בשבילי הבית - השיר שלנו - מהדורה מיוחדת

ּב ִׁשְבִילֵי ה ַּבַיִת

הַּׁשִיר ׁשֶּלָנּו מהדורה מיוחדת

"השפה העברית מרכינה ראשה במבוכה ובצער על שאין בה מילים

ואין במילים כדי להביע את" (דפנה שן)

קהילה יקרה נותרנו ללא מילים נאלמים אל מול עוצמות הרוע והעצב. שאין לו סוף.

מאז אותו בוקר ארור, אנחנו מנסים, תוך חיפוש מתמיד אחר מקורות של כח, למצוא את הדרך חזרה אל האור, אל הניצוץ שידליק תקווה בלבבות כולנו.

המוסיקה חזרה אלינו אחרי כמה ימים. התפנינו להאזין לצלילים ולמילים שהכרנו כל כך טוב, ופתאום מקבלים

משמעות אחרת. כזו היושבת בדיוק על שמתחולל בקרבנו. מצאנו, ולו במעט, את המילים שחיפשנו. כדי להביע את...

המיזם המשותף הזה מבקש ליצור את פס הקול שלנו כקהילה. הקהילה היפה והמוארת הזו, שברגע המשבר הזה התאגדה לרקמה אנושית אחת חיה. תמכה, החזיקה, עזרה והזכירה לכולנו שהכי חשוב, תמיד, שנהיה יחד. בתנועה מתמדת.

תודה לכל מי ששיתף ושיתפה בשיר שהיה עבורם המקום שאיפשר לשחרר, לכאוב, לקוות.

איגדנו את הכל לאסופת שירים שהם הפסקול שלנו.

אנחנו מקדישים את הגיליון המיוחד הזה ואת המילים הטובות לכל מי שחייו הוקרבו, לכל מי שעדיין נמצא רחוק מאיתנו ושאנחנו מייחלים ומתפללים לשובו. לכל ההורים, הילדים, הסבים והסבתות, שאיבדו את היקר מכל, לכל הקהילות הכואבות והמדממות.

לקהילת בית גוברין, למדינת ישראל כולה,

"עוד מעט תפרוץ האנחה, קבל זאת כתפילה מאד אישית"

שבתוך כל העצב הגדול יגיעו רגעים של שמחה ואושר. אמן

קום והתהלך בארץ מילים: יורם טהרלב לחן: יאיר קלינגר

בחרנו להקדיש ליוסי את השיר שהתנגן לו גם בעת קבורתו יוסי היה אדם שאהבת הארץ על אנשיה ונופיה זרמה בעורקיו הוא היה בעל מנהיגות טבעית יוצאת דופן שאין אחד שלא התרשם מהיכולת המופלאה שלו להוביל ולהדריך טיולים כמובן שעל האופנוע שאותו לא עזב לרגע בדרך הכל כך אופיינית לו עם הבדיחות שתמיד היו בדיוק במקום עם הרגישות והאכפתיות והידע הבלתי נגמר שלו יוסי יזם והוביל טיולים רבים במועדון האופנועים לו היה שייך תמיד היה אפשר לסמוך עליו ולדעת שבכל עת שתצטרך הוא יהיה שם בשבילך אוהבים אותך ומתגעגעים מאוד המשפחה. לזכר יוסי והב ז"ל (אח של דני והב)

לזכר יוסי והב ז"ל (אח של דני והב) (המשך) קום והתהלך בארץ מילים: יורם טהרלב לחן: יאיר קלינגר

ק ּום וְהִתְה ַּל ְֵך ּבָאָרֶץ ּבְתַרְמִיל ּובְמֵקֵל. ּווַּדַאי ּתִפְּגֹׁש ּבַּדֶרְֶך ָׁשּוב אֶת אֶרֶץ י ִׂשְרָאֵל. יְח ַּבְק ּו א ֹות ְָך ּדְרָכֶיה ָׁשֶל הָאָרֶץ ה ַּטֹובָה, הִיא ּתִקְרָא אֹות ְָך אֵלֶיה ּכְמֹו אֶל עֶר ֶׂש אַהֲבָה. זֹאת אָכֵן אֹות ָּה הָאָרֶץ, זֹו אֹות ָּה הָאֲדָמָה וְאֹות ָּה ּפ ִּסַתה ַּסֶלַע הַּנִצְרֶבֶת ּבַחַּמָה. ּומ ִּתַחַת לָאַסְפַלְט לְבִנְיְנֵי הָרַאֲוָה, מִס ְּת ַּתֶרֶת ה ַּמֹולֶדֶת ּבַי ְׁשָנִית וַעֲנָוָה. וְכַרְמֵי עֲצֵי הַּזַיִת ּומִס ְּתֹור ה ַּמַעְיָן עֹוד ׁשֹומְרִים עַל חֲלֹומ ָּה וַחֲלֹומֵנּו הַּי ָׁשָן. וְג ַּגֹות אֳדָמִים עַל הַר וִילָדִים עַל ה ַּׁשְבִילִים, ּב ַּמָקֹום ׁש ֶּבֹוהָלַכְנּו עִם חֲגֹור וְתַרְמִילִים. ק ּום וְהִתְה ַּל ְֵך ּבָאָרֶץ...

ק ּום וְהִתְה ַּל ְֵך ּבָאָרֶץ...

אריק סיני בסוף מעגל / לחן: קני יאנג מילים: יהונתן גפן

לזכר נורית ברגר ז"ל (אחות של סיגל צדוק)

ּוב ֶּס ֹוף מַע ְּגָל ּבְצֵל ׁשֶמ ֶׁש ּב ֹועֶרֶת ּכ ִּבִיתִי ל ְָך ּבֹקֶר, הִדְלַק ְּתִי ל ְָך עֶרֶב ּוב ַּסֹוף מַע ְּגָל הִתְח ַּמַמְנּו עַל קֶרַח צ ִּיַר ְּת לִי ׁשִיר עֶר ֶׂש, ּדִקְלַמ ְּתִי ל ְָך ּפֶרַח ׁשָתִינּו ּכֹוס עֶצֶב ּובָכִינּו ּכֹוס צְחֹוק ׁשַרְנּו ּבְע ֵׂשֶב, הִתְקָרַבְנּו רָחֹוק רַק ּבְסֹוף מַע ְּגָל, ׁשָם ה ַּקַו מִתְח ַּבֵר לֹו ּב ַּסֹוף מַע ְּגָל א ַּת ׁש ֶּלִי ּוב ֶּס ֹוף מַע ְּגָל ּבְאָבִיב ׁשֶל ׁש ַּלֶכֶת הָלַכ ְּת לַעֲזֹב, א ְַך ׁשָכַחְת אֵי ְך לָלֶכֶת ע ֹונָה ּבְחִיד ֹות עַל ּת ְׁש ּוב ֹות ׁש ֶּׁשָאַל ְּתִי ח ַּפ ְׂשִי מ ִּסָבִיב ּולְב ַּסֹוף ּתְג ַּלִי ׁש ֶּב ַּסֹוף מַע ְּגָל, ׁשָם ה ַּקַו מִתְח ַּבֵר לֹו ּב ַּסֹוף מַע ְּגָל א ַּת ׁש ֶּלִי עֹונָה ּבְחִידֹות ו ְׁשֹותֶקֶת סֹודֹות ח ַּפ ְׂשִי מ ִּסָבִיב ּוב ַּסֹוף ּתְג ַּלִי ׁש ֶּב ַּסֹוף מַע ְּגָל, ׁשָם ה ַּקַו מִתְח ַּבֵר לֹו ּב ַּסֹוף מַע ְּגָל א ַּת ׁש ֶּלִי

שרית חדד חלק ממני / מילים ולחן : אבי אוחיון ורותם כהן

לזכר שיר ירון ז"ל (אחיינית של עינב כהן)

, גרה במושב צוחר. היא נרצחה בצומת מבטחים בדרכה הביתה, 21 שיר היתה בת ממסיבת נובה יחד עם ארבעה מחבריה. חמשת החברים נקברו זה לצד זה.

המשך חלק ממני / מילים ולחן : אבי אוחיון ורותם כהן

לזכר שיר ירון ז"ל (אחיינית של עינב כהן) ּכָכָה לְבַד הִתְר ַּגַל ְּתִי קְצָת, ח ָׁשַב ְּתִי ׁשֶּי ֵׁש לִי ה ַּכֹל ּכָכָה לְבַד, מְע ֻּנָן ּכִמְעַט, ּכְמ ֹו ּתְפ ִּלָה ּבֵין ׁשָמַיִם לְחֹל וְכ ַּמָה רָצִיתִי ׁשֶּזֶה יָבֹוא עָלַי ׁש ֶּתָבֹואִי אֵלַי ּכָכָה קָרֹוב ּכ ַּמָה ח ִּכִיתִי, ׁש ֶּתִס ְּת ַּכְלִי עָלַי ּכ ַּמָה זֶה טֹוב אֹות ְָך לֶאֱהֹב... רַק לִנ ְׁשֹם אֹות ְָך ּכ ַּמָה זֶה טֹוב לֶאֱהֹב... לְה ַּכִיר אֹות ְָך ּכָכָה קָרֹוב נּוחִי קְט ַּנָה ׁש ֶּלִי ּכָל הָעֹולָם ׁש ֶּלִי, א ַּת יֹודַעַת א ַּת חֵלֶק מ ִּמ ֶּנִי ּכָל יֹום מֹודֶה ּגַם ל ְָך מָה ׁש ֶּׁש ֶּלִי ׁש ֶּל ְָך ּתִז ְּכְרִי, א ַּת חֵלֶק מ ִּמ ֶּנִי ּכְבָר ֹלא לְבַד, ֹלא הִתְא ַּפַק ְּתִי קְצָת ו ְׁשַר ְּתִי ל ְָך מ ַּׁשֶהּו נָעִים. עַל ּכ ַּמָה אֶפ ְׁשָר, עֹוד לֶאֱהֹב אֹות ְָך וְכ ַּמָה ׂשְאֵת הַח ַּיִים וְכ ַּמָה רָצִיתִי ׁשֶּזֶה יָבֹוא עָלַי ׁש ֶּתָבֹואִי אֵלַי ּכָכָה קָרֹוב ּכ ַּמָה ח ִּכִיתִי, ׁש ֶּתְחַּיְכִי אֵלַי ּכ ַּמָה זֶה טֹוב

אֹות ְָך לֶאֱהֹב... רַק לִנ ְׁשֹם אֹות ְָך ּכ ַּמָה זֶה טֹוב...

אֹות ְָך לֶאֱהֹב לִנ ְׁשֹם מ ִּקָרֹוב א ַּת חֵלֶק מ ִּמ ֶּנִי ּכָל יֹום מֹודֶה ּגַם ל ְָך מָה ׁש ֶּׁש ֶּלִי ׁש ֶּל ְָך ּתִז ְּכְרִי א ַּת חֵלֶק מ ִּמ ֶּנִי

חלק ממילות השיר מופיעות על המצבה שלה. יהי זיכרה ברוך.

חווה אלברשטין השכם השכם בבוקר / מילים: רחל שפירא לחן: סשה ארגוב

בחרה: דנית גבריאלי

זה שיר שנכתב אחרי ובעקבות מלחמת יום כיפור. הוא עבר עיבוד מחודש עכשיו .7.10 גם בביצועה של חוה עבור סדרת טלויזיה שעמדה לצאת ממש לפני ה מצמרר כמה שהוא מתאים שוב ומחדש.

ה ַׁש ְּכֵם ה ַׁש ְּכֵם ּב ַּבֹקֶר יָצָאנּו לְדַר ְּכֵנּו הִפְקַרְנּו אֶת ּפָנֵינּו לָרּוח ה ַּקָרָה. ע ִּקְבֹות ה ַּסְעָרָה הָיּו ּבְכָל מָקֹום ּכְמֹו חֹותָם ּבֹועֵר, ּכְמֹו צְעָקָה מָרָה. אַחַר ּכ ְָך זָרְחָה ה ַּׁשֶמ ֶׁש עַל אַחֵינּו ה ַּנָחִים וְהֵאִירָה ּבְאֹור חָד ָׁש אֶת ּפְצָעֵינּו ה ַּגְלּויִים. לְאַט לְאַט לָמַדְנּו ל ָׁשּוב ּולְהַבְחִין ּב ַּכֹח ה ַּמֻפְלָא ׁשֶל הַחַּיִים. אַחַר ּכ ְָך זָרְחָה ה ַּׁשֶמ ֶׁש ּבְר ְֹך ּובְרַחֲמִים וְהֵאִירָה ּבְאֹור חָד ָׁש אֶת הָאֵימָה וְה ַּתִקְוָה, וְכָל מִי ׁשֶהָיָה ׁשָם ּב ִּק ֵׁש ל ֹו נִח ּומִים ּבְחֶסֶד ּומְסִירּות, סְלִיחָה וְאַהֲבָה.

ה ַׁש ְּכֵם ה ַׁש ְּכֵם ּב ַּבֹקֶר יָצָאנּו לְדַר ְּכֵנּו יָצָאנּו לְדַר ְּכֵנּו ׁשְקֵטִים וְנִדְהָמִים. ע ִּקְבֹות ה ַּסְעָרָה הָיּו ּבְכָל מָקֹום ּכְמֹו צְלָלִים ּגְדֹולִים, ּכְמֹו עֵדִים א ִּלְמִים. ה ַׁש ְּכֵם ה ַׁש ְּכֵם ּב ַּבֹקֶר יָצָאנּו לְדַר ְּכֵנּו מ ִּלִים ׁש ֶֹּלא אָמַרְנ ּו ה ִּכ ּונ ּו ּב ִׁשְתִיקָה. ע ִּקְבֹות ה ַּסְעָרָה הָיּו ּבְכָל מָקֹום, יָדַעְנ ּו ׁש ֶּצְפ ּויָה ע ֹוד ּדֶר ְֶך אֲר ֻּכָה. אַחַר ּכ ְָך עָלְתָה ה ַּׁשֶמ ֶׁש מּול עֵינֵינּו ה ַּלֵאֹות וְהֵאִירָה ּבְאֹור חָד ָׁש אֶת ה ַּקֹר וְה ַּבְדִידּות, וְכָל מִי ׁשֶהָיָה ׁשָם יָכֹול הָיָה לִרְאֹות ּכ ַּמָה אֹותֹות ח ַּמִים ׁשֶל יְדִידּות. אַחַר ּכ ְָך הָלַכְנּו יַחַד מּול ה ַּׁשֶמ ֶׁש הָעֹולָה ׁשֶהֵאִירָה אֶת ע ֹולָמ ֹו ׁשֶל ּכָל אִי ׁש ּבְא ֹור חָד ָׁש. הִבְטַחְנּו לְעַצְמֵנּו לִלְמֹד מֵהַתְחָלָה מַה ּפ ֵׁשֶר טֹוב אֹו רַע, טָמֵא אֹו מְק ֻּד ָׁש.

ה ַׁש ְּכֵם ה ַׁש ְּכֵם ּב ַּבֹקֶר יָצָאנּו לְדַר ְּכֵנּו.

הגבעטרון הרעות / מילים: חיים גורי לחן: סשה ארגוב

בחר: דוד תמרי

לציון אחדות העם בתקופה קשה זאת.

עַל ה ַּנֶגֶב יֹורֵד לֵיל ה ַּסְתָיו ּומ ַּצִית ּכֹוכָבִים חֶר ֶׁש חֶר ֶׁש עֵת הָרּוח עֹובֵר עַל ה ַּסַף עֲנָנִים מֵהַלְכִים עַל ה ַּדֶר ְֶך. ּכְבָר ׁשָנָה ֹלא הִר ְּג ַׁשְנ ּו ּכִמְעַט אֵי ְך עָבְרּו הַּזְמ ַּנִים ּב ִׂשְדֹותֵינּו ּכְבָר ׁשָנָה וְנֹותַרְנּו מְעַט מָה ר ַּבִים ׁשֶאֵינָם ּכְבָר ּבֵינֵינ ּו. א ְַך נִז ְּכֹר אֶת ּכ ֻּלָם אֶת יְפֵי ה ַּבְלֹורִית וְה ַּתֹאַר ַּכִי רֵעּות ׁש ֶּכָזֹאת לְעֹולָם ֹלא ּת ִּתֵן אֶת ל ִּבֵנּו ל ִׁש ְּכֹח אַהֲבָה מְק ֻּד ֶׁשֶת ּבְדָם א ַּת ּת ָׁש ּובִי ּבֵינֵינ ּו לִפְרֹחַ. הָרֵעּות נ ְׂשָאנּו ְך ּבְלִי מ ִּלִים אֲפֹרָה עַק ְׁשָנִית ו ְׁשֹותֶקֶת מ ִּלֵילֹות הָאֵימָה ה ַּגְדֹולִים א ַּת נֹותַר ְּת ּבְהִירָה וְדֹולֶקֶת.

הָרֵעּות ּכִנְעָרַיְִך ּכֻּלָם ׁשּוב ּב ְׁשִמ ְֶך נְחַּי ְֵך וְנֵלְכָה ּכִי רֵעִים ׁש ֶּנָפְלּו עַל חַר ְּבָם אֶת חֲיַי ְִך הֹותִירּו לְזֵכֶר. ְנִז ְּכֹר אֶת ּכ ֻּלָם...

אריק איינשטיין עוף גוזל / מילים: אריק איינשטיין לחן: מיקי גבריאלוב

בחרה: רותי תמרי

השיר מזכיר לי את לירון שנמצא במילואים כבר ימים רבים. אמנם כבר מזמן לא גוזל, אך עצם הליכתו הפתאומית והפרדה ממשפחתו הזכירה לי את מעוף הגוזל מהקן.

ה ַּגֹוזָלִים ׁש ֶּלִי עָזְבּו אֶת ה ַּקֵן ּפָר ְׂש ּו ּכְנָפַיִם וְעָפ ּו וַאֲנִי צ ִּפֹור זְקֵנָה נ ִׁשְאַר ְּתִי ּב ַּקֵן מֶקָוָה מְא ֹוד ׁשֶה ַּכֹל יִהְיֶה ּבְסֵדֶר. ּתָמִיד יָדַע ְּתִי ׁשֶּיָבֹוא הַּיֹום ׁש ֶּבֹו צָרִי ְך לְה ִּפָרֵד אֲבָל עַכ ְׁשָו זֶה ּכָכָה ּבָא לִי ּפִתְא ֹום אָז מָה ה ַּפֶלֶא ׁשֶאֲנִי קְצָת ּדֹואֵג. עּוף ּגֹוזַל חֲתֹו ְך אֶת ה ַּׁשָמַיִם טּוס לְאָן ׁש ֶּבָא ל ְָך רַקאַל ּת ִׁשְּכַח י ֵׁשנ ֶׁשֶר ּב ַּׁשָמַיִם ּגּור ל ְָך. עַכ ְׁשָו נ ִׁשְאַרְנּו לְב ַּדֵנּו ּב ַּקֵן אֲבָל אֲנַחְנ ּו ּבְיַחַד ח ַּבְקִי אֹותִי חָזָק ּת ַּגִידִי לִי ּכֵן אַל ּתִדְאֲגִי ּבְיַחַד ּכֵיף לְהִז ְּד ַּקֵן עּוף ּגֹוזַל... אֲנִי י ֹודֵע ׁש ֶּכָכָה זֶה ּב ַּטֶבַע וְגַם אֲנִי עָזַב ְּתִי קֵן אֲבָל עַכ ְׁשָו ּכ ְׁש ֶּבָא הָרֶגַע אָז מַחְנִיק קְצָת ּב ַּגָרֹון מַחְנִיק קְצָת ּב ַּגָר ֹון.

יזהר אשדות במרחק נגיעה מכאן / לחן: יזהר אשדות מילים: יהלי סובול

בחרה: אילת שגל

השיר מדגיש את המציאות האבסורדית בין שגרת החיים שלי לעומת החטופים בעזה, כל כך קרובים אבל בלתי מושגים.

אַל ּתֵלְכִי ּב ַּמ ֹורָד ׁשֶל מִס ְּדְר ֹון אֵינְס ֹופִי ּכָל ה ַּדְלָתֹות מֹובִילֹות לְחֶדֶר אֶחָד חֶדֶר רֵיק, עַל ה ַּגַג ׁש ֶּלֹו ה ַּג ֶׁשֶם ּדֹופֵק הּוא מְס ַּפֵר, מְס ַּפֵר ל ְָך ׁשֶא ַּת לְבַד ה ַּתִקְרָה ּב ֹו ּכְח ֻּלָה ּוכְח ֻּלִים ה ַּקִיר ֹות ּותְלּויָה ּבֹו מַרְאָה, ׁש ֶּמַרְאָה מֶה הָיָה יָכֹול לִהְיֹות ּבְעֹולָם מַק ְּבִיל, ׁשָם אֲנַחְנּו אֹוהֲבִים ּתָמִיד ּבְמֶרְחַק נְגִיעָה מ ִּכָאן, ּבְמֶרְחַק נְגִיעָה ּבְעֹולָם מַק ְּבִיל, ׁשָם ה ַּלֵב אַף ּפַעַם ֹלא רָגִיל ּבְמֶרְחָק נְגִיעָה מ ִּכָאן, ּבְמֶרְחַק נְגִיעָה מ ִּכָאן צֵל חִּוֵר, עַל ּפָנֶיה מִת ְּג ַּלֶה מִס ְּת ַּתֵר הִיא רְגּועָה, ּכ ְׁש ֶּסּוסִים רָצִים ל ָּה ּב ַּדָם קְצֵה חִּיּו ְך, הִיא רֹוצָה רַק ל ִׁשְקֹע נָמּו ְך אֶל ה ַּפְנִינִים, ׁשֶּזֹורְחֹות עַל קַרְקַע הַּיָם ה ַּתִקְרָה ׁשָם ּכְח ֻּלָה, ּוכְח ֻּלִים ה ַּקִיר ֹות ּגַם הַּיָם הּוא מַרְאֶה, ׁש ֶּמַרְאֶה מָה הָיָה יָכֹול לִהְיֹות ּבְעֹולָם מַק ְּבִיל... ּבְעֹולָם מַק ְּבִיל, ה ַּסּוסִים ּבְדָם ה ַּפְנִינִים זֹורְחֹות ׁשָם עַל קַרְקַע הַּיָם

שולה חן בוא הביתה / מילים ולחן: מרגו גוריאן תרגום: אבי קורן

בחרה: עדנה גלר

הציפיה שהבן החייל שלי וכל חיילי ישראל ישובו הביתה בשלום. שיר שנוגע.

ּבֹוא ּתִרְאֶה אֵי ְך לִכְבֹוד ְָך ּפֹה הֵכַנ ְּתִי אֲרּוחַת מְלָכִים ה ַּתַּנּור ּבֹועֵרוְחַם ּבֹוא ּת ֵׁשֵב אֶל ה ַּׁשֻלְחָן אָז ּב ֹוא אָז ּב ֹוא ּכִי מְאֻחָר אָז ּב ֹוא ה ַּבַיְתָה אֵינִי רֹוצֶה לִהְיֹות לְב ַּדִי

ּבֹוא ה ַּבַיְתָה אֲנִי ּכְבָר ֹלא אֹומַר אַף מ ִּלָה ֹלא אֶהְיֶה רָעָה ּבֹוא ה ַּבַיְתָה ע ֹוד מְעַט ׁש ּוב ּבֹקֶר יִזְרַח ּולְבַד עָצ ּוב ּפֹה ּכָל ּכ ְָך ּבֹוא ה ַּבַיְתָה ּבֹוא ּתִרְאֶה ה ַּכֹל מּוכָן וַאֲנִי עֹוד קְצָת ּבֹוכָה ּומְח ַּכָה וְיִהְיֶה לִי ּפֹה עָצּוב אִםא ַּתָהעֹוד ֹלא ּת ָׁשּוב אָז ּב ֹוא אָז ּב ֹוא ּכִי מְאֻחָר אָז ּב ֹוא ה ַּבַיְתָה אֲנִי ּכְבָר ֹלא אֶב ְּכֶה ֹלא אֶצְעַק ֹלא אֶהְיֶה רָעָה ּבֹוא ה ַּבַיְתָה הִס ְּתַּכֵל ּכָל ּכְָךמְאֻחָר עֹוד מְעַט יִהְיֶה ּכְבָר מָחָר אָז ּב ֹוא ה ַּבַיְתָה

ּב ֹוא ּתִהְיֶה א ִּתִי ( ּבֹוא ה ַּבַיְתָה) ּב ֹוא ּתִהְיֶה א ִּתִי ( ּבֹוא ה ַּבַיְתָה) ּב ֹוא ּתִהְיֶה א ִּתִי ( ּבֹוא ה ַּבַיְתָה) ּב ֹוא ּתִהְיֶה א ִּתִי ( ּבֹוא ה ַּבַיְתָה) ּב ֹוא ּתִהְיֶה א ִּתִי

עדי אברהמי זה מתחיל בצעד / מילים ולחן: עדי אברהמי

בחרה: שי סנדר

שיר מאוד מחזק בתקופה האחרונה. מזכיר שכל דרך, מעשה, החלטה מתחילים בצעד אחד קטן :)

י ֵׁש אֶלֶף אֲנ ָׁשִים ּולְכֻּלָם ּדֵעֹות אֶלֶף מִתְל ַּבְטִים אִם לִחְיֹות אֹו לִהְיֹות סְתָם ּבֶנְאָדָם ּכָל ּוא ּבֵין הַח ֹומ ֹות ׁשֶלה ַּפְחָדִים ׁש ֶֹּלא ׁש ֶּלֹו ׁשֶל אֲנ ָׁשִים ׁש ֶֹּלא הֵעֵּזּו לְנ ַּסֹות ּתִהְיֶה הָאִי ׁש ׁש ֶֹּלא ּפָחַד ׁש ֶֹּלא ח ָׁשַב יֹותֵר מ ִּדַי מָה יֹאמְרּו וְאִם ּכְדַאי ה ַּכַּוָנָה ּתִהְיֶהל ְָך ּכִּוּון הָאֱמּונָה ּת ִּתֵןל ְָךאֵמּון ּב ַּדֶר ְֶך

ּכ ְׁשֶאָדָם אֶחָד יָחִיד ּומְיֻחָד ּפֹוסֵע צַעַד קָטָן אֶל עֵבֶר מָה ׁש ֶּכְבָר מִּזְמַן הָפ ְַך ֹלא אֶפ ְׁשָרִי לְמִן ס ִּפּור מִקְרִי ּפֹוסֵע צַעַד קָטָן עֹו ׂשֶה אֶת ה ַּבִל ְּתִי יְא ֻּמַן לַמְרֹות ּכָלה ַּקֹולֹות הּוא ֹלאי ִׁשְקֹט עַד ׁשֶּיִסְֹלל ּדַרְּכֹו עַד ׁשֶּי ִּפְלּו ּכָלהַחֹומֹות ּבִתְעּוזָה ּגְדֹולָה ּבְאֹמֶץ לֵב

ּכ ְׁשֶאָדָם אֶחָד יָחִיד ּומְיֻחָד ּפֹוסֵע צַעַד קָטָן אֶל עֵבֶר מָה ׁש ֶּכְבָר מִּזְמַן הָפ ְַך ס ִּפּור י ָׁשָן חֲלֹום רָחֹוק מ ִּכָאן ּפֹוסֵע צַעַד קָטָן עֹו ׂשֶה אֶת ה ַּבִל ְּתִי יְא ֻּמַן מ ִּכָל הָאֲנ ָׁשִים ּובֵין אַלְפֵי ּדֵע ֹות ּפֹוסֵע צַעַד קָטָן נֹו ׂשֵא עֵינָיו אֶל ה ַּבָאֹות ּבִתְעּוזָה ּגְדֹולָה ּבְאֹמֶץ לֵב

וְזֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד זֶה מַתְחִיל ּבַחֲל ֹום

ּו ׁש ְּתֵי עֵינַיִם ּב ֹורְק ֹות וְזֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד זֶה מַתְחִיל ּבַחֲל ֹום

ּו ׁש ְּתֵי עֵינַיִם ּב ֹורְק ֹות וְזֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד זֶה מַתְחִיל ּבַחֲל ֹום

זֶה מַתְחִיל ּבְאֵז ֹור ּב ַּבֶטֶן ׁש ֶּתָמִיד מַמ ְׁשִי ְך לִנ ְׁשֹם זֶה מַתְחִיל מ ִּמ ֶּנִי ּומַמ ְׁשִי ְך אֵלֶי ָך ּגַם זֶה מַתְחִיל ּבְד ִּי ּוק ּבְפַחַד

זֶה מַתְחִיל ּבְאֵז ֹור ּב ַּבֶטֶן ׁש ֶּתָמִיד מַמ ְׁשִי ְך לִנ ְׁשֹם זֶה מַתְחִיל מ ִּמ ֶּנִי ּומַמ ְׁשִי ְך אֵלֶי ָך ּגַם זֶה מַתְחִיל ּבְד ִּי ּוק ּבְפַחַד

זֶה מַתְחִיל ּבְאֵז ֹור ּב ַּבֶטֶן ׁש ֶּתָמִיד מַמ ְׁשִי ְך לִנ ְׁשֹם זֶה מַתְחִיל מ ִּמ ֶּנִי ּומַמ ְׁשִי ְך אֵלֶי ָך ּגַם זֶה מַתְחִיל ּבְד ִּי ּוק ּבְפַחַד

ׁשֶּנ ִּצַח ְּתִי ֹלאמִּזְמַן זֶה מַתְחִיל מ ִּדִמְיֹון ּומַמ ְׁשִי ְך ל ַּמְצִיאּות זֶה הָאֹמֶץ לַהֲפ ְֹך אֶת ה ַּק ְׁשָיִים לְהִז ְּד ַּמְנּות זֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד ּומַמ ְׁשִיְךל ַּמ ַּסָע זֶה מַתְחִיל מֵאָדָם אֶחָד וְעֹובֵרלָאֱנֹו ׁשּות ּכ ֻּל ָּה

ׁשֶּנ ִּצַח ְּתִי ֹלאמִּזְמַן זֶה מַתְחִיל מ ִּדִמְיֹון ּומַמ ְׁשִי ְך ל ַּמְצִיאּות זֶה הָאֹמֶץ לַהֲפ ְֹך אֶת ה ַּק ְׁשָיִים לְהִז ְּד ַּמְנּות זֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד ּומַמ ְׁשִיְךל ַּמ ַּסָע

ׁשֶּנ ִּצַח ְּתִי ֹלאמִּזְמַן זֶה מַתְחִיל מ ִּדִמְיֹון ּומַמ ְׁשִי ְך ל ַּמְצִיאּות זֶה הָאֹמֶץ לַהֲפ ְֹך אֶת ה ַּק ְׁשָיִים לְהִז ְּד ַּמְנּות זֶה מַתְחִיל ּבְצַעַד ּומַמ ְׁשִיְךל ַּמ ַּסָע

זֶה מַתְחִיל מֵאָדָם אֶחָד וְעֹובֵרלָאֱנֹו ׁשּות ּכ ֻּל ָּה

זֶה מַתְחִיל מֵאָדָם אֶחָד וְעֹובֵרלָאֱנֹו ׁשּות ּכ ֻּל ָּה

No roots /alic merton בחר: מיכה ויצמן

שורשים אמורים לתת יציבות וביטחון. לפעמים אדם יכול להרגיש בלי שורשים. ובתקופה זו בחיינו ניראה ששום מקום לא בטוח ובשום מקום אנו לא יכולים להיות בטוחים.

I like digging holes and hiding things inside them When I grow old, I hope I won't forget to find them 'Cause I've got memories and travel like gypsies in the night I build a home and wait for someone to tear it down Then pack it up in boxes, head for the next town running 'Cause I've got memories and travel like gypsies in the night And a thousand times I've seen this road A thousand times I've got no roots, but my home was never on the ground... I've got no roo-oo-oo-oo-oo-oots... I've got no roots, but my home was never on the ground I like standing still, boy, that's just a wishful plan Ask me where I come from, I'll say a different land But I've got memories and travel like gypsies in the night I count gates and numbers, then play the guessing game It's just the place that changes, the rest is still the same But I've got memories and travel like gypsies in the night And a thousand times I've seen this road A thousand times I've got no roots, but my home was never on the ground I like digging holes Hiding things inside them When I grow old I won't forget to find them I like digging holes Hiding things inside them When I grow old I won't forget to find them I've got no roots N o roots I've got no root.. No!

הפיל הכחול שיר לי / מילים ולחן: לירון אטיה

בחר: חנן טובול

בימים שבהם קשה לנשום, חייבים להזכיר לעצמנו. הכל חולף.

ּכ ְׁשֶּזֶה יָבֹוא, אֶל ּתִפְחַד ַּכִי ּגַם לְרַע י ֵׁש סֹוף ּתִהְיֶה ּכְמֹו סֶלַע מּול הָרּוח י ֵׁש עֹולָם אֶחָד ּבַחּוץ וְי ֵׁש ל ְָך עֹולָם אַחֵר ּבָרֹא ׁש ּכ ְׁש ֶּתְק ַּבֵל אֶת זֶה ּתּוכַל לָנּוחַ.

ַא ַּתָה זֹוכֵר אֵי ְך זֶה הָיָה ּכ ְׁשֶהָיִינּו יְלָדִים? אֵי ְך אָז ה ַּלֵב הָיָה רָגּוע ַהֹולְכִים לִג ְֹל ׁש וְאָז ּבָעֶרֶב מְנ ַּגְנִים

הָיִית סֶלַע מּול הָרּוח וְאִם הָיִיתָ... אָז ּתִהְיֶה וְאִם הָיִית אָז ּתִהְיֶה אִם ּכְבָר הָיִיתָ, אָז ּתִהְיֶה.

א ַּתָה מַק ְׁשִיב? ַאֲנִי א ִּת ְָך, ֹלא מ ְׁש ַּנֶה מָה ׁשֶּיָבֹוא

ּבֹוא נ ִּלָחֵם ּבְכָל ה ַּכֹח ּבֹוא נַדְלִיק אֶת הָאֹור וְנַע ֲׂשָה טֹוב עַד ׁשֶּיַעֲלּוה ַּכְתּובִּיֹות אֲנַחְנּו סֶלַע מּול הָרּוחַ.

ּגַם רַע עֹובֵר א ַּתָה ּתִרְאֶה ּגַם רַע עֹובֵר א ַּתָה ּתִרְאֶה

ּגַם רַע עֹובֵר. אַּתָה ּתִרְאֶה.

ה ַּכֹל חֹולֵף.

זה לא כ"כ פשוט להיות כאן ילד מילים: יערה שבו לחן: מירון מינסטר בחרה: שירה כהן

השיר הזה הוא מה שנקרא פסקול ילדותי - אולי השיר שבעייני הכי מייצג אותנו כדור אבל בתוך החברה הישראלית. מה שיפה ועצוב בשיר הזה שהוא שמייצג את הדור שלי, ונכון ורלוונטי גם לדור שהיה פה לפניי וגם לזה שהגיע אחריי, ולצערי גם לדור של ילדיי. כי באמת ובתמים זה לא כלכך פשוט להיות ילד במדינה הזאת. לא פשוט לגדול במציאות של מלחמה, טרור, פחד. כילדים אנחנו מתעמתים עם מצבים שילד לא אמור לפגוש. מצבים שגונבים לנו פיסות של תמימות. במקום שנפחד מהמפלצת שמתחת למיטה אנחנו מפחדים בגיל מוקדם מדי מקולות של צבע אדום, או מאח גדול שהלך לצבא ובמקום שנאבד צעצוע או בובה אהובה אנחנו מאבדים בני אדם. אנחנו ילדים שברגע שיש להם יכולת להבין את המצב, יודעים שיום אחד הם יהיו חיילים וילכו לצבא, ילדים שהשיח האינטליגנטי הראשון שמנהלים איתם הוא על סכסוך ופילוג בין עמים. ילדים שיודעים שכדי לחיות כאן הם צריכים להילחם על הארץ זאת. אבל עם כל הכאב הזה, בתוך המציאות האיומה הזאת, אנחנו רובנו במין דרך לא מוסברת שכזו מאוהבים בארץ הזאת. מאוהבים במה שיש לה להציע, מאוהבים באנשים היפים שצובעים אותה בצבעים כלכך ייחודיים, מאוהבים בהיסטוריה שלה וחולמים על עתיד יפה ובטוח בה. המציאות הזו היא שלנו, היא רק שלנו וייחודית עבורנו. זר לא יבין זאת. לא האמריקאי ולא הבריטי ולא שאר העולם. זה מין "קטע ישראלי" שכזה. שבסופו של דבר אין כמו בארץ. "אנחנו שלנו כאב ושמחה"- זה שלנו עם העצב ועם השמחה והיופי.

זה לא כ"כ פשוט להיות כאן ילד - המשך מילים: יערה שבו לחן:מירון מינסטר

זֶה ֹלא ּכָל ּכ ְָך ּפ ָׁשּוטלִהְיֹות ּכָאןיֶלֶד ל ִׁשְמֹע חֲד ָׁש ֹות ּבְכָל חֲצִי ׁשָעָה לָדַעַת ׁשֶהֵיכָן ׁשֶהּוא עֹוד א ִּמָא מִת ְּפ ַּלֶלֶת ּתִק ְּת ּוק ׁשָע ֹון ה ֹולֵם ּדִמְעָה וְע ֹוד ּדִמְעָה זֶה ֹלא ּכָל ּכ ְָך ּפ ָׁשּוטלִהְיֹות ּכָאןיֶלֶד לִלְמֹד ּבְבֵית ה ַּסֵפֶר עַל ה ַּמִלְחָמֹות זֶה ֹלא ּכָל ּכ ְָך ּפ ָׁשּוטאֲבָל,אֲבָל מ ּול ׁשְמֵי ה ַּתְכֵלֶת אֲנִי יֹודַעַת רַק ׁש ֶּכָאן אֲנִי רֹוצָה לִחְיֹות ּתְכֵלֶת ׁשָמַיִם סָגֹל ׁשֶל ׁשְקִיע ֹות סִירֹות עַל ה ַּמַיִם ּפְרָחִים ּודְמָעֹות ּב ָּתִים לְבָנִים ּג ְׁשָמִים ׁשֶל ּבְרָכָה אֲנַחְנ ּו ׁש ֶּלָנ ּו ּכְאֵב ו ְׂשִמְחָה וְכָאן אֶפ ְׁשָר ּבְיַחַד וְגַם מ ֻּתָר לְחּוד וְכָאן אֲנִי ּבָטּוח ׁש ֶֹּלא ה ַּכֹל אָבּוד וְכָאן אֲנִי יָכֹול לַמְרֹות, לַמְרֹות ה ַּכֹל ּגַם לְחַּי ְֵך ּגַם לַח ֲֹלם וְגַם לִג ְּדֹל. ּתְכֵלֶת ׁשָמַיִם סָגֹל ׁשֶל ׁשְקִיע ֹות סִירֹות עַל ה ַּמַיִם ּפְרָחִים ּודְמָעֹות ּב ָּתִים לְבָנִים ּג ְׁשָמִים ׁשֶל ּבְרָכָה אֲנַחְנ ּו ׁש ֶּלָנ ּו ּכְאֵב ו ְׂשִמְחָה.

שלמה ארצי אנחנו לא צריכים / מילים: אבי קורן לחן: שמואל אימברמן

בחרו: ארנון ונירית ליפשיץ בחרה: ניצן ורדון

נירית וארנון: ״ותן לנו לשוב ולראותו יותר מזה אנחנו לא צריכים״ תחושת הזדהות עמוקה עם משפחות החללים והחטופים.

ניצן ורדון: תמיד השיר ריגש אותי, שיר גם של נוסטלגיה, עכשיו יושב לי בול על המצב. לא נס ליחו, רלוונטי תמיד.

ּכְבָר יָב ְׁשּו עֵינֵינּו מ ִּדְמָעֹות ּופ ִּנּו ּכְבָר נֹותַר א ִּלֵם ּבְלִי קֹול מָה עֹוד נְב ַּק ֵׁש, אֱמֹר מָה עֹוד ּכִמְעַט ּב ִּק ַׁשְנּו לָנּו אֶת ה ַּכֹל אֶתהַּג ֶׁשֶם ּתֵןרַק ּבְע ִּתֹו ּובְאָבִיב ּפָזַר לָנ ּו ּפְרָחִים וְתֵן ׁש ֶּיַחֲזֹר ׁש ּוב לְבֵית ֹו יֹותֵר מִּזֶה אֲנַחְנּו ֹלא צְרִיכִים ּכְבָר ּכָאַבְנּו אֶלֶף צ ַּלָקֹות עָמֹק ּבִפְנִים הִס ְּתַרְנּו אֲנָחָה ּכְבָר יָב ְׁשּו עֵינֵינּו מ ִּלִב ְּכֹות אָמ ּור ׁש ֶּכְבָר עָמַדְנ ּו ּב ַּמִבְחָן אֶתהַּג ֶׁשֶם ּתֵןרַק ּבְע ִּתֹו ּובְאָבִיב ּפָזַר לָנ ּו ּפְרָחִים וְתֵן ל ָּה לִהְיֹות ׁשֵנִית א ִּתֹו יֹותֵר מִּזֶה אֲנַחְנּו ֹלא צְרִיכִים

ּכְבָר ּכ ִּסִינ ּו ּתֵל וְע ֹוד אֶחָד טָמְנּואֶתל ִּבֵנּו ּבֵין ּבְרֹו ׁשִים עֹוד מְעַט ּתִפְרֹץ הָאֲנָחָה קָבַל זֹאת ּכִתְפ ִּלָה מְאֹוד אִי ׁשִית אֶתהַּג ֶׁשֶם ּתֵןרַק ּבְע ִּתֹו ּובְאָבִיב ּפָזַר לָנ ּו ּפְרָחִים וְתֵן לָנּו ל ָׁשּוב וְלִרְאֹותֹו יֹותֵר מִּזֶה אֲנַחְנּו ֹלא צְרִיכִים אֶתהַּג ֶׁשֶם ּתֵןרַק ּבְע ִּתֹו ּובְאָבִיב ּפָזַר לָנ ּו ּפְרָחִים וְתֵן לָנּו ל ָׁשּוב וְלִרְאֹותֹו יֹותֵר מִּזֶה אֲנַחְנּו ֹלא צְרִיכִים

וְתֵן לָנּו ל ָׁשּוב וְלִרְאֹותֹו יֹותֵר מִּזֶה אֲנַחְנּו ֹלא צְרִיכִים

אביתר בנאי עד מחר / מילים ולחן: אביתר בנאי

בחרה: ליאור בוטבול - הוכברג

שמעתי את דנה ספקטור מבצעת אותו לפני כמה שבועות וכל מילה דיברה את התחושות המעורבות, העצב, השמחה, הכאב הפחד הכל יחד.

הָיִינ ּו ּפֹה ּכְבָר קֹדֶם ּבְתַפְקִיד הָפּו ְך הֲלִיכָה מְהִירָה, לְה ַּתִי ׁש אֶת ה ַּגּוף עַד מָחָר עֹוד מְעַט

אָסּור ל ְָך לַח ֲׁשֹב ּכ ְׁשֶא ַּת ּכָל ּכְָךעֲיֵפָה צְאִי לְטִּיּול לָאֹור זְרִיחָה רְחֹוקָה מֵה ַּבַיִת ה ַּׁשְבִיל לַחֲזֹר נִמְחַק הֹולֶכֶת עַל חֶבֶל ּדַק

יֶלֶד רָץ אֵלַי ְִך מְח ַּבֵק אֹות ְָך

ה ַּלֵילֹות אֲר ֻּכִים ּבְלִי לָדַעַת ל ָּמָה ּבֹורַחַת וְאֵין רֹודֵף

יֵׁש ּפִרְצָה ּבָגָדֶר ּבֵין ה ַּגְפָנִים, ּבֵין עִנְבֵי ה ַּכֶרֶם ׁשּועָלִים מְח ַּבְלִים, מְי ַּלְלִים וְנֶעֱלָמִים...

עַד מָחָר עֹוד מְעַט

יֶלֶד רָץ אֵלַי ְִך מְח ַּבֵק אֹות ְָך

נ ַּקִיף אֶת ה ַּפַארְק רַק לְהַפְסִיק לַח ֲׁשֹב אֲנ ָׁשִים עֲיֵפִים רָצִים ּבָרְחֹוב

אפרת גוש לראות את האור / מילים: ברק פלדמן לחן: אסף אמדורסקי

בחרה: קרן בוטבול - הוכברג

לאוקטובר, 7 המילים של השיר כל כך מתארות את התחושות הקשות מאז הטבח ב הרצון לראות את האור כמסר אופטימי ותקווה לתקומה חדשה בין של האזורים שנפגעו ובין של האנשים שהיקר להם מכל כבר לא כאן.

ּכִי רָאִיתִי אֶת ּדַר ְּכִי נֶעֱלֶמֶת ּבְיַעַר סָבּו ְך, ּבֵין קִירֹות חֳר ָׁשִים ּובְתֹו ְך הָאֲדָמָה ה ַּמְד ַּמֶמֶת ַרַגְלִי נִנְעֲצּו, ה ִּכּו ׁשָר ָׁשִים

אֹומְרִים ה ַּׁשָמַיִם ּכְח ֻּלִים מֵעָלֵינּו מְלֵאִים ּבְאֹורֹות אּולַי יֹום אֶחָד אּוכַל ּגַם אֲנִי לִרְאֹות לִרְאֹות...

ּולְרֶגַע יָכֹל ְּתִי ל ִׁשְמֹע ַעָלִים מְל ַּמְדִים ׁשִירָתָם וְרָצִיתִי לַעֲל ֹות ּגָב ֹו ּה לִפְרֹח א ִּתָם

וְנָפַל ְּתִי לָאָרֶץ, ּב ְׁשֶקֶט עָצַמ ְּתִי עֵינַי, אָטַמ ְּתִי ל ִּבִי וְהִר ְּג ַׁש ְּתִי אֵי ְך אֲנִי מִת ְּפָרֶקֶת ַמ ִּכָל ּכַאֲבִי, מ ִּכָל ּבְדִיד ּותִי ּולְרֶגַע יָכֹל ְּתִי לִבְרֹח ַּכְּנֹוצָהעַל ּכְנָפָה ׁשֶלצ ִּפֹור וְהִצְלַח ְּתִי לַעֲל ֹות ּגָב ֹו ּה

ה ִּכַר ְּתִי ט ִּפֹותָיו ׁשֶל ה ַּג ֶׁשֶם נִקְוֹות ּבְתֹוכִי, יֹורְדֹות מ ִּתַח ְּתַי וְהָרּוח קָרָה וְנֹוא ֶׁשֶת ַהִק ְּפִיאָה אֹותִי, ה ַּכְבִידָה עָלַי

לִרְאֹות אֶת הָאֹור לִרְאֹות אֶת הָאֹור

ּולְרֶגַע יָכֹל ְּתִי לִנ ְּגֹע ַּבִקְצֵה ה ַּכְאֵב הָאָפֹר וְרָצִיתִי לַעֲל ֹות ּגָב ֹו ּה לִרְאֹות אֶת הָאֹור לִרְאֹות אֶת הָאֹור

חווה אלברשטיין ואריק סיני שוב / מילים: דפנה עבר הדני לחן: שמוליק קראוס

בחרה: ליזי מיגדשאייב

חושבת על הרגע שאחרי חזרתם של החטופים. אמן שיחזרו כולם בשלום ולא נצטרך (!) יותר מדקה להתרגל אליהם שוב.

וְרַק אִם נִרְצֶה נִהְיֶה ּפֹה ּגַם מָחָר ֹלא נִתְנ ַּצֵל ּכָעֵת זֶה ֹלא נִרְאֶה ח ָׁשּוב ּתְנִי לִי ּד ַּקָה לְהִתְר ַּגֵל אֵלַי ְִך ׁשּוב חָזַרְּת ּפִתְאֹום

חָזַרְּת ּפִתְאֹום הִּנֵהא ַּתָה ּבַּבַיִת ּתֵן לִי רַק ּד ַּקָה לִנ ְׁשֹם ּבָאתלִי ּכָל ּכ ְָך, ּכָל ּכ ְָך ּפִתְאֹום הָיָה לִי ק ָׁשֶה אֲנִי ֹלא מִתְל ֹונֶנֶת ּכִי אֲנִי יֹודַעַת ש ּגַם ל ְָך הָיָה ו ַּדַאי ֹלא קַל אִם, אִם רַק וְרַק אִם ּתִרְצֶה נַמ ְׁשִי ְך ּפֹה ּגַם מָחָר ֹלא נִתְנ ַּצֵל ּתִרְאֶה, ּכָעֵת זֶה ֹלא ח ָׁש ּוב ּתֵן לִי ּד ַּקָה לְהִתְר ַּגֵל אֵלֶי ָך ׁשּוב חָזַרְּתִי ּפִתְאֹום ה ִּנֵה אֲנִי ּב ַּבַיִת ּתְנִי לִי רַק ּד ַּקָה לִנ ְׁשֹם ּבָאתִיל ְָך ּכָל ּכ ְָך, ּכָל ּכ ְָך ּפִתְאֹום הָיָה ל ְָך ק ָׁשֶה

הִּנֵהא ַּתָה ּבַּבַיִת ּתֵן לִי לְה ַּבִיט ּב ְָך ּבֵין עֵינֶי ָך צָצּו ׁשְנֵי קְמָטִים אַדְלִיק ּתַ'תְנּור ּתִרְאִי יִהְיֶה ּבְסֵדֶר ּבֹואִי ֹלא נְד ַּבֵר עַכ ְׁשָו

עֹוד יָבֹוא הַּזְמַן לַהֶס ְּבֵרִים אִם, אִם רַק ( ּכֵן, אִם רַק) וְרַק אִם ּתִרְצִי (רַק אִם ּתִרְצֶה)

נַמ ְׁשִי ְך ּפֹה ּגַם מָחָר ֹלא נִתְנ ַּצֵל ( ֹלא, ֹלא) ּכָעֵת זֶה ֹלא נִרְאֶה ח ָׁשּוב

ּתֵן לִי ּד ַּקָה לְהִתְר ַּגֵל אֵלֶי ָך ׁשּוב ּתְנִי לִי ּד ַּקָה לְהִתְר ַּגֵל אֵלַי ְִך ׁשּוב ּתֵן לִי ּד ַּקָה לְהִתְר ַּגֵל אֵלֶי ָך ׁשּוב

וְא ַּת ֹלא מִתְל ֹונֶנֶת א ַּת הֲרֵי יֹודַעַת ש ׁש ֶּגַם לִי הָיָה ו ַּדַאי ֹלא קַל אִם, אִם רַק

גיא מזיג אנחנו / מילים ולחן: גיא מזיג

בחר: גדעון בן-אריה

מחובר ואמיתי .

(מִי יִז ְּכֹר לָנּו) ׁשִיר נְד ּודִים ׁש ֶּכָתַבְנ ּו ּכָל ה ַּׁשְבִילִים ׁשֶעָזַבְנ ּו ּבְרִית ע ֹולָמִים ׁש ֶּׁשָכַחְנ ּו וְהָאַחִים וְה ַּפְרָחִים ׁשֶה ִּנַחְנ ּו ׁשִיר נְד ּודִים ׁש ֶּכָתַבְנ ּו ּכָל ה ַּׁשְבִילִים ׁשֶעָזַבְנ ּו ּבְרִית ע ֹולָמִים ׁש ֶּׁשָכַחְנ ּו וְהַּפְרָחִים ׁשֶהִּנַחְנּו ׁשִיר נְע ּורִים ׁשֶאָהַבְנ ּו ּכָל ה ַּפְצָעִים ׁש ֶּכָאַבְנ ּו הַ"ּתְהִּלָה" ׁשֶּקָצַרְנּו וְה ַּמ ִּלָה ׁש ֶּכְבָר ׁשָנִים ֹלא אָמַרְנ ּו אֲנַחְנּו!

הֵיי מִי יִהְיֶה ּפֹה ּב ַּי ֹום ׁשֶאַחֲרֵי סֹוף הַחֲלֹום ו ְׁשִבְרֹו ה ַּקֵהֶה מָה ׁשֶהָיָה וְי ֹותֵר ֹלא יִהְיֶה מָה? מָה י ִּׁשָאֵר אַחֲרֵי מִלְחָמָה? ּבַיִת וְעֵץ עַל אֹות ָּה אֲדָמָה ׁש ֶּמ ִּלְב ַּד ָּה ֹלא נִמְצָא נֶחָמָה (רַק) ׁשִיר נְד ּודִים ׁש ֶּכָתַבְנ ּו ּכָל ה ַּׁשְבִילִים ׁשֶעָזַבְנ ּו ּבְרִית ע ֹולָמִים ׁש ֶּׁשָכַחְנ ּו וְהָאַחִים וְה ַּפְרָחִים ׁשֶה ִּנַחְנ ּו ּכָאן ּכָאן ה ַּנִיצֹוץ הָרִא ׁשֹון ּכְבָר הֻטְמַן זֶה ׁש ֶּנִמְצָא ּבְכ ֻּלָנ ּו מ ִּזְמַן זֶה ׁש ֶֹּלא לְכ ֻּלָנּו מּובָן

ה ַּלֵב נ ִּׂשָא לְאָן ׁשֶהָרּוח נֹו ׁשֶב רַק ה ַּתִקְוָה יְכֹולָה לְקָרֵב אֶת הֶחָבֵר ׁשֶהָפ ְַך לְאֹויֵב

פאר טסי אחרי הנצח / ָמילים ולחן: איתן דרמון

בחרה: בילי שריקר

שיר שמתאר געגוע, לאהובה, אבל געגוע הוא לאהובים מכל המעגלים שלנו, לא בהכרח רומנטי.

ּכ ְׁש ֶּבָאת אֵלַי ּבַחֲל ֹום ּבְא ֹור ׁשֶעַל נֹעַם ּפָנֶי ָך רָאִיתִי ׁש ֶּט ֹוב ׁש ֶּמָצָאת מָק ֹום עַד אַחֲרֵי ה ַּנֵצַח עַד לִפְנֵי ה ַּכֹל נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף ַזְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף עַד קַצְוֹות הָרּוח עַד יְכ ַּבֶה הָאֹור נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף זְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף עַד אַחֲרֵי ה ַּנֵצַח עַד לִפְנֵי ה ַּכֹל נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף ַזְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף עַד קַצְוֹות הָרּוח עַד יְכ ַּבֶה הָאֹור נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף זְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף.

זֹוכֶרֶת ּדְבָרִים ׁשֶאָמַרְּת ַּכְמֹו יָם ׁשֶּזֹוכֵר אֶת הַחֹוף ּג ַּלִים מְג ַּלִים אֶת הָרּוח ּכְמֹו ׁשֶה ַּלֵב יְג ַּלֶה מַכְאֹוב ה ַּלַיְלָה מֵעִיר אֶת ה ַּבֹקֶר ַׁש ֶּמֵעִיר אֹותִי מ ִּמ ִּטָתִי וְאֵי ְך ּכְבָר אּוכַל עֹוד לִבְרֹח מִּזִכְרֹונ ְָךאֶל ׁשְפִּיּותִי עַד אַחֲרֵי ה ַּנֵצַח עַד לִפְנֵי ה ַּכֹל נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף ַזְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף עַד קַצְוֹות הָרּוח עַד יְכ ַּבֶה הָאֹור נִּפָגֵׁש ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף זְמַן הּוא יָם א ְַך ֹלא הַחֹוף ּתִרְאֶה ּבַּסֹוף ּכ ֹוכָב ׁש ּוב נָפַל ּב ַּׁשָמַיִם ּומִי ׁשֶהּו ּב ִּק ֵׁשמ ִׁשְאָלָה ה ַּׁשֶמ ֶׁש ט ֹובַעַת ּבְמַיִם ּכְמ ֹו ׁשֶאֲנִי ט ֹובַעַת ּב ְָך ֹלא ּתֵדַע אֵי ְך ׂשָמַח ְּתִי ּב ַּלַיְלָה

Remembering / Avishai Cohen

בחר: גיא יקותיאל

בדרך כלל אני מעדיף מוזיקה עם מילים, אבל בתקופה שבה לפעמים מילים מתקשות לבטא, דווקא פיסת המוזיקה הזו של אבישי כהן, העצובה והיפה והמחזקת - מלווה אותי. לזכור את מה שקרה. ולא לשכוח גם שאנחנו עם הנצח, על כל מה שעברנו ושנעבור. עם ישראל חי.

זהו-זה בביצוע שירת הנודד (היי ציוניוני הדרך) / מילים: אהרון אשמן לחן: מרדכי זעירא

בחר: לומי שמיר

זה היה ההמנון של השכבה שלי בצופים בחיפה בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת.

הֵי, צִּיֹונְיֹונֵי ה ַּדֶר ְֶך, אֲבָנִים לְבַנ ְּב ַּנֹות, ט ֹוב ל ָׁש ּוט, ּתַרְמִיל עַל ׁשֶכֶם אֶי ּבְלִי אֵן הַרְחֵק לִנ ְּדֹד. ( - מּו ׁשָר: אֶל ּבְלִי אֵן הַרְחֵק לִנ ְּדֹד)

ּבֵין אַּיֶלֶת ּומְטּולָה, ׁשָם עָיַפ ְּתִי וְא ֵׁשֵב. ּפֶרַח חֵן לִקְטֹף חָפַצ ְּתִי וְנִנְעַץ לִי קֹוץ ּב ַּלֵב.

הַי צִּיֹונְיֹונֵי ה ַּדֶר ְֶך... אֶת הַּיְקּום ּפִתְאֹום, לְפֶתַע, עַרְפ ִּלִים הֵלִיטּו לּוט. ּתְכֹל מֶרְחָב ּגָזְלּו מ ִּמ ֶּנִי ׁש ְּתֵי עֵינַיִם ּכְח ֻּל ֹות. הַי צִּיֹונְיֹונֵי ה ַּדֶר ְֶך... ּבֵין אַּיֶלֶת ּומְטּולָה ּתַרְמִילֵי נָפַל ּבְגַיְא, יָדרַּכָה ׁשָם ּבְלֵילח ֹׁשְֶך ּגָזְזָה מַחְלְפֹותַי.

הֵי, צִּיֹונְיֹונֵי ה ַּדֶר ְֶך, אֲבָנִים לְבַנ ְּב ַּנֹות, ֹלא אֵצֵא עֹוד, ֹלא אַפְלִיג ָּה ( - מּו ׁשָר: ֹלא אֵצֵא עֹוד, ֹלא א ֲׁשּוט ָּה) אֶל ּבְלִי אֵן הַרְחֵק לִנ ְּדֹד.

חווה אלברשטיין האמנם / מילים: לאה גולדברג לחן: חיים ברקני

בחר: יואב בילר

השאלה המנקרת - האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד. והתקווה שנחזור אי פעם ל "יום קטנות" - כאחד הדשאים כאחד האדם.

ה ַּׂשְרֵפ ֹות ּב ַּדְרָכִים ׁש ֶּסָמְר ּו מֵאֵימָה ּומ ִּדָם ּובְי ֹׁשֶר לֵבָב ׁשּוב ּתִהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת ּכְאַחַד ה ַּד ְׁשָאִים ּכְאַחַד הָאָדָם

הַאָמְנָם עֹוד יָבֹואּו יָמִים ּבִסְלִיחָה ּובַחֶסֶד וְתֵלְכִי ּב ַּׂשָדֶה וְתֵלְכִי ּב ֹו ּכְהֵל ְֶך ה ַּתָם

ּומַח ְׂשֹוף ּכַף רַגְל ְָך יְל ַּטֵף ּבַעֲלֵי הָאַס ְּפֶסֶת א ֹו ׁש ִּלְפֵי ׁש ִּבֳלִים יִדְקְר ּו ְך וְתִמ ְּתַק ּדְקִירָתָם

ַוְנ ָׁשַמ ְּת אֶת רֵיחֹו ׁשֶל ה ַּתֶלֶם נ ְׁשֹם וְרָגּוע וְרָאִית אֶת ה ַּׁשֶמ ֶׁש ּבִרְאִי ה ַּׁשְלּולִית הַּזָהֹב ַּופ ְׁשּוטִים ה ַּדְבָרִים וְחַּיִים ּומ ֻּתָר ּבָם לִנ ְּגֹע ּומ ֻּתָר, ּומ ֻּתָר ּומ ֻּתָר ּומ ֻּתָר לֶאֱהֹב.

אֹו מָטָר י ַּׂשִיג ְֶך ּבַעֲדַת ט ִּפֹותָיו ה ַּדֹופֶקֶת

עַל ּכְתֵפַי ְִך חָז ְֶך צַּוָאר ְֶך וְרֹא ׁש ְֵך רַעֲנָן וְתֵלְכִי ּב ַּׂשָדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב ּב ְָך ה ַּׁשֶקֶט ּכְא ֹור ּב ְׁש ּולֵי הֶעָנָן

ַוְנ ָׁשַמ ְּת אֶת רֵיחֹו ׁשֶל ה ַּתֶלֶם נ ְׁשֹם וְרָגּוע וְרָאִית אֶת ה ַּׁשֶמ ֶׁש ּבִרְאִי ה ַּׁשְלּולִית הַּזָהֹב ַּופ ְׁשּוטִים ה ַּדְבָרִים וְחַּיִים ּומ ֻּתָר ּבָם לִנ ְּגֹע ּומ ֻּתָר, ּומ ֻּתָר ּומ ֻּתָר ּומ ֻּתָר לֶאֱהֹב

אַּת ּתֵלְכִי ּב ַּׂשָדֶה לְב ַּד ְֵך ֹלא נִצְרֶבֶת ּבְלַהַט

בביצוע רונה קינן מיהו המיילל ברוח / מילים: יעקב אורלנד לחן: עממי רוסי

בחרה: ניצן בילר

כי הוא מתאים למצב הרוח, כי הוא מלווה היטב את הדמעות הזולגות מעצמן.

מִיה ּו ה ַּמְי ַּלֵל ּבָר ּוחַ, ַוְהָרּוח ּבֹו? מִיהּו ׁשֶהִׁשְאִיר ּפָתּוח אֶת חַדְרֵי ל ִּבֹו? וְאּולַי אּולַי זֶה ּכֶלֶב נָד עַל ה ַּדְרָכִים ּכִי ּתָמִיד ּבַּלַיְלָה ּדָלַף הַּכְלָבִים ּבֹוכִים וְאּולַי זֹאת הָר ַּכֶבֶת ׁשָם ּבָעֲרָבָה ׁש ֶּלָקְחָה מִן הָאֹוהֶבֶת אֶת מֵאַהֲבָה וְאּולַי אּולַי זֶה יֶלֶד ׁש ֶּנֹולַד עָצּוב. ּכִי הָיְתָה לֹו אֵם אֻמְלֶל ֶּתְ, ַוְהָלְכָה ּבְלִי ׁשּוב. מִיהּוה ַּמְי ַּלֵל ּבָרּוח ַּובְקֹולֹו ה ַּׁשָכּול? מִי ה ַּמִת ְּפ ַּלֵל לָנּוח וְאֵינֹו יָכֹול? זֶה ׁשִיר ּבֶכִי זֶה ׁשִיר ּבְכִי ׁש ֶּׁשָרִים ּכֻּלָם ּכ ְָך זֹולֵג עַל ה ַּלֶחִי עֶצֶב הָעֹולָם

NOW AND THEN / The beatles The song was originally written by John Lennon

בחר: מתן גולדשטיין

פתאום משום מקום צץ שיר של הביטלס שמזכיר תקופות תמימות יותר ומאוד מרגש.

One, two, three I know it's true It's all because of you And if I make it through It's all because of you And now and then If we must start again Well, we will know for sure That I will love you Now and then I miss you Oh, now and then I want you to be there for me Always to return to me I know it's true It's all because of you And if you go away I know you'll never stay Now and then I miss you Oh, now and then I want you to be there for me I know it's true It's all because of you And if I make it through It's all because of you

גידי גוב אין עוד יום / מילים ולחן: צוף פילוסוף

בחרה: נטע בכר

"השיר פשוט מתאר את כל המצב משישי שלפני המלחמה שבה עוד שמחנו וחגגנו. ילדים היו עוד ילדים תמימים, ועד היום שבו הכל השתנה וקיבל משמעות אחרת , שונה וחזקה יותר.

וַאֲנִי חֹו ׁשֵב עַכ ְׁשָו ׁשֶאֶפ ְׁשָר וְזֶה ה ַּסְתָו - הָאַחֲרֹון.

סְתָו ּבָרְח ֹוב ֹות ע ֹובֵר רּוח עֶרֶב מְפַּזֵר ׁש ַּלֶכֶת

יְלָדִים ּבְאֹור ׁשְקִיעָה מִפְרָקִים ּבְח ֹוף טִירָה הַּקַיִץ ּתַם ּובֵין ּכָל מַרְאֹות ה ַּתֹם ׁשָם ּבָאֹפֶק ה ַּכָתֹם, סֹופָה רֹועֶמֶת

ּכִי אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה זֶה מָה ׁשֶא ַּת אֹומֶרֶת אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה ּתָמִיד יָדַע ְּת ׁש ֶּכְבָר אֵין מָקֹום לְאַהֲבָה וְא ַּת ֹלא מְו ַּתֶרֶת עַל ּכָל י ֹום, וְעַל ּכָל ּד ַּקָה ּכִי אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה וְאֵין סִימָן ל ַּק ֶׁשֶת אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה ּתָמִיד ייָדַע ְּת ׁש ֶּכְבָר אֵין מָקֹום לְאַהֲבָה וְא ַּת ֹלא מִתְחָרֶטֶת עַל ּכָל י ֹום, וְעַל ּכָל ּד ַּקָה אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה אֵין עֹוד יֹום, ּתָמִיד יָדַע ְּת אֵין מָקֹום לָאַהֲבָה אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה.

מ ַּׁשֶהּו אָפֵל וְקַר מִתְל ַּקֵח וְנ ִׁש ְּבַר ּכְבָר מְאֻחָר

ּכִי אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה זֶה מָה ׁשֶא ַּת אֹומֶרֶת אֵין עֹוד יֹום, אֵין עֹוד ּד ַּקָה ּתָמִיד יָדַע ְּת ׁש ֶּכְבָר אֵין מָקֹום לְאַהֲבָה וְא ַּת ֹלא מְו ַּתֶרֶת עַל ּכָל י ֹום, וְעַל ּכָל ּד ַּקָה עֲנָנִים ׁשֶל מִלְחָמָה מִתְקָרְבִים ּבְקֹול אֵימָה וְרַעַם צ ִּפֹורִים עָפֹות מַהֵר מְח ַּפ ְׂשֹות מָקֹום אַחֵר - לְהִס ְּת ַּתֵר וְרַק עָנָן אֶחָד לָבָן מְב ַּק ֵׁש לִמְצֹא סִימָן ל ַּק ֶׁשֶת

אביתר בנאי יש לי סיכוי / ַמילים ולחן: אביתר בנאי

בחר: גל רסולי

כי אין לנו סיכוי.

ַי ֵׁש לִי ס ִּכּוי לְה ִּנָצֵל אֲנִי יֹודֵע אֲנִי אּוכַל לְהִתְעֹורֵר לְהִת ְּפ ַּכֵח אֲנִי אּוכַל עֹוד לְד ַּבֵר ּבָאַהֲבָה עַל עַצְמִי וְעַל הָעִיר וְעַל א ִּׁשָה ַּכְבָר עַכ ְׁשָו אֲנִי ּפָח ֹות ּכ ֹועֵס וְגַל ׁשֶקֶט ׁשֶל רֶג ֶׁש מִת ְּפ ַּקֵע א ִּמָא ׁשָרָה לָבָן ּב ַּלַיְלָה א ִּמָא ּכָאן לְיָד ְָך ּכָל ה ַּזְמַן אֲנִי מַר ְּגִי ׁש ׁש ֶּמ ַּׁשֶהּו מ ִׁש ְּת ַּנֶה הָעֲיֵפּות ּתַח ְֹלף הָאֹור יַעֲלֶה וְאָז א ַּכִיר אֹות ְָך י ַּקִירָתִי ַּומִּיָד ּת ַּכִירִי אֶת אֹותִי

ּתָמִיד ּפָחַד ְּתִי לְה ִׁש ְּת ַּגֵע ׁשֶה ַּלֵב יִק ְּפָא וְיִתְרֹוקֵן

אֲבָל עַכ ְׁשָו ּכְמ ֹו ׁשֶאֲנִי י ֹו ׁשֵב י ֵׁש לִי ס ִּכּוי לְה ִּנָצֵל אֲנִי חֹו ׁשֵב

יסמין מועלם יהיה טוב / רפלד מילים: יסמין מועלם לחן: יסמין מועלם, מאור שושן וטהר שפי

בחרה: בוירסקי שני

שיר עם תקווה לעתיד טוב יותר.

ה ַּפְרָחִים י ָׁשּובּו לִפְרֹח ּתִרְאֶה ׁש ֶּיִהְיֶה ט ֹוב יִהְיֶה טֹוב ּגַם אִם י ֵׁש עֹוד ּדֶר ְֶך לַעֲבֹר ּב ַּסֹוף יִהְיֶה ַיִהְיֶה טֹוב ה ַּפְרָחִים י ָׁשּובּו לִפְרֹח ּתִרְאֶה ׁש ֶּיִהְיֶה ט ֹוב יִהְיֶה טֹוב ּגַם מ ִּתֹו ְך הַח ֹׁש ְֶך י ִּדָלֵק הָאֹור (אֲנִי ּבֶטַח ֹלא א ֶּקַח אֶת זֶה לְאַט א ַּתָה ּבֶטַח ֹלא ּתַחֲזִיק אֶתזֶה נֶג ְּדִי וְזֶה ּבֶטַח טֹוב מ ִּדַי וְעֹוד מְעַט יִקְרֶה מ ַּׁשֶהּו, ּבָטּוח זֶה ֹלא אֲמ ִּתִי אִם יִקְרֶה ל ְָך מ ַּׁשֶהּו אֲנִי מ ִׁש ְּת ַּגַעַת אִם יִקְרֶה ל ְָך מ ַּׁשֶהּו זֶה ה ַּסֹוף ׁש ֶּלִי אִם יִקְרֶה ל ְָך מ ַּׁשֶהּו אֲנִי מ ִׁש ְּת ַּגַעַת אִם יִקְרֶה ל ְָך מ ַּׁשֶהּו זֶהה ַּסֹוף ׁש ֶּלִי).

ה ַּפְרָחִים י ָׁשּובּו לִפְרֹח ּתִרְאֶה ׁש ֶּיִהְיֶה ט ֹוב יִהְיֶה טֹוב ּגַם מ ִּתֹו ְך הַח ֹׁש ְֶך י ִּדָלֵק הָאֹור ּב ַּסֹוף זֶה רַק אֲנַחְנּו ּבַחֶדֶר מָה עָבַרְנ ּו ּב ַּׁשָנָה זֶה ּכְמ ֹו ע ֶׂשֶר ֹלא זֶה ֹלא ּב ַּמ ִּלִים זֶה ה ַּתֶדֶר נ ִּסִיתִי לַע ֲׂשֹות לָנּו סֵדֶר לִפְעָמִים רֹואִים רַק אֶת ה ַּסֶדֶק נִמְצָא אֶת ה ַּדֶר ְֶך ּבְלִי נֶדֶר הַּזְמַן טָס ּכָל ּכ ְָך מַהֵר אֲנַחְנּו ּבֶטַח ֹלא נִז ְּכֹר אֶת מָה ׁשֶאֵין רַק מָה ׁש ֶּכֵן אֶפ ְׁשָר לַעֲזֹב אֶת הָעִיר נָסַע עַל ה ַּכְבִי ׁש ה ַּמָהִיר הֶעָתִיד ּתָמִיד מַזְהִיר ֹלא צָרִי ְך ּכְל ּום רַק אֲוִיר נִמְצָא אֵיזֶה אֹהֶל ׁשָבּור נִחְיֶה ׁשָם ּכְאִּלּו ּבָרּור ׁש ֶּמְד ֻּבָר ּבְאַרְמ ֹון רַק ּתִז ְּכֹר

ּב ַּסֹוף זֶה רַק אֲנִי וְא ַּתָה ּפֹה ּבְסֹוףהַּיֹום ּב ְׁשֶקֶט ּבָאֹוטֹו הַחֲד ָׁשֹות עָבְרּו לְיַד הָאֹזֶן וְאָמַרְנּו ּתֹודָה עַל עֹוד יֹום ֹלא מְנ ַּסִים לִכ ְּב ֹׁש אֶת הָעֹולָם רַק לְנ ַּקֹות אֶת ה ַּלֵב מֵהָאָבָק ע ֹוצְרִים ּבְצַד ה ַּדֶר ְֶך מִס ְּת ַּכֵל לִי ּבָעֵינַיִם ּכ ְׁשֶאֲנִי אֹומֶרֶת ּגַם אִם י ִּׂשָרֵף ה ַּכֶסֶף נ ֵׁשֵב וְנִצְחַק ּב ַּמִר ְּפֶסֶת אֲנִי וְא ַּתָה וְה ַּׁשֶקֶט ֹלא צָרִי ְך ּכְל ּום קֶרֶן ׁשֶמֶׁש ּגַם אִם י ִּקַח לָנּו זְמַן ּתִרְאֶה ׁשֶה ַּכֹל מְכ ֻּוָן נ ֵׁשֵב מ ִּסָבִיב ל ַּׁשֻלְחָן מַבְטִיחָה ש ּב ַּסֹוף יִהְיֶה ַיִהְיֶה טֹוב ה ַּפְרָחִים י ָׁשּובּו לִפְרֹח ּתִרְאֶה ׁש ֶּיִהְיֶה ט ֹוב יִהְיֶה טֹוב ּגַם אִם י ֵׁש עֹוד ּדֶר ְֶך לַעֲבֹר

ׁש ֶּב ַּסֹוף יִהְיֶה ַיִהְיֶה טֹוב

ּב ַּסֹוף יִהְיֶה ַיִהְיֶה טֹוב

שלומי שבן נורי / מילים ולחן: שלומי שבן

מדבר על הכוח שהילדים נותנים לנו בתקופה הזאת. בחרה: נגה נבו

ׁש ֶּל ְָך עַכ ְׁשָו וְאִם עָצַמ ְּתִי אֶת עֵינַי ּכ ְׁש ֶּכָאַב נ ִּסִיתִי לְה ַּבִיט ּב ְָך רָצִיתִי לְב ַּק ֵׁש סְלִיחָה הַאִם ׁשָמַעְּתָ? ַמֵאָז ׁש ֶּבָאת לָע ֹולָם ה ּוא קְצָת ּפָח ֹות ּבָט ּוח אֲמ ִּתִי ּומ ְׁשֻּגָע א ַּתָה צֹודֵק, זֶה ֹלא ס ִּפּור אֲבָל אּולַי זֶה מ ַּׁשֶהּו ׁשֶח ָׁשּובלִי ׁש ֶּתֵדַע ּכ ְׁשֶאֲנַחְנּו יַחַד אֵין חִּיּו ְך נָדִיב מַס ְּפִיק אֵין מ ַּגָע עָדִין מִּיָדִי אֲנִי ׁש ֹומֵר עָלֶי ָך וְא ַּתָה ׁש ֹומֵר עָלַי ַמֵאָז ׁש ֶּבָאת לָע ֹולָם ה ּוא קְצָת ּפָח ֹות ּבָט ּוח אֲמ ִּתִי ּומ ְׁשֻּגָע א ַּתָה צֹודֵק, זֶה ֹלא ס ִּפּור אֲבָל אּולַי זֶה מ ַּׁשֶהּו ׁשֶח ָׁשּובלִי ׁש ֶּתֵדַע ּכ ְׁשֶאֲנַחְנּו יַחַד אֵין חִּיּו ְך נָדִיב מַס ְּפִיק אֵין מ ַּגָע עָדִין מִּיָדִי

אַל ּתִבְרַח לְאָן ּבְעֶצֶם א ַּתָה מְמַהֵר ּכָל ּכ ְָך? ׁשֵב א ִּתִי עֹוד רֶגַע י ֵׁש לִי ּב ִׁשְבִיל ְָך ס ִּפּור א ַּבָא ֹלא מַבְטִיח סְתָם ס ִּפּור ּכָזֶהעֹוד ֹלא ׁשָמַע ְּת מֵעֹולָם עַל הַּיֹום ּבֹו ה ַּמ ִּלִים יָצְאּו מ ִּדַע ְּתָן וְכָל מָה ׁשֶח ָׁשַבְנ ּו הִס ְּתַחְרֵר וְנֶעֱלָם אֵיתָן הַאִם ׁשָמַעְּתָ? ַמֵאָז ׁש ֶּבָאת לָע ֹולָם ה ּוא קְצָת ּפָח ֹות ּבָט ּוח וַאֲמ ִּתִי ּומ ְׁשֻּגָע א ַּתָה צֹודֵק, זֶה ֹלא ס ִּפּור אֲבָל אּולַי זֶה מ ַּׁשֶהּו

ׁשֶרָצִיתִי ׁשֶּתֵדַע ּכ ְׁשֶאֲנַחְנּו יַחַד אֵין חִּיּו ְך נָדִיב מַס ְּפִיק אֵין מ ַּגָע עָדִין מִּיָדִי

אֲנִי ׁש ֹומֵר עָלֶי ָך וְא ַּתָה ׁש ֹומֵר עָלַי אַל ּתִבְרַח הָעֶרֶב ּבְחַּלֹון ּבָהִיר ּומְסֻּבְָך ה ַּכֹל הֹול ְֵך ּומִתְרַחֵק ה ַּכֹל הֹול ְֵך ּובָא הַּזַעַם, וְהָעֲדִינּות, הָעֶצֶב וְהָאַהֲבָה

אֲנִי ׁש ֹומֵר עָלֶי ָך וְא ַּתָה ׁש ֹומֵר עָלַי

עמיר בניון יחד עם "זהו זה" כשאת עצובה / מילים ולחן: עמיר בניון

שיר שנוגע עמוק עמוק, מרגש (דמעות וצמרמורת) ומצליח לשחרר משהו בפנים. בחרה: שולי מוסקוביץ

אִם רַק ּתְח ַּיְכִי אֲפִּלּו ּגַם ּכ ְׁשֶאֵיןלְָך אֲנִי אֶדְהַר עַל ּדֶר ְֶך אֲנִי אֶהְיֶה לְמֶל ְֶך אִם רַק ּתְח ַּיְכִי. ּכָל צָרֹותִי יֵעָלְמּו ּבְרֶגַע א ָׁשְרִי י ָׁשּוב לְפֶתַע ו ְֹלא אֶרְאֶה ּדִמְע ֹותַי ְִך

ּכ ְׁשֶא ַּת עֲצּובָה ּגַם לִי ּפִתְא ֹום ַאֵין ח ֵׁשֶק

לִהְי ֹות י ֹותֵר ׂשָמֵח אִם ּבְל ִּב ְֵך י ֵׁש אֶבֶן ׁשֶאֶת ׁשַלְוָתְך חָדְרָה. ַאֶל מּול ע ִּצֶב ְְך ַאֲנִי מ ֻּנָח ׂשָר ּוע ַּכֹואֵב ו ְֹלא רָגּוע וְל ִּבִי נִחּומִים ל ְְך ׁשֹולֵח

אִם רַק ּתְח ַּיְכִי אִם רַק ּתְח ַּיְכִי.

ּכ ְׁשֶא ַּת עֲצּובָה ּכ ְׁשֶא ַּת עֲצּובָה.

ּב ַּצָבָא הֲכִי חָזָק ׁש ֶּבָעֹולָם... ּכָל צָרֹותִי יֵעָלְמּו ּבְרֶגַע א ָׁשְרִי י ָׁשּוב לְפֶתַע ו ְֹלא אֶרְאֶה ּדִמְע ֹותַי ְִך

ּב ַּצָבָא הֲכִי חָזָק ׁש ֶּבָעֹולָם א ֶּלָחֵם לְמַעַנ ְָך אֶת ה ַּתִקְוָה הָאֲמ ִּתִית ׁש ֶּבְחַּיַי ׁשֹואֵב אֲנִי מ ִּמ ְָך ּבְב ַּק ָׁשָה, לְעֹולָם הַי מְחַּיֶכֶת

אִם רַק ּתְח ַּיְכִי אִם רַק ּתְח ַּיְכִי.

ּב ַּצָבָא הֲכִי חָזָק ׁש ֶּבָעֹולָם...

ּכִי ּכ ְׁשֶא ַּתנֵעֵצֶב ְּת אֲנִי ּכְמ ֹו ֹלא ק ַּיָם.

טדי נגוסה צריך קצת /

לחן: איתמר ציגלר

מילים: טדי נגוסה

בחר: אריק ריבקין

עושה כיף כיף כיף

צָרִי ְך קְצָת חֹפ ֶׁש צָרִי ְך ל ְׁשַחְרֵר קְצָת צָרִי ְך ל ַׁשֵבֶת

צָרִי ְך לְד ַּבֵר קְצָת צָרִי ְך קְצָת... רֶגַע וְעֹוד קְצָת וְאּולַי ּבְעֶצֶם י ֵׁש לִי אֶת ה ַּכֹל ּכְבָר.

ה ַּס ִּבּוב הַּזֶה נָכֹון, ּבְדִּיּוק לְפִי ה ַּׁשָעֹון ׂשִים לֵב לָרּוח ה ַּנֹו ׁשֶבֶת מ ִּבַעַד לַח ַּלֹון Fresh ה ַּמִזְרָח ה ַּתִיכ ֹון אַף ּפַעַם ֹלא הִר ְּגִי ׁש ּכָזֶה ּכְמ ֹו חֻפ ְׁשָה ּבֵמָל ֹון זֶה ּב ּופֶה וַאֲנִי ּבָאתִי לִטְעֹם זֹאת ּתַר ְּב ּות וַאֲנִי ּבָאתִי לִתְרֹם אַל ּתְב ַּק ְׁשּו מ ִּמ ֶּנִי טִי ּפִים זֶה ֹלא סֹוד ְּכִי ה ַּכֹל טָמּון ּבְתֹו ְך ה ַּתַהֲלִי ְך

־ ַּכֹל עֹובֵד ה ַּכֹל ּת ַּקִין אֹומ רֹב הַּזְמַן ' ּתֶָּה חַי ּכְמֹו עֶבֶד ׁשֶרֹוצֶה ּדְבָרִים ּגְדֹולִים רֹב הַּיֹום ה ַּכֹל אָפֹר ה רִים ׁש ֶּמָה ׁש ֶּבָא יָבֹוא מָה ׁש ֶֹּלא צָרִי ְך ֹלא מָה ׁש ֶֹּלא ּתָמִיד עֹובֵד אּולַי עֹוד יַעֲבֹד אֵין לָדַעַת מָה יִקְרֶה מָחָר רַק לְח ַּכֹות לֹו אֵין לְאַף אֶחָד הֶס ְּבֵרִים לְכָל מָה ׁש ֶּקֹורֶה ּפֹה טֹוב, צָרִי ְך ט ִּפָה מַּזָל ּב ַּכִיס ּתָמִיד ל ִׁשְמֹר ת'לב נָקִי.

צָרִי ְך קְצָת חֹפ ֶׁש צָרִי ְך ל ְׁשַחְרֵר קְצָת צָרִי ְך ל ַׁשֵבֶת

צָרִי ְך לְד ַּבֵר קְצָת צָרִי ְך קְצָת... רֶגַע וְעֹוד קְצָת וְאּולַי ּבְעֶצֶם י ֵׁש לִי אֶת ה ַּכֹל ּכְבָר. אָז רַק ּת ַּגִיד לִי מָה צָרִי ְך אֲנִי אָבִיא ֹלא ּדֹואֵג לְג ַּבֵי מָחָר אנל'א נָבִיא ּתֵן לִי ׁשֶמ ֶׁש ּתֵן לִי ּבֹקֶר עִם ה ַּצ ִּפֹורִים ס ִּפּורִים מ ִּפֶה לָאֹזֶן עַל אֹותָם יָמִים

צריך קצת - המשך

יָמִים ׁשֶל ּתֹם לֵב עָטּוף ב... ּבַי ְׁשָנ ּות וְהַח ִּי ּו ְך ׁשֶל...

אֹותֹו הַּיֶלֶד ׁשֶּי ָׁשַב ּב ְׁשֶקֶט ּכֵן אֹותֹו הַּיֶלֶד ׁש ֶּכָתַב וְר ַּסִים ּבְתֹו ְך הַחֶדֶר א ִּמָא ֹלא רָצְתָה רַא ּפֶר יָצָא אֹותִי זֹוכֶרֶת אֵי ְך ה ַּבָסִים הִטְרִיפּו ל ָּה ּתְ' ׁש ַּכְנִים הַּיַל ְּדֹון הֲכִי קָטָן ׁשָם עַל סַפְסַל ה ַּל ִּמּודִים מַצְחִיק ׁשֶהָיּו לֹו אֶת הַחֹולְמֹות הֲכִי ּגְדֹולִים וְלִפְעָמִים ּבָכִיתִי ּכִי רָצִיתִי יֹותֵר לִפְעָמִים רָצִיתִי לְו ַּתֵר אַנְ' ֹלא ּכָזֶה מ ֻׁשְלָם אֲבָל מַר ְּגִי ׁש ׁשָלֵם ּבָרּו ְך ה' נ ִׁש ְּבַע ׁשֶּזֶה נָכֹון ה ַּס ִּבּוב הַּזֶה עֹובֵד לִפְעָמִים ק ָׁשֶה לָדַעַת מָה צָרִי ְך ּבֶאֱמֶת ּגַם אִם אֵין לָנּו ה ַּכֹל ה ַּכֹל עֲדַיִן קֹורֶה אַנְ' ֹלא רֹוצֶה ּכְזֶה הַר ְּבֵה, אֲנִי ּפ ָׁשּוט...

צָרִי ְך קְצָת חֹפ ֶׁש ּבֹוא נ ְׁשַחְרֵר קְצָת צָרִי ְך ל ְׁש ַּבָת

צָרִי ְך לְד ַּבֵר קְצָת צָרִי ְך קְצָת... רֶגַע וְעֹוד קְצָת וְאּולַי ּבְעֶצֶם י ֵׁש לִי אֶת ה ַּכֹל ּכְבָר.

צָרִי ְך קְצָת חֹפ ֶׁש צָרִי ְך ל ְׁשַחְרֵר קְצָת צָרִי ְך ל ְׁש ַּבָת

צָרִי ְך לְד ַּבֵר קְצָת צָרִי ְך קְצָת ... רֶגַע וְעֹוד קְצָת וְאּולַי ּבְעֶצֶם י ֵׁש לִי אֶת ה ַּכֹל ּכְבָר

(צָרִי ְך קְצָת) ּכֶסֶף וְגַם א ֹׁשֶר ּב ֹוא ּת ַּגִיד מָה ׁשָוֶה ּכָל זֶה וָואלָה ּכָל הַּיֹום עָסּוק ּבְמַח ֲׁשָבֹות אֲנִי (צָרִי ְך קְצָת)

מַּזָל ּבְתֹו ְךה ַּכִיס ׁש ֶּלִיאֱמֶת ּבְתֹו ְךה ַּלֵב ּתָמִיד עַל מָה הֵם מְד ַּבְרִים אִיתַי נִרְאֶה לִי ש... (צָרִי ְך קְצָת) ׁשְפִּיּות ּבְתֹו ְך הָרֹא ׁש ּכְדֵי ל ִׂשְרֹד, אּולַי הַר ְּבֵה ֹלא ּפ ָׁש ּוט לִחְי ֹות ּבְלִי לְפַחֵד (צָרִי ְך קְצָת)

אֲוִירָה ּבְחֶדֶר אִם הִתְחִיל הַפָאקִינְג ס ֶׁשֶן ּתֵן לִי ׁש ְּתֵי ּד ַּקֹות ּובִיטִים מָאן זֶה ּכָל מָה ׁשֶ... (צָרִי ְך קְצָת) ׁש ֶּכָל ּב ַּמ ִׂשְחָק אָז יַאלְלָה ּתְפֹס ל ְָך סֵפֶר אֵין סָפֵק ׁשֶּי ֵׁש הַר ְּבֵה ׁשֶאֲנִי ֹלא יֹודֵע אֹמֶץ לְג ַּלֹות מָה מְח ַּכֶה מַעֲבָר הָעֹולָם מְד ַּבֵר אֵלַי אָחִי אֲנִי ׁשֹומֵע סַבְלָנּות ה ַּכֹל קֹורֶה ּכְמֹו ׁשֶּזֶה צָרִי ְך לִקְרֹות ּתַכְלֶס אֵם נֹולַד ְּת אָז ּכְבָר ע ָׂשִית מ ַּׁשֶהּו טֹוב אַהֲבָה מ ִּמָאמָא מְח ַּלֵק ל ָּה ּכ ַּמָה נ ְׁשִיקֹות מ ִׁש ְּפָחָה ׁשָוֶה ה ַּכֹל ּבִלְעָדֶיה ֹלא נ ִׂשְרֹד.

לוס כפרוס & דורי בן זאב שיר הבלבול / מילים: דורי בן זאב ולוס כפרוס לחן: משה לוי

בחר: נדב ריבקין

מקפיץ.

? Кто был раньше? Кто был круче ? Может план, а может случай ? Кто кого родил и кто кого зачал , Спор кипит вокруг предмета - Но пока что нет ответа ? Где начало у начала всех начал ... Куры - яйца, яйца - куры ! Я запутался в натуре . Ничего уже, признаться, не пойму Бесконечно можно спорить, но в , итоге, дядя Дори Не придем мы абсолютно ни к . чему

הָרָצֹון וְהַּיְכֹלֶת נִפ ְּג ָׁשִים ּבְתַרְנְגֹלֶת נִפְּג ָׁשִים ּבְתַרְנְגֹלֶת ּובֵיצָה אֵי ְך ל ִׁש ְּפ ְֹך אֶת ה ַּצָהֹב מ ִּבְלִי לָגַעַת ּב ַּלָבָן מ ִּבְלִי ל ִׁש ְּבֹר אֶת ה ַּקְל ִּפָה צָרִי ְך עֵצָה ה ַּקְל ִּפָה נִרְאֵית אַחֶרֶת מ ִּבִפְנִים הִיא מְסַנְוֶרֶת ּבִפְנִים הִיא מְאַּיֶמֶת ּבְלִי מֹוצָא ה ַּד ִּמּוי ׁשֶלהַּנֹוצָה ׁש ֶּבָעֹולָםה ַּתַרְנְגֹלֶת מִתְהַּוָה ּתָמִיד מ ִּמָה קֹדֶם ל ָּמָה מִי ׁשֶעֹומֵד מֵאֲחֹורַי ּומְצ ַּדְדֵי ּומַלְפָנִי ּומַעֲלֵי הּוא הָעֹומֵד אֹו ּב ַּצָפֹוןאֹו ּבֶעָתִידאֹו ּבֶעָבָראֹו ּבַהֹווֶה אָה... הּוא הָעֹומֵד ה ַּמָקֹור וְה ַּכַר ְּבֹלֶת נִפְרָדִים ל ְֹלא יְכֹלֶת נִפְרָדִים ל ְֹלא ׁש ִּבֹלֶת ׁשֶל ּב ִּט ּוי א ַּת ּתָמִיד ע ָׂשִית לִי עַיִן ּכ ְׁשֶרָצִיתִי מְק ֻׁשְק ֶׁשֶת ַּו ּבִל ְּבַל ְּת לִי ּתַ'חַלְמּון עַל ה ַּׁש ִּנּוי ּתֵאַטְר ֹון זֶה ּבִע ָּב ּוע ּבְע ֹולַם ה ַּתַע ְּת ּוע ַּכ ְׁש ֶּב ָּכֶלִי רֹותְחִים ה ַּמַיִם ה ַּכְבֵדִים ה ַּׁשְרִיקָה ׁשֶל הָרֹותֵחַ, ה ַּצִּיּוץ ׁשֶל ה ַּבֹורֵח ֹלא יָכֹול הָיָה לִבְקֹע ּבְלִי מ ִּלִים

ּבְלִי ה ַּצֵל ּובְלִי ה ַּׁשֶמ ֶׁש ּבְלִי הָעֵץ וְה ַּתִנ ְׁשֶמֶת ֹלא יָכֹול הָיָה לִבְקֹע ה ַּבִל ְּבּול ַא ֱֹלהִים ּתִקְרָא לָנ ּוחַ, ּבֶאֱמֶת ּכְבָר אֵין לִי ּכ ֹוח ׁשֶּיָכִין ּתֵבָה, וְיַאלְלָה לְמ ַּבּול.

תיקים / ענן על מקל מילים ולחן: רינת הופר

בחרה: חן ליפשיץ

עמיחי התחפש כמעט בכל יום לשוטר כדי לשמור על כולנו ב״אירוע הזה״ (לדבריו). סביבו הוא ראה את אבא (בביקורים) ועוד הרבה אנשים, שבדרך כלל יש להם גם שפם, מאד עסוקים וממהרים למקומות רחוקים. בזמן שאבא במילואים, עמיחי הכי נהנה להדביק לעצמו שפם מהאוסף, ולרוץ מצד לצד, לצלילי השיר, בדרכו להציל את העולם. הלוואי שיצליח!

אֲנ ָׁשִים עִם מ ִׁשְקָפַיִם וְהַר ְּבֵה ּתִיקִים נִרְאִים לַעֲמָלִי מְאֹוד עֲסּוקִים. הֵם הֹולְכִים ּבָרְחֹובֹות עִם ׁשֵמֹות אֲר ֻּכִים, מְמַהֲרִים לִמְקֹומֹות ח ֲׁשּובִים ּורְחֹוקִים, ׁשֶאֲנ ָׁשִים אֲחֵרִים ּבִכְלָל ֹלא מ ַּכִירִים. אֲנ ָׁשִים עִם מ ִׁשְקָפַיִם וְהַר ְּבֵה ּתִיקִים, ּבְדֶר ְֶך ּכְלָל י ֵׁש לָהֶם ּגַם ׂשָפָם. הֵם אֹוהֲבִים לְמַהֵר לִמְקֹומֹות רְחֹוקִים, ּולְה ַּגִיע לִפְנֵי ּכ ֻּלָם.

שמוליק קראוס זה קורה / מילים: שמוליק קראוס (נעמי שמר) לחן: שמוליק קראוס

בחרה: ליבנת בוירסקי

צלילים הם חלק בלתי נפרד מהוויה שלי. גוף ונפש. בחרתי בשיר "זה קורה" אותו כתבה נעמי שמר על קופסת נעליים עבור שמוליק קראוס.

על מורכבות המסע האישי הלאומי והאמונה, מתחבר לי לימים הקשים מנשוא אותם אנחנו עוברים, כפרטים, וכעם, מסע שאין בו הכוונה או הבטחה מפורשת ובכל זאת אנחנו תמיד נעים קדימה והדברים קורים על אף המורכבות, מכח החיים עצמם והאמונה. "יש לנוע, לנוע.. זה יקרה"

י ֵׁש לָנּוע לָנּוע וְלַח ֲׁשֹב ׁשֶהָיִיתִי יָכ ֹול לַחֲזֹר עַל ה ַּכֹל אֲבָל ּבֶן אָדָם זֶה קָרָה. זֶה יִקְרֶה וְאּולַי ּבְסֹוףה ַּדֶר ְֶך ׁש ֶּנִרְאֶה, ַּכִי ה ַּדֶר ְֶך מִתְמ ַּׁשֶכֶת. ַׁש ּום ּדָבָר ֹלא יָד ּוע ַֹלא ׁשָנָה, ֹלא ׁשָבּוע י ֵׁש לָנּועַ, לָנּוע וְלַח ֲׁשֹב ׁשֶהָיִיתִי יָכ ֹול לַחֲזֹר עַל ה ַּכֹל אֲבָל ּבֶן אָדָם זֶה יִקְרֶה.

זֶה קֹורֶה ׁשֶה ַּדֶר ְֶך מִתְמ ַּׁשֶכֶת זֶה קֹורֶה ַי ֵׁש לָלֶכֶת, לָלֶכֶת. ַׁש ּום ּדָבָר ֹלא יָד ּוע ַֹלא ׁשָנָה, ֹלא ׁשָבּוע י ֵׁש לָנּועַ, לָנּוע וְלַח ֲׁשֹב ׁשֶהָיִיתִי יָכ ֹול לַחֲזֹר עַל ה ַּכֹל אֲבָל ּבֶן אָדָם זֶה קֹורֶה. זֶה קָרָה ׁשֶה ַּדֶר ְֶך הִתְמ ַּׁשְכָה לִי זֶה קָרָה ַֹלא יָדַע ְּתִי אֵי ְך זֶה ּבָא לִי.

ַׁש ּום ּדָבָר ֹלא יָד ּוע ַֹלא ׁשָנָה, ֹלא ׁשָבּוע

דנה ברגר ולהקת בלאגן שלח לי שקט / מילים: יונה וולך לחן: יובל מסנר

במשך שבועות לא ליוו אותי שירים. באחת הנסיעות השיר התנגן ברדיו. מישאלת לב - לשקט שיבוא. שקט פרטי, שקט לאומי. בחרה: גלי וויצמן

ׁשָלַח לִי ׁשֶקֶט טֹוב מּוגָן ׁשָלַח לִי ׁשֶקֶט מֵעָנָן ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְמ ֻּכָן ל ִׁשְמֹע ׁשֶקֶט ֹלא מ ִּכָאן ּת ִׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט ּבְקֻפְסָא, מֵאֶרֶץ רְחֹוקָה. ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְאֻר ְּגָן ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְעֻד ְּכָן ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְפֹאָר ּת ִׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מֵה ַּכְפָר ּת ִׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט ּבְקֻפְסָא, מֵאֶרֶץ רְחֹוקָה.

ׁשֶקֶט, ׁשֶקֶט, ׁשֶקֶט, ׁשֶקֶט מ ֹופְתִי מִּיֹום ה ֻּלַד ְּתִי עַד יֹום מֹותִי ׁשֶקֶט עַד יֹום מֹותִי.

ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְה ֻּדָר ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט מְאֻל ְּתָר ׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט יַרְחִי ּת ִׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט ּבֵין ּכ ֹוכָבִים ּת ִׁשְלַח לִי ׁשֶקֶט ּבְקֻפְסָא מֵאֶרֶץ רְחֹוקָה.

ארט גרפינקל / Morning has broken wrote: authorw Farjeon

פשוט רץ לי בראש בלופים. בחרה: תרצה הראל

Morning has broken, like the first morning Blackbird has spoken, like the first bird Praise for the singing, praise for the morning Praise for them springing fresh from the word Sweet the rain's new fall, sunlit from heaven Like the first dewfall, on the first grass Praise for the sweetness of the wet garden Sprung in completeness where his feet pass Mine is the sunlight, mine is the morning Born of the one light, Eden saw play Praise with elation, praise every morning God's recreation of the new day Morning has broken, like the first morning Blackbird has spoken, like the first bird Praise for the singing, praise for the morning Praise for the springing fresh from the world.

רבעית גבעת ברנר זה רוח סתיו / מילים: שרה שובל לחן: נמרוד טנא

רק נשמע השיר באחד מערוצי התקשורת, אני מיד חוזרת לרביעייה ולדני שמוביל את השירה, לימי גבעת ברנר ולערבי השירים. בחרה: דליה ורדון בנארי.

רּוח סְתָיו חָלְפָה נֶעֶלְמָה וְאֵינ ֶּנָה סְחֹור רָקְדּו עָלִים ׁש ֶּנ ָׁשְרּו מ ִּמָרֹום. ּפָנָסֵי הָרְחֹוב מְאִירִים טֶרֶם עֶרֶב, ּכִי אָסְפָה ח ַּמָה קֶרֶן אֹור וְחֹם.

ּבְמ ִׁשְעֹול הָהָר טָס עֹורב ּבֵין נִיר ו ַּכַר לְה ַּׂשִיג עָנָן נְמַהֵר ּבְטֶרֶם ּבָא מֶטֶר.

שּועֲלֹון יְלֵל יְלָלָה מְנֻמְנֶמֶת עֵץ חָרַק ּבָרּוחַ, חָרַק וְצָרַם. רִיצָת ָּה עָצְרָה אַּיָלָה מ ִׁש ְּתֹומֶמֶת, וְעֵצִים הִר ְּכִינּו ׁשִיבַת רֹא ׁשָם.

ּבְמ ִׁשְעֹול הָהָר...

הָרְחֹוב נָדַם מְנַמְנֵם וְנִר ְּדַם ּובַח ַּלֹונֹות אַט ּכָבּו הָאֹורֹות. עַלְע ַּלִים הֵנִיחּו מַרְבָד אֲדַמ ְּדַם וְקָרְאָה ט ִּפָה חֶר ֶׁש סְתָו נֶח ְּתַם.

ּבְמ ִׁשְעֹול הָהָר...

https://www.youtube.com/watch?v=7YZpBxfdLv8

אברהם טל ושלמה ארצי אֱֹלהָי / מילים ולחן: שלמה ארצי

בחרה: עליזה לוי

כי לכל אדם יש מסע. ולנו יש מסע שלא רואים את הסוף שלו.

ּכִי ּכְל ּום ֹלא מ ֻׁשְלָם נִהְיֵיתִי קְצָת ּב ֹודֵד ּבָע ֹולָם

מ ַּסָע ּכְזֶה ׁשֶל ׁשָנִים ר ַּב ֹות הּוא מַתְחִיל ּבַּיֹום ׁש ֶּבֹו אָבִי ח ִּבֵק אֹותִי וְהָיָה ׁשָם אֹור וְהִר ְּג ַׁש ְּתִי טֹוב מִי זֶה אֱלָהָיי ׁשָאַל ְּתִי אָז אֶת אֲחֹותִי אָז ֹלא ּפֶלֶא ׁשֶּכְלּום ֹלא ּפָׁשּוט

ּתָלּוי עַל ס ֻּלָם חֹולֵם וְחַרְמָן

ו ְׁש ּוב ּכְבָר סְתָיו ּתַחֲנָה ּבַּזְמַן וְתִרְאֶה אֹותִי קֹורֵא ל ְָך א ֱֹלהָי וְעִנְיָן אֶחָד ֹלא סָגּור עָלָיו אִם א ַּתָה י ֶׁשְנֹו לְמָה לָא ּבָא אֵלַי

ּוכְל ּום ֹלא מ ֻׁשְלָם ּכְמ ֹו ּבְרִיאַת הָע ֹולָם ּו ּכ ְׁשֶאִימִי קָרְאָה לִי ל ָׁשּוב

ּכִי הָיָה ל ָּה ח ָׁשּוב ֹלא ׁשָמַע ְּתִיאֹות ָּה

ו ְׁש ּוב ּכְבָר סְתָיו ּתַחֲנָה ּבַּזְמַן וְתִרְאֶה אֹותִי קֹורֵא ל ְָך א ֱֹלהָי וְעִנְיָן אֶחָד ֹלא סָגּור עָלָיו אִם א ַּתָה י ֶׁשְנֹו ל ָּמָה ֹלא ּבָא אֵלָי מ ַּסָע ּכָזֶה אֵי ְך לֹומַר מּוזָר ּולְכָל ּדָבָר מָצָאתִי לִי ּתֵר ּוץ ּפַעַם ּבָגַדְּתִי ּבְָך וְל ִּב ְֵך נִסְּגָר סִלְחִי לִי ּכֵן ע ָׂשִיתִי ׁשְט ּות אָז ֹלא ּפֶלֶא ׁשֶאֲנָׁשִים ׁשֶהָיּו הָלְכּו לְדַר ְּכָם

מ ַּסָע ּכָזֶה ׁשֶל ׁשָנִים ר ַּב ֹות ּובְצֹמֶת לּוד עֹוד מִת ְּפַלְלִים

ּתֵן ּכֹוחֹות לַעֲבֹר עֹוד יֹום מ ּול ּכָל ׂש ֹונְאֵינ ּו ה ַּגְד ֹולִים אָז ֹלא ּפֶלֶא ׁש ֶּבְפִיקָאפ – ּבַר מָלֵא

ו ְׁשֹופְכִים אֶת ה ַּלֵב צ ֹוחֲקִים עִם ּבַדְרָן ּפָתַחְנּו ל ְָך מּוס ְָך ּבְקַרְנֵי קַנְיֹון ּבְאַּיָלֹון ו ְֹלא ּבָאת לְכָאן.

יהודית רביץ אסיף /

לחן: נעמי שמר

מילים: איתמר פרת

בחרה: דורית גופר

סתיו, פרדה, זיכרון ונחמה

אֱסֹוף אֶת ּכָל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאֹותֹות כְּמֹו יְבּול בְּרָכָה, ּכָבֵד מִשֵאת, אֱסֹוף אֶת הַפְּרִיחָה, א ֲׁשֶר גָּמְלָה לְזִכְרֹונֹות ׁשֶל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסֹוף אֶת כָּל מַרְאֹות ּפָנֶיה הַיָּפִים כְּמֹו אֶת ה ַּפְרִי וְאֶת הַבָּר. הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹורָה מִתַּחַת ל ַּשְלָפִים וְאֵין ל ָּה עֹוד לָתֵת ל ְָך ּדָבָר. וְאֵין יֹותֵר גִבְעֹול חֹולֵם עַל שִׁבָּלְתֹו וְאֵין יֹותֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי, רַק הַבְטָחַת הָרּוח ּכִי הַגֶּשֶׁם בְּע ִּתֹו עֹוד יְחֹונֵן אֶת עֲפָר ָּה, בְתֹום ת ִׁשְרֵי.