי אבות ישורון, נתן זך, דוד אבידן, ו.ה. אודן, שייקספיר מחולות לורקה; ו , בביצוע יפתח מזרחי. שעת הקולות ואחרים. העלה ערב משיריו בשם דינה קונסון – תפאורה ותלבושות 2016 בעלת תואר שני בעיצוב במה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. משנת מלמדת במסלול לעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בבימוי יותם גוטל. סיפור פשוט בתיאטרון החאן עיצבה את הלוואי שהיית (ברכט), אנטיגונה בין עבודותיה בשנים האחרונות: עיצוב במה ותלבושות: שבי לצידי בבימוי אוריין ליפשיץ; חי שחור ביער בבימוי עירא אבנרי; אישה, השחף בבימוי יעל קרמסקי, אנסמבל פספורט; , בסימן הלוטוס 23 אי שם בבימוי עידן שוורץ; BLASTED בבימוי גדי רול; איפגניה בבימוי אלון טיראן. עיצוב במה: קרום, משתפי פעולה בבימוי יעל קרמסקי, אנסמבל פספורט; לאה בבימוי אבי גיבסון בר-אל. עיצוב תלבושות: שימשה כמעצבת 2023 – 2014 , בבימוי שלמה פלסנר, אנסמבל כאן ועוד. בשנים מדיאה , פרי עבודה משותפת עם ד"ר אולגה לויטן. מסעות הדיבוק יצא לאור ספר שעיצבה, 2023- הבית של אנסמבל פספורט. ב רוני כהן – תאורה

אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה בין הה גצות להן עיצב תאורה: בתיאטרון החאן: האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, ה ַַד ֶֶּב ֶֶר, חתונה בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום , נער האופניים, נוף לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, 1970 מר הפמן, בתחילת קיץ דרייפוס, ביבר הזכוכית, מיתה טובה, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים, סיפור

מרציפנים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת ועוד. בתיאטרון הבימה: פשוט, מחכים לגודו, מי שסוכתו נופלת אהבת חיי, גוד ביי בתיאטרון בית ליסין: סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. נשים בתיאטרון באר שבע: אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת.

24 כוכבים תועים

גם הוא באצילים, בתיאטרון הקאמרי: לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם. בתיאטרון חיפה: דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו. האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה לה גצות החאן: – חי או מת!

פולינה דריידן – תנועה כוריאוגרפית מקצועית, בוגרת בית הספר למחול של מוריס בז'אר בלוזאן, שווייץ. של Context , בפסטיבל 2022–2018 שימשה ככוריאוגרפית בתיאטרון מרינסקי בשנים של תיאודור קורנציס בשנת MusicAeterna , ובלהקת המחול 2017 דיאנה וישנבה בשנת .2022 בתיאטרון החאן בירושלים. סיפור פשוט עיצבה תנועה לה גצה בימים אלה עובדת עם תיאטרון גשר ותיאטרון הבימה ובפרויקטים עצמאיים. ויטלי פרידלנד – עיצוב וידאו במאי תיאטרון וקולנוע, יוצר וידאו ושחקן. בוגר תיכון עירוני א’ לאומנויות, סטודיו למשחק ניסן נתיב והחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב במסלול בימוי. , שיצר יחד עם יפים גרבוי, היה מועמד לפרס בפסטיבל ”הפנסים האירו על השביל” הסרט הוקרן “מיצים” פאלם ספרינגס והוקרן בפסטיבלים היהודיים בניו יורק ובפריז. סרטו בפסטיבל קאן ובפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות. כתב Short Corner במסגרת The בתיאטרון החאן, וביים את המופע “נוף לים” וביים, יחד עם שירילי דשא, את הה גצה עם הרכב כלי ההקשה ט“רמולו”, המו גצ באופרה הישראלית. ביים ועיבד Beat Evolution מאת דוני טצי עבור האופרה הקאמרית הישראלית אשדוד. “ריטה” את האופרה הצ’ילבות כיוצר ומעצב וידאו יצר לה גצות בתיאטראות מובילים: התיאטרון הקאמרי –

(ארז דריגס). התיאטרון חוקים לחיים (שירילי דשא), להעיר אריות (טל ברנר), מי שלא נולד מפסיד (גלעד קמחי), שבורים (עידו קולטון). מרכז ענב – 90 כביש (חנן שניר). תיאטרון אלעד – הנערה מהדואר הלאומי הבימה – (עידו קולטון). שבורות כיום משחק בתיאטרון הבימה, לצד עבודתו כיוצר וידאו, במאי ויוצר קולנוע.

רותם נהיר – עוזרת בימאי בוגרת בית הספר לאומנויות המילה של מקום לשירה. בוגרת חממת המחזאים של תיאטרון האינקובטור.

בוגרת התוכנית לליווי ועריכה של בית הספר לאומנויות המילה בשיתוף קרן מנדל. כותבת שירה, פרוזה ומחזאות. מיצירותיה התפרסמו בכתב העת "ננופואטיקה". (אריאל נ. וולף) בתיאטרון הבימה. פעולות פשוטות עוזרת במאי בה גצה

25 תיאטרון החאן

משתתפים

ארז שפריר – ברנרד הולצמן (הוצמך) ,)1986-89( בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב למד בבתי הספר למחול של "בת-דור" ו"ביכורי-העיתים". (פרס הבימוי בפסטיבל הבינלאומי לה גצות בארץ טיק תק בימוי: ה גצות ילדים ונוער: . פסטיבל מחזות קצרים תתחילי לחייך, קוביות של שוקולד ילדים בתיאטרון חיפה), (פרס הבמה מוף ומוריס . תיאטרון המדיטק: סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב בצוותא: להוריד את . תיאטרון גבעתיים: הקץ של העץ לבימוי וכוריאוגרפיה לה גצות ילדים ונוער), . הדלת ממול, אוי אלוהים, דרייפוס, הורים יקרים . תיאטרון החאן: הכלב . זבובים בחופשה, בארץ טיק-תק, האבטיח, מוף ומוריס עיצוב תנועה: ה גצות הילדים .)2003 (פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה לשנת עוץ לי גוץ לי התיאטרון הקאמרי:

. תיאטרון מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו משחק: תיאטרון חיפה: בויטרה, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיקון חצות, . תיאטרון הקאמרי: הופס והופלה הבימה: (פרס ע"ש רוזנבלום, עיריית תל רצח, הלילה השניים עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי-פה שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה, חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים אביב). קולנוע וטלוויזיה: . באוויר, החיים זה לא הכול, כבודו הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים . שיחק בה גצות: 2005 שחקן להקת תיאטרון החאן משנת (זכה בפרס התיאטרון הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים עשר חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים הישראלי לתפקיד משנה), של יפו, אדם הוא אדם, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, יתוש בראש, אנטיגונה, נפוליון – חי או מת!, חתונה בשעת מגפה, כיום משחק , היה שלום מר הפמן, נוף לים. 2022 הבית הנקי, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה . תעלולי סקפן, הסבתות, מיתה טובה, משרתם של שני אדונים, סיפור פשוט, מחכים לגודו בה גצות:

איתי שור – לייבל ר ָָפ ָָאלוביץ' / ל ֵֵאו ר ָָפ ָָאל ֶֶסקו וציון לשבח 2005 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה מלגת קרן שרת .2012 בפסטיבל חיפה , מקימי, חסמב"ה 2 בופור, איציק, בלדה ליוסף. בטלוויזיה: דאוס, דני הוליווד בקולנוע: אימא קוראז' . תפקידיו הבולטים בתיאטראות: הקאמרי: , עולם הבובות של גלי 3 דור שבע . צוותא: יש ילדים זיג זג, פצפונת ואנטון . אורנה פורת: וילדיה, כולם רוצים לחיות . המכשפה בבית ממול . תיאטרון המדיטק: בשבע

הנשים העליזות מוינדזור, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בה גצות: הפרקליט, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה, מבקר המדינה תעלולי סקפן, תקלה טכנית, נער . כיום משחק בה גצות: , היה שלום מר הפמן, דרייפוס, ביבר הזכוכית 2022 . האופניים, יהודים רעים, משרתם של שני אדונים, מחכים לגודו

26 כוכבים תועים

עירית פשטן – בריינדלה קוזאק בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מ טציינת, – 1995 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון באר שבע בין השנים . ברש . בקולנוע: 2010 ,2004 , בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים 1999 2000 . זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 11 – כאן , האמת 2 מתים לרגע בטלוויזיה: . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם צל חולף בק גטורית שחקנית משנה בה גצה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , עיריית ת"א

בגידה, לוקאס הפחדן שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין הה גצות בהן השתתפה: צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, בשיתוף תיאטרון הבימה, קצרים וחתול, הנשים העליזות 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן , ביבר 2022 מוינדזור, בדמי ימיה, פונדק הרוחות, רוחות עליזות, נתן החכם, הבית הנקי, נוף לים, מבקר המדינה . מיתה טובה, משרתם של שני אדונים, סיפור פשוט ועוד. בימים אלה משחקת בה גצות הזכוכית

אנה פוגטש – רייזל / רוזה ס ְְפ ּיוואק .2023 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב שירות בתיאטרון צה"ל. . שמיים אדומים, הדבר הגדול המיוחד טלוויזיה: (תיאטרון השעה). תיאודור – הילד שהעז לחלום תיאטרון:

היה שלום מר הפמן, נוף לים, ביבר שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בה גצות תעלולי סקפן, יהודים רעים, משרתם של שני אדונים, . כיום משחקת בה גצות הזכוכית . סיפור פשוט, מי שסוכתו נופלת

גל זק – אלברט שצ׳וּפ ּאק, בני .2022 , בוגר בה טציינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על ה טציינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גוזמן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. , תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה טלוויזיה: מאת ובבימוי ארין צימרמן. CBN – סרט בהפקת Oracles of God קולנוע: (אנסמבל גונז', במאי ויוצר: גון הלוי) היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון: ארתורו אוי, נוף לים, שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בה גצות עלייתו הנמנעת של . דרייפוס, ביבר הזכוכית . יהודים רעים, משרתם של שני אדונים, סיפור פשוט, יעקובי ולידנטל כיום משחק בה גצות:

27 תיאטרון החאן

ניר רון – מבוגר, גֶֶצ ֶֶל בן גֶֶצ ֶֶל 1990 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בפסטיבל עכו . זוכה פרס הבמה לילדים ונוער כשחקן השנה בתפקיד משנה מפתח הלב ובה גצת היחיד ; זוכה פרס תיאטרון החאן ע"ש מיכה 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 , בקץ של העץ .2016 , שגריר על מצוינות אמנותית

לוקאס, הכלה צייד הפרפרים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בה גצות רבות, בהן: מילה של אהבה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, בשיתוף תיאטרון הבימה, והמוות המצליחים, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, הלילה השנים-עשר, המחיצה, פילוקטטס, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות, אנטיגונה, רוחות עליזות, ה ַַד ֶֶּבֶֶר, ועוד. , נוף לים, דרייפוס 2022 נתן החכם, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה אם זה אדם, הסבתות, מיתה טובה, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים, מחכים לגודו, כיום משחק בה גצות: מי שסוכתו נופלת.

ניצן לברטובסקי – הנרייטה שוואלב בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

שלטון (נ פטליקס), The Greenhouse Academy , קטמנדו, פצועים בראש טלוויזיה: שש . בקולנוע: הצללים, משפחה טובה, רון, לצבי יש בעיה, ילדות סכסכניות, סברי מרנן . ההודאה . תיאטרון יפו: ארץ פוק, הדה גאבלר, הדייר חיימוביץ' . תיאטרון הבית: פעמים . תיאטרון הקיבוץ: נראתה לאחרונה . תיאטרון אורנה פורת: שלוש אחיות תיאטרון תמונע: . אהבת הדסה . תיאטרון השעה: ילדת הקשת בענן

עורבים, נפוליאון – חי או מת! פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בה גצות: הרוחות, טייבלה והשד, הַַדֶֶּבֶֶר, רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה, היה שלום מר . כיום משחקת , דרייפוס 2022 הפמן, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה . תעלולי סקפן, הסבתות, נער האופניים, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים, סיפור פשוט, יעקובי ולידנטל בה גצות:

שחר נץ – ששון-ושמחה, ניס ֶֶל שוואלב בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל ה גצות . שלבים 10- איך להיות מאושרים ב על הה גצה 2018 יחיד תיאטרונטו . ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה, שתמות אמן שיחק ב"תיאטרון הבית" ביצירות: , שעל תפקידו בה זכה בפרס קיפוד הזהב שורה משחק בתיאטרון תמונע בה גצה .2025 בק גטוריית שחקן השנה כנרת כנרת, פונדק הרוחות, אוי אלוהים, שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בה גצות: האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, טייבלה והשד, חתונה בשעת מגפה, נתן . , דרייפוס 2022 החכם, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה תעלולי סקפן, נער האופניים, הורים יקרים, משרתם של שני כיום משחק בה גצות: . אדונים, יעקובי ולידנטל, מי שסוכתו נופלת

28 כוכבים תועים

בן דרורי – איציק שוואלב ), זוכה מקום ראשון בתחרות 2022( בוגר הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין מחזות זמר ע"ש עדי שקד ומלגת קרן שרת. בוגר המרכז העירוני לתיאטרון ע"ש נורית קציר בירושלים, ופרויקט "רואים רחוק" של שידורי קשת. (תיאטרון המון מה להפסיד (תיאטרון הבימה) ו לייק הום בתיאטרון השתתף בה גצות האינקובטור). בת השוטר, נעלמים ), ובסדרות 23–20 (עונות ארץ נהדרת בטלוויזיה שיחק בתוכנית (בימוי: מעיין הפילגש (בימוי: איל חלפון) ו ברנינג מן . בקולנוע השתתף בסרטים ג'ודה ו ריפ). אביב ונטורה – שחקנית, זְְל ָָאט ְְק ֶֶה הולצמן בוגרת בית ספר למשחק "גודמן" בנגב. בוגרת תואר ראשון לבימוי במכללת "סמינר הקיבוצים". במסגרת אנסמבל הקבוצה הצעירה של תיאטרון באר שבע שיחקה בה גצה של צ'כוב, בתפקיד נטשה. בין הה גצות בהן שלוש אחיות – עיבוד למחזה בכורה צומת וולקן – תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע; מניין נשים השתתפה: – ביה"ס למשחק "גודמן" בשיתוף הסינפונייטה חלום ליל קיץ – תיאטרון באר שבע; – תיאטרון כובע קסמים ושכונת חיים , בגדי המלך החדשים הישראלית באר שבע; השעה לילדים ולנוער.

הה גצה מוקדשת לזכרו של אלכסנדר (סשה) ליסיאנסקי, מבכירי מעצבי הבמה בישראל, שהיה אמור לעצב את התפאורה לה גצה זו ונ טפר בטרם עת. כולנו בתיאטרון החאן כואבים את לכתו ומודים על הזכות לעבוד לצידו.

)2026 באפריל 18 – 1958 ביולי 7( אלכסנדר ליסיאנסקי

נולד ברוסיה. בעל תואר שני באדריכלות. למד עיצוב תפאורה אצל דוד בורובסקי בתאטרון “גטנקה” במוסקבה. היה מעצב הבית של תאטרון .1990- “סוברמנניק” במוסקבה. עלה לארץ ב תפאורות לה גצות ברוסיה, ישראל, ארצות הברית, הולנד, 200- עיצב למעלה מ בולגריה, צרפת ואסטוניה. היה מעצב הבית של תיאטרון ג“שר” בתל אביב-יפו. 2001 – 1995 בין השנים פעמים), פרס 4( פעמים),פרס הבמה לילדים ונוער 4( בין הפרסים בהם זכה: פרס התיאטרון הישראלי מוזיאון תל אביב, פרס בקבדרינלי בפראג, פרס ע”ש לנדאו. ; המלט 2023 בין יצירותיו החשובות ביותר בשנים האחרונות: תיאודור של יונתן כנען, האופרה הישראלית ;2011 , , האופרה של דוני טצי, בוסטון, ארה”ב Padilla Maria ;2013 , מאת שייקספיר, מוסקבה, רוסיה ; חוטם, האופרה של שוסטקוביץ’, בוסטון, 2010 , העיירה שלנו מאת תורנטון ויילדר, סנט טפרבורג, רוסיה ; כפר מאת יהושע סובול, תיאטרון 2008 , ; אונייגין, האופרה של צ’ייקובסקי, נורפולק, ארה”ב 2009 , ארה”ב .1996 , גשר בתיאטרון החאן עיצב תפאורה לה גצות: נושים, דון קישוט, תמונות מחיי הכפר, מיתה טובה.

29 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, הילי וורטמן מויאל, גורי זילכה, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכה טל, ניצן לוי, מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, אנה פו טגש, עירית פשטן, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים לה גצה: ענאן אבו-ג'אבר, יפתח אופיר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, איתן גולדשטיין, בן דרורי, יואב היימן, אביב ונטורה, אילן חזן, כרמל נצר, עוז סלוק, אייל פדן, טל פלג בלנקשטיין, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, איתמר קובה גרוסמן, יעל שטולמן. צוות תיאטרון החאן: חשב ומנהל אדמיניסטרטיבי: דרור קסטל; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון, רותם נהיר; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: מאיה רוזנברג; דרמטורג: מעין אבן; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, מחמוד גית, סול בן דוד, מחמוד נסאר; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי, מריה פדייב; קופאיות: אילנית בן ברוך, גאיה בן עמי, נעמי ישראל, ברקת פסטרנק; מח' מנויים: מאי אלרן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: יעל ששון; דיילים: הדס אשבורן, רווית אשכנזי, יעלה טורניאנסקי, אופיר זיוה כהן, אליענה פנספורקר, שירה טפרפרוינד, נועם רון-רביב.

יועץ מש טפי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים לה גצות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נ גפשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות, נא לפנות לנעמה אנוֹש, רכזת אגודת הידידים

יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי

שוחרים /// עמיר וריקי בירם, אבי בלשניקוב, דברה ולואיס גרבר, זהר ג'ינאו, טובה הרצל, אברהם וג'ואנה קושניר, ורדה שיפר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גו פטרוינד, דן זיסקינד, רות חשין, ענת פורת, שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, עדנה אלעזר, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, חנה ארנון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, יצחק בריק, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, איתי גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, מוטי זרגרי, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, סיגל חשין, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, איציק לי צפין, שי ומיכל ליפשיץ, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, הרי ספיר, מלי פדר, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דליה קובל, דב קולני, דליה קרני, יהודית קרפ, צבי רביב, רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, עודדה שטיינברג, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גס טטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים