נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

2016 ינואר | שבט תשע”ו | 10 גיליון

10 גיליון

צוות המערכת - יו"ר המערכת, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן - עורכת ראשית, מכון חרוב גב' יפה ציונית - אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן שלמה

- מכון חרוב עו"ד עופרה בן מאיר - משרד המשפטים עו"ד תמר פרוש - משרד הבריאות ד"ר זוהר לביא–סהר - משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' חוה לוי - המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' מיקי מילר - משרד החינוך גב' הילה סגל : ורדה בן יוסף עריכה לשונית : סטודיו יוניגרף בע"מ עיצוב גרפי והפקה : באדיבות "רטורנו" צילום על העטיפה 9765418 : מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת 077-5150304 : , פקס 077-5150300 :' טל www.haruv.org.il : אתר מכון חרוב nomig@haruv.org.il : לתגובות

2016 ינואר | שבט תשע"ו | 10 גיליון

דבר העורכות

5

למלא את החלל - על היעדר האחריות החברתית בסיקור התקשורתי 6 וב'טוקבקים' בעקבות מקרי פגיעה בילדים תמר שורץ-זיו הפחתה מראש של גורמי סיכון כאסטרטגיה לצמצום התעללות בילדים 10 ד"ר חוה גדסי רצח הנפש – על תופעת ההתעללות וההזנחה הרגשית 12 ד"ר איריס לביא בעצם לא הייתי - על הקשר בין התעללות והזנחה בילדות ובין התמכרויות 16 תהליך הגמילה וההשלכות על חיי המטופלים עו"ד עופרה בן-מאיר יצירת אקלים מיטבי והתמודדות עם מצבי אלימות וסיכון במערכת 22 החינוך - בעקבות פרסום חוזר מנכ"ל: "אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון" עינב לוק, הילה סגל ומיכל זכריה 'נסיכה של אבא' – על נערות במעגל הזנות – ראיון עם רונית לב ארי 28 מנהלת מקצועית של בית רות סיגל אוסטר קנב בולמים את הנפילה - על התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון 31 ירדן יצחקי שטיפל בה שתלתם ניגונים בי, אִמי ואבי - על העברה בין-דורית של סגנון ההורות 45 מהעבר להווה שפעת צברי ושמרית בן-חיים מהימנות ילדים – משקל הערכתו של חוקר הילדים. על המחלוקת 47 הקיימת בנושא בבית המשפט העליון עו"ד תמר פרוש החוק והילד – קובץ חקיקה – המהדורה השישית - המועצה לשלום הילד 49 עו"ד ורד וינדמן הכנס הבין-לאומי הראשון של מכון חרוב וסדנת הדוקטורנטים 51 נועם תרשיש לגעת בתופת חייהן - הטיפול ב"בית רות" בנערות נפגעות התעללות מור ליפין רופא יקר – מכתבה של אישה שנפגעה מינית בילדותה אל הרופא 35 39

מדורים

מפגש טיפולי

2 מפגש טיפולי

מפגש מחקרי

מפגש משפטי

2 מפגש משפטי

מפגש חרוב בין-לאומי

דבר העורכות

תהליך הטיפול שעברה נערה נפגעת גילוי עריות ועל הקושי שעומד בדרכו של כל המבקש לטפל בנפגעים מסוג זה בעזרת הכלים הטיפוליים שבידיו. היא מתארת כיצד במהלך הטיפול, במסגרת טיפולית בטוחה ומוגנת, עשויה המטופלת לשחזר חוויות חיים טראומטיות ולצעוד אט-אט שפעת צברי לעבר החלמה. כתבתן של עוסקת בעוד תוצאה של ושמרית בן חיים פגיעה בילדות – העברת הפגיעה בילדוּת לדור הבא. בכתבה מובאים ממצאיהם של שני מחקרים שערכו שתיהן על העברה בין-דורית. הממצאים מחזקים את ההשערה על העברה בין-דורית שנמצאה במחקרים דומים בתחום – על השפעתה הניכרת של סביבת הגידול הילדית על ההורות העכשווית. השפעה זו מובילה לכך שהילדים שנפגעו מאמצים בבגרותם, בדרך כלל, את אותן צורות התנהגות שהתנסו בהן בילדות. כתבות אחרות בעיתון עוסקות בהתמודדותן של המערכות השונות עם תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם , עינב לוק מהיבטים שונים. כתבתן של מתארת את הילה סגל ומיכל זכריה התפיסה שבאה לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל החדש של משרד החינוך בכל הקשור לאירועי אלימות, ובייחוד בקשר לפגיעות בין תלמידים ברשת ולהתנהגות לא מותאמת של ילדים בגיל הרך במערכת החינוך. פרויקט נוסף הוא זה של עמותת גושן. מתארת את הפרויקט ד"ר חוה גדסי שעוסק בהפחתה מראש של גורמי סיכון כאסטרטגיה לצמצום התעללות בילדים באמצעות מניעה והתערבות מוקדמת. המחשה לחשיבות שיש להכשרתם של מכתבה רופאים בתחום זה מובאת ב המרגש של אישה שנפגעה מינית בילדותה שטיפל בה. המכתב התפרסם אל הרופא במגזין רפואי בחו"ל, ובשל חשיבותו שלח אותו מכון חרוב לתרגום והוא מופיע בגיליון זה. בהקשר זה של מניעה, כתבת עם טלל דולב, ירדן יצחקי ריאיון שערכה מנהלת התכנית הלאומית לילדים ולנוער

מביא לפניכם כתבות העוסקות 10 גיליון במגוון נושאים הקשורים בתופעת ההתעללות בילדים והזנחתם. הכתבות נסבות על שלושה היבטים חשובים של התופעה: ההשלכות ההרסניות שיש לפגיעה ולהזנחה בילדוּת על ילדים בגיל הילדות וגם משבגרו; השלכות הפגיעה על הדור הבא; הפחתה ומניעה של מצבי פגיעה והזנחה ושינויים שעושות המערכות השונות בהקשר זה. תופעת הנערות במעגל הזנות נידונה עם ד"ר סיגל אוסטר קנב בריאיון שערכה רונית לב-ארי, מנהלת בית רות לנערות בסיכון. כידוע ,שיעור גבוה מאוד מהנשים העוסקות בזנות הן כאלה שנפגעו מינית בילדותן, פעמים רבות – בתוך המשפחה, פגיעה שמובילה להרס עצמי ולמעורבותן בזנות בגיל בוגר יותר. לב-ארי סבורה שבמקרים רבים אפשר למנוע את התופעה באמצעות פעולות של איתור וטיפול בגיל צעיר. תוצאה אחרת של הפגיעה בילדוּת היא התמכרותם של אותם ילדים שנחשפו לפגיעה ולהזנחה לסוגים שונים של התמכרות. ההתמכרות משמשת להם אמצעי בריחה מהזוועה שחוו, מקִלה על המתמכרים בתחילת הדרך אך מדרדרת אותם במדרון החלקלק לסוגים שונים של התמכרויות – סמים, מין ,אלכוהול ועוד. מביאה בכתבתה עופרה בן מאיר עו"ד ראיונות עם בוגרים ועם אנשי צוות של 'רטורנו' – מוסד שעושה עבודה נפלאה בגמילה מהתמכרויות. גם להתעללות רגשית והזנחה רגשית – שתי תופעות מובחנות אשר פעמים רבות מתרחשות יחד, והן קשות לאיתור – יש השלכות קשות על ילדים בגיל צעיר וגם בהתבגרם. על הפגיעה הגורמת לילדים פעמים רבות לחיות במעין מדבר נפשי . לביא ד"ר איריס לביא – בכתבתה של כותבת על השלכותיה ההרסניות של הפגיעה ועל דרכים לאיתור ולטיפול. , מור ליפין בהקשר זה מובאת כתבתה של רכזת הטיפול בכפר הנערות בית רות, על

יפה ציונית

נעמי גוטמן

בסיכון, מתארת את הקמת התכנית ואת יחסה של התכנית לילדים על קצה הרצף. יתרונה של תכנית זו בכך שבבסיסה עומדת החשיבה על גיוס כוחות של משרדי ממשלה שונים, איגום משאבים ויצירת תשתית שירותים עירונית מיטיבה הנסמכת על שיתוף הפעולה בין כל המשרדים. עניין עדותם של ילדים בבתי משפט תמר שורץ-זיו מופיע בשתי כתבות. עם החוקרת ד"ר מביאה כתבת ריאיון כרמית כץ. ד"ר כץ ערכה מחקר חדשני והאירה את עינינו בממצאים מדאיגים: בעקבות פרסום מקרה של התעללות ופגיעה בתקשורת המקוונת, ילדים שהסכימו סוף-סוף לחשוף את הפגיעה שחוו התחרטו או, לחלופין, חוו חוויות קשות מאוד – עד כדי ניסיונות אובדניים. המחקר מנתח את תגובות הציבור ב'טוקבקים', ומסקנותיו החשובות בדבר חינוך הציבור ושימוש נבון בתקשורת במקרים של פגיעות מיניות צריכות לשמש מורה דרך לכל העוסקים בנושאים אלה. היבט מעניין אחר של נושא העדות . עו"ד תמר פרוש מופיע בכתבתה של פרוש כותבת על המחלוקת הקיימת היום בבית המשפט העליון בנוגע למשקל שיש לתת להערכתו של חוקר הילדים את מהימנותו של הילד – כאשר הילד עצמו מעיד. אנו מקוות שתמצאו בקריאה עניין ומשמעות.

קריאה נעימה!

החלל את למלא על היעדר האחריות החברתית בסיקור התקשורתי וב'טוקבקים' בעקבות מקרי פגיעה בילדים

ריאיון עם ד"ר כרמית כץ בעקבות כנס חרוב הבין-לאומי הראשון

1 תמר שורץ-זיו

פניתי אל ד"ר כץ בבקשה לראיינה בעקבות הרצאתה המרתקת בכנס חרוב הבין–לאומי הראשון שקיים מכון חרוב הציגה ד"ר 2 לאחרונה. במסגרת הכנס כץ מחקר חדשני ופורץ דרך שערכה . המחקר בחן 3 בשיתוף עם טליה גליקליך התעללות בילדים והזנחה בראי העיתונות המקוונת. כץ מספרת על אופן ההצגה של תופעת ההתעללות בילדים והזנחת ילדים בתקשורת, ועוסקת הן בסיקור התקשורתי והן בממצאים הנוגעים לטוקבקים בסיקור זה - תגובות שיש בהן כדי לשקף את הלך הרוח הציבורי כלפי התופעה. מה הביא אותך לערוך את המחקר? : החלטתי לערוך את המחקר בעקבות כץ משובים שקיבלתי מעמיתות שלי , עובדות סוציאליות, הנפגשות בהקשרים שונים עם ילדים אשר חשפו לראשונה את דבר הפגיעה בהם. הן סיפרו בכאב ובתסכול רב על השפעתו השלילית של פרסום מקרי פגיעה על הילדים שנפגשו אִתם. בעקבות פרסום המקרים בתקשורת, ילדים שהסכימו סוף–סוף לחשוף את הפגיעה שחוו התחרטו או, לחלופין, חוו חוויות קשות מאוד - עד כדי ניסיונות . הבנתי כי זו סוגיה 'בוערת' התאבדות

בשנים האחרונות העיתונות המקוונת תופסת נתח גדל והולך בסיקור החדשותי. רשת האינטרנט מציעה מגוון אתרים של עיתונות מקוונת המהווה פלטפורמה אינטראקטיבית והופכת את המידע החדשותי לנגיש לכול. הזירה האינטרנטית מאפשרת לקוראים להגיב ולהביע עמדתם 'אונליין'. תגובות אלו, המכונות 'טוקבקים', מתפרסמות בתום הכתבה והן חשופות לעין כול. לעיתונות המקוונת השפעה מרחיקת לכת על עיצוב דעת הקהל ועל המשגת בעיות חברתיות במרחב הציבורי. על אף שכיחות השימוש במדיה, מעטים המחקרים שהפנו את הזרקור אל הלך הרוח הציבורי המשתקף באופן סיקורם של מקרי התעללות בילדים והזנחתם. ד"ר כרמית כץ היא עובדת סוציאלית ומרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תחום המחקר העיקרי שלה הוא תל–אביב. התעללות בילדים, ומחקריה מתמקדים בשלושה תחומים מרכזיים: מעורבות של ילדים נפגעי התעללות במערכת המשפטית, מפגש עם הורים וילדים סביב החשיפה הראשונית של הפגיעה ותהליך ההתערבות, ומניעת התעללות בילדים והזנחתם באמצעות קהילות חזקות.

שמצריכה למידה, והתחלתי לבדוק אם נעשו מחקרים בנושא בישראל ובעולם. מצאתי שלא נעשו מחקרים מסוג זה בארץ, ורק מעט מאוד בעולם. הבנתי כי יש ללמוד את התופעה לעומקה, וחשבתי שמעניין לבחון אותה באמצעות שתי פרספקטיבות מרכזיות: הסיקור התקשורתי עצמו והטוקבקים הנלווים אליו. היום מרבית האנשים קוראים חדשות ויש בהם שמגיבים לכתבות 'אונליין'. נוכח ההבנה שהילדים שנפגעו והוריהם חשופים לכך, רציתי לבחון מה רואים אותם ילדים והורים - שאזרו אומץ לחשוף את שאירע להם - כאשר הם קוראים את אותן חדשות 'אונליין'. מה היו מטרות המחקר? : למחקר היו שתי מטרות עיקריות. כץ המטרה הראשונה הייתה להבין באיזה אופן אתרי חדשות, כגון הארץ, וואלה!, , מסקרים התעללות בילדים Ynet ו– NRG והזנחה. המטרה השנייה הייתה לנסות לאפיין את התמות העולות מהתגובות לסיקורים: כיצד אנשים מגיבים, ומהי כמות התגובות בהשוואה לסיקורים בתחומי רווחה אחרים, כגון סיקורי רכילות או סיקורים בנושאים בוערים כביטחון. במילים אחרות, האם יש בקרב

תמר שורץ-זיו היא עובדת סוציאלית קהילתית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית ומגדר ועוזרת מחקר במכון חרוב. 1 .51 עוד על הכנס ראו בעמוד 2 טליה גליקליך היא עובדת סוציאלית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, רכזת תחום מחקר העוסק במעורבות ילדים 3 במערכת המשפטית ועוזרת הוראה בתכנית הבין-לאומית ללימודי משבר וטראומה.

6

. זו נקודה חשובה שראוי לבחון: עד 5% כמה הסיקור מעצב נרטיב משחרר ונותן ביטוי לקולם של אנשים שמעורבים באירועים הקשים הללו, משפיעים עליהם ומושפעים מהם. הממצא הראשון בניתוח הטוקבקים עוסק בכמות התגובות: האם כתבות שעוסקות בהתעללות והזנחה הנוגעות לילדים מעניינות את הציבור הישראלי והאם הוא מגיב. מהניתוח עולה כי תגובות 30– ממוצע הטוקבקים עומד על כ לכתבה. בהקשר זה כדאי להדגיש - אין הבדל בכמות התגובות בין סיקורים בתחום זה לסיקורים אחרים בתחום הרווחה (למשל, בנושאים של עוני). עם זאת, כמות התגובות לסיקורים בתחום הרווחה נמוכה מאוד בהשוואה לסיקורים טוקבקים 300– של נושאים ביטחוניים - כ בממוצע, או בהשוואה לסיקורי רכילות - טוקבקים בממוצע. 250– כ לאחר הניתוח הכמותי, ניסינו לאפיין את התגובות ולגלות מה הן טומנות בחובן. מהניתוח עולות כמה תמות. האחת - זעם על התופעה, בתגובות כגון 'איזה מין דבר זה, איזה עולם מפחיד לחיות בו'. תמה אחרת - מצאנו אנשים שמשתפים

הציבור הישראלי עניין בהתעללות בילדים ובהזנחתם? ואם כן, אילו תגובות עולות? מהם הממצאים העיקריים במחקר? : במסגרת המחקר ערכנו ניתוח של כץ הסיקורים התקשורתיים עצמם ושל התגובות לכתבות. הממצאים נחלקים לשניים: אלו העוסקים באופי הסיקור, ואלו המתמקדים בניתוח הטוקבקים. הממצא הראשון עונה על השאלה מה הייתה נקודת המוצא של הסיקור - 70% , נקודת המוצא של העיתונאי. כצפוי מהסיקורים היו מסוג אפיזודי, כלומר - צהוב, של מקרים קיצוניים, ייחודיים, המתרחשים לעתים נדירות. איני אומרת שמקרים אלו אינם חשובים, אך יש לזכור שאלו אינם מרבית המקרים. רוב הילדים נפגעים דרך שגרה על–ידי אנשים מוכרים להם. מהסיקורים 60%– הממצא השני הוא שכ התקשורתיים עוסקים בפגיעות מיניות. איש לא עסק בהזנחת ילדים. זוהי תופעה מוזנחת הן בתקשורת והן בספרות המקצועית. מבחינת הציבור, הזנחה והתעללות רגשית אינן קיימות. יש סיקור מועט מאוד של פגיעות פיזיות, וכאמור ממצאים עיקריים במחקר המספר הממוצע של טוקבקים ● בכתבות העוסקות בפגיעות בילדים דומה לממוצע בענייני רווחה אחרים תגובות 30– (למשל עוני) - כ לכתבה. בהשוואה, כמות הטוקבקים הממוצעת בסיקורים של נושאים תגובות 300 ביטחוניים עומד על לסיקור, ובסיקורים של ענייני תגובות. 250 - רכילות מהסיקור של התעללות 70% כמעט ● בילדים והזנחה מאופיין כסיקור של מקרי קיצון ייחודיים שמתרחשים באופן נדיר. מהסיקורים עוסקים בפגיעות 60% ● מיניות בילדים. רק מעטים מהסיקורים עוסקים בפגיעות נפוצות

- מרבית הסיקורים היו של התעללות מינית. במסגרת המחקר שאלנו אם הכתבים מקבלים עליהם אחריות ומציעים הסיפור פתרון לתופעה. מצאנו שלא: התקשורתי אינו מגיע לרמת הפתרון או לרמת האחריות של איש התקשורת כ– . הכתבים מגוללים את media advocate הסיפור, שואפים להציג אותו מתובל ככל מהמקרים 70%– . בכ האפשר ועוצרים שם המסוקרים איש אינו עוסק בשאלה אם ראוי שיהיה פתרון לתופעה, מה צריך להיות הפתרון וכדומה. עוד סוגיה שעניינה אותנו הייתה מהו המקום שניתן בסיקור לאנשי מקצוע ולנפגעים ובני משפחותיהם; עד כמה משולבים ציטוטים מדבריהם של אנשים מתחום אכיפת החוק, של עובדים סוציאליים ושל ההורים והילדים עצמם. מצאנו כי מוקצה מעט מקום לאנשים , וכאשר המעורבות המעורבים במקרה מהמעורבים 40%– באה לידי ביטוי - כ הם אנשים מתחום החוק, לרוב סנגורים שיש להם אינטרס להשמיע את קולם, אנשים 2%– עובדים סוציאליים וכ 4%– כ מתחום הבריאות או החינוך. קולם של הורי הנפגעים כמעט אינו נשמע, בקושי יותר, כגון הזנחה, פגיעות פיזיות מהסיקורים 60% . ופגיעות נפשיות עוסקים בפגיעות מיניות בילדים. רק מעטים מהסיקורים עוסקים בפגיעות נפוצות יותר, כגון הזנחה, פגיעות פיזיות ופגיעות נפשיות (ראו תרשים). מהמקרים המסוקרים לא 70%– בכ ● עולה הסוגיה הנוגעת להיותו של המקרה הספציפי חלק מתופעה כללית, והתוצאה היא שאיש אינו עוסק בשאלה אם ראוי שיהיה פתרון לתופעה. בסיקורים אין כמעט התייחסות של ● אנשי מקצוע רלוונטיים ושל הנפגעים ובני משפחותיהם. פגיעה מינית פגיעה פיזית אין פירוט מספר פגיעות

שיעור הפגיעות המסוקרות בטוקבקים בכתבות העוסקות 2015 , בפגיעות בילדים

0%

3.1%

18.8%

56.3%

21.9%

הזנחה

פגיעה מינית פגיעה פיזית אין פירוט

ריבוי פגיעות הזנחה

7

אינה יכולה להיות של מערכת אחת בלבד - דרוש שיתוף פעולה בין מערכות שונות שייזמו ויובילו מסע של מניעה ושל חינוך הציבור בכל הקשור לפגיעות בילדים. מסע כזה יחשוף את הציבור הישראלי לנתונים - ככה התופעה הזאת נראית, אלו הן הסכנות האורבות לילדים - וינפץ מיתוסים מוטעים בנוגע לילדים. חשוב לחשוף את הציבור להשלכות של הטוקבקים הנכתבים בהקשרים האלה על הילדים וההורים החשופים להם, ולהבהיר שזו צריכה להיות אחריות משותפת שלנו כחברה. מה לדעתך כוחה של התקשורת בעיצוב דעת קהל? : לתקשורת יש כוח אדיר. יש לה כוח כץ עצום לא רק בעיצוב דעת הקהל, אלא גם בהמשגה של בעיות חברתיות. אופן ההמשגה של בעיות חברתיות משפיע על קובעי המדיניות, בקביעת האג'נדה וסדר העדיפויות. כשקובעי מדיניות יישבו ויאמרו 'בסדר. אנחנו דנים עכשיו בנושא כלשהו', הם לרוב יבחרו בנושא הבולט ביותר בתקשורת. על כן אנו, אנשי המקצוע, חייבים להשכיל להשתמש בתקשורת טוב יותר ולגייס אותה לטובת המטרות וסדרי העדיפויות שאנו מעוניינים לקדם. כיצד ממצאי המחקר יכולים לסייע לאנשי מקצוע שעובדים עם ילדים בסיכון? : יש להנחיל לציבור את ההבנה כץ שהתקשורת היא כלי. כל עוד אנו, אנשי המקצוע, נחשוש מפניה או נתעלם מחשיבותה, לא נהיה 'על המפה', ניעדר ממרחב משמעותי מאוד. כאמור, כאשר התקשורת משמיעה את קולם של אנשים המעורבים בטיפול במקרה ההתעללות, המיוצגים הם בעיקר אנשי מקצוע מתחום המשפט ואכיפת החוק. כל עוד לא נשכיל להשתמש בתקשורת, זו תמשיך להתעלם מאתנו. לכן אני בטוחה שחייבים לשלב את המיומנות של עבודה עם תקשורת במסגרת לימודי התואר הראשון בכלל בתי הספר לעבודה סוציאלית ובחוגים כגון חינוך ורפואה. עלינו להכניס למערכת קורסים שמלמדים כיצד עובדים עם תקשורת, איך מבינים תקשורת ויוצרים עמה קשר, וכיצד משתמשים בפלטפורמה זו. כל זה, כמובן, מתוך שמירה על החיסיון שאנו, העובדים הסוציאליים, מחויבים לו, ומתוך נאמנות לארגונים שאנו פועלים מטעמם.

מהעובדות הסוציאליות שפוגשות את הילדים בשטח לאחר החשיפה, הנחתי שאני עומדת להיחשף לממצאים קשים. ממצא ששמחתי לגלות והפתיע אותי הוא שהטוקבקים משמשים פלטפורמה לאנשים לשתף אחרים בחוויותיהם האישיות. אני חושבת שזה עשוי להיות מרחב מצוין לילדים שיוכלו לראות שמקרים כאלו אירעו גם לאנשים מבוגרים, והם זוכרים, מספרים ומשתפים בחוויה. עם זאת, אינני יודעת, בתוך הרעש השלילי שמשתלט על הטוקבקים, עד כמה הילד מצליח לזהות גם תגובות מיטיבות. מה הממצאים הללו יכולים ללמד אותנו על החברה הישראלית? : הממצאים הללו מלמדים שאין די כץ מודעות בציבור הישראלי לנושא של התעללות בילדים והזנחתם. הציבור מוזן בעיקר מתקשורת מגמתית וצהובה מאוד, תקשורת שאינה מספרת את הנרטיב שאנו מעוניינים לספר. אני מרגישה שמישהו צריך לקבל אחריות, והאחריות

את האחרים בניסיונם האישי, אנשים שאומרים 'גם לי קרה דבר כזה וזה נורא' ובעצם מוצאים בטוקבקים במה לשיתוף שני ממצאים אחרים בחוויות אישיות. הטרידו אותי מאוד, ואני מעוניינת להדגיש אותם. האחד - האשמת הורי נפגע העבירה, אמירות בסגנון 'בטח אתם גידלתם את הילדים שלכם בצורה מאוד גרועה ובגלל זה הילדה שלכם נאנסה', 'בטח אתם כאלה וכאלה, לא מתייחסים לילדים שלכם ובגלל זה קרה להם דבר כזה וכזה'. ממצא אחר שהדאיג אותי הוא תגובות שהביעו אמפתיה 20 שהיו אולי כלפי הילדים הנפגעים, אך מספר כפול של תגובות שהביעו אמפתיה כלפי התוקפים. תגובות בסגנון 'בטח סתם מעלילים עליהם עלילות שווא', 'איזה מסכן הוא, הרסו לו את החיים', 'אסור להאמין לילדים'. יש ממצא שהפתיע אותך? : אני חייבת להודות שלא. די חששתי כץ לאשש את השערת המוצא שלי. בשל העובדה ששמעתי 'רעש' קשה כל כך

בעקבות פרסום המקרים בתקשורת, ילדים שהסכימו לחשוף את הפגיעה התחרטו או חוו חוויות קשות מאוד dreamstime צילום:

8

שיבחן הן את הטוקבקים והן את הסיקור התקשורתי באינטרנט. בימים אלו אני עומדת בקשר עם כמה חוקרים כדי לבחון את האפשרות לערוך מחקר מקיף מסוג זה. ד"ר כרמית כץ מחקרה החדשני של חושף תמונת מורכבת של אופן הסיקור

של מקרי התעללות בילדים ושל הזנחה ופותח צוהר להלך הרוח הציבורי בתחום זה. מדבריה עולה כי התקשורת מַבנה נרטיב חלקי ולקוי של התופעה, וכך משפיעה על השיח הציבורי ומטה אותו. נוכח הבנת הכוח הטמון בתקשורת, יש חשיבות רבה לכך שאנו, אנשי המקצוע, נהיה שותפים בבניית נרטיב אלטרנטיבי.

האם חשיפה בתקשורת עשויה להיות מעצימה? : אם מטפלים בתהליך החשיפה בצורה כץ נכונה, זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומקדמת. זאת בהנחה שהתקשורת עורכת סיקור המותאם למצבו של הילד, ושאיש התקשורת מקבל עליו אחריות ומבין כי יש ילדים והורים שתלויים בסיקור שלו. זו יכולה להיות חוויה מקדמת הן עבור הילדים וההורים והן עבור ילדים אחרים שיקראו ויאמרו 'עוד ילדים מספרים, גם אני יכול לספר, וזה לא כזה נורא לספר'. עם זאת, היום ילדים שמספרים לנו אומרים 'עדיף לשתוק'. יש ילדים שמגיבים לאנשי מקצוע המנסים לסייע להם סביב חשד להתעללות או הזנחה במשפטים בסגנון 'תגידי, את מפגרת? למה שאני אספר לך מה קרה לי? ראיתי חברה שלי שסיפרה ואיזה לינץ' עשו לה בתקשורת. את רוצה שאני אספר? אין סיכוי'. האם יש גם בני משפחות שחוששים לספר? : כן, רבים מאוד. יש הורים שבאים כץ מודאגים ואומרים 'עדיף שהוא לא יספר. שלא ישמעו על זה, שלא יצא החוצה, שלא יהיה לו בעיות, שלא יצחקו עליו'. בסיכומו של דבר אנחנו חיים בחברה שעדיין אינה מצליחה להתמודד עם תופעת ההתעללות בילדים וההזנחה בלי להאשים את הילד או את משפחתו. מה מקומנו ביחס לעולם? כץ: תמונת המצב המשתקפת במחקרים בעולם שלילית אף היא. עד כה נערכו מחקרים המנתחים את אופי הסיקורים בארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה ובאנגליה. החוקרים במדינות הללו מצביעים אף הם על סיקור שהוא מגמתי למדי, צהוב ומתמקד בעיקרו בפגיעות מיניות נדירות. כמו כן עולה התעלמות מהזנחה ומהתעללות רגשית ופיזית. חשוב לציין כי טרם נערכו בעולם מחקרים הממפים ומנתחים טוקבקים בתחום זה. המחקר הנוכחי הוא הראשון שמבצע ניתוח מסוג זה, ועל כן אי אפשר להשוות אותו עם ממצאים אחרים.

למניעת התעללות בילדים ממוקם באוניברסיטת קולורדו )Kempe center( מרכז קמפ 4 בדנוור, ארצות הברית. מטרת המרכז - לשפר את רווחתם של ילדים ואת הטיפול בהם על–ידי חיזוק המשפחות, הקהילות והמערכות המשרתות אותם. עוד על המרכז ועבודתו ראו בקישור להלן: http://www.ucdenver.edu/academics/colleges/medicalschool/departments/ pediatrics/subs/can/About/Pages/About.aspx

במבט קדימה, אילו מחקרים עתידיים יש לערוך בתחום?

אני חושבת שכדאי מאוד לערוך מחקר השוואתי בפרספקטיבה בין–לאומית,

9

הפחתה מראש של גורמי סיכון כאסטרטגיה לצמצום התעללות בילדים על פרויקט "גושן" והתפיסה העומדת בבסיסו 1 ד"ר חווה גדסי

אחד מעקרונות היסוד ברפואת ילדים הוא ההתייחסות לגורמים הרבים שעלולים לפגוע בבריאות הילד ומתן מענה להם. ואולם למרבה הצער, מערך רפואת הילדים בישראל מתקשה להתמודד היום עם ריבוי הצרכים הרפואיים וההתפתחותיים של הילדים.

מענה למגוון רחב של מחלות ילדות חמורות וקשות - אך שפוגעות רק במעט מהילדים. לעומת זאת, אין תשומת לב מספקת לבעיות והפרעות שכיחות יותר בילדות, שעל אף היותן חמורות פחות, הן אחראיות לקשיים משמעותיים בקרב ילדים ומשפחותיהם, ובהיעדר מענה מתאים, עלולות להיות להן השלכות התנהגותיות והתפתחותיות לטווח ארוך. כיום סובלים ילדים רבים בישראל וממצבים המוגדרים מתסמונות .) New Morbidity "התחלואה החדשה" ( בין אלה אפשר למנות הפרעות כגון השמנה, הפרעות ולקויות למידה, הפרעות אכילה והאכלה, הרטבה והפרשת צואה לא רצונית, אי שקט ובכי מתמשך בתינוקות ועוד. לרוב בתי החולים ורופאי הילדים בקהילה יש קושי להתמודד אִתן. ממצאי מחקרים בתחום הבריאות, וכן מחקרים שזיכו את בעליהם בפרס נובל בכלכלה, מצביעים על כך שהתערבות מוקדמת במצבים אלו ודומיהם בתחומי בריאות הילד והתפתחותו נושאת את התשואה הגבוהה ביותר לטובתם ולרווחתם של הילד, של המשפחה ושל החברה ככלל. רבות מהתופעות הנכללות בהגדרת "התחלואה החדשה" אינן "פיזיולוגיות" גרידא, ובמקרים רבים מקורן סביבתי, חברתי או משפחתי. היום השיח וכן והמעשה סביב צורכי הילדים בכלל והילדים בסיכון ובעזובה בפרט נושאים אופי של עבודה בין–משרדית ובין–מקצועית.

על בסיס תפיסת העולם הזאת נולד "גושן". אנחנו מאמינים שלא די באבחון נקודתי של הבעיה הרפואית, ובמקרים רבים עלינו לזהות גורמים נוספים - כלכליים, חברתיים ואחרים. הפתרון הנכון נעוץ בטיפול מקיף ומוקדם ככל האפשר. באופן הזה אפשר להפחית ואף למנוע בעיות רפואיות וכן מקרי התעללות והזנחה בקרב ילדים. "התחלואה החדשה" במערכת הבריאות בישראל עם השנים ועם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת התרחשו שינויים דמוגרפיים וחברתיים רבים ושונים. הקִדמה הזאת מביאה עמה פתרון תרופתי נרחב למחלות רבות, שבעבר היו חשוכות מרפא, אך היא גם מציבה לפני מערכת הבריאות מגוון אתגרים הנובעים מצרכים רפואיים והתפתחותיים הולכים ורבים בקרב ילדים, שלא תמיד זוכים למענה מספק. עם הירידה בתמותת תינוקות וילדים, הייתה ציפייה שיותר משאבים יופנו לטיפול בבעיות המרכיבות את "התחלואה החדשה", מתוך הבנה שלאלו השלכות ארוכות טווח - לא רק על בריאות הילד, אלא גם על התפתחותו, ובהמשך - על השתלבותו כבוגר בחברה. ואולם בפועל מרבית רופאי הילדים בקהילה מתקשים להתמודד עם מצבים אלו; הם אינם יכולים לספק מענה כוללני אמִתי בשל היעדר הכשרה, ידע וכלים מתאימים, וכן בהיעדר תשתית מתאימה לפעילות זו.

המערכת הזאת תוכננה ועוצבה כדי לתת

shetterstock צילום:

הורים רבים עובדים שעות ארוכות ונאלצים להתמודד עם גידול ילדיהם, ללא תמיכה פיזית ורגשית של קרוביהם.

ד"ר חוה גדסי היא מנהלת התכניות הרפואיות בעמותת "גושן" לקידום בריאותו ורווחתו של הילד 1 בקהילה ורופאת ילדים באגף הילדים של המרכז הרפואי הדסה.

10

כארגון, אנחנו שואפים להעמיד מאגר ידע מקיף ומקצועי, הן לרשות הורים והן לרשות רופאים ואנשי מקצוע שונים. בימים אלו אנו פועלים להקמת מרכז ידע ותוכן אינטרנטי שיענה על צורך זה בדיוק. מאגר הידע יכלול מידע על מצבים רפואיים שונים ומגוונים, אך גם מידע בסיסי על הורות בעידן המודרני ועל התמודדות עם קשיים ועם מצבים שכיחים שכל הורה נתקל בהם. במבט קדימה אנחנו מתכננים להרחיב את פעולות הפצת הידע בימי עיון, בכנסים ובהדרכות ממוקדות, בפיתוח תכניות קהילתיות וביצירת שיתופי פעולה עם המערכת הרפואית, עם גורמי חינוך ועם גורמי רווחה. בגושן מבינים כי לא די בהכשרת רופאים, וצעד מהותי חשוב הוא היישום בשטח הלכה למעשה. הצלחת השינוי מחייבת הטמעת זמן ייעודי, שבו הרופא וההורה ייפגשו בנחת כדי לדבר - לא רק על בעיות רפואיות, אלא על מה שברקע הדברים: על המצב המשפחתי, על מקומה של מערכת החינוך בחייו של הילד, על אתגרים בהורות ועל סוגיות אחרות המטרידות את ההורים, שלהן השלכה ישירה על בריאותו הפיזית והנפשית של הילד. לשם כך "גושן" חייבת לייסד מערכת שיתופית של כלל הגופים העוסקים בבריאות, ברווחה ובחינוך, שתפעל בקהילה לאור מטרה אחת - לקדם את בריאותם ורווחתם של הילדים בקהילה, מתוך ההבנה שכך מניחים את אבני היסוד ליצירת חברה שוויונית ומתקדמת.

הכשרת רופאי ילדים מתבצעת כיום כמעט אך ורק בבתי החולים, עם מעט מאוד, אם בכלל, חשיפה לעבודה קהילתית. על כן המתמחים אינם נחשפים לבעיות התפתחותיות ורגשיות, אינם נחשפים לעבודה עם גורמים קהילתיים, ואינם רוכשים למעשה את הכלים הדרושים להם כדי להתמודד עם סוגיות שהם עתידים להיתקל בהן במרפאות הילדים בקופות החולים. זו דרך הפעולה וההכשרה שאנו שואפים לשנות במסגרת פעילותנו ב"גושן". לא פשוט להיות הורה היום בעבר זכו הורים צעירים לתמיכה ולידע מבני משפחתם שהתגוררו בקרבתם, אך היום, בעקבות שינויים חברתיים וכלכליים, המצב שונה. לא פשוט להיות הורים בעידן המודרני שאנחנו חיים בו. הורים רבים עובדים שעות ארוכות ונאלצים להתמודד עם גידול ילדיהם, ללא תמיכה פיזית ורגשית של קרוביהם. ישראל אף מתאפיינת באוכלוסייה הולכת וגדלה של עולים חדשים ומהגרים, שהיעדר התמיכה המשפחתית, מחסום השפה ובעיות אחרות הם עבורם קושי נוסף. אף אחד לא הופך להורה בִּן לילה, בוודאי לא להורה מוכשר. ללא הדרכה והנחיה מתאימה, מצבים של התעללות בילדים והזנחתם, בין בזדון ובין שלא, הופכים לשכיחים יותר ויותר. "גושן" פועלת על–פי המודל החדשני והחלוצי של פרופ' פרנק אוברקלייד במרכז לרפואת ילדים קהילתית בבית החולים לרפואת ילדים במלבורן, מרכז שהוא ייסד ועומד בראשו. בהנהגתו העמיד המרכז את הטיפול בילדים בקהילה, את התפתחות הילד והתנהגותו ואת החשיבות שבמניעה והתערבות מוקדמות בראש סדר העדיפות הלאומי האוסטרלי, בד בבד עם פיתוח, יישום והפצה של תכניות מניעה והתערבות מוצלחות רבות. מכשירים את רופאי הילדים ה"חדשים" גורמי המפתח היחידים שפוגשים את הילדים בעקביות, בוודאי בשנות חייהם הראשונות, הם רופאי הילדים ואחיות

טיפות החלב. למעשה, לרופא הילדים יש תפקיד מרכזי בזיהוי גורמי סיכון ובמניעת מצבי סיכון והתעללות באמצעות איתור והתערבות מוקדמים. על אף תפקיד משמעותי זה, מרבית רופאי הילדים אינם עוסקים בגורמי הסיכון השונים ואינם מכירים או מוציאים אל הפועל ממשקים נכונים ושיתופי פעולה עם גורמים שונים בקהילה, כגון מערכת החינוך או הרווחה היישובית. מיומנויות אלו יכולות לתרום רבות לטיפול ולסיוע שמעניקים רופאי הילדים למטופליהם, ילדים והורים כאחד, ולהביא לידי שיפור ניכר באיכות חייהם. במטרה להעניק לרופאי הילדים ולרופאי המשפחה ידע וכלים שיאפשרו להם לספק להורים הדרכה מניעתית, "גושן" מכשירה רופאים באמצעות קורסים דו– שנתיים, במסגרת לימודי המשך בשיתוף עם האוניברסיטאות. הכשרה זו מיועדת הן לרופאים צעירים והן לוותיקים. אלה לומדים להכיר קשת נרחבת של גופים וגורמים המעורבים בחיי ההורים והילדים המטופלים אצלם: עמותות שונות המסייעות להורים, מרכזים להתפתחות הילד, מרכזי לימוד והעשרה כגון משחקיות חינמיות, מוסדות מתאימים לחינוך מיוחד, גורמים ממשלתיים ועוד. ידע זמין כמפתח לשינוי הורים ניזונים כיום ממקורות מידע רבים ברחבי מרשתת האינטרנט, אך מידע זה לרוב אינו מבוקר או אמין, משום שהוא מבוסס בעיקר על תחושות ואינטואיציה ופחות על ידע מחקרי.

על עמותת "גושן" עמותת "גושן" לבריאותו ורווחתו של הילד בקהילה נוסדה רשמית לפני כשנה, והיא פועלת באופן לא פורמלי כארבע שנים. זוהי יוזמה משותפת של הדסה ישראל והדסה אוסטרליה, בשיתוף האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה, משרד הבריאות, קופות החולים, קרן רש"י, בית הספר לרפואה של Royal האוניברסיטה העברית והדסה ובית החולים המלכותי במלבורן באוסטרליה ( .) Children's Hospital

11

דניס קווייד מגלם בלש Horseman בסרט משטרתי אשר לא הצליח לחזור ולתפקד כאב לשני בניו אחרי מות רעייתו. הניתוק הרגשי בינו לבניו ניכר לאורך הסרט, והמשפחה האבלה מתנהלת בתפקוד בסיסי–גופני בלבד. הסרט עוסק בחקירה שעורך האב הבלש בניסיון לאתר פושע אשר משאיר בזירות הפשע פתקים . come and see שעליהם כתוב: בסוף הסרט האב נכנס לחדרו של בנו הבכור ומגלה, לחרדתו, שהחדר צבוע כולו לבן - מה שמרמז כי בנו הוא הפושע שהוא מתחקה אחריו. בנו מטיח בו: אילו רק נכנסת לחדר שלי, היית מגלה זאת מזמן, כבר שלוש שנים לא נכנסת לחדרי. תמונה זו, המתוארת לעיל, מסמלת את ההשפעה ההרסנית שיש לדיכאון על היכולת של הורים לספק לילדיהם את צורכיהם הרגשיים. ההזנחה במקרה זה אינה פיזית - האב דאג לילדיו וסיפק את כל צורכיהם הגופניים - חינוך, טיפול רפואי, תזונה, אולם היה חסר החיבור הרגשי בין ההורה לילד, והילד גדל ב"מדבר" נפשי. האב בסרט חש אהבה והיא ניכרת, אך חסרה לו היכולת להביע אהבה זו - למרות הצורך הרב של בניו באהבתו ובקרבה אליו. רקע: התעללות רגשית והזנחה רגשית - תופעה קשה לאיתור התעללות רגשית והזנחה רגשית הן שתי תופעות מובחנות, אשר פעמים רבות מתרחשות יחד.

הזנחה רגשית ההגדרה הרשמית של היא מעשה או חוסר מעשה או נפשית ) של ההורה וחשיפה של הילד omissions ( לאלימות במשפחה. הזנחה זו מתבטאת בחוסר יכולת של המשפחה לספק לילד World Health את צרכיו הפסיכולוגיים ( ). סוג זה של התנהגות Organization, 2007 הורית הוא הקשה ביותר למדידה; בשל היעדר פגיעה גופנית, ולעתים משום שההשפעה של הזנחה זו מאוחרת, קשה Hildyard לזהותה כאשר היא מתרחשת ( .) & Wolfe, 2002 או נפשית היא תופעה התעללות רגשית מורכבת וקשה למדידה ולזיהוי יותר מסוגי ההתעללות האחרים. ככלל, מדובר בהתנהגות אכזרית שיטתית של ההורה או של המבוגר האחראי ובהתנהגות הפוגעת בהערכה העצמית של הילד ובתחושת הזהות שלו. מחקרים בארצות הברית מעידים כי הזנחה והתעללות רגשית מתרחשות ברובם המכריע של מקרי ההתעללות ), אך ההזנחה וההתעללות 90%( הפיזית הרגשית עצמן לרוב אינן גורמות פגיעה Claussen & Crittenden, 1991; פיזית ( .) Kaplan, Pelcovitz, & Labruna, 1999 להזנחה פיזית מתלווה הזנחה רגשית, אך Egeland, Erickson, ההפך לא תמיד נכון ( ). כך הזנחה והתעללות & Press., 1987 רגשית הן המצבים השכיחים ביותר של .) Hildyard &Wolfe, 2002 פגיעה בילדים ( מהילדים היהודים 30%– בישראל, כ

מהילדים הערבים מדווחים על 40%– וכ פגיעה רגשית, ואין הבדלים של ממש בין .)2013 , בנים לבנות (איזיקוביץ' ולב–ויזל

פזמון מתוך השיר נמס בגשם מילים: יעקב גלעד / יהודה פוליקר נמס בגשם, עף ברוח

הן לא, לא יבכה לבד כל הלילה למי הוא מחכה נמס בגשם, עף ברוח בלילה קר כזה אם יש אלוהים פה גם הוא היה קופא

שירם של פוליקר וגלעד מבטא את ההיבט החמקמק של ההתעללות וההזנחה הרגשית. בהיעדר סימנים גופניים, דפוס זה של התעללות והזנחה פעמים רבות איננו מאותר אלא בדיעבד או בבגרות. ההשלכות ההרסניות של מצבים אלה, המתוארות גם בשיר, הן תחושה של ניתוק וחוסר ממשות שילדים אלה חווים - נמס בגשם, עף ברוח. אף שהזנחת ילדים היא פגיעה שקשה לאתרה, השלכותיה חמורות כהשלכותיהן של התעללות פיזית או מינית ). יתרה מזו, Hildyard & Wolfe, 2002 ( מחקרים מראים שייתכן כי להתעללות

ד"ר איריס לביא היא פוסט-דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מלגאית מארי קירי ועמיתת מחקר במכון חרוב. היא 1 עוסקת במחקר על התמודדות משפחות עם טראומה ומשבר ובפיתוח תכניות התערבות למשפחות במשבר.

12

dreamstime צילום:

חיים ב"מדבר" נפשי.

). בגיל Psychiatric Association, 2000 צעיר, התוצאה החמורה ביותר של הזנחה רגשית מכונה כשל לא אורגני לשגשג Nonorganic Failure to Thrive - חוסר יכולת Syndrome (FTT) להתפתח (ולעִתים אף לשרוד) למרות .) Greenbaum et al., 2008 הזנה מתאימה ( מהם הגורמים המגבירים את הסיכון להזנחה רגשית? שלא כהזנחה פיזית, העשויה להיגרם עקב מצוקה כלכלית, גורמי הסיכון להזנחה רגשית מושפעים ממגוון משתנים אינדיווידואליים. אלה כוללים היעדר תגובתיות של ההורים, שעשוי להיגרם עקב מחלה נפשית (לדוגמה, דיכאון), או התמכרות לסמים. הקשר בין בריאותם הנפשית של ההורים להזנחה והתעללות רגשית מורכב. כמה

רגשית יש קשר חזק לתפקוד פסיכולוגי לקוי ארוך טווח - יותר מלהתעללות .) Kaplan et al., 1999 מסוג אחר ( ילדים מוזנחים, גם בבגרותם, חשופים לסיכון גבוה יותר לפתח בעיות התנהגותיות, חברתיות, לימודיות Child Welfare Information ורפואיות ( ). הם מראים בעיקר קושי Gateway, 2004 לשלוט ברגשות או בדחפים, התנהגות שקטה או כנועה, קושי בבית הספר או ביחסים חברתיים עם בני גילם, בעיות אכילה ושינה, ניסיונות לעורר תגרות או לעורר קשרים מיניים, התנהגות רגשית או חברתית שאינה תואמת את גילם; הם אינם נענים לתשומת לב, אפתיים, נוקשים, מוותרים, לא מתלהבים, מראים חוסר אונים במצבי לחץ, יש להם מעט אינטראקציות עם בני גילם, הם מראים התנהגויות של פגיעה עצמית, של פניקה

ושל דיסוציאציה, יש להם בעיות של דיכאון, חרדה או הערכה עצמית נמוכה ). דחייה רגשית מצד DePanfilis, 2006 ( ההורים מקושרת גם עם שימוש בסמים בבגרות ועם עבריינות )Campo & Rohner, 1992( . )Simons, Robertson, & Downs, 1989( נוסף על כך, הזנחה רגשית פוגעת ביכולת המנטליזציה של הילד, שהיא היכולת לעבד ולהבין מצבים מנטליים של האדם Fonagy & Target,( עצמו ושל אחרים . )1997 Reactive Attachment המצב המכונה מקושר באופן ספציפי Disorder (RAD) להזנחה רגשית. מצב זה מאופיין בכך שהילד מתקשה ליצור קשר חברתי עם אחרים, דבר המתבטא בעיכוב American בהתפתחות החברתית (

13

שמובילות להסתגלות חברתית–רגשית לקויה בהתפתחות שלהם, וזו, בשילוב עם לקויות בתמיכה החברתית ומאפייני ילד קשים, יוצרת השפעה ישירה ומצטברת Dunn et al., על תוצאות הוריות לקויות" ( .) 2002, p. 1072

מהמחקרים מצאו שלא ברור אם יש קשר בין בריאותו הנפשית של ההורה להזנחה .) Horwath, 2007; Macdonald, 2005 ( Barlow & עם זאת, בארלו ועמיתים ( ) מסכמים כמה Schrader McMillan, 2009 מחקרים ומציינים שאחדות מהבעיות הנפשיות ההוריות קשורות להתנהגויות בלתי צפויות ולהתנהגות חרדתית, ואילו אחרות קשורות לנסיגה הורית קשור דיכאון הורי ולהזנחה. נמצא ש להתנהגות הורית שלילית ולהתנתקות הורית מהילד: הבנה אמפתית פחותה כלפי פעוטות, חודרנות גבוהה יותר, יחס שלילי והתנהגות קשה, פחות חום, יותר תפיסות שליליות של התנהגות הפעוט ועוינות גדולה יותר כלפיו, דחיית הפעוט, כעס פתולוגי ופחות התאמה רגשית Barlow & Schrader להתנהגויות הפעוט ( ). מעבר לכך, דיכאון McMillan, 2009 הורי נראה פוגעני ביותר עבור ילדים Zahn– בחמש שנות חייהם הראשונות ( חרדה .) Waxler, Duggal, & Gruber, 2002 קשורה גם לביקורתיות גבוהה, הורית פחות הבעת חיבה, תגובתיות יתר במהלך אינטראקציות עם הילד, וסבירות נמוכה Turner, יותר לעודד אוטונומיה רגשית ( .) Beidel, Roberson–Nay, & Tervo, 2003 קשורות הפרעות פסיכוטיות לבסוף, לקשיים גדולים יותר במילוי תפקידי ההורות היומיומיות, פחות רגש חיובי, פחות תגובתיות לילד, יציבות סביבתית מוגבלת יותר ורמות נמוכות יותר של Zahn–Waxler, גירוי תחושתי ומוטורי ( .) Duggal, & Gruber, 2002 בקרב הורים יכולה התמכרות לסמים להגביר את הסיכון של הילד לחוות הזנחה רגשית. הקשר בין התמכרות לסמים של ההורה להזנחת הילד מורכב :) Horwath, 2007; Macdonald, 2005 ( "נראה שהמסלול ההתפתחותי להורות מזניחה בהפרעת התמכרות לסמים מתחיל בהתנסויות של הזנחה בילדות,

כיצד אפשר למנוע הזנחה רגשית?

ג, 368 , סעיף 1977– חוק העונשין, תשל"ז עוסק בפגיעה בקטינים, והוא כולל במפורש גם פגיעה נפשית. בסוג פגיעה זה :) Briere, 1992 כמה ממדים ( דחייה של ההורה כלפי הילד או ● התעלמות ההורה ממנו; הפחתת ערכו של הילד באמצעות ● ביקורת ולעג פוגעני; הפחדת הילד באיומים; ● בידוד הילד; ● ניצול רגשי; ● מניעת גרייה מהותית (התייחסות ● לפיכך הטיפול במקרים של הזנחה והתעללות רגשית אינו שונה מהטיפול במקרים של התעללות או הזנחה מסוגים אחרים. גישות טיפוליות ממוקדות מאפשרות מתן טיפול יעיל וחסכוני יותר על–ידי התמקדות במגזרים שזקוקים להם במידה הרבה גישות קוגניטיביות–התנהגותיות ביותר. ) Cognitive Behavioral Therapies, CBT ( מיועדות לשנות מחשבות, אמונות Barlow והתנהגות של ההורים בהווה ( ). עד כה & Schrader McMillan, 2009 CBT הראו מחקרים את הפוטנציאל של Barlow & לצמצם התעללות רגשית ( ). נוסף על Schrader McMillan, 2009 שימוש בקריטריונים דמוגרפיים וקליניים, הערכה של האינטראקציות הורה–פעוט והורה–ילד יכולה להיות אמצעי יעיל לאיתור הורים עם התנהגות מסכנת של Barlow & Schrader McMillan, הזנחה ( ). אחדות מהגישות הממוקדות 2009 האלה כוללות ייצוגים הוריים והתנהגויות רגשית, אהבה ודאגה); חוסר עקביות בהורות. ●

"..והיא בכתה. בכתה החתולה הקטנה כל כך הרבה, עד שנמסה ונעשתה שקופה. "זה לא נורא" אמרה פטוניה בקול שקוף, "שאף אחד לא יכול לראות אותי, כי ממילא אף אחד הרי לא רוצה לראות אותי, כי אם חתול אִמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - 2 מי בעולם כולו יצליח בזה"?

כיצד בכל זאת אפשר לזהות שילד סובל מהזנחה או מהתעללות רגשית? אחד הסמנים הבולטים של הזנחה . דיווחים ליקוי שפתי רגשית בילדים הוא משירותים להגנת הילד הראו שלילדים בבתים המכילים גירויים היה פחות ליקוי בהתפתחות הקוגניטיבית. ילדים המפנימים ומחצינים תוצאות התנהגותיות מציגים סימפטום של הזנחה רגשית. זה נגרם על–ידי היעדר קשר חיובי ויציב בין הילד למטפל. סמן נוסף של הזנחה . זה בחינה עצורה של סביבתם רגשית הוא סימן גם לקשר לא יציב בין הילד למטפל. ליקוי בהסתגלות הרגשית והלימודית של הילד ובעיות התנהגות הם כולם סמנים . אלה קשורים באופן להזנחה רגשית ספציפי לחוסר היציבות בבית המשפחה .) English et al., 2005 (

מתוך: אם אִמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה? מאת נורית זרחי (הוצאת דני ספרים) ספר לילדים המתאר מצבים של 2 התעללות רגשית ואת פתרונם החלקי.

14

16 (3), 429–440. doi:10.1016/0145– 2134(92)90052–S Child Welfare Information Gateway (2008). Child abuse and neglect fatalities: Statistics and interventions . Retrieved from https://www.childwelfare.gov/ pubs/factsheets/fatality.pdf ‏ Claussen, A. H., & Crittenden, P. M. (1991). Physical and psychological maltreatment: Relations among types of maltreatment. Child Abuse & Neglect, 15 (1–2), 5–18. doi:10.1016/s0145– 2134(91)90085–R ‏ Dunn, M. G., Tarter, R. E., Mezzich, A. C., Vanyukov, M., Kirisci, L., &Kirillova, G. (2002). Origins and consequences of child neglect in substance abuse families. Clinical Psychology Review, 22 (7), 1063–1090. ‏ Egeland, B., Erickson, M., & Press. (1987). Psychologically unavailable caregiving. In M. Brassard, B. Germain, & S. Hart (Eds.), Psychological maltreatment of children and youth (pp. 110–120). Elmsford, NY: Pergamon. ‏ English, D. J., Upadhyaya, M. P., Litrownik, A. J., Marshall, J. M., Runyan, D. K., Graham, J. C., & Dubowitz, H. (2005). Maltreatment's wake: The relationship of maltreatment dimensions to child outcomes. Child Abuse & Neglect, 29 (5), 597–619. ‏ Gaudin, J. M., & Consultants, W. (1993). Child neglect: A guide for intervention : US Department of Health and Human Services, Administration for Children and Families, Administration on Children, Youth and Families, National Center on Child Abuse and Neglect. ‏ Greenbaum, J., Dubowitz, H., Lutzker, J. R., Johnson, K. D., Orn, K., & Kenniston, J. (2008). Practice Guidelines: Challenges in the Evaluation of Child Neglect .

Elmhurst, IL: American Professional Society on the Abuse of Children. ‏ Hildyard, K. L., & Wolfe, D. A. (2002). Child neglect: Developmental issues and outcomes. Child Abuse & Neglect, 26 (6), 679–695. ‏ Horwath, J. (2007). Child neglect: Identification and assessment . Hampshire: Palgrave MacMillan. ‏ Kaplan, S. J., Pelcovitz, D., & Labruna, V. (1999). Child and adolescent abuse and neglect research: A review of the past 10 years. Part I: Physical and emotional abuse and neglect. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 38 (10), 1214–1222. doi:10.1097/00004583– 199910000–00009 ‏ Macdonald, G. (2005). Intervening with neglect. In J. Taylor & B. Daniel (Eds.), Child neglect: Practice issues for health and social care (pp. 279–290). London: Jessica Kingsley. ‏ Turner, S. M., Beidel, D. C., Roberson– Nay, R., & Tervo, K. (2003). Parenting behaviors in parents with anxiety disorders. Behaviour Research and Therapy, 41 (5), 541–554. ‏ World Health Organization (2007). Preventing child maltreatment in Europe: A public health approach . Geneva, Switzerland: Author. ‏ Zahn–Waxler, C., Duggal, S., & Gruber, R. (2002). Parental psychopathology. In M. Bornstein (Ed.), Handbook of parenting: Social conditions and applied parenting (Vol. 4). Mahwah, NJ: Erlbaum.

גישות פסיכואנליטיות ובתכניות הוריות. ב המטרה הורות מבוססות מנטליזציה היא לחזק את הקשר בין ההורה לילד. שתכניות הוריות הערכות קפדניות הראו שניתנו במסגרת גישות בריאות הציבור / מבוססות אוכלוסייה יעילות בשיפור כמה משתנים (למשל, התנהגויות הוריות, לחץ, עימותים) שהם גורמי סיכון משמעותיים להתעללות בילדים. התערבויות של Gaudin &Consultants, ( רשתות חברתיות ) עשויות גם הן לספק להורים את 1993 להתערבויות התמיכה הנחוצה. לבסוף, יש יתרון של שמתחילות במהלך ההיריון שימוש בחלון ההזדמנות המוטיבציונית, שכן ההיריון נחשב לזמן שבו העיסוק הרב ביותר והדאגה הרבה ביותר של האם קשורים לבריאותה ולבריאות תינוקה. רשימת מקורות .)2013( ' איזיקוביץ', צ' ולב-ויזל, ר התעללות, הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח. אפידמיולוגיה של התעללות בילדים בקרב . המרכז לחקר החברה, ילדים בישראל טריאנה ואוניברסיטת חיפה. ‏ http://www.macom.org.il/wp-content/ uploads/2013/11/child_abuse_triana.pdf. ‏ American_Psychiatric_Association. (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (Vol. 4th ed., text rev.). Washington, DC: Author. ‏ Barlow, J., & Schrader McMillan, A. (2009). Safeguarding children from emotional abuse: What works? London: Jessica Kingsley. ‏ Briere, J. N.(1992). Child abuse trauma: Theory and treating of the lasting effects. Newbury Park, CA: Sage. ‏ Campo, A. T., & Rohner, R. P. (1992). Relationships between perceived parental acceptance–rejection, psychological adjustment, and substance abuse among young adults. Child Abuse & Neglect ,

15

'בעצם לא הייתי' על הקשר בין התעללות והזנחה בילדות ובין התמכרויות תהליך הגמילה וההשלכות על חיי המטופלים 1 רטורנו' ‘ ריאיון עם הרב אקשטיין, מנהל מוסד 2 לטיפול בהתמכרויות, ועם בוגרי המוסד 3 עופרה בן מאיר

הקשר בין פגיעות בילדות ובין התמכרויות מוכר וידוע בספרות המקצועית העולמית Carnes, זה שנים רבות. החוקר קיירנס ( ) מצא במחקרו שאנשים שעברו 1991 4 התעללות נפשית, פיזית ומינית בילדות חשופים מאוד להתמכרויות מסוגים שונים. במדגם שלו, שכלל אנשים 63%– מהגברים ו 39% , המכורים למין מהנשים עברו התעללות מינית בילדותם. מכורים בוגרים רבים טענו שהעיסוק הכפייתי במין התחיל סמוך לתחילתה של ההתעללות בהם. הוא שימש להם להרגעה ונחמה. ידוע כי תהליך הגמילה - מכל התמכרות שהיא - קשה ומורכב. ב'רטורנו' מדווחים על שיעורי הצלחה . יצאנו ללמוד 60%– גבוהים למדי - כ על הקשר בין פגיעה מינית בילדות להתמכרויות מפי מנהל המקום, הרב איתן אקשטיין, וצוות המקום, וכן מפי בוגרות ‘רטורנו'. ביקשנו לשמוע על פשר ההצלחה של המקום בעבודה עם ילדים ובגירים במעגל ההתמכרות. הרב אקשטיין מסביר את הקשר בין : יחסי מין בלתי 5 הפגיעה להתמכרות

מבוקרים של נפגעת הם שחזור הטראומה, שחזור שעונה על הרצון להחזיר את השליטה לידי הנפגעת לאחר פגיעה מינית, והתנהגות זו מספקת למעשה את מה שהסם מספק למתמכרים. ככל שהמעשה מסכן אותה יותר ואסור יותר, הוא משרת יותר את הצורך שלה להיפגע. בין חוויה זו ובין יחסי מין ותשוקה אין כהוא זה. בימים אלה מתנהל בתקשורת וברשתות החברתיות שיח סוער על פוגעים ועל יחסה של מערכת החוק והמשפט אל הנפגעות, ואי אפשר בלי לגעת גם בשיח הזה. לרב אקשטיין יש מה לומר גם בנושא לעתים יש התנגשות אינטרסים זה: בין העולם המשפטי לעולם הטיפולי. האינטרס הטיפולי הוא שהמטופל יקבל עליו אחריות ויודה במעשים, ואילו האינטרס המשפטי הוא שהפוגע יכחיש כל קשר לפגיעה. הדבר מחבל בכל הליך טיפולי פוטנציאלי. הבעיה היא שגם במקרים שהבחורה לכאורה הסכימה, מדובר בהסכמה

חיצונית, שאחרי תהליך טיפולי כבר לא תהיה קיימת... מה שמבלבל את המשטרה הוא שלפעמים הבחורה הנפגעת יוצרת אינטראציה שעלולה להתפרש כמזמינה פגיעה. היא רוצה תשומת לב וחום - גם אם זה במחיר של ניצול. לעתים היא סובלת מתלות יתר ומבקשת מענה לכך בפגיעה. ‘רטורנו' מפעיל מרכז אמבולטורי שמטפל בנשים עם תלות יתר, שההתמכרות שלהן היא הצורך לרַצות אחרים. רות (שם בדוי), היום אישה נשואה ■ ואם לילדים, מספרת על הפגיעה שחוותה בילדותה ועל הקשר בין פגיעה זו להתמכרותה לצורך לרַצות אחרים: נפגעתי מינית על–ידי 10–15 מגיל כמה קרובים. במשך השנים

סבלתי מפחדים קשים. למעשה, מי שפגעו בי נפגעו בעצמם וריחמתי עליהם, מכיוון שהבנתי שהפגיעה בי לא נבעה מרוע, אלא ממצוקה קשה.

על 'רטורנו' ראו במסגרת בכתבה זו. 1 כל הבגירות המרואיינות בכתבה הן מטופלות לשעבר ואינן מטופלות היום במוסד. השמות בכתבה הם שמות בדויים. 2 עו"ד עופרה בן מאיר היא מנהלת קמפוס חרוב לילדים. 3

Carnes, P.J. (1991). Don't call it love: Recovery from sexual addiction. N.Y: Bantam Books 4 עוד על הקשר בין פגיעה להתמכרות ראו בריאיון עם ד"ר קטיה לוין במסגרת בהמשך הכתבה. 5

צילום: באדיבות 'רטורנו'

16

‰Ó È˙·‰ ¨‰ÚÈ‚Ù‰ Íωӷ Ì‚ ¨„ÈÓ˙ ˙ψÂÓ È‡˘ ÍÎÏ ˙Ú„ÂÓ È˙Èȉ ¨ÈÏ ‰¯Â˜ Ú‚Ù˘ ‰ÚÈ‚Ù‰ ÏÚ Ú‚ÂÙ‰ ÌÚ È˙ÁÁ¢ Ì‚Â ‡Ï ÈÎ ¨¯È„ ‰¯˜Ó Èχ È‡ ‰Ê‰ Ô·ÂÓ· ÆÈ· ÈÓˆÚ ÈÙÏÎ ‡Ï ≠ È˙˘ÁΉ ‡Ï È˙¯˙Ò‰ Ɖ·Â¯˜‰ ‰·È·Ò‰ ÈÙÏÎ ‡Ï ÈÓˆÚ‰ ÈÂÓÈ„‰ ÔÈ· ¯˘˜‰ ÏÚ ˙¯ÙÒÓ ‡È‰ ∫Ìȯ·‚ ÌÚ ‰ÈÒÁÈ ÔÈ·Â ‰Ï ‰È‰˘ ÍÂÓ‰ ‡Ï Ú‚Ó Ìȯ·‚ ÌÚ È˙ÓÈȘ ÌÈ˘ ͢ӷ ¯·Ú· Æ˙ˆà ¯Ï ͯˆ‰Ó ˙ÂÏ˙Ó Ú·˘ ÔȘ˙ ‰Ó ‰˘ÂÚ ¨È˙˘‚Ù˘ ¯·‚ ÏÎ ˙˜˘Ó È˙Èȉ ‡Ï ÌÚÙ Û‡ Ï·‡ ¨ÈÓÓ Â˘˜È· Ìȯ·‚˘ È˙˘ÈÈ·˙‰ ÈÎ ¨È˙‡ ·Î˘Ï „Á‡ Û‡Ï È˙˙ ¨ÈÒ˜Ò ‰˘Â·Ï È‡˘Î ¨ÌÂȉ Ì‚ ÆÈÏ˘ Û‚· ‰ÂÂÁ È‡ ÔÈÈ„Ú Ï·‡ ¨ÈÓˆÚ ÌÚ ‰ÈÚ· ÈÏ Ôȇ ÈÏ˘ ÔÈ‡Â˘È‰ ÈÈÁ· Ì‚ ÆÛ‚· ÔÂÁËÈ· ¯ÒÂÁ ‡· ¨¢‰Êȯ˜¢ ̇˙Ù ÈÏ ˙ÂÈ‰Ï ‰ÏÂÎÈ ≠ ÏÂΉ ‰˘Ú‡ È‡ Æ˘È‚¯‰Ï ‡Ï Á¯·Ï ÈÏ ¨‰ÂÊ ÂÓÎ ˘·Ï˙‡ ¨˘È‚¯‰Ï ˜ÈÒÙ‰Ï È„Î Æ˙ÂÏ·‚ ˘È‚¯‰Ï È„Î ˙ÂÏ·‚ ‡ÏÏ ‚‰˙‡Â ‡· ƉÂÊ È‡˘ ‡È‰ ÈÏ˘ ˙ÈÒÈÒ·‰ ‰ÂÓ‡‰ È‡ ‰ÎÎ ÆÊËÙÏ Â‡ Ìȯ·‚ ÌÚ ˙‡ˆÏ ÈÏ ‰¯Â˜ ‡Ï ‰Ê ÈÂÙ˘ ·ˆÓ· ÆÈÓˆÚ ˙‡ ‰¯ÈÎÓ Æ‰ÏÁÓ ‡Â‰ ÈÈÓ‰ ˘Â‚ȯ‰˘ ‰È·Ó È‡ ÆÈÏ ‰ÚÈ‚Ù‰ ÂÚÈÙ˘‰ „ˆÈÎ ˙¯ÙÒÓ ‡È‰ ˙ÂÈ‚Âʉ ∫ÌÂȉ Ì‚ ‰ÈÈÁ ÏÚ ˙¯ÎÓ˙‰‰Â ÈÒÁÈÓ ‡È‰ Ì‚ ‰ÏÈÁ˙‰ ÌÂȉ ÈÏ ˘È˘ ˙ÂÁÙ ˙ˆà ¯Ï ˙„ÓÂÏ È‡ ÌÂȉ Æ˙ÂÏ˙ ‚ÂÒ ÏÚÎ ÈÈÏÚ ÏÎ˙ÒÓ ÈÏ˘ ‚Âʉ Ô· Æ˙ÂÁÙ ÏȈ‰ ‡Â‰ ÈÎ Â˙‡ È˙˙Á˙‰ Æ˘ÈÂ¯Ù Ï˘ ‰Â¢ ÈÓˆÚ ˙‡ ‰‡Â¯ È‡ ÌÂȉ Ï·‡ ¨È˙‡ ˙ÂÙ˜˙· ÆÂÏÂÓ „ÂÒ Ì¢ ÈÏ Ôȇ ¨¯˙ÂÈ ÆÈ˙‡ Ï·˜Ó È‚ÂÊ Ô· ¨ÈÏ˘ ¢˙ÂÈÂÙ˘ ‡Ï¢‰ ˙Ï·˜Ó ÈÓˆÚ· ˙ÏÙËÓ È‡˘ Ú„ÂÈ ‡Â‰ ‰Ê˘Â „ÁÙÓ ‡Â‰˘ ˜ÙÒ ÈÏ Ôȇ Æ˙ÂȯÁ‡ ÒÈÈ‚Ó˘ ̘Ӊ Ì‚ ‰Ê Ï·‡ ¨Â· Ú‚ÂÙ ‰˘È‚¯Ó È‡ ‰ÎΠÆÈÈÏÚ Ô‚‰Ï Â˙‡ Ɖ¢

תעוד ת זהות 1 רטורנו

סוד ההצלח ה

‰¯„‚‰ ÈÏ ‰˙Èȉ ‡Ï ÌÚÙ Û‡ „Â‡Ó ¯ÈÚˆ ÏÈ‚Ó ¨ÈÓˆÚ Ï˘ Ï·‡ Æ˙‰ʉ ˙‡ ÈÏ ÂÁ˜Ï ˙¯ÎÓ˙‰‰˘ È˙·‰ „ÈÓ˙ ÆÈ˙ÈÂÂÁ˘ ˙ÂÚÈ‚ÙÏ ‰¯Â˘˜ ‰˜ÊÁ È„ ‡Ï È‡˘ È˙Ú„È ÌÈ·Ï˘· Æ˙ÂÏ·‚ ÌÈ˘Ï È˙Èȉ ÌÈÈÁ· ¯˙ÂÈ Ìȯ‚· È˙ÏÂÎÈ Ê‡Â ¨¯˙ÂÈ ‰˜ÊÁ ÚÂÓÏ Ï·‚ ÌÈ˘Ï Æ˙ÂÚÈ‚Ù

17

את אימא שרועה על הספה, מסטולית מתרופות, או - לחלופין - בהתפרצויות זעם. לא ראו אותי! אימא שלי עשתה שלושה ניסיונות אובדניים. הייתה לוקחת את הרכב ונעלמת, ואני הייתי חסרת אונים, חוששת שהיא עומדת לפגוע בעצמה ומקווה שתחזור בשלום. בבית הספר התחלתי להתנהג בצורה שתמשוך תשומת לב. שיראו אותי. הפכתי להיות השעיר לעזאזל של הכיתה. הייתי השמנה, הדחויה. כולם יכלו לדרוך עליי. עשיתי דברים שלא רציתי לעשות - כדי לרַצות, למשל לשתות. העיקר לקבל תשומת לב, גם אם היא לא חיובית. הפעם הראשונה שנפגעתי מינית הייתה בכיתה ז'. ילד שנתן לי לחשוב שהוא אוהב אותי גרם לי לעשות משהו שלא רציתי, בשירותים של בית הספר. הרגשתי מחוללת אבל רציתי לרצות אותו וחשבתי שזה נורמלי. אבל זה רק העמיק את ההסתייגות שלי מעצמי. היחסים אִתו נמשכו ארבע שנים שבהן הוא עשה בי כרצונו על בסיס יומיומי, ואני לא עצרתי את זה. רציתי לתת הכול כדי שיהיו אִתי. פעם יצאתי עם בחור שהפיץ לכל בית

המודעות שלי שירתה אותי ופגעה בי בו–זמנית. היום, לפעמים אני רוצה להיות קצת ברוגע ובשקט, לא "ללעוס" כל הזמן את הדברים הקשים. המודעות שירתה אותי במקומות שבהם ידעתי להצדיק חוסר תפקוד בכך שעובר עליי משהו. השתמשתי בזה כתירוץ. אם איחרתי לאן שהוא, סיפרתי שעובר עליי משהו. היום אני מודעת למניפולציות שלי ושולטת בזה יותר. אלה שפגעו בי התנצלו לפניי, וזה דבר מיוחד. לעולם לא הייתי רוצה להיות בצד שלהם. אני פטורה מללכת עם האשמה. מי שפגע - אין לו בכלל תקווה. כאב לי לשמוע אותם מתנצלים, אבל עם כל הרחמנות הבנתי שאני צריכה לתת ביטוי גם לכעס ולכאב. בכיתי הרבה, אבל מכאב צומחים. היום כבר אין בי כעס. אני סלחנית ומנסה לראות את האור, למרות שיש לי הרבה שחור. המשפחה הקרובה מודעת לפגיעה, תומכת מאוד ואף מממנת את הטיפול - ועל כך אני אסירת תודה. הרב אקשטיין: רוב הבנות שנמצאות ב'רטורנו' נפגעו מינית. פגיעה מינית

מעצם טבעה מבלבלת מאד. הפוגע משכנע את הנפגעת שהיא רוצה את זה, שזה טוב לה, שהוא אוהב אותה... זה קשר מבלבל כי זו פסאודו–אהבה שניתנת דרך מין ופגיעה. הקישור הזה בין אהבה לפגיעה קשה מאוד לניתוק אחר כך. בלי טיפול היא לא תוכל השתקם ולבנות תא משפחתי, היא תחפש את הסוטה והמוכר. דליה, גם היא בוגרת של ‘רטורנו', ■ מספרת על הקשר בין הזנחה ופגיעות מיניות שחוותה בילדותה ובין הידרדרותה נולדתי וגדלתי והתמכרותה לסמים: במושב אמיד, מנוכר מאוד, שבו אתה נמדד בכסף שיש לך. המשפחה שלי הייתה מסודרת אבל לא עשירה. כל הסביבה החברתית שלי תמיד הייתה בתחרות. אמנם לא חסר לי דבר, אבל לא הייתי חלק מהמרוץ זה, ובמובן הזה נתוני הפתיחה שלי היו נחותים. בבית הספר נתפסתי כנחותה. אמי לקתה בדיכאון אחרי לידתה של אחותי הקטנה, ואושפזה. הפגיעה הראשונה שחוויתי לא הייתה התעללות אלא חוויה של היעדר אימא. הסבתא גידלה אותי והייתי חוזרת הביתה ורואה

צילום באדיבות: 'רטורנו'

חוות הסוסים הטיפולית ב'רטורנו'

18

צילום: באדיבות " רטורנו"

לחיות. הצהרתי שאני דתייה והשתחררתי. נותרתי ללא מסגרת ואז הכרתי בחור שסבל מפוסט–טראומה והיה לו אישור רפואי לקנביס. הוא השתמש בעוד סמים חוץ מקנביס. וככה התחלתי לנסות סמים. בהתחלה זה שימח אותי והיה פתרון לכל החיים האלו. זה שחרר אותי מכל הכאב. הרגשתי כמו נשמה שמרחפת באוויר, הרגשתי שיש לי בשביל מה לחיות. החלטתי שאני אעשן בבוקר, אלך לעבודה וחוזר חלילה. אבל זה לא הספיק והתחלתי לקחת חומרים קשים יותר. עד היום יש לי צורך להשתמש, אבל אני מתמודדת. בסופו של דבר הגעתי למצב שכלום לא עזר לי. יצאתי עם נרקומן שהיום מרצה מאסר בכלא. הרגשתי שהוא עושה לי את קולטת כמה הדימוי טובה שהוא אתי. העצמי שלי נמוך? אני בהלם ממה שנהיה ממני. כבר לא היה אכפת לי שום דבר. חייתי לפי דחפים וריגושים. בעצם לא הייתי... אחרי עשרים שנות הידרדרות עצרתי את כדור השלג הזה. הגעתי ל'רטורנו'. בהתחלת הטיפול לא ידעתי מה לעשות: לא היה לי פלאפון, לא היו לי סמים. עברתי חודש קשה מאוד, אבל הבנתי שיש לי כל כך הרבה דברים לא פתורים והחלטתי להיכנס בזה בכל הכוח. הבנתי שיש פתרון.

הספר תמונות שלי עירומה בפלג הגוף עליון. הייתי פגועה עד עמקי נשמתי, כי הוא עבד עליי. זה אכל אותי מבפנים. כולם צחקו עליי. כולם ראו אותי! זה הרגיש לי כמו אונס. הוא אנס לי את הפרטיות. נתתי בו אמון, נפתחתי לפניו, והוא נכנס פנימה והרס אותי מבפנים. הפכתי לבדיחה של בית הספר, הייתי שמנה, לאף אחד לא היה אכפת ממני. חטפתי המון מכות. אם הייתי מדברת על זה, הייתי יכולה לעשות עם זה משהו, אבל לא עצרתי את זה. סבלתי איומים ברצח. היה לי צורך גדול מאוד באהבה, והייתי נקודת משיכה לפגיעות מיניות. הפכתי שק אגרוף של כל העולם, מישהו צילם אותי מתחת לדלת השירותים והפיץ את התמונות בקרב כל הילדים. הרגשתי התחלתי לשתות 13 שאין לי ברירה ובגיל וויסקי ולעשן סיגריות. פתאום הרגשתי שיש לי מפלט, שיש לי תקווה. נשרתי מהלימודים ובמשך שנה ישבתי עם אנשים שמעשנים סמים. נשארתי ערה בלילות, התכתבתי באינטרנט, קיימתי יחסים עם גברים, הכול כדי לברוח ולא להרגיש. תמיד ברחתי גם לאוכל, אבל זה כבר לא הספיק. פיתחתי יחסים תלותיים ופוגעניים. החלטתי לא להתגייס לצבא. לא 18 בגיל רציתי להתאמץ. גם ככה לא היה לי כוח

היום המסר שלי לבנות במצב דומה הוא - לא לפחד! להשכיל לעצור את ההידרדרות גם אם זה נראה בלתי אפשרי. לדעת לאזור אומץ ולבקש עזרה. אם לא עוצרים בזמן מגיעים לתחתית שאני בחיים לא האמנתי שאגיע אליה. תמיד חשבתי ששום דבר לא יפגע בי. ברגע שמתחילה אובססיה, צריך להבין שזו בעיה. וגם כשנראה שמאוחר מדי, עדיין לא מאוחר מדי ואפשר לעצור. מי היה מאמין שאני אהיה נקייה, שאהיה מסוגלת להיות כנה מול הרגשות שלי, שאגיע לשלום ולשלווה עם כל החיים התעללתי בעצמי ועכשיו עצמי. אני אוהבת את עצמי. ועדיין אין ביטחון בהחלמה. אני עושה דרך - ללמוד לקבל את מה שעברתי, לא להלקות את עצמי בגין מי שהייתי פעם. לא לשפוט אותה. לחבק את הילדה הקטנה הזאת. הרב אקשטיין: האתגר בעבודה עם התמכרויות הוא לשכנע מישהו - שנמצא בתוך עולם שלדעתו טוב לו בו - לבוא לטיפול. הרצון של אדם לפצות את עצמו חזק מכל היגיון. זו דרך לשרוד. יש גיל צעיר מאוד שבו לא זוכרים פגיעה, ויש גיל מבוגר שבו כבר יודעים לשכוח. הן ההרסניות ביותר. 5–12 פגיעות בגיל רחל, בעבר מטופלת והיום מדריכה ■ יש לי זיכרון ילדות ישן, שבו ב'רטורנו':

19

רק דחיתי אותו וכל הזמן חיפשתי דרך למלא את החלל של הפגיעות המילוליות והפיזיות שחוויתי. מצאתי כל מיני דרכים לקבל ריגושים. התחלתי לפלרטט עם מישהו וזה השרה עליי רוגע. הייתי ב"היי". לא דאגתי שיקרה לי משהו. התחלתי לנהל צ'אטים ופלירטים בצורה שיכולתי לקבל ריגוש מגברים בלי סכנה. אבל הייתי נשואה והבנתי שזה לא הולך יחד. עשיתי כל מיני שטויות אבל רציתי לשמור על הנישואין שלי. שיתפתי חברה במה שעובר עליי, הבנתי שאני בסכנה, והיא הבינה שאני מכורה וצריכה ללכת לגמילה. כך הגעתי ל'רטורנו'. שם אמרו לי שאני מכורה לאהבה. הבנתי שזו מחלה, וזה אומר שיש גם טיפול. היה לי קשה להכיר באהבה, כי מבחינתי אהבה היא כלי שמנצלים אותך דרכו. בבית שלי הייתי כמו משרתת, ההורים ניצלו אותנו. כשהגעתי לכאן, הרגשתי בפעם הראשונה אהבה בלי שביקשו כלום בתמורה. לא רצו לנצל אותי. כאן למדתי לחזור הביתה

הייתי הבת היחידה בין כל הבנים והיה לי נוח שם. יש הרבה דברים שאני לא מבינה בילדותי, ואני לא מצליחה להשלים את החסרים. אני לא מאוד קרובה לאחיות שלי, אבל שאלתי את אחותי אם היא חושבת שהיינו משפחה נורמלית. היא אמרה שלדעתה אנחנו משפחה נורמלית מאוד, אבל סיפרה לי שבמשך שנים היא נפגעה מינית על–ידי אבא. היא אמנם סבלה הבנתי שהיו הרבה יותר ממני, אבל אצלנו דברים לא מקובלים - הורים שמסתובבים בלי בגדים, מגע לא מותאם. הכול היה גבולי. בגיל קטן כבר הייתה לי מודעות למין וחוויתי פחד מזה ומשיכה. התחתנתי בגיל צעיר מאוד ויצרתי לעצמי אשליה של רומן גדול מאוד. זה לא היה נכון בכלל. ציפיתי מבעלי שהוא יכפר על כל מה שחוויתי, והייתי ביקורתית מאוד כלפיו. לא היה בינינו מתח מיני, וכל הזמן ריחפה מעליי סכנת הקרבה. יש לי בעל שמוכן לאהוב אותי מכל הלב ואני

כל ערב נכנסתי אל ההורים שלי להגיד להם לילה טוב. הם לא היו באים אלינו, אני באתי אליהם. באותו ערב נכנסתי ואבא נתן לי - כתמיד - מכה בטוסיק. ככה הוא ביטא אהבה. ובאותו יום הוא נתן לי פאץ' בטוסיק, ואז אמר לי: "את כבר גדולה מדי בשביל זה". ובשבילי זה היה סוף העולם כי זה היה היחס היחיד שקיבלתי ממנו. גדלתי בבית נטול רגש או קרבה לילדים. ספגנו המון ביקורת וציפיות, ותמיד חיפשתי דרך להרפות מזה קצת. מצאתי כל מיני דרכים. התחלתי לשתות בגיל , וזה עשה לי טוב. עברתי לסיגריות 8 ומריחואנה. במקביל עשיתי המון ספורט וניהלתי כל מיני מערכות יחסים לא בריאות. תמיד היה לי איזה חבר, כבר . אבל ברגע שהוא התקרב מדי, 11 בגיל עזבתי אותו. הייתי צריכה את הריגוש של הכיבוש. הקרבה עצמה לא עניינה אותי.

צילום: באדיבות " רטורנו"

20

שלי עוזר לי מאוד להבין את המטופלות. אני לא עובדת סוציאלית ויש בכך יתרון גדול. אני יודעת להבין כאב ואני יודעת להביא את עצמי ולהציע מניסיוני מה עוזר במצבים קשים. )in take) שרה קלימי, רכזת יישוג, קבלה ועיסוק באשפוזית של ‘רטורנו' (ראו מסגרת נפרדת על האשפוזית בעמוד זה): במהלך שנות עבודתי ב'רטורנו' למדתי שלכל המשתמשים בסמים יש סיבה טובה מאוד לכך. בנות מאמצות דפוס של הרס עצמי, ולכן תהליך החיזור אחריהן מורכב מאוד. הן מאמצות דפוסי התנהגות המורכבים מקומבינות, התרחקות מהאמת המפחידה. אחרי שאנחנו בונים אצלן אמון וביטחון, אנחנו יכולים להתחיל בטיפול. בתאוריה של עולם ההתמכרויות מאמינים כי עד שאדם לא מגיע לרף סבל בלתי

ולאהוב שוב את בעלי. זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. למדתי לחבק את הילדים שלי. בעלי לא רוצה לנצל אותי. הוא רוצה אהבה אמִתית. בלי משחקים ובלי מסכות. בעלי שותף לכל התהליך ותומך בי לכל אורך הדרך. קשה לבקש עזרה, אבל צריך לדעת שיש אנשים טובים שרוצים לעזור לך להשאיר את הכאב מאחור. זה אפשרי. את יכולה לספר קצת על הבחירה להמשיך הבסיס לעבוד פה, עם הנערות המכורות? הצעדים, 12 של הטיפול הוא שיטת ואני מחשיבה את עצמי "קצת" מומחית הוא לתת למישהו 12– לצעדים. הצעד ה אחר מה שיש לך. ככה אני שומרת על עצמי. אני חייבת לעזור לאחרים כדי לקבל סיפוק וכוח. אני תמיד זוכרת איפה הייתי וכמה לא שווה לחזור לשם. הניסיון

נסבל, הוא לא יגיע להחלמה. פה אנחנו מנסים למנוע מהן להגיע אל הבלתי נסבל. הצלחה טיפולית היא היכולת להוציא אותן ממקום של פגיעה. הכלל הראשון הוא מוגנות, ואחר כך הגנה מפני ההתמכרות והגעה למקום של החלמה, מודעות ועבודה על דפוסים, להגיע להבנה - למה בכלל הגעתי להתמכרות. אם המטופלות מצליחות להגיע להגשמה עצמית, זה בכלל נפלא!

תמיד יש קצה חוט שממנו אפשר להתחיל ריאיון עם ד"ר קטיה לוין, רופאה נרקולוגית, מנהלת האשפוזית לבנות של ‘רטורנו' (האשפוזית - במימון ובפיקוח של משרד הבריאות)

רובן המכריע של הבנות המכורות לסמים ולאלכוהול חוו פגיעה מינית בשלב כלשהו בחייהן. : יש קשר ישיר בין טראומה מינית לשימוש בחומרים ממכרים. התמכרות היא מחלה כרונית שנאבקים בה במשך כל החיים. באדם המכור נמצא בדרך כלל תרכובת של בעיות: חברתיות, נירולוגיות, הפרעות אישיות (לעתים הן חלק ממבנה האישיות ולעתים הן תוצאה של הפגיעה עצמה). למעשה, הפרוגנוזה של המחלה מושפעת מהמורכבות האישיותית של המטופלת. אני מודדת הצלחה בכל יום לעצמו. כל יום שעובר מבלי שהנערה פוגעת בעצמה או משתמשת בחומרים, מבחינתי זו הצלחה : . יש מטופלות שעוברות תהליכי גמילה כמה פעמים, אבל הגמילה היא רק השלב ההתחלתי שבו אנו מנסים להעניק חוויה 100% של מתקנת - בדימוי העצמי, בדימוי הגוף, בביטחון, בשמירה על הניקיון הפיזי. כאמור, זה החלק הקל, והטיפול הזה חייב להיות ארוך טווח ולכלול - מעבר לניקיון - את הטיפול בהתמכרות. במושגים נוירוביולוגיים אין הבדל בין סוגי ההתמכרויות השונים. ההבדלים באים לידי ביטוי בהתייחסות החברתית. למשל, יחס החברה להתמכרות למין אינו דומה ליחסה להתמכרות לקניות ולאינטרנט. ב'רטורנו' עובדים בשיטה מוטיבציונית. יש כאן ילדי מוסדות רבים שעברו ידיים טיפוליות רבות, והיום אין להם אמון בשום מערכת - כי תמיד המערכות החליטו בשבילם. אנחנו, לעומת זאת, תמיד מציגים לפני המטופלת את האפשרויות העומדות לפניה ואת היכולת שלה לבחור לטפל בעצמה. לעתים זו ממש תפיסה חדשה עבורה - פתאום אומרים לה שהאחריות לחייה בידיים שלה. השאיפה שלי היא שיתייחסו אל בני נוער במערכת הרווחה בגובה העיניים. הם זקוקים לטיפול אבל הם לא מקרים אבודים. תמיד יש קצת חוט שממנו אפשר להתחיל!

21