הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי
Animated publication
הבקשה שנעתרה אמירה ברזילי
/ הבקשה שנעתרה
ברזילי
אמירה
Amira Barzily
The prayer that was answered
אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או , להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי אלקטרוני אופטי או מכני בין אם לשימוש פנימי לאו שימוש מסחרי מבלי לקבל רשות שת רומפ . מהמחברת
©
תשע"ב
1122
, כל הזכויות שמורות למחברת ירושלים רח' אביזהר ' 11-3417246
טל
אמירה ברזילי
הבקשה שנעתרה
רומן
ארט - אמבר
על פי סיפור קדמוני ב מיטב דמיוני
הבקשה שנעתרה
עיניה זלגו דמעות חמות שנשרו לא טן על לחייה בחשאי, אך אט - אט הפכו . הדמעות לשטף עז שנטף וצנח על שמלתה "הה אלי הטוב, מה חטאי, ומה פשעי כי הענשת אותי עונש כ כבד ואני אפילו אינני יודעת על מה ולמה ?
ל כך
, חטאה לפניך האר את עיניי להבין מה חטאי , י ת עונש א שא אז א
מצאת אותי
אם
, נסה לכפר עליו אך אם אינני חטאה על מה ולמה העונש הכבד
זה בלב שלם וא
"? הזה שאלה במרי לבה כשדמעותיה זולגות וזולגות באין מעצור .
א. הכנות למסע
שיעשו אל
, דרך ל אישה
חנה החלה באריזת הבגדים הנחוצים לה ולאלקנה ,
, בגדים פשוטים
העיר שילה, ובגדים לזמן בו ישהו בשילה. ל דרך הם זקוק ל ים
ם יתלכלכו בדרך מהאבק הרב ש ידבק
בגדי חול יו מיומיים, כי אין ספק בגדי שה
אך לשהות ם בשילה הם ז קוק ים לבגדים יותר מפוארים, הן השהייה
.
בהם
כמוה כחג בעבורם , ואין הם יכולים שלא להתאים עצמם לכל חבריהם
שילה ב
אליהם למסע זה .
וידידיהם שנלוו
ים
, שלוש פעמים בשנה
יחגגו ' את זבח המשפחה ': שהם נ והגים לחגוג
בשילה
הם זקוקים
, ם יכולים להופיע בבגדי יומיום פשוטים
, אינ אלה
ו בימי חג
אז
לבגדי חג מיוחדים . בגדים השמורים עמם במיוחד למועד זה כל ש כשם
יתהדרו בלבוש של חג . בימי החג של שילה הם אינם עובדים ולכן הם יכולים להתקשט בבגדים המפו , ארים לעיניי כל ידידיהם ולמותר להגיד כ מה תורמ ים הבגדים המפוארים ל האדיר את אווירת החג ול רומם את . מצב רוחם
האחרים
חנה ארזה את הבגדים בתוך יריעות ב ד שהיו מוכנות ע מה מימים ימימה תלת ה למסע הזה לשילה ' לרגל זבח המשפחה '. את היריעות עם בגדים ה
שנתי
את קצותיה ם הידקה היטב כדי להפחית
ש , בחבלים
הצרורים בתוכן רה קש
, בכל מקרה בדרך מרמתיים צופים
אין להימנע ממנו ,
ככל האפשר אבק ש ה את
. מקום העלייה לרגל
מקום מגוריהם , לשיל
ה
עוברת בנתיבי עפר , בשדות השל ף, בין קוצים ואבנים .
זו דרך
בדרך זו
על גביהם את המטען
החמורים ענני אבק ברגליהם, ה יםשא הנו חמורים
לים מע
ואת
הרב שהם נוטלים עמם ואת המתלווים למסע, בעיקר את הילדים
הקטנים
.
הנשים
אלה
,ןה ברגלי
רב אבק
לא רק החמורים גם הצאן המשתרכות ותעלמ עמם
קורבן ה ל ות . זבח "אני מקווה ש גם הפעם
יועד המ הצאן
", נוכל להגשים את תוכניתנו למסע אמר לפתע
תוך כדי אריזה ב כאילו הערת אגב , אך מן ההערה הזו הד מע נש עלה ו
אלקנה
קלוש של , דאגה
עד כמה חשוב מסע זה לאישה אלקנה ,
"וכי למה לא?" תמהה חנה , ידעה ש
ה לשילה .
שדאג להקפיד הקפדה יתרה ולשמור הליכ ה י מועד על
ו והתענגו
ח ושמ וגחג , לאדוני
הפעמים בהן נהגו לעלות לרגל כדי
שלוש ב
לזבוח
גם מאכילת בשר לאחר הקרבת הקורבנות . גם היא , חנה, כ מהה ל שוב לשילה אל אוהל מועד וזאת כדי להוסיף תפילה לע תפילותיה הרבות בערגת ה הגדולה . איה לבן האמינ ה שבשילה תפילותיה ת בעלו גדול יותר מאשר התפילות שהיא נושאת ברמ ת יים צופים מקום , בשל הקרבה , לאוהל מועד לארון הברית ולעלי הכוהן . מנהיגם
תוקף
מגוריהם
ל "בגל
: הייתה
מה יכול לעכב את מסעם
תשובת אלקנה ל חנה על
שאלתה
". בדרכים
מצוקות הע , תים בשל התנכלויות הפלשתים האורבים
המשפחה , כו ערש
עלייה לרגל לשילה ל ח וזב לאדוני עם בני כל
של זה מסע ב
עליהם, ולא מנע
לאל רב החסד על
בקביעות ,
שהשפיע
הטוב
כל
הם גם הודו
, לראשם וברך אותם
מהם את מטה לחמם בנדיבותו הרבה , העניק להם קורת גג
ל ע היותם משפחה נאמנה, מאמינה ו . אוהבת חנה ידעה שלא כל שכניהם זכו בברכת האל כמותם, לא לכל שכניהם הניבו השדות שפעת יבולים, לא ל כולם המליטו הרחלות טלאים וגדיים לרוב כשם זכו ש הם, עד כי מרוב השפע שבו זכו לתרום בנדיבות לבם מיבולם הרב
יכלו
. נזקקים כדוגמת האל
לעניי עירם ולזכות במצוות על החסד שהם עושים עם ה
דבר אחד מנע מהם האל : פרי בטן
בחפץ לב .
הטוב גם הם
רק
העניקו משלהם
חנה מלשמוח ולהתענג על המאכלים הטעימים ובעיקר
לחנה , ודבר זה את מנע
. על מאכלי הבשר חנה נתעצבה אל ל בה יותר ויותר מיום ליום ככל
והיא לא
שחלפו הימים
נתעברה .
, אמנם לאחרונה קשתה
. היציאה
את ההכנות למסע החלו חודש לפני
עליהם
ם הפלשתי אליהם בדרך וגם בשל חששם
העלייה לרג ל לשילה בשל התנכלות
, כדרכו שם מבטחו
, לא שמירה אך אלקנה ,
להשאיר את בתיהם ושדותיהם ב
בלכתם ל
באלוהים , והאמין כי האל הכ ו ל יכול יגן עליהם
קיים מצווה
מכל צרה
כל כך חשובה .
, גם פנינה, צרתה של חנה , ארזה את חפציה למסע חפציה שלה היו רבים פי כמה וכמה מאלה של חנה, הן לה משפחה גדולה המונה שישה ילדים , ועליה לצרור גם בעבורם את כל צ ו . רכיהם למסע הילדים הגדולים יותר אמנם עוזרים ע מה, אך הקטנים אינם יכולים לעזור והם , אשתו השנייה של אלקנה
לעצמם
. המבוגרים
נזקקים ל זרתע
להכין את
לעצמן :בהורמ מלאכה
, באריזותיו שלו כש שהן
עסוק היה
אלקנה
, לשילה מחוז חפצם , הדצי כן ו
ל הצידה משפחתם ה ה ענפ לפרנסתם
כל
בדרך
להכין את הכבודה הרבה שהוא נוטל
גם היה
.
רבה לזמן שהותם
בשילה עליו
: שהכילו
עמו בכל עלייה לרגל : המתנות לכוהנים, למכובדי העיר ולפרנסיה
לדאוג לכ ל הצאן שיי טלו עימם ו יהיו קורבן הזבח
, תירוש יצהר ופרי .ו שדה
, בשילה כדי להודות לו על כל הטוב ש בו חנן אותם .
לאלוהים
יקריבו ש
צורכיהם
של הצאן והחמורים היה עליו את מרב ש נכון . לדאוג
ו גם לצ
רכיהן
מטען נוסף מיבול היין
יכלו להשיג ב שילה, אך לשם כך היה שאת ל עליהם
בסחר חליפין עם תושבי העיר, המצפים ליון יבכ
והיצהר שהכינו , ובר ו לסח כדי
עיניים לתוצרתם ה מפורסמת בטיבה בכל הסב . יבה רךלד צידה גרוגרות של
, תאנים וצימוקים מכרמם כי אלה
בעבורם הכינו
, תירוש, שמן זיתים וכל מאכל משביע נשמר ש אחר
, בדרך
יםל מתקלק
ינםא
וכן
. עת ארוכה
: רב תבן וקש לעת ארוכה . כל מסע כזה
מספוא
גם לבהמות צו נאל
לצרור
להקדיש זמן
משימה כבדה מאוד בעבור המשפחה , נאלצו ה תנ להכ ו
היה ה לשיל
ומאמצים מרובים . אלקנה הציע לפנינה , לא פעם , להישאר עם תינוקותיה בבית. "למה לך לשאתם בדרך הארוכה והמתישה הזאת עם כל הכבודה שאת נושאת ע מך, הן מוטב לך לנוח בבית . מאשר להטלטל בדרכים " לא מרוע לב אמר לה אלקנה את הדברים ה לה, א אלא מדאגה כנה אמר כי , ותםא . בעל מסור ונאמן היה לה, ונהג בה בכבוד רב ואת ילדיהם אהב אהבה עזה, הוא הו על הבנים והבנות שהעניקה לו בברכ .
רב
ת האל
הקיר
וגם חנה הביאה לי ילדים היה אושרי שלם, ואולי , לו
,
, לו ניתן הרהר לע
צמו
אך אלוהים מנע מחנה
לחנה ילדים לא הייתי נושא את פנינה , יהשני שה ילא
היו
ו תמיד . ון כאיד שרויה ב
פרי בטן, והפך אותה לאישה אומללה ומרת נ פש, עצובה
ה תחנוני
בה בתפילה לאלוהים , בתקווה כי יאזין ל
את ל חנה
בכל הזדמנות
השפכ
שלו היא מייחלת . מאוד ה תרב היא ה , בתפילות ת רוב א , זמנה בילתה בהן מעולם לא התעייפה מתפילותיה - תחינותיה שהיו מלוות לעתים .מר בבכי פעמים הרבה אמר לה אלקנה , ברחמו עליה י כי בכי לה ביא ה לא י רק , הריון
ויעניק בטן הפרי את לה
יואיל בטובו להיעתר ל תפילותי לה ו ברך אותה - תזכה בבן , אם אך
אם האל
מניעים משלו, הוא יודע מדוע הוא
. אל ל" הגזרה
ימאן - עליה להשלים עם רוע
, , שהוא בשר ודם לעולם אינו יודע את
פרי בט האדם ו ,נה
את שה י מונע מא
אינו משתף את האדם בהחלטותיו , ו עלינו רק
ותוכניותיו . גם האל
להא בות מחש
.
להאמין כי כל מעש יו של האל
לטוב
הם אך
אלקנה ז עוד כר את חנה האחרת. הן הוא ה כירה מאז ימי ילדות ם בשל
, ילדים שיחקו
ומשפחותיהם היו מיודדות מאוד. כשהיו עדיין
יותה , יםשכנ ם
. בשמחה. הוא זוכר אותה כילדה מאושרת ועליזה הוא זכר את
יחד בחצרם
צחוקה הרם המתגלגל באושר כשבילו במשחקי . ם לא פעם אביה של חנה כעס עליה לשמע צחוקה הרם והעליז, הוא חשב זאת לחטא, אך הם כילדים היו שמחים ו מאושרים, ו לא יכלו להימנע מן הצחוק . השובבני מאז הולדתה תמיד , היה חיוך נסוך על פניה " ניכר בה כי חנן אותה , האל במזג טוב , " " אמר אופי נוח לה , " היה מוסיף , " נו לה קרא א בכדי לו . חנה את דבריו, ואכן, הכ ו ל אהבו את חנה בשל אופייה הנוח וחינה הרב . כבר ב ימי ילדותם י יעדו אותם אבותיהם זה לזו. אבות יהם החליטו על כך כדי לשמר את ברית ידידות יהתו משפח נצח ם ל , ולקשור את המשפחות גם בברית כי , דמים היו כל כך קרובים ואוהבים זה לזה , . ורצו להיטמע משפחה במשפחה מאז ומעולם ידע אלקנה אשר כש יגדל י שא את חנה לאישה, והוא אכן אהב . אותה, כיבד אותה, ושמח על ההחלטה הזו של ההורים מעולם לא העלה בדעתו כי י . שא אישה אחרת על פניה איש אינו יודע מה צופן לו גורלו, מה תהא מנת חלקו שחלק לו אלוהים . בחייו , שנה אחר שנה י יחל אלקנה לבן או לפחות , לפרי בטן מחנה אשתו האהובה , יותר בעבורה מאשר בעבור , ו אך השנים חלפו להן זו אחר זו וחנה לא נתעברה . "אם לא השנה הזו ," נהג ל חנהל אמר כדי לנחמה וכדי להתנחם בעצ , ו נוחה משרה האל ו . מנוחה גם נתן את בעי חינה ני כל סובביה ." סיים
– חנה
לבת
מו
, את שמי
יורש ש שא י
"א ולי בשנה הבאה יברך אותנו האל, ו יי וולד לך בן ו
לי
רש ש וי ימשיך את שושלת משפחת ,נו שיסעדנו לעת זקנה " , אך השני ם חלפו להן במ לי שהתגשמה משאלתם על אף כל התפילות הרבות והבקשות ששטחה חנה לפני האלוהים . , האל סגר את רחמה ותפ ילתה לא נעתר . ה דיכאונה של חנה הלך יעמ וה ק וכל עולמה הצטמצם לדל"ת תפילותיה . מהבוקר עד הערב . התפללה ופללה אל הבן שנמנע ממנה לא הועילו כל הסב ריו של אלקנה לחנה כי היא בדיכאו נה מביאה עליה את אסונה. "כול כולך נתונה לעיצבונך על היותך עקרה. עד כי עוד מקום
אמות
בחייך
לשום עניין אחר מלבד התשוקה לבן, דיכאונך הגדול הוא שמונע בעדך
וקה גוזלת כל חלקה טובה ממחשבותייך ורגשותייך , ו אלה
העמ תך תוג . עבר תלה
מונעים ממך להתעבר . משחלפו להן עשר שנים ללא מענה , נואש אלקנה פרי מ
,חנה
בטנה של
. אלוהים סגר את רחמה
. לריק
. אשתו האהובה הוא הבין כי כ ל י יחוליהם
היו
אחרי עשר שנים של עקרות , כי מנעה ממנו לקיים
על פי הנהוג צריך היה
לגרשה
ה החשובה של ' פרו ורבו ' , אך ום מש אהב תו הכל כך גדולה אליה א ל
מצוו האת
, כנהוג לשלחה לבית אביה להו וסיף על כא
, מעל פניו
העלה בדעתו ה שגרל
הב
.
הרב , מה עוד שהוא כל כך
אהבה
על אף כל מאמציו, ו מצד שני נמנע ממנו
מצד אחד נבצר ממנו לעזור
לה
ו העזה לחנה
כלפי אישה עקרה . תאהב למרות
חוקי הדת
מול אל עמוד ל
הנהוגים
שטופי דמעות
, משחר ילדותו לאחר דין ודברים ארוכים ו ממושכים , עמה
שהיו
אך , מאוד
של דבר ב
סופו ב הסכימו
, אלקנה
, וצער גם מצד חנה וגם מצד
לב כבד
, כמנהג הימים ההם
חנה, של
בעצה אחת , כי אלקנה י שא אישה נוספת פניה על
כדי שהוא יוכל לקיים את מצוות
ןב תלד לו
יאוה שה השנייה שתבוא לביתם
' 'פרו ורבו .
הרגיע את חנ ה: "את לעולם תהיי אשתי אהובה. ה את תה יי הא שה י הראשונה ו החשובה בעיניי ל עולם ועד , ולעולם ועד אוהב אותך בכל לבבי ם א
לקנה א
תלדי לי גם ו , בנים . לי בנים הזכרי בשרה אימנו אשת אברהם , " , ניסה אלקנה להקל על צערה " גם היא כמהה לפרי בטן , והאל לא נעתר לתפילתה, באין ברירה היא עצמה נתנה לאברהם את הגר לאישה , ובל בה : התנחמה "אולי איבנה ממנ ".ה כך היא אמרה אף כי בתוך תוכה גם היא עצמה לא האמינה כי אי פעם , תתעבר וכי אברהם עוד יוכל להוליד בנים גילם המבוגר, אך ל והכ האל אם לא תלדי
בשל
. "? כלום ייבצר מהאל דבר
זקנתם עת ל את יצחק
, יכול נתן לה
ם
, לדברי הניחומים של אלקנה אך לא התנחמה. ה יא
קשב רב
קשיבה ה חנה
. פרי בטנה, עצמה ובשרה חנה צפתה את ה עתיד לקרות , ולא
רצתה בן משלה ,
אל מול הנו הגים והכללים הנוקשים המכתיבים את
הי ה לאל ידה לעשות מאו
מה
. לביתם
אין ברירה נכנסה לבסוף אישה נוספת
, וב חייהם
ידעה ש לו היה הדבר נת ון בידיו של אלקנה , הוא היה מעדיף אותה ללא
חנה
לא הייתה אמיצה כשרה
, , תרתי משמע חנה אך
ילדים על הכנסת צרה לביתם
, ו שלה מבלי שרצו בכך נוספה
אמנו לראות בבניה של תרצ ה את פתרונה
לביתם פנינה . אם האל הרחום יחוס עלי , ויאזין י ללב
, הדואב אולי יזכה גם אות י בפרי בטן
... אינני בת תשעים שנה ואלקנה איננו
, אינני זקנה כשרה
, כמו את שרה הן אני ו
.
בן מאה
. ם אפרת
פנינה הייתה מבית לחם אשר בנחלת יהודה. בית לחם שנקראה ג
הייתה קרבה רבה בין אנש י שבט יהודה ובין אנשי שבט אפרים היו ש לא רק שכנים בנחלותיהם , אלא גם קרובים בדם . לא פעם עקרו אנשי בית לחם יהודה להתגורר בש . בט אפרים, ולהיפך , לא פעם התחתנו משפחות מבית לחם יהודה אפרתים, עם , משפחות מהר אפרים אפ רתים גם הם . כך משפחתה של פנינה לא . הייתה זרה לאלקנה
, הפכה עובדה קיימת
כשהגיעה פנינה אל בית אלקנה ודבר נישואיה ל ו
: ה בליבה עלי למלא את
ניסתה חנה בתחילה באומץ לב להאיר לה פנים, כי אמר
. ולכבד את פנינה בחירתו פנינה צעירה ממני, רחוקה
חובותיי לאישי אלקנה ,
ודאי מלא חרדות למול העתיד הבלתי ידוע , אעזור
, מאמה ומכל משפחתה בהל
ות של כעס על פנינה, היא
. ביר לה פנים בתחילה לא היו לחנה רגש כל
לה ואס
. האהובה עליו מאד
אפילו ריחמה עליה כ י התחתנה עם בעל שיש לו כבר אישה
,
, חנה ידעה כי היא לעולם תהיה במקום הראשון אצל אלקנה ואלו
פנינה
, צרתה תמיד תהיה ה שנייה במעל ה , וכן גם ילדיה , יהיו במעמד פחות שלה מזה או של ילדיה , יבוא יום והאל ייעתר לבקשתה , ירחם עליה ויעניק בן. לה
אם
היא מוחלטת. לעולם פנינה לא תוכל להגיע לרמת
אהבתו של אלקנה א
ליה
האהבה שאלקנה מעניק לה , היא היי תה בטוחה בכך . על כן בל : בה החליטה אהיה לה כאם , ואעזור לה לגדל את הילד ש י יוולד לה . אולי אם אטפל גם אני ו בילד אוהב אותו ברבות הימים גם הוא יאהב אותי ואולי יהיה גם לי כבן . מחשבות כאלה גרמו לחנה להיעצב אל לבה, היא ניס תה לרצות א ת פנינה, אך , לא יכלה לעשות זאת בלב שלם
היא לא
. , בן שאינו שלה לגמרי, שיצא מבטנה שלה
תחליף
הסכימה לקבל
בן
: חליפות מחשבות בעד האישה השנייה
מחשבות מבולבלות התרוצצו במוחה
ומחשבות נגדה, והמחשבות המנוגדות האלה ערער . ו את מצב רוחה לחלוטין רגע שמחה על כי הצליחה להתגבר על קבלת האישה, ובמשנהו השתלטה עליה . ההתנגדות לה : כשמצב רוחה פעל בתוכה בהיגיון אמרה זיווגים . חנה ידעה כי לו הביעה בתקיפות התנגדות להכנסתה של פנינה לביתם היה אלקנה מוותר על נישואיו ל ,הפנינ למרות כל אי הנעימות שהייתה נגרמת לו על ידי שכניו , ידידיו ומשפחתו ל בש אי קיום הנוהג של גירוש אישה עקרה . אחר בן , אל לי למנוע ממנו את קיום המצווה הגדולה שלשמ האל ה מזווג
להביא לאלקנה
הלוכיני ינא אף כי
, ה שאני מקבלת את צרתי וממלאת אחר הצו י זכה אותי
: התנחמה אולי בזכות ז
, תמיד השתדלה לעשות את הטוב והישר
שהרי
בבן, הרהרה בסתר ל .
בה
האל
. גומל לצדיקים ו היא ניסתה בכל כוחה להיות
בהאמינה כי האל בסופו של דבר
. צדקת גמורה
ימים אחדים לפני צאתם לדרך סיפר אלקנה כי הפלשתים חדרו בחצות הלילה אל השדות שבעמק מתחת לרמתיים צופים , והעלו איך " . אשבם אות "? העזו להגיע עד כאן . תמה אלקנה בקול "מה זה או מר לגבינו?" שאלה חנה, וחרדה . נשמעה בקולה " רק ש לא ינסו לפלוש ל נו בתי ולשדותינו ," הוסיפה כש . חרדתה הולכת וגוברת " בינתיים אלה חמסנים בודדים ולא עם רב. חמסנים הן היו מאז ומעולם , ו עדיין לא פסו מן הארץ ". . ניסה אלקנה להרגיע את חנה מכיוון ש שבועות אחדים עברו, ו לא הגיעו עוד חמסנים לקרבת בתיהם , סברו האנשים כי הפלשתים הסתפקו במה שכבר שד , וו גזל ו וד השיירה לשילה יצאה , לדרך אל המקום ב ו ישב עלי הכ הן, אל המקום בו נמצא ארון הברית הקדוש , אל המקום בו תשפוך חנה את נפשה לפני האלוהים ללא . מעצורים ליתר ביטחון השאיר אלקנה אחריו כמה שומרים מעבדיו להגן על הבהמות, על השדות ו על . הבתים
אליהם למסע הצטרפו תמיד גם קרוביהם ואחדים משכניהם ש
תעלו ל נהגו
. חגוג בשילה עתה בשל המצב הביט ני חו
עמם יחד ל זבוח את זבח הימים ול
גם כדי לשאת את
הרעוע הצטרפו אל ההולכים מספר גדול יותר , אנשים של
תפילתם לשלום באוהל מועד , וגם כי . חשו יותר בטוחים תמיד הייתה זו שיירה גדולה מרמתיים צופים שעלתה לרגל לשילה, אך גם אנשים מהכפר ים שעל פניהם חלפו בדרך לשילה הצטרפו אליהם לשיירה . , בעם רב יחדיו ,
ב. המחנה בשילה
קצר מאוהל מועד .
, יחדיו בשולי העיר מרחק ב
העולים לרגל התמקמו
כל
שסיפקה מים
מקום בו תמיד נטו את אוהליהם , ברחבת שדה ל באר המ א רחוק
.
שהתנהלו ע
להם, לצאנם ול ם ה חמורי
מם יחד
ם בחבלי
, אוהלים קשרו אותם
להתקנת ה
מתחו את השמיכות הביאו ש
אשית ר
, מצעים לכל בני המשפחה וערמו אותם זה על
את ה
ל יתדות שהביאו ע , ו פרק מם
על מערך של
. גבי זה עד הלילה את הסירים בהם יבשלו , הלואל ץחומ הניחו
אבנים שהתקינו לשם כך בסמוך לאוהל .
, עליה יבשלו את מאכליהם
, את העצים למדורה
האבנים
וכבר
ערכו
בצד
. יתגוררו בימים הקרובים חנה ש לא
היו מוכנים למג ורים הזמניים ב
הם
כמעט
לא הייתה חלק מן ההכנות לחיים
, כפנינה
הייתה מטופלת בילדים קטנים
החשובה : תפילותיה . היא לא רצתה
בשילה, היא מיהר ל ה מיד
משימתה האישית
שלא חשה חלק מהם , הן לשם התפילה
לבזבז את זמנה על הוויות העולם
הזה
בעת סכנה , לשפוך את ל בה בתפילותיה ובתחינותיה
הטריחה עצמה הלשי עד
. לבה מתוך
לאלוהים כי יעניק גם לה בן , ולו אחד בלבד, רק אחד ,
ה שיווע
עיני אינה צרה בפנינה צרתי מרובת הילדים, אני מאחלת לה ו להם חיים טובים וארוכים . שילדיה יהיו בריאים , חכמים וגיבורים , שהרי הם גם ילדיו של
אלקנה
שאותו אני אוהבת אהבת נפש .
אישי
- אך אט אט הפכו
לאטן בחשאי על לחייה
עיניה זל גו דמעות חמות נשרו ש
. שנטף וצנח על שמלתה "הה אלי הטוב, מה חטאי, ומה
הדמעות לשטף עז
ואני אפילו אינני יודעת על מה ולמה ?
כל כך
פשעי כי הענשת אותי
כבד
עונש
נא אם
, לפניך האר את עיניי להבין מה חטאי , זה י עונש תא שא אז א
מצאת אותי חטאה
, ואנסה לכפר עליו אך אם אינני חטאה על מה ולמה העונש הכבד
בלב ש
לם
באין מעצור .
"? הזה שאלה במרי לבה כשדמעותיה זולגות וז לגות ו
אלקנה את חנה בסבלה ל בו דאב עליה. הוא ליטף את ראשה ברכות ,
ראה כש
מ בלי לומר מילה. בנשיקותיו העביר לה את רחשי לבו
ונשק לה יבה בח
האוהבים ו גדואה . ים גם יחד הוא היה חסר אונים אל מול שוועתה וסבלה , לבו . נקרע בקרבו, אך לא היה לאל ידו לסייע לה כמה רצה להעניק לה בן ולשמח את לבה , אך נבצר ממנו ב ה . יעדר ברכת האל
ה הגדול של אלקנה לחנה . אי אפשר היה שלא
פנינה ראתה את אהבתו
, שזעקה מכל פינות הבית וקנאה קש ה נתעוררה
אהבה גדולה כזו, ש
ב הבחין ל
בשל כך .
בה
, ה ילדים קיוותה שכאשר יראה אלקנה את הילדים
, בתחילה בטרם היו ל פנינ
תאהב בה , ואולי אף
ילמד להוקירה י גם ו
, יאהבם
, יחבקם
,לו שהיא תלד
דרכם
. שהוא מעניק לחנה, שהרי היא זו שתלד לו את ילדיו
אהבה גדו וזמלה
, בסופו של דבר יעדיף פני על י אות אלקנה
, של הילדים
אין לי ספק כי בזכותם
כשהיא צופה
, ואת אהבתו הגדולה יעביר אלי כך אמרה פנינה בינ
, חנה
לבינה
ה
נכסף .
ל אין קץ
ב תקווה גדולה וב סבלנות
אותו יום
, ועוד אלקנה היה מאושר מאוד
עוד אחד ,
ילד אחד , יו אחר ו
נה וה נולד אכן
בילדים, אך יחסו אל פנינ ה לא השתנה לאהבה יותר ה גדול . הוא נהג בה ביושר ובכנות, בכבוד רב, אך גילויי אהבה כמו שנהג לגלות לחנה לא נמצא לו ו .ה בשביל אז הבינה פנינה כי אהבתו של אלקנה לחנה גדולה ועמוקה לאין יעורש , ושום איש או מעשה לא יוכל ולג ו . זלם ממנה היא הבינה אהבתו לחנה כל כך גדולה ו טבועה עמוק בלבו פנימה , ואין אדם שיוכל לעקרה מלבו
כי
לא נותרה
. עמה יחד אהבתו לחנה כל כך גדולה כי עד
אלא אם כן יעקור את לבו
לו עוד אהבה בשביל י , אמרה פנינה לעצמה בעצב ובנימת ייאוש . בתחילה כשרק הגיעה פנינה אל בית אלקנה היא לא שנאה
כלל
את חנה
אלקנה שטח את
וכלל , היא אפילו ריחמה עליה ונדה לה , היא ידעה
מדוע
, הוא רצה להקים זרע בישראל
, אישה שנייה
אותה ל
לפני אביה תשאל
בקשתו
, מבלי לשאול הרבה שאלות היא סב רה כי
וה יא ה סכימה ברצון לנ י שואים אלה
היא בת מזל על הצעתו , זו של אלקנה כי אלקנה היה ידוע כאיש נשוא פנים , והיא חשבה על המשפחה שיקימו יחד, ועל השמחה שתשרה במעונם מבלי . לחשוב שגם חנה היא חלק מהמשפחה אך עד מהרה הפכה שמחתה לעצב כשגילתה את האהבה הגדולה שהייתה , בלבו של אלקנה לחנה ו לאחר מ כן הפך העצב ה פעפע ש שנאה ל אל לבה טיפין . טיפין כל אימת שאלקנה העריף אהבה על חנה , ו בה בשעה ה עמ , נהג באיפוק הבינה עד כמה רחוקה אהבתו ממנ ה , וכי אינה בהישג . גברה ר יותב ידה ה תקנא כאשר אלקנה היה מנחם את חנה ה עצובה ו היהו ,היכיובה א שואל ותה בקול מלא רחמים ורוך : "למ ? ה תבכי " ו בעיקר גברה חמתה כשאלקנה ה הן " : וסיף אני טוב לך מעשרה בנים ." כ מה הכעיס משפט זה את פנינה ! כאילו הצהי ר אלקנה : "אני מוכן לוותר על ים הבנ כל , שנולדו לי . ובלבד שלא תבכי ולא תעצבי אל לבך כאי לו אין כל ערך לבנ ים שילדה לו פנינה , כאילו הם כאין וכאפס בעי צערה של חנה .
אל מול
ניו
. ים את התמורה המיוחלת עם לידתם
ו כמ לא הביאו לו הבנ
של פנינה מאוד . ואף כי נה פני
המשפט הזה שאמר אלקנה לחנה צרב ל
לבה
, כשאול
, כחטא אף על פי כן הייתה קנאתה
ידעה שהאל קנאה האת מוצא
קשה
. להסתירה היא הבינה כי מלחמתה על לבו של
, ולא יכלה לעצור בעדה ואף ל
א
. אלקנה אבודה מראש
עליה לנהוג בחנה המונעת
בינה לבינה הייתה מוטרדת כל הזמן במחשבות
כיצד
ילדים ואת כל כולה , ולמרו
ממנה את אהבת לו ש ,זהה האיש
החנ ת זאת
העניקה
על פניה . היא ידעה שאלמלא חנה היא הייתה זוכה במלוא
העקרה מועדפת
. לקגה של א
אהבתו ב פניים וח
את מרי ל בה שפכה פנינה מפעם לפעם בפני ידידתה ושכנתה הטובה עתיה , בת זוגו של חושיאל, בן משפחה לאלקנה . עתיה וחושיאל היו ידועים באהבתם . הגדולה זה לזה בסתר לבה חשבה פנינה שאולי ח ושיאל יוכל להמתיק שיח עם , קרובו לפקוח את עיניו למצב , ה להבין כי הי א העניקה לו בנים יורשים , , היא העלתה את קרנו בעיני כולם והיא מצפה עתה להוקרה הרב יותר ממנו ולמעט אהבה . "מה תעשי?" הייתה שואלת עתיה באין לה עצה טובה לפנינה , ו על כן ציעה ה: "אולי תתפללי גם את בשביל חנה שהאל יטה אוזן לתפילותיה , אם כי יי תן לה האלוהים בן או ,בת לא תהיה מרת נפש , כל כך ואלקנה לא י צטרך
אלקנה
: מה עוד אם חנה תדע כי גם את
, , ותשומת לבו תינתן גם לך ו
כל הזמן
לנחמה
. ידידות "
אפילו תקני את לבה ו
מתפללת בעבור אולי ה
תהיינה
עתיה הייתה גם היא מאפרת שהיא בית לחם אשר ב . כמו פנינה גם היא נישאה לאי ש אפר תי מהר אפרים: חושיאל, בן משפחתו של אלקנה, וגם הם . הצטרפו לעולים לרגל לשילה כשאלקנה עלה לרגל לשילה הוא דאג ש לא רק בני משפחתו יצטרפו למסע, אלא שגם משפחות אחרות תצטרפנה , אליהם כדי אלקנה ראה בזה שליחות חשובה להפגנת הנאמ נות והאהבה לאל בעיקר בעת צרה כשרבים החלו להטיל ספק . בקיומו , יהודה העולים לרגל יהיה . אפשר ה ככול
גדול
שמחנה
אפילו , בדרך בכפרים שחלפו על פניהם , היה מ טיף לאנשים לקום ו לעלות לשילה, ואכן , לא פעם הצטרפו אליהם גם אנשים שאינם מבני משפחתם, כי שמו של אלקנה הלך לפני ו כאדם נשוא פנים מאין כמוהו , אותו כה יז שהאל ברכת ב . שמיים ו השתדל לחקותו ו להידמות ו ילא גם הם
תזכו כדי ל
רבים
ם אנשי
. בברכת האל
ברבות הימים . והתרחב עד מאוד אך לא ר ק בשל השפעתו של אלקנה על האנשים היה מחנה העולים לרגל גדול, אלא גם בשל העולים לרגל הלך
של אלקנה
מחנה
הזמנים
. שתים, והסכנות שארבו להם בכל פינה בדרך אף
ו עליהם הפל
כפש הקשים
כמה
, קודם לכן
, רך לבד כפי שנהגה לעשות
משפחה לא העזה לצאת לד
תמיד
. משפחות התלכדו והצטרפו למסע יחד הן חשו יותר בטוחות .
, אמרה פנינה לעתיה אנו צרות : צר לי
"בחיים לא נוכל להיות ידידות ,"
מאוד , ויש לאל ידי לעשות לה צרות
לידה, וצר לה לידי. רב כעסי
עליה
. שיחתן אם אעשה את
ו לך וג בר תוך כדי
, " אמרה פנינה וה כעסה כש
. רות צרו
אשר אני רוצה לעשות לה אולי תבין , רב "אז אולי תבין שאלקנה הוא גם אישי ,שלי ולא רק לש ה, ועלינו לחלוק בו ובאהבתו . ", אמיתית אמרה בכעסה כי
מהי צרה
, לא היה נותן אותי לאלקנה לאישה אך שמו
אבי מה צפוי לי בנישואיי
לו ידע
ואני לא רוצה להפר את בריתו של אבי עם בית
הטוב של אלקנה לפניו, מ יצא
בעל טוב , הגון וישר, אוהב אלוהים , אין הוא
אלקנה, מה עוד שאלקנה אכן הוא
, ממני הוא מונע את אהבתו לל ל בג ו והכ
מתנכל לי, הוא אוהב את ילדי , רק י
, בלבד אני יודעת ש אלמלא חנה היה נוהג בי
. חנה את כל אהבתו הוא מעניק
לה
אחרת , היה מגלה גם לי אהבה . אני יודעת ש הוא מרחם על חנה ה, ות עקר בשל הוא ו איננו רוצה להוסיף על , הרב ה יגונ
לי יש ילדים המביאים לי שמחה, וחנה
, עקרה על כן הוא נוהג בי באדישות , הוא סו בר שזכיתי בילדים ובשמחה , מעורר ה קנא ת את תה של חנה , לכן . אין לי עוד צורך באהבתו ובייחסו החם הוא . חושש פן חיבתו אלי תוסיף על יגונה של חנה בשל הוא צריך להעניק לי יותר כבוד ואהבה, אך חנה היא שמונעת . ממנו לגלות גם לי חיבה אני מרגישה ". בזה שנאתה של פנינה אל חנה הלכ ה וגברה, היה לה קשה להיות במחיצה ת חא , עמה והדברים ניכרו בפניה. כל אימת שאלקנה הביע את חיבתו לחנה , פרצה השנאה מגרונה של פנינה . היא , לא יכלה לעצור בעצמה ולהבליג הערות שהיא לא רצתה להשמיען בקול פרצו מגרונה , היא ידעה שאסור לה לו ן שה ן, אות מר י לא נעמו לאו , זניו של אלקנה אףו י מאוד רגיזו את חנה , אך היא לא יכלה לעצור אותן בתוכה . יחד עם שנאתה לחנה השתדל פנינה ה להיות תמיד חנה בקרבת כשאלקנה הי ה בסביבה , , כמו כלב השומר על אדוניו יימנע אלקנה מהבעת אהבתו
הילדים
שמא
בנוכחות .ה ההערות ש נ פלטו מפי ה של פנינה ברוב כעסה יוה
החנ לא הגדולה
ביותר הן נגעו
ות מוזר
,
, , כאמור לא יכלה להתאפק ול עצור את מכאיבים ה דברים ה
הפנינ אך . עקרותה ב
כנגד מידה , על כאבה שלה שאותו
היא רצתה שדבריה יכאיבו ל , חנה
הידמ מעין
תלתה כולו בחנה .
בתחילה השתדלה רק ש פנינה , ה אותן ו העירה אותן כשאלקנה היה טרוד בעניין אחר ולא שם לב ללחישותיה, אך לכה וג הש השנאה גה בה הבר דילה גם את כעסה ואת התפרצויות , והיא החלה לאוזני , ערות ההו עיגי חנה לחש על כן
יה
יותר ויותר , עד שלבסוף
להשמיע את הערותיה - עלבונותיה רם בקול
הגיעו
. אלקנה
ו גם לא זניו של
ות לבונ עה
ת במתכוון, כדי ש אלקנה כן ישמע את רטינותיה, ויבין עד כמה
אולי ע אז שתה
ו פגועה לא רק חנה , שלה
ועד כמה גם היא
גם ים דולג , שלה כאבה ו ה כעס
העניק את כל תשומת לב .ו בראשונ ה לא הגיב אלקנה לע לבונ
, כאילו לא שמע אותן
, ותיה של פנינה
, באמת לא שמע אך כשאלה התרבו והלכו , ו גרמו לחנה של יבכ פרצי ל
ליאוו
אבכ ועלבון עורר הדבר את חמתו של אלקנה על פנינה , והחל ל וגע ר בה בנוכחות חנה. גערותיו , כמובן הוסיפו על כעסה של פנינה ו עלבו בה עוד יותר , היא אך לא האשימה את אלקנה על גערותיו , כי ידעה היטב שהערותיו לא נאמרו על מנת להקניט ה , אלא להגן על ח ,נה אף על פי כן גערותיו הגבירו עוד יותר את כעסה על חנה . יא ה ה אשימה ל ע חנה את רק יחסו האדיש של אלקנה . שנאתה לחנה . והעמיקה מדי יום עמה גם רה גב הלכה ו השנאה של
הלכה
אליה
.
חנה
אליה
זו לזו הייתה כה עמוקה עד שלא ניתן היה עוד להפיגה. הכעס של
שנאתן
. הופנה גם כלפי אלקנה ככ ל שרבו כעסיה על חנה
תים נדירות
פנינה על לע חנה
. למרירת נפש פניה נעשו זעופים ו חיוך לא עלה על
הלכה גם היא והפכה
יהם
. לבש מרה שחורה
ימים אחדים , וכל הבית כולו
עליה, ואף
שגם ילדיה של פנינה חשו בשנא תה לחנה ו
בכעסה
הצרה הייתה
ו התייצב
פנימה
על פי שלא התערבו במר ו , יבה רק צפו בה מרחוק , בתוך ל
בם
לא נמנעו ל גרש
, הסתיר את זעמם אף ו
, הם זעמו ולא הצליחו ל
, לצד אימם גם
ומבט עיניהם . הרושף
את כעסם ל אביהם אלקנה על ידי הבעות
םהפני
. " שאלה פנינה בטרוניה " וכי
"מי אני? אלוהים שיש בידי להביא לה ילדים ?
לו ילדים ,ה תחתי
אני מנעתי את הילדים מ מנה? רק היטבתי עם אלקנה
בהביאי
"? אהבתו ממני
ומדוע הוא מונע את הוקר תו ואת
מרירותה של פנינה גברה והלכה , מיום ליום היא חשה דחוייה על אף כל . מאמציה להעניק לאלקנה את כל צרכיו שתי הנשים רחקו אט אט זו מזו, ותהום
של שנאה נפערה בי , ניהן עד כי גם אלקנה לא יכול היה עוד לגשר על תהום פני .זו
היו ימים שהוא אפילו הצטער על כי לקח לו אישה נוספת על חנה אשתו , והיו ימים שהוא הצטער על כי לא גירש את חנה העקרה מעליו על פי הדינים
המתירים לו לעשות זאת . הרהוריו המבולבלים גרמ ו לו לכע על גם וס
הנהוגים
עצמו , הרהוריו טלטלוה ו הלוך ושוב בין חנה לפנינה . חנה על פי רוב , זעמה בשקט
, בבכי חרישי אך כאבה ניכר בפניה
". מרה "מכאוב עמוק דרכו לשתוק ואילו פנינה הביעה
ובהתנהגותה כדברי הא
. קולני
א ת כעסה בקול ובהתפרצויות של בכי באף תים לעו זעם
עצבותה ה עמוקה חדלה חנה לקחת חלק ב ארוחות החגיגיות שה נו כו
של ב
, העליזים
ליד המסובים
לכבוד הזבח בשילה . היא ישבה ב שעת ה
ארוחה
, כל עניין בחגיגות
. ו הרחק משם לא היה לה
כש בלבה יגון קוד . מר חשבותיה נדד
נדד ממנה הר חק הרחק , לא לכן ו
. במצהלות ובחוגגים נה תאבו
, במאכלים
לאכול
בחריצות רבה על ידי הנשים שטרחו מ אוד
טעמ ה מן המ טעמים הרבים
שהוכנו
לשמח את ל בות החוגגים . לא בכל ימות השנה זכו לארוחות של בשר. בשר אכלו רק בימי הזבח לאחר שהכוהנים שחטו את הקורבן שחיטה על פי כל הדינים , ולאחר ש נטלו הם
. את החלקים המיועדים להם
לעצמם
גם אלקנה צליח ה לא במילות החיבה הרבות שהרעיף עליה ובדאגותיו הכנות לה ולבריאותה ב עת ארוחות הבשר שאכלו רק כי , בשילה דבר אחד יכול היה , לשמח אותה ולגרום לה אושר אין קץ ותו או דבר על אף רצונו העז ו הבלתי נלאים , נבצר ממנו ל ולד לה: העניק לשמח את ל
של חנה
בה
מאמציו
בטנה. ב
, חופני ופנחס שימשו כוהנים בשילה באותם ימים , הם היו בני
,
של עלי
בניו
בשרתם את אדוני ,
חטאים ועריצים , הם לא נהגו על פי חוקי הנוההכ
עליבלי
ו שלהם למורת רוחו של
על פי רצונם
אלא על פי הכללים ש הם עצמם ל קבעו
אביהם, עלי , ו למורת רוחם של כל האנשים שעלו לרגל לשי שחר ל ,לה לפעולותיהם של הכוהנים בהקרבת הקורבנות והזבחים דין וכ כ .חוק בשחטם את הזבח מותר היה להם לקחת את הזרוע, הלחיים והקיבה של בעל החיים שאותו שחטו כדי לבשלו לעצמ , אך ם , כל השאר ניתן למקריב הקורבן הם אולם לא הסתפקו בחלקים שיועדו להם על פי החוק , ונטלו ג ם מ החלקים האחרים ו ישה מנת חלקם ש אנשים ה ל עולי הרגל שהביאו את הקורב נות , ומאוד ציפו לארוחות בשר אלה, כי רק במועדים בהם הקריבו קורבנות זכו לאכול , כמו גם הכוהנים . שאכלו בשר בשעת הקרבת הקורבנות אך חופני עולי הרגל שכל כך ציפו לארוחות בשר שהיו נדירות והועלו על שולחנם רק ב טקסי הקרבת הקורבנות , אך בסופו של הטקס נותרו האנשים ללא בשר . מספיק בשל כך . כעסם על בני עלי היה רב ו עוד הגדילו שות על והוסיפו חטא על פשע , בכך שלא חיכו עד שמקריבי הקורבן יבשלו את הקורבן כפי , הנדרש מהם . ולקחו אותו בעודו חי, טרם בושל ולא רק , זאת חטאו הם בעצמם , ו גם החטיאו את הנערים המתלמדים, שעזרו לידם בשחיטה ובהקרבת הקורבן , ולימדום יחד עם עבודת הקוד ש גם את מלאכת גזיל ת העולים הקדוש של הכוהנים . העולים רגזו מאוד על מעשיהם של חופני ופנחס ותלמידיהם שהלכו בדרכי ם החטאי של מוריהם , בשל כבודו של עלי החריש ל האנשים ולא ופנחס, בני עלי לא הסתפקו במה שהותר להם לקחת ול כחוק קחו בתקיפות ובעזות מצח גם את מה שלא הותר להם. כלומר הם גזלו
בשר
את
בני עלי
בשמם
העדיפו
ורק
, "יבוא יום והאל ייפרע מהם על כל מעלליהם ," אמרו כדי להרגיע את
ן התלונ ל
ולהתנחם .
כעסם
קשות על התנהגותם
אדם טוב לב ונדיב , נזף לא
היה דו ביסו ש ,עלי
בבניו
רק ו , ועם
דרכי נ ב , כדרכו
י שצריך היה לעשות , אלא נהג ל ,מם בר ע ד
כפ הגסה
ו כי שאלת
? : "למה תתנהגו כך " בסברו כי הם יבינו תוך מ
שאל אותם בעדינות
, התנהגותם אינה ראויה ואין הדבר נושא חן בעיניו מבלי לפרט ים בפנ את . החטאים בניו הבריאים וה צעירים ושהי בעלי רב כוח , הביטו באביהם בוגר מה בהתנשאות ו בחיוך מלגלג , אף ו לא טרחו להשיב על שאלתו , כאילו באמת בזו לו, כאילו לא חשבו שהוא ראוי לתשובתם , כאילו לא היה אביהם איש נשוא שבגללו זכו הם בתפקידם ובמעמדם המכובדי . ם הם חשו שבתוקף . תפקידם ככוהנים הם כול יכולים עלי דאב את התנהגות בניו, א ך לא היו לו כוחות הנפש לעמוד מול . ם אחרי והכ ל הם היו כוהנים , נושאי תפק יד מכובד ביותר , שניתן להם על פי
לו
פנים
התורה
חוק
. עצמו לנזוף בהם היה בעיניי עלי כהפחתת כבוד התפקיד הרם ש הם
ולא על ידו
. בניו אם ינזוף בהם הם היו בטוחים בעצמם
לא ידע כיצד יגיבו
. נשאו גם עלי
, חשש מפניהם היו הם
בתפקידם ובכבודם, ו אולי היה בו אפילו שמץ של
, מבוגר כוחותיו לא היו כשלהם, וגם לו היו
, צעירים וחסונים והוא כבר היה
, כוחותיו במותניו לא יכול היה לנהוג כמותם בשל .רך אופיו ה ו יותר מכול הוא כאב את לחישות האנשים על התנהגות בניו, שמרוב רוגזם האמינו לכל סיפור ששמעו אודות יהם ולא ניסו אפילו להצדיקם או להכחיש את כול אותן שמועות כמו מעשי הניאופים שלהם עם הנשים שבאו לשילה . ליע לא העז להטיף לבניו מוסר . היה בו די עוז , והדבר נרם עוגמת . נפש גדולה הוא חש לפתע חלש ו תשוש ליד בניו עזי המצח , ו בחולשתו אף . שותף לפשעיהם, מה שהעיב מאוד על מצב רוחו ידע כיצד היה חייב להגיב, אך לא היו לו כוחות הנפש הדרושים לנזוף בבניו כראוי להם , וזה גרם
לו
לכך
לא
הוא
הוסיפו למצב רוחו
לו ייסורי נפש גדולים. גם מ לחמות הפלשתים
שהחמירו
הרע, ו התישו אותו . מאוד
התנהגותם הגסה לע עוברים ה של בניו מן הבשר שכל . כך הכעיס את עולי הרגל גרם לאחדים לנסות להתמרד נגדם חושיאל שגם הוא היה בין העולים לשילה בשיירה , עם אלקנה , והיה מקובל על האנשים ר גז מאוד על בניו של עלי , וניסה לדבר על ל בו של אלקנה לעשות מעשה ו , חוקי הכהונה
בנטלם
להתנגד
הזרוע , הוא רצה להמריד את האנשים נגדם , או לסלקם
למעלליהם
בכוח
מתפקיד הכהונה בבושת פנים אפילו את ו ירש שהם . כחוק " ונהההכ תפקיד
אם הם מועלים בתפקידם, נפעל גם אנו בניגוד לחוקי התורה ו נ דיח אותם אף כי זה לא תפקידנו " אמר ושב וזעק , "מדוע כולכם שותקים ל מול מעשי
של הבנים הסוררים האלה ? האם בשל היותם כוהנים מותר להם
העוולה
, האנשים וניסה
! לפשוע? איש לא נתן להם את זכות הפשיעה " הוא קרא אל
לעוררם להפ גין את אי שביעות רצונם מהתנהגות בני עלי ה . ים חטא האנשים הקשיבו לחושיאל , קשב רב , בקרב העולים אך כש נתבקשו להתארגן לפעול ת מחאה ממשית
, ואף הסכימו עמו היו לו תומכים רבים
, נגדם
נסוגו
כלשהו לע מנת ל התחמק
ונמנעו מהשתתפות במחאה. כל אחד נתלה תירוץ ב
הפומבית : "אם פלוני ישתתף גם הוא , אז גם אני אשתתף ." כדי , לחמוק ולא להיות בראש המוחים וכך כל אחד התנה את השתתפותו , בהשתתפות שכנו או ידידו כי חששו למרוד בכוהנים , ולא הצליחו לה גיע כמ להס ת פה אחד גתא לה ד לגוף חזק ותקיף ." לאחר ניסיונות ה יו רבים של חושיאל לאגדם לפעול, נואש , מהאנשים והרים ידיים . כעסו על הנכנעים להע לפשע מהמשפט שאמר להם בטרם עזבו את ותו פעיל : כמנהיג "אל תפנו אלי שוב בצר לכם ." אמר ובעלבון ,
אמרו
מהמחאה
בכעס
, עוד יותר ולא תוכ לו לסבול את
"לכשי כבידו עליכם הכוהנים הסוררים
לבקשתכם לפעול ם. עמכ
התנהגותם וכן תרצו לעשות מעשה , אז אני לא א נהע
מחר יהיה
היום הוא הזמן המתאים לעצור בע דם, אם לא תעצרו בעדם
היום
מאוחר מדי ."
" , לחשה חנה לאלקנה אין פלא ש בניו ממיטים עלי ו קלון , והוא
"מסכן עלי ,"
, ת שלא להלבין פניהם ברבים
אף אינו נוזף בהם ליד האנשים, על מ נ
בשל
, ו אדוני האנשים אינם קובלים עליהם בגלוי
כוהנים משרתי
נכבד, הם תפקיד
, י בפני על , הם רק מתלחשים זה עם זה בחשאי ו אף עלי איננו מעז בהם ותתר לה קבל עם ועדה ."
, "לא אכלת דבר " אמר לפתע אלקנה לחנה בדאגה רבה. "כבר ימים אחדים שלא בא אוכל לפיך, את עלולה לחלות, חנה יקירתי ." וכדי ל הוסיף נחמה : אמר "את רואה ," " , בהתכוונו לבני עלי לא תמיד הם טובים הבנים, לעיתים מ וטב שלא היו בכלל מאשר ימיטו חרפ ה על כל המשפחה ." "אין לי תיאבון, אינני רעבה ," השיבה חנה, וקמה מ מקום . אכלי " מושבה קצת בשר, ה בשר ייתן לך כוח, לא תמיד אנו זוכים לאכול בשר , אם לא תאכלי , היום מי יודע מתי שוב נאכל בשר, מתי תימצא לנו שחיטה כשרה ". כדין , לעיתים רגזה עליו, כי לפנינה הוא העניק בנים, ולה לא, והיא האשימה אותו בלבה , אולי איננו עושה מספיק מאמצים, הרהרה בי , נה לבינה אף כי ידעה הרהוריה ש נםאי ים צודק , כי לא כול ה נתון . של אלקנה חנה לא השיבה, רק הביטה באלקנה בעיני י מלאות דמע . אין היא , חושקת בבשר ב מה שהיא באמת אין הוא לה תת מצליח ל
שוב
ם כלות
חושקת
בידיו
" היא כבר מספיק מבוגרת לדעת מה טוב לה , ומה לא טוב לה ," העיר ה פנינה בקול בשמעה את דאגתו הגדולה של אלקנה לחנה , ודבריה והי ים קולני דיים על מנת להבטיח כי אכן יגיעו לאוזניו של א . לקנה
חיוך מריר של קנאה גלו יה עלה על פניה של פנינה. וחנה קמה ממקומה הביטה
. פנתה לצאת מן האוהל
במבט סולד , ו בלי אומר
בפנינה
לאן את הולכת?" שאל אלקנה בדאג ,ה כאילו אינו יודע ה יכן מבלה חנה את . מרבית זמנה "אני הולכת לאוהל מועד לשפוך את לבי לפני האלוה ים , ולהתחנן פניו ב לה יעתר לב ", קשתי השיב בקול שהדגיש את מילותיה , כאילו : אמרה לו . אתה אינך יכול לעזור לי, אז אני הולכת אל המקום שאולי ממנו תבוא ישועתי אלקנה התעלם מהערתה של חנה, הוא לא אהב לשמוע הערות מסוג זה, שהרי , אין הדבר בידיו כפי שאולי סוברת חנה : ושינה את נושא השיחה "? "כבר התפללת הבוקר, ושוב את הולכת? לא מוטב לך לנוח מעט המשיך אלקנה בשכנועיו לחנה ובדאגותיו לה , אף כי ידע מראש כי חנה לא . תשתכנע " ? האם יש עוד מי שמתפלל כל כך הרבה כמוך במשכן , " שאל אלקנה "את עלי ". את רואה יותר מאשר את בני ביתך "ת ן לה ללכת ", נשמע קולה של פנינה , " שוב ממילא אין לה מה לעשות , כאן
"
ה חנה
. מוטב שתלך להשיח לבה לפני האלוהים אולי סוף סוף יאות
תבטל הל מקום ב
ובכעס אצור , ב האמינ ה שאין לחנה תקנה
לשמוע ב ", קולה אמרה בלגלוג
מופגן
. אחרי כל כך הרבה שנים של עקרות אלקנה לא אהב את טון דיב
, ורה המלגלג של פנינה ש העמידה פנים דואג ת, ו
שנקרע בין
ואולי גם שמח לקנה א. ה לאיד ת
אך מתוך תוכה צץ ועלה
לגלוגה
לבין קנאתה של פנינ ,ה הביט ב רב כעס וה פנינ
,
תשוקתה הנואשת של חנה
לבן
לנזוף בה אך ורק בשל טון דיבורה , שהרי
הוא התאפק לאש
ניבט , ו עיני מ
גם הוא ו ב האמין
, בר רע היא רק אמרה את למעשה ש הדבר
למעשה לא אמרה ד
, : שאבדה תקווה מחנה אך כש הדברים שגם הוא ,םבה האמין יצאו מפיה , של פנינה הם הכעיסו אותו מאוד . גם הוא ידע שכבר עברו כמעט עשרים שנה
בולב
. מאז נישואיו לחנה, זמן רב מאוד ואין לה עדיין בן, גם הוא כאב את כאבה ואת כע . סו הוציא על פנינה " איזו זכות יש לך להביע את דעתך כצרתה ? של חנה , " שאל ברוגז " ל א תתערבי בדברים שאינם נוגעים לך ! ע מקולך ולה ונשמעת שמחתך לאיד ,ה וכל השומע את דבריך ח ש זו בשמחה שאינה סמויה , ו כלל את ודאי יודעת כי שמחה לאיד הינה חטא לפני האלוהים , ועל חטא נע נשים , בוש ! י לך " נזיפ תו של אלקנה פנינה ב בחמת זעם , הציתה גם את חמתה של ה . על אלקנה היא נשתתקה לרגע, השפילה את ע יניה, ולאחר רגע אמרה בטון נינוח הרבה יותר ומתרצה :" האם אתה עיוור אלקנה? אינך רואה ? מי דורש בטובתך מי העניק לך בנים יורשים שימשיכו את שושלת מ שפחתך? בניי שלי על שמך , נקראים ," והדגישה את המילה "שלי ולא בניה של חנה, ש , מעולם לא היו ו לעולם גם לא יהיו ". אז לפתע פרצה פנינה בבכי מר שכמו ה ו לא ראה אצלה . אלקנה מעולם כל קנאתה וכעסה , שנאצרו בתוכה . פרצו ונשטפו בדמעותיה תמיד חשב אלקנה שפנינה חזקה כצור , שום דבר לא ישבור את רוחה, והנה נתגלה לו לפתע של דשחפן , ה: פן של חולשה , של כאב . פן של שבירה הוא הסתכל בה רגע נדהם ונבוך , לא מאמין למראה עיניו . לאחר רגע ניסה להרגיעה במילות הבנה ללבה , , מילות של רכות כשהוא מסביר לה את מצבה , העגום של חנה אך נמנע מללטף את ראשה , כפי שנהג בחנה כל אימת שהייתה . בוכה , פנינה חשה בהבדלי גישתו של אלקנה אליה ואל חנה אי אפשר היה שלא . להרגיש בהם היא התעשתה עד מהרה , היא הבינה כי כעסה ועלבונה ממילא לא יסייעו בעדה, עליה לשוב ולהיות חזקה, אין , לה ברירה והכריזה בקול : מתריס "ילדיי הם נחמתי ! "
, חש חוסר אונים, הוא רגז על פנינה, אך רגז גם על חנה אפילו אל
אלקנה
? מקשה את לבו כל כך עם חנה " מה
אלוהים בא בשאל ו ת טרוניה : מדוע הוא
. הוא שאל "הן היא צדקת גמורה, מאמינה בלב שלם, על מה העונש
?" חטאה
"? הכבד הזה שהטלת עליה
תלה אלקנה באלוהים הכול יכול ,
את כל המתח שנו צר בין פנינה ל חנה בין
. סד הארץ ומכוננה כלום אינו יכול להשכין שלום
זה שעל פיו יישק דבר. האל יו
זה דבר פעוט, ואילו לו , לאלקנה, כל כך חשוב שלום
? בין שתי הנשים
בשבילו
. בית במעונם
ה
, ינו לבינו
החל להרהר בדבריה של פנינה אליו, והודה ב
לקנה א
שהיא אכן
? מדוע אני מעדיף את חנה על פניה שהרי מחנה
.
, צודקת אני עושה עמ
ה עוול
, גמת נפש היא אינה מגלה לי פנים חביבות, ת מיד רק זועפת
אין לי דבר פרט לע ו
, וכועסת בתוך תוכה , מכונסת בתוך עצמה מסוגרת כחומת יריחו א ינה משתפת אותי כמעט ב בעיותיה וב הרהוריה, עד כי נדמה לי ש דברי נחמתי אליה . נכנסים ללבה כשאני שואל ורוצה לעזור ,לה היא משתמטת מתשובה. אנ י בטוח שאינ שומעת את מה שאני אומר לה , כי כול כולה שקועה בבן שנמנע ממנה וגם לעולם לא יהיה לה . כל הזמן אני מרגיש או ימה אש שהיא מ תי בעקרותה. כאילו אני גוזר סדרי , עולם כאילו אני הוא זה שגזל . ממנה את פרי בטנה כל הזמן אני חש רגשי אינם נשמעים על ידה ואינם
אפילו
ה
אשמה ו מתרפס ו מתנצל בפניה בשעה שלא בידי נתון הדבר . אני אפילו סובר ש עקרותה נגרמת לה על ידי עצמה של ב
מצבי הרוח
המדוכ . דכים שלה אין לה כל עניין בשום דבר פרט לתפילותיה ו ל תחינותיה, לו הייתה מתעניינת בעוד עניינים פרט לבן שאין לה, אילו הייתה מראה לפעמים
, מן הבוקר עד הערב כאילו כל
פנים צוחקות, חיוך קטן, ולא הייתה מרת נפש
. תפקידה בחיים הוא להיות מרת נפש לו הייתה רואה ש עוד אנשים קיימים
, גם להם יש צרות היא אין ש
, ש סביבה
לו הפנתה את התעניינותה גם לאנש ים הסובבים
. הסובלת בעולמנו
יחידה ה
אולי
היה אולי
, הייתה לוקחת חלק בהתכנסותנו
, אותה ונפתחת אליהם ואל סבלם
אז
. יחלת
גם גופה נפתח לקל וט את העובר שאליו היא כל כך מ
ול ברוח
לב, מקבל הכת
, מלאת חיים מגלה
, לעומתה רוב פי לע
פנינה
שמחת
טובה ובחיוך, לפעמים גם מ ,ת תבדח מעט חיים לבית הקודר , הזה קרן או ר לחשכה הזו שמשרה עליו חנה בדיכאונה, ואני ע מסיי עוד הביד , מרעיף עליה אהבה ורחמים במקום לנזוף בה על הקדרות רהש שהיא מ . על חיינו אלמלא ו הי הפנינ כ חיינו אבל אחד ארו . ך הביאה לי י דיםל , נחמדים היא היחידה ש
מכניסה
פנינה
, לא יהיו לי ילדים אז מדוע אינני מעניק
, הם ימשיכו את שושלתי מחנה כבר
להרבה יותר תשומת לב מזו שאני
ה יותר חיבה שהיא ראוי אף ו ה לה
פנינ ל
, מעניק לה שאל אלקנה את עצמו שאלה נוקבת מאוד , וגם השיב : עליה נני יא צריך להמעיט מ אהבתי דולה הג ,
, או לפגוע בה אך חובה עלי
לחנה
, שאני מעניק לה, הן גם היא נבונה אתה
להעניק לפנינה יותר תשומת לב ממה
לו , שיחות
אני יכול לנהל שיחות מלב אל לב , לו רק רצ יתי לנהל עמה יותר
אפשרתי לה לפתוח את סגור לבה בפני י יכולתי למצוא בה רעייה . להתרועע שהרי עם חנה כ בר מ זמן אין לי שיחות נפש כפי שהיו לנו בתחילה . בשל מרירות ה הרבה קשה לי עתה לשוחח עמ כל , ה מעשיי בשביל רק ה היו לרצותה כל הזמן , לנחמה ו להתנצל בפניה על הבן שאין לה כאילו הכול באשמתי . אני מנ סה ל עודד אותה תמיד לה שאין דבר הנמנע מאלוהים ,
כי אז
שלעולם
באמרי
, בכל יום שיבוא אף כי אני בתוך
עליה לחכות לבן הזה
אסור לה ו , תייאש הל
תוכי יודע שאני משקר לה . אחרי עשרים שנות עקרות אין לה עוד תקווה. אך היא כל ל בה נתון רק לדבר הזה, הדבר האחד והיחיד בעולמה , ואין עוד .ו מלבד אפילו אני כבר מזמן איני קיים בשבילה, ובמצב ה זה רק אני אשם .
, שעמו והחליט לשנות ממנהגו ,
אלקנה הרהר רבות על חייו עם שתי הנשים
ו ה לכך , היא תמיד משתדלת כל כך בשבילו, והוא מק בל אותה כמובן מאליו, שכך צר יך להיות, מעולם אינ ו שואל מה הוא צריך לעשות בשבילה בעבור מסירותה . אליו ביחסיו עם שתי נשותיו הובילו אותו לרגשי אשם וייסורים שחש כלפי . לאחר רגשות האשם העמוקים שתקפו אותו הוא לפתע אמר בינו לבינו כי התנכרותה לש פנינה ל חנה הייתה בעוכריה, בשל דאגתו המוגזמת ל ה חנ והתנכרותה של פנינה אליה הוא מנע מפנינה את מה שאכן הייתה ראויה לו . ואז גמר אלקנה אומר בלבו להיטיב עם פנ ינה, לשים יותר לב אליה, להאזין יותר למשאלותיה, להשתדל יותר למלא א . חסרונה אולי על ידי כך ישפר את יחסה . ן אל חנה , ואולי המשיך ו גלש בדמיונו והוסיף הרהור על הרהור י התלבטויותיו : חנה כש , תראה שלבי נתון גם לפנינה תתעורר אל מחשבותיי לאו צרכיי יותר מאשר קודם לכן , אולי אפילו תתעורר בה קנאה סמויה ותתעניין יותר בי . התעניינ ות שאני כל כך זקוק לה, והיא חוסכ ת אותה ממני כבר עת ארוכה . ? מה יש לה להתפלל כל כך הרבה שאל א , ברוגז האם תפילתה מבוקר עד ערב טובה יותר מתפילה אחת ביום? איך היא יכולה לכלות את ימיה ו חייה בתוך אוהל מועד האפל והחשוך בתפילות ו אין סוף להקריב אותם על לא ? כלום לו יכלה הייתה מתפללת גם כל הלילה ומבלה גם את לילותיה באוהל . היא אינה עושה דבר . התפלל ל מלבד אני בטוח שאפילו האל א יננו רואה את פניו גם לפנינה. הוא ידע ש יא ראוי ה החשדני אליו ואולי גם את יחסה העוי י
להאיר
השנים
רבת
הרהוריו
פנינה
ת
בפנינה
ת עצמו
מועד
, טובה אני בטוח ש אפילו הוא קץ בהן, והיה מעדיף
את תפילותיה הרבות בעין
להתפלל מבוקר עד ערב, ולבכ ות על
לראותה עושה מעשים מועילים מ רק אשר
מה שאין לה . אני בטוח שלו הייתה חנה עסוקה מעט יותר בענייני העולם הזה, ולא הייתה
שאליו היא נכספת, נפשה הייתה
את נפשה מבוקר עד ערב ב ' 'דוב בנה הא
טורדת
נרג עת מעט ואז הייתה מוצאת , שלווה אולי גופה היה נכון אז לקבל בתוכו התעברות . אך חנה עקשנית ואינני יכ ול עוד לחדור אל לבה ולהשפיע עליה כמו קודם , לבה אטום לכול ואינה מוכנה להיפתח אל אנשים ו בכלל אלי אף לא . בפרט ו , בעקבות הסתגרותה של חנה בתוך עצמה וריחוקה מעולם החיים
אמנם
, א התעניין יותר במעשיה
: החל אט אט להשתנות הו
יחסו של אלקנה
לפנינה
שלא
. ל להאיר לה את פניו השתהה בחברתה יותר זמן ,
בשלומה, הוא הח
דבר
עשה מעולם . הוא נהפני עריף על הל נהנה מעט מ החיבה שהייתה כלואה בתוכו ללא מענה, ואמנם הוא נענה על ידה בחיבה כפולה ומכופלת . גם היא נזקקה . למעט חיבה ואהבה, ועל כן נענתה בהתמסרות רבה אלקנה החל ושאל ל לשלומה בחיוך נדיב, סיפר לה מקורותיו בשדה במשך היום, גילה לה ממצוקותיו וגם מהצלחותיו. ו א לקנה א גילה ת פנינה שלא
כך
, לכן ולא שמע קודם. הוא גילה כי גם פנינה יצור חי בעל נשמה
ראה קודם
. אותו עד כה הוא גילה את מסירותה
כי יש בה הרבה חן שלא ראה
,ות רגיש ו
. ילדיו. את אהבתה הרבה להם גם חכמת חיים ות בונה שטחו עיניו
לילדיה –
מ ראות בשל דאגתו המרובה והמוגזמת לחנה לא גילה ב .ה הוא החל , מהרהוריו לשאול לדעתה בעניי נים שונים שקודם לכן לא טרח לשתפה בהם , להיוועץ בה בכל מעשיו גם לשאול אותה על ענייני הבית . מ ה הם קשייה, וכיצד היא לפתוח את סגור לבו בפניה לספר לה יותר
אט אט
הוא מצא בה שותפה לחיים, ואמנם חסרונה של חנה אצלו הלך
מתגברת עלי .םה
. ופחת ואה
שיש לו משפחה ה גורמת לו
גילה לפתע שיש לו בית שנעים ל בו, תוהי
, בקיומו
אושר , שיש לו אישה חרוצה ונבונה, יש לו עולם מלא סביבו ש חש לא
. הציע לו
, שהתעלם ממנו לחלוטין הוא נהג כעיוור ש רלא אה מה ש ביתו שלו
, , כמה תבונה יש גם בה אמר
מאוד
עם פנינה נעימ לו ות
ות השיח
כי חש הוא
יש לו על מי
חש כי איננו עוד לבד, יש לו שותפה , חייו ל אמיתית
בליבו, ו
לפתע
, לסמוך יש לו עם מי להחליף רגשות ומחשבות . . כל חייו של אלקנה השתנו כל הלחץ שהיה עליו בלרצות את חנה ו להשביע את רצונה כל הזמן נעלמו. הוא הבין סוף סוף כ י לא בו תלויה התעברותה של חנה . הוא הבין כי רק חנה בעצמה יכולה לעזור לעצמה אם תצא מעולמה החשוך והמבודד של בכי, טרוניות ודיכאונות . אני אינני רוצה עוד
תחינות
. להיות חלק מעולמה החשוך. אמר לעצמו בהחלטה נחושה
ג. באוהל מועד
אכול , לא הלכה לנוח כעצתו של
חנה ש קמה ו עזבה את הסעודה בלי ל מ
למקו , ם מפלטה האהוב עליה: לאוהל מועד לשפוך את מרי
אלקנה , היא
חזרה
. לבה לפני האלוהים באוהל מועד ,
, בצלו של עלי מצאה שלווה הרחק מנוכחותה של צרתה המתרברבת , הרחק משיחות הלהג של הנשים החוגגות את העלייה לרגל במשתה ובמאכלי בשר כשהן מפורכסות בלבוש מהודר ועדויות בתכשיטיהן . . משתבחות כל אחת בילדיה. חנה הייתה זרה לעולמן באוהל מועד מצאה את השלווה והשקט שלהם נ דקז קה, את ההתייחדות עם . עצמה ועם אלוהים . את שפיכת לבה בפניו בכל פעם שנפגעה מפנינה מצאה ניחומים בשיחת לחש עם האל, ל יכלה לומר את כל אשר עם . לבה , והאזין לעולם לא התעייף , ולא כיהה בה, אך גם לא ניסה לנחמה, ולא הבטיח לה דבר, אולם חנה בלבה פנימה האמינה באמונה שלמה כי יבוא יום ישועת ה והיא תמצא מענה למשאלת , הה יא חשה כי יום זה לא יכזב . הוא מוכרח , לבוא לא ייתכן כי האל לא ישמע ולא ייענה . לקולה הזועק היא תמשיך לזעוק . עד שזעקתה תחדור את שערי השמיים ליד אוהל מועד , חשה שתיוושע והאמינה כי ממנו ובקרבתו . תבוא לה הגאולה אוהל מועד מלווה את העם כבר זמן רב עוד מימי המ , דבר הוא מושיעם, בצר להם הם מפנים אליו את בקשותיהם ותחינותיהם . ו למה לא ייענה לה? לכן גם יאה שטחה ב פניו את תחינותי . ה מיד עם הכנסה לחלל נעטפת בהילה באוהל מועד יכלה לפרוק את כ ל כובד המשא שהעיק על ה, י , והוא, האל
אלוהים
האזין
המקום
, שרה בו אווירה מסתורית
המראה המפואר והמהודר של האוהל ה
. קדושה של
, : שש מושזר, תכלת וארגמן
עשוי מיריעות אריגים יקרים ביותר
היה הוא
, רות תחשים ואילים מאדמים
ותולעת שני, ועוד מיני יריעות יקרות כמו עו
. באבנים טובות, בזהב ובכסף והכול תרומות האנשים שבנדי ות ב
ים משובצ ה
ל בם תרמו להקמת המשכן . , את היקר להם מכול תרמו לאחר כיבוש הארץ וחלוקת הארץ לנחלות, נבחר ה שילה כמקום המת אים להשכין בו את אוהל מועד. אז נבנה , מבנה של אבנים בש , ירכתיו ניצב ארון העדות
בעבורו במיוחד
לוחות הברית, צנצנת המן ומטה אהרון , החפצים המקודשים ביותר
ובו נשמ
רים
לעם ישראל . חלק ה
ה סומן ו ופרד במחיצה, ואיש לא יכול היה להתקרב
, בו עמד הארון
, אפילו בניו, בני הבלייעל חופני ופנחס לא העזו
. גדול, עלי
אליו פרט לכוהן ה
. לעבור את המחיצה הזו
חנה רצתה לחוש את קרבתו של האל, שבו כל כך האמינה, שמא מקרוב הוא י אזין לתפיל תה טוב יותר. היא נכנסה ל " בניין שכונה בשם וגם " מועד
אוהל
.
ה שוכן
ישראל ,
," "המשכן כי שם האמינה, כמו כל
אלוהים
בני
בשם
, . שם הוא בילה את מרבית זמנו
מעונו של עלי ה כוהן
ה מבנה הזה כ גם שימש
, ביישובים בין השבטים, להיראות בפניהם, לדרוש
אלא אם כן יצא לסיור
בפניהם דרשות ולשאת עמם תפ לה. י אוהל מועד היה ביתו של עלי כל ימיו, שם גידל את בניו ו להם אשנשעד נשים ובנו את
. ביתם שם גר עם אשתו נעמית עד מותה לפני שנים אחדות, ו זו
, לעיתים רחוקות מאוד רק
ממעונו ויצא ךא
לאחרונה תצאל
עט ימש הסיבה
לשליחות אלוהית יצא מביתו , דבר שכמעט ולא קרה עוד, כי האנשים
דרש כשנ
. לשילה, ובאו לדרוש את האלוהים באוהל מועד
עלו אליו לרגל
כל האנשים סברו , , כחנה כי אוהל מועד מקרב אליהם את האלוהים יותר מכל מקום אחר , ומוטב להם לשטוח את בקשותיהם בתוך אוהל מועד ממש, אל מול ןארו . הברית
Made with FlippingBook Annual report